לפני כשלושה חודשים קיבלתי מחזור לראשונה אחרי לידה (אחרי הפסקה נחמדה של שנה+ בעקבות הנקה).
פחות מחודש אחר כך - שוב מחזור, עם כיומיים הכתמות לפני.
אחרי עוד פחות מחודש - שוב הכתמות ומחזור. הפעם הפער קטן יותר (בעצם אף פעם לא הגעתי לימי פרישה כי כל פעם קצת התקצר).
לפני שבועיים טבלתי.
אחרי שבוע ויום - הכתמות.
זה כבר ממש מוגזם, פער כזה של שלושה שבועות עוד לא היה לי...
מחכה למחזור להגיע, כי אם כבר הכתמות ואי אפשר להיות ביחד, אז שניאסר ונפתור את המצח הזה של מתי הוא יגיע, וכבר נוכל להתקדם לקראת טהרה שוב.
אבל עבר כבר שבוע, ועדיין רק הכתמות.
ופתאום היום עלתה לי מחשבה - אולי זה בכלל דימום השתרשות?
ואני לא יודעת מה לחשוב על זה.
לא מנעתי.
הנקודת מוצא שלי היתה שאם אין *סיבה* למנוע, אז לא צריך למנוע.
אבל גם לא *חיכיתי* להריון. וזה ממש שונה בשבילי מהריונות קודמים, שחיכינו להם (חלק יותר וחלק פחות, אבל בהחלט חיכינו).
ועכשיו כשאני חושבת על האפשרות שאני בהריון, המחשבה העיקרית שלי היא 'לא נעים לי מהעבודה שלי'.
שזו מחשבה די טיפשית. זה לא מה שאמור לקבוע את קצב הילודה שלי. ולא זה מה שאני רוצה שיעסיק אותי בגילוי של הריון חדש.
אבל אני לא ממש מצליחה להתרגש מהאפשרות של הריון.
ואני רוצה לעשות בדיקת הריון כשאני באמת מחכה לתוצאה חיובית.
עד הלידה אני בטוחה שאני אתרגש ואשמח, בעז"ה. אבל אני רוצה שזה יבוא מההתחלה בשמחה.
אני אשמח לשמוע ממי שלוותה פעם מצב דומה.
או ממי שיש לה משהו מחזק להגיד.
ואני לא מחפשת ביקורת על זה שלא מנעתי כשלא *רציתי* הריון. זו הבחירה שלנו וכרגע אני שלמה איתה.
