נו אז גם לי זה התחיל כמעט אותו דבר, צלקת קטנה במצח מגיל אפס, אריה שקרץ לי דרך הזכוכית בגן חיות, וינשופים עם מכתבים מוזרים, ותמיד כשניסו להביא לי לקרוא את הארי פוטר זלזלתי, נו באמת, באמא שלכם, זה בדיוני, אבל בגיל 17 קיבלתי מכתב שמרמז לי שזה קשור אלי, צחקתי. אבל כשגיליתי שהבובת ינשוף שהיתה תלויה לי על הקיר נעלמה ובמקום זה עמד שם אשכרה ינשוף, זה היה מוזר... הוא החזיק מכתב בפה שלו, עם האות H בגדול, וציורים של כמה חיות. רצתי לאחותי הגדולה, זאת שתמיד קראו לה "ילדת הארי פוטר" ושאלתי אותה אם זה שלה, היא צחקה, "את מציירת יפה" ככה היא אמרה לי, "אבל לא אמין מספיק.. וגם חשבתי שאת לא אוהבת את זה" "אני לא" אמרתי לה וחזרתי לחדר. כשחזרתי הינשוף לא היה שם, וגם לא הבובה. התבאסתי, אחלה בובת נוי סך הכל.. והתיישבתי על המיטה לבדוק מי עושה עלי מתיחה. במקום ללמוד לבגרויות אני חושבת על ספרי פנטזיה.. אז פתחתי, ורק היה רשום שם "You haven't come in six years. Now is the time." בדקתי בגוגל טרנסלייט, 'הברזת שש שנים. עכשיו הגיע הזמן'. טוב נו, אני הכי לא ילדה כזאת בעולם. גם לא אחד באפריל עכשיו, (או ר"ח אדר שזה אותו דבר רק של דוסים) אז מה לעזאזל? לא היה כתוב שם או מספר, רק זה. חיכיתי אולי יבוא משהו חדש, אבל לא הגיע. כלום. אחרי שבוע יצאתי עם חברה לאכול במנפיס החדש שנפתח לייד הבית, וראיתי את המוכר עם סמל על החולצה, בידיוק כמו על המעטפה. התקרבתי, וראיתי שזה רק הלוגו של החנות. אז הלכתי אחורה, ושוב ראיתי את הסמל המוזר ההוא. 'טוב די. זה רק בראש שלי' משהו מוזר. המוכר התקרב אלינו "מוכן." אמר לחברה שלי. והתרחק, רצתי אחריו. "שניה חוזרת" צעקתי למעיין. הוא הלך למחסן, ואני אחריו.
"אני יודע שאת יודעת"
הוא אמר פתאום. ואם לומר את האמת- די נבהלתי. "בואי אחריי" באתי. הרגשתי כמו איזה מתיחה גרועה. "אף פעם לא תהית לעצמך- מה זו הצלקת הזאת? למה האריה קרץ לך? מה? כל השאלות האלה לא עברו לך בראש" הנהנתי. "אבל חשבתי שזה סתם הזיה, שזה בצחוק". הוא חייך חיוך קטן. "זה אמיתי. אם את רוצה לגלות את התשובות, תחייגי 144"
התחלתי לצחוק "זה של הטלפונים של ישראל" אמרתי לו. "נכון, מה חשבת?" הוא גיחך, "שתגיעי להוגוורטס?" לא עניתי. לא הבנתי בכלל.
ואז הוא הסתכל עלי ואמר "כל השאלות הלא פתורות האלה, זה ישראל. זה כי את ישראלית. יהודיה. הצלקת שלך, לא סתם היא בצורת שני משולשים זה מגן דוד! בחייאת מה לא ראית?" "אממ" גמגמתי, "אז למה האות H??? חשבתי זה בעברית וליהודים בלבד!" הוא צחק "H זה השם- הקדוש ברוך הוא- מלך מלכי המל-" "הבנתי. והאריה?" תהיתי, "הווו האריה זה גם. 'אל תירא ישראל, כי גור אריה הלא אתה' לא מכירה? אהה והינשוף! אל תדאגי, עופות זה כשר"
וואט דה..
טוב נו, לא ציפיתי שהם יבינו בהלכות כשרות..
תם ונשלם הקונדס.
וכשאני אגלה מי עשה לי את המתיחה הזאת הוא יאכל אותה בגדול באחד באפריל! בעצם בא' אדר...
