לק"י

וגם הגיוני שהוא לא חשב על זה. למרות שזה ממש מעצבן שהם לא תמיד חושבים.... (לא מדברת על כל הבעלים).

הכי טוב שתגידי לו שאת צריכה אותו. סביר להניח שהחבר שלו יסתדר.

הציע פתרונות לא הגיוניים (לקחת את הפעוט את איתו. למה שיסבול ויסע דרך ארוכה כל כך? הוא שובב ממש וקשה לו לשבת יותר מידי)

אוף, הוא באמת לא חושב. ברור לו שכמו תמיד הוא יזרוק את הכביסה המלוכלכת על הרצפה באמבטיה ואיכשהו היא תגיע לו נקייה חזרה לארון.. ושהוא ימשיך לישון לילות שלמים, כץגם אם התינוק ער כמעט כל הלילה. אני ממש מתוסכלת ומרגישה שאין עם מי לדבר. הוא בונה שאת כל העזרה אני אקבל מהילדים הגדולים אבל הם לא אמורים להחליף איתי בבית וגם להם יש את העיסוקים שלהם. ונמאס לי כבר לבקש מהם הכול כך הזמן

לק"י

יכול להיות שזה באמת חוסר מחשבה/ הבנה של המצב.

אולי כדאי להסביר לו, שאשה אמורה לנוח שישה שבועות אחרי לידה. אז שבועיים זה ממש כלום.

וממש לפרט את הקושי.

לגבי מחר- אני כנראה הייתי מוותרת (גם אם בכעס....). אבל אולי להגיד לו מראש, שאת הימים החופשיים הבאים שלו, את חייבת לעצמך.

שישריין מראש.

שהפעוט ייסע איתו?

אני כמובן לא מכירה את הסיטואציה לעומק, אבל אולי זה יכול להיות לו דווקא מעין יום כיף עם אבא?

ועלייך זה יכול ממש להקל

זה הפתרון שאבא מצא.

אם הילד יבכה אבא ירגיע אותו ואם יהיה לו משעמם אבא יצטרך להתמודד עם זה ואולי גם ישנה תוכניות.

אי אפשר גם לצפות שהבעל יקח אחריות וגם לא לשחרר לו אותה.

פעוט יכול לסבול בנסיעה ארוכה, יכולים להתרחש דברים חסרי אחריות בנסיעה כזו.

לא צריך לשלוח פעוט לנסיעה ש(אולי) בוודאות גבוהה לא מתאימה לצרכים הבסיסיים שלו, רק בגלל שאמא רוצה לנוח והאבא לא נשאר לעזור.

איך האחריות לא תילקח במלואה כשאבא שלו צמוד אליו?

זה אבא שלו! לא דוד רווק או סבא מבוגר.

אם האבא יראה שהנסיעה קשה מדי הוא יאלץ לשנות תוכניות אם הוא לא מצליח להרגיע אותו.

איזה דברים חסרי אחריות יכולים להתרחש? שהוא יסיע אותו בלי כסא בטיחות?

לדעתי זה ממש הצגה מוגזמת של הדברים.

זה אבא שלו, למה שהוא לא ידע לטפל בצרכים הבסיסיים? גם עם אמא פעוטות בוכים וחווים תסכול. לא צריך להיבהל מזה.

אם אמא לא סומכת על אבא שהוא מסוגל להתמודד עם הילד שלו שהוא בשר מבשרו בוודאי שאין לה מה לצפות ולהתלונן שהיא לא מקבלת עזרה.

רעב, צמא, שהייה לא בטוחה בשמש/ במקום שלא מתאים לתינוק.

יש הרבה אבות שלא יודעים לדאוג לצרכים בסיסיים של תינוקות, בטח לא בנסיעות.

אולי את לא מכירה אבות מהסוג הזה, אני מכירה הרבה כאלה.

מסכימה שאין מה לצפות לעזרה, אבל זה לא אשמתה, זה בגללו.

הרבה פעמים זה בגלל שהאמא לא נותנת להם לקחת אחריות מלאה ולא מוכנה לשחרר. אז איך ילמדו?

איך אמא יודעת לזהות מתי ילד עייף צמא או רעב?

כי היא התנסתה.

מדובר פה על פעוט, לא על תינוק בן יומו שלא יודע להביע את עצמו ושאם לא יקבל את צרכיו מיידי יגיע לבית חולים.

ילד צמא יבכה ויגיד לאבא- אבא אני צמא. ואבא יצטרך למצוא פתרון לסיטואציה כי רק הוא נמצא שם בשביל הילד.

בהנחה שהוא אוהב את הילד ויש לו מסוגלות הורית בסיסית, אין סיבה להניח שיקרה משהו מרחיק לכת.

מקסימום יהיה לא נוח ולא כיף.

ילמדו לפעם הבאה איך להתכונן שיהיה יותר נוח ויותר כיף.

התכווננות לצורכי הילד זה מסוגלות נרכשת שמגיעה מתוך התנסות. אם לא מתנסים, אז אין מסוגלות.

יש גברים שלומדים בצורה ממש איטית שלא שווה את הלמידה. אני למשל לא משחררת אחריות פיננסית, כי הלימוד שאולי יתרחש לא שווה את התוצאות.

לא יכול לקחת בחשבון דברים בסיסיים כמו פעןט לא אמור לשבת בשקט נסיעה ככ ארוכה ועוד עלול להתעצבן עליו כי זו סיטואציה מעצבנת לנהוג עם פעוט משועמם ברכב

זה לא רעיון ריאלי ובוודאי לא נותן נחת לאמא מודאגת

את אף פעם לא התמודדת עם סיטואציה כזאת?

איך את יודעת לזהות שפעוט עלול להיות משועמם בנסיעה אורכה? מן הסתם את יודעת כי התנסית.

גם אבות יכולים להתנסות וללמוד.

נסיעה כזו לא אמורה לתת נחת לאמא, היא אמרה לאפשר לה לנוח יותר ולהתאמץ פיזית פחות במהלך היום.

אם אמא בוחרת אחרת, זה בסדר גמור. אבל הבחירה בידיה.

זה לא נכון לתאר את הסיטואציה ככזאת שהיא מצפה לקבל עזרה ולא מקבלת.

רעיון ריאלי או לא- האבא יצטרך להתמודד עם ההשלכות של הרעיון שהציע.

אולי הוא יתייאש ויחזור הביתה לפני שיגיע לחבר, אולי לפני שיצא לדרך יחשוב שוב וינסה להתארגן עם ציוד מתאים,

אולי ימשיך בתכנון המקורי ויתמודד עם מה שיבוא.

כל עוד הוא אבא נורמטיבי ולא כזה שישאיר את הילד ללא השגחה, הוא יישא בתוצאות הרעיון שלו וילמד לפעם הבאה.

כמו שאמהות הרבה פעמים מקבלות החלטות שבדיעבד מתבררות כשגויות/ לא אידיאליות/ לא חכמות,

ומשתפרים לפעם הבאה.

הצד השני לא חייב להסכים להציע פתרון אחר.

מה לא הגיוני בלקחת ילד לנסיעה?

אולי יש פתרון יותר הגיוני, זה לא הופך את הפתרון הזה ללא הגיוני.

את אף פעם לא נוסעת עם הילדים שלך?

ואם הייתה נסיעה לרופא או לאירוע משפחתי, לא הייתה נגררת עם הילד?

ילדים הם יצורים יותר שרידיים ממה שמציירים אותם כאן.

גם אם לא יהיה נוח ולא יהיה כיף, זה רחוק מאוד מפתרון לא ריאלי.

ואולי בכלל כן יהיה לו כיף?

כשאשה שבועיים אחרי לידה בקריסה לא מצליחה לקבל פתרון כזה,

מבלי להכיר את כל הפרטים, משתמע שהבעיה יותר בחוסר שחרור שלה מאשר בקבלת אחריות שלו.

שאין מה לעשות צד אחד באמת לא ריאלי. את תוהה מה בעייתי בליסוע עם אבא. פעם בעלי הציע לקחת את הילדים לעבודה במקום להישאר איתם, כשהיה לו רישיון בערך שבוע והוא נסע עם האוטו שלנו אולי פעמיים. וואלה, זה מפחיד. לא מוכנה לשאת בתוצאות אם חלילה יקרה להם משהו רק כדי לזרום עם רעיון הזוי.

ואחכ עוד מה הסתבר? שאמרתי לו שקודם יברר אם בכלל הוא יכול להביא את הילדים לעבודה, הוא לא חשב על זה בכלל! ואמרו לו לא להביא.

אז אם לא היה מקשיב לי מה היה קורה? היה נזכר ברגע האחרון בבוקר לברר ואז היו אומרים לו לא, ואז לא היה פתרון אחר ואני הייתי נשארת איתם כי העבודה שלו יותר חשובה משלי והוא לא הוציא אישור היעדרות בזמן. ואז באסה.

אז כן, לפעמים חושבים על רעיונות לא ריאלים ויש צורך לשים להם את זה מול הפרצוף.

בהנחיית הורים מרצה התעקשה לשחרר כריך של ילד בשולחן, מקסימום ישכח.

ומה תועלת בזה? אני לא מכינה כריך בשביל שולחן, אני מכינה אותו לילד.

אין כמובן תשובה אחידה לסיטואציה, תלוי כמה אנרגיות מתבזבזות על תזכורת, מול מה המחיר של שכחת הכריך (אם זה ילד שימצא פתרון חילופי או לא ימצא, יהיה רעב וישתולל בכיתה)

פשוט מחליטים שאם רוצים שהאחריות תעבור באמת לצד השני, אז צריך לשחרר אותה באמת.

אבא שלא סומכים עליו שיקח את הילד איתו לנסיעה,

שלא יתפלאו ששבועיים אחרי לידה צריך להתמודד עם שני קטנים בבית.

זו כוחה של הדינמיקה.

מפה זה כבר בחירה אישית האם לשחרר.

שהוא מבחינתו מעביר לאישתו אחריות ושתתמודד. ואולי הוא יודע שהצעה שלו לא ראלית כי אולי הוא עוזר להעביר דירה או משהו כזה . ואי-אפשר לעשות את זה תוך כדי שמירה על פעוט.

כמו שאומרים ברוסית , אתם צריכים להציע, אנחנו לסרב בנימוס...

או שהוא בטוח שילדים חייבים לעזור יותר כי הם גדולים והוא עובד קשה ואין לו כוח .

לדעתי עזרה צריכה לעזור ולא להוסיף עוד מטלות או עצבים , אם מישהו עוזר בצורה כזאת הוא הרי אומר שהוא לא רוצה לעזור. 

כי את תמיד זאת שיודעת הכל וחושבת על הכל.

אם לא תגידי לו, הוא יקח ילדים, יקלוט שלא מתאים ויתמודד עם הסיטואציה כמו אדם מבוגר,

ולהבא ידע לחשוב מה אפשר ומה אי אפשר.

אם יש אחד שתמיד אחראי, הצד השני לעולם לא ילמד לקחת אחריות.

למשל בילד הקודם אני הייתי בתקופה עמוסה, הוא בתקופה רגועה יותר ולא היה מקום במעון כך שהוא נשאר איתו המון פעמים ואני סומכת עליו לגמרי

אבל פה הוא הציע את זה רק מחוסר ברירה, גם הוא בעצמו יודע שזה לא שייך

ולגבי שאר הדברים והעבודות בבית- אם לא אעשה הדברים פשוט לא יעשו עד סוף שבוע שאז הוא פנוי

אי אפשר לחכות עם אוכל, כביסות ובית מטונף כמעט שבוע

שכתבה שבעלה לא חשב על זה שאולי אסור להביא ילדים לעבודה.

אפשר לחכות עם אוכל וכלים וכביסות עד סוף השבוע ויותר (אני עשיתי את זה)

זה בחירה לגמרי שלך.

וזה בסדר גמור לבחור שתמיד תהיה כביסה נקיה גם במחיר שאת ישנה רק שעתיים בלילות.

זאת לגמרי בחירה שלך.

לא נהיים חולים מללבוש בגדים מלוכלכים שלושה ימים רצוף.

נהיים חולים מלתקתק את הבית בכל מחיר.

את יודעת מה הנקודה הכי מפוספסת פה? שאם היא בעצמו יודע שזה לא שייך, הוא היה יכול לרדת מהעץ בעצמו,

אבל בגלל שאת באוטומט מזדעקת על. הרעיון, את לא משחררת את האחריות ולכן הוא יכול פשוט לנסוע לבד.

היית כבר כ"כ קרובה לפתרון אם היית אומרת לו פשוט אוקי אם זה ההחלטה שלך אז בהצלחה!

ואז הוא היה חושב עם עצמו אוי ווי מה עשיתי לעצמי איזה פתרון הצעתי.. ואז הוא בעצמו היה מבקש/ חושב על פתרון אחר (בהנחה וכמו שאת מתארת הוא בעצמו חושב שזה לא שייך)

אני המון פעמים זורמת עם כל מיני הצעות של בעלי שבעיניי הן לא ריאליות בעליל. לדוגמא הוא רצה שנלך פעם לעשות איזה מסלול על איזה הר עם 2 ילדים קטנים ותינוק בעגלה ולא היה לנו מנשא. ידעתי שזה נועד לכישלון אבל אמרתי מה אכפת לי ניסע עד לשם ואז הוא יקלוט לבד. אם הייתי קוטלת אותו על ההתחלה מניחה שהוא היה מתעצבן עליי בתוכו, אז נתתי לו לקלוט לבד.

ולפעמים היו לו רעיונות שבעיניי לא ריאלים אבל להפתעתי צלחו ושמחתי ששיחררתי אותו.

אבל יש דברים שאני מעבירה קו אדום וזה דברים שבעיניי מסוכנים או לחלופין שבסופו של יום דופקים אותי אפילו יותר וכמו ש-oo נראה לי אמרה אז זו עזרה שלא עוזרת

אבל בסיטואציה שתוארה הוא לא תכנן לקחת אותו לים בלי שהוא יודע להשגיח ולא הציע להסיע אותו כשיש לו רישיון שבוע.

הוא הציע הצעה שאולי לא נוחה ולא אידאלית, אבל היא לא מסוכנת.

אם אמא לא מסכימה כי הילד לא אשם, במצב הגופני שתואר, אז צריך לחשוב טוב אם המחיר שווה את התועלת.

אין בעיה להציב קווים אדומים. רק צריך לקחת בחשבון שאיפה שאציב קו אדום, שם אצטרך לקחת אחריות. ולכן צריך לשקול היטב בעלות מול תועלת, איפה להציב את הקו האדום.

אפשר גם לבקש התחשבות איפה שאין קו אדום אלא רק אי נוחות.

אבל זו תהיה בקשה, לא דרישה. שאולי הצד השני יסכים ואולי לא.

אבל קודם צריך לתת לו את ההזדמנות להיכנס בכלל למגרש ולחוש את האחריות, לפני שמתחילים את הדיון על השטח האפור.

הדוגמה עם ההר היא קלאסית.

אז מגיעים לתחילת המסלול ו.. קדימה בחור, תרים 3 ילדים. או שלא.. ונזרום על פיקניק למרגלות ההר.

הרווחנו עדיין בילוי משפחתי, נתנו מקום לקבלת החלטות שונה, למדנו מזה להבא.

כולם יוצאים מרווחים בסופו של דבר.

כנראה בעלך מאוד יצירתי לפעמים יוצא מזה דברים הזויים ולפעמים את מרוויחים מזה שהרעיון הצליח.

בכל מקרה לא רק לך זה בסוף עוזר.

להיות הורה זו זכות בסיסית גם כשהיא יצירתית, וגם הילדים מרוויחים להנות וללמוד מהאופי של אבא שלהם.

כל עוד לך ברורים הקווים האדומים שלך אז הכל בסדר, יש עוד מרחב גדול של אפשרויות שאפשר לשחרר שם שליטה, להתנסות, לטעות ולתקן ולהפיק תועלת.

כביסה ונקיון זה לא חובה, בטח לא שבועיים וחצי אחרי הלידה.

אני מסכימה עם @אמאשוני, נשמע שאת מצפה שהבית יתפקד אחרי לידה באופן מלא,תרפי קצת.

ומעבר לזה, אני חושבת שיש מטלות שהן שקופות למי שלא עושה אותן, וכנראה בעלך פחות מודע לעומס התפעול של הבית, כדאי לדבר על זה בזמן רגיעה ולחשוב על פתרונות עד שתתחזקי, אולי נערה שיכולה לסייע אולי הוא יכול.

לא משנה מה העיקר שתגיעי בראש פתוח למגוון פתרונות גם אם הם לא מה שחשבת 

אבל בסופו ששל  דבר גם אם הוא יקח עדיין יהיה לזה מחיר שיפול עלי (כתבתי בהודעה אחרת, הקטן ירדם בדרך ואז לא ירדם בלילה כשבעלי לא נמצא חלק גדול מהערב)

ובעלי פשוט לא רואה את הדברים האלה. אני אומרת ומבקשת אבל כמה אפשר להגיד על כל דבר קטן?? נגיד הוא לא חושב שמישהו צריך להכין אולי ארוחות לילדים או לעשות כביסה (ולא מדברת בכלל על לדאוג ולפנק קצת אותי). אם אשחרר לא יהיו בגדים נקיים, הילדים לא יאכלו (והבית יהיה מטונף אבל עם זה אפשר לחיות)

זאת גם דרך שיכולה ללהיות מסוכנת מבחינה ביטחונית

וחוץ מזה נסיעה ארוכה לכל כיוון והמתנה בין לבין. למה שיסבול?

את חושבת שבעלך לא מכיר את הדרך או שלא אכפת לו שיקרה משהו לילד?

האם הורים לילדים לא נוסעים בדרך הזאת כל יום?

זה שיש דעות ובחירות שונות בין שני ההורים על הגבולות וההעדפות מה נכון יותר, לא אומר שיש הורה אחד שצודק יותר והורה אחד שצודק פחות.

יש מה שמתאים להורה הראשון ומה שמתאים להורה השני.

וגם כשעושים טעויות, לומדים מהם.

את אף פעם לא לקחת לנסיעה ילד שבדיעבד הבנת שלא היה מתאים?

זה נקרא לקחת אחריות.

מנסים, אם טועים לומדים לתקן להבא.

אם את מגדירה את השאלה אם מוצדק לצפות לעזרה בתנאים שלך, זה שונה מאוד מהשאלה האם לצפות לעזרה.

ואם הוא הציע לקחת את הילד, אז הוא לא שוכח שהוא בעל משפחה, הוא נותן מענה למשפחה בדרך שנראית לו שלא מקובלת עלייך.

זה מצב שונה לגמרי.

זה שיח שצריך לגבש אותו בשגרה, לא במצבי קצה.

במצב קצה לוקחים מה שיש ומתרכזים בלשרוד ולא בלעשות כיף לילד.

כשהבין שאני בהלם מזה שהוא נוסע מחר

הוא אבא אחראי וידאג לילד אבל גם הוא יודע שזה לא אידאלי ויהיה קשה לילד

חוץ מלחשוב כמה זה יעזור לי יש פה ילד  שכל המצב הזה לא אשמתו. הוא יכול לנסוע ולסבול ואני לא רוצה את זה 

זה בסדר לא לרצות לשחרר,

אבל זה שאת מכניסה למערך השיקולים מה אשמת הילד ומה לא, כאילו שנסיעה עם אבא זה עונש,

במצב שאת לא עומדת על הרגליים, מפורקת. לידה קשה,

לא מאפשרת לבעלך לקחת אחריות על הסיטואציה.

השאלה לא מה אידאלי, אלא מה האפשרויות במצב שאת מתארת.

אולי אם היית משחררת את האחריות בלב שלם, מתוך השלמה שהתפקיד שלך עכשיו הוא להתרכז בהחלמה,

הוא היה תופס את עצמו וחושב האם הפתרון שהציע עדיף על פתרונות אחרים.

כל עוד הפתרון צריך להיות מוסכם גם עלייך ויש דיון על זה, יש לו עם מי לחלוק את האחריות אז המוטיבציה שלו לבחון האם הפתרון שלו סביר, יורדת.

לדעתי הפתרון הזה לא אידאלי,

הילד עלול להיות עייף רעב וצמא ומשועמם בנסיעה ולהצטרך לשירותים לעיתים קרובות.

אבל אני לא יכולה יותר להתמודד עם הטיפול בו ובקטן כשאני עדיין ממוטטת מהלידה.

אני חייבת להיכנס למיטה כי אני קורסת.

אז תעשה מה שנראה לך.

אתה אבא שלו ואוהב אותו ורוצה בטובתו, ואני סומכת עליך שתמצא פתרון ותתמודד עם מה שיבוא.

וזהו. לשחרר באמת.

גם אם יהיו בעיות תראי בזה מנוע צמיחה ולימוד לפעמים הבאות.

אולי על הדרך גם תרוויחי שהוא ילמד מה זה לטפל באינטנסיביות בילדים קטנים מהבוקר עד הערב.

גם אם נגיד אשחרר והפעוט יסע ולא יהיה לו טוב ואז הוא בטח ירדם בנסיעה ואז ישאר ער עד שעות מאוחרות שבהן בעלי שוב לא יהיה בבית.. בקיצור בסופו של דבר לא יצא מזה טוב גם בשבילו וגם בשבילי

אני לא יכולה לא לקחת אחריות על הדברים כשאין מישהו אחר שלוקח

שיקח בחשבון שיתכן שהילד ירדם בדרך וישאר ער מאוחר ואת תצטרכי שהוא ישמור עליו גם אז כי את לא תוכלי להשאר ערה.

אני ממש מסכימה עם אמאשוני בזה שצריך לתת לאבא להיות אבא. 

הצד השני לא יכול לקחת אחריות כשאת ממשיכה לקחת.

את מתארת אבא נורמטיבי.

תני לו להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלו ותראי שדברים מתחילים להסתדר.

אם את לא משחררת זה לא יקרה.

ככה דינמיקה עובדת.

תגידי מה הגבולות שאת צריכה.

אם את צריכה לנוח ולא לטפל בילדון אז זה מה שאת צריכה, אם הוא יירדם צהריים או לא, זה לא עניין שלך. שהוא יטפל בו בערב.

ואם בעלך יוצא בערב אז תשקפי לו את המצב שהאחריות שלו לטפל בילד כל היום ואם הוא רוצה לצאת בערב שידאג שלא ישן שנ"צ.

השיח צריך להיות על הצרכים שלך, ובכל השאר לתת לו גמישות וללמוד בעצמו מה יהיה הכי כדאי לעשות.

אני מבינה שזו שפה חדשה בשבילך וקשה ללמוד את זה בתקופה שאת בקושי מצליחה לשרוד את היומיום.

יכול להיות ששניכם רגילים שאת עושה הכל בבית ולכן לא יודעים איך להתנהל בסיטואציה הזו.

אפשר לשים פלסטר דוגמת לקחת עזרה חיצונית.

בהמשך אם תרצי אבא נוכח שלוקח אחריות ולא "שוכח שהוא בעל משפחה ולא רווק"

אז תדעי שיש לך חלק בזה. דינמיקה היא תמיד בין שניים.

את יכולה ללכת לאימון כדי לקבל הדרכה איך לשחרר נכון שתוכלי לסמוך עליו ובהדרגה ולתת לו מקום בבית.

כמו שאת מתארת, כשהיה לך אילוץ של העבודה, זה עבד.

חלק מהמחיר,

זה שיתקבלו החלטות שלא לרוחך.

זה ממש חלק מהעסקת חבילה.

אי אפשר לצפות ממישהו שיעשה במקומי, אבל בדיוק איך שאני הייתי עושה.

הוא לא אני, ולכן הדרך שלו לעשות דברים היא שונה.

מפה זו כבר ממש בחירה אישית מתי כמה ואיך לשחרר ומה להמשיך לקחת עלי כדי שיתבצע איך שאני רוצה שיהיה.

ממש מסכימה איתך

(ובכללי השרשור הזה ממש מעניין בשבילי כי מסכימה איתך מאד וזאת הזדמנות בשבילי לשמוע איך נשים אחרות רואות את זה... ממש מאיר את עיניי)

אלופה שאת עונה ככה בנחת..

תכלס לא רק את

כולכן כל השותפות בדיון (לא זוכרת עכשיו מי בשביל לתייג) אחלה דיון ענייני ומעניין!! ממש! מחכימה מכן 

אולי הוא לא מספיק מודע. עזרה מוגברת לדעתי כל עוד את מרגישה צורך זה המדד היחיד.

ואת צריכה לתקשר לו את זה. לדבר על מה את צריכה ולחשוב ביחד איך לדאוג לך למה שאת צריכה.

חשוב מאוד לדבר בשפה של ה'אני' 'אני צריכה עזרה עם השגרה בבית ולא 'אתה לא בסדר ש...'

אבל אני באמת תוהה כמה זמן זה הגיוני להעזר אחרי לידה

הלידה הקודמת היינו במצב משפחתי אחר וכולם היו יותר פנויים ובלידות שלפני היתה לי עזרה מהמשפחה שעכשיו אין

אז אין לי מושג אם אני מגזימה. אני יכולה להסתדר לבד אבל ממש לא קל לי

שואלת בזהירות אולי זה שהבעל קבע משהו ביום החופש זה סוג של בריחה עבורו?

בצד הטכני לדעתי כל אישה שבועיים אחרי לידה צריכה הרבה עזרה ואם היו סיבוכים על אחת כמה וכמה

פשוט זה היום החופשי שלו אז בו הוא קובע דברים, כרגיל..

ברצינות שלפעמים אני חושבת שהוא שוכח שהתחתן ובעל משפחה ומתנהל כמו רווק

קודם כל מזל טוב!!!

ממש מבינה את התסכול שלך.

חיבוק גדול.

אין לי איזה פתרון קסם, אני גם מוצאת את עצמי הרבה פעמים בסיטואציות כאלה.

קודם כל , לגבי שבועיים אחרי לידה, אמאל'ה, זה כלום!!! בהלם שאת עושה הכל לבד... כביסות, ארוחות... הצילו ! תיזהרי על עצמך, בשקט אני אגיד לך שלא יקרה כלום אם הפעוט לא יתקלח כל יום, אם הוא בחופש בבית ולא יוצא למסגרת אפשר לוותר ליום כן יום לא, אלא אם כן הוא עם טיטול שזה קצת יותר מסובך. אבל תשמרי על רצפת האגן שלך, במקום להרים אותו, שמעלה על שרפרף ותתני לו ליד לאמבטיה וכד'.

לעניין הספציפי הזה אפשר להגיד לו שיכין ערב קודם ארוחת צהריים למחר, לפחות זה ירד ממך, כשהוא חוזר שישטוף כלים ורצפה. משהו שאת יודעת שאת לא עושה והוא יעשה כשהוא חוזר.

אבל נראה לי בעיקר בעיקר צריך לחזור שוב ושוב על זה שקשה לך, שאין לך כח, שאת חייבת עזרה... הגברים כנראה לא תמיד מבינים את זה באמת. והאמת שזה די מובן לא לתפוס את רמות הקושי אם לא מספיק חוזרים על זה.

להביא מישהי שתנקה- זה מתאים? 

אבל אין להשיג אצלנו

והוא חוזר בסביבות עשר-אחת עשרה בלילה ויוצא שוב בבוקר כך שאין אפשרות שיעשה משהו בבית וזה ברור לי אבל לפחות שכן יהיה פנוי אלינו ביול החופשי

שאישה אמורה לשמור על עצמה לא להתאמץ.

לעומת זאת, אחרי הלידה הקודמת השתמשתי 5 חו' בחד פעמי כי הרגשתי שאני לא פנויה לשטוף כלים...

לכן אמרתי שמה שחשוב בעיניי זה מה את מרגישה שחשוב לך ולא מה הנוהל בעולם.

גם כשתינוק בקפיצת גדילה/ מצמיח שיניים או כל משבר אחר, אז זאת תקופה יותר מורכבת, את צריכה יותר עזרה, וצריך לחשוב איך.

אוף.. מרגישה שאני אחרונה בסדר העדיפויות שלו.

שאת שמה את עצמך אחרונה בסדרי העדיפויות?

ואז גם הוא...בלי לשים לב אפילו... ?

מה שהגיוני זה רק מה שטוב לך.

רק את יודעת כמה את צריכה ואת הקובעת ❤️

כלומר שישה שבועות.

הזמן הזה קריטי להתאוששות שלך. 

הלוואי והייתי יכולה לנוח שישה שבועות

זה קריטי להחלמה של רצפת האגן בטווח הארוך ובטווח הקצר.

וקריטי להחלמה של הגוף

זה נזקים שיהיה קשה לשקם אחר כך....

ומסכימה עם מה שנכתב פה שזה חיב להתחיל אצלך. פשוט תציבי עובדה שעד סוף ההחלמה שלך את עסוקה רק במה שחיוני- את,התינוק, הצרכים הבאמת בסיסיים של שאר הילדים בבית

ושכל השאר- יחכה.

זה לא קל בכלל אבל זה הדבר הנכון לעשות

לא יקרה כלום אם תאכלו בחד פעמי,אוכל יותר פשוט וקנוי,ובית מלוכלך מהרגיל

או שבעלך יתעשת וישים יד (בעיני הזוי לעזור לחבר ולא לתת את המקסימום בבית אחרי לידה. אבל אין שום דרך "לחנך" אותו מלבד לבקש ולהסביר את הצורך והמצוקה שלך)

או שהגדולים יעזרו יותר

או שזה באמת יחכה.

אבל באמת תעשי את העבודה הזו בראש שזה יכול לחכות.

אני ממש זוכרת את התובנה שלי אחרי אחת הלידות

שהיה איזה קטע שהוא ציפה ממני להעלות איזה משהו קצת כבד

בזמן רגיל זה היה סבבה אבל אחרי לידה?! מה הקשר?

והוא בעיקרון איש כזה רגיש ומתוק

לא הבנתי מה נסגר והתעצבנתי כזה בלב

עד שקלטתי

גברים

לא

ילדו

אף

פעם!!

אף

פעם!!

הוא פשוט לא יודע מה זה אומר שהגוף שלך מתפרק

נוזל

ומקרטע

לא יודע, לא חווה, לא מכיר

זהו!

זה לא שהוא לא רגיש

או שהוא לא אוהב אותי

זה פשוט חוסר מודעות... ככה זה

וכשהבנתי את זה הייתי פשוט ממש משתפת אותו. ''כן הדריכו אותנו שאישה צריכה לנוח חודש''

''וואי הגוף שלי עדיין מתרגל''

כל מיני כאלה

כמו שהרבנית ימימה מזרחי כפרה עליה אומרת

''שימי לו כתוביות בגוף הסרט''

זה קריטי!

כי האיש שלך הצדיק בטח הכי רוצה להיות פה בשבילך ולעזור לך ולשמח אותך, הוא פשוט לא קלט כמה את בונה עליו ביום חופשי הזה...

לא קלט

היה נראה לו שזה כמו תמיד

ומה הקשר שילדת זה כבר לפני שבועיים

משהו כזה....

ופשוט את כאישתו המקסימה והיולדת והמחוברת לעצמך ולצרכים שלך, בואי תגידי לו

אהובי הצדיק ככ תודה על כל העזרה בבית.. הדברים הכי קטנים עוזרים לי ככ.

משתפת אותך שקשה לי, הגוף שלי מפורק. אוגןסטטטטטטט. אמאל'ה אוגוסט. אני חייבת אותך פה איתי. אני יודעת שזה ברגע האחרון וכבר תכננת תכניות.. יש מצב שנראה שניה איך אתה יכול להקל עליי? או אם אתה חייב לנסוע יש מצב שנמצא פיתרון כלשהו ? קייטנה, ביסיסטר, אוכל בתשלום, מכבסה?

אני בטוחה שהוא ככ אוהב אותך וככ ישמח שתמצאו פיתרון ביחד.

חיבוק גדול אחות

ומזל טוב יא גיבורה

💖

אני אומרת, מפרטת ומבקשת אבל כאילו הוא לא קולט.

הלידה הזאת היתה קשה במיוחד, הוא היה איתי וחווינו ביחד את הדברים והוא מודע לקושי ולכאבי הגוף וגם אמרתי לו די הרבה פעמים שאני עדיין לא בטוב, שכל יום עמוס עם הקטנים משפיע על הגוף שלי, שישנתי פחות משעתיים כבר כמה לילות רצוף והוא כאילו פשוט לא קולט שזה קשור אליו. מצפה מהגדולים לעשות הכול בבית ולהיות תמיד זמינים כאילו אין להם דברים אחרים בחיים 

שלנו ושמות עליו סימן שאלה (אולי זה הגזמה או פינוק?), האדם שממנו אנחנו צריכים משהו לוקח את מה שאנחנו מבקשות או אומרות ממש בערבון מוגבל - כלומר אם בסופו של דבר את עצמך לא מתייחסת לעצמך באמת בהתאם לתחושות הגוף שלך זה השדר הכי חזק שעובר איך צריך להתייחס אלייך.

כשאישה בשיא הרצינות דואגת לא למתוח את הגבולות של הגוף שלה, ולא לעשות דברים גם אם הם 'דחופים' כי זה בילתי אפשרי כרגע (!) המסר עובר הכי טוב…  אם אנחנו רוצות למסור אחריות על משהו אנחנו צריכות לגמרי לשחרר ממנה גם במידה וזה לא יעשה בהתחלה (לא לקחת אחריות דרך הידים של מישהו אחר אלא פשוט לתת לו אותה ושיראה איך מסתדר לו לבד) .

שייך לך תקחי לא שייך לך תזרקי..

מלא מזל טוב!! גידול קל! 

אם תבחני כל הזמן את זה לפי המציאות כרגע

אז כן אם לא תשטפי כלים -לא ישטפו במקומך כנראה

אבל

זה אמור להיות אחרת

וכדי לעשות שינוי צריך לגמרי לשנות גישה

מה שאני זקוקה לו או מה שנכון לי מבחינה בריאותית כי ילדתי-

זה עובדה מבחינתי

וככה אני משדרת החוצה

הוא לא עוזר לי בבית

הבית לשנו האחריות שלנו

ויש תפקידים שלי ובאחריותי

ויש שלו -לפי הזמן שהוא נמצא כמובן

אבל אחרי לידה- זה מונח מראש ואפילו מדברים על זה מראש ומתכננים מה תהיה ההתנהלות בחודש שאחריה

כשההנחת יסוד זה

שברור ואין ספק שאני לא עובדת בבית.נקודה

אני לא מתקרבת לכיור לפחותתתת 3 שבועות אחרי ולא ושטפת ובקויש מכבסת

קיפולי כביסות הז סבבה כי זה בישיבה

ואין לי גדולים בבית ויש ב''ה שפע של ילדים

וזה לא כי בעלי

אלא כי לי זה עובדה

ואז אנחנו מדברים- עוד לפני הלידה

וגם לאחריה אם משהו לא מדויק לי

ומוצאים פתרונות- נגיד מרגיהש שצריכה עזרה בשעות אחה''צ כהשוא עובד- אז מנסים יחד לחשוב מה יוכל לעזור..או עזרה חיצונית או לקנות יצירות ומשחקים לתעסוקה או להזמין לחברים

ובכללי

הבית הוא לא שלי הוא שלנו

ואם אני רק אצפה לעזרה לעצמי

אז האחריות תהיה עלי

כמה שברגיל הופכים את ההתנהלות למשותפת ולא בלעדית אז זה מתבטא גם בפרטים הקטנים

כאילו...מה דאת מצפה בעיני זה ברור ומובן מאליו

והאמת

שאני לא חושבת שגם בשאר הימים את אמורה לתפקד ככה

את צריכה להיות בטוחה בעצמך

לא להתחנן או לבקש בעדינות ואולי יקלוט

ולפעמים הבאות עוד לפני הלידה

לומר בשיח כנה וחד משמעי

אני אחרי ךידה

האחריות על הבית עליך

ואני זקוקה לעזרה ב3שבועות הראשונים בכך וכך..

אפשר לחשוב יחד על פתרונות

אבל זה שאת לא עושה

זה עובדה

לא בקשה

וגם אם מספר לך שתכנן לנסוע

את יכולה להגיב בלי לפחד

לומר שמצטערת אבל את לא מוכנה לזה שעושה חסדים בחוץ על חשבונפ

ולהסביר לו שהוא אמור לשאול ולבקש

ולא להנחית

כי מצטערת את זקוקה לו ולא מוכנה

וכמו שכתבו כבר- כדאי לתאם איתו ציפיות לשבועות הבאים.

למחר תיקחי עזרה בתשלום.

אומנם זה אולי לא ייתן לך לישון אבל תחזוקת הבית לא ץיה עלייך.

אני יודעת שזה לא אותו דבר.

אבל הוא גם יבין כמה זה קריטי.

מאחלת לך למצוא מישהי שתוכל לעזור לך. 

גם אם הייתי רוצה

בכל מקרה הדברר העיקרי זה  הפעוט שדבוק אלי וצריך אותי ממש. עם האחים הגדולים הוא גם הולך אבל אין מצב לאדם זר שישמור עליו

וגם אם לא אתעסק טם הבית מחר בכלל הדברים יחסית לי ליום שישי..

שבועיים וחצי אחרי לידה זה כלום! הגוף עוד בטראומה.

אני בלידה האחרונה קיבלתי סופסוף שכל וששה שבועות ממש ההיתי במיטה רוב הזמן.

הכל יחכה, שהבית יהיה הפוך, שהילדים יאכלו שניצל תירס ואוכל קנוי- מהכל נשכח!

אבל הגוף שלי לא ישכח אם אדחק בו ויתנקם בי בגדול.

אחרי ששה שבועות עוד חודש כמעט של מינימום מינימום מינימום בכל התחומים והרמתי לעצמי בקול על כל מכונה שהכנסתי בערך חחח.

אז ילדת לפני שבועיים! אוגוסט!!! וכביסות וסידורים ומקלחות לפעוט? אמאלה קשוח אחותי!

ועוד לעזור לחבר?!? וואי מה נסגר אתם לפעמים? הייתי מתפוצצת...

רוצה להגיד לך שלא תהיי חזקה! תרשי לעצמך להיות חלשה ולנוח ולבכות אם צריך, כי זה לא הגיוני מיד אחרי לידה בלי שינה ועם כל העומס הזה. ועם כל הכבוד החבר יחכה, כי אח’’כ זה יתנקם בך- גם פיזית וגם נפשית, ואת לא תשכחי את זה כ’’כ מהר...

ראיתי פעם משפט יפה: ’’נשים כל עוד הן חיות יזכרו את האופן שבו גרמו להן להרגיש בזמן לידה’’ (אנה וארוואל). אני חושבת שזה נכון אותו דבר גם בזמן משכב לידה...

וחיבוק גדול! מזדהה מאד עם התסכול והחוסר הבנה ותחושת הבדידות שנגרמת מזה.💔

לא להיות גיבורה ולתפקד, לא לעשות דברים בכלל מעבר לטיפול בעצמך ובתינוק, לבקש ממנו בפועל בכל פעם דברים נקודתיים לעזרה, להתנצל ולומר שאת באמת לא מסוגלת כי את הרי עדיין במשכב לידה.

אני כבר מעכשיו מכינה את בעלי לאחרי הלידה, למרות שכבר יש לו ניסיון מפעמים קודמות. אומרת לו: "וואי, איך תסתדרו עם כל הכנת האוכל לחגים?" וגם "נראה לך שתספיק לבנות סוכה גם במרפסת למעלה, כי הרי לא אוכל לרדת לסוכה למטה בשביל הסעודות?"

בקיצור, מטפטפת לו את העובדה שאחרי הלידה אהיה מושבתת. (לא שעכשיו אני כזה מתפקדת )

אני אולי מגזימה לכיוון ההפוך... אבל בעלי כבר יודע שאני לא סופר וומן, ויודע להתנהל בהתאם. (ואגב, גם הגדולים שלי - בעיקר הגדולה - קולטים את זה ומשתדלים לתפקד בהתאם... רק שבמקרה שלהם אני לא רוצה שהכול ייפול עליהם כי הם ילדים בסופו של דבר. במקרה של בעלי הוא אחראי בדיוק כמוני על התפקוד של הבית ושל הילדים.)

מקווה שתצליחי...

לא יודעת מה תעשי ספציפית לגבי מחר, אבל לפחות שהוא יבין להבא שאין מצב לעזור לחברים בתקופה שבבית שלו העזרה הכי נצרכת...

❤️❤️

אם את מסדרת, מכבסת, מקלחת ושומרת על הפעוט כל יום, אז הוא מבין מזה שאת מסתדרת, ומה הבעיה שהוא ילך לעזור לחבר. ברור שההתנהלות שלו לא בסדר, אבל הוא לא מבין כמה את קורעת את עצמך בשביל כל פעולה שנראית לו פשוטה ורגילה. את צריכה להראות לו באופן הכי מוחשי שיש שאת לא מתפקדת, ושאם הוא משאיר את הכביסה המלוכלכת על הרצפה באמבטיה היא תישאר שם, כי את לא יכולה להתכופף להרים אותה, זה פשוט אסור שבועיים אחרי לידה. אם היית מבקשת ממנו להרים ולשים בסל, והיית מבקשת ממנו להרים את הסל עד המכונה כביסה, ואחר כך לעזור לך להעביר את הכביסה מהמכונה למייבש או לתלות אם אין מייבש, אז אולי הוא היה מבין קצת יותר שזה לא שייך להשאיר אותך יום שלם לבד עם פעוט שצריך לרוץ אחריו, להלביש, להרים, לחתל, להאכיל ומה לא.

לדעתי תשלחי אותו איתו מחר, כרגע טובתך חשובה יותר מקצת שעמום חד פעמי שלו. 

קראתי הכול ואני ממש מעריכה את ההתייחסות והמענה.

אחד מהדברים שמפריעים לי זה שהוא מפיל הכול  הילדים ולא לוקח כמעט שום אחריות עליו

אז למחר אולי זה כבר לא יעזור אבל באמת אשתדל מעכשיו להפסיק לעשות, לא משנה איך הבית נראה וגם אבקש פחות מהילדים כך שאולי לא תהיה לא ברירה אלא לעשות

אני מסכימה שזה לא הוגן שאת לא מקבלת ממנו עזרה, אבל אם זה מה שהוא התרגל כל השנים, הסיכוי שהוא יתחיל לעזור בצורה משמעותית- קלוש.

(גם אם אחרות כותבות פה אחרת, גם אני יכולה לכתוב שבעלי שותף ועושה יותר ממני בבית גם ברגיל, אבל הוא עושה ככה הרבה שנים ויש דברים אחרים שהוא לא עושה)

אין ספק שאת צריכה לנוח ולקבל עזרה, לא נורא שהילדים עושים (אם הם עושים ברצון), זה הזמן לחשוב איך להפחית עשייה למינימום (תמיד אפשר להפחית, תמיד כדאי לעשות פחות ממה שבאמת יש כוח ולשמור כוחות בצד)

אבל לא חושבת שזה זמן טוב לתהליך מול הבעל שלוקח כוחות, את לא צריכה להתחנן לעזרה, זה רק יתיש אותך עוד יותר.

היא שאם לא היה לו יום חופשי, הייתי מסתדרת איכשהו.

איך רני מודעת? כי שאין לו יום חופשי את מסתדרת איך שהוא...

ככה זה עובד אצל מי שלא רגיל לקחת עליו אחריות בבית.

מבחינתו כמו שיש אילוץ של עובדה, ככה יש אילוץ של יציאה רחוק מהבית.

אם את צריכה עזרה מהגוף שלך מתפרק את צריכה להגדיר את גבולות הגזרה שלך *מבלי קשר לאילוצים שלו*

את צריכה להיכנס למיטה ולא לצאת? תגדירי לו את זה ככה!

מה הוא יעשה עם הפעוט בזמן שיש לו עבודה? תתני לו לשבור את הראש.

אולי הוא יבקש ממך אם תוכלי להסתדר עם שניהם..

אבל זה לא יהיה לו ברור מאליו, ולכן הוא יעשה הכל כדי למצוא פתרונות נוספים.

אם הוא ירגיש את המחנק של אוגוסט, הוא לא יסגור עם חבר על עזרה, כי יהיה *לו* קשה להתמודד עם הכל.

אני מניחה שגם בשגרה את עושה יותר ממנו בבית, לפי כי מי שלוקח חלק פעיל בבית יודע מה זה אומר אוגוסט.

מי שלא, אז אוגוסט זה מן חודש כזה.

לגבי הילדים הגדולים, זה בינו לבינם. את לא צריכה להתערב. את יכולה להסביר את דעתך ואיך זה נראה מהצד שלך, אבל לא להתערבב רגשית ומצפונית.

את תפקידך להחלים מהלידה ולטפל בתינוק.

אם הוא מפיל עליהם הרבה או לא, תני להם להתמןדד עם זה לבד ביניהם. הוא אבא שלהם. לא אדם זר שמנצל אותם. בתפיסה שלו זו ציפייה סבירה מהם.

אם את לוקחת אחריות ברמה הנפשית את לא נותנת להם ללמוד אחד את השני ולשאת בתוצאות ולהסיק מסקנות בעצמו מה המינון שאפשר לבקש מהם שמיטיב עם כולם.

הבקשה לעזרה צריכה להגיע ממנו ולא ממנה.

להשאיר את האחריות לתיאום שאם הוא לא בבית- אז הם בבית לגיבוי- עליו

אולי להתעצבן . לחפש פתרונות,נגיד עזרה בתשלום .

לגבי מה הגיוני או לא, כל משפחה ומה שטוב לה.

נגיד, אף פעם לא נסעתי לבית החלמה כי ילדים צריכים את הנוכחות שלי גם אם בפועל אני לא עושה כמעט כלום אבל נוכחות חשובה. ויש כאלו שברגע שהם בבית , הם חייבים לעשות הכל אז עדיף להם בית החלמה.

הציע לקחת אותו אבל ממש לא התחשק לו באמת כי יודע שזה יהיה מסובך לכולם

ביקשתי שלפחות את הסידורים יעשה ביום אחר והוא קצת התעצבן ולא הבין למה.. הרי הוא כבר שם

בכל מקרה בסוף כן סימנו שיעשה אותם ביום אחר ובמקום קרוב יותר (שום דבר לא דחוף להיום)

ואני מקווה שהוא יחזור מתישהו בשעתיים הקרובות

בינתיים ברוך ה כל הילדים שבבית כולל התינוק רגועים 😀 ואני מתעלמת מהמהפיכה שיש פה

אז אני חושבת לעצי מה קורה במקרה שזוגות מתגרשים?

אם הבעל לוקח את הילד לחמש שעות? ליום שלם?

הוא הרי יכול לקחת אותו כמו שמבין לנסיעה רחוקה , בלי לעצור לאכול ולשתות וכ

זה עוזר לי לשחרר במקרה שקשה לי, כי הרי במקרה של גירושים את לא יכולה להגיד לו לא ללכת לגינה או לים בשעות שלו הוא עושה מה שהוא חושב.

אני מחוסר ברירה מכל מיני סיבות שחררתי ילדים אפילו קטנים ממש ודוקא הם התסדרו, קנו אוכל בדרך אומנם ממתקים ואם נאבד המוצץ בדרך או עשה בטיטול אז הוא כבר התסדר הוא עצר בדרך קנה טיטולים נכון שלא מה שרגילים אבל הסתדר

ואם נאבד המוצץ והתינוק צרח שעתים חזר עייף אבל למד שבפעם הבאה הוא שומר על המוצץ יותר טוב או לחילופין שם ברכב עוד מוצץ

וכן ילד היה צריך תוך כדי נסיעה לשרותים אז למד אחרי שהיו צריכים לעצור בצד לשאול לפני שנכנסים לרכב אם צריכים.

ועוד דוגמאות רבות מאוד , רק להגיד שאחרי שלקח אותם שעתים שלוש הוא חוזר עיייייףףףף והוא פתאום מבין מה זה להתמודד עם שתים שלושה ילדים יחד שכל אחד יש לו דרישות וזה לא כזה שטויות כמו שהיה נראה לו קודם

וגם למד להכיר יותר איזה שירים הם אוהבים ואיזה סיפורים וכל מיני התמודדיות שלא היה לו קודם כשאני בשטח 

זה יותר טוב מעצבים על טיפול כושל בילד, על ילד שער בלילה כי ישן הרבה ביום.

אני מעדיפה לא לקבל עזרה שהמחיר שלה יקר מהקושי המקורי.

הפרנסה ׳נפלה׳ עלי

כי ראיתי שבעלי לא מביא בפועל פרנסה מספיקה, אז בחרתי להפעיל את כישורי ולהתפרנס היטב, אל דאגה, אני ממש לא עובדת קשה יותר מנשים שזה לא נפל עליהם, אני יודעת לדאוג לעצמי.

לבחירה יש מנעד גדול, חבל להישאר בתוך ערמת כללים נוקשים שאומרים מה נכון ומה לא נכון.

את גם עדין במשכב לידה

תסבירי לו שאת צריכה עזרה 

מחרחרת סתם ריב),

שבסוף אוגוסט כשיש כמה ילדים, גם בלי לידה ברקע, הייתי מתרגזת אם בעלי היה מחליט פתאום סתם ככה על דעת עצמו ביום חופשי לנסוע לעזור לחבר ולא להיות בבית עם הילדים ואיתי... 

סתםם מסכימה איתך!

אבל זה קשור כמו שאימשוני בחכמתה אמרה. מי שמעורב בדינמיקה של הבית ברור לו שאוגוסט זה סיפור אחר. אבל מי שלא (וזה בסדר כן? כל בית ואיך שמתנהלים בו) אז זה יכול להשמע לו סבבה...

קיצור זה לא שהוא בהכרח לא רגיש אלא קצת מנותק (ונשמע שזה סוג של בחירה זוגית גם אם לא מודעת.. שהפותחת המהממת מחזיקה חזק והוא מרפה ולא לוקח את האחריות)

אבל כמה שצריך. כמובן כזוג אתם יכולים לעשות שיקולים מתי זה נניח משהו שבעבודה יהיה טו מאץ' אבל עזרה בתשלום נניח כן תועיל.

בכל מקרה שבועיים זה זמן מוקדם ממש, וללכת לעזור לחבר כשאישתו משוועת לעזרה נשמע לי לא לעניין.

כנראה הוא לא מספיק מודע לצורך, וזה הזמן לשתף אותו בקושי שלך ובצורך שלך שיעזור לך ולבית.

באופן כללי משכב לידה מומלץ עד שישה שבועות, אבל גם אחרי זה יש בדרך כלל עדיין חולשה וחוסר שינה, ולגיטימי לגמרי לא לחזור עדיין לעצמך לגמרי. בקיצור, קחי את הזמן, תדאגי לעצמך ולהתחזקות שלך❤️

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

לא ידעתי שעדיין יש..

אני למדתי לפני 17 שנה על אוטומט וכבר אז ההורים שלי היו לפחות עשור עם אוטומט..

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

בתור נערה עשיתי על הילוכים (היה לי קשה אבל בסוף עברתי, והיה לי ברור שאין סיכוי שאני עולה שוב על הילוכים)

והנה, בעלי קיבל מהעבודה רכב עם הילוכים, לא הייתה אופציה אחרת🤷🏽‍♀️ כמה אימונים ועכשיו נוהגת בקלות על הילוכים.

אין לה מושג מה יגיע בהמשך החיים, לכן ממליצה חד-משמעית לפתוח לעצמה כמה שיותר אופציות.

אם תתחיל ותראה שממש קשה אולי, אז לשקול לעבור לאוטומט (למרות שלא ממליצה😜)

לא ייעלמו מהעולם.

לא?

אני אישית נוהגת על הילוכים וזה סבבה לי.

חידשו לי פה שעל הילוכים זה יותר קשה לעבור טסט.

באמת לאט לאט זה הולך ונעלם

אבל זה לא לא קיים

ובסוף אם זה מה שיש לכם בבית כרגע

אז ממש לא כדאי שהיא לא תוכל לנהוג אחרי הטסט

גם אם מתישהו תחליפו רכב, ואולי אפילו תחליפו לאוטומט או חשמלי... זה לא רלוונטי עכשיו

אם היא תתקשה מאוד תעשו חושבים.

לצערי הרכבים שלנו אוטומטיים כי בעלי לא אוהב, אבל אני חושבת שההבנה איך הגיר עובד חשובה+התפעול של ההילוכים תורם לערנות ולתשומת הלב למהירות.

לנו כאמור יש אוטומט ואני נוהגת קבוע על מצב חצי ידני.

היא לא תוכל לנהוג אחרת…

בהמשך ואם נשקיע בהילוכים.

גם כל הרכבים החשמליים היום הם אוטומט, אנחנו ממש בהתלבטות עם זה, אני רגילה רק להילוכים.

היום כמעט כל הרכבים על אוטומט, לא רואה סיבה ללמוד על הילוכים

ואם יש רכב הילוכים אז ללמוד על הילוכים

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

עם התקן שבת

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

המקרר לרוב חצי ריק ..רק בערבי חג ובשבת מתמלא יותר..וזהו...

מקפיא מי שלא גר בעיר במיוחד ולא כל שניה בסופר זה מאודדד משתלם ומועיל

הנחרצת שלנו זה שחייב להחליף למקפיא תחתון כדי שלא יהיה נגיש לקטנה.. היא מחריבה לנו את הבית ומנעול לא עוצר בעדה חחחחח

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

של Westinghouse

יש לו מקפיא עליון

והמקרר שלו גם פשוט ככ גדול שלפעמים צריכה לשבת בכיסא כדי למצוא את כל מה שיש בפנים

בנוסף יש לי מקפיא לא גדול מאוד שם אני שמה את העופות דגים ובשרים

שיש בעיות עם מוצרי חשמל של סמסונג.. לפני כמה חודשים נתקלתי באיזו כתבה שעשו על זה שהיו תקלות בתדירות לא סבירה.

אז זה מעניין אותי אם מי שמרוצה מסמסונג זה מכשירים ישנים או חדשים

לא היו תקלות.

היה לנו מדף אחד שנפל ונשבר כשניקינו את המקרר לפסח, בינתיים מסתדרים בלעדיו.

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

לא רק בגלל שמדובר בעברית נדירה

גם ההטיה מוזרה ולא מתאימה לבת

נשמע שם של כמה בנים יחד

(אם כבר אז דוכי שגם לדעתי שם סופר מוזר)

לא שירשרתי נכון

מקווה שהפותחת תקרא

שזה מתהילים צג.

בדקתי ויש בו את הפסוק "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים".

אם זה משנה להרגשה.

הכרתי מישהי בשם הזה.

והכוונה לניפוץ או שבירה. עוד סיבה למה לא לקרוא בשם כזה לילדה...

אני קראתי את זה כמו דוקים (המשחק) רק עם כ במקום ק...

מקווה בשביל אותה אחת שהיא לא סובלת מהשם שלה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

תאיר שמחה, אהבה עמי, אור אמונה, שירת גאולה, תהלליה, גאליה,

יש הרבה שילובים של אהבה שאני מכירה, נהר אהבה, טל אהבה, הדס אהבה, אור אהבה

אתי'ה, ראשית תמה, גפן עמי, חן אמונה, שובה, קמה, ערבה, רות הדסה, נטע הדסה, תגל, תהל, לשם, אורה נחמה.

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

ואני בכלל לא שעירה ברגיל שלי

ויש לי בת

הטבלה הסינית כן צדקה אצלי, ועוד סימנים אחרים,

אבל עד שלא רואים זה סתם השערות.

צורת הבטן

הטבלה הסינית

הקאות בהריון

חשק למתוק ובכללי אוכלת מזעזע

כל מה שאמרת זה שטויות ואין לזה אחיזה במציאות

גם שעירות זה משהו שלא אמור להיות קשור ישירות למין העובר

אבל זו תופעה מאוד קיצונית שחייב עליה הסבר הגיוני

בנתיים נולדו רק בנים

שום דבר מ'תסמיני בת' שיש לי לא בטוחים באמת חחח

זה אולטראסאונד

כל השאר שטויות

ונשאר עד עכשיו

מעבר לכל עד כה היו בנות והייתי בטוחה שהריון של בן זה שונה. ובכן, לא אצלי.

והם היו זהים בלי שום שינוי בכלום

אבל עוד לא נתקלתי במישהי שבהריון צמחו לה שיערות בין החזה

אפילו בתגובות אף אחת לא מכירה את התופעה

לא אומר כלום על המין..

בתחילת ההריון ופתאום השיער ברגליים היה כהה ובאמת יש לי בן

מעניין איך איבר קטן של עובר משפיע על ההריון ותסמיניו

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

הרגיש מאוד שכלי כמו שמתאים לגברים

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

אני רק אגיד שבאחד העונות הקודמות יש מישהי שילדה על הברכיים

ולי זה ממש נתן השראה וחוץ מהלידה הראשונה ילדתי את שלושת האחרים בתנוחה זקופה על הברכיים ובכריעה..

ובאמת כדאי שיראו יותר לידות מגוונות.. אבל השאלה מה המטרה והאג'נדה של מי שעומד מאחורי הסדרה...

ממליצה ממש להתייעץ עם מכון פןעה הם יוכלו להפנות לרופאים מומחים ולתת עצה הגונה

שולחת חיבוק.

אמן שיהיו דברים טובים בקרוב והרבה נחמות!

חיבוק ענק. אין מילים

אבל שולחת תפילה שתגיעו להחלטות הנכונות ושהכל יסתדר בדרך טובה ומתוקה (ככל האפשר) ובקלות.

אם זה נכון (ו91 אחוז זה סבירות לא מעודדת)

אז זה תמותה או בהריון או במהלך השנה הראשונה ככה שאין לי הרבה מה להגיע להחלטות. רק לעשות את המי שפיר ולצפות לאיזה נס.

אבל בתכלס אני כבר באבל. ובכעס גדול מאוד על ה'. ובחוסר רצון מוחלט להמשיך רגיל את החיים

אין לי מילים לעזור

אז שוב חיבוק <=====😌======>

אולי תלכו לרבי דוד מנהריה?

קחי את הזמן להתאבל ולהרגיש את מה שהלב מרגיש (זה מאוד מובן הכעס והחוסר רצון להמשיך רגיל)

ומתפללת שה' ישלח לך נחמה וירפא את ליבך.

אין לי מילים מעבר לזה שאני כואבת איתך את הצער שלך ושהתחושות שלך ממש נורמליות, למצב לא נורמלי

חיבוק ענק♥️

מתפללת עלייך ובע"ה גם בהדלקת נרות אתפלל עלייך שמה שלא יהיה- יהיה לך טוב וברחמים

האמת שאני פשוט שבורה

לא רוצה לראות אף אחד לא יודעת איך להצליח להיות עם כוחות לילדים

יש לי תור לדיקור מי שפיר בראשון. אני רוצה להתפלל לנס ומתפללת אבל קשה לי להאמין בפנים שמשהו טוב יכול לקרות. הלוואי ואטעה. הלוואי שזה השיעור שלי, לעבור דרך הפחד ולחכות לנס ולא השיעור השני

את המתוק ושיהיה עטוף ברחמים

וזה שבר

ואבל

ומכעיס

זוכרת בסיטואציה שונה שונה שונה אבל גם ממש כעסתי על ה' שהוא עשה לנו את זה ושזה 'השכר' שלנו למאמצים וכו'

ואחרי שהתאוששתי קצת התביישתי בכעס והרגשתי דפוק

אבל אז ה' שלח לי תובנה שהכעס זה אומר שאני מאמינה ומחוברת אליו. וזה עצמו טוב.

הכעס כמובן לא מידה טובה אבל זה שאני כועסת זה סימן טוב לחיים וחיבור.

אח"כ יש שאלה האם אני מחזיקה את הכעס או שהכעס מחזיק אותי שזה הרסני.

ושוב מאחלת לך טוב, וכח להמשיך לחיות.

את לא צריכה להמשיך כרגע את החיים כרגיל

לקחת פסק זמן לבירור ואבל

זה דבר נכון וטבעי

מאוד לא פשוט

מניחה שגם מה שכתבת לא יכול לבטא את הכאב צער פחד וחשש שאת נמצאת בו..

אולי תהיו בקשר עם מכון פועה?

כמו שה' יודע לשלוח צרות וכאב גדול, הוא יודע לתת גם שפע ואושר גדול, וידו לא תקצר.

מתפללת עליך גם על ה 9% שעוד יש תקווה, וגם בע"ה שפשוט ישלח לך שפע עצום בכל תחום.

אמן באמת לאיזה אור בכל זה.