שאני מתנצלת על החפירה ושואלת שוב..
בן 2.8 ובת 5 חודשים,
כשהיה בגן היא 'רק' לא היתה עוברת לו בגרון, אבל עכשיו בחופש- הוא פשוט לא סובל אותה.
והיא כזאת מותק- עצמאית לגמרי, אני מרגישה שהיא בכלל לא צריכה אותי, היא למודת הכל לבד, התהפכה מ2 צדדים לבד, כבר עומדת על 6 ומרימה את עצמה ל-4, מנסה להתיישב, ברח לה המוצץ- היא מנסה בעצמה להגיע אליו ולא בוכה.. הכל הכל לבד. אני רק בתפקיד המינקת חח
הוא לוקח את כל (!!!!) תשומת הלב ולא מאפשר להתייחס אליה.
כל פעם הוא שואל אותי- 'אמא את רוצה לשחק איתי?' מתוק שלי- איך אפשר להגיד לך לא??
וכשאני חוזרת מהעבודה זה ישירות להנקה, היא רואה אותי ובוכה (מגעגוע או בגלל שיודעת שהגיע האוכל הטרי) ואני קודם כל הולכת אליו מחבקת וכו', ורק אז מתיישבת להניק, והוא- לאאאאא אמא לאאאא, אל תניקי את התינוקת!
אני: אבל ממוש, היא ממש רעבה.. היא בוכה כי כואבת לה הבטן, מה נעשה?
הוא: תניחי אותה על המזרן..
אני- חסרת אונים: חמוד שלי אני כמה דקות יניק אותה ואז נשחק ביחד וכל השכנועים והסחות הדעת העולים על דעתי...
ונגיד שהוא הרפה- (בדכ מטפס עליי ומסיח את דעתה מהאוכל והיא לא אוכלתׂ
אחרי שאני מסיימת להאכיל אותה- אמא בואי אמא בואי, אני אפילו לא מרימה אותה שירד לה האוכל.. ואוי לי אם אני אבוא איתה לשחק איתו. ח"ו.
והיא משחקת עם עצמה על המזרן עד שנמאס לה והיא בוכה- וחוזר חלילה- אמאאאא אל תרימי אותה.
אני לא רוצה אותה בוכה בכי תמרורים!!
אתמול אמרתי לו- חמוד שלי, התינוקת היא חלק מאיתנו, כמו שיש פה אבא, אמא, אתה.. יש פה גם את התינוקת! ואמא אוהבת גם אותך וגם אותה וגם את אבא.
אנחנו לא נביא אותה לשכנים. היא שלנו!! אנחנו אוהבים אותה!
ומה לא ניסיתי בשביל לגרום לו לחבב אותה- קניתי מתנה ונתתי בשמה, כל פעם שחזר מהגן סיפרתי לו כמה היא חיכתה לו ורצתה שהוא כבר יבוא, להחליף לה טיטול, לקלח אותה( עם כמה שזה סיוט בשבילי לעשות את זה כשהוא שם משפריץ עליה מים ומכניס לה סבון לעין חח )
ואוי ואבוי לה אם היא נוגעת לו במשחקים (אבל כל המשחקים הם שלו שעברו אליה) עד שהיא מנסה לזחול ודוחפת את עצמה ומתאמצת כ"כ- והצליחה להגיע- הוא בא וחוטף לה את זה!!
שעת ההרדמה שלה- קשוח!
אני מכניסה אותה לישון ונותנת לו משהו להתעסק, לפעמים זה עובד אבל לפעמים זה פשוט בלתי!
נכנס לחדר בזמן הזה, אני מסכימה להיות בשקט במיטה שלנו, הוא משתדל, ולא תמיד מצליח.. ואז היא מתעוררת (והסקרנות לה אמאלה!! היא שומעת כל רעש קטן!! ) ושוב ושוב, הרדמה שיכולה לקחת 5 דקות לוקחת לי 30 דקות עם עצבים.
אז אתן בטח תגידו- אל תסכימי לו להיכנס- ניסיתי גם את זה- לא הולך, מרגיש לי שזה רק יוצר לו יותר אנטי.
בקיצור..
גם כל הממשפחה שמה לב לכמה הוא לא מתחבר אליה..
כמובן שיש שניות מסוימות של חסד שהוא שוכב לידה וכו'. אבל בדגש על שניות.
בקיצור,
אשמח לטיפים וסיפורים מעודדים!
) 
וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.