אני קוראת אותך ואת מדברת על אדישות שלך אליו אבל אני שומעת המון כאב ולא אדישות. המון פחד מקירבה ולא רתיעה או דחייה.

גם מה שכתבת היה קצת מבלבל, התחלת בלהסביר את המצב, ולתאר את המשבר של האמון ואיך את מרגישה היןם אחרי שעברתם טיפול וכו, וזה נשמע השתלשלות כואבת אבל הגיונית של הדברים, ואז פתאום עברת ל- כדאי לו למצוא מישהו אחרת. הייתי צריכה לחזור אחורה לראות אם הבנתי נכון את מה שכתבת כי למה פתאום קפצת למסקנה הזאת.

נשמע לי, ואולי אני טועה, שהמסקנה שלך שכדאי לו למישהי שבאמת תאהב אותו חיצונית לך. את משותקת מכאב ומפחד, את לא מסוגלת לגעת באהבה ובהתמסרות ובשותפות שהיא יותר משותפים לדירה כמו שכתבת. אבל לא כי אין על בסיס מה אלא כי נפגעת כל כך ונכווית כבר פעם אחת.

אין לי רעיונות מה לעשות חוץ מללכת לטיפול

מקווה שתמצאו את הדרך חזרה אחד אל השניה!

ממש תודה על האמפתיה

כואב לי שאני רואה שהאהבה שלו היא חד צדדית ואני מרגישה ששונאת אותו.

וגם לא בטוחה באהבה שהיא אמיתית ולא אינטרסנטית שלדעתי זה משהו שעובר אחרי שנה ודיי בתחילת קשר זוגי

רק הגשים לך את הנבואות ואת התפיסות שיש לך לגבי אהבה וזוגיות ולכן קשה לך מאד לשחרר את זה, כי זה לא היתה מעידה או פגיעה נקודתית אלא הוכחה מבחינתך שצדקת ושזוגיוות אוהבת באמת לא יכולה להתקיים אחרי שנה ראשונה אלא אם זה אינטרסים.

אני צודקת?

אם כן, למה זאת התפיסה שלך על זוגיות? מאיפה היא הגיעה?

ההרגשה שהוא פועל מאינטרס זה כי אני לא מרגישה אישה אהובה: לא מקיימים יחסים לא קונים אחד לשני לא משקיעים בזוגיות. ואז בליל טבילה הוא יוצא מגידרו שניה אחר כך כבר יום למחרת היחס משתנה.

זה קשה הרגשה של ניצול

לכן לא התבססה לי תחושת ביטחון באהבה שלו אלי

וכל פעם כשיש מעידה בנושא יש תירוץ

אני אומרת את זה מהצד של שננו אין רצון חזק ולכן אין חשיבות

כותבת בכאב בעיקר בגלל הילדים 

אהבה מולידה נתינה

אני יודעת שהסיבה שאני מרגישה שלא אוהבת כי אני לא נותנת, אם זה במתנות בחגים ימי הולדת, אנחנו לא יוצאים בכלל, מצ"ב כלכלי וגרים מאוד רחוק אז אין בסביבה משפחה.

אני לא נותנת גם בצד המיני

מרגישה פחד לתת ואז להתאכזב שנתתי

אני מלקה את עצמי לא מהקטנה, נכון שיש דברים שהוא לא בסדר וגם לא משתנה ומי שנשוי הרבה שנים יעיד שיש דברים שלא ניתנים לשינוי. אלא כמ אני יודעת שאני לא בסדר ורוצה לדעת או לקבל עיצה

אבל יש דברים נוספים יותר קודמים/בסיסיים.

לשמור על הכבוד אחד של השני

תקשורת רגשית קרובה (ורק על זה אפשר להרחיב ממש המון בנפרד). גם כשקשה. גם כשלא נח. בכנות. לא רק תקשורת טכנית של לצאת ידי חובה שמרגיש כמו שותפים לדירה וילדים.

לנקות פגיעות ישנות אחד מהשני

לדעת להכיר את העולם של השני ולתת לו מקום והערכה.

ומבאס לשמוע שטיפול רגשי לא עזר. כנראה שלא היה מדוייק מספיק או שלא היה עם הכלים המתאימים שמביאים לשחרור וצמיחה.

הוא כמו פלסטר עזרה ראשונה ומשם צריך עבודה כמו שכתבת לשמור על הכבוד וכו.

זה באמת בעיה אנחנו, אנחנו נפגע, נזלזל, לא נדע ך תפייס אבל נמשיך את החיים כחברים כאשר בפנים יש פגיעה, יעבור זמן אנחנו נשכח עת מה נפגענו אבל לא התפייסנו וזה יוצר משקעים.

לגבי הטיפול רגשי הוא שחרר דברים מסויימים כמו שלא הייתי בטוחה ליסוע איתו ברכב, הייתי דרוכה ברמות שהשרירים ברגליים נתפסים לי. אולי כדאי לי ללכת שוב.

איך לתקשר נכון

איך לשמור על הכבוד אחד של השני.

איך לא לשים את הרגשות שלנו בצד ולהמשיך הלאה עם פגיעה ותרעומת מושתקים אלא לנקז אותם בצורה בריאה ומקרבת.

צריכים להיות מיושמים

הוא כן מקבל, היה רושם את הדברים שהיועץ אמר אבל בפועל זה רק להתחלה ומיד שוכח. יורדת ההשפעה כמו בהתחזקות שיש אורות, יורד ואז חוזרים לריחוק.

את נשמעת ממש במחשבה על זה

אני הייתי הולכת לטיפול רגשי להבין למה את חוסמת את עצמך מלאהוב אותו.

מה את מרוויחה מזה?

שאין מאיפה ליפול

אני במצב נמוך אבל בטוח משם אני לא ירגיש את תחושת הבגידה, התסכול של ריב גדול אחרי תקופה יפה.

שומעים את הכאב שלך בהודעה הפותחת וגם כאן..

את חוששת להיפגע ולכן שומרת על עצמך❤️

זה מנגנון הגנה טבעי אבל הרסני.. כי הוא כאילו מגן עלייך אבל בעצם גורם לזה שכל הזמן תחיי בניתוק ובחוסר קבלה ובריחוק. בעצם במקום לסבול אחרי מריבה את סובלת כל הזמן.

חושבת שאולי שינוי תפיסה יכול לעזור. אם מסתכלים על מריבות וחיכוכים

כחלק מהחיים ומטבע העולם

ה' ברא את העולם ככה שיהיו נפילות!

יהיה יותר קל לקבל את זה ולדעת שטמון כאן זרע למשהו טוב.

כמו שהזרע צריך להרקיב באדמה לפני שהוא נובט.. ממש ככה גם בנפילות שלנו האישיות והזוגיות.

אבל לדעת את זה בשכל זה לא מספיק.. צריך להכניס את זה ללב. זו ממש עבודה.

את ראויה לטוב! מגיע לך שיהיה לך טוב במקסימום! וגם כשיהיו נפילות זו לא הוכחה לזה שאי אפשר שיהיה טוב אלא הוכחה לזה שאנחנו אנושיים ונופלים וקמים.

ושוב חיבוק 🩷🩷🩷

מעריכה מאוד

זה נותן כיוון

ניסתי לדון אותו לכף זכות ולקבל את הטעות שלו אבל זה ממש קשה לי כאילו אני יקבל את כל העולם, את הטעויות של הילדים את שלי, מצד שני לא מצפה ממנו להיות מלאך ולהיות טוב גמור.

אבל אם הרגשת פעם תחושת בגידה תביני אותי שקשה מאוד לסלוח. אצלי זה אומנם בגידה רוחנית הוא הלך וחשף את הלב שלי את הסודות למישהו שלישי.

עברו כמעט שנתיים ועדיין נהייתי ונשארתי חשדנית ובוררת בקשר הזוגי שלנו.

לא יודעת בדיוק מה הוא אמר ולמי

ולא מזלזלת בתחושת פגיעות שלך בכלל

אבל, אולי הוא דיבר עם צד שלישי כי חש צורך לפרוק בעצמו? לא מתוך כוונת זדון אלא מתוך קריאה לעזרה? למרות שזה שלך אולי הוא פשוט לא ידע איך להתמודד עם זה?

שוב התחושה שלך קשה ומובנת! אבל לפעמים צריך להסתכל פעם נוספת על דברים שהפריעו לנו.

ברור שאם היה מתייעץ עם גורם שלישי שלא קשור אפילו שלא בידיעתי היה לי קל יותר לסלוח.

קיים על אחיו כמה שיחות, שיתף את אישתו

כל מפגש משפחתי אני צריכה לקחת אויר לפני מרגישה מכווצת שהם יודעים חלק ממני

ונראה שהוא חזר בתשובה.

בטוחה שאם היה יודע כמה זה יפריע לך מלכתחילה לא היה פונה לאחיו.

זה כואב שמישהו שאת סומכת עליו הלך וסיפר את הדברים שלך בחוץ. מאוד כואב.

כנראה הוא לא הבין את עומק המשמעות של המעשה.

אולי תנסי להחליף את המילה בגידה במינוח אחר?

נשמע ממש ממש כואב וקשה.

נשמע שיש בך רצון גדול לבטחון ואהבה, להרגיש שאת יכולה להתמסר, לקבל אהבה וגם לתת כזאת בחזרה,

וכגודל כמיהת הלב לכל הטוב הזה, גודל הפחד, מהנפילה מה יקרה אם זה לא יהיה

אם שוב תחווי את חוסר הבטחון הגדול בכך שחשפו את צפונות ליבך, אם שוב תרגישי לא רצויה ולא אהובה.

לא ראיתי שפירטת איך היה עד המשבר הזה,

אבל נשמע שיש לך פצע משמעותי מאד, ותחושת בגידה עמוקה

(האם יצא לך לגוע בטיפול הרגשי בחוויות נוספות כאלה שכנראה עברת?)

והוא כרגע לא התרפא עדיין, ויכול להיות שלוקח לו זמן להתרפא.

ומתוך הכאב הזה את מתקשה להתקרב, את אפילו מציעה לו מישהי אחרת

(לפעמים זה מתוך רצון לשמוע שהוא נשאר איתך ונאמן לך גם במצב כזה

שזה הרבה פעמים מה שהלב רוצה לשמוע אחרי תחושה שבה הוא נבגד).

לגבי הנושא של נתינה שמולידה אהבה וכן להיפך,

לעניות דעתי, ואני עוסקת לא מעט בתחום, נתינה מולידה אהבה אצל מי שעניינו להשפיע.

כך איש שמעניק לאישה זה מוליד הו אהבה, כך אישה שמעניקה לילדיה ומשקיעה בהם, זה מוליד בה אהבה.

מי שבעמדת מקבל, כמו אישה מול בעלה, דווקא היכולת לקבל היא זו שמולידה בה אהבה.

לכן אני ממש ממליצה לך להשקיע ביכולת שלך לקבל ממנו, ולא ביכולת לתת.

אישה היא כמו לבנה, היא נותנת ומאירה מאליה כשמאירים אותה ואוהבים אותה.

כשהיא מרוקנת וחסרה ועדיין מתאמצת לתת זה מחסיר אותה ומרוקן אותה,

וגם מה שהיא נותנת בעומקו לא מאיר בצורה שלמה.

(יש מה להאריך בזה אבל לא כאן ).

גם מהבחינה המינית, המקום של האישה בקשר הוא מקום של קבלה (גם במובן הפיזי הפשוט, שלפיו ברא ה' את העולם

ואת מערכת היחסים, וגם במובן הרגשי והמהותי. איש מתחייב לדאוג לאשתו

לעונתה, לשארה ולכסותה).

נשמע שיש כאן מוטיב נוסף של חוסר בטחון של בעלך שגם מעצים את התסבוך,

וכאן אני גם אגיד- ככל שאיש מרגיש שהוא מצליח *להעניק* לאשתו: לשמח אותה, להגן עליה, לדאוג לה, לספק אותה

הוא שמח יותר ומתמלא בטחון ביכולתו. המבנה הרגשי והפיזי שלנו, גברים ונשים,

ומתוך כך גם תפקידנו ומקומנו בקשר הרגשי הוא שונה לגמרי.

ההבנה שאין כאן סימטריה בין מה שנכון לי למה שנכון לו,

ואפילו להיפך, היא שלב מאד חשוב בדרך להבראה של דינמיקה זוגית.

מאחלת לכם הרבה בריאות והצלחה🌱

אל תוותרי על עצמך, את ראויה להרגיש אהובה ובטוחה ושמחה יחד עם האיש שלך. ובע"ה תמצאי את הדרך.

כל כך מדוייק ויפה

קראתי כל מילה ועוד אקרא שוב

בתפילה שנצליח בע"ה 

ועוד מוסיפה, הייתי שוקלת בתור התחלה להגיד לבעלך או לפחות לכתוב לו

את עיקרי הדברים שהעלית כאן.

שאת רוצה להתקרב ולחזור, אבל את עדיין פוחדת, ואת לא מרגישה בטוחה, ואת זקוקה לו שיתן לך את הבטחון ויזהר עלייך, ויאפשר לפציעה הזאת שלך להחלים.

ובאופן כללי, כמה שאת מסוגלת ונכון לך, לשתף בתחושות שלך ולבקש את תמיכתו. ולהיות קשובה ללב.

היום ניסתי שוב הוא מעדיף לדבר אבל זה סחור סחור אותם דברים שיוצאים ממני וממנו.

לדעתי נהיה חייבים עזרה

ואותי מבאס לחשוב על התקופה שאחרי ההשפעה של הטיפול.

כי כבר קיבלנו כלים והכוונה

ובעיני השורש פה זה לרפא את הפצע שלך, ושוב כותבת

בדרך כלל תגובה כזאת יושבת על פגיעות דומות קודמות, שהן הדבר העיקרי שצריך לרפא.

כלומר כנראה היה עוד מצב או מצבים בחייך שבהם היית חשופה או זקוקה,

וחווית שבוגדים בך או לא מכבדים אותך במקום העמוק ביותר הזה שלך.

וזה באמת פצע גדול מאד וכואב מאד.

ברוב הסיטואציות שאנחנו חווים בחיים ומציפות אצלנו תחושות קשות,

אחוז קטן שייך לפגיעה הנוכחית הקיימת, ורוב הקושי והכאב

(בתיאוריה זה 90%, לדעתי סיכוי רב שגם יותר)

קשורים בפצע העמוק יותר שהסיטואציה הזו שקרתה לכם רק "גירדה" אותו.

אני ממש ממליצה לך לראות את זה כהזדמנות לרפואה עמוקה בחייך, מול מה שזה לא היה,

כי כנראה הוא הותיר בך חותם עמוק מאד וכואב מאד,

וככל שתרפאי ממנו בע"ה תהיה לך מזה צמיחה ופריחה גדולה גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית❤️

כשהריפוי הוא ריפוי שורשי ומעמיק, לא הכוונה חיצונית ברמת הפלסתר, זה בע"ה יעבוד ויועיל לטווח ארוך ולא רק לזמן של הטיפול. להיפך, זה יתן לכם כנפיים לעוף.

תחפשו עזרה מסוג כזה❤️

את מתכוונת שטיפול רגשי שלי לבד?

אני מיואשת מטיפול זוגי ולא רוצה לחיות בציפייה ממנו, גם אני חושבת שזה לא התפקיד שלי להיות במקום כזה.

סתם דוגמא אני יכולה לבקש ממנו משהי הוא דיי ינפנף את זה בטענה של "את רואה שאני לא עושה אז תעשי את"

זה מציף לי את זה שאנחנו לא באישות תקופות מאוד ארוכות וזה המציאות שלנו בשנתיים האחרונות, אישה שהיא אהובה רוצים אותה ואני מרגישה שהוא לא רוצה אפילו שאומר לי. לפעמים צריך מעשים, צריך חיזור, חיבוק, מתנה קטנה, וכו

אני לא רואה את המצב הזה משתנה גם לא אחרי טיפול כי אנחנו לא רבים ומכסחים אנחנו מתרחקים ונשארים שותפים ולכן זה נראה כאילו אין גם מה לפייס כי השלמנו עם המציאות.

אנחנו מסוג הזוגות שאם ח"ו הבית יתפרק זה יתפרק סתם ממש סתם. כי אין פה בעיה של התנהגות לא טובה או התעללות או אלימות.

מבינה?

איך אני יכולה לתת לך תחושה יותר טובה?

אני מאוד מסכימה עם תהילה, שאישה אמורה לקבל בקשר.

אבל... נשמע שהוא גם לא מרגיש חמימות ממך אליו.

וכשאת מדברת על הצרכים שלך, אולי הוא מרגיש שאת אף אחד זה לא מעניין הצרכים שלו...?

 

טענות של שנינו יש ויכולים למצוא תמיד

המציאות של הריחוק תפריע לי מול עצמי כי אצלי אין פריקה,  מעגל הסובבים אותי סגור אני לא משתפת. אצלו יש את החברים הוא ישב איתם שעות בטלפון עם נרגילה .

באמת חשוב לשאול את השאלה הזו שוב כל תקופה.

לדעתי מה שהוא מצפה מהקשר שאני יהיה שמחה בו ואשקיע גם אבל אני מרגישה מרוקנת, לא מושקעת.(אין השקעה של זמן זוגי) נכון כמה שאני אעשה בשביל עצמי, אפנק את עצמי ויעשה דברים שטובים עדיין לא יקרין על הזוגיות זה חייב להיות הדדי.

שלא יראה שאני בסדר, זה ברור שאני חייבת לעבוד מהצד שלי.

אני תארתי לו את זה כמו חדר שבו יש רק זוגיות ולחדר הזה לא נכנסנו בשנתיים האחרונות, הוא הבין אותי מאוד והסכים.

את כתבת "טענות של שנינו".

כלומר, את מניחה שאם תשאלי ברוך (!)- מה חסר לך בקשר?
הוא ינצל את זה כדי לטעון טענות כלפייך, לבקר אותך, להאשים...

את לא מאמינה שהוא יענה לך ברוך. שהוא ישמח על עצם השאלה.

את פוחדת (ואולי בצדק) שהוא ישתמש בהזדמנות הזאת (ממש כאילו הרמת לו להנחתה)- כדי להוציא החוצה את כל הג'יפה שצבר כלפייך.

אז אולי תנסי ככה-

שמוליק, אני עומדת לנסות משהו מולך שעוד לא ניסיתי, ואני צריכה שתהיה עדין איתי. בסדר?
אני רוצה לשאול אותך מתוך רצון באמת לדעת מה אתה מרגיש- מה חסר לך בקשר בינינו?
אכפת לך להגיד בינתיים רק דבר אחד או שניים? כדי שיהיה לי עם מה לעבוד. כדי שיהיה לי דרך לחשוב מה לעשות עם זה.

אני באמת חושבת שאם בעלך הוא אפילו קצת מענטש, הוא ממש ישמח בזה.

אני בטוחה שזה ירפא אצלו גם משהו עמוק ונסתר שאת לא יודעת עליו.

ואולי הוא לא יענה לך באותו מטבע שלך באותו הרגע.

אולי אפילו לא יום למחרת.

אבל אין ספק שאת לקחת אחריות על הקשר והבעת רצון כן ואמיתי לדעת מה עובר עליו.

זה וואו אמיתי

תודה רבה על ההסבר

אם תרצי אשתף אחרי

שיהיה לך לזכות עכשיו לראש השנה

זה ממש בגדר מביא שלום בין איש לאשתו.

תודה רבה

יש טיפולים רגשיים שיכולים לעזור גם בתיקון של הדינמיקה הזוגית,

אבל אני לא יודעת באיזה טיפול רגשי את נמצאת.. בכל מקרה, אם תראי שזה לא יספיק לעניין הזוגי כן כדאי ללכת יחד גם לטיפול זוגי,

או לחפש טיפול רגשי אישי שהוא מוכוון זוגיות.

זה שאתם לא רבים ומתכסחים- לפעמים עלול ליצור ניתוק גם, וזה לא מצב שרוצים להגיע אליו,

זה סוג של גירושים מנטליים.

השאיפה היא שתהיה זוגיות קרובה ואוהבת פיזית ונפשית וכמובן גם רגשית.

הצורך שלך להרגיש אהובה ורצויה, לאישות ולקרבה, הוא בסיסי ממש.

אל תוותרי עליו ואל עצמך ותחשבי שזה בסדר זוגיות שלא כוללת את זה, גם אם ב"ה אתם לא מתכסחים ואין ביניכם אלימוצ או זוגיות לא טובה.

וזה בר השגה, באמת.

תמשיכי למצוא את הדרך שלך להגיע לשם❤️

כיוונת אותי חיזקת ונתת לי תקווה

תודה רבה מעריכה מאוד🥰

תשחררי אותו לאוויר העולם...

נשמע שהכל מצטבר שם בפנים, וגועש.

רוצה להגיד לך שזה מאוד מוכר לי הדפוס הזה, והוא גם מאוד "נשי". כעס וכאב שמקפלים פנימה, ועכשיו אני לא אתמסר אליך...

נשמע ששחרור של רגשות בזמן אמת מאוד יעזור לך.

יש לך עם מי לדבר בזמן אמת? לא רק על נושאים של זוגיות. על ילדים, על עבודה...

פשוט להגיד את החולשות, את הכאב, את מה שעולה- ככה. כמו שהוא. בלי לעדן. בלי לחשוב אלף פעם. להביא את הבטן הרכה לקשר.

יש לך קשר כזה עם חברה\אחות? שהן יודעות מה עובר עלייך? שאת מעזה להביא את הבטן הרכה, גם אם היא תחשוב עלייך לרגע שאת לא וואו?

את עושה ספורט? רוקדת? כותבת? יוצרת?

כל דבר שמשחרר החוצה הוא טוב.

יותר להוציא ופחות להכניס.

אין לי את הפריקה הזו

לא חברה ולא יוצאת ומשתחררת

מרגישה כמו אבן בגרון

הרגשתי כך אתמול ופתאום שכתבתי כאן מרגישה יותר מובנת וממש מקבלת תמיכה

הצעקה היחידה שיוצאת לי זה מתסכול ועליו 

זה מאוד בודד להרגיש ככה.

זה לא רק מול הבעל, זה מול העולם.

תחושה שאין לי נפש שמכירה אותי מבפנים, באמת.

תחושה שאני לבד עם כל מה שעולה בתוכי, לבד בשבילי החיים, לבד עם האתגרים...

אני מכירה את זה מקרוב.

והרבה פעמים זה מהילדות או הנערות. תחושה שזו חוויית החיים היחידה המוכרת- לבד.

יש לך מישהי שיש לך קשר יותר קרוב איתה?

נסי איתה לשתף.

זה ממש אימון.

אימון בלתת אמון בשני. הרי הרבה יותר קל להגן על הבטן הרכה שלנו. אף אחד לא יודע. אף אחד לא חודר את החומה. אף אחד לא יכול להכאיב לנו באמת.

אבל המחיר.. המחיר הוא שגם אף אחד לא מכיר אותי באמת, אף אחד לא יכול לתת לי אמפתיה בזמן אמת, אף אחד לא יכול לתת לי את התחושה העמוקה שיש לי מקום בעולם הזה.

לחשוף את הבטן הרכה זה קשה מאוד מאוד.

קודם כל כי יש פה סכנה לדימוי העצמי שלנו. מה יחשוב עלינו הצד השני? אולי הערך שלנו ייפגע בעיניו? אולי הוא יסלוד ויתרחק? יש הרבה חששות סביב חשיפה.

אבל כשאת בוחרת לחשוף משהו אמיתי, נתח מליבך המדמם _משהו כמו מה שחשפת פה)
את מקבלת ריפוי במקומות הכי עמוקים שלך.

את מקבלת מחדש את היכולת לאהוב. 

כי מישהו היה שם בשבילך.

מישהו הקשיב לכאב שלך ולא ברח. מישהו שמע את ה"סחי" שאת סוחבת איתך, ולא נגעל.

מישהו ליטף לך את המקום הכי פגיע שיש.

זה ממש להתאמן בלאמץ לעצמנו דפוס אחר.

דפוס שפחות מגן על עצמנו. 

דפוס שיותר מעז להביא את החלקים החלשים והפגיעים, מתוך אמון שהצד השני יגיב בעדינות ובהבנה (שוב, לא בן הזוג בהתחלה. כי שם יש הרבה יותר טריגרים נפיצים)

כשמתחילים להביא את הבטן הרכה לתוך קשר,

מרגישים שקרוה משהו מיוחד- פתאום את צוחקת *מהלב*. מהבפנים. לא רק הפנים מחייכות.
ואת גם בוכה *מהלב*
כאילו חזרת לילדות. התחברת למקום החי הזה. 

זו עבודת חיים וזה כל הזמן.

אבל מה שצריך להיות במודעות זה-

אני רוצה קשר אמיתי. פנימי. עמוק.

אני לא מסתפקת בקשר שהוא רק על פני השטח. אני רוצה שידעו מי אני. אני מוכנה לשתף גם בחלקים האפלים שלי.

מכאן יש רק לאיפה לגדול ולצמוח...

זה חלום שאני רוצה שיתגשם בחיי הזוגיות שלי.

אבל מבינה ממך שזה פחות ישים?

או שהתכוונת שקודם כל שיתוף וריפוי בצד שלישי ואז אצל בן הזוג?

הלוואי שיצא לי צחוק משוחרר. כזה טוב מהבטן

חושבת שגם המציאות הזו של השנה האחרונה לא מוסיפה להרגשה.

ואת כותבת מש יפה

עוזר לי מאוד

תודה רבה

למה לא??

צעדים קטנים.

יש לך קושי עם אחד הילדים? אז במקום לשדר לעולם- אני האמא המושלמת, האמא שלא טועה, 

תספרי לחברה טובה על איך שבטעות התפרצת על אחד הילדים. וכמה שכואב לך על זה.

זהו.

לא עצה.

רק שיתוף. רק לחשוף חולשה\פגם.

בפעם הבאה כבר תוכלי לשתף שאת מקנאה באיזו קולגה לעבודה.

את מקנאה? את??
כן.. אני. הכל טוב. ובואי אני אספר לך משהו? כולם כאלה. אנושי. טבעי. הכח טוב.

בקיצור, ככה מתאמנים.

מתחילים ממה שהכי קל לך לשתף. ממה שלא שם אותך בסכנה של פגיעה בדימוי העצמי.

ולאט לאט...

לאט לאט חושפים גם דברים אפלים, כואבים יותר, לא נוחים, לא מושלמים בכלל.

ואז מבלי ששמים לב, הקשר מתהדק.

סיפרת לי שאת מקנאה בקולגה? אז אני מרגישה בנוח לספר שאני מקנאה באחותי.

סיפרת לי שקשה לך כלכלית? אז אני יכולה לשתף שאני שונאת את הבית שלי.

וכו' וכו' וכו'

קשר טוב וחזק הוא קשר שאפשר להביא לתוכו את החלק המואר כמו את החלק האפל שלנו.

אבל זה דורש ממך (וממני), לעשות את הצעד הראשון.

ליזום את הפגיעות.

להיות זאת שמאתגרת את הקשר, בכך שמביאה משהו אחר.

ו-כן.

לדעתי כדאי קודם להתנסות עם חברה ומישהי שאת מרגישה יותר ביטחון ושהיא מקבלת אותך.

אולי לשתף את בעלך באיזה משהו קצת אחר מהעבודה\הילדים.

קצת לתת לו לראות צד שלא ראה בך עד כה.

אני יכולה לשתף אותך שפעם הייתי מתביישת שבעלי יראה אותי בוכה. אני יכולה לבכות מסרטון באינסטגרם!

דבילי, לא?
ואתמול גם בכיתי, ממחשבה על אימהות החטופים, ואיך הן תקבלנה את החג הזה, כשהייסורים עוד כל כך כואבים...

ובעלי נכנס לחדר, והאינסטינקט שלי אמר לשחק אותה ולדבר על דברים אחרים.

ודווקא לא.

דווקא סיפרתי לו שבכיתי ולמה בכיתי וכו'.

ואולי פה זו נשמעת איזו סיבה אצילית, אבל תאמיני לי שאני בוכה גם משטויות.

והוא הגיב בדיוק כמו שרציתי? לא ממש. הקשיב, הביע אמפתיה בקצרה, ושינה נושא

אבל זה פחות היה העניין...

העניין היה שלי תהיה תחושת ביטחון.

הנה, אני בוכה משום מקום, בגלל מחשבה שעלתה לי לראש.

ובמקום לשמור את העולם הפנימי שלי לעצמי (דבר שמאוד אופייני לי), אני בוחרת שתציץ לתוכו.

אני בוחרת שגם אתה תהיה חלק ממנו.

וזה ממש משהו של שנים-שנים-שנים.

זה לא מעכשיו בכלל.

וגם לא מתחילת הנישואים.

זה פשוט תרגול של חשיפה.

אז בתחילת הנישואים הייתה לי הרגשה טובה של שחרור וביטחון

כל החולשות שלי היו חשופות לפניו וזה לא הוריד לי ההפך הרגשתי שהוא מרים לי

אבל מאז המשבר וכנראה כמו שאמרת זה רק הטריגר ויש מתחתיו כאב אחר התכנסתי, ברמה שבהריון האחרון (ילדתי לפני חודשיים) את כל החששות הבכי והמצב הרגשי העדפתי לעבור עם עצמי הוא לא ידע כלום. רק לקראת הלידה )אני יולדת בקיסרי) שיתפתי אותו וגם ציינתי שאני חוששת שזה יפתח אצלי צפייה שתפגע בי אחרי הלידה. והינה עם כל הבכי ההורמונים של אחרי לידה הייתי לבד.

גם זה כל הזמן המגמה של אם אני לא ירים את עצמי, יפעל יעשה, לא יקרה כלום.

לא ידעתי שזה כל כך עוזר לשתף פה

הורדתם לי את  הגוש מהגרון

באמת תודה רבה

עזרתם לי מאוד!!

תמצאי חברה, גם אם אין את טובה כרגע אז מישהי עם פוטנציאל, שיהיה לך נעים איתה, ותצאו להליכה. גם קצת הפועלות הספוטיבית הזאת יכולה לעזור, וגם זה בסיס לפתח ממנו קשר, יוצאים ביחד ומתחילים לדבר ואז עם קצת אומץ משתפים גם יותר.. אולי אפילו תופתעי בחזרה בהשיתוף שתקבלי..

חיבוק חזק!

ובהצלחה!

אני כזאת סגורה ונמצאת בעיר ללא משפחה בכלל, גם שלי גם של בעלי גרים בירושלים כל הילדות שלי שם, שכנות, חברות תיכון ועבודה.

מה שיש לי פה זה קשר של אמהות מהגן של הילדים, מרגישה פחות בנוח. אין לי קשר חברי עמוק. זה יותר התעניינות מנימוס ושיח על הגן.

אולי באמת להכיר חברה מהרשת פורומים כאלה ואחרים. ככה גם אין הכרות ופחות בושה לשתף כי אין פגיעה בדימוי/ערך עצמי

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם