דנתור מביע ייאוש מהמלחמה. אבל חוץ מזה הוא מסרב למלכות ארגורן בלי שום קשר. השאלה אם הוא מסב לחזרת מלך לגונדור, או מסרב לשושלת יסילדור מארנור כי לדעתו זו שושלת מנוונת ומסכנה כבר. אבל אם היו מוצאים יורש לאנריון בגונדור אז הוא היה מסכים.

שנלחמים נגד סאורון שקשור לבני האדם שבמזרח ובדרום. גם אם הוא מתכוון במערב לנומנור, הוא לא מזלזל במורשת של נומנור, הוא רק מביע ייאוש מכך שהם יוכלו לנצח. הוא עצמו אומר לפני מותו שהוא היה רוצה לראות בהמשך תפארת גונדור ולמשול בה, אבל הוא מיואש ויודע שאין לזה סיכוי. אז "אכן הכזיב המערב" זה לא זלזול במורשת, אלא ייאוש מנצחון.

אבל לגבי ארגורן הוא אומר "לא אהיה כפוף לשושלת שאבד זמנה וסר חינה" או משהו דומה. זה כבר זלזול, השאלה האם הוא מתכוון לכל צאצאי אלנדיל, או רק לצאצאי יסילדור בארנור בצפון?

לא יצא לקרוא אותו. אבל הייתי מסוקרן לקרוא (כמובן לא סולח לה על איתילה במקום איתיליין. מזל שלא כתבה לותיה במקום לותין. או על צלברימבור).

בכל מקרה המוות של דנתור היה מעשה של ייאוש. אבל הוא לא זלזל במורשת שלו, הרי לא היה בקיא במסורה כמוהו בכל גונדור.

אני בדרכ מעדיף את לוטם

אבל יש כמה מקומות ששלה יותר יפה

נכון, הוא היה מטורף לחלוטין

אילו היה במצב רגיל

לעולם לא היה אומר אכן כזיב המערב

הרי בכלל לא ציפו לעזרת ולינור בעידן השלישי (ואת עזרת גנדלף הוא ממאן לקבל)

אבל ולינור שלחה עזרה

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.