אלא לאופי. אם יש לה אופי רחפני אז זה הגיוני.
פעם קראתי איפה שהוא,
שבמעבר של חדר,
המוח עושה ריסט מסויים.
לכן למשל כשאדם חושב על פתרון ורוצה לחשוב מחדש,
אז ממליצים לצאת למקום אחר.
אז אצל אנשים עם בעיות קשב זה עוד יותר קיצוני. תחשבי כאילו מדובר ביום חדש בשבילה.
אני חושבת שגם לפתוח ארונות או מגירות גורם לאיבוד קשב.
כדאי למצוא פתרון להתגבר על זה.
למשל כשאנחנו אוספים דברים מהסלון ורוצים להעביר לחדר,
שמים בתוך קופסה, ואז הולכים לחדר וממיינים מהקופסה למקום המתאים בחדר.
ככה מצליחים להתגבר על בעיית המעבר בחדר.
לכן כשאת שואלת על הקליפסים, השאלה היא איפה אתם עומדים כשאת מביאה לה את החופן? אם בתוך החדר או מחוצה לו?
ושאלה נוספת, האם בשביל להחזיק את החופן היא צריכה שתי ידיים? כי אם כן, אולי היא מחפשת לשים רגע את הקליפסים כדי לפתוח את המגירה ואז מתנתקת לה המשימה בראש?
תנסי לתת לה משימה שהיא מחזיקה את החפץ ביד אחת ולבדוק אם הולך לה יותר טוב.
ואם לא, תזכרי שיש ילדים עם חוזקות שונות, אם את רואה את האופי הריחופי גם בדברים שיש לה בהם תועלת מיידית, כלומר זה לא עניין של הגברת מוטיבציה,
אז כדאי להרפות בשלב הזה.
אז היא תהיה טובה בדברים אחרים, לא כל הילדים הם אותו דבר.
איך תדעי להבדיל אם זו בעיית מוטיבציה או קושי אמיתי?
תבקשי ממנה לארוז תיק לטיול לפני יציאה.
תבקשי שתשים בתיק 3 דברים, כל אחד מחדר אחר.
לא שתביא לך, שתשים בתיק.
אם היא הצליחה, אז כששווה לה היא יודעת לעבור בין חדרים, לשמור על המשימה, ולשים במקום שהיא התבקשה.
אפשר גם לעשות משחק משפחתי. חפש את המטמון לאבא. את כותבת חידות והיא מחביאה פתקים.
תשלחי אותה עם שני פתקים בצבעים שונים, לחדרים שונים, להחביא בתוך מגירה ספציפית שצריך לפתוח ולסגור.
הצליחה? זה אומר שאין לה קושי במילוי משימה מהסוג הזה, יש בעיית מוטיבציה.
לא הצליחה? תורידי את הרמה. תתני הוראות ממוקדות יותר.
ככה עד שתדעי עד איפה היא מסוגלת לבצע בעצמה.
כן צריך לקחת בחשבון שבמשחק מיוחד או תיק לטיול כשהמוטיבציה גבוהה במיוחד, היא יכולה לפתח אסטרטגיה ייעודית שיהיה קשה לה ליישם בשוטף.
למשל אם היא צריכה לקום לבד בבוקר לטיול, השינה שלה בלילה תהיה גרועה והיא תקום כל שעה לבדוק אם הגיע הבוקר כדי לא לפספס.
אבל היא לא יכולה לעשות את זה מדי יום. הגוף שלה יקרוס.
כלומר זה לא מבחן לגמרי הוגן, אבל יכול לתת כיוון.
