שלא צריך לקבל כל הזמן רשות מההורים....

שאפשר לחיות את חיי בצורה עצמאית, בלי שמכתיבים לי הנחיות ודרישות

מתחילים ללמוד ולעבוד, להכיר חברים, לבלות, לקנות דברים שרוצים וכו' ואז מבינים שכיף להיות מבוגר.

ומשחק בפלייסטיישן.

ואם תשאלו מה קריפ בן 38 עושה בפורום נוג"ה?

אגיד שבאתי לכאן מהראשי.

בתור שמיניסט היה כיף לעשות מה שבא לי, אבל בגלל שזה שנה אחרונה, כלומר היא צריכה להיות באמת אחרונה. ובכללי, כל דבר טוב ממצה את עצמו.

היום אני בן 30 וגר לבד, יכול לעבוד חצי משרה ולפרנס את עצמי מצוין ויכול לשמוע מוזיקה כל הלילה (פחות יש לי חברה לכל דבר יש חסרונות)

כילו עוד מעט כבר נהיה גדולים, תהיה לנו אחריות יותר, פחות זמן, חופש לא באמת יהיה חופש, מליון ואחד דברים יהיה לנו

ועכשיו כאילו כיף ומסיבות, אם באלי משו (לפחות לי) אני פשוט עושה בלי לחשוב..

כע וזה כיף להשתנות זה גם כיף כי אם אתה מתבגר אז אתה לא שם על כלום ואתה בחב'רה

גם נגיד שמותר מלא לבכות, זה פשוט הכי כיף ושווה בעולם

מפחיד בטרוף שעוד שניה נגמר הזמן המושלם הזה

על מתבגרים תמיד יגידו "טוב מותר לו הוא מתבגר", או "אם תעצבן אותו וואי וואי למה הוא נער "וכו תמיד לנערים מותר הכלללל

מה זה השטויות האלה למי מותר לבכות ולמי אסור כל אחד פה כותב כאלה שטויות

🤦🏽‍♀

הפחד שלי הוא לאו דוקא מזה שעוד מעט אני אהיה גדול אלא פשוט שלהיות גדול נראה לי פחות כיף. 

כן אבל זה באמת ממש כיף שאפשר כזה פשוט לעשות דברים בלי שיהיה לך משפחה על הראש או משהו, כאילו אם אני רוצה פתאום אני יכול לצאת לטיול או משהו כזה בלי לתכנן.

אני מניח שכשאתה הופך למבוגר אז פשוט פתאום זה נראה לך לא כל כך גרוע אבל מה אני יודע.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....