לק"י

וגם הגיוני שהוא לא חשב על זה. למרות שזה ממש מעצבן שהם לא תמיד חושבים.... (לא מדברת על כל הבעלים).

הכי טוב שתגידי לו שאת צריכה אותו. סביר להניח שהחבר שלו יסתדר.

הציע פתרונות לא הגיוניים (לקחת את הפעוט את איתו. למה שיסבול ויסע דרך ארוכה כל כך? הוא שובב ממש וקשה לו לשבת יותר מידי)

אוף, הוא באמת לא חושב. ברור לו שכמו תמיד הוא יזרוק את הכביסה המלוכלכת על הרצפה באמבטיה ואיכשהו היא תגיע לו נקייה חזרה לארון.. ושהוא ימשיך לישון לילות שלמים, כץגם אם התינוק ער כמעט כל הלילה. אני ממש מתוסכלת ומרגישה שאין עם מי לדבר. הוא בונה שאת כל העזרה אני אקבל מהילדים הגדולים אבל הם לא אמורים להחליף איתי בבית וגם להם יש את העיסוקים שלהם. ונמאס לי כבר לבקש מהם הכול כך הזמן

לק"י

יכול להיות שזה באמת חוסר מחשבה/ הבנה של המצב.

אולי כדאי להסביר לו, שאשה אמורה לנוח שישה שבועות אחרי לידה. אז שבועיים זה ממש כלום.

וממש לפרט את הקושי.

לגבי מחר- אני כנראה הייתי מוותרת (גם אם בכעס....). אבל אולי להגיד לו מראש, שאת הימים החופשיים הבאים שלו, את חייבת לעצמך.

שישריין מראש.

שהפעוט ייסע איתו?

אני כמובן לא מכירה את הסיטואציה לעומק, אבל אולי זה יכול להיות לו דווקא מעין יום כיף עם אבא?

ועלייך זה יכול ממש להקל

זה הפתרון שאבא מצא.

אם הילד יבכה אבא ירגיע אותו ואם יהיה לו משעמם אבא יצטרך להתמודד עם זה ואולי גם ישנה תוכניות.

אי אפשר גם לצפות שהבעל יקח אחריות וגם לא לשחרר לו אותה.

פעוט יכול לסבול בנסיעה ארוכה, יכולים להתרחש דברים חסרי אחריות בנסיעה כזו.

לא צריך לשלוח פעוט לנסיעה ש(אולי) בוודאות גבוהה לא מתאימה לצרכים הבסיסיים שלו, רק בגלל שאמא רוצה לנוח והאבא לא נשאר לעזור.

איך האחריות לא תילקח במלואה כשאבא שלו צמוד אליו?

זה אבא שלו! לא דוד רווק או סבא מבוגר.

אם האבא יראה שהנסיעה קשה מדי הוא יאלץ לשנות תוכניות אם הוא לא מצליח להרגיע אותו.

איזה דברים חסרי אחריות יכולים להתרחש? שהוא יסיע אותו בלי כסא בטיחות?

לדעתי זה ממש הצגה מוגזמת של הדברים.

זה אבא שלו, למה שהוא לא ידע לטפל בצרכים הבסיסיים? גם עם אמא פעוטות בוכים וחווים תסכול. לא צריך להיבהל מזה.

אם אמא לא סומכת על אבא שהוא מסוגל להתמודד עם הילד שלו שהוא בשר מבשרו בוודאי שאין לה מה לצפות ולהתלונן שהיא לא מקבלת עזרה.

רעב, צמא, שהייה לא בטוחה בשמש/ במקום שלא מתאים לתינוק.

יש הרבה אבות שלא יודעים לדאוג לצרכים בסיסיים של תינוקות, בטח לא בנסיעות.

אולי את לא מכירה אבות מהסוג הזה, אני מכירה הרבה כאלה.

מסכימה שאין מה לצפות לעזרה, אבל זה לא אשמתה, זה בגללו.

הרבה פעמים זה בגלל שהאמא לא נותנת להם לקחת אחריות מלאה ולא מוכנה לשחרר. אז איך ילמדו?

איך אמא יודעת לזהות מתי ילד עייף צמא או רעב?

כי היא התנסתה.

מדובר פה על פעוט, לא על תינוק בן יומו שלא יודע להביע את עצמו ושאם לא יקבל את צרכיו מיידי יגיע לבית חולים.

ילד צמא יבכה ויגיד לאבא- אבא אני צמא. ואבא יצטרך למצוא פתרון לסיטואציה כי רק הוא נמצא שם בשביל הילד.

בהנחה שהוא אוהב את הילד ויש לו מסוגלות הורית בסיסית, אין סיבה להניח שיקרה משהו מרחיק לכת.

מקסימום יהיה לא נוח ולא כיף.

ילמדו לפעם הבאה איך להתכונן שיהיה יותר נוח ויותר כיף.

התכווננות לצורכי הילד זה מסוגלות נרכשת שמגיעה מתוך התנסות. אם לא מתנסים, אז אין מסוגלות.

יש גברים שלומדים בצורה ממש איטית שלא שווה את הלמידה. אני למשל לא משחררת אחריות פיננסית, כי הלימוד שאולי יתרחש לא שווה את התוצאות.

לא יכול לקחת בחשבון דברים בסיסיים כמו פעןט לא אמור לשבת בשקט נסיעה ככ ארוכה ועוד עלול להתעצבן עליו כי זו סיטואציה מעצבנת לנהוג עם פעוט משועמם ברכב

זה לא רעיון ריאלי ובוודאי לא נותן נחת לאמא מודאגת

את אף פעם לא התמודדת עם סיטואציה כזאת?

איך את יודעת לזהות שפעוט עלול להיות משועמם בנסיעה אורכה? מן הסתם את יודעת כי התנסית.

גם אבות יכולים להתנסות וללמוד.

נסיעה כזו לא אמורה לתת נחת לאמא, היא אמרה לאפשר לה לנוח יותר ולהתאמץ פיזית פחות במהלך היום.

אם אמא בוחרת אחרת, זה בסדר גמור. אבל הבחירה בידיה.

זה לא נכון לתאר את הסיטואציה ככזאת שהיא מצפה לקבל עזרה ולא מקבלת.

רעיון ריאלי או לא- האבא יצטרך להתמודד עם ההשלכות של הרעיון שהציע.

אולי הוא יתייאש ויחזור הביתה לפני שיגיע לחבר, אולי לפני שיצא לדרך יחשוב שוב וינסה להתארגן עם ציוד מתאים,

אולי ימשיך בתכנון המקורי ויתמודד עם מה שיבוא.

כל עוד הוא אבא נורמטיבי ולא כזה שישאיר את הילד ללא השגחה, הוא יישא בתוצאות הרעיון שלו וילמד לפעם הבאה.

כמו שאמהות הרבה פעמים מקבלות החלטות שבדיעבד מתבררות כשגויות/ לא אידיאליות/ לא חכמות,

ומשתפרים לפעם הבאה.

הצד השני לא חייב להסכים להציע פתרון אחר.

מה לא הגיוני בלקחת ילד לנסיעה?

אולי יש פתרון יותר הגיוני, זה לא הופך את הפתרון הזה ללא הגיוני.

את אף פעם לא נוסעת עם הילדים שלך?

ואם הייתה נסיעה לרופא או לאירוע משפחתי, לא הייתה נגררת עם הילד?

ילדים הם יצורים יותר שרידיים ממה שמציירים אותם כאן.

גם אם לא יהיה נוח ולא יהיה כיף, זה רחוק מאוד מפתרון לא ריאלי.

ואולי בכלל כן יהיה לו כיף?

כשאשה שבועיים אחרי לידה בקריסה לא מצליחה לקבל פתרון כזה,

מבלי להכיר את כל הפרטים, משתמע שהבעיה יותר בחוסר שחרור שלה מאשר בקבלת אחריות שלו.

שאין מה לעשות צד אחד באמת לא ריאלי. את תוהה מה בעייתי בליסוע עם אבא. פעם בעלי הציע לקחת את הילדים לעבודה במקום להישאר איתם, כשהיה לו רישיון בערך שבוע והוא נסע עם האוטו שלנו אולי פעמיים. וואלה, זה מפחיד. לא מוכנה לשאת בתוצאות אם חלילה יקרה להם משהו רק כדי לזרום עם רעיון הזוי.

ואחכ עוד מה הסתבר? שאמרתי לו שקודם יברר אם בכלל הוא יכול להביא את הילדים לעבודה, הוא לא חשב על זה בכלל! ואמרו לו לא להביא.

אז אם לא היה מקשיב לי מה היה קורה? היה נזכר ברגע האחרון בבוקר לברר ואז היו אומרים לו לא, ואז לא היה פתרון אחר ואני הייתי נשארת איתם כי העבודה שלו יותר חשובה משלי והוא לא הוציא אישור היעדרות בזמן. ואז באסה.

אז כן, לפעמים חושבים על רעיונות לא ריאלים ויש צורך לשים להם את זה מול הפרצוף.

בהנחיית הורים מרצה התעקשה לשחרר כריך של ילד בשולחן, מקסימום ישכח.

ומה תועלת בזה? אני לא מכינה כריך בשביל שולחן, אני מכינה אותו לילד.

אין כמובן תשובה אחידה לסיטואציה, תלוי כמה אנרגיות מתבזבזות על תזכורת, מול מה המחיר של שכחת הכריך (אם זה ילד שימצא פתרון חילופי או לא ימצא, יהיה רעב וישתולל בכיתה)

פשוט מחליטים שאם רוצים שהאחריות תעבור באמת לצד השני, אז צריך לשחרר אותה באמת.

אבא שלא סומכים עליו שיקח את הילד איתו לנסיעה,

שלא יתפלאו ששבועיים אחרי לידה צריך להתמודד עם שני קטנים בבית.

זו כוחה של הדינמיקה.

מפה זה כבר בחירה אישית האם לשחרר.

שהוא מבחינתו מעביר לאישתו אחריות ושתתמודד. ואולי הוא יודע שהצעה שלו לא ראלית כי אולי הוא עוזר להעביר דירה או משהו כזה . ואי-אפשר לעשות את זה תוך כדי שמירה על פעוט.

כמו שאומרים ברוסית , אתם צריכים להציע, אנחנו לסרב בנימוס...

או שהוא בטוח שילדים חייבים לעזור יותר כי הם גדולים והוא עובד קשה ואין לו כוח .

לדעתי עזרה צריכה לעזור ולא להוסיף עוד מטלות או עצבים , אם מישהו עוזר בצורה כזאת הוא הרי אומר שהוא לא רוצה לעזור. 

כי את תמיד זאת שיודעת הכל וחושבת על הכל.

אם לא תגידי לו, הוא יקח ילדים, יקלוט שלא מתאים ויתמודד עם הסיטואציה כמו אדם מבוגר,

ולהבא ידע לחשוב מה אפשר ומה אי אפשר.

אם יש אחד שתמיד אחראי, הצד השני לעולם לא ילמד לקחת אחריות.

למשל בילד הקודם אני הייתי בתקופה עמוסה, הוא בתקופה רגועה יותר ולא היה מקום במעון כך שהוא נשאר איתו המון פעמים ואני סומכת עליו לגמרי

אבל פה הוא הציע את זה רק מחוסר ברירה, גם הוא בעצמו יודע שזה לא שייך

ולגבי שאר הדברים והעבודות בבית- אם לא אעשה הדברים פשוט לא יעשו עד סוף שבוע שאז הוא פנוי

אי אפשר לחכות עם אוכל, כביסות ובית מטונף כמעט שבוע

שכתבה שבעלה לא חשב על זה שאולי אסור להביא ילדים לעבודה.

אפשר לחכות עם אוכל וכלים וכביסות עד סוף השבוע ויותר (אני עשיתי את זה)

זה בחירה לגמרי שלך.

וזה בסדר גמור לבחור שתמיד תהיה כביסה נקיה גם במחיר שאת ישנה רק שעתיים בלילות.

זאת לגמרי בחירה שלך.

לא נהיים חולים מללבוש בגדים מלוכלכים שלושה ימים רצוף.

נהיים חולים מלתקתק את הבית בכל מחיר.

את יודעת מה הנקודה הכי מפוספסת פה? שאם היא בעצמו יודע שזה לא שייך, הוא היה יכול לרדת מהעץ בעצמו,

אבל בגלל שאת באוטומט מזדעקת על. הרעיון, את לא משחררת את האחריות ולכן הוא יכול פשוט לנסוע לבד.

היית כבר כ"כ קרובה לפתרון אם היית אומרת לו פשוט אוקי אם זה ההחלטה שלך אז בהצלחה!

ואז הוא היה חושב עם עצמו אוי ווי מה עשיתי לעצמי איזה פתרון הצעתי.. ואז הוא בעצמו היה מבקש/ חושב על פתרון אחר (בהנחה וכמו שאת מתארת הוא בעצמו חושב שזה לא שייך)

אני המון פעמים זורמת עם כל מיני הצעות של בעלי שבעיניי הן לא ריאליות בעליל. לדוגמא הוא רצה שנלך פעם לעשות איזה מסלול על איזה הר עם 2 ילדים קטנים ותינוק בעגלה ולא היה לנו מנשא. ידעתי שזה נועד לכישלון אבל אמרתי מה אכפת לי ניסע עד לשם ואז הוא יקלוט לבד. אם הייתי קוטלת אותו על ההתחלה מניחה שהוא היה מתעצבן עליי בתוכו, אז נתתי לו לקלוט לבד.

ולפעמים היו לו רעיונות שבעיניי לא ריאלים אבל להפתעתי צלחו ושמחתי ששיחררתי אותו.

אבל יש דברים שאני מעבירה קו אדום וזה דברים שבעיניי מסוכנים או לחלופין שבסופו של יום דופקים אותי אפילו יותר וכמו ש-oo נראה לי אמרה אז זו עזרה שלא עוזרת

אבל בסיטואציה שתוארה הוא לא תכנן לקחת אותו לים בלי שהוא יודע להשגיח ולא הציע להסיע אותו כשיש לו רישיון שבוע.

הוא הציע הצעה שאולי לא נוחה ולא אידאלית, אבל היא לא מסוכנת.

אם אמא לא מסכימה כי הילד לא אשם, במצב הגופני שתואר, אז צריך לחשוב טוב אם המחיר שווה את התועלת.

אין בעיה להציב קווים אדומים. רק צריך לקחת בחשבון שאיפה שאציב קו אדום, שם אצטרך לקחת אחריות. ולכן צריך לשקול היטב בעלות מול תועלת, איפה להציב את הקו האדום.

אפשר גם לבקש התחשבות איפה שאין קו אדום אלא רק אי נוחות.

אבל זו תהיה בקשה, לא דרישה. שאולי הצד השני יסכים ואולי לא.

אבל קודם צריך לתת לו את ההזדמנות להיכנס בכלל למגרש ולחוש את האחריות, לפני שמתחילים את הדיון על השטח האפור.

הדוגמה עם ההר היא קלאסית.

אז מגיעים לתחילת המסלול ו.. קדימה בחור, תרים 3 ילדים. או שלא.. ונזרום על פיקניק למרגלות ההר.

הרווחנו עדיין בילוי משפחתי, נתנו מקום לקבלת החלטות שונה, למדנו מזה להבא.

כולם יוצאים מרווחים בסופו של דבר.

כנראה בעלך מאוד יצירתי לפעמים יוצא מזה דברים הזויים ולפעמים את מרוויחים מזה שהרעיון הצליח.

בכל מקרה לא רק לך זה בסוף עוזר.

להיות הורה זו זכות בסיסית גם כשהיא יצירתית, וגם הילדים מרוויחים להנות וללמוד מהאופי של אבא שלהם.

כל עוד לך ברורים הקווים האדומים שלך אז הכל בסדר, יש עוד מרחב גדול של אפשרויות שאפשר לשחרר שם שליטה, להתנסות, לטעות ולתקן ולהפיק תועלת.

כביסה ונקיון זה לא חובה, בטח לא שבועיים וחצי אחרי הלידה.

אני מסכימה עם @אמאשוני, נשמע שאת מצפה שהבית יתפקד אחרי לידה באופן מלא,תרפי קצת.

ומעבר לזה, אני חושבת שיש מטלות שהן שקופות למי שלא עושה אותן, וכנראה בעלך פחות מודע לעומס התפעול של הבית, כדאי לדבר על זה בזמן רגיעה ולחשוב על פתרונות עד שתתחזקי, אולי נערה שיכולה לסייע אולי הוא יכול.

לא משנה מה העיקר שתגיעי בראש פתוח למגוון פתרונות גם אם הם לא מה שחשבת 

אבל בסופו ששל  דבר גם אם הוא יקח עדיין יהיה לזה מחיר שיפול עלי (כתבתי בהודעה אחרת, הקטן ירדם בדרך ואז לא ירדם בלילה כשבעלי לא נמצא חלק גדול מהערב)

ובעלי פשוט לא רואה את הדברים האלה. אני אומרת ומבקשת אבל כמה אפשר להגיד על כל דבר קטן?? נגיד הוא לא חושב שמישהו צריך להכין אולי ארוחות לילדים או לעשות כביסה (ולא מדברת בכלל על לדאוג ולפנק קצת אותי). אם אשחרר לא יהיו בגדים נקיים, הילדים לא יאכלו (והבית יהיה מטונף אבל עם זה אפשר לחיות)

זאת גם דרך שיכולה ללהיות מסוכנת מבחינה ביטחונית

וחוץ מזה נסיעה ארוכה לכל כיוון והמתנה בין לבין. למה שיסבול?

את חושבת שבעלך לא מכיר את הדרך או שלא אכפת לו שיקרה משהו לילד?

האם הורים לילדים לא נוסעים בדרך הזאת כל יום?

זה שיש דעות ובחירות שונות בין שני ההורים על הגבולות וההעדפות מה נכון יותר, לא אומר שיש הורה אחד שצודק יותר והורה אחד שצודק פחות.

יש מה שמתאים להורה הראשון ומה שמתאים להורה השני.

וגם כשעושים טעויות, לומדים מהם.

את אף פעם לא לקחת לנסיעה ילד שבדיעבד הבנת שלא היה מתאים?

זה נקרא לקחת אחריות.

מנסים, אם טועים לומדים לתקן להבא.

אם את מגדירה את השאלה אם מוצדק לצפות לעזרה בתנאים שלך, זה שונה מאוד מהשאלה האם לצפות לעזרה.

ואם הוא הציע לקחת את הילד, אז הוא לא שוכח שהוא בעל משפחה, הוא נותן מענה למשפחה בדרך שנראית לו שלא מקובלת עלייך.

זה מצב שונה לגמרי.

זה שיח שצריך לגבש אותו בשגרה, לא במצבי קצה.

במצב קצה לוקחים מה שיש ומתרכזים בלשרוד ולא בלעשות כיף לילד.

כשהבין שאני בהלם מזה שהוא נוסע מחר

הוא אבא אחראי וידאג לילד אבל גם הוא יודע שזה לא אידאלי ויהיה קשה לילד

חוץ מלחשוב כמה זה יעזור לי יש פה ילד  שכל המצב הזה לא אשמתו. הוא יכול לנסוע ולסבול ואני לא רוצה את זה 

זה בסדר לא לרצות לשחרר,

אבל זה שאת מכניסה למערך השיקולים מה אשמת הילד ומה לא, כאילו שנסיעה עם אבא זה עונש,

במצב שאת לא עומדת על הרגליים, מפורקת. לידה קשה,

לא מאפשרת לבעלך לקחת אחריות על הסיטואציה.

השאלה לא מה אידאלי, אלא מה האפשרויות במצב שאת מתארת.

אולי אם היית משחררת את האחריות בלב שלם, מתוך השלמה שהתפקיד שלך עכשיו הוא להתרכז בהחלמה,

הוא היה תופס את עצמו וחושב האם הפתרון שהציע עדיף על פתרונות אחרים.

כל עוד הפתרון צריך להיות מוסכם גם עלייך ויש דיון על זה, יש לו עם מי לחלוק את האחריות אז המוטיבציה שלו לבחון האם הפתרון שלו סביר, יורדת.

לדעתי הפתרון הזה לא אידאלי,

הילד עלול להיות עייף רעב וצמא ומשועמם בנסיעה ולהצטרך לשירותים לעיתים קרובות.

אבל אני לא יכולה יותר להתמודד עם הטיפול בו ובקטן כשאני עדיין ממוטטת מהלידה.

אני חייבת להיכנס למיטה כי אני קורסת.

אז תעשה מה שנראה לך.

אתה אבא שלו ואוהב אותו ורוצה בטובתו, ואני סומכת עליך שתמצא פתרון ותתמודד עם מה שיבוא.

וזהו. לשחרר באמת.

גם אם יהיו בעיות תראי בזה מנוע צמיחה ולימוד לפעמים הבאות.

אולי על הדרך גם תרוויחי שהוא ילמד מה זה לטפל באינטנסיביות בילדים קטנים מהבוקר עד הערב.

גם אם נגיד אשחרר והפעוט יסע ולא יהיה לו טוב ואז הוא בטח ירדם בנסיעה ואז ישאר ער עד שעות מאוחרות שבהן בעלי שוב לא יהיה בבית.. בקיצור בסופו של דבר לא יצא מזה טוב גם בשבילו וגם בשבילי

אני לא יכולה לא לקחת אחריות על הדברים כשאין מישהו אחר שלוקח

שיקח בחשבון שיתכן שהילד ירדם בדרך וישאר ער מאוחר ואת תצטרכי שהוא ישמור עליו גם אז כי את לא תוכלי להשאר ערה.

אני ממש מסכימה עם אמאשוני בזה שצריך לתת לאבא להיות אבא. 

הצד השני לא יכול לקחת אחריות כשאת ממשיכה לקחת.

את מתארת אבא נורמטיבי.

תני לו להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלו ותראי שדברים מתחילים להסתדר.

אם את לא משחררת זה לא יקרה.

ככה דינמיקה עובדת.

תגידי מה הגבולות שאת צריכה.

אם את צריכה לנוח ולא לטפל בילדון אז זה מה שאת צריכה, אם הוא יירדם צהריים או לא, זה לא עניין שלך. שהוא יטפל בו בערב.

ואם בעלך יוצא בערב אז תשקפי לו את המצב שהאחריות שלו לטפל בילד כל היום ואם הוא רוצה לצאת בערב שידאג שלא ישן שנ"צ.

השיח צריך להיות על הצרכים שלך, ובכל השאר לתת לו גמישות וללמוד בעצמו מה יהיה הכי כדאי לעשות.

אני מבינה שזו שפה חדשה בשבילך וקשה ללמוד את זה בתקופה שאת בקושי מצליחה לשרוד את היומיום.

יכול להיות ששניכם רגילים שאת עושה הכל בבית ולכן לא יודעים איך להתנהל בסיטואציה הזו.

אפשר לשים פלסטר דוגמת לקחת עזרה חיצונית.

בהמשך אם תרצי אבא נוכח שלוקח אחריות ולא "שוכח שהוא בעל משפחה ולא רווק"

אז תדעי שיש לך חלק בזה. דינמיקה היא תמיד בין שניים.

את יכולה ללכת לאימון כדי לקבל הדרכה איך לשחרר נכון שתוכלי לסמוך עליו ובהדרגה ולתת לו מקום בבית.

כמו שאת מתארת, כשהיה לך אילוץ של העבודה, זה עבד.

חלק מהמחיר,

זה שיתקבלו החלטות שלא לרוחך.

זה ממש חלק מהעסקת חבילה.

אי אפשר לצפות ממישהו שיעשה במקומי, אבל בדיוק איך שאני הייתי עושה.

הוא לא אני, ולכן הדרך שלו לעשות דברים היא שונה.

מפה זו כבר ממש בחירה אישית מתי כמה ואיך לשחרר ומה להמשיך לקחת עלי כדי שיתבצע איך שאני רוצה שיהיה.

ממש מסכימה איתך

(ובכללי השרשור הזה ממש מעניין בשבילי כי מסכימה איתך מאד וזאת הזדמנות בשבילי לשמוע איך נשים אחרות רואות את זה... ממש מאיר את עיניי)

אלופה שאת עונה ככה בנחת..

תכלס לא רק את

כולכן כל השותפות בדיון (לא זוכרת עכשיו מי בשביל לתייג) אחלה דיון ענייני ומעניין!! ממש! מחכימה מכן 

אולי הוא לא מספיק מודע. עזרה מוגברת לדעתי כל עוד את מרגישה צורך זה המדד היחיד.

ואת צריכה לתקשר לו את זה. לדבר על מה את צריכה ולחשוב ביחד איך לדאוג לך למה שאת צריכה.

חשוב מאוד לדבר בשפה של ה'אני' 'אני צריכה עזרה עם השגרה בבית ולא 'אתה לא בסדר ש...'

אבל אני באמת תוהה כמה זמן זה הגיוני להעזר אחרי לידה

הלידה הקודמת היינו במצב משפחתי אחר וכולם היו יותר פנויים ובלידות שלפני היתה לי עזרה מהמשפחה שעכשיו אין

אז אין לי מושג אם אני מגזימה. אני יכולה להסתדר לבד אבל ממש לא קל לי

שואלת בזהירות אולי זה שהבעל קבע משהו ביום החופש זה סוג של בריחה עבורו?

בצד הטכני לדעתי כל אישה שבועיים אחרי לידה צריכה הרבה עזרה ואם היו סיבוכים על אחת כמה וכמה

פשוט זה היום החופשי שלו אז בו הוא קובע דברים, כרגיל..

ברצינות שלפעמים אני חושבת שהוא שוכח שהתחתן ובעל משפחה ומתנהל כמו רווק

קודם כל מזל טוב!!!

ממש מבינה את התסכול שלך.

חיבוק גדול.

אין לי איזה פתרון קסם, אני גם מוצאת את עצמי הרבה פעמים בסיטואציות כאלה.

קודם כל , לגבי שבועיים אחרי לידה, אמאל'ה, זה כלום!!! בהלם שאת עושה הכל לבד... כביסות, ארוחות... הצילו ! תיזהרי על עצמך, בשקט אני אגיד לך שלא יקרה כלום אם הפעוט לא יתקלח כל יום, אם הוא בחופש בבית ולא יוצא למסגרת אפשר לוותר ליום כן יום לא, אלא אם כן הוא עם טיטול שזה קצת יותר מסובך. אבל תשמרי על רצפת האגן שלך, במקום להרים אותו, שמעלה על שרפרף ותתני לו ליד לאמבטיה וכד'.

לעניין הספציפי הזה אפשר להגיד לו שיכין ערב קודם ארוחת צהריים למחר, לפחות זה ירד ממך, כשהוא חוזר שישטוף כלים ורצפה. משהו שאת יודעת שאת לא עושה והוא יעשה כשהוא חוזר.

אבל נראה לי בעיקר בעיקר צריך לחזור שוב ושוב על זה שקשה לך, שאין לך כח, שאת חייבת עזרה... הגברים כנראה לא תמיד מבינים את זה באמת. והאמת שזה די מובן לא לתפוס את רמות הקושי אם לא מספיק חוזרים על זה.

להביא מישהי שתנקה- זה מתאים? 

אבל אין להשיג אצלנו

והוא חוזר בסביבות עשר-אחת עשרה בלילה ויוצא שוב בבוקר כך שאין אפשרות שיעשה משהו בבית וזה ברור לי אבל לפחות שכן יהיה פנוי אלינו ביול החופשי

שאישה אמורה לשמור על עצמה לא להתאמץ.

לעומת זאת, אחרי הלידה הקודמת השתמשתי 5 חו' בחד פעמי כי הרגשתי שאני לא פנויה לשטוף כלים...

לכן אמרתי שמה שחשוב בעיניי זה מה את מרגישה שחשוב לך ולא מה הנוהל בעולם.

גם כשתינוק בקפיצת גדילה/ מצמיח שיניים או כל משבר אחר, אז זאת תקופה יותר מורכבת, את צריכה יותר עזרה, וצריך לחשוב איך.

אוף.. מרגישה שאני אחרונה בסדר העדיפויות שלו.

שאת שמה את עצמך אחרונה בסדרי העדיפויות?

ואז גם הוא...בלי לשים לב אפילו... ?

מה שהגיוני זה רק מה שטוב לך.

רק את יודעת כמה את צריכה ואת הקובעת ❤️

כלומר שישה שבועות.

הזמן הזה קריטי להתאוששות שלך. 

הלוואי והייתי יכולה לנוח שישה שבועות

זה קריטי להחלמה של רצפת האגן בטווח הארוך ובטווח הקצר.

וקריטי להחלמה של הגוף

זה נזקים שיהיה קשה לשקם אחר כך....

ומסכימה עם מה שנכתב פה שזה חיב להתחיל אצלך. פשוט תציבי עובדה שעד סוף ההחלמה שלך את עסוקה רק במה שחיוני- את,התינוק, הצרכים הבאמת בסיסיים של שאר הילדים בבית

ושכל השאר- יחכה.

זה לא קל בכלל אבל זה הדבר הנכון לעשות

לא יקרה כלום אם תאכלו בחד פעמי,אוכל יותר פשוט וקנוי,ובית מלוכלך מהרגיל

או שבעלך יתעשת וישים יד (בעיני הזוי לעזור לחבר ולא לתת את המקסימום בבית אחרי לידה. אבל אין שום דרך "לחנך" אותו מלבד לבקש ולהסביר את הצורך והמצוקה שלך)

או שהגדולים יעזרו יותר

או שזה באמת יחכה.

אבל באמת תעשי את העבודה הזו בראש שזה יכול לחכות.

אני ממש זוכרת את התובנה שלי אחרי אחת הלידות

שהיה איזה קטע שהוא ציפה ממני להעלות איזה משהו קצת כבד

בזמן רגיל זה היה סבבה אבל אחרי לידה?! מה הקשר?

והוא בעיקרון איש כזה רגיש ומתוק

לא הבנתי מה נסגר והתעצבנתי כזה בלב

עד שקלטתי

גברים

לא

ילדו

אף

פעם!!

אף

פעם!!

הוא פשוט לא יודע מה זה אומר שהגוף שלך מתפרק

נוזל

ומקרטע

לא יודע, לא חווה, לא מכיר

זהו!

זה לא שהוא לא רגיש

או שהוא לא אוהב אותי

זה פשוט חוסר מודעות... ככה זה

וכשהבנתי את זה הייתי פשוט ממש משתפת אותו. ''כן הדריכו אותנו שאישה צריכה לנוח חודש''

''וואי הגוף שלי עדיין מתרגל''

כל מיני כאלה

כמו שהרבנית ימימה מזרחי כפרה עליה אומרת

''שימי לו כתוביות בגוף הסרט''

זה קריטי!

כי האיש שלך הצדיק בטח הכי רוצה להיות פה בשבילך ולעזור לך ולשמח אותך, הוא פשוט לא קלט כמה את בונה עליו ביום חופשי הזה...

לא קלט

היה נראה לו שזה כמו תמיד

ומה הקשר שילדת זה כבר לפני שבועיים

משהו כזה....

ופשוט את כאישתו המקסימה והיולדת והמחוברת לעצמך ולצרכים שלך, בואי תגידי לו

אהובי הצדיק ככ תודה על כל העזרה בבית.. הדברים הכי קטנים עוזרים לי ככ.

משתפת אותך שקשה לי, הגוף שלי מפורק. אוגןסטטטטטטט. אמאל'ה אוגוסט. אני חייבת אותך פה איתי. אני יודעת שזה ברגע האחרון וכבר תכננת תכניות.. יש מצב שנראה שניה איך אתה יכול להקל עליי? או אם אתה חייב לנסוע יש מצב שנמצא פיתרון כלשהו ? קייטנה, ביסיסטר, אוכל בתשלום, מכבסה?

אני בטוחה שהוא ככ אוהב אותך וככ ישמח שתמצאו פיתרון ביחד.

חיבוק גדול אחות

ומזל טוב יא גיבורה

💖

אני אומרת, מפרטת ומבקשת אבל כאילו הוא לא קולט.

הלידה הזאת היתה קשה במיוחד, הוא היה איתי וחווינו ביחד את הדברים והוא מודע לקושי ולכאבי הגוף וגם אמרתי לו די הרבה פעמים שאני עדיין לא בטוב, שכל יום עמוס עם הקטנים משפיע על הגוף שלי, שישנתי פחות משעתיים כבר כמה לילות רצוף והוא כאילו פשוט לא קולט שזה קשור אליו. מצפה מהגדולים לעשות הכול בבית ולהיות תמיד זמינים כאילו אין להם דברים אחרים בחיים 

שלנו ושמות עליו סימן שאלה (אולי זה הגזמה או פינוק?), האדם שממנו אנחנו צריכים משהו לוקח את מה שאנחנו מבקשות או אומרות ממש בערבון מוגבל - כלומר אם בסופו של דבר את עצמך לא מתייחסת לעצמך באמת בהתאם לתחושות הגוף שלך זה השדר הכי חזק שעובר איך צריך להתייחס אלייך.

כשאישה בשיא הרצינות דואגת לא למתוח את הגבולות של הגוף שלה, ולא לעשות דברים גם אם הם 'דחופים' כי זה בילתי אפשרי כרגע (!) המסר עובר הכי טוב…  אם אנחנו רוצות למסור אחריות על משהו אנחנו צריכות לגמרי לשחרר ממנה גם במידה וזה לא יעשה בהתחלה (לא לקחת אחריות דרך הידים של מישהו אחר אלא פשוט לתת לו אותה ושיראה איך מסתדר לו לבד) .

שייך לך תקחי לא שייך לך תזרקי..

מלא מזל טוב!! גידול קל! 

אם תבחני כל הזמן את זה לפי המציאות כרגע

אז כן אם לא תשטפי כלים -לא ישטפו במקומך כנראה

אבל

זה אמור להיות אחרת

וכדי לעשות שינוי צריך לגמרי לשנות גישה

מה שאני זקוקה לו או מה שנכון לי מבחינה בריאותית כי ילדתי-

זה עובדה מבחינתי

וככה אני משדרת החוצה

הוא לא עוזר לי בבית

הבית לשנו האחריות שלנו

ויש תפקידים שלי ובאחריותי

ויש שלו -לפי הזמן שהוא נמצא כמובן

אבל אחרי לידה- זה מונח מראש ואפילו מדברים על זה מראש ומתכננים מה תהיה ההתנהלות בחודש שאחריה

כשההנחת יסוד זה

שברור ואין ספק שאני לא עובדת בבית.נקודה

אני לא מתקרבת לכיור לפחותתתת 3 שבועות אחרי ולא ושטפת ובקויש מכבסת

קיפולי כביסות הז סבבה כי זה בישיבה

ואין לי גדולים בבית ויש ב''ה שפע של ילדים

וזה לא כי בעלי

אלא כי לי זה עובדה

ואז אנחנו מדברים- עוד לפני הלידה

וגם לאחריה אם משהו לא מדויק לי

ומוצאים פתרונות- נגיד מרגיהש שצריכה עזרה בשעות אחה''צ כהשוא עובד- אז מנסים יחד לחשוב מה יוכל לעזור..או עזרה חיצונית או לקנות יצירות ומשחקים לתעסוקה או להזמין לחברים

ובכללי

הבית הוא לא שלי הוא שלנו

ואם אני רק אצפה לעזרה לעצמי

אז האחריות תהיה עלי

כמה שברגיל הופכים את ההתנהלות למשותפת ולא בלעדית אז זה מתבטא גם בפרטים הקטנים

כאילו...מה דאת מצפה בעיני זה ברור ומובן מאליו

והאמת

שאני לא חושבת שגם בשאר הימים את אמורה לתפקד ככה

את צריכה להיות בטוחה בעצמך

לא להתחנן או לבקש בעדינות ואולי יקלוט

ולפעמים הבאות עוד לפני הלידה

לומר בשיח כנה וחד משמעי

אני אחרי ךידה

האחריות על הבית עליך

ואני זקוקה לעזרה ב3שבועות הראשונים בכך וכך..

אפשר לחשוב יחד על פתרונות

אבל זה שאת לא עושה

זה עובדה

לא בקשה

וגם אם מספר לך שתכנן לנסוע

את יכולה להגיב בלי לפחד

לומר שמצטערת אבל את לא מוכנה לזה שעושה חסדים בחוץ על חשבונפ

ולהסביר לו שהוא אמור לשאול ולבקש

ולא להנחית

כי מצטערת את זקוקה לו ולא מוכנה

וכמו שכתבו כבר- כדאי לתאם איתו ציפיות לשבועות הבאים.

למחר תיקחי עזרה בתשלום.

אומנם זה אולי לא ייתן לך לישון אבל תחזוקת הבית לא ץיה עלייך.

אני יודעת שזה לא אותו דבר.

אבל הוא גם יבין כמה זה קריטי.

מאחלת לך למצוא מישהי שתוכל לעזור לך. 

גם אם הייתי רוצה

בכל מקרה הדברר העיקרי זה  הפעוט שדבוק אלי וצריך אותי ממש. עם האחים הגדולים הוא גם הולך אבל אין מצב לאדם זר שישמור עליו

וגם אם לא אתעסק טם הבית מחר בכלל הדברים יחסית לי ליום שישי..

שבועיים וחצי אחרי לידה זה כלום! הגוף עוד בטראומה.

אני בלידה האחרונה קיבלתי סופסוף שכל וששה שבועות ממש ההיתי במיטה רוב הזמן.

הכל יחכה, שהבית יהיה הפוך, שהילדים יאכלו שניצל תירס ואוכל קנוי- מהכל נשכח!

אבל הגוף שלי לא ישכח אם אדחק בו ויתנקם בי בגדול.

אחרי ששה שבועות עוד חודש כמעט של מינימום מינימום מינימום בכל התחומים והרמתי לעצמי בקול על כל מכונה שהכנסתי בערך חחח.

אז ילדת לפני שבועיים! אוגוסט!!! וכביסות וסידורים ומקלחות לפעוט? אמאלה קשוח אחותי!

ועוד לעזור לחבר?!? וואי מה נסגר אתם לפעמים? הייתי מתפוצצת...

רוצה להגיד לך שלא תהיי חזקה! תרשי לעצמך להיות חלשה ולנוח ולבכות אם צריך, כי זה לא הגיוני מיד אחרי לידה בלי שינה ועם כל העומס הזה. ועם כל הכבוד החבר יחכה, כי אח’’כ זה יתנקם בך- גם פיזית וגם נפשית, ואת לא תשכחי את זה כ’’כ מהר...

ראיתי פעם משפט יפה: ’’נשים כל עוד הן חיות יזכרו את האופן שבו גרמו להן להרגיש בזמן לידה’’ (אנה וארוואל). אני חושבת שזה נכון אותו דבר גם בזמן משכב לידה...

וחיבוק גדול! מזדהה מאד עם התסכול והחוסר הבנה ותחושת הבדידות שנגרמת מזה.💔

לא להיות גיבורה ולתפקד, לא לעשות דברים בכלל מעבר לטיפול בעצמך ובתינוק, לבקש ממנו בפועל בכל פעם דברים נקודתיים לעזרה, להתנצל ולומר שאת באמת לא מסוגלת כי את הרי עדיין במשכב לידה.

אני כבר מעכשיו מכינה את בעלי לאחרי הלידה, למרות שכבר יש לו ניסיון מפעמים קודמות. אומרת לו: "וואי, איך תסתדרו עם כל הכנת האוכל לחגים?" וגם "נראה לך שתספיק לבנות סוכה גם במרפסת למעלה, כי הרי לא אוכל לרדת לסוכה למטה בשביל הסעודות?"

בקיצור, מטפטפת לו את העובדה שאחרי הלידה אהיה מושבתת. (לא שעכשיו אני כזה מתפקדת )

אני אולי מגזימה לכיוון ההפוך... אבל בעלי כבר יודע שאני לא סופר וומן, ויודע להתנהל בהתאם. (ואגב, גם הגדולים שלי - בעיקר הגדולה - קולטים את זה ומשתדלים לתפקד בהתאם... רק שבמקרה שלהם אני לא רוצה שהכול ייפול עליהם כי הם ילדים בסופו של דבר. במקרה של בעלי הוא אחראי בדיוק כמוני על התפקוד של הבית ושל הילדים.)

מקווה שתצליחי...

לא יודעת מה תעשי ספציפית לגבי מחר, אבל לפחות שהוא יבין להבא שאין מצב לעזור לחברים בתקופה שבבית שלו העזרה הכי נצרכת...

❤️❤️

אם את מסדרת, מכבסת, מקלחת ושומרת על הפעוט כל יום, אז הוא מבין מזה שאת מסתדרת, ומה הבעיה שהוא ילך לעזור לחבר. ברור שההתנהלות שלו לא בסדר, אבל הוא לא מבין כמה את קורעת את עצמך בשביל כל פעולה שנראית לו פשוטה ורגילה. את צריכה להראות לו באופן הכי מוחשי שיש שאת לא מתפקדת, ושאם הוא משאיר את הכביסה המלוכלכת על הרצפה באמבטיה היא תישאר שם, כי את לא יכולה להתכופף להרים אותה, זה פשוט אסור שבועיים אחרי לידה. אם היית מבקשת ממנו להרים ולשים בסל, והיית מבקשת ממנו להרים את הסל עד המכונה כביסה, ואחר כך לעזור לך להעביר את הכביסה מהמכונה למייבש או לתלות אם אין מייבש, אז אולי הוא היה מבין קצת יותר שזה לא שייך להשאיר אותך יום שלם לבד עם פעוט שצריך לרוץ אחריו, להלביש, להרים, לחתל, להאכיל ומה לא.

לדעתי תשלחי אותו איתו מחר, כרגע טובתך חשובה יותר מקצת שעמום חד פעמי שלו. 

קראתי הכול ואני ממש מעריכה את ההתייחסות והמענה.

אחד מהדברים שמפריעים לי זה שהוא מפיל הכול  הילדים ולא לוקח כמעט שום אחריות עליו

אז למחר אולי זה כבר לא יעזור אבל באמת אשתדל מעכשיו להפסיק לעשות, לא משנה איך הבית נראה וגם אבקש פחות מהילדים כך שאולי לא תהיה לא ברירה אלא לעשות

אני מסכימה שזה לא הוגן שאת לא מקבלת ממנו עזרה, אבל אם זה מה שהוא התרגל כל השנים, הסיכוי שהוא יתחיל לעזור בצורה משמעותית- קלוש.

(גם אם אחרות כותבות פה אחרת, גם אני יכולה לכתוב שבעלי שותף ועושה יותר ממני בבית גם ברגיל, אבל הוא עושה ככה הרבה שנים ויש דברים אחרים שהוא לא עושה)

אין ספק שאת צריכה לנוח ולקבל עזרה, לא נורא שהילדים עושים (אם הם עושים ברצון), זה הזמן לחשוב איך להפחית עשייה למינימום (תמיד אפשר להפחית, תמיד כדאי לעשות פחות ממה שבאמת יש כוח ולשמור כוחות בצד)

אבל לא חושבת שזה זמן טוב לתהליך מול הבעל שלוקח כוחות, את לא צריכה להתחנן לעזרה, זה רק יתיש אותך עוד יותר.

היא שאם לא היה לו יום חופשי, הייתי מסתדרת איכשהו.

איך רני מודעת? כי שאין לו יום חופשי את מסתדרת איך שהוא...

ככה זה עובד אצל מי שלא רגיל לקחת עליו אחריות בבית.

מבחינתו כמו שיש אילוץ של עובדה, ככה יש אילוץ של יציאה רחוק מהבית.

אם את צריכה עזרה מהגוף שלך מתפרק את צריכה להגדיר את גבולות הגזרה שלך *מבלי קשר לאילוצים שלו*

את צריכה להיכנס למיטה ולא לצאת? תגדירי לו את זה ככה!

מה הוא יעשה עם הפעוט בזמן שיש לו עבודה? תתני לו לשבור את הראש.

אולי הוא יבקש ממך אם תוכלי להסתדר עם שניהם..

אבל זה לא יהיה לו ברור מאליו, ולכן הוא יעשה הכל כדי למצוא פתרונות נוספים.

אם הוא ירגיש את המחנק של אוגוסט, הוא לא יסגור עם חבר על עזרה, כי יהיה *לו* קשה להתמודד עם הכל.

אני מניחה שגם בשגרה את עושה יותר ממנו בבית, לפי כי מי שלוקח חלק פעיל בבית יודע מה זה אומר אוגוסט.

מי שלא, אז אוגוסט זה מן חודש כזה.

לגבי הילדים הגדולים, זה בינו לבינם. את לא צריכה להתערב. את יכולה להסביר את דעתך ואיך זה נראה מהצד שלך, אבל לא להתערבב רגשית ומצפונית.

את תפקידך להחלים מהלידה ולטפל בתינוק.

אם הוא מפיל עליהם הרבה או לא, תני להם להתמןדד עם זה לבד ביניהם. הוא אבא שלהם. לא אדם זר שמנצל אותם. בתפיסה שלו זו ציפייה סבירה מהם.

אם את לוקחת אחריות ברמה הנפשית את לא נותנת להם ללמוד אחד את השני ולשאת בתוצאות ולהסיק מסקנות בעצמו מה המינון שאפשר לבקש מהם שמיטיב עם כולם.

הבקשה לעזרה צריכה להגיע ממנו ולא ממנה.

להשאיר את האחריות לתיאום שאם הוא לא בבית- אז הם בבית לגיבוי- עליו

אולי להתעצבן . לחפש פתרונות,נגיד עזרה בתשלום .

לגבי מה הגיוני או לא, כל משפחה ומה שטוב לה.

נגיד, אף פעם לא נסעתי לבית החלמה כי ילדים צריכים את הנוכחות שלי גם אם בפועל אני לא עושה כמעט כלום אבל נוכחות חשובה. ויש כאלו שברגע שהם בבית , הם חייבים לעשות הכל אז עדיף להם בית החלמה.

הציע לקחת אותו אבל ממש לא התחשק לו באמת כי יודע שזה יהיה מסובך לכולם

ביקשתי שלפחות את הסידורים יעשה ביום אחר והוא קצת התעצבן ולא הבין למה.. הרי הוא כבר שם

בכל מקרה בסוף כן סימנו שיעשה אותם ביום אחר ובמקום קרוב יותר (שום דבר לא דחוף להיום)

ואני מקווה שהוא יחזור מתישהו בשעתיים הקרובות

בינתיים ברוך ה כל הילדים שבבית כולל התינוק רגועים 😀 ואני מתעלמת מהמהפיכה שיש פה

אז אני חושבת לעצי מה קורה במקרה שזוגות מתגרשים?

אם הבעל לוקח את הילד לחמש שעות? ליום שלם?

הוא הרי יכול לקחת אותו כמו שמבין לנסיעה רחוקה , בלי לעצור לאכול ולשתות וכ

זה עוזר לי לשחרר במקרה שקשה לי, כי הרי במקרה של גירושים את לא יכולה להגיד לו לא ללכת לגינה או לים בשעות שלו הוא עושה מה שהוא חושב.

אני מחוסר ברירה מכל מיני סיבות שחררתי ילדים אפילו קטנים ממש ודוקא הם התסדרו, קנו אוכל בדרך אומנם ממתקים ואם נאבד המוצץ בדרך או עשה בטיטול אז הוא כבר התסדר הוא עצר בדרך קנה טיטולים נכון שלא מה שרגילים אבל הסתדר

ואם נאבד המוצץ והתינוק צרח שעתים חזר עייף אבל למד שבפעם הבאה הוא שומר על המוצץ יותר טוב או לחילופין שם ברכב עוד מוצץ

וכן ילד היה צריך תוך כדי נסיעה לשרותים אז למד אחרי שהיו צריכים לעצור בצד לשאול לפני שנכנסים לרכב אם צריכים.

ועוד דוגמאות רבות מאוד , רק להגיד שאחרי שלקח אותם שעתים שלוש הוא חוזר עיייייףףףף והוא פתאום מבין מה זה להתמודד עם שתים שלושה ילדים יחד שכל אחד יש לו דרישות וזה לא כזה שטויות כמו שהיה נראה לו קודם

וגם למד להכיר יותר איזה שירים הם אוהבים ואיזה סיפורים וכל מיני התמודדיות שלא היה לו קודם כשאני בשטח 

זה יותר טוב מעצבים על טיפול כושל בילד, על ילד שער בלילה כי ישן הרבה ביום.

אני מעדיפה לא לקבל עזרה שהמחיר שלה יקר מהקושי המקורי.

הפרנסה ׳נפלה׳ עלי

כי ראיתי שבעלי לא מביא בפועל פרנסה מספיקה, אז בחרתי להפעיל את כישורי ולהתפרנס היטב, אל דאגה, אני ממש לא עובדת קשה יותר מנשים שזה לא נפל עליהם, אני יודעת לדאוג לעצמי.

לבחירה יש מנעד גדול, חבל להישאר בתוך ערמת כללים נוקשים שאומרים מה נכון ומה לא נכון.

את גם עדין במשכב לידה

תסבירי לו שאת צריכה עזרה 

מחרחרת סתם ריב),

שבסוף אוגוסט כשיש כמה ילדים, גם בלי לידה ברקע, הייתי מתרגזת אם בעלי היה מחליט פתאום סתם ככה על דעת עצמו ביום חופשי לנסוע לעזור לחבר ולא להיות בבית עם הילדים ואיתי... 

סתםם מסכימה איתך!

אבל זה קשור כמו שאימשוני בחכמתה אמרה. מי שמעורב בדינמיקה של הבית ברור לו שאוגוסט זה סיפור אחר. אבל מי שלא (וזה בסדר כן? כל בית ואיך שמתנהלים בו) אז זה יכול להשמע לו סבבה...

קיצור זה לא שהוא בהכרח לא רגיש אלא קצת מנותק (ונשמע שזה סוג של בחירה זוגית גם אם לא מודעת.. שהפותחת המהממת מחזיקה חזק והוא מרפה ולא לוקח את האחריות)

אבל כמה שצריך. כמובן כזוג אתם יכולים לעשות שיקולים מתי זה נניח משהו שבעבודה יהיה טו מאץ' אבל עזרה בתשלום נניח כן תועיל.

בכל מקרה שבועיים זה זמן מוקדם ממש, וללכת לעזור לחבר כשאישתו משוועת לעזרה נשמע לי לא לעניין.

כנראה הוא לא מספיק מודע לצורך, וזה הזמן לשתף אותו בקושי שלך ובצורך שלך שיעזור לך ולבית.

באופן כללי משכב לידה מומלץ עד שישה שבועות, אבל גם אחרי זה יש בדרך כלל עדיין חולשה וחוסר שינה, ולגיטימי לגמרי לא לחזור עדיין לעצמך לגמרי. בקיצור, קחי את הזמן, תדאגי לעצמך ולהתחזקות שלך❤️

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

אתר שמצאתי שאולי יוכל לעזור לך

עוברות את זה יחד | The Briah Foundation

לא מכירה את האתר.

ועוד קישור שיש בו מידע על בתי חולים שיש להם התנסות עם טראומות בעבר שמשפיעות על היולדת.

זכויות נשים בלידה | Briah Foundation

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך 

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?

אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

לק"י

כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד

ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא