אני עובדת משרה מלאה, בעלי עצמאי. 2 רכבים

אם צריך קניות זה אני, אחרי העבודה בדרכ. או ביום שישי אחרי הפיזור לגנים אם אין לי כח

קונה גם בסופרים היקרים לפעמים אם אין לי כח

אני מפזרת לגן, הוא אוסף

אין הרבה יציאה מהשגרה שבגללה הם ישנים מאוחר. אולי נסיעה להורים שלי פעם בחודש, חודש וחצי

יש שעה קבועה בדרכ לא. ערב ואז סיפור ולישון.

אני מושקעת בזה ודואגת שישנו בזמן. בכלל, יש לנו סדר יום מאוד קבוע וצפוי מראש

הילדים שלי בצהרון אז לא רואה עניין גם בפארק בתדירות גבוהה, לרוב הם עייפים מדי וחם מדי ממילא🥴 אבל לפני החום הנוראי יצאתי איתם כמה פעמים, פשוט דאגתי לחזור בזמן או שיאכלו בחוץ

עכשיו הם בלי צהרונים ותכף נגמרת הקייטנה אז אאפשר יותר מן הסתם. בחופש ובימי שישי שאין גן אני מרשה להתפרע😅

לגבי נסיעה למשפחה/פארקים - אולי הצעה שפחות מתאימה בקיץ החם אבל אפשר לקלח אחרי המסגרות, לנסוע ולדאוג שיאכלו שם ארוחת ערב ואז כשחוזרים הביתה זה ישר למיטות.

אבל בעיקר אני פשוט מתאמצת לשמור על השגרה כי זה טוב להן וטוב לי.

סבא וסבתא גרים קרוב והיו שמחים שנבוא כל יום אבל אני יוצאת אליהם רק אם אני מוכנה לקחת בחשבון שיבוש של הלוז באותו יום.

קניות עושה בזמנים שהבנות לא איתי.

או ימים שאני מסיימת לעבוד מוקדם או שבעלי נשאר איתן כשהן כבר ישנות ואני יוצאת

כמה פעמים כבר יש רופא/ נוסעים לסבא וסבתא/ יוצאים לפארק רחוק שמצריך רכב?

תראי, זה נכון שיש לך ריכוז של נתונים שמשפיע אבל זו גם בחירה איך לנהל את זה.

אם תחליטי שיש לוז לערב וזהו לא זזים ממנו-

חוזרים הביתה, משחקים, ארוחת ערב, מקלחות ולישון אז תתכנני את כל הדברים אחרת .

נסיעה לסבא ולסבתא? סבבה, פעם בשבועיים/ חודש לצאת מהשגרה זה סביר. אפשר גם להחליט שבפעם הזו בעלך חוזר מעט מוקדם יותר מהעבודה.

קניות- אונליין/ בעלך לבד/ אחרי שהילדים ישנים מזמינים בייביסיטר לשעה וחצי ויוצאים

סידורים כמו רופא וכו'- בעלך לוקח רק את הילד שצריך. אם זו את- כתבת שאת עובדת משרה חלקית. קובעים בזמן שהילדים עוד במסגרות (אפשר גם לחפש תורים קרוב לעבודה אם זה יותר נוח)

פארק שרחוק מהבית- רק בהזדמנויות מיוחדות. ביום יום משחקים בבית או לידו.

אני ביום יום שלי, למרות שאני נוהגת והרכב אצלי בדכ מבחינתי מהרגע שחזרתי מהמעון עם הבנות והחניתי, אין סיבה להזיז את הרכב מהמקום שלו. כל המגמה, היא מגמת התכנסות לקראת הערב.

בעלי משרה מלאה+ ולרוב מגיע מאוחר

ההורים גרים רחוק, רואים אותם בעיקר בשבתות.

יש גני שעשועים ליד הבית

לשנינו יש רכב

עושים קניות באונליין (חוסך זמן ששווה כסף, ועוזר לי לבחור ולדעת על כמה אני וככה זה חוסך יותר).

כשיש לי צהריים עם נסיעה לרוב אני מכינה אוכל לפני, אוכלים בחוץ וחוזרים ישר למיטה (אם מלוכלכים מתקלחים כמובן, לפעמים אני מוותרת אם יצאנו, בעיקר בחורף ותלוי בגיל של הילדים כי הקטנים נרדמים באוטו).

הם יודעים שהסדר זה אוכל, מקלחת, סיפור ולמיטה

יש לנו סדרת סיפורי תורה שהם אוהבים אותה ולא מרשים לי לוותר עליה.

לרוב אני לא עומדת בזמנים של ההשכבה כי יש קטנצ'יק שצריך זמן לבד בלי הגדולים, אבל משתדלת..

באיזה שהוא שלב מרגישים צורך בסדר כי לילדים זה כבר לא מתאים

ומסדרים

הכל בסדר!!

ורוב מה שאנחנו צריכים ביומיום די נגיש

בימי שגרה בעלי מפזר בבוקר ואני יוצאת מוקדם ואוספת חוץ מיום בשבוע שאו שהוא אוסף או ההורים שלי

בימי מילואים אני גם מפזרת וגם אוספת😬בעיקרון שנינו עובדים בסוג של משרה מלאה.. מבחינת שעות

בדכ הוא גם עושה קניות בסופר שיחסית קרוב לכולל שלו ואז חוזר מאוחר יותר פשוט אבח במילואים מצאתי את עצמי עושה לא מעט בסופר היקר שבשכונה שלנו עם הילדים.  קניות יחסית קטנות כל פעם. לא נעים אבל אפשרי בהחלט

מידי פעם יש דברים שדורשים נביעה אבל זה חריג ואני משתדלת להיערך לזה מראש, נגיד אן זה רופא שנוסעים אליו אז מכינה להם לפני שיוצאים אן בבוקר אם הולכים ישר מהגן סנדוויץ שיאכלו בדרך

וכן שנינו יחסית קרוב לבית אבל בעבר עבדתי די רחוק מהבית וזה לא שינה לנו את הלוז הסטנדרטי.. 

לעשות רישיון?

נשמע שזה יעזור לכם מאוד....

אז אני לא עם אותם נתונים, אבל כמה רעיונות-

לקחת אוכל ולאכול מחוץ לבית(למשל, אם נוסעים לסופר- בעלך מוריד אותך בכניסה, וממשיך איתם לפארק כולל פיקניק. וכשאת מסיימת את הקניות הוא אוסף אותך וחוזרים הביתה ישר למקלחות).

כנ"ל נסיעות לסבא/סבתא- מביאים מגבות, מברשות שיניים ופיג'מות וחוזרים הביתה כדי להירדם ברכב.

נסיעה לרופא- אחד נוסע עם הילד שצריך, השני נשאר בבית לתפעל את שאר הילדים.

ואולי הפתרון בכלל הוא מעבר דירה קרוב יותר לעבודות, להורים, לסופר ולקופ"ח. נשמע שאתם גרים ממש רחוק מהכל, וזה לוקח מכם המון אנרגיה (ועוד יותר כי את לא נוהגת).

אני מתייחסת רק לבת 3.5 ולא לתינוקת, כמובן, אבל זה פחות או יותר ככה מאז גיל שנה ומשהו-

אנחנו גרים במרחק של בין 25-35 דק' נסיעה מההורים, פחות או יותר. נוסעים אליהם בעיקר בשבתות, פחות אמצע שבוע. כשאנחנו נוסעים, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהילדה תירדם באוטו, אז כשאנחנו שם אנחנו מתארגנים מראש כדי שתאכל שם ארוחת ערב ותתקלח. לעיתים אנחנו כבר מרדימים אותה עוד לפני שאנחנו יוצאים הביתה (בעיקר עכשיו שאני צריכה להאכיל את התינוקת).

בד"כ יוצאים לגינה שקרובה לנו לבית, נדיר שהולכים לגינה אחרת, בטח לא לאחת שאנחנו צריכים לנסוע בשבילה. קופת חולים - משתדלת לקבוע בשעות הבוקר. נדיר שקובעת אחה"צ.

יש לי רשיון ואני נוהגת, אז זה אחרת. אבל אני גרה בישוב, אז יש הרבה דברים שמצריכים נסיעה.. אם אני עושה את זה אחה"צ, אני תמיד לוקחת בחשבון שהילדה תירדם באוטו, אז מכניסה כבר ארוחת ערב, וסוגרת את הסיפור. אין שום סיכוי שבעולם שאני אעיר אותה בשביל מקלחת. לא קורה.

למשל, השבוע נסענו לאיזה מקום לכל היום, ולא הייתי בטוחה מתי נחזור הביתה, ולא לקחתי לה פיג'מה והכל, אז פשוט ויתרתי לה באותו יום על מקלחת, מבחינתי לא קרה כלום, הייתה גמורה מעייפות נרדמה תוך דקה, אפילו לא הרגישה שבעלי לקח אותה למיטה. כשהתעוררה לשירותים בלילה, החלפתי לה בגדים.

שנינו עובדים במשרה מלאה, בד"כ אחד מאיתנו עושה קניות בדרך חזרה מהעבודה (לרוב אני, אני לא אוהבת שבעלי עושה קניות.. חח..), ואם שנינו, אז זה רק בימי שישי. 

קודם כל לגבי רשיון - אני בהחלט עובדת על זה ומקווה ומתפללת להיות בהקדם עם הרשיון שישחרר אותי כל כך ויאפשר לי לחסוך זמן ולהיות יעילה יותר 🙏🙏🙏

לגבי סידורים שאנחנו הולכים כמו רופאים הכוונה לרופאיפ לילדים.. יצא לנו רצף של תורים כל כמה שבועות וזה משבש ממש את הלוז.

גם בגלל שאין רכב נוסעים כולם ביחד לכל מקום.

אבל ברמה המהותית יותר אני רואה שאין משהו מיוחד בלוז שלנו מעבר למגבלות הטכניות ומרגיש לי שאולי אנחנו לא מנהלים נכון את הזמן וצריכים לנסות להבין איך משתפרים בזה

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק