אממ כשאתה לומד יש דברים שאתה מרגיש שלא באמת תביא לידי ישום? או שאתה מזדהה עם התוכן ולוקח את זה לדרך?

(אני פעם הייתי לומדת ככה מאמצת כל דבר עד שהתחילו לי הספקות לגבי ההבנה של עצמי ומאז אין ללימוד אותו תוקף. אצלך סיפור שונה אבל ברור שיש סיבה שהלימוד לא יוצר שינוי כי הוא כן אמור...)

קודם כל, באמת צריך להפנים שכל מה שה' עושה לטובה, לא שהכל ורוד, אלא שהכל בסופו של דבר לתכלית טובה, וכמו המשל של אבא שעושים לילד שלו ניתוח, הוא מחזיק את הילד אפילו שהוא בוכה והוא בוכה ביחד איתו, אבל הוא עושה את זה, דווקא משום שהוא אוהב את הילד ורוצה בטובתו. וצריך לנסות לראות במציאות איך הדברים מתהפכים לטובה (כי יש לנו טווח ראייה קצר, ובטווח הארוך הרבה דברים אפשר לראות איך יצא מהם טוב), וזה דורש התבוננות במציאות ומחשבה עמוקה.

בטחון בה' אין בהכרח חוסר פעולה והתבטלות כלפי ה', אלא הבנה שהוא משגיח מן החלונות, ונותן לנו את הכוחות לפעול, את הכוחות לשנות למרות שיש קשיים בדרך. לפעמים דווקא בגלל הקשיים אנחנו מגלים שיש בנו כוחות שלא ידענו והכרנו. ואולי גם כדאי לצייר את העולם העתידי, את הגאולה השלימה, ששם בעז"ה הרוע החיובי ייעלם, ואמנם יהיה לנו עדיין צורך בהתקדמות, אך זו תהיה התקדמות מטוב לטוב יותר גדול, מחיל אל חיל, ולא יהיה רע בעולם, והבטחון בגאולה, גם אם אין הבטחה שזה יהיה ממש עכשיו, מביא לשלווה שאנחנו לא סתם עושים מעשים טובים ובסוף הרע יגבר ח"ו, אלא הכל בעל ערך ומשמעות, יש לנו בטחון בנצחון, והשאלה היא רק שאלה של זמן.

להפנים שיש דברים שגדולים מאיתנו ולא כל העולם מונח על הכתפיים שלנו, אנחנו חלק מתכנית גדולה יותר ואנחנו פרט בה, ו"לא עליך המלאכה לגמור" (אף שגם "ולא אתה בן-חורין ליבטל ממנה"), והקב"ה מנהל את הכל בחכמה ובתבונה ונותן לכל דבר את מקומו, ומצמיח מכל מכה ישועה, ואנחנו צריכים לשמוח בתפקיד שניתן לנו ולנסות למלא אותו בשלימות, ולא לבכות על דברים שלא מוטלים עלינו בכלל, ולא הייתה לנו דרך לשנות אותם.

וטיפ אחרון: אל תחטא. חז"ל אומרים שהיראה מגיעה מחטא, "פחדו בציון חטאים". החטא מנתק אותנו מהעולם הפנימי, השייכות לעולם האידיאלי, וגורם לכך שנהיה קשורים מאוד לעולם המעשה, וכיוון שהגוף ועולם המעשה הוא כל עולמינו, והטבע הוא אקראי (ללא השגחה וחיבור לעולם העליון), אז נוצר פחד. כשיש חיבור לעולם הפנימי, העליון, אז יש יותר תחושת רוגע ושלווה (רואים את זה אצל יעקב אבינו, ביקש יעקב לישב בשלווה, זו השאיפה של הצדיקים, להגיע לשלום, לשלווה, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, עד שקפץ עליו רוגזו של יוסף. בעולם הזה צריך לפעול ולתקן, ואי אפשר להגיע לשלווה בשלימות, עד ימות המשיח והגאולה השלימה)..

אם מדובר על ספרים של כל מיני 'פוקסים'\ניסים פרטיים, אני באמת לא מבין איך זה יכול לחזק מישהו.

זה רק ממשיך למקד את האדם על המטרה שלו, בלי להבין שהוא לא באמת יודע מה טוב בשבילו.

לא הכל קורה כמו שאנחנו רוצים או מבינים,

ולא הכל מסתיים בקונפטי ונצנצים. 

צריך בטחון שכל מה שקורה זה מושגח ומדויק לי, בלי לסמן את המטרה מראש.

ברור שלימוד משפיע, רק צריך ללמוד את הדברים הנכונים.

כל לימוד קבוע בספרי מחשבת ישראל, חסידות, סיפורי צדיקים יכול להתאים. לא יודע למקד על ספר ספציפי, כי מדובר בממש דרך חיים.

אגב טוב שתדע שיש פורום עבודת ה  

שני הדברים המהותיים ביותר שצריכים להבין בביטחון

א' היחס שלנו אל המציאות (התרחשויות, צרות), איפה אנחנו עומדים ביחס לכל מה שמתרחש סביבנו.

האם אנחנו באים "מוכנים מהבית" עם אינסוף תוכניות, אינסוף רעיונות איך החיים שלנו צריכים להיראות, אינסוף דעות מה זה טוב ומה זה לא טוב, ואז אנחנו צריכים "להיאבק" בזרם החיים, או לחיות בציפייה תמידית שמתישהו איכשהו אולי יהיה "טוב"?

או, שאנחנו "פתוחים" יותר להתרחשויות, עוד לפני הרמה האמונית, האם אנחנו אנשים שמסוגלים לקבל לא, שלא מסתכלים על החיים ברצינות כזאת תהומית, שאם משהו מתפקשש, אז מקבלים את זה OK, כלומר מידה מסוימת של חוסן ו"סטואיות", שהקיום שלי והאושר שלי לא תלויים באופן כזה ישיר בכל מה שקורה מסביב.

צוות הריב"ש אות ב'

שיויתי ה’ לנגדי תמיד. שויתי לשון השתוות בכל דבר המאורע הכל שוה אצלו בין בענין שמשבחין ב”א אותו או מבזין אותו. וכן בכל שאר דברי’ וכן בכל המאכלות בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברי’ הכל ישוה בעיניו כיון שהוסר היצה”ר ממנו מכל וכל. וכל דבר שיארע לו יאמר הלא זה הוא מאתו יתברך ואם בעיניו הגון וכו’ וכל כוונתו לש”ש אבל מצד עצמו אין חילוק וזה מדרגה גדולה מאד. וכל האדם צריך לעבוד השי”ת בכל כחו שהכל הוא צורך מפני שהשי”ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים. והכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם ב”א ואז אינו יכול ללמוד וצריך להיות דבוק בהש”י וליחד יחודים. וכן כשהאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים. ואל יצער את עצמו בזה כי השי”ת רוצה בזה שיעבדוהו בכל האופנים פעמי’ באופן זה ופעמים באופן זה.

///

ב' להעמיק בערך הגדול של הצרות והייסורים, זה יכול לבוא מכל־מיני מקומות, ממקום של כפרת עוונות, או שזה תיקון וחינוך עבורנו (כאן אני מפנה לספר "חורב", מערכת האמונות, "צרות"), או שזה בא לחשוף / לפתוח מידות מיוחדות בנו, או שזה בא למנוע מאיתנו ללכת בדרכים מסוימות, כו' כו', יש שפת אמת מעניין (בלק תרמ"ח) בשם האריז"ל שי"ז בתמוז היה אמור להיות יום טוב, יעני יום מתן הלוחות, מה שאומר שבימי הצרה בעומק העומקים נסתרת קדושה אדירה,

שפת אמת מסעי תרס"א + תרס"ד

ובכל עת שנסגר הדרך בפני איש ישראל. הכל רק כדי שיסתכל האדם כלפי מעלה לשעבד הלב לאביו שבשמים: [...]

במדרש גדולי עולם ברחו ואני לא נתתי אתכם לברוח לכן אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות כו'. כי הדרך לברוח מן הסכנה. והקב"ה הביא את בנ"י באותן הדרכים המסוכנים כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר. ויצ"מ וכל המסעות הי' הכל דרך ולימוד לבנ"י לדורות להיות נושעים בתוך המצר עצמו שלא לברוח רק למצוא דרך תוך המיצר עצמו. וע"ז איתא המדריכנו על במות אויבינו. ולכן כתיב ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר כו' שכשבא עת צרה צריכין לזכור ביצי"מ ובאלה המסעות להיות נושע תוך המיצר. ולכן נקבע פרשה זו בין המצרים דאיתא הקב"ה עונה בעת רצון ועונה בעת צרה. וכתיב מן המיצר קראתי יה. קריאה הוא דביקות. שגם מתוך המיצר נמצא דרך דביקות אל הבורא כמ"ש במד' ואתחנן ביצור לשון אחד מעשרה לשונות של תפלה דכתיב בצר לי אקרא ה' דכ' אנכי ארד עמך מצרימה והוא הבטחה לדורות שבכל מיצר של בנ"י נמצא אתם התורה כמ"ש עמו אנכי בצרה לכן ויכתוב משה כו' מוצאיהם למסעיהם הרי שנעשה תורה מכל אלה הדרכים המסוכנים. ואיתא במד' גם הוא חכם ויבא רע הול"ל ויבא טוב רק ללמדך שגם הרעה שהוא מביא לעולם בחכמה מביא. פי' למילף מיני' חכמתא. כמ"ש המפ' בפסוק לך ה' החסד כו' תשלם לאיש כמעשהו. פי' שהקב"ה משלם מדה במדה כמעשהו כדי ללמוד מן העונש איך לתקן החטא. זה החסד. נמצא הכל תורה ובנ"י צריכין לבוא לדביקות הבורא בכל העתים כמ"ש עת לבכות ועת לשחוק לפעמים באין אל השורש ע"י שמחה ולפעמים על ידי בכיה. עונה בעת רצון בחי' תפלה למשה. גי' רצון ע"ה. ועונה בעת צרה בחי' תפלה לעני:

=> כלומר לעיתים קרובות אנחנו כל הזמן מחפשים לברוח מהצרות, לברוח מהניסיון, לברוח מההתרחשויות השליליות, אבל יש תהליך הרבה יותר עמוק "להתרגל" ולמצוא דרך מיוחדת דווקא מתוך כל הבלגן

כדי להשליך באמת מאה אחוז

משם יש תולדה של אמונה מאוד חזקה

ולא מדובר בקושי רגיל .. אלא מעבר

בעז'ה שלא תחווה את זה מתוך אתגר

השאלה להיכן הבטחון מופנה (בני אדם, כסף, טכנולוגיה. או אפילו סתם הרגל לא מודע לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה).

אז העבודה היא להבין שאי אפשר באמת לסמוך על כל הנ"ל, ואז הבטחון מה' עולה מאליו או שלפחות קל יותר להשיג אותו.

אני מדבר על בטחון במובן של "כל מה שקורה לי זה מה', בין טוב ובין רע"

ואחרי שיש באמת את המצע הזה של כל מה שקורה לי זה מה', אפשר להתקדם לבטחון במובן של "יהיה לי מה שאני רוצה" (לאו דווקא משהו ספציפי כמו עבודה בחברה מסויימת נניח, אלא עבודה שיהיה לי טוב בה).

צריך להתמקד כהתחלה על הפנמה אמיתית שהשם אוהב אותך. אהבת אמת. אהבה שלא תלויה במה שאתה עושה. הוא מסתכל על הנשמה ורואה רק טוב. והוא מכיר אותך יותר טוב מעצמך, ויודע שאתה טוב.

אפילו בהגיון, בן אדם שאוהב אותך באמת, לא ירצה לעשות לך משהו רע. קל וחומר אלוקים שברא אותך, ומחיה אותך כל שנייה. הוא רוצה לעשות לך רק טוב. וטוב זה לאו דווקא קל, נעים, נחמד. טוב יכול להיות גם קשה, אבל טוב זה טוב. וכשאתה יודע שלא משנה מה יקרה, זה תמיד יהיה מאהבה אליך, אז אתה יכול להיות רגוע. כי הוא מנהיג לך את החיים.

וזו עבודת חיים, להפנים את זה באמת. אבל כשאתה חי באמונה, זה גן עדן בעולם הזה.

יש ספרון של הרב ארוש שנקרא שמחת חיים. ממליצה עליו ממש. משנה תודעה בצורה מפחידה.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה