נשואים 6 שנים לפני חודשיים ילדתי בת שלישית (בן בגיל 5 ובת בת 3)
לפני כשנתיים עברנו משבר אמון ביחסים, הוא דיבר עם אחיו על משבר שהיה לי אחרי הלידה ושיקר לי בכמה נושאים, היינו אצל מטפל כמה מפגשים והפסקנו כי זה לא הוביל לשינוי.
מאז המצב בייננו לא טוב מינוס, יש לי כעס עליו, הוא מודה שעשה טעות, מנסה לגשר אבל אני נשארת בעלבון, כמה שמנסה למחול יותר בשביל עצמי מרגישה שזה לא עד הסוף בלב שלם.
הוא מאוד עוזר לי בבית ועם הילדים.
מה שקרה לנו זה שהגענו למצב של שותפים לדירה ולא זוג נשוי, אנחנו בקושי מקיימים יחסים (ממוצע של שלושה חודשים) היו לנו שחשוב לילות טבילה שלא שכבנו 3 מתוכם היינו בריב והשלישי הוא נרדם. בי זה ממש פוגע אני מרגישה לא אהובה ולא רצויה, זה לא הסיבה היחידה להרגשה שלי, אנחנו לא מטפחים את הזוגיות, לא קונים אחד לשני דברים אפילו לא חוגגים את יום הנישואים, היה לו לפני שבוע יומולדת אני לא מצליחה לתת לו להעניק, אותו דבר במצבים אישיים משהו קרה אני לא מתמסרת אליו מרגישה שזה נובע מפחד להיפגע שוב. חשוב לציין שגם אני הלכתי לטיפול רגשי לבד אבל שום דבר לא משתנה. הוא יצא מגידרו בליל טבילה ויעשה בשבילי ואני ישאר אדישה. אני יודעת שאם זה היה הפוך לא הייתי נשארת לשניה נשואה למישהי כמוני.
עד כדי כך אני רעה? נצלנית? חסרת מידות?
מרגישה שכל דבר קטן מעמידה במבחן האם באמת אני חשובה לו
מבולבלת וחסרת אונים
מרגיש שאין לי מה לעשות או למי לפנות.
אני רוצה לאהוב וחוסמת את עצמי
אמרתי לו שאני חושבת שכדאי לו מישהי שתאהב אותו ותעניק לו
הוא דיי חסר ביטחון לעומתי לא ידע לגשת לפייס אותי ולכן אין שום קירבה ביננו.
).
)