אני מסתכלת לפעמים על המתבגרים שלי ותוהה איך זה יכול להיות שאלה הילדים שלי, שפעם היו תינוקות קטנטנים שקילחתי והחלפתי להם חיתולים... (במיוחד להסתכל על הבן שלי זה מלחיץ - מאיפה הגבר הזה הגיע לפה, אחרי שהגבר היחיד בבית היה בעלי!)

אבל למען האמת - אין איך להתכונן לזה...

ב"ה זכיתי במתבגרים מקסימים, כאלה שדעתם של הוריהם חשובה להם ואין להם שום שמץ של רצון למרדנות, אלא להפך - לעזור כמה שיותר.

אבל אני יודעת שזה לא דבר שאפשר להבטיח מראש... אני כבר רואה שלא כל הילדים שלי יהיו מתבגרים כאלה...

הדבר היחיד שאפשר לעבוד עליו בגיל הילדות (וזה קשה נורא) הוא קשר פתוח וישיר עם הילדים, כזה שמאפשר להם שיתוף והכלה ואהבה ללא גבול. אבל מן הסתם גם זה לא מבטיח הצלחה במאה אחוז...

אפשר להכין מנחת הורים צמודה והמוווון סבלנות

אה והרבה אוכל...

שם גם לומדים להתמודד עם מתבגרים….

החיים הם בית הספר שלנו, המכון להכשרת הורים נמצא בתוכנו.  

(ובמקרים מיוחדים נעזרים באנשי מקצוע).

כל ילד וילדה שונים זה מזה.

תחשבי על הבית בו את גדלת והתבגרת.  

על האחים והאחיות שלך. כל אחד ואחת בעלי יחודיות, בעלי מאפיינים שמבדילים אותם זה מזה.  

מן הסתם גם כל אחד/אחת מהם פנה לכיוונים שונים בחיים הבוגרים.  תחומי התעניינות ועיסוק שונים.  

גם האופי של ההורים משליך ומשפיע.  

איך נראה ומתנהל הבית, איך מתנהלת המשפחה והיחסים בין האחים ובין ההורים, איך הזוגיות של ההורים.

בהכללה גסה, כנראה גם שהתבגרות של בנות מצריכה יותר התמודדויות לעומת התבגרות של הבנים במשפחה.  

מאפיינים רבים של גיל ההתבגרות אצל בנים ובנות קשורים לרמת המודעות העצמית החריגה למראה והשינויים הגופניים שהם חווים, כאשר יכולת ההערכה העצמית של מתבגרים ומתבגרות מושפעת מאוד מהמראה החיצוני שלהם, כמו גם ממה שחבריהם חושבים על איך שהם נראים.  ככל שהילדים מתפתחים, הם עשויים גם לערוך השוואות בין השינויים הגופניים שלהם לבין אלו של חבריהם.

ואצל בנות הדימוי הגופני הרבה יותר משמעותי לעומת איך שזה אצל בנים.

ממש לא רק במקרים מיוחדים.

יש בנו הרבה חכמה פנימית, ולמידה מהחיים, ואני לגמרי מאמינה בזה ובהקשבה הפנימית שלנו לעצמנו.

ומצד שני, יש לנו גם נטיה לשחזר את הדרך שבה גידלו אותנו, גם אם היא לא היתה מדויקת בכל דבר.

ולכן אני חושבת שחלק מאחריות הורית זה לברר את הדרך כל הזמן, ללמוד, לחקור, לשאול, לשמוע, בחיבור גם להקשבה פנימית ולהקשבה לצרכים הייחודיים של הילדים שלנו.

אני לא מדברת רק על ייעוץ פרטני מול איש מקצוע. זה אולי באמת נצרך במקרים מיוחדים יותר. אבל יש המון תוכן חינמי ברשת (שצריך כמובן לסנן ולקרוא בעין ביקורתית, לא לקחת כל דבר בתור אמת מוחלטת), יש גם הרצאות חד פעמיות בנושאים שונים שיכולים לפתוח את החשיבה בכיוונים חדשים, ולפעמים שווה גם להשקיע כסף - בשיעור חד פעמי, בקורס קצת יותר ארוך, או גם בהדרכה אישית. זה יכול לפעמים לתת כלים משמעותיים שלא היינו מגיעים אליהם בעצמנו...

מתחילה סביב גיל 9. לפי זה אני כבר עם מתבגרים צעירים בבית. תכלס מרגישה את זה כבר שנים…

אני חושבת שבעיקר-בעיקר-בעיקר צריך להכין את עצמנו שלא משנה מה קורה, הם עדיין ילדים, עדיין מותר להם לטעות, הם עדיין לראויים לאהבה שלנו והם עדיין מאדדדד זקוקים לנו, למלוות האהבה שלנו ולקשר חזק. ולזכור שהמון ממה שיהיה בעתיד תלוי בכמה אנחנו נאמין בהם ובכוחות שלכם.

חוץ מזה, אני באה גם להגיד שזה גיל שמביא איתו גם המון ברכה וכיף. פתאום השיחות מעמיקות, חוש ההומור משתבח, הם יכולים לעזור הרבה יותר, הכשרונות והעוצמות שלהם הולכים ומתגלים להם… מהמקום הקטן שלי אני יכולה להגיד שאמנם אני לפעמים תופסת את הראש בשתי ידיים, אבל בכללי יש גם המון הנאה וכיף מהשלב הזה.

ו…ברוכה השבה!❤️

הקשר משתנה, הצרכים משתנים, העמדה שלנו כהורים משתנה

(לדוגמא אם יש תחומים שבהם רק החלטנו היום נמליץ ונסביר והבחירה תהיה בידיהם בסופו של דבר.. כמובן שזה תהליך מדורג, ויש תחומים שעדיין לא ניתן בהם בחירה בגילאים מסויימים אבל אלה פני הדברים...

מהצד השני יותר צחוקים, שיח בוגר, דברים אחרים שאפשר לעשות, עוד מישהו שמבשל מנקה ולוקח אחריות מסויימת בבית...

כל אחד והעניינים שלו

אבל בגדול- הם הופכים להיות אנשים בוגרים.

אי אפשר לדרוש ציות כי ככה אמא אמרה.

צריך לדבר הרבה יותר. להקשיב הרבה יותר. לכבד עמדות ורצונות, ולהיות גם מסוגלים להביע את הרצונות שלנו ולא רק לוותר להם כי הם מתבגרים.

גם הצבת גבולות היא חשובה מאוד. גבולות מתאימים. נערה בת 15 לא תחזור הביתה בשמונה בערב בחופש הגדול. 12 בלילה זה גבול מתאים יותר...וכן, להישאר ערים כדי לוודא שזה קורה.

להבין שאצל בנות יש ימים עצבניים יותר

שלא תמיד יש סבלנות לאחים הקטנים שלהם

שהם צריכים לפעמים תשומת לב מיוחדת- זמן אחר עם ההורים בלי הקטנים.

לחזק המון. גם נפשית וגם רוחנית. יש הרבה התמודדויות וצריך לשדר כמה מאמינים בהם ולשקף להם את הכוחות שלהם. ולהזהר לא לדרוך על היבלות...

לדעת לבקש סליחה אם טעינו (וזה כנראה יקרה לא פעם...)

ולדעת שבסוף נקבל אותם רועים יותר..

וגם לדעת שמתבגרים עולים כסף...

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת