העלית כאן הרבה מאוד נושאים:

געגוע לאמא ע''ה, ניתוק קשר מהאחים, אחים שקיבלו יותר עזרה ממך מההורים, קושי לקנות בית עם בעלך כי את לא סומכת עליו, בעל שכועס על אבא שלך...

על כל אחד מהנושאים הנ''ל אפשר לכתוב מגילה, ואני לא בטוח שזה נכון לערבב את כולם באותו השרשור, עם שאלה כללית בסוף כמו ''מה לעשות''.

לענות לך מה לעשות כשרוצים דירה אבל יש מעט הון עצמי? את הרי לא בטוחה שאת בכלל רוצה לקנות דירה עם בעלך.

וכן על זו הדרך...

בכל מקרה, שאלה אחת כן עלתה לי מהקריאה:

אם את לא רוצה לקנות בית עם בעלך, איך זה שאת בטיפולים? ילד זו התחייבות הרבה יותר גדולה מדירה... דירה אפשר למכור ולהתחלק חצי חצי, אבל ילד אי אפשר לחלק לחצי ובעצם ילד יקשור אותך לבעלך לכל החיים, אפילו אם לא תישארו ביחד.

יש כאן כמה דברים שונים

ראשית, למה אחייך נעלמו?, הם לא עונים לטלפון? לא מוכנים להפגש?

שנית - זוג שמתחתן צריך לדעת שעכשיו בעז"ה הוא נשוי לכל החיים. אם באמת יש איזה קושי חריג מאוד שמעלה חששות אמתיים - אז כדאי לברר זאת עם איש מקצוע מתאים (ובנתיים למנוע הריון ובוודאי שלא לעשות טיפולי פוריות!). יש בתורה אפשרות של גירושין, אבל זה כמו 'כסא מפלט' - רק כשהאפשרות השניה היא התרסקות עם ה'מטוס', לא משהו שמיועד לכל זוג שני.

אבל, אם זה באמת, כדברייך, "כמו כל זוג" - כדאי להפנים שאתם נשואים, לכל החיים ואין שום סיבה (אם יש אפשרות כלכלית) לא לקנות דירה ביחד. כמובן, כדאי לעבוד על דרכי שיח, פתרון קונפליקטים ועל הזוגיות בכלל - כדי שיהיו בעיקר עליות והמורכבויות שיהיו ובטוח יהיו מטבע החיים - יהיו פחות דומיננטיות.

שלישית - כל השיח לגבי ההורים נשמע בעייתי. זוג שמחליט להתחתן, אמור להיות מסוגל לכלכל את עצמו. אם להורים יש והם שמחים לעזור - זה טוב ויפה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות שמתנות מקבלים, לא מבקשים ובטח שלא דורשים. אם תשנו את השיח - יהיה לכם יותר קל.

ממילא ההורים שלו לא 'יצטרכו להביא', אם הם רוצים מצויין, אבל הם לא צריכים וגם אבא שלך לא 'צריך'. אם יש לו והוא יכול, זה יפה. אם הוא אומר שהוא לא יכול, או יכול פחות - תצאו מנקודת הנחה שזו האמת כרגע ולא משנה מה היה לאחייך. יתכן שמצבו הכלכלי השתנה, יתכן שהיום כיותר מבוגר הוא מבין שאת הכסף שיש הוא צריך כדי ליפול עליכם, יתכן שהוא רוצה להתחתן ומניח שיצטרך בעצמו עוד סכום. אבל האמת שההסבר לא משנה, זה הכסף שלו - אם הוא ירצה יתן, לא ירצה לא יתן.

פחות ציפיות - פחות אכזבות. אם אין כסף לקנות, גרים בשכירות. אנחנו עושים זאת כבר שנים רבות.

בהצלחה רבה

נשמע שלפחות חלק מהמורכבויות, שונות מ"כמו אצל כל זוג". יתכן שיש לכם יותר עבודה על אמון ובכלל על חיים זוגיים ומטרות בחיים. אם זה המצב - כדאי ללכת לטיפול זוגי דחוף אצל איש מקצוע אמיתי.

בנתיים כדאי למנוע הריון ובוודאי זה לא הזמן לטיפולי פוריות.

מזמין גם את המנהלת @נגמרו לי השמות להוסיף מחכמתה ונסיונה הרב.

טוב זה בדיליי רציני, מחילה 

@אורית יעל יקרה!

נשמע שאת עוברת כ"כ כ"כ הרבה בזמן כ"כ כ"כ קצר.

הכותרת היא "שיחה על כסף", אבל בעצם נמצאים בהודעתך כ"כ הרבה רבדים ותחומים שונים ועמוקים בחייך, שחשוב לשים עליהם גם את הזרקור ולראות איך ואיפה ניתן להקל ולשפר.

א. כתבת שאתם נשואים שנה - זה כבר מקום להעמקה על השנה הראשונה לנישואין, ועל המציאות הבעצם די חדשה שלך כשאת מוצאת עצמך בתוך חיי נישואין והמעבר הזה בין הרווקות לנישואין. לימוד נכון של השלבים השונים בחיי הנישואין בכלל ובשנה הראשונה בפרט וקבלת כלים איך לצלוח אותם בטוב יוכלו להועיל ב"ה.

ב. כתבת שלא רק השינוי הנ"ל בסעיף א, אלא מן הרגע שהתחתנת האחים והאחיות שלך נעלמו כדברייך.

גם על הנקודה הזו כדאי להתעכב ולהעמיק ולראות מה ואיך ניתן לעשות כאן.

ג. האובדן של אמא היקרה ע"ה. והגעגוע השורף והנוכח אליה.

זה גם דבר ענק בפני עצמו שמצריך את כל הרגישות והזמן והריפוי כאשר עוברים אובדן גדול וכואב כ"כ. 

חיבוק ענק ענק

ד. הטיפולים עבור ילד שאת מצויה בהם.

גם הם מטלטלים את הגוף ואת הנפש בצורה מאוד חזקה.

כל מה שכרוך שם. ההורמונים, הזריקות, הכאבים, המחשבות, הרגשות, הפן הכלכלי של זה, הזוגי, האישי ומה לא.

הייתי מתעמקת גם בנקודה הזו בפני עצמה כי היא גם חשובה מאוד ורואה גם בה איך ניתן לעזור ב"ה.

ה. קניית הבית וכל מה שזה מביא איתו.

האמת שלמרות שהנושא הזה מובא כמרכזי בכותרת, אליו הייתי מגיעה רק אחרי טיפול והעמקה בכל הסעיפים הקודמים.

רק על גבי שלווה ורוגע ויציבות בזוגיות שלכם,

בעיכול ועיבוד נכון של האבל והאובדן,

במציאת רשת סביבה תומכת משפחתית והבנה של המארג המשפחתי המשתנה - גם של משפחת המוצא וגם שלכם כמשפחה החדשה שאתם בונים,

בעצירה רגע לראות איך מתקדמים גם בנושא הילדים ומה זה דורש מאיתנו (וכמובן רק על גבי האיזון הזוגי שחייב לבוא קודם),

רק אחרי כל הנ"ל אפשר לראות ולחשוב על קניית הבית הפיזי ו4 הקירות.

אבל לא לפני שבונים את הבית במהות שלו, את 4 קירות הלב שלו, את היציבות שלו, את הבסיס שלו, את הזוגיות והמשפחה שלכם בעצם.

כאשר זה יגיע בסדר הנכון, מאמינה שגם הנושא עצמו יהיה יותר בהיר 

או אז תוכלו לראות מה אתם יכולים לעשות כזוג כדי להתקדם למטרה הזו.

מה נכון ויקדם אתכם לשם, ומה לא.

מה אפשרי מבחינת המשפחה של כל אחד מכם, ומה לא.

בהמון אהבה והבנה שכל אחד וכל אדם וכל משפחה הוא מה שהוא. ומה שהוא יכול ומסוגל ורוצה לתת.

השוואות כאן לא רק שאינן נכונות אלא לא מקדמות כלל.

אתם בונים עכשיו את הקן הפרטי שלכם, וזוהי נקודת המוצא גם רגשית מהותית וגם כלכלית טכנית.

ואם ההורים רוצים ויכולים לעזור - מעולה, אבל זה לא ברור מאליו כלל ורק מה שהם יכולים, כל אחד בפני עצמו, עם המון ענווה והכרת הטוב.

וגם אם אינם יכולים - זה מובן ולגיטימי לגמרי.

ב"הצלחה רבה יקרה!

שהקב"ה יאיר לך בכל התחומים וישלח לך רווחה שלמה, אושר גדול ואהבה גדולה ב"ה

חתונה עשינו לבד

שכירות שנה שניה לבד

מיטה, רהיטים הכל עשינו לבד

אף אחד לא עזר

בניגוד אצל האחים שלי שלהם נתנו הכל

אבל מאוד מרגיש לי שברגע שאימא שלי נפטרה

הבית התפרק

בין היתר האחים הנושאים שנה ראשונה היו

ואחרי נעלמו.

כנל לגבי החתונה היו בחתונה, חינה , חלק עזרו חלק פחות.

אבל אין את הקרבה הזו כמו פעם. כמעט לא מתקשרים כל אחד חי בעצמו

ובצד של בעלי כל היום מזמינים אותי לשבת, לטיול כל הבנות ביחד. גיסתי- אחותו מתקשרת הקשר שלי איתה כמו חברה.

אבל אחיניות שלי גם נעלמו הם לא היו באות לבית של אבא שלי. כי אין מי שיארח , אין מי שיעזור.

אין  את סבתא בבית שליכדה ואיחדה בין כולם.

באתי מבית עם אמצעים טובים אבל ברגע שהאימא הלכה הכל קרס!

לפעמים אני אומרת אם הייתי מתחתנת עם אדם עשיר אולי היה לי יותר כסף מצד שני ... מי מבטיח לי חיים טובים

העלת כל כך הרבה נקודות

והנקודה החשובה ביותר בכל מה שכתבת זה המציאות עם בעלך.

מכאן הכל יתחיל כי אם יש עליות ומורדות (כמו לכולם) צריך לעבוד ולטפל בהם, ואם בחרתם בטיפולים כנראה שרוצים להיות ביחד עם ילד, אבל אמרת שאת לא סומכת עליו וכנראה זו הנקודה המהותית וחשובה. את רואה את עצמך כן סומכת עליו? מוכנה לעבוד על זה? אלה שאלות חשובות כדי להתקדם בכלל.

עניין הגעגוע לאמא מאוד טבעי, הגיוני, אולי זה מצריך טיפול/עזרה? ובטח שיח עם מישהו קרוב כדי לפרוק... על פניו היה הכי טוב בעלך. זה אפשרי?

כל הפן הכלכלי הוא השלב הבא.

כי אם רוצה להיכנס אליו אז ההון העצמי לדירה כרגע לא מאוד גבוה (תלוי איפה רוצים לקנות ומה), מה יש לאחים האחרים כדאי לא להסתכל, טוב זה לא יעשה ועושה, ובסוף הם בפני עצמם ובנקודת חיים אחרת ושלא לומר שאת לא יודעת מה קורה בתוך הבית שלהם פנימה.

ברור לך שהם במצב חיים אחר משלך.

הם כנראה כבר יותר מבוססים כלכלית

אבל שוב, אלה החיים *שלהם*.

את צריכה לחשוב ולהסתכל על החיים *שלך/שלכם*

ולכן קודם לבנות את העניין הזוגי עם בעלך (את רוצה? מוכנה?)

אח''כ לגשת לעניין הכלכלי שהוא אפשרי לגמרי אבל צריך "לבנות" אותו

היה יותר קל לקנות בית . אנשים הרוויחו יותר.

היום 50 שח בסופר שהולכים לא ממלא רבע עגלה

על יוקר המחיה

אין ספק שבעבר בית עלה פחות כי היתה עליית מחירים מטורפת בעשור פלוס האחרון

אבל צריך לדעת להתנהל נכון כלכלית. זה אפשרי 

על זה שאבא שלך יתן 100 אלף? ולמה שההורים שלו יצטרכו לתת גם 100 אלף? 

אם אבא שלך אומר לך שאין לו כל כך לתת אז אין לו מה תכניסי את אבא שלך לחובות? 

גם אם בעבר היה לו לתת לאחים שלך זה לא קשור למצב בו הוא נמצא כרגע.

הייתי ממשיכה לחסוך להון עצמי ואולי בעדינות מבררת כמה ההורים יוכלו לתת על מנת לדעת מה ההון העצמי שיש בסך הכל.

לתת ולעזור. שיחיו ויחסכו כמו שעבדתי.

ולפני שהתחתנתי הוא אמר לכי תתחתני כי פחדתי בגלל זה .

ואמר אני אעזור לך בכסף לקנות בית.

חצי מהקניות בבית של אבא שלי זה קניות שאני הייתי קונה והייתי עוזרת כלכלית בבית הכוונה קונה ולא מתקמצנת , גם אף פעם לא ביקשתי שיחזירו לי כסף על מה שקניתי.

האבא נשאר לגור לבד עם האח שהוא גדול מאוד.

אבל האח הבנתי שלא נותן כסף לעזור

אלא קונה מה שבא לו

עוגות,שתיה וכו...

וגם לא עוזר בבית.

לכן אנחנו גם לא באים הרבה שבתות כי אין מי שיעזור הכל נופל עלי כולל בישולים

אבל אני מרגישה שאבא שלי מרגיש שנפלו עליו ה' ישמור השמים מאז שאמא שלי הלכה.

הבית אחרי, הוא בית עצוב מאוד ומודכא.

שאני באה אני מבשלת להם אבל הם יוכלים לאכול אוכל שנשאר משבת כמה ימים

האחים כל אחד בעצמו. אז מה שווה

סבבה זוגיות אבל לזרוק הכל.

חוץ מהאזכרה וחגים לא נפגשים.

אולי תהיי היוזמת של זה?

פעם בכמה זמן/חגים לארגן מפגש משפחתי של האחים והאחיות

ובעניין העזרה לקניית בית - החיים דינאמיים, יש שינויים, אולי עכשיו הוא לא יכול לעזור כמו שחשב בעבר, אולי כרגע הוא צריך את הכסף.

זה שלו.

אתם יכולים לבנות תוכנית כלכלית משלכם, יכולים במקביל לשאול את ההורים אם וכמה יכולים לעזור, וככה לנסות לקנות בית. אפשר בהתחלה למשל "רק" בית להשקעה, ואחכ למכור ברווח ולהתקדם.

צריך לבנות את זה נכון וחכם

אחרי שניסינו מחיר למשתכן.

ואמר לו שאדם הולך וקונה לפי התקציב שלו.

ולא תמיד לפי הרצונות

אבל הוא רוצה דירה למגורים לא לשכירות.

אנחנו חיים בשכירות 2 חדרים אבל עוזבים אחרי חודש כי הבית לא ראוי למגורי אדם.

גוקים, עטלף שיצא , אבק, אין שקעים

אפילו קומקום אין איפה לשים

אז זה מתיש בנאדם אפילו כוס נס קפה שזה דבר רגיל אין לנו כי אין שקעים.

וגוקים אחרי ריסוס יוצאים 

אם כל כך רע בה. זה ברור.

אבל לא חייבים ישר לקנות דירה למגורים של 4 חדרים אם לא צריך.

אפשר להתחיל בדירה להשקעה ודרכה להתגלגל הלאה, אבל צריך לייצר תוכנית כזאת

מצער שהבית ככה. באמת הרבה פעמים פטירה טרגית לא משאירה יכולת לשמור קשרים כמו פעם.

מלבד זאת - מטבע הדברים, ככל שיותר מבוגרים, המשפחות גדלות, הצרכים משתנים - יש פחות ממשק עם האחים.

כדאי לחשוב איך את צומחת מזה.

מלבד זאת, לפי מה שאת מתארת - לאבא שלך באמת אין.

אם צריך שיעשו לו קניות, ברור שאין לו מאה אלף לתת לדירה. נראה לי שבמצב כזה גם אם הוא יציע - אתם צריכים לסרב. לא יעלה על הדעת, שהוא יסתבך בחובות בשביל שלכם תהיה דירה.

נראה לי שאתם צריכים לשבת עם ההורים של בעלך, להבין מהם כמה כסף הם מוכנים ורוצים לתת בלי קשר לאבא שלך, שצריך להבהיר להם שבאמת אין לו. יתנו סכום שיעזור לכם - מצויין. לא מספיק - עדיף לגור כל החיים בשכירות ובלי קפידות, מלקנות דירה ולדעת שאבא שלך רעב בשביל זה, או שהמשפחה מלאה הקפדות בגלל זה.

נכון  לחכות

או לקנות במקום זול כמו ירוחם.דימונה . קריית גת ומשם לצמוח.

ההורים של בעלי יתנו אותו דבר מה שאבא שלי יביא.

אם אז היה והיום אין - זה פשוט לא משנה. בכלל, אולי כל זה שהם קיבלו כך היה טעות. אם ההורים שלך נתנו לילדים כאלו סכומים והיום צריך לעשות לאבא שלך קניות - זה ממש לא תקין. היה עדיף שהורייך היו שומרים לעצמם חסכונות לגיל מבוגר ולא נותנים לילדים סכומים שאין להם.

אני חושב בשיא הרצינות, שצריך להסביר להורים של בעלך, שאין שום הגיון בעולם, שהם יתלו את הסכום שהם נותנים באבא שלך.

כלומר - הם לא חייבים לכם כלום, זכותם המלאה לא לתת שקל. אבל אם הם באמת יכולים ורוצים לעזור לכם, אבסורד לתלות את זה במה שאבא שלך יכול.

בסופו של דבר הם עוזרים לבן שלהם, לא לאבא של אשתו

אפשר בהחלט לטעון שאם את מביאה הון עצמי, זה כמו שאבא שלך יביא.

(חוזר, בעיני כל המסחרה הזאת לא בריאה - התחתנתם, אתם משפחה אחת דאגה לך, היא דאגה לבעלך ודאגה לבעלך היא דאגה לך. אבל אם מה שתוקע את העזרה מההורים, זה אבא שלך - אז באותה מידה לפחות, את יכולה להביא את שלך)

של נישואים פשוט לא תקין!!

תצאו מהמשווה הזאת!

אצלנו ההורים לא נתנו כמעט כלום גם לא לחתונה

לי לא היו שום חסכונות והייתי סטודנטית

בעלי חסך לפני בלי שידעתי על זה כלום כל הזמן שיצאנו

ואחרי החתונה מהחסכונות שלו עוד ממנו את הלימודים שלי

היום ב"ה שנינו עובדים והתקדמנו מלא וקנינו דירה גדולה במקום מצוין

ועש סיפוק גדול שעשינו את זה לבד!

העניין עם הדירה מציף פערים גדולים שיש בין המשפחות שמלחיץ יותר ותוקע ומתסכל.

אולי כדאי לא לקנות עכשיו? ופשוט לעבור בשכירות לדירה נעימה יותר במקום רגוע שאת אוהבת? וגם לא לבנות על ההורים... להחליט שלוקחים עוד כמה שנים כדי לחסוך, לשים כסף בצד שיגדל וכו.

זה שהכסף שיש לכם יכול להספיק לדירה במקום מסוים- לא אומר בהכרח שזה שווה את זה. כדאי לבחור קהילה, מקום שיהיה לך בו נעים.

תני לעצמך לנשום, תביני מה בשליטה שלך ותשחררי דברים שאין מה לעשות- את לא אחראית עליהם ואת לא יכולה לקבוע איך הם יהיו... 

אבל ברגע שיש ילד זה קצת יותר קשה להתנהל כלכלית

בגלל זה יש בי פחד מצד אחד להביא ילד לעולם כזה

ואם כן עם הגבלה

2-3 ילדים.

אבל ב"ה נראה שהצלחתם לחסוך,

פשוט צריך לשנות סדרי עדיפויות. זה ממש לא בלתי אפשרי. אני רואה על אחים שלי שהיו אברכים המון שנים עם בקושי הכנסה והנשים שלהן למדו תואר ראשון וכמה ילדים בבית וב"ה כולם חיים טוב הם בשכירות, אבל תכלס, זה לא העיקר זה שאין בית קבע. זה בונוס נחמד.

וגם אני בעז"ה הבנתי שבשנים הקרובות אני לא אקנה דירה כי יש לי סדרי עדיפויות שונים ותכנונים שונים לכסף שהצלחתי לחסוך. אז הדירה תחכה... מעדיפה להיות בנחת בשכל שלי על הפרנסה של הבית

בעלי בא רק עם 15 אלף הון עצמי.

אני חסכתי שקל לשקל כל החיים .

חשבתי לפני חתונה לקנות בית בזול ולהשכיר אבל פחות היה לי זמן להתעסק עם זה.

וזה בלשון המעטה.

אתם צריכים להחליט יחד מה חשוב לכם ומה רוצים.

זה אפשרי השאלה אם נכון לכם עכשיו ואם כן אז לייצר את היכולת

לק"י

בעיני לא חייבים לקנות דירה.

ובטח שלא בתחילת הנישואים....

ומרגישה שהקושי העיקרי שעולה מהדברים שכתבת (בהודעה המקורית ובהמשך בתגובות) זה האובדן של אמא שלך, והתפרקות המשפחה בעקבות זאת.

כלכך קשה לאבד אמא, בכל גיל - ובטח קשה לאבד כשאת צעירה, לקראת הקמת ביתך שלך אבל היציבות שאמא שלך השרתה כבר איננה ומרגיש שהכל מתפרק.

ובאופן טבעי כלכך, קשה לך לקבל את השינויים שהאובדן הביא איתו -

את השינוי בהתנהגות של אבא שלך

את השינוי במצב הכלכלי שאולי נבע מכך,

את השינוי ביחסים בין המשפחה והשינוי בקשר בין האחים.

וכותבת בזהירות שאולי גם החוסר הזה, תחושת ההתפוררות הזו מפריעה לך לבנות בצורה יציבה את הבית שלך עם בעלך - מפריעה לך לבטוח בו, להרגיש יציבה איתו, להקים איתו משפחה ולקנות בית.

בעיניי כדאי למצוא מישהו בחיים האמיתיים - רצוי דמות מקצועית - שתוכל ללוות אותך ולעזור לך להתגבר על השבר הזה, לקבל את מה שהשתנה ולא ישוב עוד ולנסות לשקם את מה שניתן לשיקום, ומתוך כך בטוחה שדברים יתבהרו גם ביחסים ביניך לבין בעלך ויאפשרו לך באופן כללי להרגיש יציבה יותר, בכל התחומים (גם הכלכלי).

לקנות דירה זו השקעה רצינית, לא חייבים עכשיו (וגם לא בכלל). אפשר לחכות, לחסוך בינתיים, לייצב את המצב בנפש ומשם להמשיך להחלטות כלכליות משמעותיות בלב שלם יותר.

המון הצלחה ❤

לא הבנתי את זה...כל אחד נותן כמה שהוא רוצה/ יכול ..

והורמונים זה קשה!!

אם יש להם ורוצים לתת אפשר לקבל מהם.. אבל זה לא שהם חייבים או משהו...

160 זה אולי מעט ,אבל יתכן שלא בטוח כדאי לקנות דירה ..אני לא יודעת אם מחיר למשתכן עוד קיים אולי כדאי להרשם ולקוות לזכות.... (אני מציעה ללמוד על דרכים נוספות למנף את הכסף)

אני שומעת שאת בטיפולים, זה גם קשה מאוד לצפות לילד, אז חיבוק על זה....

עברה בסה"כ שנה.

את בטח עוברת הרבה התקפות הורמונליות בנוסף לאבל שאת מתמודדת איתו והחיים החדשים. חבל.

מעבר לזה שאת אומרת שקשה לך לסמוך עליו.

ילד זה הרבה יותר מורכב מבית משותף, הייתי מציעה לך לשחרר את הטיפולים ולשחרר באופן כללי.

לדאוג לעצמך באמת. לא יודעת מה הסיבה שאת עוברת טיפולים, אבל הגוף יודע דברים שלפעמים המח מסרב להבין.

תני לעצמך קצת לנוח. להתמקד בכאן ועכשיו, בקשר החדש שלכם.

שנה זה כלום.

תבדקי את מה שאת לא בטוחה לגביו, אח"כ לאט לאט להתקדם הלאה.

נ.ב.

ההורים שלכם לא חייבים לכם כלום.

שחררו אותם.

אם יהיה להם, יתנו, לא יהיה להם, לא יתנו.

וזה לא משנה כמה ומה נתנו לאחרים.

שחררו.

ולא להתערבב עם הכעסים של האיש שלך. זה שלו.

תטפלי בעצמך ותדאגי לעצמך. את בסטרס.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.