הסיבה/ ות שעדין לא נלחמים בהם פחות משנה, מה שמשנה שרצח אזרחים וילדים נלקח מראש בחשבון כאפשרי, שאנחנו כמדינה לא ממש יכולים להגן על עצמנו, על הגבול שלנו.
זה בעצם היה המצב בעשור האחרון בדרום, אבל זה ענין רק את התושבים שם ועכשיו נראה שמענין אק את התושבים בצפון.
מתקשה לקבל את המצב הזה, את החוסר בטחון, את אדישות הציבור, שלא לדבר על הקרעים הענקיים שיש בין חלקי העם שרק הולכים ומעמיקים.
ושלא ימכרו לכן סיפורים.
המדינה מספיק ערוכה גם לגבול הצפוני וזה נאמר מהדרג הצבאי בשטח ולא מההנהגה המדינית.
תחשבו מה היה במלחמות העבר, ששת הימים, יום כיפור וכו שעלו עלינו מס' עמים ממס' גבולות, ובכל זאת ניצחנו ברוך ה' שהיה איתנו. אז גם עכשיו, כשהם רוצים לזרוק אותנו לים, אנחנו צריכים לבוא להילחם בהם ולהשאיר נוכחות צבאית בכל מקום בו נכנסנו להלחם ולהבטיח שמירה על גבולות מדינתנו וביטחון קיומי עבורנו האזרחים. שלא יטילו בכם פחד ויראה. ה' איתנו, צבא חזק, אמונה וביטחון בה' זה מה שאנחנו צריכים בעיקר.
וכמובן להישמר ולשמור נפשינו.
יש בעיה שהמדינה חוששת מהתיישבות, כיבוש, נוכחות צבא במקומות שבהם כבשנו וזו בעיה...
את בעצם כותבת סיבה אפשרית למה אנחנו לא מגינים על עצמנו כרגע.
העובדה היא שאנחנו לא מוגנים בצפון מתחילת המלחמה, ואין צפי מתי נהיה מוגנים.
הבעיה היא לא חוסר יכולת אלא חוסר רצון.
הפיקוד הבכיר וחלק מהגורמים המדיניים אימצו גישה של תבוסתנות.
לעומתם, רבים אחרים, גם בתוך הצבא, גם בממשלה, ובוודאי ובוודאי שבציבור רוצים ויכולים להגן ולתקוף.
כצעד ראשון צריך להחליף את כל הדרג הפיקודי הבכיר שהיה אחראי למחדל ולהציב במקומם קצינים שהתריעו על האפשרות הזו שוב ושוב (ויש לא מעט כאלה)
לא ממש קורה או הולך לקרות.
אנחנו בכאוס בטחוני, שלטוני וחברתי.
אגב, חוסר רצון יותר גרוע מחוסר יכולת.
אבל מצד שני, רצון אפשר לשנות. יכולת קשה הרבה יותר לשנות.
ונכון שכנראה לא יחליפו מחר בבוקר את כל הפיקוד הבכיר, אבל עם לחץ ציבורי חזק אפשר לעשות שינויים משמעותיים במציאות
אבל בגדול אפשר להסתכל על כל זה מכיוון אחר
כשלבים לגאולה
לדעתי זה כן שונה מתקופות אחרות. כל זמן שיש מלחמה או צפויה מלחמה אומרים הנה משיח בפתח.
ובגדול כבר 70 שנה פלוס פלוס הוא בפתח 🙄אז קצת מתסכל...
אבל הסימן שקורה עכשיו הוא שהשלטון בטלטלה... ועל זה כתוב "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל ..." ככל שיש יותר אנרכיה זה לכאורה סימן שמשיח יותר מתקרב.
כי מה נפקא מינא לסמוך על המדינה/צבא שיציל אותנו זה סימוכין זמניים בלבד,
אין שם ישועה באמת והכל שם רקוב מהיסוד. (שגם זה ברכה ,כי אם הכל היה מתוקן לא היינו כזה דורשים משיח או מלכות בית דוד בכללי)
בסהכ יש סוף טוב לסיפור אז אני רגועה
אבל מה אני אגיד לך, לא חושבת שיהיה ביטחון
וזה בדיוק הניסיון
לפנות את העיניים לשמיים
זה כל מה שנשאר (וזה בכוונה אמור להיות ככה)
המצב באמת קשוח. המחדלים זועקים לשמיים
מבינה אותך
וגמני מתקשה לקבל את המציאות כפי שהיא, בדרך הטבע
עם זאת אני לא יכולה להרשות לזה לנהל אותי כי אפול למרה שחורה. אני מודעת אבל בוחרת לא להיכנס לזה. זה לא בשליטתי. אני בוחרת לנהוג בצורה שתאפשר לי בריאות נפשית וחוסן ומתפללת לשינוי
אני עוד יותר נזהרת ולא מסתכלת. כאמא אני לא עומדת בזה..
אני לא חושבת שמישהו אדיש למתרחש, כי גם מי שלא גר בגבול, מבין שאין באמת מקום בטוח במלחמה מול איראן.
המצב הגיאופוליטי מורכב,
עוד לא הגבנו בכלל ונשיא איראן ונשיא טורקיה חמורים קופצים בראש כבר מאיימים עלינו.
אני חושבת שהקרע בעם וההחלשה מבפנים זה הדבר הכי מסוכן מבחינה אסטרטגית ואיראן יודעת זאת היטב ופועלת להסית ולפלג.
(יש הוכחות, זה לא ספקולציה)
אני אופטימית, ומקווה שאחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב דברים ישתנו.
נכון זה מכעיס וכואב שצריך לשלם על זה בדם כדי שדברים יזוזו, אבל זה בגלל שהתרגלנו והתמכרנו לשקט.
למעשה אף פעם לא באמת יכולנו להימנע מלשלם מחיר דמים. רק דחינו את התשלום.
ברמה האישית, אני לא חווה פחד קיומי. הסיכוי שדווקא אני או משפחתי ניפגע בפעולת איבה, לא שונה בהרבה מהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים או מחלה לא עלינו.
אני מוצפת בכל כך הרבה מידע באינטרנט שזה פשוט מפחיד וגורם לי לא לקבל החלטה.
כרגע הנטיה היא לא לחסן ממש ב 52%, קצת.. באמת שאני בהתלבטות גדולה ומפחדת לקחת אחריות על הילדים שלי.
את הבכור חיסנתי עד גיל שנה והפסקתי, ואת הקטנה חיסנתי רק את החיסונים הראשונים לא זוכרת בדיוק אבל רק כשנולדה- גיל חודשיים אולי.. שגם את זה נורא פחדתי..
טיפת חלב רודפים אחריי,
היום קבעתי תור. להתפתחות. ואני לא יודעת האם לחסן היום או לא.
בדיוק עכשיו ראיתי בחדשות שכתבו שהעיר שלנו היא העיר החדשה שנכנסה לרשימה של הנדבקים בהתפרצות החצבת..
מאיפה אתן מקבלות מידע אמין?
איך אתן מקבלות את ההחלטה?
תודה לך על התגובה
ועל האופן המכבד שענית.
בריאות שלימה לכולנו בע"ה.!
את 2 המקרים האחרים
אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש
שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה
אם רוצים להפגין
כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח
להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני
אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות
זה בכוונה תחילה
לא ברור אם זה היה בכוונה
וברור שלא הצדקתי את הפעולה
אלא
אמרתי מה כדאי ללמוד
על הדברים שבשליטתנו
אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר
יש לנו שליטה על עצמנו
איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)
אבל אני לא חושבת שהיה פה רצח (גם המשטרה הורידה את האישום ברצח). אני כן חושבת שזה עצוב ואסון, חד משמעית.
הנהג היה לכוד בתוך המון מתפרע שניסה לפרוץ לתוך האוטובוס שלו. הוא ביקש חילוץ עוד קודם. אני לא חושבת שאפשר להאשים רק אותו במקרה הזה
ולברוח.
לא לדהור אל ההמון ולדרוס אנשים
זה בן אדם שבגלל המצב שהיה
בין אם זה עצבים או בין אם זה פחד/לחץ פעל לא נכון. והוא נהג אוטובוס, לא נוסע פרטי שאני לא יודעת מיהו.
זה אדם שיושב ליד ההגה כי זאת העבודה שלו, הוכשר לזה ומחוייב לכללים וגם להסתדר במצבי קיצון.
אני בכלל חושבת שכשמדובר בערבי בעיני לא משנה מה היה, הוא אשם קודם כל
בוודאי לפני ילד יהודי..
הקבה נתן לערבים תכונה בולטת והיא רצח
בכלל לא מתחברת לצדד בנהג ערבי ולצאת על נער יהודי שבכלל גם לא יכול להביא את הצד שלו בענין...
הנהג הערבי חיי ,הילד הזה כבר לא יחזור לעולם...
זו דעתי
אבל
אפשר לדון בשאלה הזו..
מה עבר לו בראש, האם ידע שמסכן חיים האם פעל מתוך כוונה, אדישות וכו
לצטט את המשטרה זה קצת מצחיק, המשטרה היא לא דוגמא וסמל לארגון צדק
קשה לי לכתוב על המקרה
בגלל שאני חרדית מחד
אבל לא נגד הגיוס מאידך
ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה
את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.
יהודים!
ממש אין פה קשר לנהג ערבי.
עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.
יהודים.
אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.
אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.
יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.
ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.
מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.
שנאה על גבי שנאה.
והשנאה הזה יוצרת אלימות.
ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.
לאן הגענו?
המינימום זה לשתוק.
אין לדעת-
אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.
וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.
וגם נגד ההפגנות.
ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.
נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.
שאלתי את צ'ט gpt והוא טוען שאת צודקת...
מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה
רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק
אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה
זה מלחמה מלחמה
ראיתי כל מיני דברים שחקרו גם מאיפה אנשים כותבים וכו'
וזה בכלל לא מהארץ
הם יודעים שזה מה שהורג אותנו מבפנים ושזה חזק יותר מהכל
זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם
וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש
מייצר גועל נפש של תגובות
שמירת הלשון.שמירת הלשון ועוד פעם שמירת הלשון.
למילים יש כח.
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו.
אני לא רבנית.אבל בעיני הפשוטות לי זה מאוד ברור- הקב"ה רומז, "אני לא אוהב את המילים האלה".
תכתבו:"עולם התורה בסכנה:... תכתבו: התורה שומרת על ישראל"... לא יודעת.אבל פעם אחר פעם לצעוק באלימות "נמות ולא נתגייס", ו3 מתים בהפגנות בעיני זה ממש מהדהד.
והלב בוכה על הילד הצעיר כל כך.וגם על כל היתומים שאביהם מסר את נפשו במלחמת המצווה כשהוא מגן עם עם ישראל.
כנראה זה היה היה טעות לשונית
אבל צריך להבין את העובדות
ולא למסמס אותם..
הנער לא היה בין ההמון שהקיף את האוטובוס
(ואגב אם תרצו דיוק בסדר הדברים, לפי הרבה עדויות ההתפרעות סביב האוטובוס החלה אחרי שהנהג כמעט דרס עוד לפני כן)
הוא היה בפינת רחוב מרוחקת משם... וגם פה לפי הרבה עדויות לא היה בין המפגינים
יש בלבול כי הנער שנתלה על האוטובוס לא היה הנער שנדרס ונהרג בסופו של דבר!
והנהג גם אם נלחץ מההמון סביבו אין הצדקה בעולם!!!!!! לדריסת אדם
הוא בוודאי היה צריך להקגיש שמשהו מסתובב לו בין הגלגלים ולא להמשיך לגרור אותו מאות!!!!! מטרים
הנער שנהרג בהפגנה הגדולה גם לא נפטר... הוא נהרג בנסיבות עצובות מאוד משלו.. (שזה סיפור משל עצמו)
נער שלישי לא מכירה את הסיפור
אני גם נגד נגד נגד השתתפות של נערים בהפגנות
אבל למה לבלבל את העובדות???
ולסיום...
מאמינה שאם הנער היה מצד אחר של המפה...בלי מגבעת.. מישיבה אחרת.. וממשפחה אחרת ...ההתיחסות אליו היתה אחרת
רק לפני כמה שעות העלתי כאן על כך שבעלי טס
ואני מנסה להשלים עם זה ולהתכונן....
והנה חמותי מתקשרת ומספר. שבעלה של גיסתי טס והיא אצלה לשבוע עם כולםםםם
ועוד חמותי לוקחת ומחזירה את הילדים מהגן
זה שבר אותי 😭
שאני צריכה לגייס מלא משאבים ואין לי טיפה של עזרה והיא בכיף שלה גם יכולה לנוח,לאכול ברוגע כי יש לה מלא עזרה
לא לא זה שבר אותי
החיים לא שוויוניים
אז אין מה לצפות לשוויון
עזרה מאחרים זו פריווילגיה
אז אני לא מצפה לעזרה
אלא דואגת לה בעצמי
(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה
ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)
יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.
לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.
לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...
אנחנו כמעט לא בקשר
הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)
עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים
אני ממש בוכה מאז
לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי
זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב
אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי
ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח
עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע
זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...
בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.
לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!
ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'
לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת
את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה
וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.
שוב... בכל זמן אחר מפרגנת
אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא
מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד
תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.
ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..
חיבוק♥️
השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה
אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.
ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.
היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך
לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??
2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.
3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.
לק"י
וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.
חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.
(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).
זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.
אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.
אני ממש לא רוצה שחמותי תבוא לעזור לי ממש אבל ממש לא!
פשוט הקושי שלי להישאר עם 7 ילדים בלע"ר לבד הוא גדול במיוחד שאני רק חודשיים וחצי אחרי לידה ולי אין עזרה מאף כיוון, זה לא שהייתי רוצה שהיא תבוא
גם אם היא הייתה רוצה לבוא לא הייתי מסכימה, מי צריך את חמותי על הראש?
רק כתבתי שמידת ההשוואה כאן גדולה
שאני צריכה לגייס עזרה בכוח ולה זה בא בקלות
ציפיתי לאמפתיה ולא יותר
כל אחד מתמודד אחרת עם קשיים
בעיניך זה שטויות, מבחינתי זה קושי
לק"י
ואמפטיה לא חייבת לגרום לתחושת מסכנות. אפשר להביע אותה בעדינות.
ואם רוצים להוסיף על זה הארה בונה, אז לנסח בזהירות. המינוס בכתיבה שאין את האינטונציה, ולפעמים מבינים לא נכון את הנכתב.
וזו הארה חשובה לכותבות ולקוראות. ייתכן שאני קראתי את ההודעה שלך ביותר "קשיחות" ממה שאת רצית להביע.
אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.
עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר
חיבוק גדול
רקלתשוהנאבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.
רק פורקת. כי אי אפשר בעולם האמיתי.
במשפט: הבדיקה השביעי יצאה עם דם. הרב שלח לבודקת. ואני לא יודעת מה לעשות.
באריכות: אני עם התקן לא הורמונלי (כבר חודשיים). עם לא כתמים שבאים והולכים כל הזמן ווסת חזקה. עכשיו הצלחנו לעשות הפסק והרב הצליח לטהר את הבדיקה של ראשון ושלישי למרות שהיו עם כתמים. את הבדיקה של היום לא הצליח להתיר.הציע ללכת לבודקת.ועכשיו אני מתלבטת מה לעשות.
כי ממש ממש ממש לא בא לי ללכת!
אבל גם ממש לא באלי להיות אסורים חודש וחצי!!
בעלי משאיר לי את הבחירה.
ואני ממש לא יודע מה לעשות.
להתגבר? לוותר?
והשאלה אם זה בכלל יועיל ללכת.
וגם, זה נורמלי שיש כתמים ככה עם התקן לא הורמונלי?? עד מתי?? אם זה ממשיך ככה אז אין לנו איך למנוע כי ממש לא רלוונטי הריון בשנתיים הקרובות. והורמונים זההרגיש כמו הריון.
ובבקשה את תכנסו לכל הסיפור נגד בודקות טהרה. כי הן עושות שליחות חשובה. וזה רב תותח הוא ממש לא ממהר לשלוח לבודקת. והשאלה זה רק אם שווה לי את המאמץ ללכת לבודקת למרות שזה ממש לא נעים לי.
לפני המון שנים ניסיתי התקן לא הורמונלי לכמה חודשים (נראה לי 9) ולא הצלחתי להיטהר איתו. ומחודש לחודש המצב רק החמיר (הכתמות שאי אפשר להתיר כל 3-4 ימים) בסוף החלפתי למשהו אחר.
לפני שנה וחצי הייתי צריכה למנוע מאיזו סיבה רפואית והרב המליץ על התקן לא הומונלי. סיפרתי לו את ההיסטוריה שלי והוא אמר לי בוודאות מניסיון רב שנים שאם הולכים לרופאה פרטית מעולה אין אח"כ שום בעיות. הוא הפנה אותי לד"ר רחל פיקאר. שילמתי 1300 בלי מימון קופה (יש קופות שכן מסבסדות אותה) וב"ה באמת כמו שהרב אמר, לא היו שום בעיות.
שאלתי אותה אחרי ההתקנה אם יכולות להיות הכתמות. היא אמרה לי כן. נדיר. גג חודשיים.
גרים כבר 10 שנים בקהילה מתוקה,
הילדים מרוצים וגם אנחנו,
הבתים מאוד צמודים ויוצא לי לשמוע שכנות שצועקות פתאום או אומרות דברים מתוך לחץ.
כואב לי עליהן והייתי רוצה לעזור. איך?
וגם, אני מובכת מאוד!! כשאני רואה אותן אני משתתקת.
מרגישה ששמעתי דברים שהם לא עניין שלי..
אשמח ממש לתובנות ועזרה!
זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..
רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..
שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.
אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .
כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח
כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.
את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?
תמיד מדברת בנחת?
אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?
שומעים, אז מה.
אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.
ממשיכים הלאה.
התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.
אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.
אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.
ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.
פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.
קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄
לעזור לאנשים כועסים ולחוצים
רק הם יכולים לעזור לעצמם
אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע
קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.
כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.
את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...
כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח
מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.
לא לשפוט
ובטח ובטח לא להתערב
מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח
אנונימי כי מעדיפה לא מהראשי..
ראיתי שיש מלא ניסוחים של תפילות אחרי ההדלקה,
מה נכון? יכולות להעלות מה שאתן מתפללות?
או לשלוח קישור?
בנוסף, ספרדיה לא מכסה עיניים אחרי ההדלקה נכון?
ואתן מברכות את הילדים אחרי ההדלקה? ואחרי הקידוש הבעל?
מברכות לפני ההדלקה.
כמו שמברכים לפני שאוכלים,
מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."
אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה.
משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת.
אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.
או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה
או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה.
זו התפילה שאני אומרת:
(אני חושבת שזה הכי נפוץ)
אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.
לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.
דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.
את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע
אבל תמיד שורף לי בלב שאין לי פניות לעמוד ולהתפלל בנחת אז..
כל כך לא מגיעה להתפלל ביומיום.
אוהבת להתפלל המקווה גם, אבל בלחץ שעוד מישהי תכנס פתאום או לא יודעת מה..
מזל שהפרשת חלה אני עושה כשמתאים לי.
אבל זה גם לא קורה לי אפעם כי אנחנו עמוסים נורא אז מצמצמים באפייה, וגם משתדלים לא לאכול באמצע שבוע
הייתי אומרת גם נוסח כתוב אבל מאז שעברנו דירה עוד לא תלינו אותו ואני לא יודעת בע"פ 😅
אז פשוט מדברת מהלב את מה שיושב לי באותו רגע, תודה על הטוב, בקשות על מה שצריך...
אנחנו מברכים את הילדים לפני הקידוש. זה מנהג של המשפחה האשכנזית שלי (אם כי לא יודעת אם הוא אשכנזי) שבעלי הספרדי אהב אז אימצנו גם לבית שלנו.
מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).
אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…
מותר עד סוף 35.
משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.
תחפשי לפי החברת טיסה
לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות
ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.
ברוב העולם זה שבוע 24...
בארץ אפילו 23
הביטוח כולל כיסוי לטיפול בתינוק במידה ויש לידה מוקדמת
אז הוא טס אין לי מושג עוד איך אסתדר 🫡
אבל רוצה עצות הכי פרקטיות שיש לכן לתת לי
מבחינת אוכל וסדר יום מהבוקר עד הלילה שגם כשהוא בבית ממש קשה לי ועוד עם תינוק בן חודשיים וחצי
חשבתי לנסות בתשלום גבוה להביא מישהי לאחהצ ... הוא יהיה שבוע בחו"ל כך שזה כמה ימים
השאלה אם יהיה גשום או לא כי לשבת בבית איתה ועם הילדים זה קצת מבאס. מעדיפה מישהי שתוציא אותם
ולא לחסוך באוכל שהוא לא הרגיל שלכם, אם זה קל יותר.
להביא מישהי להיות איתם זה רעיון מצוין, אם יתאים יצאו החוצה ואם לא אז שתשחק איתם בפנים.
אפשר לקנות כמות גדולה של יצירות וחוברות ולהכין להם מין מארזים לפי יום ככה שכל יום תהיה לך תעסוקה מוכנה לאותו יום למקרה הצורך.
לא זוכרת בני כמה הילדים שלך אבל אפשר לשבת איתם מראש ולהגדיר שזה ימים שונים מהרגיל שהם גם יקבלו דברים שלא מקבלים כל יום (מאכלים מסוימים נגיד שאתם קונים בזמנים יותר מיוחדים) אבל גם ידרש מהם יותר אחריות - ולתת להם תפקידים קטנים לעזרה בבית של דברים שיקלו עלייך, גם אם זה דברים קטנים. זה גם יכול לעזור וגם להכניס אותם למוד של זה ימים קצת שונים ונדרש להיות בוגרים.
חוץ מזה תעשו מראש קניה גדולה של מצרכי בסיס, חיתולים, מגבונים, תמל, נייר טואלט וכו כדי שלא יחסר לך כלום בשבוע הזה ולא תצטרכי ללכת לקניות
לק"י
בני כמה הגדולים שלך?
אצלי בת 8 מקלחת את הקטנה ממנה (ברצון שתיהן). אז אפשר להיעזר בגדולים במקלחות/ עזרה בבוקר עם לנעול נעליים לקטנים/ להלביש מעילים/ להחזיק את הקטן כדי לשחרר אותך לעשות דברים.
אפשר לקלח פעם ביומיים (אני עושה את זה בחורף).
להלביש אותם בבגדים מהלילה (עושה את זה קבוע).
להזמין אוכל/ לקנות קפוא.
לא להתאמץ על סדר בבית- שהילדים ישחקו ותשבי לידם.
לפני שהוא טס שיבשל אוכל לכל הימים/ יקנה מוכן/ כמעט מוכן כמו טבעול/ פיצות קפואות/ ירקות קפואים
עזרה עם הילדים כדאי בכל מקרה
את יכולה לבדוק מזג אויר 10 ימים קדימה כדי לתכנן (זה יכול להשתנות אבל נותן איזושהי תחזית)
לא הייתי מקפידה על סדר יום אלא לעשות כמה שפחות כשהוא לא נמצא
ושהוא ישאיר את הבית נקי מכלים/ כביסה ומלא באוכל
אני דווקא חושבת הפוך, שכדאי שיהיה סדר מתוכנן לילדים, כמו בחופש הגדול. שהם ידעו כל פעם מה יש לעשות, ושלא יהיה אחר צהריים אחד גדול ונמרח כי זה מתכון בטוח למריבות וצרחות וחוסר הקשבה.
לא חייבים להיצמד ללוז כמובן, אבל שידעו נגיד שמכינים שיעורים, עושים יצירה, מסדרים את הרצפה, מתקלחים, ארוחת ערב, שינה. משהו כזה.
אם את מתכוונת סדר יום שלה של כביסה וכלים, בטח שלשחרר
להשמיע מוזיקה (אפשר גם סבב שכל אחד בוחר שיר בתורו אבל זה התעסקות)
פודקאסטים לילדים
בזמן אוכל או כשמסתובבים משועממים סביב עצמם או צריך להעסיק אותם קצת עד שתתפני מטיפול בתינוק. משפר מאוד.
לרקוד בחושך עם סטיקלייטים או just dance או סרטוני הדרכה של כושר לילדים אם אי אפשר לצאת מהבית, שיפרקו אנרגיה
לעשות מבצעי סידור הבית/ חדר בצורה מעניינת (טיימר של 10 דקות מי מצליח לסדר הכי הרבה) או עם פרס קטן בסוף. רק מי שמתקלח יפה מקבל קוביית שוקולד או מה שאוהבים אצלכם. בקיצור לתמרץ אותם.
בהצלחה
עם כמה דברים-
מה אוכלים פחות או יותר בכל.
איזה דברים את צריכה כדי שהיומיום יתפקד בזרימה- לחם פרוס לסנדוויצ'ים, ממרחים שצריך וכו'.
אוכל מהיר הכנה לצהרים וערב - תעשי לך רשימה של דברים אופציונליים ותשבצי מה שצריך.
אפשר גם להזמין פיצה יום אחד... לא יקרה כלום.
לארגן מי לוקח את הילדים ומתי ומי מחזיר.
ובכללי כל ערב תחשבי על היום שלמחרת מבחינה טכנית וכו'.
להוריד סטנדרטים, לאכול בחד פעמי, שבעלך ישטוף את הבת לפני שהוא יוצא ואחרי שהוא חוזר, זה לגמרי סבבה לשטוף פעם בשבוע, אפשר לוותר על מקלחות לילדים בחלק מהימים, אפשר גם להושיב את הקטנים לשחק שעה באמבטיה, מה שיותר קל לך, הפתעות מהכל בשקל ויצירות ממקס סטוק לילדים.
לגבי אוכל- צ'יפס קפוא ששמים בתנור וזהו, שניצל תירס, אצבעות דג וכל דבר כזה שפשוט שמים בתנור או במיקרוגל, להזמין פיצה, סנדוויצ'ים לדאוג למגוון ממרחים ומספיק לחם/ פיתות.
סדר יום מאוד תלוי בגילאים של הילדים שלך אז קצת קשה לי לענות בלי לדעת
בעיני זה רעיון טוב להביא מישהי שתעזור לך.
אבל רק מעלה כיוון חשיבה -
לפעמים טיסה של אבא עשויה להיות קשה לילדים. אם זה מביא גם למצב שאמא פחות איתם והם צריכים להיות עם מישהי זרה, זה עשוי להיות להם גם קשה.
מצד שני, הסיבה שאת צריכה עזרה זה כי קשה להשתלט על הכל לבד - גם להיות עם הילדים, גם לטפל בקטן, וגם תפעול טכני של הבית.
אז אולי אפשר להיעזר בה דווקא לדברים אחרים - להחזיק את הקטן, להכין את הדברים לארוחה, להכניס בגדים לכביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים (אפשר להשתמש בחד"פ כמובן, אבל עדיין יש כלים שבכל זאת צריך לשטוף - סירים וכדו'), למלא אמבטיות, לטאטא, וכו'. כל מה שהיא יכולה לעשות כדי לפנות אותך להיות עם הילדים יותר ברוגע.
(כמובן צריך תיאום ציפיות מראש, ולתת תשלום בהתאם. זה לא ממש בייביסיטר).
אני כותבת לא מניסיון. רק כיוון מחשבה שחשבתי עליו. כמובן תקחי רק אם מתאים לך.
תתקשרי לאחת מנשות המילואים.שיש לה ילדים קטנים והיא בהריון.שבועות ארוכים לבד.בעלה טוחן ימים בגבול לבנון, בגבול סוריה או בעזה.
והסוף לא נראה באופק.
יתנו לך הרבה טיפים....
תכנון מראש ל כל יום מה אוכלים בבוקר, צהריים וערב.
לוודא שיש הכל בבית
עזרה בתשלום בתליה, קיפול, פיזור כביסות
שטיפת כלים
ניקיון מטבח
סידור סלון- טאטוא לערימה אפילו..
להחזיק את התינוק
לקנות משחק שניים חדשים
חומרי יצירה
כל מיני דברים שיכולים להעסיק..
