"והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", מה הכוונה שלימה? יש דבר כזה לחזור בתשובה שלימה, להיות צדיק גמור, הכי צדיק בעולם? אולי כן.

אבל הוא ענה שהכוונה במנוח "תשובה שלימה" היא תשובה שכוללת את כל רבדי החיים.

ברגע שאדם עושה תשובה זה יכול להיות בפרט כזה או אחר, בעניין ספציפי מאוד, אך בהכרח זה יקרין על שאר החיים, במידה ומדובר ב"תשובה שלימה".

כל רבדי החיים והכוחות הם צריכים להיות חלק מתהליך התיקון.

הרב קוק כותב שללמוד תורה שלא לשמה זה שלב קריטי בהתקדמות. בשלב הזה החומר הוא מה שמתגייס לטובת הלימוד, ולכן שממשיכים לשלב הבא, הרוחני, של "לימוד לשמה" אז הרוח בא בנוסף לגוף שכבר הצלחנו לגייס לטובת הלימוד בשלב הקודם. אחרת, רק הרוח היה בא והגוף היה נשאר.

על דרך זה, אולי אפשר לקשר את זה לשאלה שלך, כמו שהתשובה היא עניין כולל באדם, כך התשובה היא עניין כולל במציאות וכך תשובתו של אדם היא דבר שמשפיע על ההוויה כולה, כי היא עניין כולל. והרב קוק אומר זאת ולא זוכר כרגע איפה בדיוק, אולי בפרק ה' באורות התשובה. 

אולי ראיתי במקור אחר או שפשוט עדיין לא מצאתי

"יש לפעמים תועלת ממה שתחילת עסק התורה הוא שלא לשמה, שעל ידי זה מתמזגת תשוקת הלימוד גם בהכחות הגופניים והדמיוניים, ואחר כך כשמתקדש האדם ועוסק בתורה לשמה, הכל עולה עמו. אבל אם תחילת העסק הוא לשמה, אין כחות הגופניים השפלים הולכים עם אותו הזרם העליון מהם, ונמצא שתמיד התוכן התורתי שלו עומד הוא ממעל לגופו, שיש אמנם בזה יתרון מצד נקיון התורה ובהירותה, אבל לעומת זה יש בזה חסרון מצד התמעטות הטבעיות שבה. רק במדה עליונה של קדושה, ברוחב דעה המפלשת את כל העבים, יש קישור אמיץ בכל הכחות כולם עם התיאור המחשבתי היותר עליון דוקא. ואלה הם רשב"י וחביריו, שתורתן אומנותם, יושבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו, נשמתן של צדיקים שנמלך מלך מלכי המלכים הקב"ה בהם במלאכת עולמו."

שמונה קבצים, קובץ ה' פסקה י"א

שמונה קבצים קובץ ה – ויקיטקסט

איך אתה מבין את התשובה הכללית? תתחיל מלצייר את זה ואז כדאי לדון האם אפשר להשיג את זה. אחרת זה סתם דיון תאורטי על טכניקה רוחנית חצי פנטסטית...

ייתכן מאוד שחווית את זה בחייך ולא ידעת לשיים את זה

בגדול, להבנתי, כשמה כן היא - כללית, כלומר מקיפה הכל. הזכירו את הרב חיים וידל אז אני מצטרף - אני שמעתי שהרב חיים תיאר בפרקים א ב ג שיש סכימה קבועה. בפרק א' התשובה הטבעית היא תשובה מיראת עונש בעיקרה ("שהוא, בעצמו, בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו"); התשובה האמונית היא תשובה מיראה, כלומר יחס לגודל שלא מתחיל מהזרימה הטבעית של החיים אלא ("...היא חיה בעולם ממקור המסורת והדת"). כל התיאורים בתשובה האמונית הם תיאורים אנטי אינטואיטיביים שאדם הכי עדין שהכי מחובר לעצמו לא היה מזהה בקרבו בלי מעמד הר סיני. התפקידים הטבעי והאמוני בונים יחד תפיסה כללית, שכלית, שכפי שמופיע במהר"ל - השכל הוא נבדל ואינו גוף, והגוף סופי והשכל בלתי סופי. התשובה השכלית היא תשובה כללית ("הכרה ברורה הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה"). "תשובה זו *הכלולה* מהקודמות..." - הופכת זדונות לזכויות, כלומר תשובה מאהבה - "זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות..."

בפרק ב' מתוארים רק שני סוגי תשובה בכותרת, אבל בפועל מוזכרים שלושה. הפירוש שיותר הסתדר לי הוא שהתשובה העליונה היא סוג מבורר יותר של תשובה פתאומית, אבל בדומה לה גם היא מגיעה בברק. כמו שאדם לא יוזם תשובה פתאומית אלא היא באה לבד, והשותפות היחידה שלו היא "לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה" - כך גם לגבי התשובה העליונה - כל התהליך פתאומי ופסיבי. זה נקרא "הארה" ואין לנו מה להתבייש בצמא שלנו להארה כזו, וכל העבודה שלנו בחיי הרוח היא להכשיר פתח להארה הממרקת הזו של בהירות ועוצמת הרצון לטוב. התשובה ההדרגית היא מוסרית אבל נטולת הארה. התשובה העליונה גם היא כללית, בדומה לתשובה השכלית, "באה מהברקה של הטוב הכללי", ומודגש לכל אורך התיאור שלה מידת הכלל: "והלא *הכל* הוא טוב וישר, והיושר שבנו בא מהתאמתנו אל *הכל*, ואיך אפשר להיות קרוע מן *הכל*"

וכמו התשובה השכלית, גם כאן הרב מדגיש שזו תשובה מאהבה.

בפרק ג' התשובה הכללית נקראת סתמית כללית, ובה מוסבר המנגנון הנפשי של מעשה התשובה. המרירות, כלומר חוסר ההזדהות והשמחה של האדם על מהלך חייו, כפי שמתואר גם בתשובה הפרטית המפורשת ביחס לחטא פלוני שמדאיב את לבבו, אבל הרבה יותר בעוצמה כשהאדם מכיר בקטנות שלו ובריחוק שלו מהתוכן האלוהי האצילי. אין סיבה חיצונית מקומית ("מפורשת") לקטנות, אלא הבעיה היא הצימצום. כמו שמוזכר במאמר "אל התשובה":

"... אבל הלא ענפיה (של הנשמה) נתפשטו בהכרח במורד כזה, עד שהסתגלה לאלה המפעלים ותוכן החיים המוגבל בהגבלת בשר ודם, ומתוך כך כהו מאורותיה, והועם זיו אורם, ומתוך המחשך הזה, באים כל דרכי התעיה הרבים אשר בחיים האנושיים"

בהתאם, להבנתי - תשובה כללית היא תמיד סוג התשובה האחרון בפרקים א ב ג. היא תמיד תשובה מאהבה לכל היש שבי ובעולם, בחיבור עם הטבעיות שבנפשי ועם התורה במקוריותה. לעומת התשובה הפתאומית שהיא ברק בחושך שאמנם חושף את הקשר של האדם אל הטוב "מכיר הוא את הרע ואת הכיעור של החטא ונהפך לאיש אחר" (נאמר על שאול, כשקיבל נבואה) אבל לא היה כאן אפקט כללי, ולא נאמרה ההבלטה של הכרת כל הטוב ("כמה שהלב יכול לספוג")

לכן להבנתי-

1. התשובה הכללית קורית לכולם, כי היא הארה. לא תראה נצנצים באוויר, אלא תחזור לאהוב את החיים והעולם וכנפי הרוח שלך ייפתחו.

2. המשמעות של היותה כללית היא אהבת כל היש, ולכן כל מרחבי החיים מתברכים מכוחה ומבקשים לחשוף את הקשר אל הכל ("ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, מן פירור משונה, כאבק דק שכלא נחשב")

3. אחת הדרכים לזמן את התשובה היא ע"י מפגש עם המרירות על קטנות החיים ("מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן"). הכאב מחזיר את האדם לאהוב ולחיות ע"פ גדולת נשמתו.

4. הרב שלי אמר לנו בצורה מאוד יפה על "דרך הכובש ודרך הישר" שדרך הכובש מבוטאת בשיר "אורייתא" של אביתר בנאי: 'עד שנפגשנו אני ואת הייתי צריך את הכאב כדי לרגע להתקרב". אבל אדם אוהב, שהקשר שלו אל התכנים האלו הוא שכלי, מבורר, קבוע, יכול לשוב אל השקפת העולם והחיים השלמה בכל רגע. הוא יודע לאן לשוב ומה המשמעות של התשובה. אהבה = הזדהות, וההזדהות שלו עם הרצון הטוב זמינה לו בכל רגע. (ראינו במהר"ל בתפארת ישראל פרק י"ד - "עבירה מכבה מצווה ועבירה לא מכבה תורה" והכיוון שהצענו, כפי שאומר המהר"ל, הוא שלימוד תורה איכותי נהייה שכלי, וכשלאדם יש פיצוח בשכל (לא בלוגוס אלא בהשקפת החיים) שום דבר לא יכול לגנוב את זה).

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות