מדורת השבט ברחובות
הוֹרָה עֲלִי, עֲלִי,
אֵשׁ הַדְלִיקִי בְּלֵילִי,
טְהוֹרָה רַבַּת אוֹרָה –
הוֹרָה מְדוּרָה!
ריקודי עם היו דבר נפוץ בשנות החמישים. סמל הישראליות. מתוכם ריקוד ההורה נשאר אחד הריקודים הקלאסיים עד היום הזה.
במועדון "קדימה" ברחובות לא רקדו הורה אבל מדורה הייתה גם הייתה. ילדים וילדות יוצאי אתיופיה התקבצו לטעום מעט מהישראליות ומהמסורת היהודית. מדורת ל"ג בעומר מיוחדת נערכה עבורם באהבה רבה. אודיה – רכזת האירוע גייסה עבורם קבוצת חיילים המשרתים ביחידה סמוכה ואלה אימצו את הילדים, שכבר נולדו למעשה כצברים, בחום. החיילים העבירו פעילות מיוחדת ומגוונת והילדים שמחו על ההזדמנות, שניתנה להם לפגוש את חיילי צה"ל בשעת פעילות מהנה, ואף היו גאים על כך.
הפעילות כללה גם משחקי חברה ושירים, שהילדים הספיקו ללמוד בבית ספרם. בסיום הפעילות הודלקה המדורה בחצר המועדון ובסופה גם נהנו הילדים מתפוח אדמה לוהט.
כמה מילים מהתרשמות אישית: השכונה, שבה נמצא המועדון ומרכז הנוער, היא שכונת קרית משה. גם השכונה, שבה מתגורר כותב שורות אלה, נקראת קרית משה. רק ראו מה בינה לבינה: האם תושבי קרית משה בירושלים יודעים ולו מעט על קיומה של שכונת קרית משה ברחובות? ספק רב. שני עולמות. תושבי קרית משה ברחובות אך בקושי מכירים את עצמם. האם לא הגיע הזמן, שנאמץ לנו שכונה אחת משכונות המצוקה הקיימות בארץ? אפשר לראות דוגמאות רבות של יוצאי אתיופיה (וגם אחרים), שנטמעו בקרב המדינה והתעלו לדרגות גבוהות של השכלה ופיתוח. אחד מאלה – רופא במקצועו אף זכה בפרס על פעילותו הרפואית בהאיטי לאחר רעידת האדמה.
זו הזדמנות להתנדב ולתרום תרומה, שערכה לא יסולא בפז.
בינתיים תודה לצבי, למיכל, לאורי ולכל צוות "חברה טובה", שבזכותם יכולתי לראות אשר ראיתי ולכתוב את אשר כתבתי, תודה לאודיה, שריכזה את המבצע המקומי בהתנדבות מוחלטת ותרמה תרומה רבה מאוד לשיפור איכות החברה הישראלית ותודה גם לכל חבריי מצוות עמותת "מרפא לחיים", שללא עזרתם ספק, אם הייתי זוכה להגיע למקומות אלה.
סיקר וכתב: נח גיל – מנכ"ל "מרפא לחיים"


