זה שגולום נתן לו במתנה את הטבעת ולא לקח אותה ממנו. אבל בהוביט שלפנינו יש את הגרסא המתוקנת של בילבו.

אבל מן הסתם היו עוד שינויים מהמציאות "האמיתית" בארץ התיכונה שבילבו כתב בהוביט כדי לספר אגדות בדויות לילדי הפלך והם נמצאים בהוביט שלפנינו:

מן הסתם מה שכתוב שהוא עשה מעשי קונדס עם העלפים בריוונדל. לא ייתכן שקרה במציאות, שהרי עלפים לא עושים מעשי קונדס.

השירים הטיפשיים ששרו העלפים בריוונדל הם גם המצאה שלו - מן הסתם מתחבר עם אגדות של ילדי הפלך על העלפים בתור "קונדסונים".

מן הסתם גם ענקי האבן ששיחקו מסירות עם סלעים בהרי האובך (אלא אם כן זה סוג של טרולים).

וגם העייטים המדברים שמתוארים שחלקם הם רעי לב, בעוד שבמציאות כולם הם שליחים מקודשים של מנווה.

ואויל יש עוד כמה דברים

לא עושים מעשי קונדס. טולקין כתב את זה בהוביט כספר ילדים, לפי מה שאני זוכר, כי לעיתים האלפים באגדות עם ארופאיות מוצגים בתור קונדסונים. זה ודאי לא תאם את תפיסת העלפים שלו כשכתב את סיפורי גונדולין לפני ההוביט (ובריוונדל מדובר על האלדר, לא על האברי).

זה די ברור שתיאור העלפים בריוונדל בהוביט הוא מגוחך בחלקו.

ציטוט מתוך מכתבו של טולקין שמובא בסוף הספר אחוות הטבעת "לדאבוני, 'ההוביט' באמת נועד להיות סיפור ילדים. ומכיוון שעדיין לא למדתי בינה, כי ילדי היו צעירים מכדי להעמידני על טעותי, היה בו משהו מין האווליות שאדם קולט בלי מחשבה מן הדברים שקראתי אני בשעתי (הכוונה כנראה בילדותו) , אני מצטער על כך מקרב לב, וכמוני כל ילד נבון".

פשוט לא כל פרט בו נכון חד משמעית.

חוץ מזה אפשר לשים את כל הפרטים שלו בתוך הקנון אם אומרים שבילבו כתב כך את ההוביט (ואז זה התרחש בספר שנכתב בארץ התיכונה).

אני מסכים שהטענה שלי לגבי באורן היא מוגזמת, אבל ודאי לגבי הצגת העלפים בתור קונדסונים זה כך.

אני זוכר שפעם קראתי שמומחי טולקין סוברים שלא כל פרט בהוביט נחשב בקנון, לא זוכר איפה זה היה.

חוץ מזה שקשה לדבר על "קנון" ללנגרדיום של טולקין. הרי סיפורים שלא נשלמו מלא מספר רב של גרסאות ומציג בכוונה את הסתירות ביניהם, איזו מהם היא בקנון ואיזו לא?

שטולקין מתאר כ"אוויליות ילדותית". אגב, מאוד נהנתי מתיאור העלפים בהוביט וזה משעשע וחמוד. רק שאי אפשר לצפות שזה יקרה לעלפים שמתואים בשאר ספרי טולקין.

במסע של בילבו?

האפשרות הכי סבירה לי (לא ראיתי את טולקין כותב זאת), היא שבילבו כתב את זה בספר ושינה את הסיפור קצת, ואז זה נחשב בקנון (כלומר באמת בילבו כתב זאת בעולם של ארדה).

נראה לי כך טולקין מתרץ סתירות של כל מיני מקורות שהוא כתב שסותרים זה את זה (ובסיפורים שלא נשלמו מוצגות בכוונה הרבה סתירות), שיש כאן כמה מקורות מידע חלקיים שהשתמרו בספר האדום של הפלך ש"התגלגל" לידי טולקין. אבל אני לא בטוח אם הוא באמת כותב את זה או שגלאורונג השתיל לי את זה בזכרון. צריך לבדוק

כל השאר הנחות שלך, מי אמר שעלפים לא עושים מעשי קונדס? וכן על זה הדרך.

ואתה מצליח לדמיין שיהיה כתוב באחוות הטבעת שהעלפים בריוונדל עושים מעשי קונדס ושרים את השירים הטפשים בהוביט?

העלפים אמנם צוחקים ומתבדחים, כדוגמת העלפים שפגשו את פרודו וסם בפלך. אבל יש הבדל בין זה לבין מה שמתואר בהוביט.

הם יתוארו בריוונדל? מסריקה פשוטה באינטרנט ראיתי שבסיפורי עם אירופאים האלפים מתוארים לעיתים בתור קונדסונים. יותר הגיוני שבהוביט טולקין זרם מסיבות של ספר ילדים עם זה. ברור שאת להעלפים בגונדולין שנכתב לפני ההוביט לא יתוארו עלפים קונדסונים. (ראיתי איפשהו מכתב של טולקין אחר בו הוא אומר שזכרון העלפים בתקופתינו עבר הגחכה, ולא נשאר מזכרונם "האמיתי" (הכוונה לזה שהיה בעידן השלישי ומלפניו) הרבה.

"ואכן, המלה העתיקה הזאת (elves) היא היחידה בנמצא, ושימשה לציון אותם זכרונות מן הגזע הזה אשר השתמרו בלב האדם...אבל היא פחתה, ועל דעת רבים היא מעלה כיום משוגות דמיון מטופשות, שונות מן הקוונדי אשר מקדם ככל אשר שונה הפרפר מן הנץ."

בתור קונדסון. ק"ו האלדר

יכולת כתיבה טובה?

יכולת טובה של בניית עלילה?

יכולת אפיון דמויות טובה?

יכולת טובה של בניית עולם מדויק ואמין?

יש לו את כל אלה, ודאי, אבל אולי יש כאלה שיוכלו לגבור עליו לפחות בחלק מהדברים...

לומר את האמת חלקים רבים לא התרשמתי.

וזה גם לא כזה משנה, הוא סיפר סיפורים מסוימים. ויש המון סיפורים שהוא לא סיפר, ואחרים כן. די בזה לדעתי.

ברוחו ובכשרונו האומנותי ובטהרת נפשו יותר מטולקין.

בעם ישראל לא נראה יש כאלה היום, כי אין מישהו עם כשרון אומנותי כזה גדול. זה שמור לבני יפת.

באומות אין טהורי נפש היום, כולם הושפעו מהפוסטמודרניזם והפרוגרס, גם אם מעט זה כבר מלכלך.

ומדוע טהרת נפש קשורה לטיב הכתיבה?

מומלץ?

אבל זה אופי אחר של ספרים

עבר ליד גינת הביתן חכם טוק, אמר לו חכם טוק: צפרא טבא , סמוויז. השיב לוסמוויז - וכן למר, והזמין אותו לשתות תה מתוק עם הל וראס אל חנות ועוגת כוספה, ואחר היה משכים למרכולתו.

כך היה עושה סמוויז יום אחר יום. בהערב החמה היה הולך לחבורה קדושה של ועד הדרקון הירוק לשתות יין שרף עם בעלי המלאכות, וחוזר לביתו"

והיו אומרים עליו שיודע לכוון מתי המלך המשיח יגיע, ושמא הוא בעצמו. מניין עלה לארץ, זאת איש לא ידע. רק ידעו ששימש בשעתו את חכם אלרונד בישיבתו הגדולה בקהילת קודש ריוונדל של מרנן ורבנן חבורתא קדישא ראשי ועד המועצה יצ"ו.

ועוד סיפרו שאבותיו שטו בים ועמד נחשול גדול להטביעם, ונדרו שאם ינצלו מנחשול זה יפרישו לגבוה חומש מהפרקמטיא לצורכי נר תמיד סילמריל להם ולדורותיהם לזכות אבותם עליהם השלום. טבין ותקלין.

בגפו חי ד"ר באגינס, ולא חי עם עזר כנגדו. אך אימץ לו את בן אחיו לבנו, לקיים את שנאמר - כל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו.

בן אחיו פרודו שמו, קווצותיו תלתלים כעורב, וח"י פעמים עמד בדין לפני בוראו בראש השנה. ובילבו אהבו אהבת נפש, והיה יקר לו מראמות וכדכוד, פטדה וזהב כוש.

מן הפלא היה שידידו וקרובו של פרודו המדובר, היה אותו גנן קרתני שהזכרנו. והיה מתאווה לשמוע מפיו סיפורי עלפנן ורבנן, וחורטם על לוח ליבו.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי