אבל את הכנסת הפועלים-מרגלים, בנט (לפי דבריו עצמו בכתב ובראיונות) יזם, בשונה מנתניהו שסירב ללחצים שנים (גם זה לדברי בנט עצמו), בנט ידע (שוב, לדבריו עצמו) שהצעד הזה הוא *נגד* עמדת גופי הביטחון, מתוך הנחה שבזכות זה חמאס יתן לנו שקט לשנים ארוכות.
לגבי הממשלה באופן כללי - רע"מ היתה רק הקצה.
*המתנה של גנץ לאבו מאזן - שבשונה ממדיניות 'כיסוח הדשא' ביו"ש, שהקפידו עליה כל הממשלות מאז חומת מגן - צה"ל הפסיק להכנס למחנות הפליטים במשולש של שכם-ג'נין-טול כרם, מה שהביא עלינו את גדודי גוב האריות ואת גל הטרור ביו"ש וגם בערי המרכז תל אביב, בני ברק אלעד וכו'.
*שר הבריאות ממרץ, הבריז מישיבת קבינט הקורונה, בשביל לעלות לרגל לאבו מאזן ובאופן כללי בשיאה של מגיפה, היה עסוק בניתוחי המרה.
(בכלל, מרץ התייבשה באופוזיציה 21 שנה, עד שבא בנט).
ממשלות נתניהו היו רחוקות מאוד מלהיות אידיאליות. אבל צריך להיות ממש עיוור כדי לטעון שממשלת בנט-לפיד לא היתה הרבה מאוד שמאלה (מבחינה מדינית).