1. יכול להיות דלקת. אצל הקטנה שלי היה בגיל כמה ימים וקיבלתי משחה אנטיביוטית . לא דם אבל, יותר הפרשה מוגלתית

2. זה ממש נורמלי לגיל הזה. אין קשר בין כמות החלב לרווח בין ההנקות ממה שאני יודעת.. את נותנת מוצץ.?

בגיל הזה מניקה בלי קשר לכמה אכל וכמה חלב יש לי (ואני מפוצצת חלב בימים הראשונים ב"ה)

אם אני רואה שהוא מחפש אוכל (מטה ראש לצדדים, מוציא לשון, מתלונן) אז מניקה.

1. כתמונים קלים על הגופיה מהטבור. הרופא ילדים ראה אותו ולא אמר כלום...

2. אוכל כל הזמן...

יש לי חלב בשפע ב"ה. מניקה לפי דרישה (הוא בד"כ לא מספיק לבכות אפילו🥰 ) בלי להסתכל בכלל על השעון.

כן קורה לפעמים שישן שעתיים. אבל גם קורה שיונק שעתיים רצוף....

ככה זה ימים ראשונים

זה אמור להתאזן אל תדאגי

ברור שמניקה מתי שרוצה בהתאם לדרישה ממש לא מחכה לבכי וכו'

אצל הגדול שלי היה עם חלב שאוב וידעתי תמיד שלפני שעברו שעתיים שלוש אין שום דרישה לעוד אוכל

אם עכשיו אני מבינה שזה הצפי לחודש הקרוב אני לא בטוחה שיש לי מסוגלות להמשיך עם הנקה..

יותר זמינה..

אחר הצהריים שהגדול בבית וכאלה

שכדי לשמור על ההנקה, את צריכה להניק בלילה כי זה הזמן שהורמון הפרולקטין (של ייצור החלב עובד) אצלי זה גם מה שמנע הגעה של ווסת

וגם צריך האכלה תומכת הנקה כדי שלא יפתח העדפת בקבוק

אצלי ההנקה נגמרה ב5 חודשים. קצת לפני הפסקתי להניק בלילה לגמרי, והיונק שבת 

 בהתחלה הרבה מהתינוקות לא רגועים וזה מתסכל. הידיעה שזה זמני יכולה אולי לעזור .

מתי שתוכלי תניקי .. 

בהתחלה הם ממש עובריים עדיין, ההנקה זה הרבה מעבר לתזונה, זה התרפקות על אמא,

זה אהבה,

זה בטחון,

זה קשר פיזי ונפשי,

זה מפתח את הראייה (התינוק מביט מצד ימין פעם משמאל)

זה פוש של כל הדברים הבריאים שיחזקו לו את המערכת החיסונית כשיגדל זה ישמור עליו!

זה הורמונים שגם עוזרים לרפא אותך, לכווץ את הרחם, נותן לך הורמון האהבה ששכחתי את שמו שעוזר נגד דכאון אחרי לידה.

ועוד ועוד...

תקחי נשימה עמוקה ותביני שאת עכשיו רק בשבילו, כמו שבסוף ההריון לא יכולת לעשות כמעט כלום כי את רק בשבילו, לכאורה מוגבלת, אבל זה השלב בחיים שלו שהוא צריך את אמא 100% לאט לאט קצת יותר ירווח ארוחות.. תדאגי שתהיה לך תנוחה טובה נוחה להנקה, כרית טובה, בקבוק מים קבוע, מגירת נשנושים שליפה בהנקה. תנסי כמה שיותר לנוח תוך כדי הנקה וזה עוזר גם לך להחלים. בהתחלה זה קשוח, אבל בהמשך, אני אומרת לפעמים ההנקה מצילה אותי, כי אני יכולה למצוא את עצמי עובדת מנקהב מסדרת וכו'... ואז הבייבי צריך לינוק ואני ישר חושבת - אוי לא... עוד לא סיימתי את זה ואת זה ואת זה.... ואז כשאני מתיישבת להניק אני קולטת כמה הוא הציל אותי בדרישה שלו לינוק, כי הגוף שלי כבר ממש חייב מנוחה בלי ששמעתי לב אפילו... אני חושבת שזה חסד ה' איתנו שהתינוק מאלץ אותנו לעצור כל הזמן.

מניסיון שלי בלבד אבל אם לא מתחיל לעשות לבד הפסקות אז כדאי להתחיל לעשות.. אצליי כל פעם מרחמת ובגיל שבועיים בטיפת חלב העליה גבולית והיא אומרת לי שחשוב שיהיה ארוחה בזמנים קבועים כדי שיהיה מזין יותר וגם ככה הגוף גדל- כשיש מחזורי אוכל- ערנות ושינה קבועים ובאמת מאכילה כל שעתיים- שלוש לפי הדרישה אבל לא נותנת לפני שעתיים מתחלילת הארוחה הקודמת וזה ממש משמעותי לגדילה שלהן ולשפיות שלי!

בעז"ה שהכל יסתדר ויתאזן😄

אני ען םחות נסיון משאר האמהות פה אבל לפי מה שלמדתי על הביבי שלי ולפי מה שקראתי בלוחשת התינוק לא צריך לאכול ככ הרבה..

לפעמים מחפש לאכול אבל לא כי רעב אלאצכי רק רוצה למצוץ אז מביאים מוצץ והוא נרגע...

אני לא ידעתי את זה אז הבאתי עוד ועוד..בגיל שבוע   לאכול וזה היה לו עמוס מידי ופשוט הקיא הכל באזשהו שלב..

זו דעתי בעניין..

1. תקין

2. למה את שואבת? בהתחלה עדיין אין סנכרון בין כמות החלב שיש לך לבין הצורך של התינוק, השאיבות לא תורמות לסנכרון אלא ההיפך.

אם יש גודש תסחטי מעט להקלה, אבל לא לשאוב ארוחה שלמה.

פעולה היניקה לא נועדה רק לצורכי אוכל אלא גם לצורך רגשי והירגעות.

האכלה בבקבוק היא לא מדד.

לדעתי אם הוא יונק, אין סיבה בכלל לשאוב.

תניקי אותו כמה שהוא רוצה לפי דרישה.

בטח אם את אצל חמותך ויש לך עזרה, את לא אמורה לעשות כלום בשלב הזה.

לגבי הלילה, הנקה בשכיבה זו הצלה, לוקח זמן ללמוד, אבל זה עולם אחר.

אם את לא מניקה בלילה בכלל עוד יותר יקח זמן להתאים את כמות החלב לדרישה אז הרבה סבלנות, זה ממש תקין בשלב הזה אז בלי לחץ.

בהצלחה ומזל טוב!!

כשטיפה יותר גדולים מתחילה לרווח.

אותי אישית השאיבות יותר מתישות. להניק יותר קל לי, אני מניקה בשכיבה. כיף לשכב לידם ולהסניף אותם.

היועצת הנקה בבית חולים לימדה אותי איך לעשות את זה

משום מה בשכיבה בורח לו חלב מהפה

מה שלא קורה בתנוחות האחרות

הוא יונק עם פטמת סיליקון..

ה ''בעיה'' הזאת מוכרת לכן?

הפסקתי לבינתיים אמרתי נחכה שיגדל

למרות שהכי מסכימה בעולם

אין על הנקה בשכיבה פשוט הצלת חיים!!!!!

מעריכה מאוד את הזמן שהקששתן לזה

ב''ה בלילה ינק פעם אחת אחרי שעתיים ןפעפ שנייה אחרי 4 שעות

מחמיא ברמות

כנראה החלב שלי כן שווה משהו

כבר הייתי בלחץ שזה לא מזין אותו ולכן מבקש לאכול כל הזמן 🥴😐

כמובן אל תדאגו למי שכתבה שזה צורך חיוני בקרבה מגע וכו'

אני הכי מכירה יודעת ומודעת

פשוט היה נראה לי חריג קצת שהוא יונק ממש כל הזמן ברצף

שווה לחשוב על תדירות השאיבות.

לגוף לוקח זמן ללמוד כמה חלב לייצר, אם תשאבי "יותר מדי", כלומר בתדירות גבוהה בנוסף להנקות, זה יכול ליצור גודש בשלב הזה.

וגם ממה שאני מכירה עדיף לתת לו לינוק מאשר להוסיף שאוב, במיוחד בשלב של ביסוס ההנקה. כנ"ל לגבי ההנקה בלילה, זה הזמן שבו מופרש ההורמון של ההנקה והוא חשוב בשביל לבסס את ההנקה.

כמובן כמובן שאם קשה אז אין בעיה להיעזר, לתת שאוב, שעוד מישהו יאכיל וכו'.

אבל אם זו לא הסיבה לשאיבות, הייתי חושבת על זה שוב

אם זה לצורך אכילת ארוחות שפשוט לא מוצאת לזה סיכוי

אם זה למקלחת

שטיפות

וכאלה..

העניין הוא שגם אחרי שאוכל 90 מל שזה דיי והותר לגיל הזה - הוא עדיין רוצה לינוק

ככל הנראה רוצה את הקרבה..

הבוקר השלמנו את זה בעור לעור עם בעלי וזה הספיק לו

התחלתי גם לבצע רישום של ההנקות

אני שמה לב שיש מרווח בין תחילת הנקה ראשונה לשנייה

העניין הוא שיונק למשך שעה פלוס

מה שמשאיר לי כמה דקות שלי עם עצמי

עד שמסיים לאכול הוא מוכן לארוחה של אחרי

ילד זריז ב''ה 🥰

זה גם מכניס אותך ללחץ מיותר

הנקה זה קצת הבלתי ידוע ושחרור שליטה.

אני לא יודעת כמה הוא אוכל ואני לא יודעת מתי הפעם הבאה שירצה לאכול.

אם ממלא טיטולים- הוא מקבל את מה שצריך.

לפחות בשבועות הראשונים.. אחכ אפשר להתחיל לשים לב לשעון ולא לתת שוב לאכול לפני שעוברות שעתיים וחצי- שלוש

ובלילה בכלל.. אותי זה מייאש להסתכל על השעון בלילה.. 

ולגבי ההספקים שלך.. לא חייב להאכיל. אפשר לאכול כמה דקות בנחת או להתקלח בזמן שבעלך מחזיק אותו ומרגיע בדרכים אחרות

עשיתי את זה עם הבכור... זה מכניס ללחץ, לחוסר סבלנות. .זוכרת את עצמי אומרת

א י ך  ה ו א  ר ו צ ה  ל י נ ו ק  ש ו ב??

זה לא הגיוני!!!

עם האחרים הרפתי,

הוא באמת לא יונק כל הזמן הזה, חצי מהזמן הוא מנמנם... ובאמת שצריך להכנס לנקודת הנחה שהוא פשוט יונק כל הזמן. וזהו. זה שלה שעובר ממש מהר... אל תתייאשי ואל תיכנסי למשטר של שעות, הוא לא חי בעולם שלנו, הוא חי בעולם העובריות עדיין... 

האם אני מדמיינת שיונק כל הזמן

או שזה באמת המצב

אל תחשבו שאני לוקחת את זה למקום של אם אכל לפני שעתיים אז לא מגיע לו שוב עד שעה מסוימת

אוי ממש מגוחך לקחת את זה למקום כזה..

סליחה שאני מגיבה ככה

פשוט בהלם שככה הבינו אותי

עקבת כדי לוודא מה באמת הולך, הבנת נכון את המצב, שהוא תקין ונורמלי לחלוטין!

ממש הגיוני שהבייבי רוצה לינוק כל הזמן,

וממש הגיוני שאת לא רוצה להניק כל הזמן,

זה ממש ממש בסדר!

כמו שכתבו וכמו שאת כתבת בעצמך, עור לעור איתך או עם אבא זה מעולה, אפשר גם מוצץ.

ולא לצפות מעצמך לעשות שום דבר שהוא מעבר לדאגה לעצמך.

תנסי גם עיטוף לצורך הרגעה.

לדעתי תוותרי על השאיבות, זה גם גוזל המון זמן.

כשאת יכולה תניקי, כשאת לא יכולה שמישהו יחזיק אותו.

רק בלילה אם מלכתחילה את רוצה הפוגה גדולה יותר אז תשאבי מנה אחת ושיאכילו אותו כשהוא רעב.

אלא אם יש לך מדד שהוא לא יונק תקין שזה סיפור אחר, אבל אם את רואה בליעות ויש טיטולים מלאים אז הוא אוכל טוב ב"ה ותרגישי בסדר עם עצמך שמישהו אחר מטפל בו בזמן שאת מטפלת בעצמך.

חיבוק גדול!! לידה זה דבר משמח כ"כ ובו זמנית גם כואב וקשה ומתיש פיזית ונפשית.

את גיבורה ואמא מהממת ותצלחי את התקופה הזאת.

הרבה חיבוקים ועידודים!

💚

אומרת לו אחרי שעתיים לא מגיע לך ומשאירה אותו לבכות.. ברור לי שאת מביאה לו מתי שהוא רוצה

אבל עצם זה שעוקבים עם השעון זה מביא לתסכולים. 

פשוט עצם הרישום לפעמים הוא מלחיץ ואין בו צורך בשלב הזה במיוחד לא אצל תינוק יונק..

כן, יש מצב שהוא אוכל כל שעה כי הנקה היא לא רק אוכל.

ןיש מצב שהנקה לוקחת שעה בגיל הזה אבל זה משתפר תוך כמה שבועות. כשהיניקה שלהם נהיית יעילה יותר אז לאט לאט משך ההנקה מתקצר ונהיה קצת רווח ואוויר לנשימה בין ההנקות

נמשיך לעקוב

תודה לך ולכל מי שהגיבה בנושא

ממש אין בעיה

אני הייתי בהיסטריה על זה, גם אחרי שהחבל נשר עדיין המשיך לדמם. עכשיו בת שלושה חודשים והפופיק שלה מושלם כבר הרבה זמן ב''ה. ויותר מזה לידה קודמת דימם פתאום אחרי חמישה חודשים ואמרו שתקין.

לשים גופיות מעפנות בהתחלה

התייעצתי על זה הרבה עם כל אחד ברחוב בערך. לכן האנונימי

אולי זו קפיצת גדילה?

אצלי בבית החולים הם לא יורדים ממני לדקה.. וגם אחכ בבית לוקח זמן להתאפס.

ממש ממליצה על עיטוף! ממש עזר לי להבין מתי הוא פשוט עייף ולכן בוכה, ומתי הוא רעב ורוצה לינוק.

ולגבי פטמת סיליקון-לפעמים זה גורם להנקה להיות ארוכה יותר כי לוקח יותר זמן להוציא

בהצלחה!!!

היה לנו ככה כמעט עד גיל חודשיים(!!) והרופא לא נבהל בכלל. בגיל חודשיים אמרו שאם לא עובר עד גיל 3 חודשים צריך לצרוב את הטבור כדי לסגור אותו ..

בגיל חודשיים וקצת הפסיק לבד

כמובן שמדובר על כתמים קטנים כאלה וקצת הפרשות ולא ממש דימום

הגיוני שיש לו צורך מוגבר במציצה

אבל את לא יכולה לענות על הצורך הזה כל הזמן

לדעתי אחרי שינק את לחלוטין יכולה להביא מוצץ ולראות אם עוזר...

אגב, למאמ יש מוצצים קצרים וזה טוב כי לחלק מהתינוקות יש רפלקס הקאה מהמוצצים הרגילים כי הם גדולים מידי בשלב הזה..

עם שניהם לא הכי זרם

עשה לו כמו שאת כותבת רפלקס הקאה

אנסה מאמ באמת

הלוואי ויעבוד!!

הלוואי ויעזור

מעודדת אותך לא להתייאש כי יש תינוקות שלוקח להם זמן

אצלי ניסיתי מלאאא כולל ביבס, סובינקס, ועוד- ורק זה הלך. היה שווה להשקיע.

גם הפטמה קצרה והוא גם קל משקל במיוחד מה שמקל עליהם לשמור עליובתוךהפה.

KSP

1. אני לפני ארוחת צהריים

2. לא מדברת על כמות המים ששתיתי

3. קמתי משנת צהריים של שעתיים שהגדול היה בגינה - תודה לה'

קמתי תכלס עם גודש נוראי וכמה שמניקה (ב''ה שמבקש לינוק כל הזמן) - הגודש עבר אבל הכאב קיים

4. כואב לי הראש, כולי מצומררת - מרגישה כמו שהרגשתי לידה קודמת עם דלקת בשד. לא באליייייי 😭

5. הקייטרינג ביטלו לנו לברית בשלישי. קייטנרינגים אחרים לא ממש בעניין לאירוע מהיום לשלישי. מה שאומר אירוע במסעדה וזה עולה הון 🥴 ב''ה הוצאות של שמחות. מבאס הוא שאשכרה יש אנשים שמרגישים בנוח לשגע את השכל שנקח מסעדה מסוימת שלוקחת 60 יותר לממנה ממסעדה אחרת שמבחינתנו סבבה לנו איתה)

6. הבן שלי בחופש עד רביעי

ברביעי רק היכרות

חמישי שעתיים וכן הלאה

בפועל יום מלא בראשון הבא

שה' יעזור שנמשיך לעבור את זה עם ראש מעל המים. למי שתוהה אף אחד כאן לא בעניין שלו. המסך כבר לא מדגדג לו. רק יציאה לגינות ואת זה בעלי עושה מ 17 (כמובן לא מצפה, אבל סתם חולמת על חצי שעת שינה או כוס מים ופשוט לא מגיעה לזה)

7. תודה לבורא עולם על שני מתוקים. בבקשה שרק יהיה לי קצת יותר כח!!!! אכי''ר.

זהו, סוף פריקה

לתחושה של נגודש תחסטי עד הקלה וזהו. ותשתי כפית כורכום בחצי כוס מים*3 פעמים ביום שלא תתפתח דלקת

מתייגת את האלופה @דבורית

אז ממשיכה להניק

הפעם עושה את זה ממש באהבה כי הוא היחיד שמצליח לרוקן הכל..

אבל גם אחרי שאני מרוקנת לגמרי כואב לי ממש בנקודה אחת על השד

שזה האנטי דלקתי שמותר בהנקה) שלא תצטרכי אנטיביוטיקה

ולדעתי תפסיקי עם השאיבות

וגם, שימי משו קםוא על החזה ואל תגעי בו הרבה כי זה מעודד ייצור חלב.

יכול לשחרר את מה שמתפתח שם

בנוסף מצטרפת להמלצה של @המקורית לקחת כורכום (יש כדורים) ו/או ויטמינים ודברים שמחזקים. כמו בי פולן, פרוביוטיקה, ויטמין סי

מזל טוב וחיבוקים!!

אבדוק מה מותר בהנקה

תודה לכן!!

כנראה שבאמת כדאי גם לקחת משכך כאבים אנטי דלקתי, שוב המקורית עם עצות טובות

וסליחה שאני אומרת, מקווה שזה בסדר, לא יודעת מה בעלך עושה בחיים אבל בעקרון זה לא טוב בכלל שאת לבד עם שניים בשלב הזה

לא מפרטת שלא יהיה אאוטינג מידי..

שימצא לילד פתרון אחר

אגב עכשיו אני רואה שכתבת שתבדקי מה מותר בהנקה. בעקרון הרבה פעמים כתוב לא לקחת דברים בהנקה אבל זה סתם כסתח. את כל מה שכתבתי לך המליצה לי יועצת הנקה.

למשל פוטבול

כדי לנסות שהוא יפרק את זה.

ולסחוט באמצע מקלחת חמה (ועדיף לא לשאוב).

זה יעבור!!!! 

הנקה רגילה

פוטבול מהצד

ושכיבה שבינתיים קצת מקרטע אז מעדיפה שלא

אמשיך להתמיד בפוטבול, אולי זה באמת ישחרר 

כן זה המינון לטיפול ומניעת דלקת

אבל

לפעמים גודש/ סתימה/ דלקת נוצר מניהול הנקה לא נכון. לא קראתי את השרשור ולכן נזהרת עם העצה הזו- @שושנושיהכי טוב לפנות ליועצת הנקה.

שימי לב. עם ניהול הנקה לא נכון, ובכמות מסוימת, כורכום יכול גם לייבש חלב.

אם את רוצה תכתבי לי בפרטי ואנסה לסייע מנסיוני

הלכת בסוף לחמותך?

הבנים שעליהם בניתי כבר לומדים

הקטן לומד עד 19

וב 19 הדבר האחרון שמעניין אותו זה לשחק עם תינוקי בן שנתיים

מה שמשאיר לי את הכבוד להיות איתו 

את אחרי לידה את חייבת עזרה כל הזמן

מישהו צריך לדאוג לך לאוכל, לשתיה לוודא שאת נחה

מה עם בעלך? עובד? אין דרך שישאר איתך? חמותך?

את ממש חייבת לנוח!!!

הבן שלי גם בגיל הזה היה אוכל כמויות!!

עזבנו את הבי"ח כשאכל מנה של 40 כל ארוחה שזה סבבה.

אחרי יומיים כבר הגיע למנות של 90!!

והרגשתי שכמה שאתן לו הוא באמת יאכל.

ובאופן כללי הרגשתי שהוא מוצץ בהיסטריה.

פצע אותי בטירוף ביניקה אז שאבתי ולא הצלחתי לעמוד בכמויות שרצה.

בגיל 6 ימים הלכתי איתו לאוסטאופת שעשה לו טיפול קצר ולמחרת (יום לפני הברית) עוד טיפול.

והיה שיפור מיידי. פתאום במקום לאכול מנות של 90 אכל 50 מ"ל. ובאופן כללי נרגע קצת.

לי זה היה טירוף ללכת לאוסטאופת כ"כ קרוב ללידה 

אני בעצמי הייתי אחרי קיסרי וזה היה ממש ממש ממש קשה

הלכתי כי הרגשתי שעוד שניה ההנקה מתפספסת לי כי הוא מוצץ כל כך חזק.

אז לא שאני ממליצה לך ללכת עכשיו, אלא רק אם תראי בהמשך שלא משתפר אז לחשוב על זה.

ואגב, אצלנו היתה מצוקה עוברית בלידה (שבסוף כאמור נגמרה בניתוח) אז אמרו שזה יכול להיות קשור...

שבלילה את מביאה מטרנה

זה לכשעצמו יכול לגרום לגודש כי אין פינוי של החלב בלילה

בכל אופן, כך או כך, יקרה החיים חוזרים למסלולם מאוד מהר בעז"ה. הכל זמני. תרגישי טוב ובשעה טובה.

בלילה שבין חמישי לשישי

כי לא הפסיק לינוק ומתישהו הייתי חייבת לתפוס תנומה

חשבתי שאת נותנת כעיקרון כל לילה במקום להניק

איך את מרגישה היום? עדיין יש איזור כואב בשד?

נזכרתי בערב שזה בדיוק האזור שגם היה לי הריון קודם 4 דלקות עד שהפסקתי שאיבות (הייתי על שאיבה בלעדית)

יכול להיות שיש לגוף שלי נטייה לפתח דלקת במקום מסוים?

אני שאלתי את השאלה הזאת בפירוש כירורגית שד והיא ענתה לי שכן.

יותר מזה- הלכתי לכירורגית שד שנתיים אחרי שהחלב שלי התייבש (בגלל שהתחלתי להיות מטופלת במרפאות פוריות והרופאת פוריות דרשה שאני אעשה בדיקה אצל כירורגית שד כחלק מהפרוטוקול) ובמישוש של השד אמרה לי שהאיזור שנטה להיסתם ושיהיה בו דלקות המרקם שלו לא כמו שאר השד... שיש בו מין הצטלקויות. 

מבינה שזה כנראה גם הפעם יחזור שוב ושוב

פעם קודמת מהדלקת הראשונה הייתי ב 4 סבבי אנטיביוטיקה עד שייבשתי

כל-כךקיוויתי שהפעם יהיה אחרת

וזה היה שאיבה סוג של במקום ארוחה

לא בנוסף..

אחרי השאיבה ביקש השלמה של כמה דקות כדי להירדם 🤪

משערת שזו לא הבעיה

עכשיו יש לי קצת הקלה במקום הכאב, מקווה שיילך וישתפר

היא גל כך לא יציבה ששתי שאיבות יכולות לגרום לזה לדעתי

אני שאבתי בילד הראשון פעם אחת במחלקת יולדות זה וזה עשה לי גודש בלתי נסבל

בלידה השניה נזהרתי מזה מאוד והיה הרבה יותר קל

מהניסיון שלי.

לידה ראשונה היה לי קטסטרופה עם הדלקות והסתימות. גם שאבתי שאיבה בלעדית שככל הנראה החמירה את המצב.

לידה שניה כבר הייתי לומדת ניסיון- כבר לא שאבתי רק סחטתי עם היד, השתמשתי הרבה בכרוב על האזור הבעייתי. עדיין היו לי סתימות ודלקת אחת.. אבל הרבה הרבה פחות.

למרות שהיה ממש הקלה בכאב

עשיתי מלאה עיסויים

סחיטות ידניות ועוד שלל פתרונות טבעיים

החום הגיע וכל התחושות הנלוות של דלקת בשד

וואי - שונאת דלקת בשד יותר מכל חולי אחר כי זה הכי מעצבן מחליש ומטרטר שיש בעולם.

בחיים לא הרגשתי חולשה כמו עם דלקת בשד. פויייייי.

מפה לשם אני כרגע במלון יולדות (אני במלון מלפני שהדלקת התחילה), אל תדאגו בעלי עם הילד.

בעלי ממש ממש משכנע אותי להישאר גם לשבת

אני כבר האמת מיציתי את השהות שלי כאן

תכננתי בכלל אחרי המלונית ללכת הביתה סופסוף לחזור לשגרה.

מצד שני בעלי ממש ממש רוצה שאמשיך קצת לנוח לפני שחוזרת במיוחד בגלל הדלקת החדשה שנוצרה

אני ממש ממש מתלבטת

רוצה שתכתבו לי שכן קריטי ללכת הביתה להיות עם הגדול

נכון שטוב לו עכשיו (ככה לפחות כולם מבטיחים לי),

אבל וואיייייי אני חושבת עליו ומתחילה לבכות מרוב געגוע 😭

כבר רוצה אותו איתי ולידי אוף

מנגד אני יודעת שמתי שאני חולה, אין לי פניות לאף אחד בעולם. אז מה יש לנו מזה שחוזרת אם גם ככה אהיה דבוקה למיטה כל השבת בלי טיפת כח חשק וסבלנות לאנשים?!?!?!!!

באמת תחושה של גיהינום

יותר כואב מלידה בלי אפידורל - עכשיו אחרי שניסיתי לגמרי יכולה להודות בזה 🥴

בלידה פשוט זכור לי שחוץ מפתיחה מלאה הכל היה סביל

טוב, משערת שלא זוכרת מה היה 

את מרגיעה אותי

כל לידה היתה ברמת כאב אחרת לחלוטין.

בלידה הראשונה היה לי הרבה יותר נסבל מבשניה.

אני למשל,

לחשוב על הלידה - סבבה לי

לחשוב למשל על טיפול שורש - אמאל'ה אין סיכוייייייי

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.