העלית כאן הרבה מאוד נושאים:

געגוע לאמא ע''ה, ניתוק קשר מהאחים, אחים שקיבלו יותר עזרה ממך מההורים, קושי לקנות בית עם בעלך כי את לא סומכת עליו, בעל שכועס על אבא שלך...

על כל אחד מהנושאים הנ''ל אפשר לכתוב מגילה, ואני לא בטוח שזה נכון לערבב את כולם באותו השרשור, עם שאלה כללית בסוף כמו ''מה לעשות''.

לענות לך מה לעשות כשרוצים דירה אבל יש מעט הון עצמי? את הרי לא בטוחה שאת בכלל רוצה לקנות דירה עם בעלך.

וכן על זו הדרך...

בכל מקרה, שאלה אחת כן עלתה לי מהקריאה:

אם את לא רוצה לקנות בית עם בעלך, איך זה שאת בטיפולים? ילד זו התחייבות הרבה יותר גדולה מדירה... דירה אפשר למכור ולהתחלק חצי חצי, אבל ילד אי אפשר לחלק לחצי ובעצם ילד יקשור אותך לבעלך לכל החיים, אפילו אם לא תישארו ביחד.

יש כאן כמה דברים שונים

ראשית, למה אחייך נעלמו?, הם לא עונים לטלפון? לא מוכנים להפגש?

שנית - זוג שמתחתן צריך לדעת שעכשיו בעז"ה הוא נשוי לכל החיים. אם באמת יש איזה קושי חריג מאוד שמעלה חששות אמתיים - אז כדאי לברר זאת עם איש מקצוע מתאים (ובנתיים למנוע הריון ובוודאי שלא לעשות טיפולי פוריות!). יש בתורה אפשרות של גירושין, אבל זה כמו 'כסא מפלט' - רק כשהאפשרות השניה היא התרסקות עם ה'מטוס', לא משהו שמיועד לכל זוג שני.

אבל, אם זה באמת, כדברייך, "כמו כל זוג" - כדאי להפנים שאתם נשואים, לכל החיים ואין שום סיבה (אם יש אפשרות כלכלית) לא לקנות דירה ביחד. כמובן, כדאי לעבוד על דרכי שיח, פתרון קונפליקטים ועל הזוגיות בכלל - כדי שיהיו בעיקר עליות והמורכבויות שיהיו ובטוח יהיו מטבע החיים - יהיו פחות דומיננטיות.

שלישית - כל השיח לגבי ההורים נשמע בעייתי. זוג שמחליט להתחתן, אמור להיות מסוגל לכלכל את עצמו. אם להורים יש והם שמחים לעזור - זה טוב ויפה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות שמתנות מקבלים, לא מבקשים ובטח שלא דורשים. אם תשנו את השיח - יהיה לכם יותר קל.

ממילא ההורים שלו לא 'יצטרכו להביא', אם הם רוצים מצויין, אבל הם לא צריכים וגם אבא שלך לא 'צריך'. אם יש לו והוא יכול, זה יפה. אם הוא אומר שהוא לא יכול, או יכול פחות - תצאו מנקודת הנחה שזו האמת כרגע ולא משנה מה היה לאחייך. יתכן שמצבו הכלכלי השתנה, יתכן שהיום כיותר מבוגר הוא מבין שאת הכסף שיש הוא צריך כדי ליפול עליכם, יתכן שהוא רוצה להתחתן ומניח שיצטרך בעצמו עוד סכום. אבל האמת שההסבר לא משנה, זה הכסף שלו - אם הוא ירצה יתן, לא ירצה לא יתן.

פחות ציפיות - פחות אכזבות. אם אין כסף לקנות, גרים בשכירות. אנחנו עושים זאת כבר שנים רבות.

בהצלחה רבה

נשמע שלפחות חלק מהמורכבויות, שונות מ"כמו אצל כל זוג". יתכן שיש לכם יותר עבודה על אמון ובכלל על חיים זוגיים ומטרות בחיים. אם זה המצב - כדאי ללכת לטיפול זוגי דחוף אצל איש מקצוע אמיתי.

בנתיים כדאי למנוע הריון ובוודאי זה לא הזמן לטיפולי פוריות.

מזמין גם את המנהלת @נגמרו לי השמות להוסיף מחכמתה ונסיונה הרב.

טוב זה בדיליי רציני, מחילה 

@אורית יעל יקרה!

נשמע שאת עוברת כ"כ כ"כ הרבה בזמן כ"כ כ"כ קצר.

הכותרת היא "שיחה על כסף", אבל בעצם נמצאים בהודעתך כ"כ הרבה רבדים ותחומים שונים ועמוקים בחייך, שחשוב לשים עליהם גם את הזרקור ולראות איך ואיפה ניתן להקל ולשפר.

א. כתבת שאתם נשואים שנה - זה כבר מקום להעמקה על השנה הראשונה לנישואין, ועל המציאות הבעצם די חדשה שלך כשאת מוצאת עצמך בתוך חיי נישואין והמעבר הזה בין הרווקות לנישואין. לימוד נכון של השלבים השונים בחיי הנישואין בכלל ובשנה הראשונה בפרט וקבלת כלים איך לצלוח אותם בטוב יוכלו להועיל ב"ה.

ב. כתבת שלא רק השינוי הנ"ל בסעיף א, אלא מן הרגע שהתחתנת האחים והאחיות שלך נעלמו כדברייך.

גם על הנקודה הזו כדאי להתעכב ולהעמיק ולראות מה ואיך ניתן לעשות כאן.

ג. האובדן של אמא היקרה ע"ה. והגעגוע השורף והנוכח אליה.

זה גם דבר ענק בפני עצמו שמצריך את כל הרגישות והזמן והריפוי כאשר עוברים אובדן גדול וכואב כ"כ. 

חיבוק ענק ענק

ד. הטיפולים עבור ילד שאת מצויה בהם.

גם הם מטלטלים את הגוף ואת הנפש בצורה מאוד חזקה.

כל מה שכרוך שם. ההורמונים, הזריקות, הכאבים, המחשבות, הרגשות, הפן הכלכלי של זה, הזוגי, האישי ומה לא.

הייתי מתעמקת גם בנקודה הזו בפני עצמה כי היא גם חשובה מאוד ורואה גם בה איך ניתן לעזור ב"ה.

ה. קניית הבית וכל מה שזה מביא איתו.

האמת שלמרות שהנושא הזה מובא כמרכזי בכותרת, אליו הייתי מגיעה רק אחרי טיפול והעמקה בכל הסעיפים הקודמים.

רק על גבי שלווה ורוגע ויציבות בזוגיות שלכם,

בעיכול ועיבוד נכון של האבל והאובדן,

במציאת רשת סביבה תומכת משפחתית והבנה של המארג המשפחתי המשתנה - גם של משפחת המוצא וגם שלכם כמשפחה החדשה שאתם בונים,

בעצירה רגע לראות איך מתקדמים גם בנושא הילדים ומה זה דורש מאיתנו (וכמובן רק על גבי האיזון הזוגי שחייב לבוא קודם),

רק אחרי כל הנ"ל אפשר לראות ולחשוב על קניית הבית הפיזי ו4 הקירות.

אבל לא לפני שבונים את הבית במהות שלו, את 4 קירות הלב שלו, את היציבות שלו, את הבסיס שלו, את הזוגיות והמשפחה שלכם בעצם.

כאשר זה יגיע בסדר הנכון, מאמינה שגם הנושא עצמו יהיה יותר בהיר 

או אז תוכלו לראות מה אתם יכולים לעשות כזוג כדי להתקדם למטרה הזו.

מה נכון ויקדם אתכם לשם, ומה לא.

מה אפשרי מבחינת המשפחה של כל אחד מכם, ומה לא.

בהמון אהבה והבנה שכל אחד וכל אדם וכל משפחה הוא מה שהוא. ומה שהוא יכול ומסוגל ורוצה לתת.

השוואות כאן לא רק שאינן נכונות אלא לא מקדמות כלל.

אתם בונים עכשיו את הקן הפרטי שלכם, וזוהי נקודת המוצא גם רגשית מהותית וגם כלכלית טכנית.

ואם ההורים רוצים ויכולים לעזור - מעולה, אבל זה לא ברור מאליו כלל ורק מה שהם יכולים, כל אחד בפני עצמו, עם המון ענווה והכרת הטוב.

וגם אם אינם יכולים - זה מובן ולגיטימי לגמרי.

ב"הצלחה רבה יקרה!

שהקב"ה יאיר לך בכל התחומים וישלח לך רווחה שלמה, אושר גדול ואהבה גדולה ב"ה

חתונה עשינו לבד

שכירות שנה שניה לבד

מיטה, רהיטים הכל עשינו לבד

אף אחד לא עזר

בניגוד אצל האחים שלי שלהם נתנו הכל

אבל מאוד מרגיש לי שברגע שאימא שלי נפטרה

הבית התפרק

בין היתר האחים הנושאים שנה ראשונה היו

ואחרי נעלמו.

כנל לגבי החתונה היו בחתונה, חינה , חלק עזרו חלק פחות.

אבל אין את הקרבה הזו כמו פעם. כמעט לא מתקשרים כל אחד חי בעצמו

ובצד של בעלי כל היום מזמינים אותי לשבת, לטיול כל הבנות ביחד. גיסתי- אחותו מתקשרת הקשר שלי איתה כמו חברה.

אבל אחיניות שלי גם נעלמו הם לא היו באות לבית של אבא שלי. כי אין מי שיארח , אין מי שיעזור.

אין  את סבתא בבית שליכדה ואיחדה בין כולם.

באתי מבית עם אמצעים טובים אבל ברגע שהאימא הלכה הכל קרס!

לפעמים אני אומרת אם הייתי מתחתנת עם אדם עשיר אולי היה לי יותר כסף מצד שני ... מי מבטיח לי חיים טובים

העלת כל כך הרבה נקודות

והנקודה החשובה ביותר בכל מה שכתבת זה המציאות עם בעלך.

מכאן הכל יתחיל כי אם יש עליות ומורדות (כמו לכולם) צריך לעבוד ולטפל בהם, ואם בחרתם בטיפולים כנראה שרוצים להיות ביחד עם ילד, אבל אמרת שאת לא סומכת עליו וכנראה זו הנקודה המהותית וחשובה. את רואה את עצמך כן סומכת עליו? מוכנה לעבוד על זה? אלה שאלות חשובות כדי להתקדם בכלל.

עניין הגעגוע לאמא מאוד טבעי, הגיוני, אולי זה מצריך טיפול/עזרה? ובטח שיח עם מישהו קרוב כדי לפרוק... על פניו היה הכי טוב בעלך. זה אפשרי?

כל הפן הכלכלי הוא השלב הבא.

כי אם רוצה להיכנס אליו אז ההון העצמי לדירה כרגע לא מאוד גבוה (תלוי איפה רוצים לקנות ומה), מה יש לאחים האחרים כדאי לא להסתכל, טוב זה לא יעשה ועושה, ובסוף הם בפני עצמם ובנקודת חיים אחרת ושלא לומר שאת לא יודעת מה קורה בתוך הבית שלהם פנימה.

ברור לך שהם במצב חיים אחר משלך.

הם כנראה כבר יותר מבוססים כלכלית

אבל שוב, אלה החיים *שלהם*.

את צריכה לחשוב ולהסתכל על החיים *שלך/שלכם*

ולכן קודם לבנות את העניין הזוגי עם בעלך (את רוצה? מוכנה?)

אח''כ לגשת לעניין הכלכלי שהוא אפשרי לגמרי אבל צריך "לבנות" אותו

היה יותר קל לקנות בית . אנשים הרוויחו יותר.

היום 50 שח בסופר שהולכים לא ממלא רבע עגלה

על יוקר המחיה

אין ספק שבעבר בית עלה פחות כי היתה עליית מחירים מטורפת בעשור פלוס האחרון

אבל צריך לדעת להתנהל נכון כלכלית. זה אפשרי 

על זה שאבא שלך יתן 100 אלף? ולמה שההורים שלו יצטרכו לתת גם 100 אלף? 

אם אבא שלך אומר לך שאין לו כל כך לתת אז אין לו מה תכניסי את אבא שלך לחובות? 

גם אם בעבר היה לו לתת לאחים שלך זה לא קשור למצב בו הוא נמצא כרגע.

הייתי ממשיכה לחסוך להון עצמי ואולי בעדינות מבררת כמה ההורים יוכלו לתת על מנת לדעת מה ההון העצמי שיש בסך הכל.

לתת ולעזור. שיחיו ויחסכו כמו שעבדתי.

ולפני שהתחתנתי הוא אמר לכי תתחתני כי פחדתי בגלל זה .

ואמר אני אעזור לך בכסף לקנות בית.

חצי מהקניות בבית של אבא שלי זה קניות שאני הייתי קונה והייתי עוזרת כלכלית בבית הכוונה קונה ולא מתקמצנת , גם אף פעם לא ביקשתי שיחזירו לי כסף על מה שקניתי.

האבא נשאר לגור לבד עם האח שהוא גדול מאוד.

אבל האח הבנתי שלא נותן כסף לעזור

אלא קונה מה שבא לו

עוגות,שתיה וכו...

וגם לא עוזר בבית.

לכן אנחנו גם לא באים הרבה שבתות כי אין מי שיעזור הכל נופל עלי כולל בישולים

אבל אני מרגישה שאבא שלי מרגיש שנפלו עליו ה' ישמור השמים מאז שאמא שלי הלכה.

הבית אחרי, הוא בית עצוב מאוד ומודכא.

שאני באה אני מבשלת להם אבל הם יוכלים לאכול אוכל שנשאר משבת כמה ימים

האחים כל אחד בעצמו. אז מה שווה

סבבה זוגיות אבל לזרוק הכל.

חוץ מהאזכרה וחגים לא נפגשים.

אולי תהיי היוזמת של זה?

פעם בכמה זמן/חגים לארגן מפגש משפחתי של האחים והאחיות

ובעניין העזרה לקניית בית - החיים דינאמיים, יש שינויים, אולי עכשיו הוא לא יכול לעזור כמו שחשב בעבר, אולי כרגע הוא צריך את הכסף.

זה שלו.

אתם יכולים לבנות תוכנית כלכלית משלכם, יכולים במקביל לשאול את ההורים אם וכמה יכולים לעזור, וככה לנסות לקנות בית. אפשר בהתחלה למשל "רק" בית להשקעה, ואחכ למכור ברווח ולהתקדם.

צריך לבנות את זה נכון וחכם

אחרי שניסינו מחיר למשתכן.

ואמר לו שאדם הולך וקונה לפי התקציב שלו.

ולא תמיד לפי הרצונות

אבל הוא רוצה דירה למגורים לא לשכירות.

אנחנו חיים בשכירות 2 חדרים אבל עוזבים אחרי חודש כי הבית לא ראוי למגורי אדם.

גוקים, עטלף שיצא , אבק, אין שקעים

אפילו קומקום אין איפה לשים

אז זה מתיש בנאדם אפילו כוס נס קפה שזה דבר רגיל אין לנו כי אין שקעים.

וגוקים אחרי ריסוס יוצאים 

אם כל כך רע בה. זה ברור.

אבל לא חייבים ישר לקנות דירה למגורים של 4 חדרים אם לא צריך.

אפשר להתחיל בדירה להשקעה ודרכה להתגלגל הלאה, אבל צריך לייצר תוכנית כזאת

מצער שהבית ככה. באמת הרבה פעמים פטירה טרגית לא משאירה יכולת לשמור קשרים כמו פעם.

מלבד זאת - מטבע הדברים, ככל שיותר מבוגרים, המשפחות גדלות, הצרכים משתנים - יש פחות ממשק עם האחים.

כדאי לחשוב איך את צומחת מזה.

מלבד זאת, לפי מה שאת מתארת - לאבא שלך באמת אין.

אם צריך שיעשו לו קניות, ברור שאין לו מאה אלף לתת לדירה. נראה לי שבמצב כזה גם אם הוא יציע - אתם צריכים לסרב. לא יעלה על הדעת, שהוא יסתבך בחובות בשביל שלכם תהיה דירה.

נראה לי שאתם צריכים לשבת עם ההורים של בעלך, להבין מהם כמה כסף הם מוכנים ורוצים לתת בלי קשר לאבא שלך, שצריך להבהיר להם שבאמת אין לו. יתנו סכום שיעזור לכם - מצויין. לא מספיק - עדיף לגור כל החיים בשכירות ובלי קפידות, מלקנות דירה ולדעת שאבא שלך רעב בשביל זה, או שהמשפחה מלאה הקפדות בגלל זה.

נכון  לחכות

או לקנות במקום זול כמו ירוחם.דימונה . קריית גת ומשם לצמוח.

ההורים של בעלי יתנו אותו דבר מה שאבא שלי יביא.

אם אז היה והיום אין - זה פשוט לא משנה. בכלל, אולי כל זה שהם קיבלו כך היה טעות. אם ההורים שלך נתנו לילדים כאלו סכומים והיום צריך לעשות לאבא שלך קניות - זה ממש לא תקין. היה עדיף שהורייך היו שומרים לעצמם חסכונות לגיל מבוגר ולא נותנים לילדים סכומים שאין להם.

אני חושב בשיא הרצינות, שצריך להסביר להורים של בעלך, שאין שום הגיון בעולם, שהם יתלו את הסכום שהם נותנים באבא שלך.

כלומר - הם לא חייבים לכם כלום, זכותם המלאה לא לתת שקל. אבל אם הם באמת יכולים ורוצים לעזור לכם, אבסורד לתלות את זה במה שאבא שלך יכול.

בסופו של דבר הם עוזרים לבן שלהם, לא לאבא של אשתו

אפשר בהחלט לטעון שאם את מביאה הון עצמי, זה כמו שאבא שלך יביא.

(חוזר, בעיני כל המסחרה הזאת לא בריאה - התחתנתם, אתם משפחה אחת דאגה לך, היא דאגה לבעלך ודאגה לבעלך היא דאגה לך. אבל אם מה שתוקע את העזרה מההורים, זה אבא שלך - אז באותה מידה לפחות, את יכולה להביא את שלך)

של נישואים פשוט לא תקין!!

תצאו מהמשווה הזאת!

אצלנו ההורים לא נתנו כמעט כלום גם לא לחתונה

לי לא היו שום חסכונות והייתי סטודנטית

בעלי חסך לפני בלי שידעתי על זה כלום כל הזמן שיצאנו

ואחרי החתונה מהחסכונות שלו עוד ממנו את הלימודים שלי

היום ב"ה שנינו עובדים והתקדמנו מלא וקנינו דירה גדולה במקום מצוין

ועש סיפוק גדול שעשינו את זה לבד!

העניין עם הדירה מציף פערים גדולים שיש בין המשפחות שמלחיץ יותר ותוקע ומתסכל.

אולי כדאי לא לקנות עכשיו? ופשוט לעבור בשכירות לדירה נעימה יותר במקום רגוע שאת אוהבת? וגם לא לבנות על ההורים... להחליט שלוקחים עוד כמה שנים כדי לחסוך, לשים כסף בצד שיגדל וכו.

זה שהכסף שיש לכם יכול להספיק לדירה במקום מסוים- לא אומר בהכרח שזה שווה את זה. כדאי לבחור קהילה, מקום שיהיה לך בו נעים.

תני לעצמך לנשום, תביני מה בשליטה שלך ותשחררי דברים שאין מה לעשות- את לא אחראית עליהם ואת לא יכולה לקבוע איך הם יהיו... 

אבל ברגע שיש ילד זה קצת יותר קשה להתנהל כלכלית

בגלל זה יש בי פחד מצד אחד להביא ילד לעולם כזה

ואם כן עם הגבלה

2-3 ילדים.

אבל ב"ה נראה שהצלחתם לחסוך,

פשוט צריך לשנות סדרי עדיפויות. זה ממש לא בלתי אפשרי. אני רואה על אחים שלי שהיו אברכים המון שנים עם בקושי הכנסה והנשים שלהן למדו תואר ראשון וכמה ילדים בבית וב"ה כולם חיים טוב הם בשכירות, אבל תכלס, זה לא העיקר זה שאין בית קבע. זה בונוס נחמד.

וגם אני בעז"ה הבנתי שבשנים הקרובות אני לא אקנה דירה כי יש לי סדרי עדיפויות שונים ותכנונים שונים לכסף שהצלחתי לחסוך. אז הדירה תחכה... מעדיפה להיות בנחת בשכל שלי על הפרנסה של הבית

בעלי בא רק עם 15 אלף הון עצמי.

אני חסכתי שקל לשקל כל החיים .

חשבתי לפני חתונה לקנות בית בזול ולהשכיר אבל פחות היה לי זמן להתעסק עם זה.

וזה בלשון המעטה.

אתם צריכים להחליט יחד מה חשוב לכם ומה רוצים.

זה אפשרי השאלה אם נכון לכם עכשיו ואם כן אז לייצר את היכולת

לק"י

בעיני לא חייבים לקנות דירה.

ובטח שלא בתחילת הנישואים....

ומרגישה שהקושי העיקרי שעולה מהדברים שכתבת (בהודעה המקורית ובהמשך בתגובות) זה האובדן של אמא שלך, והתפרקות המשפחה בעקבות זאת.

כלכך קשה לאבד אמא, בכל גיל - ובטח קשה לאבד כשאת צעירה, לקראת הקמת ביתך שלך אבל היציבות שאמא שלך השרתה כבר איננה ומרגיש שהכל מתפרק.

ובאופן טבעי כלכך, קשה לך לקבל את השינויים שהאובדן הביא איתו -

את השינוי בהתנהגות של אבא שלך

את השינוי במצב הכלכלי שאולי נבע מכך,

את השינוי ביחסים בין המשפחה והשינוי בקשר בין האחים.

וכותבת בזהירות שאולי גם החוסר הזה, תחושת ההתפוררות הזו מפריעה לך לבנות בצורה יציבה את הבית שלך עם בעלך - מפריעה לך לבטוח בו, להרגיש יציבה איתו, להקים איתו משפחה ולקנות בית.

בעיניי כדאי למצוא מישהו בחיים האמיתיים - רצוי דמות מקצועית - שתוכל ללוות אותך ולעזור לך להתגבר על השבר הזה, לקבל את מה שהשתנה ולא ישוב עוד ולנסות לשקם את מה שניתן לשיקום, ומתוך כך בטוחה שדברים יתבהרו גם ביחסים ביניך לבין בעלך ויאפשרו לך באופן כללי להרגיש יציבה יותר, בכל התחומים (גם הכלכלי).

לקנות דירה זו השקעה רצינית, לא חייבים עכשיו (וגם לא בכלל). אפשר לחכות, לחסוך בינתיים, לייצב את המצב בנפש ומשם להמשיך להחלטות כלכליות משמעותיות בלב שלם יותר.

המון הצלחה ❤

לא הבנתי את זה...כל אחד נותן כמה שהוא רוצה/ יכול ..

והורמונים זה קשה!!

אם יש להם ורוצים לתת אפשר לקבל מהם.. אבל זה לא שהם חייבים או משהו...

160 זה אולי מעט ,אבל יתכן שלא בטוח כדאי לקנות דירה ..אני לא יודעת אם מחיר למשתכן עוד קיים אולי כדאי להרשם ולקוות לזכות.... (אני מציעה ללמוד על דרכים נוספות למנף את הכסף)

אני שומעת שאת בטיפולים, זה גם קשה מאוד לצפות לילד, אז חיבוק על זה....

עברה בסה"כ שנה.

את בטח עוברת הרבה התקפות הורמונליות בנוסף לאבל שאת מתמודדת איתו והחיים החדשים. חבל.

מעבר לזה שאת אומרת שקשה לך לסמוך עליו.

ילד זה הרבה יותר מורכב מבית משותף, הייתי מציעה לך לשחרר את הטיפולים ולשחרר באופן כללי.

לדאוג לעצמך באמת. לא יודעת מה הסיבה שאת עוברת טיפולים, אבל הגוף יודע דברים שלפעמים המח מסרב להבין.

תני לעצמך קצת לנוח. להתמקד בכאן ועכשיו, בקשר החדש שלכם.

שנה זה כלום.

תבדקי את מה שאת לא בטוחה לגביו, אח"כ לאט לאט להתקדם הלאה.

נ.ב.

ההורים שלכם לא חייבים לכם כלום.

שחררו אותם.

אם יהיה להם, יתנו, לא יהיה להם, לא יתנו.

וזה לא משנה כמה ומה נתנו לאחרים.

שחררו.

ולא להתערבב עם הכעסים של האיש שלך. זה שלו.

תטפלי בעצמך ותדאגי לעצמך. את בסטרס.

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.