אבל אני עוד לא רואה השנה אנשים שמבקשים סליחות.

אולי קודם שבני אדם יבקשו, ואחר כך שיהיו לנו ציפיות ממי שלמעלה מהאדם.

ממי אתה מבקש שיתנהג בצורה אחראית? האב או הבן?

הקב"ה אומר לנו לדבוק במידותיו ולקבל את הגר ולדאוג לחלש ובמקביל קורה ה7/10 במשמרת שלו ותינוקת נחטפים מביתם.

עכשיו אני לא יודע חשבונות שמיים אבל זה שהמציאות לפני ה-7 הייתה בעייתית ובאשמת בני אדם לא פותר את הכעס של אנשים כלפי הקב"ה על הדרך בה הוא החליט "לפתור את הבעיה" בכך שהוא שחרר חיות אדם על הדרום בעודו מעוור את המודיעין הישראלי.

השיר לגמרי במקום ומותר שיהיה לי צפיות גדולות יותר מהקב"ה מאשר מ"אחים לנזק" או אפילו מעצמי.

קריאת המציאות שלך לא נכונה.

דבר ראשון תדע שה' לא חייב לך כלום.

מי שחייב זה אתה.

והנה תלמד אפילו מאברהם אבינו שה' הבטיח לו בן הרבה זמן ועד שהוא קיבל אותו ה' מבקש ממנו לעקוד את בנו, והוא ללא השתהות קם והלך לבצע את הציווי, מתוך הבנה ששום דבר לא שייך לו.וה' יודע מה הכי טוב.

אני אדון אותך לכף זכות ואתה בכלל לא יודע מה זה ה'.

את לא חייבת לדון אותי לכף זכות איני תינוק שנשבע.

חוץ מזה בבקשה על תבטלי דעתי על הסף בגלל ש"אולי אתה בכלל לא יודע מה זה ד' " כשאין לך שמץ של הוכחה לגבות את האמירה הזאת.

אני לא מסכים איתך ועדיין אני מספיק מכבד אותך ומבין שיש לך דעה אחרת משלי, בבקשה החזירי לי באותה צורה.

(אני יודע מי זה, אבל מה זה גם אני לא יודע)

כן הקב"ה לא חייב לי כלום אבל הוא מנהיג את עולמו בצורה מסוימת והוא רוצה שנדבק במידותיו מכן נשאלת השאלה "אם ככה אז למה ככה?"

דבר נוסף אני לא אברהם בכל המשתמע מכך, הקב"ה לא מדבר איתי ואני איני צדיק. 

גם בגמרא תמהים על נסיון העקדה הרי כתוב לא תרצח ובכללי זה נראה כמו עבודה זרע(המולך).

את רוצה לקחת דוגמה מאבותינו קחי ממשה שזעק "למה הרעותה לעם הזה" שם הקב"ה כועס אליו אבל מבין מאיפה הוא בא.

אנחנו בדור שלא זכינו לקשר ישיר עם הבורא כמשה, ושאין בנו צדיקים כמשה, אז גם לנו מותר לצעוק כלפי שמיא לא בצורה מתריסה אלה בשאלה "למה הרעותה".

ומה התשובה שלך לשאלה הזאת לאור ההיכרות שלך עם הנהגת ה'?

אני מצטערת שאולי אני כותבת בצורה קצת בוטה, אבל אני לא מבינה איך אנשים שיודעים שהם חוטאים ועושים הרע בעיני ה' ונגד רצונו ולפעמים מתוך ידיעה, כאשר בכל רגע ורגע ה' נותן להם חיים ומקיים את העולם ונותן הזדמנות לתקן והם ממשיכים ואז ה' מעורר אותם בכוח והם שואלים למה? ה' למה אתה עושה לנו ככה?

מה אתה רוצה?

אתה לא מבין דיני שמיים וגם אני לא." אילו ידעתיו הייתיו". אני רק יודעת שה' טוב והוא עושה לטובה.

אנשים צדיקים וטהורים קיבלו ייסורים באהבה, אז מה אנחנו נגיד, מי אנחנו? מה אנחנו מבינים?

אנחנו רק יודעים שאנחנו חוטאים וה' עושה את הכי טוב שאפשר.

לא שייך לטעון ח"ו נגד ה'.כלום. לא שייך!

קצת לא שייך לדבר על שכר ועונש כי הנהגת השם מעולם לא הייתה כזאת פשוטה.

 מאז ומעולם היה "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" לא חסר שואה ואסונות למקיימי מצותיו של הקב"ה ותמיד תמיד שייך לשאול על הנהגותיו, ככה היהדות התנהלה במשך שנים. עכשיו יש לשאול ויש להתריס ולמרוד.

נראה שאת מתייחסת לכל שאלה כמרידה ואני מתייחס לשאלה גם כאל צורך להביע תפילה/זעקה/רצון להבנה.

אם אני שואל למה בפיגוע מסוים פלוני נרצח זה שאלה לא במקום? מה פתאום 

האם יש לזה תשובה טובה? לא

האם זה אומר שאני זורק ת'כיפה? גם לא 

יש  הרבה שאלות באמונה שאין להם תשובה טובה לא ראיתי בשום מקום ביהדות שאסור לשאול(גם אם יש מי שאומר כן אני בטוח שחולקים עליו😉)

ראשית הנחת היסוד היא שתמיד תמיד שייך לשאול על הנהגותיו, לא נראה שזה המסר העולה מחז"ל, (ע' שמות רבה וארא, "שתוק, כך עלה במחשבה לפני", "ואחריך לא מהרהרים", "וידם אהרן", "הרוב עם שדי יסור?" רלב"ג: "האם הוא לקיחת מוסר מהרע הבא לאדם , שיריב הנוסר בו עם השם יתברך?" ועוד עד אין קץ) כך שאני לא יודע על מה זה מסתמך. 

ולדעתי בסוף זה עניין מהותי. אני חושב שהיהדות מציבה לאדם רף מאוד גבוה, ברמה האמונית. היא דורשת המון ריסון ואיפוק, ומוכיחה את מי שמטשטשים גבולות בין מעמד האדם בעולם לבין מעמד ה'.

כשקורה אסון כלשהו, הדרכת חז"ל והתורה היא דבר ראשון לשאול איפה אני בסיפור הזה, איזה חטא אולי לכך, כמו דוד המלך שחיפש את הסיבה לרעב עד שהוצרך לשאול באורים ותומים (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז) , לנסות להבין מה בדיוק הסיפור הזה אומר לנו, מה המסר, אילו דברים אנחנו צריכים לשנות (כל אחד ומעגלי ההשפעה שלו), ובאמת זאת שאלה שנדרשת וצריך להתעמק בה, לא רק להגיד "נסתרות דרכי ה'" שזה אותו דבר כמו לומר שהקב"ה מנהיג את העולם בשרירותיות ח"ו. לכן אני לא חסיד של "אין תשובה טובה" (לרוב), על־כל־פנים צריך להתאמץ למצוא אותה, או לפחות "לבנות" אחת כזאת, גם אם אין אפשרות לדעת את הסיבה, לפחות אפשר ליצור תכלית.

והמטרה הסופית של האדם האמוני (ולא רק המאמין) היא לא להישאר עם המון שאלות קלישאתיות והעיקר שהוא לא זורק את הכיפה.

עכשיו ביחס לשאלה הכללית: מהו פשר ההנהגה של הקב"ה, מה התפקיד של מידת הדין בעולם, למה היא באה לידי ביטוי בדרכים כאלה, למה זה נוגד את ההיגיון שלנו. יש שהשאלה הזאת באה מתוך רצון כן להתעמק ולהבין. ואז זאת שאלה מצוינת. להבין באמת למה העולם בנוי על חסד ועל דין. להבין את מלוא משמעות מידת הדין, שמצדה להחזיר את העולם לתוהו כמעט בכל רגע נתון, להישיר מבט אל הסבל ולנסות איכשהו להאיר את זה. וזה בדיוק אותו "מבט תכלת" (עמוקה כמו הים) אל תוך החושך, שאלה של "למה" במלרע (לאיזו תכלית), "למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני", וכמובן זה מצריך ראש מאוד פתוח, להתנקות לגמרי מדעות קדומות, ולהתחיל ללמוד, ראשית מהתנ"ך, אחר־כך מדרשים ותפילות, ראשונים, אחרונים.

אבל אם השאלה הזאת, כמו כאן, היא אמירה, אמירה שהקב"ה לא בסדר, שגם הוא צריך לבקש סליחה, בסדר אפשר לדון חוצפה לא חוצפה כו' זה לא ממש מעניין אותי, אבל זה מפספס לגמרי את העניין, בהמשך לאותו שפת אמת על תכלת (לסמא עיני הרשעים) שהבאתי יש רש"ר הירש מעניין שמציע שלהט החרב המתהפכת (הייסורים החוזרים כגלגל) לשמור את דרך עץ החיים אפשר לפרש בב' דרכים, הא' זה לשמור שלא ייכנסו הרשעים, הב' זה לשמור את הדרך שלא תאבד, שהייסורים ילמדו את האדם את אפסותו, יקנו לו ביטחון רק בה', כו', וזה בדיוק העניין, האם הייסורים זה משהו שמפחיד אותנו, מבלבל אותנו, דוחה אותנו, לא נותן לנו להיכנס לגן־עדן, או הפוך, זה משהו שמראה לנו את הדרך לעץ החיים, לגן־עדן קרי לשלוות הנפש שבאה עם הסתכלות בהירה (= עץ החיים = תורה) לחלוטין על החיים.

@ימח שם עראפת דעתי הלא־נעימה אבל הכנה, אם אתה לא מאמין במילים "לפועל רחמיו בדין", "עצתו אמונה", "פעולתו אמת", אל תאמר אותן, מה המשמעות לומר אותן אם לא מאמינים בהן? אם אתה לא מאמין שהמלך עושה צדקה ומשפט אלא מגזים ומתאכזר, למה לומר את הברכה הזאת?

ואשאל כאן שאלה נוספת, האם אנחנו חושבים את אותו הדבר על הילדים הלבנונים (שבאמת שבויים בידי חיזבאללה)? או שכאן יש תשובות פשוטות, אה, פשיטא, איך אתה רוצה לנהל מערכה צבאית בארגון טרור שנמצא באוכלוסיה אזרחית, מה זה משנה אם מתפוצצים להם גפיים, it's for the greater good, מידת הדין חביבי. אבל מה אני יודע, סתם נקודה למחשבה. אם האדם יכול לאשר פעולה שבה ייפגעו חפים מפשע, מסיבה מוצדקת, ואין על כך תלונות, השופט כל הארץ, יודע כל הנסתרות, לא רשאי להנהיג את העולם? מה אני יודע.

///

שפת אמת ראש השנה תרנ"ח

 כי כולם בחכמה עשית כתיב. וכל מה שברא הקב"ה למילף מיני' חכמתא. ואפילו מדה"ד היא כדי שילמד האדם מזה ליישר אורחותיו. וכשלומד מזה הדבר המבוקש ממנו מיד נמתק הדין. דכ' והאלקים עשה שיראו מלפניו וכשמקבלין מזה היראה מתהפך מדה"ד לרחמים. וזהו יודעי תרועה שמבינים המבוקש ממדת הדין. ובזה יודעין לפתות את בוראם בתרועה במדה"ד עצמו.

שוב אני יגיד ה"הנחת יסוד שתמיד שייך לשאול" זה כשהשאלה מגיעה ממקום של בירור ולא לשאול כדי להתריס, כפי שנראה מדבריך אתה מסכים איתי לפחות באופן חלקי לגבי זה. בנוסף לדעתי יש גם מקום לתפילה וזעקה שמנוסחים כשאלה עד גבול מסוים.

מצטער להגיד לך בעיני אין תשובה מספיק טובה ללמה הייתה שואה וכן אני מכיר את התשובות בסגנון "הקמת המדינה" "לעלות את היהודים ארצה" וכן הלאה. זה לא אומר שצריך להסתפק בזה ולהפסיק לחפש אבל עדיין.

אני לגמרי מסכים איתך שפיו וליבו של אדם צריכים להיות שוים ואדם שלא מאמין בחלק מסוים של התפילה עדיף שלא יאמר אותו מאשר יאמר אותו ויתכוון הפוך.   

לגבי שאלתך האחרונה אין הנידון דומה לראיה כי השאלה פה מעולם לא הייתה למה פלוני מת או למה אלמוני נחטף

השאלה היא כללית למה האסון הזה הגיע לעם ישראל. הלוואי וכל אחד מאיתנו ימצא תשובה שתשב על ליבו בעניין זה.

בסוף לדעתי עדיין צריך לשמור על מידה רבה מאוד של זהירות. מסופר על לוי בגמ' שבעת עצירת גשמים אמר "עלית למרום ואינך מרחם על בניך" ונענש, וזאת גם ההדרכה של קהלת "על כן יהיו דבריך מעטים" (ע' מהרש"א ברכות ס"א ע"א). ולכן שיח של "ציפיות", "אם ככה אז אני ברוגז", כו', אנחנו צריכים לדעת את מקומנו.

לגבי השאלה למה הייתה שואה, ברור שאין תשובה חד־משמעית. לא אמורה להיות. התשובה שאנחנו אמורים לחפש היא לא כזאת ש"תרגיע" אותנו, שתשכנע אותנו שהקב"ה לא אכזרי, עומד בקריטריונים שלנו לצדק, עונה על הציפיות, לכן לא נכעס עליו הפעם. אם המטרה היא לא לכעוס, אז מה שצריך זה לא תשובות נקודתיות על כל אירוע, אלא שינוי מהותי בגישה.

בכל־מקרה, בחזרה לשואה, הרעיון הוא שעצם המאורע קורא לנו לחקור את ההיסטוריה, מה באמת קרה שם, איפה עם ישראל היה חלש (שנאת חינם מטורפת, התבוללות, רפורמה, צעידה לעבר כיוון שהוא הפוך מתכנית ה'), אילו דברים כן צמחו בעקבות השואה ועכשיו אנחנו צריכים לחזק אותם, וככה אנחנו בונים תשובות שנותנות לנו מוסר, דרך, כיוון, לא רק "מרגיעות" אותנו. זאת לדעתי ההתבוננות העיקרית שצריך לעשות.

"שבתי וראה תחת השמש / אין טוב לאנוש מהתחמש / ביראת מעוזו להתחזק ולא להמש

שורת הדין ראתה עיני / נבין תחילה מאדם הקדמוני /בצלם א־להים נברא בעדן גני

מעת הפר פי ממלכת / ביקר לא לן ונגרש בשלכת / ואת להב החרב המתהפכת [...]

בינו יצורים לרחמיו לשאף / גורו לכם מפני סערת חרון אף / אולי תיסתרו ביום אף [...]

קהילות ורבבות ואלפים / אשר לפנינו עברו חלופים / ולא יכלו להצטדק היותם חפים

הן שמיים בעיניו לא זכו / וכל לגיוני שחק כפשתה דעכו / ונתעב ונאלח מה יזכו [...]

הן לא יאמין בקדושיו / ותהלה ישים באלי תרשישיו / ואיך יצדקו קרוצי גושיו / קדוש.

לגבי השאלה האחרונה, אפשר לשאול גם ביחס ללבנונים, מה חרי האף הגדול הזה שהגיע על העם שלהם. ואז יש לנו הרבה תשובות, הם תמכו בטרור, או לפחות שתקו בהסכמה, וגם אם לא הייתה להם אפשרות להתנגד, אז אין מה לעשות, זה רע הכרחי, כמו ניתוח להסרת גידול סרטני, מידת הדין שמטרתה להחזיר את העולם לאיזשהו איזון, זה קריטי להישרדות האומה היהודית, הרבה יותר קל ליישב את זה בראש שלנו, למרות האסון ההומניטרי. אז לקב"ה אין סיבות טובות? אם לנו קורה משהו, אי־אפשר לקבל את זה בתור חטא ועונשו, רע הכרחי, מידת הדין? לדעתי יש בזה קצת חוסר הגינות.

אני מסכים עם רוב מה שכתבת.

כמה דגשים:

כשכתבתי "אם ככה אז למה ככה" לא התכוונתי לברוגז/כעס (טוב נו אולי קצת אבל..) התכוונתי לשאול "אם אתה מנהיג את העולם על פי א' איך ב' מסתדר לך?", שאלה שדורשת בירור אחריה.

חוסר הגינות? אולי. אני יכול לקבל את הדברים של חטא ועונשו, רע הכרחי ומידת הדין עד מקום מסוים אבל כמו שאמרתי "צדיק ורע לו" זו שאלה עתיקה וכן השואה ואסונות אחרים.

בנוגע ללבנון או עזה לצורך העניין אין מה להשוות ביניהם שמטרת העל שלהם היא להשמיד אותנו עד אחרון ילדנו לבין ישראל שמטרת העל שלה זה "וכתתו חרבותיהם לאתים" כשאתה מחפש מלחמה בכל דרך יש לה נטייה למצוא אותך ובמלחמה כמו במלחמה.

לגבי לבנון ועזה בכוונה לא הזכרתי את עזה,

בלבנון חיזבאללה מייצג רק חלק מסוים מהאוכלוסיה ומבחינת רוב האזרחים (שאמנם אינם אוהבי ישראל, אבל מה שמעניין אותם זה רק שיעזבו אותם בשקט) זה נטע זר שאין להם איך להילחם בו, אבל הטילים שלנו לאו דווקא מבחינים בין התומכים לבין המתנגדים. האם זה בסדר? בוודאי שזה בסדר כי אין דרך אחרת. ואמנם זה עצוב אבל אני לא מתלונן בדיוק מהסיבות שאמרת. וה"ה לכך שהקב"ה יודע יפה מאוד מה הוא עושה, ומוזר לדרוש ממנו מה שאנחנו לא דורשים מעצמנו, אנחנו דורשים ממנו לא לעשות צדק מתי שצריך? באותה הקבלה, האם מדינת ישראל צריכה "לבקש סליחה" על עשותה את הדבר הצודק? והאם הקב"ה צריך לבקש סליחה על עשותו צדק ומשפט?

אכן הקב"ה דווקא קורא לנו ללמוד את דרכי ההנהגה שלו, להבין את כל העניינים הגדולים האלה, אבל מתוך סקרנות כנה, לא מתוך תחושה שאנחנו יודעים יותר טוב ממנו, או שאנחנו צריכים לראות איך הוא "נכנס" ו"מתאים" לתכנית שלנו ולהבנות שלנו, לא יודע, אני נגיד בן 23, לא כזה מבוגר בסך־הכל, מה אני כבר יכול לדעת על העולם ועל הקב"ה? לא עדיף לי להתחזק בשתיקה (ר' נחמן מסביר "שתוק כך עלה במחשבה לפניי" שדווקא על־ידי השתיקה אפשר להבין), ולספוג לתוכי את דברי התורה והנביאים, במקום לנסות לעמת אותם כל הזמן עם הדעות האישיות שלי? מה לי להיות כזה דעתן, אם מטרתי בעולם היא לשרת את הקב"ה?

לא חשבתי שזה יכול להתפרש לכיוון ההוא, בדיעבד הייתי אמור לחשוב על זה.

כמובן שזה חזי לאיצטרופי, אבל ממש לא עיקרו של השיר.

אני אענה על מה שהופיע אחרי התיוג של שמי.

אני מאמין שה' שופט צדק. ואני מאמין שלא הכל אני מבין. ואני מציע שתעיין שוב בשיר, אולי לא הבנת אותו.

כמו כן, אני מאמין שכשופט צדק ה' יכול וצריך להצטער על משפטיו.

שכן לא כשופט המנותק ממעשה הדין, ה' היה שם, היה ועודנו שם, צופה מקצה העולם ועד סופו, בשב ואל תעשה.

ועל כך הוא צריך לבקש סליחה.

כמו כן, ה' רוצה שנדבוק במידותיו, שיראה דוגמה אישית, בבקשה.

אמת, אין מצוות לקדוש ברוך הוא.

אמת, ברצותו ממית וברצותו מחייה, ברצותו משליך את ירמיהו לבור וברצותו מעלהו ושולח אותו להסתכל על קדר כדי שיהיה לנו פיוט כעבור אלפיים שנה.

ועדיין, אל רחום וחנון, המתנהג לפנים משורת הדין הוא.

כל דבר שאני מגיב עליו אני קורא בערך פעמיים, שלוש, אם זה שיר או חיבור אז יותר מכך.

אם לא הבנתי עד אז, כנראה לא אבין אם אקרא שוב, וצריך להאיר את עיניי (או שלא).

אני בהחלט מבין שיש הבדל בין המילים הכתובות לבין מה שנמצא בין השורות, בין השורות איני יודע לקרוא, לכן תגובתי לתוכן עצמו.

לגבי הטענות שאמרת הכל נכנס לדעתי בגדר "הרֹב עם ש־די ייסור". אני מבין את הרעיון אבל אני לא מסכים איתו, תראה אין לי מילים יפות כדי לשכנע או לא לשכנע אבל אני לא חושב שזה היחס הנכון לסוגיה הזאת. אם הקב"ה לא פועל באופן שאנחנו מצפים ממנו, סימן שאנחנו מצפים לא נכון, או שלא הבנו איזו נקודת עומק. אין המטרה שהקב"ה יסתדר עם ההבנה שלנו, אישית, מטפיזית, אפילו תורנית. עצם זה שהוא פועל הפוך ממה שהיינו רוצים, זה סימן ורמז.

מה שכתבת "אל תצפה ממני לתפילות מעומק הלב" כנ"ל אם להתייחס לתוכן עצמו אז בסדר OK? אל תתפלל מעומק הלב. אפשר להתפלל שטחי ואפשר גם לא להתפלל בכלל. התפילה ברובה בכלל אינה בקשות, אלא מעין מדיטציה להיזכר באמיתות החשובות של החיים ושל דרכי ההנהגה של הקב"ה כדי שנתחזק באמונה באמיתות האלה. כלומר איזשהו תהליך לימודי.

לגבי המטיחים בקב"ה כולם זכו לביקורת חז"ל, "חבל על דאבדין ולא משתכחין", "עלית למרום ואינך מרחם על בניך" כו', לגבי "במה אדע" אין הכי נמי או שהוא נענש על כך, או שכוונתו הייתה, אם תחסר להם זכות מצוות, באיזו זכות יירשו את הארץ? "ועבדום וענו אותם" א"י תיקָנה בייסורים ובכך אברהם נרגע, כך או כך, עמדת חז"ל מאוד עקבית.

לגבי אפיקורסותך, תעשה איתה מה שאתה רוצה, זה ממש לא ענייני.

ידוע המדרש על "חטאת לה'" הביאו עליי חטאת על זה שמיעטתי את הלבנה

וכידוע ללבנה בהחלט הגיע לה כי הייתה עינה צרה בשל חברתה

ולפי המהר"ל זה בכלל לא היה עונש אלא עצה טובה קמ"ל, "השפל עצמך וינשאך המקום", אם היא תמעט את עצמה היא תזכה לקרבת ה' וגדולה אמיתית כו'

וכמובן גם זה רק בדרך משל וכפי שראוי היה כביכול להיות ולא שללבנה יש רגשות כי היא גוש סלע גדול

ואעפ"כ הביאו עליי חטאת

אז ק"ו שהקב"ה כן מעורב בכל העניינים האלה

את יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל אותם חוטאים יודעים בידיעה ברורה שיש ה' והוא המחייה שעושה להם רק טוב, והם בכוונה מצפצפים עליו ברינציפ.

האם אי פעם חווית מוח של מישהו אחר, באופן כזה שידעתי את נבכי מחשבתו לפרטים וכל מה שאת אומרת פשוט ידוע לך משם?

או שהכל השערות שאינן מבוססות?

מאד הגיוני שאת לא מבינה את צורת החשיבה שלהם, כשמעולם לא יצאת מנקודות ההנחה שלהם, שעליהם הם מתבססים.

איוב היה אדם צדיק.

הכי צדיק בארץ.

והוא קיבל את ייסוריו באהבה, מה זו אהבה?! ויפתח את פיו ויקלל את יומו!

לא שייך לטעון כלום נגד ה'?

אברהם אבינו הטיח בה' לא מעט פעמים, משה הטיח, דוד הטיח, ובאופן כללי אני מציע שתעשי חיפוש בתנ"ך.

שבטוח שה' "חייב לו" משהו?!

א-ל זועם בכל יום.

עד מתי ינאצוני העם הזה.

הרף ממני ואשמידם.

טבחת, לא חמלת.

על אלה אני בוכיה.

קווה אל ה.

ואמר ביום ההוא.. זה ה קיווינו לו

נגילה ונשמחה בישועתו.

ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.

וכרתי אתכם ברית חדשה (במובן האמיתי, לא הנוצרי, כמובן)

נוצר עוון ופשע.

ארך אפיים ורב חסד ואמת.

כוונתי לסיפור אחר לא קשור, ואין כאן מקומו.

ה' רוצה שנדבוק במידותיו, וד"ל.

לא אייחל או לו אייחל?

"גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי", "זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל", "חלקי ה' אמרה נפשי, על כן אוחיל לו."

זה נושא מאוד כבד, אמונה וכעס, אמונה למרות הכעס, מה מקומה של אמונה כזאת? האם הכעס שלנו נובע בסך־כל מחוסר סטואיות, חוסר הזדהות עם מידת הדין, חוסר הבנה של דרכי ההנהגה? פחד ילדותי מהסבל? או שזה עניין פנימי ומהותי יותר? מאבק פנימי הכרחי? אין לי תשובה חד־משמעית.

[שפת אמת שלח]

ענין לבן ותכלת הוא בחי' אספקלריא המאירה ושאינה מאירה. דאיתא תכלת היא לסמא עיני הרשעים וסט"א.

וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך והוא בחי' אספקלריא שאינה מאירה שניתן לבנ"י כענין שאמרו בנ"י מונין ללבנה. והיא הארה הבאה מתוך החושך. וזהו פי' אספקלריא שאינה מאירה שבאופן זה הוא מאיר אור הגנוז לצדיקים בלבד וז"ש והיה לכם לציצית, לכם, ולאחרים מחשיך ועיני רשעים תכלינה. ולבנ"י מתהפך נהורא תכלא לחוורא. [...] וזה המצוה להיות נכרך לבן ותכלת ורמזו חז"ל מתחיל בלבן ומסיים בלבן [...] וז"ש בגמ' משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. פי' שבנ"י זוכין להוציא אור הגנוז בתכלת. דכ' יומם יצוה ה' חסדו. [...] לשון יצוה. הוא דביקות וחיבור שע"י שבלילה שירה עמי שבנ"י מאמינים אפילו כשהחושך מסתיר וזוכין להיות חוט של חסד נמשך ומתחבר ומתהפך החושך לאור.

וע"ז כתיב טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. וכ"כ אוהבו שחרו מוסר. פי' שע"י מוסר זוכין בנ"י לאור השחר כמ"ש ותוכחתי לבקרים פירשנו כדי למצוא הבוקר אור. והוא סוד התכלת כי באמת התכלת הוא מדה"ד כדאיתא דבי' דנין ד"נ. ורמז התכלת למיתה [לשון תכלית, דומה לים שכל הנחלים זורמים אליו]. אבל באמת מיתת הצדיקים כדי לחיות אח"כ חיים אמיתיים. [...] וכן הוא כל מדת הדין לבנ"י ולצדיקים מתהפך למדת הרחמים.

אין זה המקום לפרוט בו כעסיי על ה'.

אם מאד מעניין אותך, אפשר להיפגש ולדון בדבר אפיקורסותי.

זה לא נובע ממקום ילדותי, לא פחד סבל. אילו הייתי מפחד מסבל הייתי מתבטא בסגנון של אני)), אבל אני מוכן לשאת בתוצאות.

זה נובע ממקום עמוק, ממקום חושב בתוך נבכי המוח שלי. מעניין אותך, אני גר ביצהר לומד בשילה. משעמם אותך, צר לי.

יש כאן אומץ וכנות,

אני אוהב את זה,

וזה גם ביטוי לאמונה עמוקה.

קביעות עובדה חצופות, ודרישות יהירות.

יפה מה שהיה צריך להיכתב, אבל היה נקי יותר אם היה נשאר בין אדם לקונו ולא רץ על דפי האינטרנט.

כך רצה הקדוש ברוך הוא שיעשה וכך קיימתי.

את חשבונך בינך לבין הבורא תשאיר על הדף במגירתך.

על חוצפה ויהירות אל נא תלמדני מוסר, מעבר להשגתך הוא הדבר.

חברים, נא לשמור על שיח מכבד...