שאני בשבוע 37 כמעט

ואני חלילה לא רוצה להפסיד משהו

אז השילוב של הלחץ

המתח ההיסטריה

פלוס ישיבה על הכסא בטירוף חושים

קשה לי

לא בנויה להריונות

מחזיקה לך אצבעות שהוא יתחיל לזוז ותהיי רגועה לפני שבת

בבוקר/בלילה הרגשת תנועות?

קחי בחשבון שאם את נוסעת למיון ואומרת הפחתה בתנועות יכולים להשאיר אותך לילה להשגחה אבל עדיין אם את לא מרגשיה אל תשחקי עם זה

מתי הערכת משקל הבאה שלך? 

היה השבוע בשני. הכל היה תקין.

אתמול הבן שלי הלך לי על הבטן, שכבתי כזה חצי שכיבה על הריקליינר להחליט לעשות מסלול מהרגליים לצוואר

זה היה כזה במשחק נחמד

לא חשבתי שזה מסוכן כי זו לא הייתה מכה..

אבל מייד אחרי התחלתי יותר לעקוב.

בלילה לפני שינה התלבטתי וניסיתי להרגיש

לא זוכרת אם הרגשתי בסוף או לא כי פשוט נרדמתי

הבוקר קמתי

אחרי שאני מזיזה את הבטן ממש ממש חזק מצד לצד אני מרגישה ליטוף

קשרתי עכשיו על עצמי את הרצועות של המוניטור, אולי זה יעזור 🫤

כי בפעם הקודמת מייד אחרי החיבור לניטור הוא התחיל להשתולל

בינתיים ברגע זה אין שינוי - אני קשורה משהו כמו ה 3 דקות 

לגבי אתמול בלילה אני ממש חושבת שכן הרגשתי.. אבל לא זוכרת 

ולכן יש פחות תזוזות, זה מרפי

תנסי להרפות כמה שאת יכול

וואי טוב שאני כבר לא שם חחחח, עכשיו זה להסתכל אם הילדה נושמת או שאין שמיכה על הפנים😅

דיברתי הרגע עם האחות בקופה פה ליד הבית

יש רופא נשים אז מסכימה לי לבוא לעשות מוניטור

מקווה לא לצאת מטומטמת מידי

כי בינינו, איך שנתחיל ניטור העובר יתחיל לזוז

פשוט מתביישת חמודה לה' כמובן שזה קורה

ממש הגיוני! אם לא הרגשת תנועות אז חייבים ללכת להיבדק! אין פה שאלה בכלל...

עדיף לעשות, גם במחיר של נסיעה/קצת להתפדח, מאשר לא לעשות ולהתחרט על כך.

בשורות טובות🙏❤️

עשיתי אס, יש דופק תודה לה'

מצאנו את עצמנו אני והטכנאית קצת מתחננות לעובר שיזוז - הוא לא היה בקטע

אמרה שכנראה ישן עמוק

עכשיו עושה מוניטור

הדופק תקין

ועדיין אין תנועות פשוט לא מרגישה

אם כי כן יש האצות בדוםק

אז כנראה משהו בי נתקע, לא ברור לי מה הקטע

עושה מוניטור כבר 40 דקות

היו ליטופים בקטנה

לא משהו שהייתי מחשבת כתנועה רגילה

בייס-ליין תקין של 140-150

אבל הרופא אמר שזה לא מספיק טוב כי אין מסםיק האצות

יודעות מזה אומר? מה כדאי לי לעשות?

ומה הוא יגיד?

יום שישי היום!!!!!

טוב שהלכת להיבדק..

ומקסימום תלדי .. את בשלב שזה בסדר גמור!

שיהיה בשורות טובות!!

אני לא יולדת חחח

זה עוד יקרה ב 42 פלוס 

כן התחיל לזוז יותר אני חושבת

שתיתי קפה עם שתי כפיות, כנראה כל מה שיכולתי לפני כן כבר לא עובד עליו 

זה שלב שאם יש ספק בתנאים שלו בפנים

אז עדיף להיות בחוץ

אם זה לא מספיק טוב לא כדאי לקחת סיכון

אמא ותינוק בריאים לפני הכל

מניחה שכבר לא רלוונטי

אבל זה לפעמים קורה ואז העובר מתעורר בהמשך

בקופה לא היה

וכבר היו צריכים לסגור את הסניף אז שלחו להמשך ניטור במיון

בחוסר חשק הלכתי ושם באמת התעורר.

מה איתך??

קראתי לא נכון את הסדר של התגובות

תודה לה' הכל מצוין

הרופא שלח אותי למיון ברבע ל 12

כי המוניטור היה בלי האצות

במיון יולדות שוב ניטור,

הגעתי לשם אחרי ארוחה מלאה (בנוסף לכל האוכל של הבוקר)

גם שתיתי 2 ליטר מים בדרך

ניסיתי ממש הכל כדי שיהיה יותר פעיל

כבר כשהגעתי התחילו תנועות ממש מרשימות

עשיתי מוניטור ארוך ויצא תקין

עכשיו מחכה לרופאה משערת שישחררו כי הניטור היה מעולה

התנועות מורגשות מצוין עכשיו ב''ה

לא ברור מה קרה לבייבי בבוקר..

העיקר אני כמעט אחרי 🫥

כאן ובפרטי

אתן מקסימות ברמות!!!

ויאללה,.תוך חודש בעז''ה לידה נהיה אחרי עם ילד בריא ושלם

בתפילה שאצליח להישאר שפויה עד אז

(שפויה גם בדאגה לעובר וגם כי במיון ישבה לידי אישה שלא הפסיקה לדבר על המלחמה שממש תכף מתחילה בצפון ותימן - הצליחה להלחיץ אותי המעצבנת)

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...