אבל מכיוון שזו סוגיה חינוכית רגישה מאוד, אני חושב שאתל צריכים להתייעץ על זה עם איש/אישה/אנשי חינוך. אם אין לכם בקרבתכם, אולי שווה לנסות לדבר עם הרב יוני לביא.

ברור שאתם רוצים בטובתה, ובטח יש סיבות טובות למה בחרתם דווקא במסלול הזה בשבילה לשנים הבאות.

אולי כדאי לשבת לשיחה על כוס קפה ועוגה , להכניס אותה קצת לדיבור של מבוגרים ולפתוח איתה את הקשיים

מצד אחד להסביר לה את כל הסיבות הטובות שיכולות להיות כשתלך לשם, ומצד שני להקשיב מה באמת מפחיד אותה בדרך הזאת. אם זה נטו החברות אפשר לתאר לה הרבה מקרים שהחברות לא נשארת אותו הדבר או שזה דווקא מראה על חוזק נפשי ויכולת להתמודד עם מצבים חדשים, ולקבל שינויים בחיים.

כמובן שצריך לשים לב למצב הילדה אבל ככל שאתם תהיו בטוחים בבחירה שלכם כך אני מאמינה שהיא גם תקבל אותה בסופו של דבר.

הרי היא לא רואה את כל מה שרואים מזוית של הורה, היא רואה את הצד שלה

תשתפו אותה בבעיות שיכולות להיות בבית הספר אליו חברות שלה הולכות , ואלו דברים טובים יש בבית הספר שאתם רוצים לרשום אותה אליו

והכי חשוב-

לא להיבהל. היא נכנסת עכשיו לשלב בגיל ההתבגרות שלה, אני בטוחה שיהיו עוד הרבה התנהגויות כאלה על כל מני דברים, זה הזמן ללמוד כיצד לשמור על הסמכות ההורית ועם זאת לשמוע ולהקשיב לילד, להשאיר דלת פתוחה שירצה לדבר ולסמוך

בהצלחה

לא יודעת אם עוד רלוונטי.

בעיני יש כאן 2 צדדים שצריך ללמוד כהורים להחזיק יחד:

1. הבנה של הכאב והאובדן והחששות שלה. היא פוחדת לאבד את החברות ואת חיי החברה שלה, שהם ממש משמעותיים בגיל הזה. בלי להקטין את הכאב, בלי להגיד שזה לא נורא או שווה את זה, פשוט להקשיב לקושי שלה, לפחד שלה, למצוקה ולצרכים שלה.

2. ההבנה שאתם כרגע בחרתם מה שנכון בעיניכם עבורה, וכרגע זה מה שיקרה, למרות שאתם מבינים את כאבה ומצטערים בצערה.

מתוך האחיזה ב2 המקומות האלה לשאול אותה מה כן יוכל לעזור לה בכיתה החדשה,

או לשמור על קשר עם חברות, או לפתח חיי חברה מחודשים- לפי מה שתגיד שחשוב לה וכואב לה בסעיף 1.

בסוף וגם בהתחלה, אנחנו יותר זקוקים להכרה ולהבנה מאשר לפתרונות. הרבה פעמים כהורים אנחנו פוחדים להכיר ולהבין תחושות של ילד, שנוגדות

את הקו שלנו. לדוגמא אם ילד רוצה ממתק, או ללכת עם אבא, וזה מבחינתנו לא אפשרי כרגע,

לרוב נפחד לקבל את תחושת האכזבה והרצון שלו, כי אין ביכולתנו להעניק לו את מה שירצה.

ואחד הדברים החשובים זה ללמוד לדעת לתת מקום לקושי, לכאב, לפחד, לרצון, גם אם אין לנו כרגע

פתרון קסם. מהר מאד נגלה שעצם ההכרה וההקשבה משמעותית ברוב המקרים יותר מהדבר עצמו...

וכמובן תפילות רבות, ולתת לה תחושה שאתם איתה.

בהצלחה רבה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....