העלית כאן הרבה מאוד נושאים:

געגוע לאמא ע''ה, ניתוק קשר מהאחים, אחים שקיבלו יותר עזרה ממך מההורים, קושי לקנות בית עם בעלך כי את לא סומכת עליו, בעל שכועס על אבא שלך...

על כל אחד מהנושאים הנ''ל אפשר לכתוב מגילה, ואני לא בטוח שזה נכון לערבב את כולם באותו השרשור, עם שאלה כללית בסוף כמו ''מה לעשות''.

לענות לך מה לעשות כשרוצים דירה אבל יש מעט הון עצמי? את הרי לא בטוחה שאת בכלל רוצה לקנות דירה עם בעלך.

וכן על זו הדרך...

בכל מקרה, שאלה אחת כן עלתה לי מהקריאה:

אם את לא רוצה לקנות בית עם בעלך, איך זה שאת בטיפולים? ילד זו התחייבות הרבה יותר גדולה מדירה... דירה אפשר למכור ולהתחלק חצי חצי, אבל ילד אי אפשר לחלק לחצי ובעצם ילד יקשור אותך לבעלך לכל החיים, אפילו אם לא תישארו ביחד.

יש כאן כמה דברים שונים

ראשית, למה אחייך נעלמו?, הם לא עונים לטלפון? לא מוכנים להפגש?

שנית - זוג שמתחתן צריך לדעת שעכשיו בעז"ה הוא נשוי לכל החיים. אם באמת יש איזה קושי חריג מאוד שמעלה חששות אמתיים - אז כדאי לברר זאת עם איש מקצוע מתאים (ובנתיים למנוע הריון ובוודאי שלא לעשות טיפולי פוריות!). יש בתורה אפשרות של גירושין, אבל זה כמו 'כסא מפלט' - רק כשהאפשרות השניה היא התרסקות עם ה'מטוס', לא משהו שמיועד לכל זוג שני.

אבל, אם זה באמת, כדברייך, "כמו כל זוג" - כדאי להפנים שאתם נשואים, לכל החיים ואין שום סיבה (אם יש אפשרות כלכלית) לא לקנות דירה ביחד. כמובן, כדאי לעבוד על דרכי שיח, פתרון קונפליקטים ועל הזוגיות בכלל - כדי שיהיו בעיקר עליות והמורכבויות שיהיו ובטוח יהיו מטבע החיים - יהיו פחות דומיננטיות.

שלישית - כל השיח לגבי ההורים נשמע בעייתי. זוג שמחליט להתחתן, אמור להיות מסוגל לכלכל את עצמו. אם להורים יש והם שמחים לעזור - זה טוב ויפה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות שמתנות מקבלים, לא מבקשים ובטח שלא דורשים. אם תשנו את השיח - יהיה לכם יותר קל.

ממילא ההורים שלו לא 'יצטרכו להביא', אם הם רוצים מצויין, אבל הם לא צריכים וגם אבא שלך לא 'צריך'. אם יש לו והוא יכול, זה יפה. אם הוא אומר שהוא לא יכול, או יכול פחות - תצאו מנקודת הנחה שזו האמת כרגע ולא משנה מה היה לאחייך. יתכן שמצבו הכלכלי השתנה, יתכן שהיום כיותר מבוגר הוא מבין שאת הכסף שיש הוא צריך כדי ליפול עליכם, יתכן שהוא רוצה להתחתן ומניח שיצטרך בעצמו עוד סכום. אבל האמת שההסבר לא משנה, זה הכסף שלו - אם הוא ירצה יתן, לא ירצה לא יתן.

פחות ציפיות - פחות אכזבות. אם אין כסף לקנות, גרים בשכירות. אנחנו עושים זאת כבר שנים רבות.

בהצלחה רבה

נשמע שלפחות חלק מהמורכבויות, שונות מ"כמו אצל כל זוג". יתכן שיש לכם יותר עבודה על אמון ובכלל על חיים זוגיים ומטרות בחיים. אם זה המצב - כדאי ללכת לטיפול זוגי דחוף אצל איש מקצוע אמיתי.

בנתיים כדאי למנוע הריון ובוודאי זה לא הזמן לטיפולי פוריות.

מזמין גם את המנהלת @נגמרו לי השמות להוסיף מחכמתה ונסיונה הרב.

טוב זה בדיליי רציני, מחילה 

@אורית יעל יקרה!

נשמע שאת עוברת כ"כ כ"כ הרבה בזמן כ"כ כ"כ קצר.

הכותרת היא "שיחה על כסף", אבל בעצם נמצאים בהודעתך כ"כ הרבה רבדים ותחומים שונים ועמוקים בחייך, שחשוב לשים עליהם גם את הזרקור ולראות איך ואיפה ניתן להקל ולשפר.

א. כתבת שאתם נשואים שנה - זה כבר מקום להעמקה על השנה הראשונה לנישואין, ועל המציאות הבעצם די חדשה שלך כשאת מוצאת עצמך בתוך חיי נישואין והמעבר הזה בין הרווקות לנישואין. לימוד נכון של השלבים השונים בחיי הנישואין בכלל ובשנה הראשונה בפרט וקבלת כלים איך לצלוח אותם בטוב יוכלו להועיל ב"ה.

ב. כתבת שלא רק השינוי הנ"ל בסעיף א, אלא מן הרגע שהתחתנת האחים והאחיות שלך נעלמו כדברייך.

גם על הנקודה הזו כדאי להתעכב ולהעמיק ולראות מה ואיך ניתן לעשות כאן.

ג. האובדן של אמא היקרה ע"ה. והגעגוע השורף והנוכח אליה.

זה גם דבר ענק בפני עצמו שמצריך את כל הרגישות והזמן והריפוי כאשר עוברים אובדן גדול וכואב כ"כ. 

חיבוק ענק ענק

ד. הטיפולים עבור ילד שאת מצויה בהם.

גם הם מטלטלים את הגוף ואת הנפש בצורה מאוד חזקה.

כל מה שכרוך שם. ההורמונים, הזריקות, הכאבים, המחשבות, הרגשות, הפן הכלכלי של זה, הזוגי, האישי ומה לא.

הייתי מתעמקת גם בנקודה הזו בפני עצמה כי היא גם חשובה מאוד ורואה גם בה איך ניתן לעזור ב"ה.

ה. קניית הבית וכל מה שזה מביא איתו.

האמת שלמרות שהנושא הזה מובא כמרכזי בכותרת, אליו הייתי מגיעה רק אחרי טיפול והעמקה בכל הסעיפים הקודמים.

רק על גבי שלווה ורוגע ויציבות בזוגיות שלכם,

בעיכול ועיבוד נכון של האבל והאובדן,

במציאת רשת סביבה תומכת משפחתית והבנה של המארג המשפחתי המשתנה - גם של משפחת המוצא וגם שלכם כמשפחה החדשה שאתם בונים,

בעצירה רגע לראות איך מתקדמים גם בנושא הילדים ומה זה דורש מאיתנו (וכמובן רק על גבי האיזון הזוגי שחייב לבוא קודם),

רק אחרי כל הנ"ל אפשר לראות ולחשוב על קניית הבית הפיזי ו4 הקירות.

אבל לא לפני שבונים את הבית במהות שלו, את 4 קירות הלב שלו, את היציבות שלו, את הבסיס שלו, את הזוגיות והמשפחה שלכם בעצם.

כאשר זה יגיע בסדר הנכון, מאמינה שגם הנושא עצמו יהיה יותר בהיר 

או אז תוכלו לראות מה אתם יכולים לעשות כזוג כדי להתקדם למטרה הזו.

מה נכון ויקדם אתכם לשם, ומה לא.

מה אפשרי מבחינת המשפחה של כל אחד מכם, ומה לא.

בהמון אהבה והבנה שכל אחד וכל אדם וכל משפחה הוא מה שהוא. ומה שהוא יכול ומסוגל ורוצה לתת.

השוואות כאן לא רק שאינן נכונות אלא לא מקדמות כלל.

אתם בונים עכשיו את הקן הפרטי שלכם, וזוהי נקודת המוצא גם רגשית מהותית וגם כלכלית טכנית.

ואם ההורים רוצים ויכולים לעזור - מעולה, אבל זה לא ברור מאליו כלל ורק מה שהם יכולים, כל אחד בפני עצמו, עם המון ענווה והכרת הטוב.

וגם אם אינם יכולים - זה מובן ולגיטימי לגמרי.

ב"הצלחה רבה יקרה!

שהקב"ה יאיר לך בכל התחומים וישלח לך רווחה שלמה, אושר גדול ואהבה גדולה ב"ה

חתונה עשינו לבד

שכירות שנה שניה לבד

מיטה, רהיטים הכל עשינו לבד

אף אחד לא עזר

בניגוד אצל האחים שלי שלהם נתנו הכל

אבל מאוד מרגיש לי שברגע שאימא שלי נפטרה

הבית התפרק

בין היתר האחים הנושאים שנה ראשונה היו

ואחרי נעלמו.

כנל לגבי החתונה היו בחתונה, חינה , חלק עזרו חלק פחות.

אבל אין את הקרבה הזו כמו פעם. כמעט לא מתקשרים כל אחד חי בעצמו

ובצד של בעלי כל היום מזמינים אותי לשבת, לטיול כל הבנות ביחד. גיסתי- אחותו מתקשרת הקשר שלי איתה כמו חברה.

אבל אחיניות שלי גם נעלמו הם לא היו באות לבית של אבא שלי. כי אין מי שיארח , אין מי שיעזור.

אין  את סבתא בבית שליכדה ואיחדה בין כולם.

באתי מבית עם אמצעים טובים אבל ברגע שהאימא הלכה הכל קרס!

לפעמים אני אומרת אם הייתי מתחתנת עם אדם עשיר אולי היה לי יותר כסף מצד שני ... מי מבטיח לי חיים טובים

העלת כל כך הרבה נקודות

והנקודה החשובה ביותר בכל מה שכתבת זה המציאות עם בעלך.

מכאן הכל יתחיל כי אם יש עליות ומורדות (כמו לכולם) צריך לעבוד ולטפל בהם, ואם בחרתם בטיפולים כנראה שרוצים להיות ביחד עם ילד, אבל אמרת שאת לא סומכת עליו וכנראה זו הנקודה המהותית וחשובה. את רואה את עצמך כן סומכת עליו? מוכנה לעבוד על זה? אלה שאלות חשובות כדי להתקדם בכלל.

עניין הגעגוע לאמא מאוד טבעי, הגיוני, אולי זה מצריך טיפול/עזרה? ובטח שיח עם מישהו קרוב כדי לפרוק... על פניו היה הכי טוב בעלך. זה אפשרי?

כל הפן הכלכלי הוא השלב הבא.

כי אם רוצה להיכנס אליו אז ההון העצמי לדירה כרגע לא מאוד גבוה (תלוי איפה רוצים לקנות ומה), מה יש לאחים האחרים כדאי לא להסתכל, טוב זה לא יעשה ועושה, ובסוף הם בפני עצמם ובנקודת חיים אחרת ושלא לומר שאת לא יודעת מה קורה בתוך הבית שלהם פנימה.

ברור לך שהם במצב חיים אחר משלך.

הם כנראה כבר יותר מבוססים כלכלית

אבל שוב, אלה החיים *שלהם*.

את צריכה לחשוב ולהסתכל על החיים *שלך/שלכם*

ולכן קודם לבנות את העניין הזוגי עם בעלך (את רוצה? מוכנה?)

אח''כ לגשת לעניין הכלכלי שהוא אפשרי לגמרי אבל צריך "לבנות" אותו

היה יותר קל לקנות בית . אנשים הרוויחו יותר.

היום 50 שח בסופר שהולכים לא ממלא רבע עגלה

על יוקר המחיה

אין ספק שבעבר בית עלה פחות כי היתה עליית מחירים מטורפת בעשור פלוס האחרון

אבל צריך לדעת להתנהל נכון כלכלית. זה אפשרי 

על זה שאבא שלך יתן 100 אלף? ולמה שההורים שלו יצטרכו לתת גם 100 אלף? 

אם אבא שלך אומר לך שאין לו כל כך לתת אז אין לו מה תכניסי את אבא שלך לחובות? 

גם אם בעבר היה לו לתת לאחים שלך זה לא קשור למצב בו הוא נמצא כרגע.

הייתי ממשיכה לחסוך להון עצמי ואולי בעדינות מבררת כמה ההורים יוכלו לתת על מנת לדעת מה ההון העצמי שיש בסך הכל.

לתת ולעזור. שיחיו ויחסכו כמו שעבדתי.

ולפני שהתחתנתי הוא אמר לכי תתחתני כי פחדתי בגלל זה .

ואמר אני אעזור לך בכסף לקנות בית.

חצי מהקניות בבית של אבא שלי זה קניות שאני הייתי קונה והייתי עוזרת כלכלית בבית הכוונה קונה ולא מתקמצנת , גם אף פעם לא ביקשתי שיחזירו לי כסף על מה שקניתי.

האבא נשאר לגור לבד עם האח שהוא גדול מאוד.

אבל האח הבנתי שלא נותן כסף לעזור

אלא קונה מה שבא לו

עוגות,שתיה וכו...

וגם לא עוזר בבית.

לכן אנחנו גם לא באים הרבה שבתות כי אין מי שיעזור הכל נופל עלי כולל בישולים

אבל אני מרגישה שאבא שלי מרגיש שנפלו עליו ה' ישמור השמים מאז שאמא שלי הלכה.

הבית אחרי, הוא בית עצוב מאוד ומודכא.

שאני באה אני מבשלת להם אבל הם יוכלים לאכול אוכל שנשאר משבת כמה ימים

האחים כל אחד בעצמו. אז מה שווה

סבבה זוגיות אבל לזרוק הכל.

חוץ מהאזכרה וחגים לא נפגשים.

אולי תהיי היוזמת של זה?

פעם בכמה זמן/חגים לארגן מפגש משפחתי של האחים והאחיות

ובעניין העזרה לקניית בית - החיים דינאמיים, יש שינויים, אולי עכשיו הוא לא יכול לעזור כמו שחשב בעבר, אולי כרגע הוא צריך את הכסף.

זה שלו.

אתם יכולים לבנות תוכנית כלכלית משלכם, יכולים במקביל לשאול את ההורים אם וכמה יכולים לעזור, וככה לנסות לקנות בית. אפשר בהתחלה למשל "רק" בית להשקעה, ואחכ למכור ברווח ולהתקדם.

צריך לבנות את זה נכון וחכם

אחרי שניסינו מחיר למשתכן.

ואמר לו שאדם הולך וקונה לפי התקציב שלו.

ולא תמיד לפי הרצונות

אבל הוא רוצה דירה למגורים לא לשכירות.

אנחנו חיים בשכירות 2 חדרים אבל עוזבים אחרי חודש כי הבית לא ראוי למגורי אדם.

גוקים, עטלף שיצא , אבק, אין שקעים

אפילו קומקום אין איפה לשים

אז זה מתיש בנאדם אפילו כוס נס קפה שזה דבר רגיל אין לנו כי אין שקעים.

וגוקים אחרי ריסוס יוצאים 

אם כל כך רע בה. זה ברור.

אבל לא חייבים ישר לקנות דירה למגורים של 4 חדרים אם לא צריך.

אפשר להתחיל בדירה להשקעה ודרכה להתגלגל הלאה, אבל צריך לייצר תוכנית כזאת

מצער שהבית ככה. באמת הרבה פעמים פטירה טרגית לא משאירה יכולת לשמור קשרים כמו פעם.

מלבד זאת - מטבע הדברים, ככל שיותר מבוגרים, המשפחות גדלות, הצרכים משתנים - יש פחות ממשק עם האחים.

כדאי לחשוב איך את צומחת מזה.

מלבד זאת, לפי מה שאת מתארת - לאבא שלך באמת אין.

אם צריך שיעשו לו קניות, ברור שאין לו מאה אלף לתת לדירה. נראה לי שבמצב כזה גם אם הוא יציע - אתם צריכים לסרב. לא יעלה על הדעת, שהוא יסתבך בחובות בשביל שלכם תהיה דירה.

נראה לי שאתם צריכים לשבת עם ההורים של בעלך, להבין מהם כמה כסף הם מוכנים ורוצים לתת בלי קשר לאבא שלך, שצריך להבהיר להם שבאמת אין לו. יתנו סכום שיעזור לכם - מצויין. לא מספיק - עדיף לגור כל החיים בשכירות ובלי קפידות, מלקנות דירה ולדעת שאבא שלך רעב בשביל זה, או שהמשפחה מלאה הקפדות בגלל זה.

נכון  לחכות

או לקנות במקום זול כמו ירוחם.דימונה . קריית גת ומשם לצמוח.

ההורים של בעלי יתנו אותו דבר מה שאבא שלי יביא.

אם אז היה והיום אין - זה פשוט לא משנה. בכלל, אולי כל זה שהם קיבלו כך היה טעות. אם ההורים שלך נתנו לילדים כאלו סכומים והיום צריך לעשות לאבא שלך קניות - זה ממש לא תקין. היה עדיף שהורייך היו שומרים לעצמם חסכונות לגיל מבוגר ולא נותנים לילדים סכומים שאין להם.

אני חושב בשיא הרצינות, שצריך להסביר להורים של בעלך, שאין שום הגיון בעולם, שהם יתלו את הסכום שהם נותנים באבא שלך.

כלומר - הם לא חייבים לכם כלום, זכותם המלאה לא לתת שקל. אבל אם הם באמת יכולים ורוצים לעזור לכם, אבסורד לתלות את זה במה שאבא שלך יכול.

בסופו של דבר הם עוזרים לבן שלהם, לא לאבא של אשתו

אפשר בהחלט לטעון שאם את מביאה הון עצמי, זה כמו שאבא שלך יביא.

(חוזר, בעיני כל המסחרה הזאת לא בריאה - התחתנתם, אתם משפחה אחת דאגה לך, היא דאגה לבעלך ודאגה לבעלך היא דאגה לך. אבל אם מה שתוקע את העזרה מההורים, זה אבא שלך - אז באותה מידה לפחות, את יכולה להביא את שלך)

של נישואים פשוט לא תקין!!

תצאו מהמשווה הזאת!

אצלנו ההורים לא נתנו כמעט כלום גם לא לחתונה

לי לא היו שום חסכונות והייתי סטודנטית

בעלי חסך לפני בלי שידעתי על זה כלום כל הזמן שיצאנו

ואחרי החתונה מהחסכונות שלו עוד ממנו את הלימודים שלי

היום ב"ה שנינו עובדים והתקדמנו מלא וקנינו דירה גדולה במקום מצוין

ועש סיפוק גדול שעשינו את זה לבד!

העניין עם הדירה מציף פערים גדולים שיש בין המשפחות שמלחיץ יותר ותוקע ומתסכל.

אולי כדאי לא לקנות עכשיו? ופשוט לעבור בשכירות לדירה נעימה יותר במקום רגוע שאת אוהבת? וגם לא לבנות על ההורים... להחליט שלוקחים עוד כמה שנים כדי לחסוך, לשים כסף בצד שיגדל וכו.

זה שהכסף שיש לכם יכול להספיק לדירה במקום מסוים- לא אומר בהכרח שזה שווה את זה. כדאי לבחור קהילה, מקום שיהיה לך בו נעים.

תני לעצמך לנשום, תביני מה בשליטה שלך ותשחררי דברים שאין מה לעשות- את לא אחראית עליהם ואת לא יכולה לקבוע איך הם יהיו... 

אבל ברגע שיש ילד זה קצת יותר קשה להתנהל כלכלית

בגלל זה יש בי פחד מצד אחד להביא ילד לעולם כזה

ואם כן עם הגבלה

2-3 ילדים.

אבל ב"ה נראה שהצלחתם לחסוך,

פשוט צריך לשנות סדרי עדיפויות. זה ממש לא בלתי אפשרי. אני רואה על אחים שלי שהיו אברכים המון שנים עם בקושי הכנסה והנשים שלהן למדו תואר ראשון וכמה ילדים בבית וב"ה כולם חיים טוב הם בשכירות, אבל תכלס, זה לא העיקר זה שאין בית קבע. זה בונוס נחמד.

וגם אני בעז"ה הבנתי שבשנים הקרובות אני לא אקנה דירה כי יש לי סדרי עדיפויות שונים ותכנונים שונים לכסף שהצלחתי לחסוך. אז הדירה תחכה... מעדיפה להיות בנחת בשכל שלי על הפרנסה של הבית

בעלי בא רק עם 15 אלף הון עצמי.

אני חסכתי שקל לשקל כל החיים .

חשבתי לפני חתונה לקנות בית בזול ולהשכיר אבל פחות היה לי זמן להתעסק עם זה.

וזה בלשון המעטה.

אתם צריכים להחליט יחד מה חשוב לכם ומה רוצים.

זה אפשרי השאלה אם נכון לכם עכשיו ואם כן אז לייצר את היכולת

לק"י

בעיני לא חייבים לקנות דירה.

ובטח שלא בתחילת הנישואים....

ומרגישה שהקושי העיקרי שעולה מהדברים שכתבת (בהודעה המקורית ובהמשך בתגובות) זה האובדן של אמא שלך, והתפרקות המשפחה בעקבות זאת.

כלכך קשה לאבד אמא, בכל גיל - ובטח קשה לאבד כשאת צעירה, לקראת הקמת ביתך שלך אבל היציבות שאמא שלך השרתה כבר איננה ומרגיש שהכל מתפרק.

ובאופן טבעי כלכך, קשה לך לקבל את השינויים שהאובדן הביא איתו -

את השינוי בהתנהגות של אבא שלך

את השינוי במצב הכלכלי שאולי נבע מכך,

את השינוי ביחסים בין המשפחה והשינוי בקשר בין האחים.

וכותבת בזהירות שאולי גם החוסר הזה, תחושת ההתפוררות הזו מפריעה לך לבנות בצורה יציבה את הבית שלך עם בעלך - מפריעה לך לבטוח בו, להרגיש יציבה איתו, להקים איתו משפחה ולקנות בית.

בעיניי כדאי למצוא מישהו בחיים האמיתיים - רצוי דמות מקצועית - שתוכל ללוות אותך ולעזור לך להתגבר על השבר הזה, לקבל את מה שהשתנה ולא ישוב עוד ולנסות לשקם את מה שניתן לשיקום, ומתוך כך בטוחה שדברים יתבהרו גם ביחסים ביניך לבין בעלך ויאפשרו לך באופן כללי להרגיש יציבה יותר, בכל התחומים (גם הכלכלי).

לקנות דירה זו השקעה רצינית, לא חייבים עכשיו (וגם לא בכלל). אפשר לחכות, לחסוך בינתיים, לייצב את המצב בנפש ומשם להמשיך להחלטות כלכליות משמעותיות בלב שלם יותר.

המון הצלחה ❤

לא הבנתי את זה...כל אחד נותן כמה שהוא רוצה/ יכול ..

והורמונים זה קשה!!

אם יש להם ורוצים לתת אפשר לקבל מהם.. אבל זה לא שהם חייבים או משהו...

160 זה אולי מעט ,אבל יתכן שלא בטוח כדאי לקנות דירה ..אני לא יודעת אם מחיר למשתכן עוד קיים אולי כדאי להרשם ולקוות לזכות.... (אני מציעה ללמוד על דרכים נוספות למנף את הכסף)

אני שומעת שאת בטיפולים, זה גם קשה מאוד לצפות לילד, אז חיבוק על זה....

עברה בסה"כ שנה.

את בטח עוברת הרבה התקפות הורמונליות בנוסף לאבל שאת מתמודדת איתו והחיים החדשים. חבל.

מעבר לזה שאת אומרת שקשה לך לסמוך עליו.

ילד זה הרבה יותר מורכב מבית משותף, הייתי מציעה לך לשחרר את הטיפולים ולשחרר באופן כללי.

לדאוג לעצמך באמת. לא יודעת מה הסיבה שאת עוברת טיפולים, אבל הגוף יודע דברים שלפעמים המח מסרב להבין.

תני לעצמך קצת לנוח. להתמקד בכאן ועכשיו, בקשר החדש שלכם.

שנה זה כלום.

תבדקי את מה שאת לא בטוחה לגביו, אח"כ לאט לאט להתקדם הלאה.

נ.ב.

ההורים שלכם לא חייבים לכם כלום.

שחררו אותם.

אם יהיה להם, יתנו, לא יהיה להם, לא יתנו.

וזה לא משנה כמה ומה נתנו לאחרים.

שחררו.

ולא להתערבב עם הכעסים של האיש שלך. זה שלו.

תטפלי בעצמך ותדאגי לעצמך. את בסטרס.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב