זה המתח בין המלאכותיות והטבעיות, שזה עצמו המתח בין הברואים בהיותם אקטיבים ומחקים את הבורא ביצירותם (ולעיתים שואפים לאדנות על יצירותיהם), לבין היות הברואים פסיביים וקולטים את המציאות שברא הבורא בלי לשנות אותה וליצור.

למשל לחיוב - אוולה מול יבנה, בריאת הגמדים והעצנים, היתרונות והחסרונות של הנולדור ופאנור כיוצרי דברים, אנריון לעומת אנדיס לגבי תפקיד העצים, גימלי מול לגולס ביחס ליער פנגורן. לשלילה(לגבי מי שיוצר דברים)- מלקור מול ארו במנגינה, סרומן תעשיין הנשק מול העצנים שומרי הטבע, טד סנדימן המכונאי מול סם שרוצה שהטבע הפסטורלי של הפלך יישמר.

זה או דברים יפים או דברים שאוצרים בתוכם יופי טבעי (כמו הסילמרילים), או דברים שיש להם הוד מצד עצמם (כמו חרבות).

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי