לאדירים היא מאוד מסוכנת. אם גנדלף היה לוקח את הטבעת היא היתה משחיתה אותו והוא היה הופך להיות לשר האופל אולורין השולט על הארץ התיכונה ממחפורתו האפלה אנגה-בג בהוביטון שבפלך ארץ הצללים. ארץ פיגולים שכל היונק את עשן עשביה אל קרבו נתקף בשגעון ובצללי המוות.

אולורין השחור יושב במחפורתו האפלה אנג-בג בהוביטון שבפלך ארץ הצללים. מחפורותו, החפורה לעומק שאפילו הבלרוגים לא הגיעו אליו, מלאה בהמון בני הגזע הנתעב הוביט-האי, יצורים נתעבים השחתה של ההוביטים, העובדים יום ולילה בשדות הפלך השחור תחת שבטו הקשה של אולורין הזועף. המחפורת מלאה בסדני נשק וכן זהב וילומים, לצורך סחר עם בני המזרח והרד, תמורת נאמונתם. במערב מצוי נציבו רדגסט מאלף ציפורי המוות בצריחים המשקיפים אל הים, ובמערב מצוי סגנו ביל פרני בטירת הסוסון המכרכר שבברי. בכתר האבן של אולורין משובצות 3 טבעות - טבעות האוויר הים והאש. את אויביו הוא משמיד באמצעות זיקוקים וברקים, ועל ידי להבות אש דמויות דרקונים ודמויות מפלצות נתעבות. מלבושיו אפורים, אך בצאתו למלחמה הוא מסיר אותם ומגלה את לבושו השחור כאין המקיף את העולם, ומכסה את הארץ התיכונה בענני חושך שברקים יוצאים מהם.

אולורין חוזר להוביטון, ועתה אין גבול לעוצמתו ואין כניין לשדים. להוביטוים  שלו. הוא מחשל כתר ברזל ומשבץ בו את טבעות הכוח, אך כי ידיו נצרבות עד־שְׁחור ממגעו בהם, ומכאובי הצריבה יישארו חבוי לעד. את הכתר אין הוא מסיר מראשו אף לרגע, ולעולם אין הוא יוצא את הצינוקים העמוקים של מבצרו, והוא שולט בצבאותיו  מעל הכס שבמעמקים.

והצינוקים מלאים בעוגות כוספה ובשיכר

הוא הפיכת עוגות כוספה טעימות לעוגות קימל מגעילות

"את סוד הכנת עוגות הכוספה לימדו האדיין בממלכת ארתדיין את ההוביטים בפלך. באותה תקופה את עוגות הכוספה היתה יכולה לחלק רק המלכה הרמה היושבת בפורנוסט, ועל חבילה של עוגות היה מוטבע חותמה. צבע העוגות היו כעין הכסף השחום, יתרונן היה שאכילת 3 מהן ליום משביעה כמו 6 ארוחות, וכך הוביטים במסעות היו יכולים לוותר על ארוחת הבוקר המאוחרת שלהם בעזרתן. הגמדאים בהרים הכחולים היו קונים את עוגות הכוספה מההוביטים תמורת כוסות בדולח מגולפים. סוד הכנת עוגות הכוספה השתמר רק אצל משפחת טוק. אך משפחת בגינס ניסו לאפות חיקוי לעוגות אלו מקימל, אך יצא להם רק עוגות קימל עלובות".

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.