"והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", מה הכוונה שלימה? יש דבר כזה לחזור בתשובה שלימה, להיות צדיק גמור, הכי צדיק בעולם? אולי כן.

אבל הוא ענה שהכוונה במנוח "תשובה שלימה" היא תשובה שכוללת את כל רבדי החיים.

ברגע שאדם עושה תשובה זה יכול להיות בפרט כזה או אחר, בעניין ספציפי מאוד, אך בהכרח זה יקרין על שאר החיים, במידה ומדובר ב"תשובה שלימה".

כל רבדי החיים והכוחות הם צריכים להיות חלק מתהליך התיקון.

הרב קוק כותב שללמוד תורה שלא לשמה זה שלב קריטי בהתקדמות. בשלב הזה החומר הוא מה שמתגייס לטובת הלימוד, ולכן שממשיכים לשלב הבא, הרוחני, של "לימוד לשמה" אז הרוח בא בנוסף לגוף שכבר הצלחנו לגייס לטובת הלימוד בשלב הקודם. אחרת, רק הרוח היה בא והגוף היה נשאר.

על דרך זה, אולי אפשר לקשר את זה לשאלה שלך, כמו שהתשובה היא עניין כולל באדם, כך התשובה היא עניין כולל במציאות וכך תשובתו של אדם היא דבר שמשפיע על ההוויה כולה, כי היא עניין כולל. והרב קוק אומר זאת ולא זוכר כרגע איפה בדיוק, אולי בפרק ה' באורות התשובה. 

אולי ראיתי במקור אחר או שפשוט עדיין לא מצאתי

"יש לפעמים תועלת ממה שתחילת עסק התורה הוא שלא לשמה, שעל ידי זה מתמזגת תשוקת הלימוד גם בהכחות הגופניים והדמיוניים, ואחר כך כשמתקדש האדם ועוסק בתורה לשמה, הכל עולה עמו. אבל אם תחילת העסק הוא לשמה, אין כחות הגופניים השפלים הולכים עם אותו הזרם העליון מהם, ונמצא שתמיד התוכן התורתי שלו עומד הוא ממעל לגופו, שיש אמנם בזה יתרון מצד נקיון התורה ובהירותה, אבל לעומת זה יש בזה חסרון מצד התמעטות הטבעיות שבה. רק במדה עליונה של קדושה, ברוחב דעה המפלשת את כל העבים, יש קישור אמיץ בכל הכחות כולם עם התיאור המחשבתי היותר עליון דוקא. ואלה הם רשב"י וחביריו, שתורתן אומנותם, יושבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו, נשמתן של צדיקים שנמלך מלך מלכי המלכים הקב"ה בהם במלאכת עולמו."

שמונה קבצים, קובץ ה' פסקה י"א

שמונה קבצים קובץ ה – ויקיטקסט

איך אתה מבין את התשובה הכללית? תתחיל מלצייר את זה ואז כדאי לדון האם אפשר להשיג את זה. אחרת זה סתם דיון תאורטי על טכניקה רוחנית חצי פנטסטית...

ייתכן מאוד שחווית את זה בחייך ולא ידעת לשיים את זה

בגדול, להבנתי, כשמה כן היא - כללית, כלומר מקיפה הכל. הזכירו את הרב חיים וידל אז אני מצטרף - אני שמעתי שהרב חיים תיאר בפרקים א ב ג שיש סכימה קבועה. בפרק א' התשובה הטבעית היא תשובה מיראת עונש בעיקרה ("שהוא, בעצמו, בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו"); התשובה האמונית היא תשובה מיראה, כלומר יחס לגודל שלא מתחיל מהזרימה הטבעית של החיים אלא ("...היא חיה בעולם ממקור המסורת והדת"). כל התיאורים בתשובה האמונית הם תיאורים אנטי אינטואיטיביים שאדם הכי עדין שהכי מחובר לעצמו לא היה מזהה בקרבו בלי מעמד הר סיני. התפקידים הטבעי והאמוני בונים יחד תפיסה כללית, שכלית, שכפי שמופיע במהר"ל - השכל הוא נבדל ואינו גוף, והגוף סופי והשכל בלתי סופי. התשובה השכלית היא תשובה כללית ("הכרה ברורה הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה"). "תשובה זו *הכלולה* מהקודמות..." - הופכת זדונות לזכויות, כלומר תשובה מאהבה - "זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות..."

בפרק ב' מתוארים רק שני סוגי תשובה בכותרת, אבל בפועל מוזכרים שלושה. הפירוש שיותר הסתדר לי הוא שהתשובה העליונה היא סוג מבורר יותר של תשובה פתאומית, אבל בדומה לה גם היא מגיעה בברק. כמו שאדם לא יוזם תשובה פתאומית אלא היא באה לבד, והשותפות היחידה שלו היא "לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה" - כך גם לגבי התשובה העליונה - כל התהליך פתאומי ופסיבי. זה נקרא "הארה" ואין לנו מה להתבייש בצמא שלנו להארה כזו, וכל העבודה שלנו בחיי הרוח היא להכשיר פתח להארה הממרקת הזו של בהירות ועוצמת הרצון לטוב. התשובה ההדרגית היא מוסרית אבל נטולת הארה. התשובה העליונה גם היא כללית, בדומה לתשובה השכלית, "באה מהברקה של הטוב הכללי", ומודגש לכל אורך התיאור שלה מידת הכלל: "והלא *הכל* הוא טוב וישר, והיושר שבנו בא מהתאמתנו אל *הכל*, ואיך אפשר להיות קרוע מן *הכל*"

וכמו התשובה השכלית, גם כאן הרב מדגיש שזו תשובה מאהבה.

בפרק ג' התשובה הכללית נקראת סתמית כללית, ובה מוסבר המנגנון הנפשי של מעשה התשובה. המרירות, כלומר חוסר ההזדהות והשמחה של האדם על מהלך חייו, כפי שמתואר גם בתשובה הפרטית המפורשת ביחס לחטא פלוני שמדאיב את לבבו, אבל הרבה יותר בעוצמה כשהאדם מכיר בקטנות שלו ובריחוק שלו מהתוכן האלוהי האצילי. אין סיבה חיצונית מקומית ("מפורשת") לקטנות, אלא הבעיה היא הצימצום. כמו שמוזכר במאמר "אל התשובה":

"... אבל הלא ענפיה (של הנשמה) נתפשטו בהכרח במורד כזה, עד שהסתגלה לאלה המפעלים ותוכן החיים המוגבל בהגבלת בשר ודם, ומתוך כך כהו מאורותיה, והועם זיו אורם, ומתוך המחשך הזה, באים כל דרכי התעיה הרבים אשר בחיים האנושיים"

בהתאם, להבנתי - תשובה כללית היא תמיד סוג התשובה האחרון בפרקים א ב ג. היא תמיד תשובה מאהבה לכל היש שבי ובעולם, בחיבור עם הטבעיות שבנפשי ועם התורה במקוריותה. לעומת התשובה הפתאומית שהיא ברק בחושך שאמנם חושף את הקשר של האדם אל הטוב "מכיר הוא את הרע ואת הכיעור של החטא ונהפך לאיש אחר" (נאמר על שאול, כשקיבל נבואה) אבל לא היה כאן אפקט כללי, ולא נאמרה ההבלטה של הכרת כל הטוב ("כמה שהלב יכול לספוג")

לכן להבנתי-

1. התשובה הכללית קורית לכולם, כי היא הארה. לא תראה נצנצים באוויר, אלא תחזור לאהוב את החיים והעולם וכנפי הרוח שלך ייפתחו.

2. המשמעות של היותה כללית היא אהבת כל היש, ולכן כל מרחבי החיים מתברכים מכוחה ומבקשים לחשוף את הקשר אל הכל ("ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, מן פירור משונה, כאבק דק שכלא נחשב")

3. אחת הדרכים לזמן את התשובה היא ע"י מפגש עם המרירות על קטנות החיים ("מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן"). הכאב מחזיר את האדם לאהוב ולחיות ע"פ גדולת נשמתו.

4. הרב שלי אמר לנו בצורה מאוד יפה על "דרך הכובש ודרך הישר" שדרך הכובש מבוטאת בשיר "אורייתא" של אביתר בנאי: 'עד שנפגשנו אני ואת הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרב". אבל אדם אוהב, שהקשר שלו אל התכנים האלו הוא שכלי, מבורר, קבוע, יכול לשוב אל השקפת העולם והחיים השלמה בכל רגע. הוא יודע לאן לשוב ומה המשמעות של התשובה. אהבה = הזדהות, וההזדהות שלו עם הרצון הטוב זמינה לו בכל רגע. (ראינו במהר"ל בתפארת ישראל פרק י"ד - "עבירה מכבה מצווה ועבירה לא מכבה תורה" והכיוון שהצענו, כפי שאומר המהר"ל, הוא שלימוד תורה איכותי נהייה שכלי, וכשלאדם יש פיצוח בשכל (לא בלוגוס אלא בהשקפת החיים) שום דבר לא יכול לגנוב את זה).

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭