ברכתי עכשיו ברוך שעשה לי נס בבריכה שטבעתי בה..
נסעתי עם אבא שלי להחזיר את אחותי וחברותיה מהבריכה, וניצלתי את ההזדמנות לברך.. זה לא קורה לי הרבה שאני באה לשם.
זה היה קצת מפדח לברך ליד העדר חברות של אחותי, הן צוציקיות בכיתה ו' והם לא הבינו למה אני צריכה לברך, אז אמרתי להם בקצרה שפשוט טבעתי שם, ואח"כ באוטו הן כל הזמן התלחששו ודיברו על זה, כאילו אני לא שומעת....
וזה הדבר שהכי עיצבן אותי בקטע הזה, בגלל זה נאלצתי לקבור ת'צמי במשך תקופה ארוכה, כי הייתי הולכת ברח' ושומעת ליחשושים של ילדים, וגם של מבוגרים (כן! אל תתפלאו.. אלא שהם העיזו לגשת אלי ולראות אם הנס היה אמיתי ושאכן אני חיה קיימת ונושמת), 'הנה הילדה שטבעה'... והיו ילדים אכזרים שניטפלו אלי וצעקו עליי שבגללי ביטלו בקיטנה את כל הבילויים של המים, בינהם את אשקלונה...
אבל עכשיו אני גדולה, אני מבינה שזה טבעם של אנשים, אז אני לא הולכת לקבור את עצמי שוב...