אין תינוקיה.

אם את רוצה להתקלח אפשר לבקש שהאחות תשמור עליו לכמה דקות

מותר מלווה כך הזמן, גם הבעל

ואם את מרגישה טוב לא קריטי מלווה

אני הייתי לבד 

אז זה לא כזה נעים בטח

המקלחות אחרי לידה לוקחות לי מלא זמן

שלא לדבר על שירותים

כל פעם לבקש מאחות להיות איזה חצי שעה פאדיחה

לא?

וזה נשמע שממש צריך מלווה ללילה אז

למקרה שהתינוק לא נותן לישון ...

שמרו בלי בעיה ובלי סטופר

בלילה אכן היה לילה שלא ישנתי כי התינוק בכה כל הלילה

אבל שמחתי שבכה אצלי ולא בתינוקיה בעריסה וצרח לתקרה 

אז האחיות  עוזרות כמו שמתואמת תארה בשע"צ?

ובמעייני גם השירותים גדול ומאפשר להכניס את העריסה?

כי זה נראה לי אחלה פתרון

אבל כשאני מתקלחת רוצה להיות משוחררת

כמו גם אם אני עושה בשירותים

הכל עדין ויותר קשה לעשות אחרי הלידה

אז עם תינוק ביחד לא מצליחה לשחרר

אז טוב שיש את שתי האופציות

תודה ממש עזרת לי

איך מתנהלים בביות מלא.

ואיזה תנאי שינה יש למלווה? @מעיין אהבה אולי את תדעי לענות?

מוזר מאוד

אצלי בחדר היתה משהי עם בעלה כל הלילה 

של ביות מלא לגמרי, עם ליווי של הבעל כל היום.

גם שם יש חסרונות, אבל זה קיים.

או במחלקה החדשה של ביות מלא, כמו שתיארת. (והחדר גדול ומרווח, 2 יולדות)

או במחלקה הישנה לבקש ביות מלא, ואז הבעל יכול להיות רק עד 22:00 ויש תינוקיה.

(חדרים צפופים מאוד של 3)

החיסרון הגדול הוא באמת שאין אפשרות להשאיר את התינוק לבד וחובה להיות איתו כל הזמן או שמישהו אחר יהיה איתו.

אבל בעיניי זה שולי לעומת היתרון הגדול של להיות צמודה לתינוק שלך, שכל הטיפולים והבדיקות נעשים לידך ואת יכולה להרגיע אותו בעת הצורך (מכירה את בדיקת PKU? זו בדיקה כואבת נורא לתינוק... פשוט עצוב לי לחשוב על הילדים שלי שעברו את זה בלעדיי את אלה שהיו בביות יכולתי להיניק או לפחות להחזיק תוך כדי, וקצת להרגיע אותם...)

גם לא צריך לקום אל התינוק כדי להיניק בתינוקייה ובכלל כדי להגיע אליו בכל פעם, אין רופאים שאומרים לך: עכשיו אין כניסה לתיניקייה כי זה זמן בדיקות!

והיתרון הגדול - האחיות בביות הרבה יותר נחמדות, מהחוויה שלי, מסתכלות עלייך כאישה וכאמא ולא כפציינטית בפני עצמה, שאין לה כמעט קשר לפציינט השני שהוא התינוק. והן עוזרות בהנקה אם צריך, ומעירות בעדינות באמצע הלילה אם צריך וכו'...

יתרון נוסף הוא החדרים - במחלקות הרגילות מכניסים שלוש יולדות בחדר (המיטה האמצעית, בין שני הווילונות, היא הכי נוראית וחנוקה) ובביות יש רק שתיים. ויש הרבה יותר מרחב, וגם חדר השירותים-אמבטיה הרבה יותר גדול (וכך אפשר להיכנס לשם עם העריסה כשרוצים להתפנות או להתקלח) - בקיצור פינוק.

לגבי מלווה - אם את מרגישה טוב אין שום צורך במלווה. אם אין לך ביטחון בטיפול בתינוק את יכולה לבקש את עזרת האחיות. אם את רוצה מלווה בלילה - אז זו צריכה להיות אישה בעיקרון. (אם כי באחת הלידות שלי, כשהייתי במחלקה רגילה, היה בעל שנשאר עם אשתו כל הזמן - היא הייתה אחרי לידה קשה והייתה זקוקה לו. אבל אני לא יכולה לומר שזה היה לי נעים לדעת שמאחורי הווילון הדק שלי ישן גבר כך שאני בהחלט בעד הכלל העקרוני של שע"צ, שאין מלווים גברים בלילה...)

בשעה טובה!

אז להיכנס איתם למקלחת זה באמת פתרון מעולה.

אבל מלווה אשה

אוף אין לי מישהי שיהיה לי נעים שתהיה.

ומה זה אומר שהאחיות מעירות בלילה בעדינות?

אם התינוק בוכה לידך ולא שמעת לזה הכוונה?

זה לא ממש בלילה אלא לקראת הבוקר. בהרגשה שלי האחיות בביות נעימות יותר מהאחיות במחלקות הרגילות.

לגבי מלווה אישה - שוב, אם את מרגישה טוב אין סיבה שתצטרכי מלווה. האחיות יעזרו לך בדברים הבסיסיים. (אני אישית אהיה חייבת להביא מלווה הפעם ללילה הראשון כי אהיה אחרי קיסרי, ואפילו לא אוכל לקום להרים את התינוק. אחרי פסילת כל האפשרויות האחרות מסיבות שונות - כנראה שאקח דולה פוסט פארטום בתשלום, וכנראה רק ללילה. אבל במקרה של לידה רגילה לא הייתי חושבת על זה בכלל)

שמלווה יכול להיות גבר

זה תלוי בהסכמה של השנייה בחדר ומקסימום מעבירים חדר אם יש אופציה

את יכולה להתקשר אליהם לברר

אין לי מושג מה היום הם אומרים 

החדר אוכל בתוך המחלקה.

אז אין בעיה לקחת לשם את התינוק.

לגבי מלווה,

לי לא היה מלווה.

למי שהיתה איתי בחדר היתה מלווה אישה שישנה איתה. נראה לי הביאו לה מזרן.

במחלקה של הביות מלא יש כורסה כזו לא נוחה במיוחד לשינה...

אצלי המלווה שלי הביאה איתה מזרון מתקפל כזה וישנה על הרצפה

לא זוכרת שהייתי צריכה לשאול בכלל... הוא פשוט נשאר

גם בעין כרם זה היה ככה

הבעל יכול להיות נוכח לגמרי. אצלנו אחרי הלידה אמא שלי איתי ובעלי עם התינוק, ואת הבדיקות האלו של ההתחלה הם עושים על הידיים שלו. זה לא אמא, ועדיין זה הרבה בעיני.

ועוד משהו- בלידה האחרונה שלי בשערי צדק שינואר את הנהלים וכבר מאפשרים לבעלים להישאר כם במחלקה הרגילה

אין תינוקיה. מלווה בלילה זה תלוי בך.

לי היו, בתשלום או משפחה. בגדול הכלל שזה רק נשים אז אני התארגנתי על זה, מבינה שבפועל אפשר גם בעל אבל קצת תלוי במי שאיתך בחדר. 

הם מתנים שהיה של בן זוג בלילה, בהסכמה של החברת חדר.

הם משתדלים לשים באותו חדר שתי נשים שרוצות שיהיו איתם בני זוג בלילה.

בד"כ מי שרוצה בן זוג איתה, מצליחים לסדר לה את זה בקלות.

ותכלס, זה ממש הפריע

וניסית לפנות לאחיות?

לא היה לי נעים, והייתי שם לילה אחד

אז שחררתי 

לק"י

מחוויותי בלידה האחרונה.

לשמחתי היולדת בקשה לעבור חדר בסוף....

בראשונה הספקתי לשמוע את סיפור הלידה שלה 700 פעמים כי או שבאו לבקר והיא סיפרה, או שהיא דיברה בטלפון וסיפרה

ובשניה היא הייתה פשוט קוטרית באופן נוראי.. כל היום בכתה והתלוננה (ואני לא מדברת על זה שמהשעה 6 בבוקר כשהגיעה למחלקה ועד השעה 11 כל היום ביקרו אותה וכל האורחים ובעלה הרגישו ממש חופשי להכנס לנו לשירותים)

לק"י

האמת שהן נראו עם קצת בעיה.

אבל שאלו מליון פעם למה הבן שלי בוכה, והמליצו שאני אשאל את הרופא (תינוק שרק נולד, לגיטימי שירצה להיות עם אמא שלו, ולצרוח כשהוא לא).

והאמא פתחה לי את הוילון בלי התראה והביאה לי מיץ. וסיפרה לי סיפורים.

היה מתיש.

ועוד שמו את הבן שלי בפוטו, ופחדתי שהוא יבכה יותר.... למזלי ההיא ביקשה לעבור חדר, כי הבן שלי הפריע לה (הן התנצלו על זה🤷‍♀️).

צריך חדרים פרטיים לאנשים כאלה. או לאלה שהיו איתם😅

הלוואי שזה יהיה מתישהו... אולי הנכדות שלי יוכלו ליהנות מזה

בעין כרם הבנתי שיש מספר מצומצם של חדרים פרטיים, אבל זה על בסיס מקום פנוי, אז אי אפשר לבנות על זה... (וגם לא על פרוטקציה מכל סוג שהוא 🤭)

לק"י

לפטפט איתה.

אני רק ילדתי, והיא עמדה להשתחרר.

אבל לרוב אני באמת לא יוצרת קשרים עם היולדות האחרות.

אז זה יכול להיות נחמד

אבל סתם כך אין לי עניין ליצור קשר עם נשים זרות לזמן קצר של אשפוז... ואם ממש רוצים לשוחח עם יולדות אחרות - אז יש את חדר האוכל...

נראה לי בכל בית חולים יש מספר מצומצם מממש של פרטיים

למקרים רפואיים מסויים ולפרוטקציה

לפעמים יש חדרים פפפנויים והם בכל זאת מכניסים כמה נשים בחדר כי זה יותר נוח לעובדים. חוסך נקיון וכזה. באסה...

הייתי בביות חלקי לפני שנתיים בעין כרם

הילד היה איתי כל הזמן בשעות היום

בדיקת רופא הייתה אצלי בחדר, כנל בשחרור

גם בדיקת שמיעה איתי

מקלחת האחות קראה לי לתינוקיה וקילחנו ביחד

הזמן היחיד שהשארתי את הילד בתינוקיה היה בשעות 23-05:30 (שנת לילה)

וגם השארתי מבחירה במהלך היום אם היה לי צורך היסטרי לישון / מקלחת / שירותים יותר ארוך..

הפעם אני כן שואפת לביות מלא,

אבל גם אם חלילה לא אוכל מכל סיבה שלא תהיה

אני לא מרגישה כלכך רע בביות החלקי שם

כי למעט שעות הלילה הילד היה איתי כל הזמן

ציינו פה למעלה על הקטע של ביקור רופאים - לא נתקלתי שם בהוראה שאי אפשר להיכנס לתינוקיה בגלל הביקור..

כן מבינה פה בהתכתבות שיש בדיקה כואבת שעושים לילד - לא ידעתי שזה קיים וזו אחת הסיבות שמתכננת הפעם ביות מלא.

לעומת זאת,

הייתי מאופזת בעין כרם במחלקת הריון בסיכון,

ז ו גם החלקה של ביות מלא (אולי יש עוד מחלקה, אבל גם שם היו אמהות)

הייתה שם אמא מסכנה בכתה בדמעות, ממש בכי

התחננה לרדת לביות חלקי כי לא הסתדרה עם הילד

האחיות הציעו עזרה אבל בפועל הילד לא הפסיק לבכות

היה לה ממש ממש קשה

ולא היה מקום בביות חלקי

אמרה לה ביובש שאם בבוקר יהיה מקום היא תוכל לרדת

ממש ממש כאב לי בשבילה. היא באמת הייתה גמורה.

תגידו, 

אני היחידה בחרדות מביות מלא שממש מפחדת שהוא יהיה איתי בלילה ויחטפו אותו?

לא יודעת מלחיץ אותי

בתינוקיה לא יוצאים לפני שבודקים צמידים של האמא והתינוק

מפחדת שאשן ממש ממש עמוק 

אתעורר ולא אראה אותו לידי..

בנוסף, לא יהיה לי מלווה בשעות הלילה לכן אני מפחדת לסמוך על עצמי

מוגזמת, אה?

אין סיכוי שיחטפו אותו ממני

כי אין סיכוי אצלי לשינה עמוקה אחרי לידה 🤣

אבל בגדול יש את האחיות בחוץ ששומרות שלא יצאו עם התינוק מהמחלקה

גם אני לא יכולתי לצאת מהמחלקה עם התינוק שלי

בביות חלקי אני יודעת שיש שומר

אבל ביות מלא התחנת אחיות בכלל בצד השני

ולא זכור לי שיש שומר

אני לא זוכרת איך ישנתי אחרי הלידה

משערת שאחרי החודשיים שלא ישנתי בהריון ככל הנראה השלמתי את השעות

אני רק זוכרת שהביאו בביות חלקי את התינוקים לכל החדרים

התינוקים צרחו מרעב (גם שלי וגם האחרים במסדרון)

לא ברור כמה זמן הם בוכים ככה עד שמביאים אותם  

מביות חלקי למחלקה הרגילה.

אני הייתי ברגיל ובשנת לילה הם היו איתי פשוט לא הבאתי לתינוקיה

ולגבי החרדות כן יש לי את זה לכן ישנה ממש חלש ונשבקץי פען ושמתי בתינוקיה באמצע הלילה כי היה לי כבר ממש צורך לישון.

מהחרדה הזו אני ישנה עם יד על העריסה🤣

אבל זה ממשעך גם בבית נותנת להם יד תוך כדי שינה או שמה להם יד על הבטן לא יודעת למה זה מרגיע אותי🤔

מזל שאני מצךיחה לשחרר שמעבירה אותם חדר ולא קושרת חוט בינינו😂

יש מחלקת ביות מלא שהילד איתך כל הזמן

ויש מחלקת ביות חלקי שבלילה הילד חייב להיות בתינוקיה

נשמע מהתיאור שלך שאת היית במקום שהיה בו תינוקיה (כלומר, ביות חלקי)

אבל אפשרו לך להישאר עם הילד בלילה.. נחמד דווקא

אם אישה בחרה להיות בביות חלקי, היא רוצה לישון בלילה.

לא הוגן שהאישה לצידה פתאום תשאיר את התינוק לכל הלילה....

הספיק לי שבעלה של האישה מעבר לוילון נשאר בלילה

המזמוזים שלהם כל הלילה חפרו לי ברמות!!!!!!! זה היה ממש לא הוגן

לילה - תנו לישון  

היה לי ככה באיזה אשפוז במחלקת נשים, לא בלידה..

ואני לעצמי "וואי שומעים חבר'ה? אתם לא בבית שלכם.. תשאירו לנו קצת מקום לדימיון"🙈🙈

ואני לא יודעת מה היה יותר גרוע.. זה או הבעל של היולדת שהייתה איתי בחדר אחרי הלידה השניה שלא הפסיק להגיד לה כמה קשה לו שהוא לא יכול לגעת בה ולנשק איתה וכמה שהוא מתגעגע אליה..

צריך להוציא ספר הוראות למאושפזים.. כאילו בואוווו הוילון לא חוסם רעשים, כן? 

אבל בראשונה הרבשתי בנח כי היא דיברה בטלפון עד שלוש בלילה ולא נתנה לי לישון🙄

דווקא הבת שלי ישנה רצוף הערתי אותה יזום😘😘😘

ובשני גם השניה השאירה תינוק אז הרגשתי בנח

וגם הוא ישן טפו טפו אחרי שהיה שתי ליךות בפוטו...

אבל נניח בברזילי יש ביות גמיש. כך שנראה לי שבאותה מחלקה יש הכל.

יש מצב שמסכנה האשה שהיתה לידי...

לק"י

והתינוקת שלי ושל עוד אחת ממש בכו מלא. מסכנות אלו שהיו איתנו😅

ובקטע מוזר, לשתיהן היה אותו שם (לבת שלנו קראנו כמו שקראו לתינוקת הצרחנית השניה אחרי השחרור).

את כל הלילה בלעדיו ולא יודעת מה קורה איתו.

ואולי יחטפו אותו מהתינוקיה? איזה אחות אכזרית? חלילה כמובן...

בביות מלא הוא איתך כל הזמן, הכי מוגן והכי שמור.

והתחנת אחיות של הביות מלא היא ביציאה מהמחלקה, לא יתנו לאף אחד לצאת עם תינוק שלא שייך לו.

זכור לי שתחנת אחיות נמצא בצד אחר של המחלקה

תקנו אותי מי שהייתה שם..

וכן צודקת

אבל עדיין החרדה קיימת

אני באופן כללי ממש בחרדות מהעניין הזה

שילדים נעלמים.. הבן שלי בגינה קצת מתרחק ממני ואני על סף התקף לב

לא יכולה

אני ילדתי 4 לידות בשערי צדק וב3 בעלי ישן לידי בלילה הראשון. בראשונה בבתחלה שמו אותי לא בבביות והעיפו אותו בלילה ואז עברנו לביות והוא היה איתי בלילה השני.

לא שאלו אף פעם את מי שלידי...

וזה בטח תלוי באחיות. 

1. יש תינוקיה. מותר לך לשים מתי שאת רוצה. רק באפס הפרדה אין תינוקיה. אי אפשר להכניס לחדר אוכל את התינוק. לי זה הפריע ויצא שדילגתי על כמה ארוחות רק בגלל זה (כי בדיוק לא היה איתי מלווה)

2. בעלך יכול להיות עד הלילה. בלילות מותר רק נשים. אין דרך נוחה למלווה לישון, לפעמים יש כיסא פלסטיק שאפשר לשבת עליו.

3. לי לא היו מלווים בלילה והיה ממש בסדר. יש כפתור לקרוא לאחיות אם צריך משהו

הייתי גם בשערי צדק. ראיתי שכתבו לך עליו באריכות, אז רק אוסיף שהחדרים באסף הרופא הרבה יותר מותאמים לביות מלא. החל מהמקלחת שמספיק גדולה להכנסת העריסה, ממשיך בפינת החתלה נוחה ומאובזרת ואפשרות להדליק אור קטן בלילה בלי לקום מהמיטה.

לחדר אוכל..

מישהי יודעת אם זה הנוהל גם בעין כרם-

אם אסור להכניס תינוק לחדר אוכל?

כי אני לא בטוחה שיהיה לי מלווה כללללללל הזמן

ולאכול זה דבר מינימלי אחרי לידה.. איזה מוזר

שמעתי שהאוכל בחולדות הוא אחר מכל הבית חולים

גם ביות מלא מקבלים את המשודרג, נכון?

ובאפס הפרדה האוכל סבבה

אז מניחה שהתשובה היא כן

אחרות למי שמעוניינת.

אותי זה ממש שימח בלידה האחרונה שהייתי מאושפזת בשבת. עשינו ארוחות שבת ביחד עם עוד זוגות

אני ילדתי בעין כרם לפני שבוע וחצי. הייתי במחלקה חדשה של ביות מלא שנפתחה לפני חודש- יולדות ד'

היא לא במתחם אם וילד אלא בבניין דוידסון. מחלקה מהממת עם נוף מטורף! אנחנו היינו בחדר פרטי מרווח, עם מיטה נורמלית לבעל + כורסא נפתחת.

האחיות היו מהממות ממש, האוכל מצוין, ממליצה ממש למי שיולדת בעין כרם לבקש להיות שם. הבנתי שחצי מהחדרים פרטיים וחצי לא.ומי שאין לה מלווה כל הזמן- אפשר להכניס את התינוק איתך לשירותים הם ממש מרווחים 

אוף אני בלחץ שלא יהיה לי שם מקום

@רוני_רון זו המחלקה החדשה המדוברת.. איזה יופי שכבר מאכלסים שם 

המחלקה של אפס הפרדה הרגילה ממש טובה.

התנאים לא הכי הכי, אבל האחיות מהממות והאוכל בסדר גמור.

אגב בעין כרם בשבתות יש תפילות וחדר אוכל

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו