הייתי נכנסת לחדר נועלת אוכלת..

ככה לא שמו לב.

נשמע הזוי אבל הייתי במצב דומה לשלך. לא יכולתי לדאוג לא להם ולא לי.

ורק אחרי שאכלתי יכולתי קצת להתאושש.

לא היה לי מצפון. כי לא היתה לי ברירה

א. הסיכוי שאגיע לחדר בלי שיראו אותי בדרך- הוא כמעט קלוש כי הם לרוב משחקים בסלון שהוא פתוח למטבח

ב. אם "יתפסו" אותי אוכלת בחדר זה סוג של יהרוס אמון כי אצלנו לא אוכלים בחדרים

אין כמו שלי בסיר או במקרר

אני מזמינה או שבעלי מכין רק לי משהו מסוים

אבל את מציעה מראש...

אז מי שלא רצה שתזמיני גם לו לא יקבל..

ואז להזכיר-"שאלתי אותך אם את רוצה ואמרת שלא. מה שבצלחת הזו- זה שלי"

ואם מראש את יודעת שלא תעמדי בזה אז פשוט להכין מראש כמות שתספיק לך לשבוע ולשותפים הצפויים

מה שאני עושה (גם כשאני לע בהריון חח)

זה עניין אפילו חינוכי בעיניי

שאצלי בצלחת... והם יודעים שיש אוכל שרק אמא אוכלת (וגם אבא), וזהו.

עם הקטנה זה מאתגר יותר, אבל עדיין אני מתעקשת על זה. לפעמים הם מבקשים שאכבד אותם (בעיקר מדברים קנויים כמו קרקרים), ואם אני יכולה אני נותנת להם ואם אין לי מספיק - אז אומרת להם שלא.

אצלי רובם כבר בהחלט גדולים בשביל להכין לעצמם אוכל אמיתי, אז אין לי נקיפות מצפון... (נקיפות המצפון מגיעות אצלי כשהם מכינים *לי* אוכל... )

שילדים ידעו שאבא ואמא מעליהם במובן מסוים - גם אם עיקר חייהם נועד בשבילם ובשביל לגדל אותם.

ושידעו שאבא ואמא הם ישויות נפרדות מהם, שיש להם עולם משלהם שלא קשור רק לילדים...

(אנחנו עובדים על זה בעיקר עכשיו כשהילדים רואים אותנו מתלחששים ומיד בטוחים שדיברנו עליהם... לפעמים זה נכון, כמובן, ואז אנחנו מסבירים להם שאנחנו מדברים עליהם כי הם חשובים לנו, אבל לפעמים באמת לא דיברנו עליהם, ואנחנו מנסים להבהיר להם שיש לנו עוד חיים מעבר אליהם...)

אבל הגישה שלך נכונה

כי הנטייה הטבעית שלנו היא לרחם על הילדים ולתת להם מה שהם מבקשים...

ויחד עם זאת צריך איזון - אולי אנחנו לפעמים יותר מדי נוקשים בשמירה על הפרטיות שלנו מולם

בהצלחה לכולנו!

לפעמים אני גם אכין להם (נניח חביתה למשל)

ולפעמים אין לי כח או רק אחרי שאני אסיים

אבל יש דברים מיוחדים שהם רק שלנו (יותר בכיוון של ממתקים וכאלה לא אוכל) לפעמים הם יקבלו "מחר" או "בשבת" ולפעמים גם זה לא.

בכללי בזמני ארוחה אני קודם דואגת להם שיהיו שבעים ורגועים ואז מכינה או לוקחת לעצמי

אבל אם זה נשנוש ביניים או ארוחה לא מסודרת זה יכול לקרות

במקרה כזה שהם מתעקשים משלך או בלי קשר לזמני רעב ושובע זה נשמע נטו הצבת גבולות

וזה החלטה שלך.

אישית ברור שלא הייתי מסכימה בטח אם הם מסוגלים להכין לעצמם כזה. אבל זה החלטה חינוכית אין פה נכון ולא נכון

אם את אומרת שלא תביאי ואת כן מביאה, למה שלא ימשיכו לבקש?

אם את רוצה לקבוע כלל שהאוכל של אמא הוא של אמא,

אז תעמדי עת זה.

את השותפות והקרבה אפשר להציע בדרך שהיא לא אוכל.

עצם זה שקבעת מראש שתצאי אמא רעה, גורם לכך שאת יוצאת אמא רעה.

כי את מערבבת פרשנות עם פעולה פרקטית.

אז איך הילדים יקבלו את זה כמו שזה?

למה אם את לא חולקת איתם את האיפור ומוצרי הטיפוח שלך זה בסדר ואת לא יוצאת רעה?

למה כשרק את נוהגת באוטו זה בסדר ואת לא אמא רעה?

כשלך יהיה ברור שהאוכל שאת מכינה לעצמך הוא שלך בלבד, ולא מהווה ציון לאמהות שלך, גם להם יהיה ברור.

ואז יצטרכו לגבש פתרון אחר כגון לבקש מראש או להכין בעצמם גם.

נשמע שהם לפחות בגיל יסודי.

ואם הם יודעים על ההריון, אז בעייני אפשר לגייס אותם לשמור על העובר.

לשתף אותם שאמא בשמירה בגלל התינוק שבבטן ואסור לה לעשות כך וכך.. ובהריון אמא הרבה יותר רעבה כי הגוף שלה עובד קשה כדי לגדל את התינוק ולתת לו מה שצריך כדי שיוולד בריא וחזק בעז"ה. ולכן כשאתם רואים שאמר אוכלת x,y,z, זה כי היא צריכה את זה בשביל ההריון. לאמא לא נעים לא לתת לכם, אבל כשאמא נותנת לכם היא בעצם נותנת גם לתינוק פחות. והוא לא יכול לדאוג לעצמו כמו שאתם יכולים.

אז נרצה שתעזרו לנו לשמור על אמא והתינוק. אם אתם אוהבים את האוכל של אמא, רק תגידו לפני שנדע להכין מספיק. ואם לא אמרתם לפני, תדעו שאמר למרות שמאוד אוהבת אתכם, לא יכולה לתת לכם כי הגוף שלה ממש צריך את זה. 

והבטן עדיין לא נחשפה

וכן, שניהם בגיל היסודי אז בקטע הזה זה מקל עלי שיכינו לעצמם אם רעבים, אבל תמיד האוכל שלי נראה יותר מגרה משום מה.

גם אם אחליט לאכול חסה לא מתובלת- הם פתאום יסיימו את החבילה השניה... כי פתאום יש חשק

אבל זה לא נורא, שיהיה בתאבון

אבל לבקש ממני זה משהו שאהיה חייבת לעמוד על שלי, כנראה שאין לי ברירה

וסליחה מראש על השיפוטיות

אם הם אמורים להכין לעצמם 3 ארוחות נראה לי לגיטימי לפנק אותם בארוחה אחת ביום, למרות שהם יכולים לדאוג לעצמם הם עדיין יחסית קטנים..  בטח שהם לא יודעים מה הסיבה

בנוסף, אם שעה אחרי שסיימו לאכול את מקבלת משלוח שווה זה גם נראה לי מבאס מהצד.. במיוחד שזה לא משהו חריג כמו שאת מתארת.

אז נראה לי יש שתי אפשרויות, או לאכול דברים פשוטים יותר כשהם בסביבה ואז יותר קל לחלוק, ואת הדברים השווים לחכות לזמן שקט.

והאפשרות  השניה זה לשתף אותם ואז הדברים יתקבלו יותר.  

מעבר לזה, החופש תכף נגמר אז מניחה שיהיה לך יותר זמן לאכול בשקט 😉

ויש משהו במה שאת אומרת,

חוץ מהעניין שגם דברים פשוטים מושכים אותם

אכלתי חסה, חסה! הכי לא מפתה...

והם לקחו את החבילה השניה של החסה ואכלו אותה, את כולה...

האמת, באותה סיטואציה עפתי על זה שיש לי השפעה על מה שהם יאכלו, כי הם בכלל לא ילדים של ירקות.

מצד שני, זה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו בלי להטריח שיכינו לי 

הם היו מכינים לי ואז מבקשים ממה שהכינו

נגיד הכינו פנקייקים (כדי לשבוע אני צריכה איזה 4 לפחות) ומצאתי את עצמי אוכלת אחד וחצי

כשהם המכינים אז בכלל אין לי את הזכות לסרב להתחלק איתם,

כי להכין גם להם הם לא מוכנים, רק כשהם רעבים ואין ברירה אז מכינים לעצמם חביתה, טוסט או מלוואח הכי מורכב

לפחות מכל המשפחות שאני מכירה: אם אחד ההורים אוכל, מיד כולם ניגשים ורוצים גם. זוכרת את זה גם בתור ילדה.

באמת יש בזה משהו יותר מזמין.  

ואם לומר את האמת- טוסט שמכין מבוגר לא יידמה לטוסט שמכין ילד.

זה כמו שמבוגר יתגרה ממאכל במסעדה מסויימת ויעדיף את זה על פני להכין בבית

מאשר מסעדה

מסעדה זה יותר כדי להתפנק

או משלוח כשאין ברירה כמו עכשיו

כשהייתי בתחילת ההריון היה לי בחילות, לא הייתי מסוגלת לאכול כמעט כלום, בעלי הביא לי מהמילואים כעכים קטנים כאלה של עבאדי, זה היה כמעט הדבר היחיד שהייתי מסוגלת להכניס לפה... וכאמור רעבה כל הזמן, שמרתי על החטיפים האלה היטב לעצמי 😅, הבן שלי ביקש שאביא לו חבילה קטנה ולא הרשתי לו, רק הבאתי לו כמה כעכים בודדים, והוא ממש התחנן לחבילה אישית בשבילו, ולא הסכמתי וממש היה לי מצפון, מצד שני באמת רק זה מה שאכלתי.... בקיצור, מפה לשם, הילדים יצאו לתהילים אצל השכנה, פתאום הוא חוזר עם חטיף כעכים  של עבאדי מהתהילים, היה כמה ממתקים לבחירה והוא בחר את זה....חחחח... אמרתי, אין , הקב''ה דואג לילדים הקטנים... ראה שהוא כל כך רוצה ןסידר אותו מיד באותו יום!

לשאלתך, אולי תכיני כמות גדולה יותר, נגיד שתי חביתות, ואז אם יתחילו לבקש תביאי מהמנה השניה, אבל לא להתחיל להכין לכולם, אלא כל אחד טועם קצת מהמנה הנוספת שהכנת... חוצמיזה, מותר לך להגיד זה אוכל של אמא. 

לגבי כמות נוספת, כמובן שזה רעיון מבורך אם היה אפשרי

כי אני בשמירה אז עמידה מרובה לא טובה לי

אני לא מכינה אפילו לי חביתה חח

זה או אוכל קנוי או אוכל שהכנתי ביזע ודמעות ובסיכון שארגיש פתאום התכווצויות,

וגם כשהצעתי להזמין גם להם הם לא רצו, וחבל להזמין משלוח שאולי יהיה לשווא

אבל באמת אקח מפה שאתאם איתם ציפיות שאו שיזמינו איתי או שלא אביא להם גם אם יבקשו

זה משאיר אותי בסופו של דבר רעבה עצבנית וחלשה בלי טיפת סבלנות (גם כרגע בהריון ועד שאני מגיעה לאוכל גם ככה בקצה שלי, וגם בלי קשר זה לימוד טוב בעיני) .

הגדולה שלי בת שנתיים וחצי ועדיין אני מרגילה אותה שיש פעמים שאני אוכלת משהו והיא לא, וזה בסדר.

כמובן שאני עושה את זה כשאני יודעת בוודאות שהיא לא רעבה (אכלה לפניי) ואני יכולה להציע גם תחליף אחר שאני מסכימה - אם אין לי כח להתעסק בזה אז לא. ככל שאני יותר שלימה עם ה'לא' שלי ככה הוא יותר ברור לה והיא משחררת מזה מהר יותר.

בהתחלה היה לי מצפון, אבל אז הסברתי לעצמי שהילדה לא רעבה והכל בסדר- וככל שאני באמת בסדר עם זה היא גם בסדר עם זה וחוזרת למשחקים שלה.

יש פינוק ויש צורך, כשאני יודעת שהצורך שלהם מסופק אני יכולה בלי מצפון לדאוג לצורך שלי (בגיל קטן אני אחראית, בגיל גדול יכול להיות שהאחריות תעבור אליהם) אבל פינוק שלהם לא יכול לבוא על חשבון צורך שלי. פינוק נותנים בהרגשה טובה משני הצדדים. 

לפעמים קורה שהילדים חוזרים מהתהילים נגיד

ועם החשקים שיש בהריון יוצא לי לבקש מהם ציפס אחד או במבה אחת (חתיכה אחת, לא שקית חח)

ואולי פה הבעיה בכלל, שיש לי מצפון לא להביא להם כי הם בעצמם מביאים לי מהפינוקים שלהם שזה הצורך של הילדים כביכול

כל עוד הם לא מרגישים שהם חייבים וזה לא מגיע עם מניפולציות לא רואה בעיה. זה משמח לחלוק.

אני חושבת שילדים תמיד יבקשו מה שהם חושבים שיגרום להם להנאה, לא מצפה שהם לא יבקשו או יחשבו עליי ועל הצורך שלי קודם - כן מצפה שיקבלו גם תשובה שלילית.

שלגמרי מותר לך להגיד שזה האוכל שלך. ובעיקר אם הצעת מראש להזמין/להכין גם להם, והם סירבו.

אבל האמת שבאופן אישי אני גם מזדהה עם התחושה שלך שלא נעים לסרב להם כשהם מתגרים ורוצים לטעום, במיוחד כשהם תמיד מוכנים לתת לך לטעום מהדברים שלהם.

ולכן, אני חושבת שאם אני הייתי במצב כזה, הייתי פותחת את הנושא לשיחה איתם, מסבירה להם שאני מאוד אוהבת אותם ןבטח לא רוצה לגרות אותם. אבל אני גם לא רוצה להישאר רעבה אחרי ארוחה שהיתה אמורה להשביע אותי. ומבהירה להם שהם צריכים לחשוב מראש אם הם ירצו. וגם אם הם חושבים שהם ירצו רק קצת לטעום, הם צריכים להגיד מראש, כי קצת ועוד קצת לכל אחד לא משאיר לי מספיק בשבילי.. (אפשר גם מראש להכין/להזמין קצת יותר, ולשמור חלק מהכמות בצד לטעימות של מי שרוצה, ושיהיה ברור להם שמעבר לזה לא נוגעים).

אני לא יודעת מה הדבר ה*נכון* לעשות. אבל נראה לי שזה מה שהיה מתאים לי לעשות. מוזמנת לקחת אם מתאים לך...

אבל לצורך הדוגמה

אני מזמינה המבורגר, סלט חלומי,

מנות שאם אני אזמין כפול והם לא יאכלו- זה יזרק

אני לא אוכל מנת המבורגר נוספת , וסלט של אתמול זה לא כמו טרי וכדומה, ואם הם באמת לא יאכלו אז הם גם לא יאכלו למחרת.

אולי זו בעיה נוספת שלא קשורה, שאני לא אוכל משלוח מאתמול.. אבל זה כבר משהו אחר 

(אם זה בכלל רלוונטי מבחינתכם להזמין גם להם), ושישאו בתוצאות. הם מספיק גדולים לפי מה שאני מבינה להבין שאם אמרתם מקודם לא להזמין לכם, אז לא הזמנו וזה האוכל של אמא. ואם הזמנו כי רציתם ובסוף לא אכלתם, לא בטוח שפעם הבאה נזמין כי חבל על הכסף והאוכל.

מעלה עוד נקודה למחשבה, לא חייבים להסכים איתי.

בהריון של הקטן, היו לי בחילות זוועה וחולשה מטורפת. והרגשתי שבנוסף לקושי הפיזי אני צריכה להתמודד עם ההסתרה והתלונות של הילדים (שלא מצליחה לעזור להם או להיות איתם ומסרבת להם כל הזמן בלי סיבה כביכול מצידם).

אז ממש ממש בהתחלה (שבוע 5) כבר סיפרנו להם (לגדולים. היו בגיל יסודי). הם התרגשו מאוד! אמרנו להם שזאת הסיבה שאמא לא מכינה להם אוכל ולא עוזרת להם. ואנחנו צריכים שהם יעזרו. כמובן הדגשנו שלא מספרים לאף אחד, גם לא לדודים או לאחים הקטנים. כי זה סוד רק שלנו עד שהבטן תגדל ועוד אנשים כבר יראו מעצמם.

כמה עומס נפשי זה הוריד ממני!! מלחמה אחת פחות! וגם פיזית הם נרתמו יותר לעזור. 

שישמרו בסוד חחח

הם עלולים להתלהב וישר לספר לחברים בכיתה, למורה, ולכל מי שנקלע בדרכם..

אני מנסה את זה איתם עם סודות קטנים יותר

בשירשור אחר כתבת שאת בשלב של העמסת סוכר.

עד מתי תכננת לשמור את ההיריון בסוד?

מקווה שהילדים ידעו לפני השכנים והחברים שלהם בכיתה... שלא ישמעו פתאום ממישהו, או שישאלו אותם והם יובכו כי לא אמרו להם כלום והם לא יודעים אם זה נכון. או שפשוט יבינו מעצמם וידעו שאסור לדבר עם אמא על זה כי עובדה שהיא לא מספרת.

(עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בתת מודע זאת הסיבה שאמא שלי שמעה ממני על ההריון הראשון שהוא גם הנכד הראשון רק בתחילת השליש השני.  היא לא סיפרה לנו אף פעם על ההריונות. הבנו לבד. ולא דובר על זה אף פעם בבית)   

אני לא רואה בזה פסול

הריון חמישי זה לא כזה מרגש אותם

אולי הם כבר מבינים, בדיוק כמו שאת מספרת

לא רואה סיבה לספר על הריון שמוגדר בסיכון ואפילו המשפחה המורחבת לא יודעת..

ואני כרגע במצב שאני לא ממהרת לספר, כל עוד אפשר להסתיר, ואני בבית אז אין מי שיראה אותי ויגיד לילדים

אבל אלוקים גדול, רק הוא יודע מה יהיה עוד חודש חודשיים או אפילו שבוע הבא, אולי אראה לנכון לספר

גם ככה חוששת לספר כי זה הרבה זמן להמתין ואין להם תחושת זמן

כתבת שהילדים שלך בגילאי יסודי. לילדים בגיל כזה בהחלט יש תחושת זמן (גם לילדים צעירים יותר אפשר לתווך את הזמן, אבל זה לא העניין).

מגיע להם לשמוע ממך על ההיריון שעכשיו, בלי קשר ללידה שתהיה. למרות ואולי בגלל שההיריון בסיכון.

הם רואים אותך, הם מבינים שמשהו קורה, הם רואים שלא הכל כרגיל. איך את חושבת שהם מפרשים לעצמם את המציאות?

בהיריון הקודם לא סיפרנו לילדים עד שבוע מאוחר יחסית. תכננתי לספר להם אחרי הסקירה, ובסקירה גילינו שהעובר פגוע והבנו שנצטרך להפסיק את ההיריון.

למחרת פגשתי אשה די מבוגרת, שסיפרה לי שכשהילדים שלה היו בערך בגיל של הילדים שלך היא היתה בהיריון, וממש לפני שהיא סיפרה להם, בשבוע 18, הפסיק הדופק והיא עברה הפלה מאוחרת. לא סיפרה להם והכל המשיך כרגיל.

עברו שנים, הילדים שלה גדלו, ובשיחות איתם התברר לה שכולם ידעו שקרה משהו לאמא. הם לא ידעו מה בדיוק, אבל ידעו בוודאות שקרה משהו מאד עצוב ומדאיג, והכי גרוע - שזה משהו שאי אפשר לדבר עליו עם אבא ואמא.

בקבוצת תמיכה לנשים לאחר לידות שקטות שהשתתפתי בה היתה אשה חרדית, שהלידה השביעית הגיעה ללידה במועד ול"ע ילדה תינוק מת.

היא לא דיברה עם הילדים שלה על ההיריון בכלל, (אולי רק עם השניים הגדולים) נסעה ללדת בלילה וחזרה בבוקר והמשיכה בשגרה כרגיל ולא סיפרה להם כלום - לכאורה לא היה צורך כי הם לא ציפו לתינוק.

המצב שלה היה לא טוב, היא חזרה לשגרה יחסית מהר אבל התקשתה מאד להשתקם והסתובבה בתחושת צער ובדידות גדולה מאד.

הילדים שלך רואים ומרגישים אותך, מגיע להם לשמוע ממך מה קורה, מגיע גם לך להיות גלויה וכנה איתם, מגיע לכם לעבור את הדברים יחד כמשפחה לטוב ולמוטב.

ממש מזמינה אותך להתבונן בדברים למה את לא משתפת אותם ולשקול את זה שוב.

והצגת את הדברים ממש יפה

אנחנו פתוחים עם הילדים, מה שאפשר ובריא להם, הם שאלו מההתחלה למה אני לא עובדת ושיתפתי שיש לי דם בבטן, אפילו הראתי להם תמונת אולטרסאונד של ההמטומה

והסברתי להם שכדי שזה יעבור אז צריך לתת לבטן לנוח .

המחשתי להם כמו פצע ביד שאם ניגע ונגרד הרבה אז הוא לא יחלים, אז ככה צריך לא להתאמץ כדי שהדם בבטן יעבור בעזרת ה'.

אני מביאה להם תחושה שהם יכולים לשאול הכל, וזה גם מה שעזר לי בהתחלה כשהם היו מכינים לי אוכל כי הבינו את המצב.

על הריון ספציפי לא סיפרתי , כי באמת זו לא הסיבה לשמירה אלא ההמטומה שעליה כן דיברתי 

דם ופצע בבטן יכולים להיות דבר מאוד מבהיל לעומת זאת תינוק זה דבר נורא משמח ולכן גם אם יש קשיים בדרך זה נחווה בטוב 

ודם בבטן זה המצב

בהריון תקין לא הייתי נזהרת ושומרת בסוד כי הוא לא היה נחשב בסיכון, ואז גם הייתי מדברת על התינוק שצריך לשמור עליו

אבל הכי נכון לשתף את האמת שיש דם בבטן

ובגלל שזה מאוד שכיח (יש עוד כמה במשפחה שחוו את זה בהתחלה אמנם, אז הם לא מקשרים את זה להריון, אז הם מבינים שזה לא בהכרח מסוכן אלא פשוט לשמור)

כלומר עד הלידה?

לא רואה סיבה לספר לילדים שלך שאת בהיריון ושעומד להיוולד להם אח?

שאת בשמירת היריון וצריכה לנוח?

ואם את מזמינה תזמיני לעצמך בלילה ;)

אם הוא מכין דברים שיכולים להישאר עד הערב, אולי הם יסכימו לאכול מזה לאורך היום...

מבינה אותך מאוד, בפרט שזה אוכל... משום מה אוכל זה דבר חומרי אבל כל כך רגשי שמפעיל את כולנו...

ואני ממש נמנעת מלבקש מבעלי, למרות שהוא לא מביא הרגשה לא נעימה

אבל גם כשהןא מכין זה לחם עם חביתה, דברים קלים שגם אותם אני לא יכולה להכין . אז לבקש שיכין יותר גם לילדים זה מרגיש לי כבר לבקש את כל היד

וגם הילדים גדולים, יכולים להכין לעצמם חביתה, זו סתם עצלנות כבר

אלה לרגעי משבר שצריכה להתפנק...

וגם לא רוצה שהקטנים יתגרו כי אסור בגילאים הקטנים

זה מושג שאת משוכנעת שאם לא אומרים לילד 'כן', אז הוא בעצם חווה רוע מצד ההורה?

אני מנסה לדייק את הדברים...

יש לך משהו שחשוב לך, להזין את עצמך, הילדים רוצים ממך תשומת לב בצורה הזאת (אחרת מוזר שלא מסכימים לאכול בזמן אחר שאת מציעה להם)

אז תקראי את המפה, תסבירי להם שזה האוכל שלך ואין לך שום בעיה לדאוג להם לאוכל אחר או כזה בזמן *אחר*.

אחרי פעמיים גג הם יבינו את הפואנטה וכמובןןןן לתת להם צומי בצורה אחרת

אמא שדואגת לעצמה- זו אמא מופלאה שכולם מרוויחים מזה וכמובן שגם ילדיה... 

אבל כשמדובר באוכל זה מרגיש לי יותר רגיש מכל סירוב אחר

אבל אין ספק שלמדתי פה על עוד הסתכלות, ושצריכה לדאוג לעצמי

וכבר כמה ימים אני חושבת עלייך.

ורציתי להציע שאם למשל את מזמינה המבורגר, אז אולי את יכולה לעשות קניות שהפריזר יהיה מלא בדברים כמו המבורגר, לחמניות להמבורגר וכל מיני חומרי גלם שקל מאוד להרכיב מהם ארוחה כמו זו שאת מזמינה.  ואז הילדים פותחים מסעדה ומכינים לך ולהם וכל מה שהם צריכים לעשות זה הרכבה של מנות. וקצת לחתוך ירקות(אפשר לקנות חסה חתוכה כבר ולחתוך מלפפון בצל ועגבניה זה תואם גיל). ואז גם יש יותר כמות אם מישהו רוצה עוד וזה לא הרבה עבודה בשבילם להכין עוד. וגם מכינים לפי מה שרוצים.(יש אפילו וופל בלגי/פנקייק קפואים שרק מכניסים לטוסטר וכך גם לך יהיה יותר אוכל זמין)

וזה רעיון מבורך! כל מה שהצעת!

גם ההמבורגר וגם הוופל בלגי, זה באמת פתרון מעולה

תודה רבה רבה רבה!

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

יש חוף נפרד

ויש חוף מעורב

ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.

את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם

מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.

אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.

או לחוף באשקלון ממש מבודד.

אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.

וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.

יש שם חניה מאד גדולה.

זה צמוד מימין לחוף הנפרד.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶