יש לי אגב פאנפיק עליו

שאמשיך עוד מעט

החבורה המשיכה לתוך יעראופל. מכיוון שכוחו של סאורון בדול גולדור התמעט, דרך יעראפל היתה ירוקה וטהורה מרשעה. הם הלכו ימים רבים ביער הירוק והמלבלב, ומדי פעם פגשו בעלפי יעראופל שהביאו להם צידה. באחד מהימים הגיע לגולס בעצמו "הסירות כבר מוכנות בגדת הנהר השוטף, דיברתי עם אבי והוא ארגן לכם צידה למסע הקשה, נראה לי שאצטרף אליכם, וכשילך גלוין עדיין נהיה תשעה". בדרך הרגיש פרודו בעיניים עוקובות אחריו, ובחטף ראה את גולום משתרך מעץ לעץ. לבסוף הגיעו לנהר השוטף. המלך תרנדויל היה שם וליד פמלייתו היו סירות ירוקות וקלות. "מברך אתכם בדרך צלחה, ושיבנה ואורומה שר היערות יפריחו את העשב לרגליכם" אמר תרנדויל, ולפרודו נתן לשי את ענק הזהב שבילבו השאיר אצלו לפני חמישים שנה "בענק זה מצויה ברכתי, ואם תלך במדבר, יעלה עשב לרגליך כשתענוד ענק זה". גלוין נפרד מאליהם ועשה את דרכו צפונה. 

הם שטו בסירות במורד הנהר השוטף. בדרך פגשו בוידוגביה החמישי זהוב השיער מלך ר'ובניון, שארם של הרוהירים בקלנדר'ון, הוא מלך בעיר דורוויניון בחבל דורוויניון, והזמין אותם להיכלו האדום שם שתו מיינותיו המשכרים. ארץ כרמים היתה זאת. הם המשיכו להפליג לכיוון ימת ר'ון, אך ביום אחד נקלעו למארב של בני המזרח שירו אליהם חיצים. לגולס ירה בכולם והדבירם.

לבסוף הגיעו לימת ר'ון. ההוביטים מעולם לא ראו גוף מים גדול כל כך, וסם חש פיק ברכיים לשוט בתוכו. הוא כופף את ראשו למים לשתות, אך מיד ירק אותם, הם היו מלוחים. גנדלף צחק "וכי מה חשבת? שימה ללא נהר היוצא ממנה תהיה ימת מים מתוקים?". אך לגולס פיזז וכרכר בסירתו, כי דימה שהנה הגיע לים הגדול. לבסוף פגעו בגדתה הדרומית של הימה.

"זהו השלב באחרון של מסעינו" אמר גנדלף, "מכאן אנו יוצאים רגלי בדרכי בני המזרח המסוכנות אל מורדור, רק ההכרעה בידי פרודו, אם יצאו איתו כל בני החבורה או רק חלקה".

"אני צריך לחשוב" אמר פרודו ועלה על גבעה. והנה טום בומבדיל קרב אליו "בן העם הפעוט, יופי לי טופי לי! הראה לי את הטבעת!" אמר טום. פרודו נתן את הטבעת לטום, וטום שם אותה על אצבעו, מיד הרגיש פרודו שלמרות שאין הטבעת משפיעה על בומבדיל, הנה סאורון מרגיש אותה כה קרוב לממלכתו, במשך שעות רדף אחרי בומבדיל המפזז בגבעות כפרה הרצה אל השוקת, עד שהשיגו והחזיר את הטבעת. "הנה" אמר פרודו "לצון הטבעת כבר נגע בבני החבורה, אין לי ברירה אלא ללכת למורדור לבדי". הוא פנה לסירות ולקח משם את תרמילו. פתאום באה פלוגה של בני המזרח ופשטה אליהם. בני המזרח העמיסו את מרי ופיפין על כתפם, טום בומבדיל שר את שירו "הו טום בומבדיל" אך שום עזרה לא הגיע, לבסוף פילחו חצים רבים את בומבדיל. גנדלף ראה אותו שעון על עץ "לקחתי את הטבעת מפרודו בצחוק והוא רדף אחרי שעות, איזה כיף זה היה! יופי לי טופי לי!" עיניו נעצמו ומתוך גופו עלתה דמות אפורה ופנתה עם רוח מערב מערבה. כך הסתלק לו מן הארץ התיכונה העתיק מכל חסר האב, אחרון כשם שהיה ראשון. 

גנדלף הביט ביארוון בן אדר והרהר בכל שנות הכירותו. לפתע הגיעו לגולס וגימלי וגלורפינדל. "ראינו את פרודו וסם ממשיכים דרומה במרחק, מה נעשה?". גנדלף הרהר "ראשית, יש להציל את מרי ופיפין משבי בני המזרח, הם יקחו אותם לברד דור, ייתכן שנפגוש את פרודו בדרך, אך לנו אצה הדרך". והם פתחו בריצה, בדרך הם ראו את פרודו וסם אך לא היה להם פנאי לשאול לשלומם. והם המשיכו לרוץ במישורים.

מרי ופיפין התעוררו, הם היו במחנה מלא בקרונות הרתומים לסוסים. בני המזרח התשכרו מסביב משיכר שדדו מרובניון, ולא שתו לבם להוביטים. לפתע נשמעה תקיעה בקרן ובני המזרח העמיסו את ההוביטים על קרונות ויצאו לדרך. ההויביטים ניסו ליצור קשר עם נהג הקרון, אך לא נראה שהוא מתייחס אליהם, ייתכן שהיה שיכור. אחרי כמה ימים כאלו ראו במרחק צריח גבוה יותר ממה שניתן לדמיין, ולמרגלותיו זרם נהר של אש, זה היה ברד דור האפל. ככל שהתקרבו אליו גברה איימתם והם הרגישו ברצון העויין- העין.

עם לילה הגיעועד למרגלותיו ונסחבו קשורים במעלה גרם מדרגות, והנה נפתחה הדלת והם ראו אותו שחור להחריד, גבוה להדהים, עם כתר בן שלוש קוצים הדומה לכתר מורגות. הנה הם הובאו לפני כסאו האפל של שר האופל גורתאור האכזר, הקרוי בלשון הסינדרין סאורון.

סאורון פתח את פיו ודיבר בלשון השחורה, אך הם מצאו בלבם שכאן, בתוככי ממלכתו הם מצליחים להבינה.

"אז הנה מגיעים הפריאנת למעוזו של סאורון הגדול" אמר "דעו לכם שאני הוא העתיק מכל חסר האב, אשר היה לפני ארדה ויצר אותה".

"שקר בפיך" אמר מרי "אתה רק כלבו הנרצע של מורגות, וסופך להגיע לאין כמוהו". אז סאורון נמלא חמת זעם והפך את מראהו ללהבת אש אשר עין לה בתוכה ומרי ופיפין נמלאו אימה וגילו לו את תוכניות פרודו להשליך את הטבעת להר הגזירה.

סם ופרודו המשיכו דרומה בגבעות ר'ון. מדי פעם הם ראו את העכבישים צאצאי שילוב מתקרבים, אך פרודו הניסם בעזרת עוקץ. הם הלכו מילין על מילין עד שלבסוף פגשו את גולום והרגו אותו "זו יהיה לו הגמול על כל רשעותו" אמר פרודו. לבסוף הגיעו לחלקה המזרחי של מורדור, אף שלא ירדו שם גשמים, הרי שעבדי סאורון הרבים חפרו תעלות השקיה המוליכות את מימי הנהרות הנשפכים לאגם נורן הקודר, ושדות תבואה רבים בהם עבדים עומלים לצליפות שוט נראו באופק. הם החליטו ללכת סמוך להרים בתוך מורדור, שם איש אינו עובר, בכדי שלא יתגלו. אמנם מרי ופיפין גילו לסאורון את תוכנית פרודו, אך שיקרו לו ואמרו שהוא ינסה להכנס דרך קירית אונגול, ולכן השטח היה פנוי. למעשה אף גיליו סודם של מרי ופיפין סייע להם, מפני שסאורון הסיט את כל צבאותיו מערבה. סם ופרודו המשיכו עד רמת גורגורות, שם הארץ הפכה שוממה ומדברית. הם הביטו לכיוון הר הגזירה וראו שמחנות אורקים מקיפים אותו מכל עבר.

"איך נגיע לשם?" שאל סם.

בנתיים גנדלף, גימלי, גלורפינדל ולגולס המשיכו במרדף אחרי בני המזרח, אך כשראו שהעקבות מוליכות לברד דור אמרו נואש. אז עלה בראש גנדלף אעיון. הוא הליף את בגדיו לכחולים, וכשראה גדוד קרונות של בני המזרח דוהר לקראתו, קרא "מה מצפון, בני המזרח?"

בבת אחת נעצרו סביבו כל הקרונות.

מנהיגם יצא ושאל "מי אתם?"

"אני הוא אחד מהקוסמים הכחולים" אמר גנדלף "ואני ופמלייתי יוצאים בשליחות לסאורון הגדול. התהינו לקחת אתכם בקרונות?"

"ודאי, אלופי" אמר המנהיג, והם עלו על הקרונות ונסעו לברד דור, הצריח האפל.

גנדלף ורעיו באו והתיצצבו לפני סאורון. "אני הוא הקוסם הכחול" אמר גנדלף "ואלה רעי - נומנורים שחורים וגמד מהגמדים הפעוטים הרוצים בחסדך". "ומה יש לקוסם כמוך לומר לי?" שאל סאורון. גנדלף הסיר את בגדיו הכחולים והנה בגדיו היו לבנים כשלג "עורה סאורון! זמן רב אתה יושב בצללים! זכור שמקדם היית המיא של אוולה ושירת אותו בנאמנות!" צעק גנדלף.

והנה אט אט סרה האפלה מפניו של סאורון "אפלים היו חלומתי בשלושה העידנים האחרונים. זמן רב ישבתי בחשיכה. מה רצונך ואעשה?" וגנדלף אמר לו "הסר את כל רשעותך ממך וממלכתך!", אך סאורון נדאג "גם אם אסיר את רשעותי. הנה זדוני מצוי בטבעת!". אך גנדלף חייך "אז צווה על האורקים לסגת מהר הגזירה, ובטח בי!".

סם ופרודו המשיכו להר הגזירה והנה, האורקים נסוגו מן ההר. הם עלו עד סמת נאור - אולמי האש בהר. למרות הקושי האדיר, פרודו התאמץ והשליך אץ  הטבעת לאש, הרשעה עברה מהעולם אך סאורון לא הושמד, ובעזרת ענק הזהב של תרנדויל סם הלביש את כל ארץ מורדור וגורגורות בעשב מוריק. כשחזרו נודע להם שארגורן הרג את המלך המכשף בקרב במינס טירית, והתקיימו בו דברי הנבואה, שכן ארגורן לא היה אדם שלם שכן זרם בו דם עלפי. הוא מונה למלך גונדור ודנתור שימש תחתיו כעוצר. כעבור שנה שבו בני החבורה לפלך וגרו שם בנעימים.

"אני לא אסלח לך, אתה הרגת את אבא שלי!"

אז סאורון אומר לו: "לא! אני אבא שלך!"

החיסרון הגדול של הדרל הזו הוא שהיא מאריכה את המרחק שצריך לעבור בתוך מורדור.

סם מרי ופיפין הם לא בני אדם.

טום יוצא מהשטח שלו?

ביאורן לא היה עתיק מכל חסר אב, כתוב במפורש שהוא צאצא של יצורים קדמונים כלשהם (ונשאר האחרון מסוגו). הוא בבירור שונה מטום.

א. הדרך הזאת הכי הגיונית, אי אפשר דרך השער השחור. דרך קירית אונגול סיכוי קלוש וסיכוי אדיר שייתפסו אותם. אין לי מושג מה גנדלף באמת תכנן לפי העלילה בספר. האם יש עוד מעברים ממערב למורדור? או שגנדלף פשוט סמך על ההשגחה?

ב. כתוב במפורש שההוביטים הם סוג של בני אדם

ג. טום יוצא מהשטח שלו, זה הקטע של הגרסא הזאת, טום הנטרלי והמצחיק לוקח חלק במסע הטבעת (ומהווה חיקוי בומבדילי של בורומיר)

ד. אני יודע שביאורן הוא אדם. סתם הכנסתי טוויסט בעלילה.   למרות שזה מתרץ איך הוא הופך לדב. אדם רגיל לא יכול להפוך לדב. (כמובן התירוץ הפשוט הוא שביאורן לא הפך לדוב אלא היה חזק כמו דוב וידע לדבר עם הדובים. ובילבו הכניס את האגדה הבדויה הזאת לספרו בדיוק כמו ענקי האבן).

אל תהיה שוטה, אם הדבר בשליטתך, ובשם כל הטוב והיקר, אל תחזור על הביטוי 'פרוות סנאי' גם במרחק מאה מילים משמו של ביאורן, וגם לא שטיח, גלימה, צעיף או כפפה, או כל מילה אומללה שכזאת!

אבל אני חושב שכתוב איפשהו שבאורן הוא אדם (מחליף עור זה כשרון קסום, לא גזע)

כמו הואן?

באורן הוא אדם חד משמעית. נראה לי שהוא בכלל לא יכול לההפך לדוב. הוא היה אדם חזק וגדול כמו דוב, וידע לדבר עם דובים.

מן הסתם בילבו המציא את האגדה שבאורן יודע להפוך לדב והכניס אותה לספר שלו בשביל לספר לילדי הפלך, כמו כל מיני בדיות אחרות שהוא הכניס (כמו העלפים של ריוונדל בתור קונדסונים ששרים שירי קונדס, וזה שמוזכר שהוא עשה עם העלפים מעשי קונדס רבים), או ענקי האבן שלא נראה לי קיימים בארדה, או שיש עיטים רעים, בעוד שהעובדה היא שכל העיטים המדברים הם שליחי מנווה.

מחוץ לסיפור - טולקין כתב את ההוביט כשהלנגרדיום היה בוסרי והוא כתב את ההוביט לילדים, לכן כל הדברים המוזרים והסתירות לספריו האחרים.

יש שם המצאות בדויות של בילבו שכתב בסיפרו.

גם כתוב שבילבו עשה מעשי קונדס רבים בריוונדל עם העלפים, נראה לך קרה באמת?

ומקור?

אבל זה לא קרה במציאות. לדעתי במציאות הוא אמר לו כנראה משהו אחר ובילבו שינה את זה בספר כגי שיתאים לאגדה על מחליפי הצורות שהוא סיפר לילדי הפלך.

הוא גם כתב בספר המקורי שגולום נתן לו במתנה את הטבעת.

והוא כתב שהוא עשה מעשי קונדס רבים עם עלפים בריוונדל.

בדיה גמורה, שהרי עלפים לא עושים מעשי קונדס.

אבל הוא לא שקרן, כי ההוביט זה לא ספר היסטוריה לחלוטין אלא ספר אמיתי משולב באגדות שבילבו המציא.

מחוץ לעלילה - ההוביט הוא ספר ילדים בוסרי של טולקין ולכן הוא לא אמור לתת הגיון חזק לעולם שהוא המציא. ראה את הנסיון הדחוק שלו לתרץ את הבעיות בהוביט בקטע "מסע ארבור" בסיפורים שלא נשלמו.

ב. נראה לי כך אומרים מומחי טולקין

(אתה מדמיין את הלדיר ולינדיר וגלורפינדל ובני ביתו של אלרונד שרים את השירים המטופשים שהעלפים בריוונדל שרו בהוביט? גם אם הם היו צוחקים על הגמדים, דבר שלא נראה לי יעשו העלפים של ריוונדל, זה היהי יותר בלגלוג מתנשא נוסח סירוס בן יתילבור)

אלא אם כן הם מכשפים. השאלה אם המלך המכשף היה מכשף עוד לפני הטבעות ולפני שהיה בחסות סאורון

אבל יש

אני לא בטוח אם זה מולד או נרכש, אבל מוזכר בני אדם בעלי כוחות קסם

אני אבדוק לך

כרגע לא עולה לי

שעושים טרקים בהרי האובך.

בעל הבית היה חכם כליטאי, צדיק כאדמור, כלל ישראלי כמזרוחניק, ורב חסד כ(רב) סתיו

בשדה התעופה

עימותים בספרד: פעילי משט הוכו בנמל התעופה, בישראל עקצו

והכי מצחיק זה שגדעון סער הזמין את השגריר הספרדי לשיחת נזיפה בעקבות אלימות המשטרה הספרדית נשברתי

מנווה, אני בוחר רק במנווה, הוא יעשה פה סדר עם כל הנומנורים המסתננים שרוצים להגר לאמאן. יוריד עליהם הרים מתמוטטים.

בעצם אני בוחר במפלגה של ארו, יקרע את קרקעית הים

עם עוקץ

מעשה אבות סימן לרבנים

כי ידעו שהוא הולך לברוח עם הטבעת, זה היה רגע לפני נקודת האל־חזור

בינתיים פוגעים ביכולות הבסיג' כדי להפיל את משטר סאורונאי

-עם כלביא

-שאגת הארי

-שיבת הסימבה

בתחום של כמה העולם והאדם שרוי בחטא ונופל אליו בקלות וללא סיוע שמיימי לא יכול לצאת מזה בעצמו, אז הוא נוצרי. (חטא הנולדור והתדרדרותם המוסרית והמדינית עד שקיבלו סיוע בסוף העידן הראשון, חטא נומנור, ההשפעה המוחלטת המחטיאה של הטבעת ללא יכולת לשלוט בנפש ולצאת מהרשע, גולום שלא הצליח לחזור בתשובה גם כשניסה, ההתדרדרות המוסרית של אלדריון וארנדיס, וכדומה)

בשאר הדברים הוא פגאני עם השפעות חלקיות מהתנ"ך

החלטתו של בילבו  לחוס על גולום, ולאחר מכן החלטתו של פרודו לעשות אותו דבר, היא מה שבסופו של דבר מאפשר את השמדת הטבעת. זה רעיון נוצרי קלאסי: רחמים חשובים יותר מצדק נוקשה

חוץ מזה טולקין אמר בעצמו ששרהט היא יצירה קתולית