באח שנולד. בטח אם הוא בכור.

אובייקטיבית היית שלו מאה אחוז מהזמן ועכשיו את לא.

זה לא דבר רע, זו עובדה. והשאלה מפה איך את מץייחסת אל זה. אם את חושבת שהוא מסכן את מנסה לפצות אותו (אפילו בתת מודע) והוא קולט את זה ובאופן ממש *לא מודע* הוא "ינצל" טת זה לטובתו.

תהיי עם ידיעה פנימית שהכל בסדר. גם אם זה קשה לו זה יעבור, וזו המתנה הכי טובה שנתת לו בחיים.

את רוצה לשחק איתי? אני מאד רוצה לשחק איתך מתוק, כרגע אני צריכה לארגן את שולה. ברגע שאסיים אני אבוא.

אתה לא רוצה אותה? אני מבינה שקשה לך איתה. אבל כמו שיש זמן שאמא אוכלת ולא יכולה לספר סיפור, יש זמן שאמא מאכילה ולא יכולה לספר סיפור.

לפעמים אני גם אומרת - כמו שאתה אוהב שאני מאכילה אותך גם שולה אוהבת. אז לפעמים אני רק איתך, לפעמים רק איתה ולפעמים עם שניכם.

להציג את זה כעובדה, לא כפתח למשא ומתן.

בכי, טנטרומים - תתייחסי כמו בכל נושא אחר. אמפטיה והצבת הגבול איפה שמתאים לך ולא איפה שמתאים לו.

אם זה בלתי אפשרי להרדים אותה יחד איתו תנסי לדאוג שמישהו (בעלך? בייביסיטר?) יהיה איתו בזמן הזה. ולפעמים מתחלפים - את תהיי איתו והם ירדימו אותה.

תנסי לקנות לו ספרים על אח חדש - יש כמה שעולים לי עכשיו-

לולו והתינוק הצווחן

משפחת הפילפילים - לא זוכרת שם מדויק, זה של אלונה פרנקל

לפיצי נולד אח חדש, נראה לי של מיה קינן.

שלושתם ספרים מצוינים ונוגעים בנושא הזה. הראשון יותר סביב הלידה וההיעלמות של אמא לכמה ימים. במצבך הייתי מתמקדת בשני האחרונים.

ואל תרגישי שמה שעכשיו יהיה לנצח. תתעלמי ממה המשפחה שמה או לא שמה לב. כרגע קשה לו וזה נורמלי ואומר שטוב לו איתכם והעולם שלו התערער. ובעתיד הוא יתרגל ויהיה לו טוב. לא צריך לדחוף אותו לשם, הוא יבוא לבד כשיראה שיש את הזמנים שטוב לו. וזה קשה!! זו תקופה ממש קשה! טכנית, נפשית, חינוכית. וככל שהיא תהפוך לבנאדם עם רצונות ותיגע במשחקים "שלו" - זה יהיה עוד יותר קשה. ואז היא תתחיל לדבר וללכת ותעריץ אותו ופתאום יהיו גם רגעים נחמדים, ולאט לאט זה ישתפר.

והערה לגבי המשחקים "שלו"-  תנסו מעכשיו לדבר על זה בתור המשחקים של הבית/המשפחה/אבא ואמא ותחליטו מראש אם יש משחקים שרק שלו ואיך מבהירים את ההבדל ביניהם לאלה הכלליים

בטח כשהוא אח בכור, ועד עכשיו היה היחיד...

אז קודם כול - לא להיבהל, שום דבר לא חריג אצלו.

שנית - ראיתי המלצה בעבר (נראה לי כאן בפורום) להכין "קופסת הנקה" - קופסה עם ספרים ומשחקי קופסה שאפשר לשחק ביד אחת, ובכל פעם שאת מתיישבת להיניק את לוקחת את הקופסה, מזמינה אותו להתיישב לידך ולבחור משהו מתוך הקופסה, שאותו תעשו ביחד רק בזמן ההנקה. אפשר אולי גם לתת לו משהו מיוחד לנשנש בזמן הזה (אבל זה אולי עדיף רק אם קופסת ההנקה לא פועלת). כך תהפכי את זמני ההנקה לזמני איכות מיוחדים איתו, שהוא יחכה להם...

חוץ מזה - נשמע שהסברת לו ממש מצוין את מקומה של התינוקת החדשה בבית ובמשפחה, אבל זה הגיוני שייקח לו זמן לעכל את זה...

בינתיים - הרבה אורך רוח ❤️

ניסיתי עם ספרים- לא עבד לי איתו.. פחות מעניין אותו כרגע. 

וקופסת הפתעות כרגע יש לנו לגמילה שלו.. פרס קטן לקטנים ופרס גדול יותר לגדולים.- ממש דחוף לי לפני הגן (יש לו מלא פספוסים של גדולים  ) 

אז כדאי עוד הפתעות? לא יותר מידי?

הרעיון של קופסת הנקה זה דברים מיוחדים לעשות ביחד בזמן שאת מניקה את הקטנה. דברים שאפשר לעשות רק כשאת מניקה. ואס הוא לא מרגיש שהוא מפסיד מההנקה, אלא שיש בזה דווקא משהו כיף.

אולי אפילו לקנות ממש כמה משחקים חדשים, כאלו שאת יכולה להתעסק בהם תוך כדי הנקה, ושהוא ילמד שהם מיועדים רק לזמני הנקות...

(אין לי רעיונות פרקטיים מה לשים שם כי לא עשיתי כזה בעצמי)

זו לא קופסת הפתעות, אלא קופסה של זמן איכות עם אמא בזמן שהיא מיניקה.

אולי אפשר לשים שם דפים וצבעים ומדבקות, שהוא יעשה בזמן שאת מיניקה. הכי חשוב, לדעתי, שתדברי איתו תוך כדי (כל עוד התינוקת ממשיכה לינוק ככה).

ובקשר לגמילה - הוא עוד קטן יחסית... ולא כדאי להיות בלחץ על הגמילה בגלל הגן... מהניסיון שלי זה עלול לגרום רק לרגרסיה. ובעיקרון בגן מחויבים לקבל גם ילדים לא גמולים...

הילדים שלי בפער דומה לשלך, בהתחלה הגדול ממש הציק המון לקטן, לא הייתי נכנסת לשירותים בזמן שהייתי לבד עם שניהם כי פחדתי עליו, זה היה נוראי ממש ממש... כיום הוא גם מציק לו לפעמים אבל גם משחק איתו ביחד, מחכה בסבלנות יחסית שאני אטפל בו, מראה המון גילויי חיבה לקטן ואני אפילו נותנת לשניהם לשחק לבד בסלון בבוקר כשאני מנסה לתפוס עוד כמה דקות תנומה (לא אכחיש שבהרבה מהבקרים אני קמה לקול בכי של הקטן, אבל בכל זאת, פעם הייתי חוששת לחייו בסיטואציה כזאת). בן שלוש ובן תשעה חודשים.

דבר שני, אני מאוהבת בשני הילדים שלי, אין ספק. אבל לפעמים אני מנסה לעשות זום אאוט על בסיטואציה כאילו הגדול הוא בן של שכנים שאני שומרת עליו והקטן הוא שלי, איך הייתי מגיבה אם הבן של השכנה היה חוטף משחק שהתינוק שלי זחל כדי להגיע אליו? הייתי לוקחת את המשחק ומחזירה לתינוק, אז זה מה שאני עושה ואם זה לא מוצא חן בעיני הגדול שיתמודד... הקטן באמת מציק לגדול לפעמים, מושך לו בשערות, לוקח לו משחקים, ואז הגדול דוחף אותו או מרביץ לו. זה באמת מורכב כי הוא לא מבין והגדול כן, ואז אני מנסה שני דברים- לפתור את הסיטואציה למשל להרחיק את הקטן ולתת לו חלופות. ללמד את הגדול דרכי התמודדות כמו למשל להרחיק את המשחק שלו ולתת לקטן משחק אחר, לשחק ביחד איתו ולבנות בשביל שהוא יפרק, לקרוא לאמא.

צרם לי קצת הדו שיח שלך איתו כשהיא יונקת, לא כי אמרת משהו לא נכון אלא כי עצם השיח מראה שיש פה אפשרות בחירה אבל בעיני הנקה לתינוקת זה לא נושא לויכוח בכלל, זה עובדה. אם הוא בוכה ושום דבר לא מרגיע אותו אז שיבכה, הכל בסדר. אחרי ההנקה שהתינוקת שבעה ורגועה הייתי מחבקת אותו ומסבירה לו, מתמללת רגשות, מציעה פתרונות וכו'.

החלק המעודד זה מרוב שהוא "מחפש" את אחותו,

את הילדים הבאים הוא מאוד אוהב מהרגע הראשון כי זה חייב להיות בקונטרה אליה 😄

הטיפ שלי, זה לא לעשות את הטעות שלי, ולרחם עליו ולחוש אשמה. אלא להציב לו גבולות ברורים.

להבין שהוא לא מפעיל אותי.

אני האמא ובחרתי להרחיב את המשפחה.

בידיעה דומה ובטוחה בדרך שלי, לתת לו את המקום שלו אבל לא לתת למקום שלו לגלוש למקומות שהם לא שלו.

יש את התקופה אחרי לידה, שהכל מתהפך עליו שאז זה נכון להתפנות אליו כשהוא מגיע, להיות ברגישות וכו.

אבל כבר בחופשת לידה ובטח אחרי שחזרת לעבודה,

להתחיל להציב גבולות, קודם בפן הנפשי.

לא בחוסר אונים, לא חמוד שלי, לא מסכן שלי.

הוא לא מסכן כשאת מאכילה אותה.

זה הזמן להאכיל אותה והכל בסדר. כשזה מפעיל אותך הוא מטפס על זה.

הייתי מתחילה דווקא מזמני המשחק ולא מההשכבות.

נניח את מחליטה כשאת חוזרת מהעבודה יחסית כן יותר להתפנות אליו, אחלה.

עברה חצי שעה/ שעה.

את חושבת שעכשיו הזמן להתייחס אליה?

אז תתייחסי אליה. אל תפחדי מהתגובה שלו.

תגידי לו מראש עכשיו אני משחקת איתך עשר דקות, אח"כ אני משחקת איתה עשר דקות.

רוצה להצטרף? בשמחה.

לא רוצה להצטרף? לא חייב

הכל טוב.

ברגע שתהיי החלטית אבל הדגש פה הוא על ההשלמה הנפשית שאת המובילה של הזמנים בבית וחלוקת המשאבים ולא הוא, אז הוא יתיישר עם הנושא.

כל עוד את מרגישה אשמה, ונותנת לו מקום מעבר למה ששייך לו, הוא יעשה את מה שהוא עושה ומצליח לו, הפגנה.

גם זה שאת מתייעצת איתו, מה נעשה? לא מתאים.

הוא לא חלק מצוות קבלת ההחלטות בבית מה עושים עם התינוקת. את ובעלך קובעים. הוא מקבל את ההחלטה שלכם.

זה ניואנסים קטנים אבל הם מרכיבים את התמונה הגדולה.

את יכולה להביע אמפטיה לקושי שלו לקבל את השינויים או את ההחלטה שלך, אבל מבלי להתערבב ולקבל את ההתנהגות שלו.

מבחינת משחקים האמת לא הייתי מעבירה משחקים שהוא זוכר שהיו שלו.

אבל בכל מקרה, ברגע שהוא חוטף לה משחק, את לוקחת ממנו באסרטיביות ובנעימות ומחזירה אליה.

הפוקוס עליה ולא עליו. אם את מתייחסת אליו (בסלחנות או בכעס, זה לא משנה) הוא השיג את מה שרצה, הצליח להסיט את תשומת הלב ממנה אליו.

אומרים שלוקח למשפחה חצי שנה אחרי לידה להתאזן ולכל אחד למצוא את מקומו החדש. אז אתם בתוך הטווח.

אבל נשמע שיש כאן איזה מקום לשינוי מהצד שלך, בעיקר שינוי בתפיסה ובמחשבה.

כלומר גם אם בתכלס מבחינת פעולות לא תעשי שינוי משמעותי, אלא רק המקום ממנו את פועלת ישתנה, תראי שעם הזמן זה ישפיע גם עליו.

בהצלחה!

לגמרי מתכוונת להתחיל ליישם! 

תודה על הזוית הזו.. 

אני יכולה לספר שאצלנו הילדים מאוד אהבו כש'דובבתי' את התינוק (דיברתי כאילו בקול שלו), ועשיתי כאילו הוא אומר להם כמה הוא שמח לראות אותם. שואל אותם איך היה בגן, וכדו'.

האמת שלא התמודדתי עם מצב כזה של קנאה כמו שאת מתארת, אז לא יודעת אם הוא יאהב את זה או שזה רק יעצבן אותו. את מכירה אותו... אבל רק מעלה את זה בתור עוד רעיון.

רעיון לגבי זמן הנקה- לומר שעכשיו זה זמן אוכל, התינוקת יונקת ואתה אוכל- ולהביא לו פרי או חטיף או מה שמסתדר.

ורעיון להרדמות- אמנם לא הכי חינוכי, אבל סרט יכול להיות יעיל. לפעמים אני אומרת לו מראש- "עכשיו אני צריכה להרדים את התינוקת, מה אתה תעשה בינתיים? תדביק מדבקות או תראה סרט?" זה לרוב עובד ברוך ה', לפעמים הוא גם מציע רעיונות משלו.

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר

ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

אני קמה בדר"כ אחריהם, מארגנת אותם, נותנת להם לשחק ומתארגנת בעצמי.

לרוב לוקח לי שעה מהרגע שאני קמה עד שאנחנו יוצאים

והם קמים לפחות חצי שעה לפני.

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..