אני קוראת אותך ואת מדברת על אדישות שלך אליו אבל אני שומעת המון כאב ולא אדישות. המון פחד מקירבה ולא רתיעה או דחייה.

גם מה שכתבת היה קצת מבלבל, התחלת בלהסביר את המצב, ולתאר את המשבר של האמון ואיך את מרגישה היןם אחרי שעברתם טיפול וכו, וזה נשמע השתלשלות כואבת אבל הגיונית של הדברים, ואז פתאום עברת ל- כדאי לו למצוא מישהו אחרת. הייתי צריכה לחזור אחורה לראות אם הבנתי נכון את מה שכתבת כי למה פתאום קפצת למסקנה הזאת.

נשמע לי, ואולי אני טועה, שהמסקנה שלך שכדאי לו למישהי שבאמת תאהב אותו חיצונית לך. את משותקת מכאב ומפחד, את לא מסוגלת לגעת באהבה ובהתמסרות ובשותפות שהיא יותר משותפים לדירה כמו שכתבת. אבל לא כי אין על בסיס מה אלא כי נפגעת כל כך ונכווית כבר פעם אחת.

אין לי רעיונות מה לעשות חוץ מללכת לטיפול

מקווה שתמצאו את הדרך חזרה אחד אל השניה!

ממש תודה על האמפתיה

כואב לי שאני רואה שהאהבה שלו היא חד צדדית ואני מרגישה ששונאת אותו.

וגם לא בטוחה באהבה שהיא אמיתית ולא אינטרסנטית שלדעתי זה משהו שעובר אחרי שנה ודיי בתחילת קשר זוגי

רק הגשים לך את הנבואות ואת התפיסות שיש לך לגבי אהבה וזוגיות ולכן קשה לך מאד לשחרר את זה, כי זה לא היתה מעידה או פגיעה נקודתית אלא הוכחה מבחינתך שצדקת ושזוגיוות אוהבת באמת לא יכולה להתקיים אחרי שנה ראשונה אלא אם זה אינטרסים.

אני צודקת?

אם כן, למה זאת התפיסה שלך על זוגיות? מאיפה היא הגיעה?

ההרגשה שהוא פועל מאינטרס זה כי אני לא מרגישה אישה אהובה: לא מקיימים יחסים לא קונים אחד לשני לא משקיעים בזוגיות. ואז בליל טבילה הוא יוצא מגידרו שניה אחר כך כבר יום למחרת היחס משתנה.

זה קשה הרגשה של ניצול

לכן לא התבססה לי תחושת ביטחון באהבה שלו אלי

וכל פעם כשיש מעידה בנושא יש תירוץ

אני אומרת את זה מהצד של שננו אין רצון חזק ולכן אין חשיבות

כותבת בכאב בעיקר בגלל הילדים 

אהבה מולידה נתינה

אני יודעת שהסיבה שאני מרגישה שלא אוהבת כי אני לא נותנת, אם זה במתנות בחגים ימי הולדת, אנחנו לא יוצאים בכלל, מצ"ב כלכלי וגרים מאוד רחוק אז אין בסביבה משפחה.

אני לא נותנת גם בצד המיני

מרגישה פחד לתת ואז להתאכזב שנתתי

אני מלקה את עצמי לא מהקטנה, נכון שיש דברים שהוא לא בסדר וגם לא משתנה ומי שנשוי הרבה שנים יעיד שיש דברים שלא ניתנים לשינוי. אלא כמ אני יודעת שאני לא בסדר ורוצה לדעת או לקבל עיצה

אבל יש דברים נוספים יותר קודמים/בסיסיים.

לשמור על הכבוד אחד של השני

תקשורת רגשית קרובה (ורק על זה אפשר להרחיב ממש המון בנפרד). גם כשקשה. גם כשלא נח. בכנות. לא רק תקשורת טכנית של לצאת ידי חובה שמרגיש כמו שותפים לדירה וילדים.

לנקות פגיעות ישנות אחד מהשני

לדעת להכיר את העולם של השני ולתת לו מקום והערכה.

ומבאס לשמוע שטיפול רגשי לא עזר. כנראה שלא היה מדוייק מספיק או שלא היה עם הכלים המתאימים שמביאים לשחרור וצמיחה.

הוא כמו פלסטר עזרה ראשונה ומשם צריך עבודה כמו שכתבת לשמור על הכבוד וכו.

זה באמת בעיה אנחנו, אנחנו נפגע, נזלזל, לא נדע ך תפייס אבל נמשיך את החיים כחברים כאשר בפנים יש פגיעה, יעבור זמן אנחנו נשכח עת מה נפגענו אבל לא התפייסנו וזה יוצר משקעים.

לגבי הטיפול רגשי הוא שחרר דברים מסויימים כמו שלא הייתי בטוחה ליסוע איתו ברכב, הייתי דרוכה ברמות שהשרירים ברגליים נתפסים לי. אולי כדאי לי ללכת שוב.

איך לתקשר נכון

איך לשמור על הכבוד אחד של השני.

איך לא לשים את הרגשות שלנו בצד ולהמשיך הלאה עם פגיעה ותרעומת מושתקים אלא לנקז אותם בצורה בריאה ומקרבת.

צריכים להיות מיושמים

הוא כן מקבל, היה רושם את הדברים שהיועץ אמר אבל בפועל זה רק להתחלה ומיד שוכח. יורדת ההשפעה כמו בהתחזקות שיש אורות, יורד ואז חוזרים לריחוק.

את נשמעת ממש במחשבה על זה

אני הייתי הולכת לטיפול רגשי להבין למה את חוסמת את עצמך מלאהוב אותו.

מה את מרוויחה מזה?

שאין מאיפה ליפול

אני במצב נמוך אבל בטוח משם אני לא ירגיש את תחושת הבגידה, התסכול של ריב גדול אחרי תקופה יפה.

שומעים את הכאב שלך בהודעה הפותחת וגם כאן..

את חוששת להיפגע ולכן שומרת על עצמך❤️

זה מנגנון הגנה טבעי אבל הרסני.. כי הוא כאילו מגן עלייך אבל בעצם גורם לזה שכל הזמן תחיי בניתוק ובחוסר קבלה ובריחוק. בעצם במקום לסבול אחרי מריבה את סובלת כל הזמן.

חושבת שאולי שינוי תפיסה יכול לעזור. אם מסתכלים על מריבות וחיכוכים

כחלק מהחיים ומטבע העולם

ה' ברא את העולם ככה שיהיו נפילות!

יהיה יותר קל לקבל את זה ולדעת שטמון כאן זרע למשהו טוב.

כמו שהזרע צריך להרקיב באדמה לפני שהוא נובט.. ממש ככה גם בנפילות שלנו האישיות והזוגיות.

אבל לדעת את זה בשכל זה לא מספיק.. צריך להכניס את זה ללב. זו ממש עבודה.

את ראויה לטוב! מגיע לך שיהיה לך טוב במקסימום! וגם כשיהיו נפילות זו לא הוכחה לזה שאי אפשר שיהיה טוב אלא הוכחה לזה שאנחנו אנושיים ונופלים וקמים.

ושוב חיבוק 🩷🩷🩷

מעריכה מאוד

זה נותן כיוון

ניסתי לדון אותו לכף זכות ולקבל את הטעות שלו אבל זה ממש קשה לי כאילו אני יקבל את כל העולם, את הטעויות של הילדים את שלי, מצד שני לא מצפה ממנו להיות מלאך ולהיות טוב גמור.

אבל אם הרגשת פעם תחושת בגידה תביני אותי שקשה מאוד לסלוח. אצלי זה אומנם בגידה רוחנית הוא הלך וחשף את הלב שלי את הסודות למישהו שלישי.

עברו כמעט שנתיים ועדיין נהייתי ונשארתי חשדנית ובוררת בקשר הזוגי שלנו.

לא יודעת בדיוק מה הוא אמר ולמי

ולא מזלזלת בתחושת פגיעות שלך בכלל

אבל, אולי הוא דיבר עם צד שלישי כי חש צורך לפרוק בעצמו? לא מתוך כוונת זדון אלא מתוך קריאה לעזרה? למרות שזה שלך אולי הוא פשוט לא ידע איך להתמודד עם זה?

שוב התחושה שלך קשה ומובנת! אבל לפעמים צריך להסתכל פעם נוספת על דברים שהפריעו לנו.

ברור שאם היה מתייעץ עם גורם שלישי שלא קשור אפילו שלא בידיעתי היה לי קל יותר לסלוח.

קיים על אחיו כמה שיחות, שיתף את אישתו

כל מפגש משפחתי אני צריכה לקחת אויר לפני מרגישה מכווצת שהם יודעים חלק ממני

ונראה שהוא חזר בתשובה.

בטוחה שאם היה יודע כמה זה יפריע לך מלכתחילה לא היה פונה לאחיו.

זה כואב שמישהו שאת סומכת עליו הלך וסיפר את הדברים שלך בחוץ. מאוד כואב.

כנראה הוא לא הבין את עומק המשמעות של המעשה.

אולי תנסי להחליף את המילה בגידה במינוח אחר?

נשמע ממש ממש כואב וקשה.

נשמע שיש בך רצון גדול לבטחון ואהבה, להרגיש שאת יכולה להתמסר, לקבל אהבה וגם לתת כזאת בחזרה,

וכגודל כמיהת הלב לכל הטוב הזה, גודל הפחד, מהנפילה מה יקרה אם זה לא יהיה

אם שוב תחווי את חוסר הבטחון הגדול בכך שחשפו את צפונות ליבך, אם שוב תרגישי לא רצויה ולא אהובה.

לא ראיתי שפירטת איך היה עד המשבר הזה,

אבל נשמע שיש לך פצע משמעותי מאד, ותחושת בגידה עמוקה

(האם יצא לך לגוע בטיפול הרגשי בחוויות נוספות כאלה שכנראה עברת?)

והוא כרגע לא התרפא עדיין, ויכול להיות שלוקח לו זמן להתרפא.

ומתוך הכאב הזה את מתקשה להתקרב, את אפילו מציעה לו מישהי אחרת

(לפעמים זה מתוך רצון לשמוע שהוא נשאר איתך ונאמן לך גם במצב כזה

שזה הרבה פעמים מה שהלב רוצה לשמוע אחרי תחושה שבה הוא נבגד).

לגבי הנושא של נתינה שמולידה אהבה וכן להיפך,

לעניות דעתי, ואני עוסקת לא מעט בתחום, נתינה מולידה אהבה אצל מי שעניינו להשפיע.

כך איש שמעניק לאישה זה מוליד הו אהבה, כך אישה שמעניקה לילדיה ומשקיעה בהם, זה מוליד בה אהבה.

מי שבעמדת מקבל, כמו אישה מול בעלה, דווקא היכולת לקבל היא זו שמולידה בה אהבה.

לכן אני ממש ממליצה לך להשקיע ביכולת שלך לקבל ממנו, ולא ביכולת לתת.

אישה היא כמו לבנה, היא נותנת ומאירה מאליה כשמאירים אותה ואוהבים אותה.

כשהיא מרוקנת וחסרה ועדיין מתאמצת לתת זה מחסיר אותה ומרוקן אותה,

וגם מה שהיא נותנת בעומקו לא מאיר בצורה שלמה.

(יש מה להאריך בזה אבל לא כאן ).

גם מהבחינה המינית, המקום של האישה בקשר הוא מקום של קבלה (גם במובן הפיזי הפשוט, שלפיו ברא ה' את העולם

ואת מערכת היחסים, וגם במובן הרגשי והמהותי. איש מתחייב לדאוג לאשתו

לעונתה, לשארה ולכסותה).

נשמע שיש כאן מוטיב נוסף של חוסר בטחון של בעלך שגם מעצים את התסבוך,

וכאן אני גם אגיד- ככל שאיש מרגיש שהוא מצליח *להעניק* לאשתו: לשמח אותה, להגן עליה, לדאוג לה, לספק אותה

הוא שמח יותר ומתמלא בטחון ביכולתו. המבנה הרגשי והפיזי שלנו, גברים ונשים,

ומתוך כך גם תפקידנו ומקומנו בקשר הרגשי הוא שונה לגמרי.

ההבנה שאין כאן סימטריה בין מה שנכון לי למה שנכון לו,

ואפילו להיפך, היא שלב מאד חשוב בדרך להבראה של דינמיקה זוגית.

מאחלת לכם הרבה בריאות והצלחה🌱

אל תוותרי על עצמך, את ראויה להרגיש אהובה ובטוחה ושמחה יחד עם האיש שלך. ובע"ה תמצאי את הדרך.

כל כך מדוייק ויפה

קראתי כל מילה ועוד אקרא שוב

בתפילה שנצליח בע"ה 

ועוד מוסיפה, הייתי שוקלת בתור התחלה להגיד לבעלך או לפחות לכתוב לו

את עיקרי הדברים שהעלית כאן.

שאת רוצה להתקרב ולחזור, אבל את עדיין פוחדת, ואת לא מרגישה בטוחה, ואת זקוקה לו שיתן לך את הבטחון ויזהר עלייך, ויאפשר לפציעה הזאת שלך להחלים.

ובאופן כללי, כמה שאת מסוגלת ונכון לך, לשתף בתחושות שלך ולבקש את תמיכתו. ולהיות קשובה ללב.

היום ניסתי שוב הוא מעדיף לדבר אבל זה סחור סחור אותם דברים שיוצאים ממני וממנו.

לדעתי נהיה חייבים עזרה

ואותי מבאס לחשוב על התקופה שאחרי ההשפעה של הטיפול.

כי כבר קיבלנו כלים והכוונה

ובעיני השורש פה זה לרפא את הפצע שלך, ושוב כותבת

בדרך כלל תגובה כזאת יושבת על פגיעות דומות קודמות, שהן הדבר העיקרי שצריך לרפא.

כלומר כנראה היה עוד מצב או מצבים בחייך שבהם היית חשופה או זקוקה,

וחווית שבוגדים בך או לא מכבדים אותך במקום העמוק ביותר הזה שלך.

וזה באמת פצע גדול מאד וכואב מאד.

ברוב הסיטואציות שאנחנו חווים בחיים ומציפות אצלנו תחושות קשות,

אחוז קטן שייך לפגיעה הנוכחית הקיימת, ורוב הקושי והכאב

(בתיאוריה זה 90%, לדעתי סיכוי רב שגם יותר)

קשורים בפצע העמוק יותר שהסיטואציה הזו שקרתה לכם רק "גירדה" אותו.

אני ממש ממליצה לך לראות את זה כהזדמנות לרפואה עמוקה בחייך, מול מה שזה לא היה,

כי כנראה הוא הותיר בך חותם עמוק מאד וכואב מאד,

וככל שתרפאי ממנו בע"ה תהיה לך מזה צמיחה ופריחה גדולה גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית❤️

כשהריפוי הוא ריפוי שורשי ומעמיק, לא הכוונה חיצונית ברמת הפלסתר, זה בע"ה יעבוד ויועיל לטווח ארוך ולא רק לזמן של הטיפול. להיפך, זה יתן לכם כנפיים לעוף.

תחפשו עזרה מסוג כזה❤️

את מתכוונת שטיפול רגשי שלי לבד?

אני מיואשת מטיפול זוגי ולא רוצה לחיות בציפייה ממנו, גם אני חושבת שזה לא התפקיד שלי להיות במקום כזה.

סתם דוגמא אני יכולה לבקש ממנו משהי הוא דיי ינפנף את זה בטענה של "את רואה שאני לא עושה אז תעשי את"

זה מציף לי את זה שאנחנו לא באישות תקופות מאוד ארוכות וזה המציאות שלנו בשנתיים האחרונות, אישה שהיא אהובה רוצים אותה ואני מרגישה שהוא לא רוצה אפילו שאומר לי. לפעמים צריך מעשים, צריך חיזור, חיבוק, מתנה קטנה, וכו

אני לא רואה את המצב הזה משתנה גם לא אחרי טיפול כי אנחנו לא רבים ומכסחים אנחנו מתרחקים ונשארים שותפים ולכן זה נראה כאילו אין גם מה לפייס כי השלמנו עם המציאות.

אנחנו מסוג הזוגות שאם ח"ו הבית יתפרק זה יתפרק סתם ממש סתם. כי אין פה בעיה של התנהגות לא טובה או התעללות או אלימות.

מבינה?

איך אני יכולה לתת לך תחושה יותר טובה?

אני מאוד מסכימה עם תהילה, שאישה אמורה לקבל בקשר.

אבל... נשמע שהוא גם לא מרגיש חמימות ממך אליו.

וכשאת מדברת על הצרכים שלך, אולי הוא מרגיש שאת אף אחד זה לא מעניין הצרכים שלו...?

 

טענות של שנינו יש ויכולים למצוא תמיד

המציאות של הריחוק תפריע לי מול עצמי כי אצלי אין פריקה,  מעגל הסובבים אותי סגור אני לא משתפת. אצלו יש את החברים הוא ישב איתם שעות בטלפון עם נרגילה .

באמת חשוב לשאול את השאלה הזו שוב כל תקופה.

לדעתי מה שהוא מצפה מהקשר שאני יהיה שמחה בו ואשקיע גם אבל אני מרגישה מרוקנת, לא מושקעת.(אין השקעה של זמן זוגי) נכון כמה שאני אעשה בשביל עצמי, אפנק את עצמי ויעשה דברים שטובים עדיין לא יקרין על הזוגיות זה חייב להיות הדדי.

שלא יראה שאני בסדר, זה ברור שאני חייבת לעבוד מהצד שלי.

אני תארתי לו את זה כמו חדר שבו יש רק זוגיות ולחדר הזה לא נכנסנו בשנתיים האחרונות, הוא הבין אותי מאוד והסכים.

את כתבת "טענות של שנינו".

כלומר, את מניחה שאם תשאלי ברוך (!)- מה חסר לך בקשר?
הוא ינצל את זה כדי לטעון טענות כלפייך, לבקר אותך, להאשים...

את לא מאמינה שהוא יענה לך ברוך. שהוא ישמח על עצם השאלה.

את פוחדת (ואולי בצדק) שהוא ישתמש בהזדמנות הזאת (ממש כאילו הרמת לו להנחתה)- כדי להוציא החוצה את כל הג'יפה שצבר כלפייך.

אז אולי תנסי ככה-

שמוליק, אני עומדת לנסות משהו מולך שעוד לא ניסיתי, ואני צריכה שתהיה עדין איתי. בסדר?
אני רוצה לשאול אותך מתוך רצון באמת לדעת מה אתה מרגיש- מה חסר לך בקשר בינינו?
אכפת לך להגיד בינתיים רק דבר אחד או שניים? כדי שיהיה לי עם מה לעבוד. כדי שיהיה לי דרך לחשוב מה לעשות עם זה.

אני באמת חושבת שאם בעלך הוא אפילו קצת מענטש, הוא ממש ישמח בזה.

אני בטוחה שזה ירפא אצלו גם משהו עמוק ונסתר שאת לא יודעת עליו.

ואולי הוא לא יענה לך באותו מטבע שלך באותו הרגע.

אולי אפילו לא יום למחרת.

אבל אין ספק שאת לקחת אחריות על הקשר והבעת רצון כן ואמיתי לדעת מה עובר עליו.

זה וואו אמיתי

תודה רבה על ההסבר

אם תרצי אשתף אחרי

שיהיה לך לזכות עכשיו לראש השנה

זה ממש בגדר מביא שלום בין איש לאשתו.

תודה רבה

יש טיפולים רגשיים שיכולים לעזור גם בתיקון של הדינמיקה הזוגית,

אבל אני לא יודעת באיזה טיפול רגשי את נמצאת.. בכל מקרה, אם תראי שזה לא יספיק לעניין הזוגי כן כדאי ללכת יחד גם לטיפול זוגי,

או לחפש טיפול רגשי אישי שהוא מוכוון זוגיות.

זה שאתם לא רבים ומתכסחים- לפעמים עלול ליצור ניתוק גם, וזה לא מצב שרוצים להגיע אליו,

זה סוג של גירושים מנטליים.

השאיפה היא שתהיה זוגיות קרובה ואוהבת פיזית ונפשית וכמובן גם רגשית.

הצורך שלך להרגיש אהובה ורצויה, לאישות ולקרבה, הוא בסיסי ממש.

אל תוותרי עליו ואל עצמך ותחשבי שזה בסדר זוגיות שלא כוללת את זה, גם אם ב"ה אתם לא מתכסחים ואין ביניכם אלימוצ או זוגיות לא טובה.

וזה בר השגה, באמת.

תמשיכי למצוא את הדרך שלך להגיע לשם❤️

כיוונת אותי חיזקת ונתת לי תקווה

תודה רבה מעריכה מאוד🥰

תשחררי אותו לאוויר העולם...

נשמע שהכל מצטבר שם בפנים, וגועש.

רוצה להגיד לך שזה מאוד מוכר לי הדפוס הזה, והוא גם מאוד "נשי". כעס וכאב שמקפלים פנימה, ועכשיו אני לא אתמסר אליך...

נשמע ששחרור של רגשות בזמן אמת מאוד יעזור לך.

יש לך עם מי לדבר בזמן אמת? לא רק על נושאים של זוגיות. על ילדים, על עבודה...

פשוט להגיד את החולשות, את הכאב, את מה שעולה- ככה. כמו שהוא. בלי לעדן. בלי לחשוב אלף פעם. להביא את הבטן הרכה לקשר.

יש לך קשר כזה עם חברה\אחות? שהן יודעות מה עובר עלייך? שאת מעזה להביא את הבטן הרכה, גם אם היא תחשוב עלייך לרגע שאת לא וואו?

את עושה ספורט? רוקדת? כותבת? יוצרת?

כל דבר שמשחרר החוצה הוא טוב.

יותר להוציא ופחות להכניס.

אין לי את הפריקה הזו

לא חברה ולא יוצאת ומשתחררת

מרגישה כמו אבן בגרון

הרגשתי כך אתמול ופתאום שכתבתי כאן מרגישה יותר מובנת וממש מקבלת תמיכה

הצעקה היחידה שיוצאת לי זה מתסכול ועליו 

זה מאוד בודד להרגיש ככה.

זה לא רק מול הבעל, זה מול העולם.

תחושה שאין לי נפש שמכירה אותי מבפנים, באמת.

תחושה שאני לבד עם כל מה שעולה בתוכי, לבד בשבילי החיים, לבד עם האתגרים...

אני מכירה את זה מקרוב.

והרבה פעמים זה מהילדות או הנערות. תחושה שזו חוויית החיים היחידה המוכרת- לבד.

יש לך מישהי שיש לך קשר יותר קרוב איתה?

נסי איתה לשתף.

זה ממש אימון.

אימון בלתת אמון בשני. הרי הרבה יותר קל להגן על הבטן הרכה שלנו. אף אחד לא יודע. אף אחד לא חודר את החומה. אף אחד לא יכול להכאיב לנו באמת.

אבל המחיר.. המחיר הוא שגם אף אחד לא מכיר אותי באמת, אף אחד לא יכול לתת לי אמפתיה בזמן אמת, אף אחד לא יכול לתת לי את התחושה העמוקה שיש לי מקום בעולם הזה.

לחשוף את הבטן הרכה זה קשה מאוד מאוד.

קודם כל כי יש פה סכנה לדימוי העצמי שלנו. מה יחשוב עלינו הצד השני? אולי הערך שלנו ייפגע בעיניו? אולי הוא יסלוד ויתרחק? יש הרבה חששות סביב חשיפה.

אבל כשאת בוחרת לחשוף משהו אמיתי, נתח מליבך המדמם _משהו כמו מה שחשפת פה)
את מקבלת ריפוי במקומות הכי עמוקים שלך.

את מקבלת מחדש את היכולת לאהוב. 

כי מישהו היה שם בשבילך.

מישהו הקשיב לכאב שלך ולא ברח. מישהו שמע את ה"סחי" שאת סוחבת איתך, ולא נגעל.

מישהו ליטף לך את המקום הכי פגיע שיש.

זה ממש להתאמן בלאמץ לעצמנו דפוס אחר.

דפוס שפחות מגן על עצמנו. 

דפוס שיותר מעז להביא את החלקים החלשים והפגיעים, מתוך אמון שהצד השני יגיב בעדינות ובהבנה (שוב, לא בן הזוג בהתחלה. כי שם יש הרבה יותר טריגרים נפיצים)

כשמתחילים להביא את הבטן הרכה לתוך קשר,

מרגישים שקרוה משהו מיוחד- פתאום את צוחקת *מהלב*. מהבפנים. לא רק הפנים מחייכות.
ואת גם בוכה *מהלב*
כאילו חזרת לילדות. התחברת למקום החי הזה. 

זו עבודת חיים וזה כל הזמן.

אבל מה שצריך להיות במודעות זה-

אני רוצה קשר אמיתי. פנימי. עמוק.

אני לא מסתפקת בקשר שהוא רק על פני השטח. אני רוצה שידעו מי אני. אני מוכנה לשתף גם בחלקים האפלים שלי.

מכאן יש רק לאיפה לגדול ולצמוח...

זה חלום שאני רוצה שיתגשם בחיי הזוגיות שלי.

אבל מבינה ממך שזה פחות ישים?

או שהתכוונת שקודם כל שיתוף וריפוי בצד שלישי ואז אצל בן הזוג?

הלוואי שיצא לי צחוק משוחרר. כזה טוב מהבטן

חושבת שגם המציאות הזו של השנה האחרונה לא מוסיפה להרגשה.

ואת כותבת מש יפה

עוזר לי מאוד

תודה רבה

למה לא??

צעדים קטנים.

יש לך קושי עם אחד הילדים? אז במקום לשדר לעולם- אני האמא המושלמת, האמא שלא טועה, 

תספרי לחברה טובה על איך שבטעות התפרצת על אחד הילדים. וכמה שכואב לך על זה.

זהו.

לא עצה.

רק שיתוף. רק לחשוף חולשה\פגם.

בפעם הבאה כבר תוכלי לשתף שאת מקנאה באיזו קולגה לעבודה.

את מקנאה? את??
כן.. אני. הכל טוב. ובואי אני אספר לך משהו? כולם כאלה. אנושי. טבעי. הכח טוב.

בקיצור, ככה מתאמנים.

מתחילים ממה שהכי קל לך לשתף. ממה שלא שם אותך בסכנה של פגיעה בדימוי העצמי.

ולאט לאט...

לאט לאט חושפים גם דברים אפלים, כואבים יותר, לא נוחים, לא מושלמים בכלל.

ואז מבלי ששמים לב, הקשר מתהדק.

סיפרת לי שאת מקנאה בקולגה? אז אני מרגישה בנוח לספר שאני מקנאה באחותי.

סיפרת לי שקשה לך כלכלית? אז אני יכולה לשתף שאני שונאת את הבית שלי.

וכו' וכו' וכו'

קשר טוב וחזק הוא קשר שאפשר להביא לתוכו את החלק המואר כמו את החלק האפל שלנו.

אבל זה דורש ממך (וממני), לעשות את הצעד הראשון.

ליזום את הפגיעות.

להיות זאת שמאתגרת את הקשר, בכך שמביאה משהו אחר.

ו-כן.

לדעתי כדאי קודם להתנסות עם חברה ומישהי שאת מרגישה יותר ביטחון ושהיא מקבלת אותך.

אולי לשתף את בעלך באיזה משהו קצת אחר מהעבודה\הילדים.

קצת לתת לו לראות צד שלא ראה בך עד כה.

אני יכולה לשתף אותך שפעם הייתי מתביישת שבעלי יראה אותי בוכה. אני יכולה לבכות מסרטון באינסטגרם!

דבילי, לא?
ואתמול גם בכיתי, ממחשבה על אימהות החטופים, ואיך הן תקבלנה את החג הזה, כשהייסורים עוד כל כך כואבים...

ובעלי נכנס לחדר, והאינסטינקט שלי אמר לשחק אותה ולדבר על דברים אחרים.

ודווקא לא.

דווקא סיפרתי לו שבכיתי ולמה בכיתי וכו'.

ואולי פה זו נשמעת איזו סיבה אצילית, אבל תאמיני לי שאני בוכה גם משטויות.

והוא הגיב בדיוק כמו שרציתי? לא ממש. הקשיב, הביע אמפתיה בקצרה, ושינה נושא

אבל זה פחות היה העניין...

העניין היה שלי תהיה תחושת ביטחון.

הנה, אני בוכה משום מקום, בגלל מחשבה שעלתה לי לראש.

ובמקום לשמור את העולם הפנימי שלי לעצמי (דבר שמאוד אופייני לי), אני בוחרת שתציץ לתוכו.

אני בוחרת שגם אתה תהיה חלק ממנו.

וזה ממש משהו של שנים-שנים-שנים.

זה לא מעכשיו בכלל.

וגם לא מתחילת הנישואים.

זה פשוט תרגול של חשיפה.

אז בתחילת הנישואים הייתה לי הרגשה טובה של שחרור וביטחון

כל החולשות שלי היו חשופות לפניו וזה לא הוריד לי ההפך הרגשתי שהוא מרים לי

אבל מאז המשבר וכנראה כמו שאמרת זה רק הטריגר ויש מתחתיו כאב אחר התכנסתי, ברמה שבהריון האחרון (ילדתי לפני חודשיים) את כל החששות הבכי והמצב הרגשי העדפתי לעבור עם עצמי הוא לא ידע כלום. רק לקראת הלידה )אני יולדת בקיסרי) שיתפתי אותו וגם ציינתי שאני חוששת שזה יפתח אצלי צפייה שתפגע בי אחרי הלידה. והינה עם כל הבכי ההורמונים של אחרי לידה הייתי לבד.

גם זה כל הזמן המגמה של אם אני לא ירים את עצמי, יפעל יעשה, לא יקרה כלום.

לא ידעתי שזה כל כך עוזר לשתף פה

הורדתם לי את  הגוש מהגרון

באמת תודה רבה

עזרתם לי מאוד!!

תמצאי חברה, גם אם אין את טובה כרגע אז מישהי עם פוטנציאל, שיהיה לך נעים איתה, ותצאו להליכה. גם קצת הפועלות הספוטיבית הזאת יכולה לעזור, וגם זה בסיס לפתח ממנו קשר, יוצאים ביחד ומתחילים לדבר ואז עם קצת אומץ משתפים גם יותר.. אולי אפילו תופתעי בחזרה בהשיתוף שתקבלי..

חיבוק חזק!

ובהצלחה!

אני כזאת סגורה ונמצאת בעיר ללא משפחה בכלל, גם שלי גם של בעלי גרים בירושלים כל הילדות שלי שם, שכנות, חברות תיכון ועבודה.

מה שיש לי פה זה קשר של אמהות מהגן של הילדים, מרגישה פחות בנוח. אין לי קשר חברי עמוק. זה יותר התעניינות מנימוס ושיח על הגן.

אולי באמת להכיר חברה מהרשת פורומים כאלה ואחרים. ככה גם אין הכרות ופחות בושה לשתף כי אין פגיעה בדימוי/ערך עצמי

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שמי איזבל נואה. זהו יום מאושר מאוד בחיי בזכות העזרה שנתן לי ד"ר אפטה. הוא עזר לי להחזיר את אשתי לשעבר בעזרת כישוף האהבה והקסם שלו. אני נשוי כבר 10 שנים וזה היה כל כך מפחיד ומתסכל כי אשתי בגדה וגם ביקשה גירושין, אבל כשנתקלתי בפוסט של ד"ר אפטה באינטרנט על איך הוא עזר לאנשים רבים ולעזור להם לתקן את מערכת היחסים שלהם ולגרום לאנשים להיות מאושרים במערכת היחסים שלהם, שלחתי לו הודעה במייל שלו והסברתי לו את מצבי ואז ביקשתי את עזרתו, אבל להפתעתי הגדולה, הוא ענה לי ואמר לי שהוא יעזור לי לשקם את נישואיי, והוא אמר לי מה לעשות ועשיתי הכל בהתאם ועכשיו אני ומשפחתי חוגגים עכשיו כי אשתי השתנתה לחלוטין לטובה והיא אוהבת אותי יותר. היא תמיד רוצה להיות איתי ולא יכולה לעשות כלום בלי המתנה שלי. אני ממש נהנה מהנישואים שלי עכשיו, הכל בזכות ד"ר אפטה. אמשיך להעיד באינטרנט כי ד"ר אפטה הוא מטיל כישופים אמיתי. אם אתם זקוקים לעזרתו, אתם יכולים ליצור איתו קשר דרך האימייל שלו, וואטסאפ ו-VIBER; אימייל - drapata4@gmail.com, אתם יכולים גם להוסיף אותו בוואטסאפ: (+447307347648). הוא התשובה היחידה לבעיה שלכם וגורם לכם להרגיש מאושרים במערכת היחסים שלכם.

האם אתם רוצים את האקס שלכם בחזרה, רוצים כישוף אהבה למאהב חדש, פתרון בעיות בלי ילדים?

פתרון בעיות כלכליות?

פתרון למחלות?

אתם רוצים לקבל קידום בתפקיד שלכם.

הפתרון לבעיית הגירושין

וואטסאפ או התקשרו (+447307347648) (נא להתעלם אם אינכם צריכים עזרה)

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!

לנסיעות שמתי טיטול

יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39

אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי

אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך

עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר

חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה

מה זה יכול להיות?

מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?

חינם עד 19.

לק"י

(מרכז בריאות האשה).

אני פעם התייעצתי טלפונית, כי זכרתי שזה בעיה

ענתה לי האחות שאין בעיה, וזה תקין

רק על מיעוט נבדקים

אין באמור להיות ייעוץ רפואי בשום צורה! רק כתבתי כדי שאולי תתייעצי לפני שנוסעת (וכנל לכל אחת שבסיטואציה ותקרא את השרשור או תזכר בו)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

מקסימום+ 1 או 2

בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה

אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️

דירה ממש על קו החוף

אם תרצי פרטים בפרטי בכיף

היה ממש כיף!!!

היינו בים מלא... זה חוויה מדהימה

וזה דירה שיש בה הכל

כלי מיטה מגבות

גז מקרר מיקרו

מזגנים

זה אומר שזה גם חוסך בהוצאות כי נוח לאכול שם את כלהארוחות...

אנחנו הבאנו סיר גדול ומחבת ובישלנו הרבה

(היה אושר עד במרחק כמה דקות נסיעה )

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

תודה לכולכן על ההצעות והעזרה!

נבדוק את האפשרויות, תודה רבה!

יש שם שירותים, מקלחת, מתקנים לילדים, אזור למנגל, הרבה תאורה והנקודות חשמל.

מקום של שליחות והרבה אהבה לארץ ישראל.

ויש המון מעיינות באזור, צמוד לצומת הגוש, רמי לוי...

העלות זה 40 שח למבוגר, 15 לילד. (החל מהשנה)

הבית שלנו🏠

צפתי ונעים בלב העיר העתיקה

מה יש? סלון מטבח, שרוקלחת, חצר נעימה ושני חדרי שינה. (סהכ 4 מיטות מבוגרים, 2 מיטות תינוק, 2 מזרנים)

הבית מאובזר (מזגנים, פלטה, מיחם , מקרר, תנור, גז וכו).

המחיר הוא כ700₪ ללילה.

לפרטים

נחלה 0556884028

יהודה 0587506616