יש איך להגדיר את התפקיד שלהם?

מה בתכלס מתאים לאנשים שלמדו עוס לעסוק בו?

אולי זה הכיוון...

משהו כזה:

עבודה סוציאלית קהילתית | בית הספר לעבודה סוציאלית

עו"סים קהליתיים חסרים מאוד וגם צעירים חסרי נסיון מאיישים את העמדות הללו.

כל מרכז רווחה עירוני יש עו"סית קהילתית.

משל למה הדבר דומה?

לא חסרה לי מנקה בבית, כלומר אני לא מספיק רוצה את זה. לכן אני לא מוכן לשלם על זה הרבה, ובהתאם - אף אחת לא רוצה לנקות את ביתי...

אם ממש ארגיש בחסרונה של מנקה, אציע תשלום גבוה ואז אצליח לשכור את שירותיה של אחת כזאת.

אם חסר לי רופא משפחה שמקבל ליד הבית שלי בשעה 2 בלילה, זה לא משפיע על כלום.

לעומת זאת אם קופת החולים שלי תרגיש שזה חסר, היא תדאג שזה יקרה. כל עוד היא לא תרגיש שזה חסר אז אין ''מחסור''.

לא, כי הרצון שלי לקבל שירות הוא לא המדד למחסור.

אם קופת החולים תשתכנע שזה חשוב ובכל זאת לא תצליח למצוא אדם מתאים, אז נוכל להגיד שיש מחסור.

מה מטרת מקצוע העבודה הסוציאלית? לעסוק בטיפול בשכבות החלשות באוכלוסייה - קשישים, עניים, מתמודדי נפש, צרכים מיוחדים, חולים וכולי.

לאותם שכבות באוכלוסייה אין כסף לממן עובדים סוציאליים.

אז איך משלמים את הקצת כסף שהעובדים הסוציאליים מקבלים?

פשוט מאוד - המדינה משקיעה כספים בגורמי הרווחה הממלכתיים וגם מתקצבת עמתות חיצוניות שעומדות בסטדנטים מסויים ונותנות מענה לאוכלוסייה נזקקת.

לכן זה מקצוע שהמניע של המדינה להשקיע בו הוא לא כלכלי אלא ערכי. המדינה מחליטה להשקיע כסף בשכבות החלשות בגלל שערכים סוציאליים ולא בגלל שזה משתלם לה כלכלית.

באמת במדינה שהיא קפיטליסטית לגמרי, לא יהיו עובדים סוציאליים.

זה מה שנקרא "מדיניות רווחה" על רגל אחת

לצערנו, לא מעריכים כנראה מספיק את העבודה החשבוה של העובדים הסוציאליים ולכן לא משלמים להם בהתאם.

אם תרצה להעמיק או להרחיב בנושא -

מדינת רווחה – ויקיפדיה

לא הבנתי מה החידוש בתגובה שלך, ואיך זה סותר את מה שכתבתי...

אשמח אם תמקד את התשובה תוך התייחסות למה שכתבתי.

שלא צריך יותר עו"סים מבחינת הציבור או שלמעמד הגבוה לא אכפת מהמעד הנמוך במדינה בה הוא חי ולכן הוא לא מרגיש חוסר?

המדינה היא המעסיקה, והיא לא רוצה להגדיל את מספר העובדים הסוציאליים (על אף הטענה שלך שזאת מדינת רווחה), כך שאין מחסור.

איך אני יודע שהיא לא רוצה להגדיל? כשהשכר נמוך ומשרות לא נתפסות, והמעסיק לא מגדיל את השכר בשביל לעודד עובדים לאייש את הצשרות, זה אומר שהמעסיק לא באמת רוצה עוד עובדים.

לפרסם מכרז באתר העירייה זה בחינם, ולכן זה לא מעיד על רצון אמיתי.

כמו שכתבתי בדוגמה עם המנקה - אם אני אפרסם שאני מחפש מנקה לביתי תמורת 30 שקלים לשעה, אף אחת לא תבוא. זה אומר שיש מחסור במנקות? לא, זה אומר שאני לא מספיק רוצה וזה לא מספיק חשוב לי. 

צריך להתבייש בזה.

וברור שהיא לא תרצה להגדיל - כי זה לא מכניס לה כסף, וזה רק מוציא

וכן, יש הרבה תקנים לא מאויישים ויש הרבה עומס על העו"סים בגלל זה.

''וברור שהיא לא תרצה להגדיל - כי זה לא מכניס לה כסף, וזה רק מוציא'' - המדינה מוציאה מיליארדים על כבישים. על קווי אוטובוס נידחים עם 0 נוסעים בקיבוצים עזובים. על רופאים מעולים בבתי החולים הממשלתיים ועוד ועוד.

כל אלה - הוצאות.

בכלל, כל המיסים שלנו הולכים על הוצאות... אז לטעון שהמדינה לא רוצה כי זאת הוצאה?

לא, המדינה לא רוצה כי זה פשוט לא חשוב לה, לעומת דברים אחרים שכן חשובים לה.

הקשיש הזה שעכשיו ב"ה בזכות העו"ס מקבל מה שהוא צריך לשארית חייו - לא מכניס כסף.

הכביש - מכניס לך כסף, כי אנשים יגיעו יותר מהר לעבודה שלהם, יעבדו יותר, השוק יותר בפריון.

קווי אוטובס - יש כאלה שאולי לא משתלמים, אבל החברות הממשלתיות באמת לא ידועות בניצול משאבים נכון, כי אין שם מישהו ישירות שהוא מרוויח יותר בגלל זה, בניגוד לחברה פרטית שבא היא יודעת שיכנס לה יותר כסף לכיס על ידי ניצול משאבים מיטבי.

נכון, השכבות החלשות לא מעניינות את המדינה ולכן הן לא משקיעות בה. למה שיעניינו אותה השכבות החלשות? אותם אנשים יכולים לתת משהו בחזרה? יש להם כוח פוליטי? לא

גם קצבאות ילדים לא מחזירות את ההשקעה,

גם קצבת נכים (שרק מעודדת נכים לא לעבוד) לא מחזירה את עצמה, גם קצבאות אברכים.

הסיבה היא לא מה מחזיר ומה לא, מה משתלם ומה לא. הסיבה היא שיש דברים שחשובים למדינה ויש כאלה שלא.

אין הכי נמי, באמת המדינה משקיעה כסף בקצבאות מאותה סיבה בדיוק שהיא משקיעה את המעט כסף שהיא משקיעה בעובדים סוציאליים. וגם הקצבאות לא גדולות מי יודע מה, כי כלכלית לא משתלם להשקיע בהם. אי אפשר להפקיר את האזרחים החלשים ולמדינה יש אג'נדה חברתית כלשהי אז היא משקיעה כספים בזה. זה מספיק? לא.

ושוב, נכון, כנראה למדינה לא אכפת מספיק מהנזקקים..

ברור שיש נכים שלא יכולים לעבוד.

כמו כן, ברור שיש נכים שהיו עובדים אם האפשרות השנייה הייתה לגווע ברעב, אבל בגלל שיש להם קצבה אז הם לא רואים צורך בזה.

אתה חושב שביטוח לאומי בודקים אחד אחד אם הוא יכול לעבוד או לא? ברור שלא. למשל עיוור זכאי אוטומטית ל-100% קצבת נכות. מישהו בדק אחד אחד עם כל העיוורים האם הם מסוגלים לעבוד?

זאת גם הדעה הרשמית של הביטוח הלאומי, ולכן הביטוח הלאומי התעקש לשנות את החוק כך שנכים יוכלו לצאת לעבוד בלי שהקצבה תיעלם להם, כי הם הבינו שאם זה או קצבה או עבודה - הרבה אנשים שיכולים לעבוד יעדיפו לקבל קצבה.

לכן היום החוק קובע שאפשר לקבל גם שכר וגם קצבת נכות, אך משכר מסוים הקצבה הולכת ופוחתת עד שהיא נעלמת כליל.

זה א''ב של תמריצים.

להרחבה חפש בגוגל ''חוק לרון'', או כנס לכאן:

חוק לרון – ויקיפדיה

(ראיתי שערכת, אתייחס מחר בלי נדר)

ותאמין לי שממש לא פשוט לעבור את הועדה הזו, יש לי שכן שעבר כמה ועדות ויש הרבה אנשים שרוצים פנסיה מוקדמת והועדות האלה לא נחמדות בכלל.

קודם כל אתה מתבלבל בין אחוזי נכות ואחוזי אבדן כח עבודה וכאן מצביע על חוסר הבנתך בתחום.

לגבי הכלכלנים שציינת, היה נחמד אם היית מגבה את דבריך בקישורים.

הקצבה מתחילה להעלם אם המשכורת ברוטו היא 5 או 6 אלף, חוק לרון.

חוק לרון כמה שאני יודע מאוד שנוי במחלוקת, ואני לא יודע מה פירוש שזו עמדת הביטוח הלאומי, מה המילים האלה אומרות?

בודקים מי עומד בתנאים שנקבעו בחוקים ובתקנות.

אתה עיוור? מזל טוב, אתה זכאי ל-100% קצבת נכות.

כן כן, גם אם אתה עיוור בעל פרופסורה בהיסטוריה וניסיון עשיר בהוראת היסטוריה באוניברסיטה.

לכתוב לי שיש לי חוסר הבנה בתחום ש... לצערי אני מבין בו לא מעט, מניסיון, זה מעליב.

לא כתבתי על אחוזי נכות אלא על קצבת נכות. עיוור זכאי ל-100% קצבה, בדיוק כמו שכתבתי.

דרגת אי כושר של עיוורים, גם אם הם למעשה מועסקים כבר שנים רבות, לעולם תהיה מספיק גבוהה בשביל שהם יקבלו את הקצבה (הם לא יקבלו אותה רק אם הם בפועל יעבדו וירוויחו מספיק).

''עמדת ביטוח לאומי'' - הוא זה שדחף לחוקק את חוק לרון.

''כל הכלכלנים'' - העובדה שקצבה פוגעת בתמריץ לעבוד היא א''ב של כלכלה. יש שיגידו שזה מחיר ראוי בשביל לעזור לחלשים (סוציאליזם), יש שיגידו שבסוף זה פוגע בהם (קפיטליזם), אבל אין אף אחד שטוען שקצבה לא מפחיתה את התמריץ לצאת לעבוד (במיוחד כשהעבודה תגרום לך לאבד את הקצבה).

זה לא אמור להעליב אותך, זה פשוט עובדה, אני לא מבין באינסטלציה, זה לא מעליב, זו עובדה, זה פשוט לא תחום שהתעסקתי בו ולכן אם אגיב בו יש לי סיכויים גדולים לטעות.

אני לא מאמין שיש לך ניסיון בו אם אתה מתבלבל בין אחוזי נכות לאחוזי אובדן כושר וחושב שהקצבה נקבעת על פי אחוזי נכות, זה א. ב.

עורך דין בלי רגליים לא מקבל 100 אחוז אובדן כושר, בדיוק בגלל מקרה שאמרת יש קשר, זה למה הועדות קיימות, נראה שאתה מכיר פרופסור עיוור ועליו אתה בונה את התאוריה שלך אבל זה מקרה חריג, בדיוק בדיוק בדיוק בדיוק בגלל מקרים כאלה המדינה חילקה בין אחוזי נכות ואחוזי אבדן כושר, מצאת בדיוק את הנקודה, אשריך.

ולגבי הניסיון, אני מכיר עשרות נכים שנקבעה להם 100 אחוז אובדן כושר לצמיתות,חלקם הקטנטן עובד באמת והרוב המוחלט לא יכולים, אבל בעבור האחוז הקטנטן הזה אתה כותב משפט כמו "קצבאות נכות רק מעודדת נכים לא לעבוד"? אתה רק מפגין את חוסר ההבנה שלך, שכוייח, אתה מכיר פרופסור עיוור עם 100 אחוז אובדן כושר לצמיתות, אתה חושב שאתה בעל ניסיון? אתה מכיר את אוכלוסיית הנכים באופן כללי? הקצבה מספקת מינימום מחיה לאוכלוסיה הכי מוחלשת בחברה שלא בחרה  להיות מוחלשת (בניגוד לאברכים) ואתה כמו קלגס אכזר בא עם תיאוריה מופרכת שאם היו מונעים מנכים את הקצבה הם היו עובדים, תיאוריה מופרכת שלא הגה אף כלכלן אבל אתה החלטת שזה א.ב. של כלכלה כי זה פועל באוכלוסיה הכללית ומניף את דגל ה"ניסיון" שלך כי אתה מכיר פרופסור עיוור.

סלח לי, אני לא חושב שאתה מכיר את אוכלוסית הנכים כמוני, מקווה שלא תעלב אבל המשפט שכתבת בסוגריים היה אמור להעליב את אוכלוסיית הנכים באופן כללי, בפרט אם אתה מתהדר בנוצות לא לך של בעל ניסיון. 

אתה אומר שזה כ''כ נדיר ומוזר שיש אדם שקיבל קצבה ובכל זאת הוא יכול לעבוד? עובדה שאחרי חוק לרון הרבה נכים שקיבלו קיצבה התחילו לעבוד.

אתה חושב שאני קלגס אכזר בגלל שאני כותב דברים שאין עליהם בכלל ויכוח, ומכניס לי לפה דברים שכלל לא אמרתי (כתבתי במפורש שברור שיש נכים שבאמת לא יכולים לעבוד, ובשום מקום לא כתבתי שצריך להפסיק את חלוקת הקצבה הזאת. אלא שגם מי שתומך בה, מודה שאחד המחירים שלה הוא עידוד אי יציאה לעבודה של אנשים שדווקא כן היו יכולים לעבוד).

אני פורש מתת הדיון הזה, לא אוהב שמכנים אותי קלגס אכזר. לא כך אמורים לנהל דיון.

זה מה שאני אומר, אתה טועה. - נשואים טריים

בקרית יובל עוד מעט תהיה רכבת קלה ולכן מחירי הדירות שלידה יעלו פלאים.

ברור שאם העיר חריש לא היתה מחוברת לכביש 6 מחירי הדירות היו בה יותר זולים.

כביש זה אחת מן תשתית בסיסית מפתחת מקום מגורים/תעשייה. לכביש יש ערך כלכלי מובהק.

בכל מקרה אתה נתפס לדוגמה ולא לעיקר...

ותשתית למגורים או למקום תעשייה היא דבר בעל ערך כלכלי מובהק.

גם כביש שמוביל רק לשלומי, הישוב הצפוני בארץ, הוא מאפשר לתושבי שלומי לצאת לעבודה. זה לא בעל ערך כלכלי?

https://www.osimhistoria.com/osim-heshbon/ep43-shmama

אתה צודק לפעמים זה לא נטו כלכלי, אבל זה לא אומר שאין כאן שיקול כלכלי שהוא נלקח בחשבון.

ובכלל לא ברור לי מה זה משנה לעצם הדיון.

מה שמניע את מקצוע העבודה הסוציאלית זה לא הצד הכלכלי שבו אלא הצד הערכי החברתי. 

וכן, חלק מזה הוא שהוא לא מחזיר את ההשקעה הכלכלית זה מקשה על המדינה להשקיע בו, כי היא לא תקבל החזר. לעומת זאת, בדברים אחרים היא כן תקבל החזר. בכבישים היא מקבלת החזר, בוודאי. בניית כביש משפיעה על הכלכלה באיזור באופן ישיר.

התוספת שלי לזה, ולדעתי היא מתבקשת, היא שזה אומר שאין מחסור בעובדים סוציאליים כי לא יכול להיות מחסור במקצוע שבו ממילא המעסיק לא רוצה להעסיק אותך. זאת סתירה פנימית.

פחות מעניין אותי.

מעניין אותי מה המחסור של האזרחים, של השכבות החלשות.

בהקשר הזה, מדינה היא אמצעי, לא מעבר.

היא לא יישות שאני מכבד את הרצונות או את החוסרים שלה.

לאזרחים חסרים עובדים סוציאליים. גם בכמות וגם באיכות.

ככל שמשהו חשוב לנו יותר כך נדרוש שישקיעו בו.

אל תנתק בין המדינה לאזרחים, זה היינו הך.

לא נכנס לשאלה אם נכון להשקיע יותר בתחום הרווחה, פשוט מעיר את האמירה העקרונית הבסיסית.

מדינה זה מנגנון. אזרחים הם אנשים.

המנגון נועד לטובת האנשים.

יש אנשים שמפעילים את המנגנון הזה - נבחרי ציבור ופקידים. הם עדיין לא כל אזרחי המדינה שהמדינה נועדה לשרת אותם.

כנראה שאנחנו מתעדפים דברים אחרים.

מתי הצבעת למפלגה על סמך משהו שיעשו בעולם הרווחה?

כמה מתוכנו בדקנו בכלל מה ההצעה של המפלגה לה נצביע ביחס לתחום הזה?

ממילא, כנראה שזה לא למעלה בסולם העדיפויות שלנו, אם יש בעיה, האשמים הם לא נבחרי הציבור אלא אנחנו שבחרנו אחרת.

המדינה זה לא האזרחים. המדינה זה מנגנון שמשקף *במידה מסויימת* את רצון הבוחר.

אין סוג אחד של ממשל דמוקרטי שבו רצון הבוחר הוא אחד לאחד הוא מה שהמדינה עושה.

חשוב לשים לב לזה.

וזה מה שאמרתי בכך "המדינה והאזרחים זה לא היינו הך".

וזה היה בהקשר לדיון הנוכחי שעכשיו טיפה חרגנו ממנו.

ההקשר - פשוט אני.. טען שאין מחסור בעובדים סוציאלים כי המדינה לא מרגישה שחסר לה, ועניתי לו - לא אכפת לי מהחוסר של המדינה, אכפת לי מהחוסר של אזרחיה. ואז אתה אומר לי המדינה זה אזרחים. יש בזה צדק מסויים, אבל צדק מאוד מעוות. בישראל לפי שיטת הבחירות שלנו הכנסת מאוד חלשה והממשלה מאוד חזקה, כך שהרבה שהצביעו שמאל כלכלי לצורך העניין, קולם כמעט ולא נשמע במקבלי ההחלטות.

לא כתבתי שזה לא מקצוע חשוב.

לא כתבתי שזו לא עבודת קודש.

לא סתם לא כתבתי את הדברים האלה. לא כתבתי אותם כי אני לא חושב כך.

הבעיה היחידה שלי עם המקצוע הזה, זה שהמדינה לא מתקצבת אותו. אני בכלל בצד שלך.

אני חושב שבגלל השכר המעליב שלא מספיק לכלום, אנשים צריכים לחשוב 7 פעמים לפני שהם לומדים את זה. יש דרכים אחרות לתרום ויש מקצועות אחרים עם ציונות וערכים.

לגבי עניין הביקוש - ביקוש נקבע לפי המעסיק. אם אנשים מאוד רוצים שיהיו להם מהנדסי תוכנה אבל הם לא מתכוונים להעסיק מהנדסי תוכנה ולא מתכוונים לשלם להם, אז זה לא נקרא שיש ביקוש למהנדסי תוכנה. זה לא ויכוח ערכי ולא קשור לימין או שמאל כלכלי, אלא עובדה פשוטה. ביקוש נקבע על ידי המעסיקים, לא על ידי הלקוחות.

לפעמים הביקוש מהלקוחות מוביל לביקוש מהמעסיקים, אז זה לא שאין שום קשר בין הדברים. אבל הקשר לא ישיר ואם המעסיק מתעלם מדרישת הלקוחות אז דרישת הלקוחות לא שווה כלום ולא משפיעה על השכר ולא משפיעה על הביקוש ולא משפיעה על מספר האנשים שיוכלו למצוא בזה עבודה.

וזה לא היה הדיון.

הדיון היה סביב השאלה "האם יש מחסור בעובדים סוציאליים" ואתה הגדרת את המחסור ביחס למוסדות המדינה ואני הגדרתי ביחס לאזרחים.

המדינה היא האזרחים? לא מדוייק בכלל לענ"ד.

האזרחים לא מעסיקים את העוסים, לכן זה שהם מאוד רוצים שיהיו עוד - לא אומר שיש ביקוש.

תאר לך למשל מצב שבו אין אף משרה פנויה בתחום הזה.

המדינה מחליטה שזה סבבה שכל עוס יטפל ב-150 תיקים, ולכן לא נדרשים עוד אנשים לתפקיד הזה.

מי שעובד בזה היום - עובד. מי שלא - לא יעבוד בזה בעתיד. 

גם אז תגיד שיש ביקוש, בגלל שהאזרחים רוצים עוד?

זה הרי יהיה מגוחך להגיד שיש ביקוש, בשעה שאין אפילו מודעת דרושים אחת.

לא כי המדינה יותר חשובה מהאזרחים, אלא פשוט כי היא זאת שמעסיקה את העוסים. אם היא לא רוצה להעסיק עוד, והאזרחים לא מתכוונים לשלם מכיסם הפרטי בשביל להעסיק עוד, אז אין ביקוש. נקודה. זה שהאזרחים רוצים אבל לא מוכנים לשלם מכיסם הפרטי - לא יוצר ביקוש.

אז עכשיו בוא ניקח את זה צעד אחד קדימה:

כן יש מודעות דרושים, כן יש ביקוש, אבל אף אחד לא מאייש את המשרות האלה בגלל השכר הנמוך.

אז אני טוען שזה בדיוק כמו לא לפרסם מודעות דרושים בכלל. הרי אם באמת היו רוצים לאייש את כל המשרות, היו פשוט מעלים את השכר. למה לא חסר מנכ"ל לבית החולים איכילוב? כי המדינה מוכנה לשלם על זה 100 אלף ש"ח בחודש, ולכן יש הרבה אנשים שרוצים את התפקיד הזה. כי אם אף אחד לא יבוא תמורת המחיר הזה, המדינה תציע עוד יותר כסף כי היא לא מוכנה שבית החולים הזה יהיה בלי מנכ"ל - יהא המחיר אשר יהא.

בדיוק כמו בדוגמה הראשונה שנתתי: אם אני מאוד רוצה שתהיה לי מנקה בבית אבל אני מפרסם מודעה שבה אני מציע 30 שח לניקיון הבית, אז אני לא באמת רוצה. הרי ברור שאף אחת לא תבוא במחיר הזה. מי שבאמת רוצה - משלם מה שצריך בשביל לקבל את זה. יוצא מכאן שפרסום המודעה לכשעצמו כלל לא מוכיח שיש ביקוש אמיתי.

ואני מכבד את זה לגמרי.

בנוסף לכך יש עוד היבטים ערכיים שהם לא רק כלכליים.

בעצם, הם בוחרים אלו קווים אדומים ניתן לחצות ואלו אסור מבחינת בוחריהם כי קואליציות גורמות לכך שצריך לוותר על חלק.

אין הרבה שהצביעו לשמאל כלכלי:

יש את כחול לבן,

עבודה,

(עוצמה יהודית?),

שס,

יהדות התורה,

המפלגות הערביות

שהאמירה הכלכלית שלהן היא שמאל כלכלי.

מגיע סך הכל ל40 מנדטים מתוך 120.

הרוב טוענים שהם ימין כלכלי,

חלק יותר בפועל מאחרים.

המדינה והאזרחים הם לא היינו הך.

לא התייהמרתי לחלוק על מה שאתה אומר.

אבל גם אחרי כל מה שאמרת - זה לא בדיוק אותו דבר. מה נעשה.

כל הדיון פה נסוב סביב הטענה של פשוט אני.. שהיא "מחסור בעו"סים זה ביחס לדרישות שהמדינה מציבה", בעיני זה קשור למחסור ביחס אזרחים, ועדיין המדינה והזרחים זה לא היינו הך ויש פער משמעותי.

יש פער מובנה.

אזרחים הם לא (בהכרח) פוליטיקאים ולכן הם מסתכלים על דבר ממיליון זויות.

דמוקרטיה היא צורת שלטון חלשה עם המון חורים (שזאת האופציה הכי פחות גרועה), לכן היא תמיד באופן מובנה תפספס את רצון העם.

חוץ מזה - העובדים הסוציאלים דואגים לאנשים החלשים, אותם אנשים בלי כוח פוליטי. אולי בבחירות יש להם הזדמנות לבחור, אבל גם אז, הם יהיו הראשונים שהפוליטיקאים יזרקו את האחריות מהם.

בכל אופן, הדיון ביני לבין פשוט אני.. היה ביחס להגדרת חוסר. אכן, מאוד סביר שיש פה חוסר ערכי.

אף אחד לא מקים מדינה בשביל לעזור לחלשים, בשביל זה יש עמותות. גם אם בפועל המדינה עושה את זה, זה לא אומר שזאת הסיבה המרכזית או סיבה בכלל לזה שאזרחים מקימים מדינה.

הקמת מדינה אמורה לענות על צרכים אחרים, כמו ביטחון ומשפט, וכמובן לתת ביטוי לשאיפות פוליטיות/לאומיות/דתיות בחלק מהמקרים, כמו בישראל.

בכל אופן, גם הטיעון שלך וגם התשובה שלי הם דיון בפני עצמו שלא ממש קשור לנושא כאן.

מנגנון היצע וביקוש לא יודע מה זה סוציאליזם ומה זה קפיטליזם, הוא יודע רק דבר אחד - ביקוש של עובדים מודדים לפי מי שמעסיק אותם, לא לפי הלקוחות שלהם.

אם אני לקוח של רמי לוי ואני חצי שעה מחפש עובד שיעזור לי למצוא פסטה, זה לא אומר שיש בשוק מחסור בעובדים. זה אומר שלרמי לוי לא מספיק חשוב שיהיו עוד עובדים בסניף.

רק אם המעסיק עצמו לא מצליח למצוא עובדים אז יש כאן מחסור.

והשכבות החלשות הם בכללם.

ובגלל שהקשר של האזרחים למדינה הוא לא רק מאאינטרס כלכלי, המדינה נמצאת בעמדה שיש לה מונופול על השירותים הציבורים. אין פה שום שוק תחרותי. ומה קורה שאין שוק תחרותי? קל מאוד להזניח את השירות לצרכן.

אתה מציג תפיסה קפטיליסטית שאני בהחלט מכבד אותה, אבל המקצוע עבודה סוציאלית מבוסס על תפיסה סוציאלית, ואיפשהו רוב המדינות הסוציאל דמוקרטיות משקיעות בו, מי יותר, מי פחות.

חשוב לשנות את זה?

אם כן, אז כדאי לדרוש זאת מנבחרי הציבור.

לא הבנתי למה מה שאמרתי הוא קפיטליזם, אמרתי שאנחנו בוחרים במה המדינה תשקיע

אז הגיוני שלא תבין למה מה שאמרת הוא קפיטליזם

האבחנה חשובה כי הפותחת שוקלת לעסוק בכך ולכן חשוב להכיר עד כמה זה אופציה.

לא מכיר עו"ס פרטני או קהילתי שמחפש עבודה ולא מוצא.

כמה משרות כאלה יש?

והאם זה כובל אותם לאזור מסוים?

לא בהכרח סותר את הבחירה, רק כדאי להכיר, הייטק למשל יגרום לכך שעדיף לגור בגוש דן.

יש הרבה, לא כובל למקום ספציפי.

אם כן, הגעת למקום הנכון.

יש מחסור בעובדים סוציאליים - צעירים מעל עשרים

מה עדיף - לסבול בעבודה 80% מהיום ולהנות עם הכסף הרב שקיבלת ב20% מהזמן שנותר לך בחיים שבא לך רק לישון בו?

בבית הספר אהבתי כל מיני שיעורים, אחר הצהריים אהבתי חוגים שונים, הצלחתי להתחבר לסוגים שונים של ישיבות, היו לי התנדבויות בנושאים אלה ואחרים... ב''ה עולמי מספיק רחב בשביל שאוכל ליהנות במגוון רחב של מקצועות, ולמצוא עניין בתחומים שונים שאין ביניהם קשר.

אני ממש לא חושב שאני חריג בזה. אני חושב שרוב האנשים מסוגלים לעבוד במספר מקצועות וליהנות מהם.

עם שכר של עוס אתה אולי תיהנה בעבודה, אבל בלי בת זוג שמרוויחה לפחות כפול ממך, כל גביע קוטג' שתקנה יצטרך להיות ספור ומדוד. משכנתא או שכירות, חשמל, מעונות, חוגים לילדים, ישיבות או אולפנות - אלה הוצאות בסיסיות ולא תענוגות, ושכר של עוס פשוט לא יכול לכסות את ההוצאות האלה.

קודם כל, אני לא מכחיש. מי שמרוויח פחות ואין לו במקרה ירושה מהסבתא - הוא יחייה בצורת חיים יותר מצומצמת.

אבל זה בעיקר תלוי בהתנהלות הכלכלית שלו. אם יש לו התנהלות כלכלית חכמה והוא גר באיזור הפריפריה ואין לו פנטזיות על טיסות לחו"ל ויותר מדי בילויים - הוא בהחלט יכול לחיות חיים סבירים.

אם את לא רוצה לטפל, מה את כן רוצה לעשות?

לפי זה שווה לבחור מקצוע לימודי.

את שואלת שאלה טובה על הלימודים, אבל לא מבין למה דווקא עבודה סוציאלית לפי מה שאת מתארת.

אלא אם כן אתה עושה הכשרה של עו"ס קהילתי.

בפועל, צריך מיומנויות טיפוליות בתור עו"ס בתפקידים השונים שיש בשוק, אך לצד זתא רוב התפקוד של העו"ס מתרכז סביב יכולות ניהוליות כאלו ואחרות. לדוגמא מתאם טיפול (קייס מנג'ר) מקבל כמה לקוחות ולכל לקוח יש בעיות שונות, קודם כל צריך לאבחן את הבעיות ולמצוא דרכי טיפול שונים ע"י עוד גורמים מקצועיים. התפקיד הוא מאוד כלבוייניק בסוף

הכסף? התהילה?

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.