באח שנולד. בטח אם הוא בכור.

אובייקטיבית היית שלו מאה אחוז מהזמן ועכשיו את לא.

זה לא דבר רע, זו עובדה. והשאלה מפה איך את מץייחסת אל זה. אם את חושבת שהוא מסכן את מנסה לפצות אותו (אפילו בתת מודע) והוא קולט את זה ובאופן ממש *לא מודע* הוא "ינצל" טת זה לטובתו.

תהיי עם ידיעה פנימית שהכל בסדר. גם אם זה קשה לו זה יעבור, וזו המתנה הכי טובה שנתת לו בחיים.

את רוצה לשחק איתי? אני מאד רוצה לשחק איתך מתוק, כרגע אני צריכה לארגן את שולה. ברגע שאסיים אני אבוא.

אתה לא רוצה אותה? אני מבינה שקשה לך איתה. אבל כמו שיש זמן שאמא אוכלת ולא יכולה לספר סיפור, יש זמן שאמא מאכילה ולא יכולה לספר סיפור.

לפעמים אני גם אומרת - כמו שאתה אוהב שאני מאכילה אותך גם שולה אוהבת. אז לפעמים אני רק איתך, לפעמים רק איתה ולפעמים עם שניכם.

להציג את זה כעובדה, לא כפתח למשא ומתן.

בכי, טנטרומים - תתייחסי כמו בכל נושא אחר. אמפטיה והצבת הגבול איפה שמתאים לך ולא איפה שמתאים לו.

אם זה בלתי אפשרי להרדים אותה יחד איתו תנסי לדאוג שמישהו (בעלך? בייביסיטר?) יהיה איתו בזמן הזה. ולפעמים מתחלפים - את תהיי איתו והם ירדימו אותה.

תנסי לקנות לו ספרים על אח חדש - יש כמה שעולים לי עכשיו-

לולו והתינוק הצווחן

משפחת הפילפילים - לא זוכרת שם מדויק, זה של אלונה פרנקל

לפיצי נולד אח חדש, נראה לי של מיה קינן.

שלושתם ספרים מצוינים ונוגעים בנושא הזה. הראשון יותר סביב הלידה וההיעלמות של אמא לכמה ימים. במצבך הייתי מתמקדת בשני האחרונים.

ואל תרגישי שמה שעכשיו יהיה לנצח. תתעלמי ממה המשפחה שמה או לא שמה לב. כרגע קשה לו וזה נורמלי ואומר שטוב לו איתכם והעולם שלו התערער. ובעתיד הוא יתרגל ויהיה לו טוב. לא צריך לדחוף אותו לשם, הוא יבוא לבד כשיראה שיש את הזמנים שטוב לו. וזה קשה!! זו תקופה ממש קשה! טכנית, נפשית, חינוכית. וככל שהיא תהפוך לבנאדם עם רצונות ותיגע במשחקים "שלו" - זה יהיה עוד יותר קשה. ואז היא תתחיל לדבר וללכת ותעריץ אותו ופתאום יהיו גם רגעים נחמדים, ולאט לאט זה ישתפר.

והערה לגבי המשחקים "שלו"-  תנסו מעכשיו לדבר על זה בתור המשחקים של הבית/המשפחה/אבא ואמא ותחליטו מראש אם יש משחקים שרק שלו ואיך מבהירים את ההבדל ביניהם לאלה הכלליים

בטח כשהוא אח בכור, ועד עכשיו היה היחיד...

אז קודם כול - לא להיבהל, שום דבר לא חריג אצלו.

שנית - ראיתי המלצה בעבר (נראה לי כאן בפורום) להכין "קופסת הנקה" - קופסה עם ספרים ומשחקי קופסה שאפשר לשחק ביד אחת, ובכל פעם שאת מתיישבת להיניק את לוקחת את הקופסה, מזמינה אותו להתיישב לידך ולבחור משהו מתוך הקופסה, שאותו תעשו ביחד רק בזמן ההנקה. אפשר אולי גם לתת לו משהו מיוחד לנשנש בזמן הזה (אבל זה אולי עדיף רק אם קופסת ההנקה לא פועלת). כך תהפכי את זמני ההנקה לזמני איכות מיוחדים איתו, שהוא יחכה להם...

חוץ מזה - נשמע שהסברת לו ממש מצוין את מקומה של התינוקת החדשה בבית ובמשפחה, אבל זה הגיוני שייקח לו זמן לעכל את זה...

בינתיים - הרבה אורך רוח ❤️

ניסיתי עם ספרים- לא עבד לי איתו.. פחות מעניין אותו כרגע. 

וקופסת הפתעות כרגע יש לנו לגמילה שלו.. פרס קטן לקטנים ופרס גדול יותר לגדולים.- ממש דחוף לי לפני הגן (יש לו מלא פספוסים של גדולים  ) 

אז כדאי עוד הפתעות? לא יותר מידי?

הרעיון של קופסת הנקה זה דברים מיוחדים לעשות ביחד בזמן שאת מניקה את הקטנה. דברים שאפשר לעשות רק כשאת מניקה. ואס הוא לא מרגיש שהוא מפסיד מההנקה, אלא שיש בזה דווקא משהו כיף.

אולי אפילו לקנות ממש כמה משחקים חדשים, כאלו שאת יכולה להתעסק בהם תוך כדי הנקה, ושהוא ילמד שהם מיועדים רק לזמני הנקות...

(אין לי רעיונות פרקטיים מה לשים שם כי לא עשיתי כזה בעצמי)

זו לא קופסת הפתעות, אלא קופסה של זמן איכות עם אמא בזמן שהיא מיניקה.

אולי אפשר לשים שם דפים וצבעים ומדבקות, שהוא יעשה בזמן שאת מיניקה. הכי חשוב, לדעתי, שתדברי איתו תוך כדי (כל עוד התינוקת ממשיכה לינוק ככה).

ובקשר לגמילה - הוא עוד קטן יחסית... ולא כדאי להיות בלחץ על הגמילה בגלל הגן... מהניסיון שלי זה עלול לגרום רק לרגרסיה. ובעיקרון בגן מחויבים לקבל גם ילדים לא גמולים...

הילדים שלי בפער דומה לשלך, בהתחלה הגדול ממש הציק המון לקטן, לא הייתי נכנסת לשירותים בזמן שהייתי לבד עם שניהם כי פחדתי עליו, זה היה נוראי ממש ממש... כיום הוא גם מציק לו לפעמים אבל גם משחק איתו ביחד, מחכה בסבלנות יחסית שאני אטפל בו, מראה המון גילויי חיבה לקטן ואני אפילו נותנת לשניהם לשחק לבד בסלון בבוקר כשאני מנסה לתפוס עוד כמה דקות תנומה (לא אכחיש שבהרבה מהבקרים אני קמה לקול בכי של הקטן, אבל בכל זאת, פעם הייתי חוששת לחייו בסיטואציה כזאת). בן שלוש ובן תשעה חודשים.

דבר שני, אני מאוהבת בשני הילדים שלי, אין ספק. אבל לפעמים אני מנסה לעשות זום אאוט על בסיטואציה כאילו הגדול הוא בן של שכנים שאני שומרת עליו והקטן הוא שלי, איך הייתי מגיבה אם הבן של השכנה היה חוטף משחק שהתינוק שלי זחל כדי להגיע אליו? הייתי לוקחת את המשחק ומחזירה לתינוק, אז זה מה שאני עושה ואם זה לא מוצא חן בעיני הגדול שיתמודד... הקטן באמת מציק לגדול לפעמים, מושך לו בשערות, לוקח לו משחקים, ואז הגדול דוחף אותו או מרביץ לו. זה באמת מורכב כי הוא לא מבין והגדול כן, ואז אני מנסה שני דברים- לפתור את הסיטואציה למשל להרחיק את הקטן ולתת לו חלופות. ללמד את הגדול דרכי התמודדות כמו למשל להרחיק את המשחק שלו ולתת לקטן משחק אחר, לשחק ביחד איתו ולבנות בשביל שהוא יפרק, לקרוא לאמא.

צרם לי קצת הדו שיח שלך איתו כשהיא יונקת, לא כי אמרת משהו לא נכון אלא כי עצם השיח מראה שיש פה אפשרות בחירה אבל בעיני הנקה לתינוקת זה לא נושא לויכוח בכלל, זה עובדה. אם הוא בוכה ושום דבר לא מרגיע אותו אז שיבכה, הכל בסדר. אחרי ההנקה שהתינוקת שבעה ורגועה הייתי מחבקת אותו ומסבירה לו, מתמללת רגשות, מציעה פתרונות וכו'.

החלק המעודד זה מרוב שהוא "מחפש" את אחותו,

את הילדים הבאים הוא מאוד אוהב מהרגע הראשון כי זה חייב להיות בקונטרה אליה 😄

הטיפ שלי, זה לא לעשות את הטעות שלי, ולרחם עליו ולחוש אשמה. אלא להציב לו גבולות ברורים.

להבין שהוא לא מפעיל אותי.

אני האמא ובחרתי להרחיב את המשפחה.

בידיעה דומה ובטוחה בדרך שלי, לתת לו את המקום שלו אבל לא לתת למקום שלו לגלוש למקומות שהם לא שלו.

יש את התקופה אחרי לידה, שהכל מתהפך עליו שאז זה נכון להתפנות אליו כשהוא מגיע, להיות ברגישות וכו.

אבל כבר בחופשת לידה ובטח אחרי שחזרת לעבודה,

להתחיל להציב גבולות, קודם בפן הנפשי.

לא בחוסר אונים, לא חמוד שלי, לא מסכן שלי.

הוא לא מסכן כשאת מאכילה אותה.

זה הזמן להאכיל אותה והכל בסדר. כשזה מפעיל אותך הוא מטפס על זה.

הייתי מתחילה דווקא מזמני המשחק ולא מההשכבות.

נניח את מחליטה כשאת חוזרת מהעבודה יחסית כן יותר להתפנות אליו, אחלה.

עברה חצי שעה/ שעה.

את חושבת שעכשיו הזמן להתייחס אליה?

אז תתייחסי אליה. אל תפחדי מהתגובה שלו.

תגידי לו מראש עכשיו אני משחקת איתך עשר דקות, אח"כ אני משחקת איתה עשר דקות.

רוצה להצטרף? בשמחה.

לא רוצה להצטרף? לא חייב

הכל טוב.

ברגע שתהיי החלטית אבל הדגש פה הוא על ההשלמה הנפשית שאת המובילה של הזמנים בבית וחלוקת המשאבים ולא הוא, אז הוא יתיישר עם הנושא.

כל עוד את מרגישה אשמה, ונותנת לו מקום מעבר למה ששייך לו, הוא יעשה את מה שהוא עושה ומצליח לו, הפגנה.

גם זה שאת מתייעצת איתו, מה נעשה? לא מתאים.

הוא לא חלק מצוות קבלת ההחלטות בבית מה עושים עם התינוקת. את ובעלך קובעים. הוא מקבל את ההחלטה שלכם.

זה ניואנסים קטנים אבל הם מרכיבים את התמונה הגדולה.

את יכולה להביע אמפטיה לקושי שלו לקבל את השינויים או את ההחלטה שלך, אבל מבלי להתערבב ולקבל את ההתנהגות שלו.

מבחינת משחקים האמת לא הייתי מעבירה משחקים שהוא זוכר שהיו שלו.

אבל בכל מקרה, ברגע שהוא חוטף לה משחק, את לוקחת ממנו באסרטיביות ובנעימות ומחזירה אליה.

הפוקוס עליה ולא עליו. אם את מתייחסת אליו (בסלחנות או בכעס, זה לא משנה) הוא השיג את מה שרצה, הצליח להסיט את תשומת הלב ממנה אליו.

אומרים שלוקח למשפחה חצי שנה אחרי לידה להתאזן ולכל אחד למצוא את מקומו החדש. אז אתם בתוך הטווח.

אבל נשמע שיש כאן איזה מקום לשינוי מהצד שלך, בעיקר שינוי בתפיסה ובמחשבה.

כלומר גם אם בתכלס מבחינת פעולות לא תעשי שינוי משמעותי, אלא רק המקום ממנו את פועלת ישתנה, תראי שעם הזמן זה ישפיע גם עליו.

בהצלחה!

לגמרי מתכוונת להתחיל ליישם! 

תודה על הזוית הזו.. 

אני יכולה לספר שאצלנו הילדים מאוד אהבו כש'דובבתי' את התינוק (דיברתי כאילו בקול שלו), ועשיתי כאילו הוא אומר להם כמה הוא שמח לראות אותם. שואל אותם איך היה בגן, וכדו'.

האמת שלא התמודדתי עם מצב כזה של קנאה כמו שאת מתארת, אז לא יודעת אם הוא יאהב את זה או שזה רק יעצבן אותו. את מכירה אותו... אבל רק מעלה את זה בתור עוד רעיון.

רעיון לגבי זמן הנקה- לומר שעכשיו זה זמן אוכל, התינוקת יונקת ואתה אוכל- ולהביא לו פרי או חטיף או מה שמסתדר.

ורעיון להרדמות- אמנם לא הכי חינוכי, אבל סרט יכול להיות יעיל. לפעמים אני אומרת לו מראש- "עכשיו אני צריכה להרדים את התינוקת, מה אתה תעשה בינתיים? תדביק מדבקות או תראה סרט?" זה לרוב עובד ברוך ה', לפעמים הוא גם מציע רעיונות משלו.

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אם את ממש סובלת שווה להתייעץ עם הרופא על שילוב של נורמלקס\בנהפייבר.

בנתיים עובד בסדר גמור

(אבל אני לא יודעת אם זה מיועד לזמני מחסור/אנמיה או רק לחיזוק)

וגם עוזר לספיגה של הברזל

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.

בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!

מחירים מעולים

ואיכותי

לק"י

ואני קונה בלי ברזלים.

מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....

הדגם נקרא מוניקה 8487.

אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה

אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅

הכי טוב שיש.

אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.

ועדיף מינימייזר.

אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.

הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות