הייתי נכנסת לחדר נועלת אוכלת..

ככה לא שמו לב.

נשמע הזוי אבל הייתי במצב דומה לשלך. לא יכולתי לדאוג לא להם ולא לי.

ורק אחרי שאכלתי יכולתי קצת להתאושש.

לא היה לי מצפון. כי לא היתה לי ברירה

א. הסיכוי שאגיע לחדר בלי שיראו אותי בדרך- הוא כמעט קלוש כי הם לרוב משחקים בסלון שהוא פתוח למטבח

ב. אם "יתפסו" אותי אוכלת בחדר זה סוג של יהרוס אמון כי אצלנו לא אוכלים בחדרים

אין כמו שלי בסיר או במקרר

אני מזמינה או שבעלי מכין רק לי משהו מסוים

אבל את מציעה מראש...

אז מי שלא רצה שתזמיני גם לו לא יקבל..

ואז להזכיר-"שאלתי אותך אם את רוצה ואמרת שלא. מה שבצלחת הזו- זה שלי"

ואם מראש את יודעת שלא תעמדי בזה אז פשוט להכין מראש כמות שתספיק לך לשבוע ולשותפים הצפויים

מה שאני עושה (גם כשאני לע בהריון חח)

זה עניין אפילו חינוכי בעיניי

שאצלי בצלחת... והם יודעים שיש אוכל שרק אמא אוכלת (וגם אבא), וזהו.

עם הקטנה זה מאתגר יותר, אבל עדיין אני מתעקשת על זה. לפעמים הם מבקשים שאכבד אותם (בעיקר מדברים קנויים כמו קרקרים), ואם אני יכולה אני נותנת להם ואם אין לי מספיק - אז אומרת להם שלא.

אצלי רובם כבר בהחלט גדולים בשביל להכין לעצמם אוכל אמיתי, אז אין לי נקיפות מצפון... (נקיפות המצפון מגיעות אצלי כשהם מכינים *לי* אוכל... )

שילדים ידעו שאבא ואמא מעליהם במובן מסוים - גם אם עיקר חייהם נועד בשבילם ובשביל לגדל אותם.

ושידעו שאבא ואמא הם ישויות נפרדות מהם, שיש להם עולם משלהם שלא קשור רק לילדים...

(אנחנו עובדים על זה בעיקר עכשיו כשהילדים רואים אותנו מתלחששים ומיד בטוחים שדיברנו עליהם... לפעמים זה נכון, כמובן, ואז אנחנו מסבירים להם שאנחנו מדברים עליהם כי הם חשובים לנו, אבל לפעמים באמת לא דיברנו עליהם, ואנחנו מנסים להבהיר להם שיש לנו עוד חיים מעבר אליהם...)

אבל הגישה שלך נכונה

כי הנטייה הטבעית שלנו היא לרחם על הילדים ולתת להם מה שהם מבקשים...

ויחד עם זאת צריך איזון - אולי אנחנו לפעמים יותר מדי נוקשים בשמירה על הפרטיות שלנו מולם

בהצלחה לכולנו!

לפעמים אני גם אכין להם (נניח חביתה למשל)

ולפעמים אין לי כח או רק אחרי שאני אסיים

אבל יש דברים מיוחדים שהם רק שלנו (יותר בכיוון של ממתקים וכאלה לא אוכל) לפעמים הם יקבלו "מחר" או "בשבת" ולפעמים גם זה לא.

בכללי בזמני ארוחה אני קודם דואגת להם שיהיו שבעים ורגועים ואז מכינה או לוקחת לעצמי

אבל אם זה נשנוש ביניים או ארוחה לא מסודרת זה יכול לקרות

במקרה כזה שהם מתעקשים משלך או בלי קשר לזמני רעב ושובע זה נשמע נטו הצבת גבולות

וזה החלטה שלך.

אישית ברור שלא הייתי מסכימה בטח אם הם מסוגלים להכין לעצמם כזה. אבל זה החלטה חינוכית אין פה נכון ולא נכון

אם את אומרת שלא תביאי ואת כן מביאה, למה שלא ימשיכו לבקש?

אם את רוצה לקבוע כלל שהאוכל של אמא הוא של אמא,

אז תעמדי עת זה.

את השותפות והקרבה אפשר להציע בדרך שהיא לא אוכל.

עצם זה שקבעת מראש שתצאי אמא רעה, גורם לכך שאת יוצאת אמא רעה.

כי את מערבבת פרשנות עם פעולה פרקטית.

אז איך הילדים יקבלו את זה כמו שזה?

למה אם את לא חולקת איתם את האיפור ומוצרי הטיפוח שלך זה בסדר ואת לא יוצאת רעה?

למה כשרק את נוהגת באוטו זה בסדר ואת לא אמא רעה?

כשלך יהיה ברור שהאוכל שאת מכינה לעצמך הוא שלך בלבד, ולא מהווה ציון לאמהות שלך, גם להם יהיה ברור.

ואז יצטרכו לגבש פתרון אחר כגון לבקש מראש או להכין בעצמם גם.

נשמע שהם לפחות בגיל יסודי.

ואם הם יודעים על ההריון, אז בעייני אפשר לגייס אותם לשמור על העובר.

לשתף אותם שאמא בשמירה בגלל התינוק שבבטן ואסור לה לעשות כך וכך.. ובהריון אמא הרבה יותר רעבה כי הגוף שלה עובד קשה כדי לגדל את התינוק ולתת לו מה שצריך כדי שיוולד בריא וחזק בעז"ה. ולכן כשאתם רואים שאמר אוכלת x,y,z, זה כי היא צריכה את זה בשביל ההריון. לאמא לא נעים לא לתת לכם, אבל כשאמא נותנת לכם היא בעצם נותנת גם לתינוק פחות. והוא לא יכול לדאוג לעצמו כמו שאתם יכולים.

אז נרצה שתעזרו לנו לשמור על אמא והתינוק. אם אתם אוהבים את האוכל של אמא, רק תגידו לפני שנדע להכין מספיק. ואם לא אמרתם לפני, תדעו שאמר למרות שמאוד אוהבת אתכם, לא יכולה לתת לכם כי הגוף שלה ממש צריך את זה. 

והבטן עדיין לא נחשפה

וכן, שניהם בגיל היסודי אז בקטע הזה זה מקל עלי שיכינו לעצמם אם רעבים, אבל תמיד האוכל שלי נראה יותר מגרה משום מה.

גם אם אחליט לאכול חסה לא מתובלת- הם פתאום יסיימו את החבילה השניה... כי פתאום יש חשק

אבל זה לא נורא, שיהיה בתאבון

אבל לבקש ממני זה משהו שאהיה חייבת לעמוד על שלי, כנראה שאין לי ברירה

וסליחה מראש על השיפוטיות

אם הם אמורים להכין לעצמם 3 ארוחות נראה לי לגיטימי לפנק אותם בארוחה אחת ביום, למרות שהם יכולים לדאוג לעצמם הם עדיין יחסית קטנים..  בטח שהם לא יודעים מה הסיבה

בנוסף, אם שעה אחרי שסיימו לאכול את מקבלת משלוח שווה זה גם נראה לי מבאס מהצד.. במיוחד שזה לא משהו חריג כמו שאת מתארת.

אז נראה לי יש שתי אפשרויות, או לאכול דברים פשוטים יותר כשהם בסביבה ואז יותר קל לחלוק, ואת הדברים השווים לחכות לזמן שקט.

והאפשרות  השניה זה לשתף אותם ואז הדברים יתקבלו יותר.  

מעבר לזה, החופש תכף נגמר אז מניחה שיהיה לך יותר זמן לאכול בשקט 😉

ויש משהו במה שאת אומרת,

חוץ מהעניין שגם דברים פשוטים מושכים אותם

אכלתי חסה, חסה! הכי לא מפתה...

והם לקחו את החבילה השניה של החסה ואכלו אותה, את כולה...

האמת, באותה סיטואציה עפתי על זה שיש לי השפעה על מה שהם יאכלו, כי הם בכלל לא ילדים של ירקות.

מצד שני, זה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו בלי להטריח שיכינו לי 

הם היו מכינים לי ואז מבקשים ממה שהכינו

נגיד הכינו פנקייקים (כדי לשבוע אני צריכה איזה 4 לפחות) ומצאתי את עצמי אוכלת אחד וחצי

כשהם המכינים אז בכלל אין לי את הזכות לסרב להתחלק איתם,

כי להכין גם להם הם לא מוכנים, רק כשהם רעבים ואין ברירה אז מכינים לעצמם חביתה, טוסט או מלוואח הכי מורכב

לפחות מכל המשפחות שאני מכירה: אם אחד ההורים אוכל, מיד כולם ניגשים ורוצים גם. זוכרת את זה גם בתור ילדה.

באמת יש בזה משהו יותר מזמין.  

ואם לומר את האמת- טוסט שמכין מבוגר לא יידמה לטוסט שמכין ילד.

זה כמו שמבוגר יתגרה ממאכל במסעדה מסויימת ויעדיף את זה על פני להכין בבית

מאשר מסעדה

מסעדה זה יותר כדי להתפנק

או משלוח כשאין ברירה כמו עכשיו

כשהייתי בתחילת ההריון היה לי בחילות, לא הייתי מסוגלת לאכול כמעט כלום, בעלי הביא לי מהמילואים כעכים קטנים כאלה של עבאדי, זה היה כמעט הדבר היחיד שהייתי מסוגלת להכניס לפה... וכאמור רעבה כל הזמן, שמרתי על החטיפים האלה היטב לעצמי 😅, הבן שלי ביקש שאביא לו חבילה קטנה ולא הרשתי לו, רק הבאתי לו כמה כעכים בודדים, והוא ממש התחנן לחבילה אישית בשבילו, ולא הסכמתי וממש היה לי מצפון, מצד שני באמת רק זה מה שאכלתי.... בקיצור, מפה לשם, הילדים יצאו לתהילים אצל השכנה, פתאום הוא חוזר עם חטיף כעכים  של עבאדי מהתהילים, היה כמה ממתקים לבחירה והוא בחר את זה....חחחח... אמרתי, אין , הקב''ה דואג לילדים הקטנים... ראה שהוא כל כך רוצה ןסידר אותו מיד באותו יום!

לשאלתך, אולי תכיני כמות גדולה יותר, נגיד שתי חביתות, ואז אם יתחילו לבקש תביאי מהמנה השניה, אבל לא להתחיל להכין לכולם, אלא כל אחד טועם קצת מהמנה הנוספת שהכנת... חוצמיזה, מותר לך להגיד זה אוכל של אמא. 

לגבי כמות נוספת, כמובן שזה רעיון מבורך אם היה אפשרי

כי אני בשמירה אז עמידה מרובה לא טובה לי

אני לא מכינה אפילו לי חביתה חח

זה או אוכל קנוי או אוכל שהכנתי ביזע ודמעות ובסיכון שארגיש פתאום התכווצויות,

וגם כשהצעתי להזמין גם להם הם לא רצו, וחבל להזמין משלוח שאולי יהיה לשווא

אבל באמת אקח מפה שאתאם איתם ציפיות שאו שיזמינו איתי או שלא אביא להם גם אם יבקשו

זה משאיר אותי בסופו של דבר רעבה עצבנית וחלשה בלי טיפת סבלנות (גם כרגע בהריון ועד שאני מגיעה לאוכל גם ככה בקצה שלי, וגם בלי קשר זה לימוד טוב בעיני) .

הגדולה שלי בת שנתיים וחצי ועדיין אני מרגילה אותה שיש פעמים שאני אוכלת משהו והיא לא, וזה בסדר.

כמובן שאני עושה את זה כשאני יודעת בוודאות שהיא לא רעבה (אכלה לפניי) ואני יכולה להציע גם תחליף אחר שאני מסכימה - אם אין לי כח להתעסק בזה אז לא. ככל שאני יותר שלימה עם ה'לא' שלי ככה הוא יותר ברור לה והיא משחררת מזה מהר יותר.

בהתחלה היה לי מצפון, אבל אז הסברתי לעצמי שהילדה לא רעבה והכל בסדר- וככל שאני באמת בסדר עם זה היא גם בסדר עם זה וחוזרת למשחקים שלה.

יש פינוק ויש צורך, כשאני יודעת שהצורך שלהם מסופק אני יכולה בלי מצפון לדאוג לצורך שלי (בגיל קטן אני אחראית, בגיל גדול יכול להיות שהאחריות תעבור אליהם) אבל פינוק שלהם לא יכול לבוא על חשבון צורך שלי. פינוק נותנים בהרגשה טובה משני הצדדים. 

לפעמים קורה שהילדים חוזרים מהתהילים נגיד

ועם החשקים שיש בהריון יוצא לי לבקש מהם ציפס אחד או במבה אחת (חתיכה אחת, לא שקית חח)

ואולי פה הבעיה בכלל, שיש לי מצפון לא להביא להם כי הם בעצמם מביאים לי מהפינוקים שלהם שזה הצורך של הילדים כביכול

כל עוד הם לא מרגישים שהם חייבים וזה לא מגיע עם מניפולציות לא רואה בעיה. זה משמח לחלוק.

אני חושבת שילדים תמיד יבקשו מה שהם חושבים שיגרום להם להנאה, לא מצפה שהם לא יבקשו או יחשבו עליי ועל הצורך שלי קודם - כן מצפה שיקבלו גם תשובה שלילית.

שלגמרי מותר לך להגיד שזה האוכל שלך. ובעיקר אם הצעת מראש להזמין/להכין גם להם, והם סירבו.

אבל האמת שבאופן אישי אני גם מזדהה עם התחושה שלך שלא נעים לסרב להם כשהם מתגרים ורוצים לטעום, במיוחד כשהם תמיד מוכנים לתת לך לטעום מהדברים שלהם.

ולכן, אני חושבת שאם אני הייתי במצב כזה, הייתי פותחת את הנושא לשיחה איתם, מסבירה להם שאני מאוד אוהבת אותם ןבטח לא רוצה לגרות אותם. אבל אני גם לא רוצה להישאר רעבה אחרי ארוחה שהיתה אמורה להשביע אותי. ומבהירה להם שהם צריכים לחשוב מראש אם הם ירצו. וגם אם הם חושבים שהם ירצו רק קצת לטעום, הם צריכים להגיד מראש, כי קצת ועוד קצת לכל אחד לא משאיר לי מספיק בשבילי.. (אפשר גם מראש להכין/להזמין קצת יותר, ולשמור חלק מהכמות בצד לטעימות של מי שרוצה, ושיהיה ברור להם שמעבר לזה לא נוגעים).

אני לא יודעת מה הדבר ה*נכון* לעשות. אבל נראה לי שזה מה שהיה מתאים לי לעשות. מוזמנת לקחת אם מתאים לך...

אבל לצורך הדוגמה

אני מזמינה המבורגר, סלט חלומי,

מנות שאם אני אזמין כפול והם לא יאכלו- זה יזרק

אני לא אוכל מנת המבורגר נוספת , וסלט של אתמול זה לא כמו טרי וכדומה, ואם הם באמת לא יאכלו אז הם גם לא יאכלו למחרת.

אולי זו בעיה נוספת שלא קשורה, שאני לא אוכל משלוח מאתמול.. אבל זה כבר משהו אחר 

(אם זה בכלל רלוונטי מבחינתכם להזמין גם להם), ושישאו בתוצאות. הם מספיק גדולים לפי מה שאני מבינה להבין שאם אמרתם מקודם לא להזמין לכם, אז לא הזמנו וזה האוכל של אמא. ואם הזמנו כי רציתם ובסוף לא אכלתם, לא בטוח שפעם הבאה נזמין כי חבל על הכסף והאוכל.

מעלה עוד נקודה למחשבה, לא חייבים להסכים איתי.

בהריון של הקטן, היו לי בחילות זוועה וחולשה מטורפת. והרגשתי שבנוסף לקושי הפיזי אני צריכה להתמודד עם ההסתרה והתלונות של הילדים (שלא מצליחה לעזור להם או להיות איתם ומסרבת להם כל הזמן בלי סיבה כביכול מצידם).

אז ממש ממש בהתחלה (שבוע 5) כבר סיפרנו להם (לגדולים. היו בגיל יסודי). הם התרגשו מאוד! אמרנו להם שזאת הסיבה שאמא לא מכינה להם אוכל ולא עוזרת להם. ואנחנו צריכים שהם יעזרו. כמובן הדגשנו שלא מספרים לאף אחד, גם לא לדודים או לאחים הקטנים. כי זה סוד רק שלנו עד שהבטן תגדל ועוד אנשים כבר יראו מעצמם.

כמה עומס נפשי זה הוריד ממני!! מלחמה אחת פחות! וגם פיזית הם נרתמו יותר לעזור. 

שישמרו בסוד חחח

הם עלולים להתלהב וישר לספר לחברים בכיתה, למורה, ולכל מי שנקלע בדרכם..

אני מנסה את זה איתם עם סודות קטנים יותר

בשירשור אחר כתבת שאת בשלב של העמסת סוכר.

עד מתי תכננת לשמור את ההיריון בסוד?

מקווה שהילדים ידעו לפני השכנים והחברים שלהם בכיתה... שלא ישמעו פתאום ממישהו, או שישאלו אותם והם יובכו כי לא אמרו להם כלום והם לא יודעים אם זה נכון. או שפשוט יבינו מעצמם וידעו שאסור לדבר עם אמא על זה כי עובדה שהיא לא מספרת.

(עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בתת מודע זאת הסיבה שאמא שלי שמעה ממני על ההריון הראשון שהוא גם הנכד הראשון רק בתחילת השליש השני.  היא לא סיפרה לנו אף פעם על ההריונות. הבנו לבד. ולא דובר על זה אף פעם בבית)   

אני לא רואה בזה פסול

הריון חמישי זה לא כזה מרגש אותם

אולי הם כבר מבינים, בדיוק כמו שאת מספרת

לא רואה סיבה לספר על הריון שמוגדר בסיכון ואפילו המשפחה המורחבת לא יודעת..

ואני כרגע במצב שאני לא ממהרת לספר, כל עוד אפשר להסתיר, ואני בבית אז אין מי שיראה אותי ויגיד לילדים

אבל אלוקים גדול, רק הוא יודע מה יהיה עוד חודש חודשיים או אפילו שבוע הבא, אולי אראה לנכון לספר

גם ככה חוששת לספר כי זה הרבה זמן להמתין ואין להם תחושת זמן

כתבת שהילדים שלך בגילאי יסודי. לילדים בגיל כזה בהחלט יש תחושת זמן (גם לילדים צעירים יותר אפשר לתווך את הזמן, אבל זה לא העניין).

מגיע להם לשמוע ממך על ההיריון שעכשיו, בלי קשר ללידה שתהיה. למרות ואולי בגלל שההיריון בסיכון.

הם רואים אותך, הם מבינים שמשהו קורה, הם רואים שלא הכל כרגיל. איך את חושבת שהם מפרשים לעצמם את המציאות?

בהיריון הקודם לא סיפרנו לילדים עד שבוע מאוחר יחסית. תכננתי לספר להם אחרי הסקירה, ובסקירה גילינו שהעובר פגוע והבנו שנצטרך להפסיק את ההיריון.

למחרת פגשתי אשה די מבוגרת, שסיפרה לי שכשהילדים שלה היו בערך בגיל של הילדים שלך היא היתה בהיריון, וממש לפני שהיא סיפרה להם, בשבוע 18, הפסיק הדופק והיא עברה הפלה מאוחרת. לא סיפרה להם והכל המשיך כרגיל.

עברו שנים, הילדים שלה גדלו, ובשיחות איתם התברר לה שכולם ידעו שקרה משהו לאמא. הם לא ידעו מה בדיוק, אבל ידעו בוודאות שקרה משהו מאד עצוב ומדאיג, והכי גרוע - שזה משהו שאי אפשר לדבר עליו עם אבא ואמא.

בקבוצת תמיכה לנשים לאחר לידות שקטות שהשתתפתי בה היתה אשה חרדית, שהלידה השביעית הגיעה ללידה במועד ול"ע ילדה תינוק מת.

היא לא דיברה עם הילדים שלה על ההיריון בכלל, (אולי רק עם השניים הגדולים) נסעה ללדת בלילה וחזרה בבוקר והמשיכה בשגרה כרגיל ולא סיפרה להם כלום - לכאורה לא היה צורך כי הם לא ציפו לתינוק.

המצב שלה היה לא טוב, היא חזרה לשגרה יחסית מהר אבל התקשתה מאד להשתקם והסתובבה בתחושת צער ובדידות גדולה מאד.

הילדים שלך רואים ומרגישים אותך, מגיע להם לשמוע ממך מה קורה, מגיע גם לך להיות גלויה וכנה איתם, מגיע לכם לעבור את הדברים יחד כמשפחה לטוב ולמוטב.

ממש מזמינה אותך להתבונן בדברים למה את לא משתפת אותם ולשקול את זה שוב.

והצגת את הדברים ממש יפה

אנחנו פתוחים עם הילדים, מה שאפשר ובריא להם, הם שאלו מההתחלה למה אני לא עובדת ושיתפתי שיש לי דם בבטן, אפילו הראתי להם תמונת אולטרסאונד של ההמטומה

והסברתי להם שכדי שזה יעבור אז צריך לתת לבטן לנוח .

המחשתי להם כמו פצע ביד שאם ניגע ונגרד הרבה אז הוא לא יחלים, אז ככה צריך לא להתאמץ כדי שהדם בבטן יעבור בעזרת ה'.

אני מביאה להם תחושה שהם יכולים לשאול הכל, וזה גם מה שעזר לי בהתחלה כשהם היו מכינים לי אוכל כי הבינו את המצב.

על הריון ספציפי לא סיפרתי , כי באמת זו לא הסיבה לשמירה אלא ההמטומה שעליה כן דיברתי 

דם ופצע בבטן יכולים להיות דבר מאוד מבהיל לעומת זאת תינוק זה דבר נורא משמח ולכן גם אם יש קשיים בדרך זה נחווה בטוב 

ודם בבטן זה המצב

בהריון תקין לא הייתי נזהרת ושומרת בסוד כי הוא לא היה נחשב בסיכון, ואז גם הייתי מדברת על התינוק שצריך לשמור עליו

אבל הכי נכון לשתף את האמת שיש דם בבטן

ובגלל שזה מאוד שכיח (יש עוד כמה במשפחה שחוו את זה בהתחלה אמנם, אז הם לא מקשרים את זה להריון, אז הם מבינים שזה לא בהכרח מסוכן אלא פשוט לשמור)

כלומר עד הלידה?

לא רואה סיבה לספר לילדים שלך שאת בהיריון ושעומד להיוולד להם אח?

שאת בשמירת היריון וצריכה לנוח?

ואם את מזמינה תזמיני לעצמך בלילה ;)

אם הוא מכין דברים שיכולים להישאר עד הערב, אולי הם יסכימו לאכול מזה לאורך היום...

מבינה אותך מאוד, בפרט שזה אוכל... משום מה אוכל זה דבר חומרי אבל כל כך רגשי שמפעיל את כולנו...

ואני ממש נמנעת מלבקש מבעלי, למרות שהוא לא מביא הרגשה לא נעימה

אבל גם כשהןא מכין זה לחם עם חביתה, דברים קלים שגם אותם אני לא יכולה להכין . אז לבקש שיכין יותר גם לילדים זה מרגיש לי כבר לבקש את כל היד

וגם הילדים גדולים, יכולים להכין לעצמם חביתה, זו סתם עצלנות כבר

אלה לרגעי משבר שצריכה להתפנק...

וגם לא רוצה שהקטנים יתגרו כי אסור בגילאים הקטנים

זה מושג שאת משוכנעת שאם לא אומרים לילד 'כן', אז הוא בעצם חווה רוע מצד ההורה?

אני מנסה לדייק את הדברים...

יש לך משהו שחשוב לך, להזין את עצמך, הילדים רוצים ממך תשומת לב בצורה הזאת (אחרת מוזר שלא מסכימים לאכול בזמן אחר שאת מציעה להם)

אז תקראי את המפה, תסבירי להם שזה האוכל שלך ואין לך שום בעיה לדאוג להם לאוכל אחר או כזה בזמן *אחר*.

אחרי פעמיים גג הם יבינו את הפואנטה וכמובןןןן לתת להם צומי בצורה אחרת

אמא שדואגת לעצמה- זו אמא מופלאה שכולם מרוויחים מזה וכמובן שגם ילדיה... 

אבל כשמדובר באוכל זה מרגיש לי יותר רגיש מכל סירוב אחר

אבל אין ספק שלמדתי פה על עוד הסתכלות, ושצריכה לדאוג לעצמי

וכבר כמה ימים אני חושבת עלייך.

ורציתי להציע שאם למשל את מזמינה המבורגר, אז אולי את יכולה לעשות קניות שהפריזר יהיה מלא בדברים כמו המבורגר, לחמניות להמבורגר וכל מיני חומרי גלם שקל מאוד להרכיב מהם ארוחה כמו זו שאת מזמינה.  ואז הילדים פותחים מסעדה ומכינים לך ולהם וכל מה שהם צריכים לעשות זה הרכבה של מנות. וקצת לחתוך ירקות(אפשר לקנות חסה חתוכה כבר ולחתוך מלפפון בצל ועגבניה זה תואם גיל). ואז גם יש יותר כמות אם מישהו רוצה עוד וזה לא הרבה עבודה בשבילם להכין עוד. וגם מכינים לפי מה שרוצים.(יש אפילו וופל בלגי/פנקייק קפואים שרק מכניסים לטוסטר וכך גם לך יהיה יותר אוכל זמין)

וזה רעיון מבורך! כל מה שהצעת!

גם ההמבורגר וגם הוופל בלגי, זה באמת פתרון מעולה

תודה רבה רבה רבה!

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

וממש מתאים לחנוכה!

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות