אבל אנחנו קנינו טיולון פשוט ממש (300 שקל) והעברנו אליו את הילד בערך חודש לפני הלידה.

וכשהתינוק נולד השתמשנו באמבטיה אז זה לא הרגיש שלוקח את העגלה שלו.

אתם לא תצטרכו יותר טיולון?

יש גם הרבה טיולונים במצב טוב למסירה

עם הקטנה הנוכחית החלטתי להיפטר מעגלת האמבטיה שהייתה לנו, ולעבור לשימוש בלעדי בטיולון. אז כרגע זו העגלה היחידה שיש לנו.

אני לא אוהבת להשתמש בדברים יד שנייה... אז אם נחליט שצריך עוד טיולון אז כבר נקנה חדש. (השאלה אם יש טעם לקנות טיולון פשוט בשביל הקטנה הנוכחית, או שבכל מקרה היא תקנא בתינוק כשתראה אותו בטיולון שהיה לה...)

הפרש של שנתיים וחודש.

אפילו בהתחלה ממש השתמשנו במקביל.

היינו לוקחים את הגדולה למעון בטיולון של העגלה, ומשאירים את הקטן באמבטיה בלי הגלגלים. (שמנו על כסאות).

אחר כך כבר הגדולה הלכה ברגל, ורק לעיתים רחוקות היא השתמשה בעגלה והקטן היה במנשא.

לילדים הבאים קנינו גם טיולון פשוט, ואז לא היה צריך להעביר את העגלה.

אצלנו מדובר בטיולון לבד, בלי אמבטיה שמתחברת אליו. (לתינוק קטן אנחנו פשוט מוסיפים מזרן וסוגר רגליים)

השאלה אם ה"תינוק" הגדול יותר לא יקנא כשיראה שתינוק חדש משתמש בעגלה שלו...

הייתה בת שנתיים ו8

היא קצת יללה בהתחלה, אבל התינוק קנה לה מתנה עגלה לבובה, אז היא סלחה לו... (צוחק)

לא ממש סביב הלידה כי לגדול היה טיולון כבר, אבל כשהקטנה עברה לטיולון נתנו לה להשתמש בשלו ותכלס הם משתמשים במקביל, לפעמים הוא לפעמים היא.

זה קצת שונה כשזה לא בא עם הערעור הכללי של תינוק חדש, אז זה זרם אצלנו יותר בטבעיות. מניחה שאם היינו צריכים (וקרה לנו בדברים אחרים - העברנו אותו מיטה והיא קיבלה את שלו נגיד) פשוט עושים הכנה מסבירים שהיא כבר גדולה ופחות משתמשת, ועוד מעט יהיה לנו תינוק קטן שיצטרך עגלה והוא ישתמש בה. לא לשאול אותה, יותר בכיוון של לספר לה.

זה מה שעשינו כשהוא עבר מיטה והיא קיבלה את שלו (והוא מאד היה רכושן בקשר למיטה),,וזה עבר די חלק.

אם את כזו שמשתמשת במנשא תוכלי לומר לה שלפעמים בהתחלה התינוק יהיה במנשא והיא בעגלה, ולפעמים היא ברגל והוא בעגלה.

וגם אפשר לקנות לה בימבה אופנוע או משהו כזה שיהיה לה תחליף. 

והעגלה גם משמשת כשהתינוק נמצא בסלון.

אולי באמת יש סיכוי שהיא תבין אם נסביר לה... תודה!

זכור לי שהיא כבר מעל שנתיים...

אין לי מושג

אנחנו קנינו סביב פסח טיולון פשוט, כדי שיהיה לה מספיק זמן להתרגל לעגלה החדשה ולשכוח מהישנה האהובה

לקח לה איזה שבועיים של התאהבות בעגלה החדשה ובהדרגה שכחה מהישנה (בהתחלה שתי העגלות היו בבית, ונגיד ביציאות - היא בחרה איזה עגלה רוצה)

אבל זו באמת סיטואציה שונה

הפרש יותר קטן

ובתחילת דרכנו..., בעז"ה מקוים ששתי העגלות תמשכנה להיות בשימוש..

אולי טרמפיסט?

ומסבירה שזה כי היא כבר גדולה ומעלימה אותה עד הלידה

ולפני הלידה להגיד לה שהיא כבר גדולה אז עכשיו העגלה תהיה לתינוק או משהו כזה

בחודש תשיעי

והעלמתי את הקודם...

כשהרכבנו את האמבטיה אחרי הלידה היא כבר התרגלה לטיולון החדש

והבינה בפשטות שזה של התינוק החדש כי זה גם נראה שונה

עכשיו כשהוא כבר גדל ובטיוחון היא פתאם כן קצת מתבלבלת ורוצה לעצמה

האמת מדי פעם מאפשרת לה..ומזכירה לה שזה שלו פשוט

כמה זמן לפני הלידה.. אפשר כמובן עם הכנה מראש שהחא גדולה ואיזה כיף וכו

היא תשכח מזה..

וכשיוולד אז גם אם תזהה את האמבטיה -אפשר להסביר שעכשיו היא גדולה ויודעת ללכת והתינוק הקטן לא אז העגלה שלו

לי אישית העגלה בזמנו כן עוד עזרה לה ולי

ולא קניתי טיולון רק השגתי ממישהי שמסרה ויש כל הזמן אנשים שמוסרים

ואם זה לזמן קצר אז לא היתי בררנית

זה טיולון שאנחנו משתמשים בו מגיל לידה (בתוספת של מזרן).

השאלה שלי הייתה כמה זמן לפני הלידה כדאי להעלים את הטיולון

(ובאמת נסביר לה לפני כן שהיא כבר גדולה ולא זקוקה לו)

כי זה משמעותי בהקשר הנוכחי 😃

אני חושבת שזה ממש תלוי ילד. זאת אומרת, היא ילדה גדולה - זיכרון לטווח ארוך יותר. ואת אומרת שהיא מאוד קשורה לעגלה.

אני חושבת שיש סיכוי לא קטן שהיא תזכור גם לכמה חודשים...

אולי כדאי לעשות חגיגה מגניזת העגלה. נניח עושים איזושהי מסיבה בסיום הגן, אז ממש לעשות טקס שמתוקונת כבר גדולה, וכבר סיימה את הגן, ויותר לא צריכה עגלה, כמו הגדולים שלא צריכים עגלה, ולכן נכניס את העגלה למחסן, והיא תחכה שם עד שיהיה לנו תינוק קטן שהוא כן יצטרך עגלה כי לא ידע ללכת. משהו כזה.

כלומר, דווקא לא ללכת לכיוון של להשכיח ממנה את העגלה, אלא שהיא גדולה ולא צריכה עגלה ולכן העגלה נכנסת למחסן ומחכה שיהיה בעז"ה תינוק קטן שכן יזדקק לה.

הכמה חודשים בהם העגלה תהיה במחסן אולי לא ישכיחו ממנה את העגלה, אבל ישכיחו את החיבור שלה לעגלה. ואם היא תזכור או אחרים יזכירו שזו הייתה עגלה שלה, תוכלו לחזור על האמירה שפעם מתוקונת הייתה קטנה והייתה צריכה עגלה, אח''כ היא למדה ללכת, ואפילו בטיול הלכה ברגל! ולכן כשהיא כבר גדלה וסיימה את הגן אחסנתם את העגלה כי כבר לא היה בה צורך, והנה עכשיו יש ב"ה תינוק קטן שכן צריך עגלה.

וזו נראית לי סיבה מספיק חשובה כדי להסתדר בלי עגלה גם בטיולים בחופש. הרי היא בגיל שאפשר למצוא פתרונות אחרים מאשר עגלה. אני מניחה שגן עם הילדים הקודמים, טיילתם לפעמים עם ילדים בני שנתיים וחצי בלי עגלה.

ולגבי החופש הגדול - אני עוד באמת מתלבטת... כי אולי נרצה לעשות דברים שכוללים הליכה ארוכה (אם אני בכלל אהיה מסוגלת ) ואז זה כן יהיה לה קשה... או שהיא תרצה לישון באמצע היום כשנהיה בטיול, ואז בעגלה זה הכי נוח... (או שזו הזדמנות לגמול משנת צהריים?🤔)

אבל אולי ננסה להמעיט את השימוש בעגלה במהלך  החופש, ובינתיים לשמור אותה מקופלת בפינה, וכך לאט לאט היא תתרגל להיות בלעדיה... ואז בסוף החופש נעשה באמת מסיבת פרידה ונכניס אותה למחסן...

סתם כי זה מרגיש לי מוקדם מדי. מדי פעם כן מצביעה לה על הבטן ואומרת לה שיש בפנים תינוק, אבל לא נראה לי שהיא מבינה... מתכננת רק בימים לפני להסביר לה שלא אהיה בבית כמה ימים ושאחזור עם תינוק.

אבל באמת ננסה להפחית את השימוש בעגלה לאט לאט...

אני מאוד מאמינה בהכנה,

ולא חושבת שפעוטות מבינים מה זה 'תינוק בבטן'.

לכן לדקלם שהיא גדולה והעגלה תחכה במחסן עד שיהיה תינוק שיזדקק לה, תחבר אותה בזמן אמת בעז"ה לנקודה הזו, כאילו במקום שהעגלה תזכיר לה זיכרון עמום של משהו ששייך לה, היא תזכיר לה שאחסנתם אותה בשביל תינוק עתידי והנה הוא הגיע.

אז לא הייתי מעלימה לגמרי, אם יש תוכניות ללכת להסתובב איתה.

אני שמה את שני הקטנים יחד. יותר מתאים כשהתינוק פחות פצפון.

אבל לא מצאתי לך מענה לשאלתך😉

אבל לא בטוחה שעם תינוק פצפון זה יעבוד...

אז יש לכם גם עגלה לבת הארבע וגם עגלה לתינוק?

לק"י

(עכשיו הם יושבים ביחד. מקווה שהטיולון החדש לא יקרוס מהר מידי😅).

כשהוא נולד היא היתה בת שנתיים ושלוש.

לא זוכרת מה עשינו בהתחלה. אולי לא יצאנו עם שניהם🤷‍♀️

אבל אני השתמשתי במנשא, אז לפעמים הוא היה במנשא והיא בעגלה.

ובטח גם שמתי את שניהם ביחד לפעמים. 

האמת שרציתי לעשות לה פרידה כדי להכין אותה

אבל ילדתי בשבוע 37 אז לא ממש הספקתי להתכונן

היא די לקחה קשה כשהיא ראתה שאנחנו מביאים את הבסיס של העגלה (שאותו זיהתה) ואז שמים עליו את האמבטיה..

ממש בכתה

אבל הסברנו לה שעכשיו זה של התינוקת וזה עבר לה די מהר.

לשים משטח בצבע חזק על הטיולון, שיראה קצת שונה. מקווה שיעבוד עליה

אנחנו כבר פעמיים העברנו הלאה מיידית,אבל לא היה חשש על זה, במיוחד שזה עגלה משולבת ומשתמשים באמבטיה

עורכת, רואה שהיא גדולה יותר בעצם

אבל לא בטוח שהיא לא תזהה אותו כך...

(עכשיו היא בכלל משחקת בו כעגלה לבובה... 🤭😊)

תודה!

ככה יהיה לה את שלה החדשה

והישנה הגדולה אפשר לתת מתנה לתינוק החדש

יותר זול מאשר לקנות עגלה אמיתית חדשה 😉

גם אם תפסיקי לגמרי עכשיו

היא גדולה מידי בכדי לא לזכור עגלה, שזה משהו מאוד אישי וחשוב לפעוטות

דעתי לקנות חדש

ולא לגרום לה להרגיש שהתינוק החדש לקח לה את העגלה

זה מה גם שעשינו בלידה האחרונה של הקטנה

למרות שהילדונת לפניה כבר היתה בת 3

היא עדיין היתה קשורה לעגלה שלה ולא רציתי בשום אופן שתרגיש שגזלו ממנה משהו כזה..

קנינו עגלת אמבטיה + טיולון

ובטיולון שלה נשתמש מקסימום בהמשך

וחוצמזה גם ילד תשיעי יכול להתחדש.. מה קרה ?🤪

ובשעה טובה יקרה!!

לא אמרתי לך עדיין😍שיהיה בקלות ובשמחה🙏😘

יכול להיות שבאמת נשקול בסוף לקנות חדש... רק מתלבטת אם לא מהר מאוד זה יהפוך למיותר...

טוב, מקסימום יהיה לנו עוד משהו למסור לטובת השכנים (גם הטיולון הנוכחי די חדש... קנינו אותו כשבת החמש הייתה כבר בת שנתיים פלוס...)

ב"ה לכל בני המשפחה שיש להם ילדים יש תינוקות כרגע.

ואני לא כל כך אוהבת לשאול מאחרים, כי מפחדת שייהרס אצלנו... (חוץ מזה שקצת מגעיל אותי להשתמש בדברים של אחרים)

כבר הרבה זמן...

בדיוק אמרתי לבעלי שיקפל אותה סתם תופסת מקום... מה השימוש בה עבורה? היא לא הולכת ברגל איתכם? 

וגם כשיוצאים ליציאות ארוכות.

וגם בבית היא אוהבת להיות בה לפעמים, אבל זה באמת סתם פינוק...

ואנחנו לא הולכים לפי "גחמות" של הילדים...

אז אני חושבת שבתור מחנכים אפשר בהחלט להסביר לה שגיא כבר גדולה, הולכת לגן של גדולים, והיא לא צריכה את ה עגלה... לעומת האח/ות הקטנ/ה שעדיין לא יודעת ללכת וצריכה עגלה....

משהו כזה 

רק כשהתינוק ייוולד? (למרות שבכל מקרה ארצה לנקות אותה היטב לפני...)

כי אני לא יודעת כמה היא תבין אם נסביר לה שהעגלה עומדת להיות של איזשהו תינוק ערטילאי שלא עומד לה מול העיניים...

לא יצא לי עם עגלה כי נדיר שאני מעבירה עגלה מילד לילד (שלי, כן? מעבירה מאחרים אלי וממני לאחרים, בהנחה שהעגלה שורדת)

אבל בהקשרים אחרים - הנקה למשל, מיניקה גם בהיריון בשלבים מתקדמים יחסית, ואחרי הלידה חלק מהילדים זכרו והתגעגעו להנקה, וכן היה להם קשה וזה בסדר, מותר להם.

דוקא במקרה שלך היא יכולה מידי פעם להתנסות בישיבה בעגלה שהיתה שלה גם אחרי שהקטן יוולד...

אפילו הבת שלי שהפסיקה לינוק בגיל שנתיים ושמונה חודשים כשהייתי בחודש רביעי לא זכרה את זה... כלומר - היא זכרה שינקה, אבל כשהתינוקת החדשה ינקה היא לא הרגישה בכלל שזה קשור אליה...

בכל אופן, זו הסתכלות יפה - כן, מותר שיהיה להם קשה, ואנחנו פשוט נעזור להם להתמודד עם זה...

אני חושבת שגם ככה הסיטואציה מורכבת עם תינוק שנולד ולוקח לה את המקום.

בעיני חשוב לעשות הפרדה עניינית של מינימום שבועיים. למשל: "את כבר גדולה ולא צריכה..." 

שלא יקרה מצב שהיא נהיית גדולה מתוך אילוץ כשתינוק חדש מגיע. 

לא רק שהוא לוקח לה את היחס, המקום והזמן של ההורים, גם את העגלה שלה הוא לוקח? 

כשהולכים לטיול וצריך לשבת אז היא ישבה בה,

כשהיא עייפה וצריכה לישון היא ישבה בה,כשהולכים לקניות,המצרכים יושבים בה,כשנולד תינוק,הוא היה במנשא והיא ישבה בעגלה, כשהיינו בגינה והוא היה עייף היא הציעה מעצמה שנשכיב אותו בעגלה והיא תנדנד אותו,

היום הם מתחלפים היא יושבת למעלה הוא למטה,הוא במנשא היא למטה.

בקיצור עגלה משפחתית רב תכליתית 😃

אבל בגלל שהיא של אבא ואמא, אף אחד לא פולש לטריטוריה של השני.

מלכתחילה...

נראה לך שאפשרי לשנות את החשיבה עכשיו, אחרי שכבר כולם התרגלו שהעגלה שייכת לתינוק התורן?

אי אפשר לדעת🤔🤔🤔

בהצלחה 💗

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לא נתקלתי בעוצמה שלא נותנים

בהיפראמזיס זה לא תמיד רלוונטי

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

אני ממש שמחה שיש שיפור, שאתם גם רואים את התוצאות. מדהים!

מלא נחת תמיד 

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן.