וכל כך מזדהה איתך..

אם רק היה אפשר כלכלית להיות בבית עם הילדים שלנו, לפחות עד גיל 3 שהם כבר יכולים לשתף מה עובר עליהם

מזמןןן יש חלום לזכות בלוטו חחח

מבחינת חברה

חשוב היה לי לכתבו כי היה לי משפחתון שנה שעברה ויכלתי להמשיך גם השנה וזה הכי כלכלי בעולם

ופשוט ברחתייי מהבתת

מקנאה במי שיכולה

לא נשמע לי כל כך נורא

ברור שזה לא נחמד לשמוע ולא אידאלי אבל גם לא כזה הזוי שככה גננות מדברות (כמובן תלוי בטון ובצליל. .)

כן הייתי בודקת ושמה עין אבל לא נכנסת לחרדות עדיין...

במיוחד שאני מכירה מקרוב את המטפלת של הקבוצה של הבן שלי, והיא אשה מדהימה ואני לגמרי סומכת עליה...

רק פתאום התחוור לי שאשכרה במשך שעות כל יום, אני לא יודעת מה עובר על הבן שלי.

אני ב"ה לא חוששת ממשהו חמור בכלל...

סתם, סיטואציות כמו חבר שהרביץ ואני לא יודעת מזה.. או משפט שעשה לו לא נעים, ואין לו איך לספר לי.

אני יודעת שיש לו גם המון רגעים של כיף ושמחה, וגם אותם הוא לא יודע לפרט לי.

והתכווץ לי הלב מהתחושה הזאת באלי לדעת כל יום כל היום מה הוא חווה. לטוב ולמוטב. הוא הבן שלי! אני מרגישה צורך עז לגונן עליו, ולא אוכל לעשות את זה, בטח לא כל החיים..

עונה את זה גם ל-
@מדברה כעדן. 

@דיאן ד. 

@ירושלמית במקור 

להקליט מסקרנות...

אם את חושדת בדברים לא תקניים זה משהו אחד.

אבל תחשבי שהסייעות הן בנות אדם וזה ממש לא מוסרי לשים לידן מקלט. תחשבי שהן משוחחות אחת עם השניה על דברים אישיים שלהן, או אפילו סתם שרות לילדים ולא חושבות שומעים אותן, זה משפיל... 

אגב בלי 2 הקלטות "נקיות" אי אפשר לדווח על "גן נקי" למטה המאבק למען ילדים שאליו קבוע פונים אצלנו בבקשת המלצות על גנים.

ונכון שזה לא אותו דבר אבל צריך לזכור שהן מצולמות כל היום כי הגן מפוקח עם מצלמות  ושגם אני בעבודה שלי מצולמת בחלק מהאזורים. 

ובעיני גם לא נכון.

היו סיפורים מזעזעים וזה לא סיבה לבטל את האמון שלי בעולם.

אני שולחת את ילדי למסגרות באמון מלא וללא שום חשש.

וחושבת שכך נכון.

אם יש חשש אמיתי אני לא אשלח. ואם לא אז אני סומכת עליהן שיעשו את המרב, וסומכת על הילד שלי שיתמודד גם אם לפעמים הוא בוכה וממתין כי המטפלת עסוקה, וגם אם היא הרימה עליו את הקול.. והוא יהיה חזק ושמח.

כמובן שאם יש מצב יוצא דופן קיצוני של אלימות (בעיניי אגב להחזיק את הילד בזרוע ולהזיז אותו ב"כח" לדוגמא זו לא אלימות)

אז במצב כזה אגש לחששות. 

אבל מקום שחושש, וכל מילה מקפיצה רצון להקליט ולבחון ועוד ועוד חששות זה פשוט מקום לא בריא בעיני ולא עושה טוב לא לי ולא לילד שלי. ולא למטפלות. לאף אחד

לצערי אני אומרת את זה. וכאחת שיותר מדי שאננה גם ככה בגידול.

בעיני יותר פוגעת.

ולדעת אפשר לשאול את המטפלת, מה נשמע? איך היה? מה אכלתם? כמה הוא ישן? הוא היה שמח? עם מי שיחק? וכו וכו וכו.....

לא אומרת שאין מקום להקליט אף פעם.

אבל האמירה הזו כאילו 'עד שלא נקליט לעולם לא נדע מה באמת קורה שם' זו אמירה שאני לא מסוגלת להגיד על המטפלות של הילדים שלי. ב"ה זכיתי במטפלות מדהימות, שאני לגמרי מרגישה שאני יכולה לסמוך עליהן בלב שקט. ואני ממש לא חושבת שזה יעשה טוב למישהו אם אני אתחיל לפקפק ולחשוש שאולי יש אצלן אלימות.

אם לא הייתי מכירה בכלל, אז אני מבינה את החשש. אבל כשמכירים ומעריכים באמת, אז באמת לא חושבת שיש מקום בכלל להכניס את הספקות האלו.

גם מטפלת שאני לא מכירה,

אני בונה איתה אמון

ולילד טוב כשאני סומכת על המטפלת.

וכל עוד אין סימן קיצוני קיצוני בעיניי הקלטה לא שייכת.

אבל השאלה פחות להקליט או לא להקליט,

השאלה האם אני מסוגלת לשחרר

ולשלוח את הילד ולסמוך על המטפלת.

אפשר גם להחליט שפחות מתאים לילד או לאמא ולהעביר למטפלת אחרת,

גם אם אין מקרי קצה

אבל להקליט וכו מעיד על מקום נפשי מאד לא של אמון

אז בכלל לא הייתי חושבת שיש מקום להקליט.

(ותכלס, לא הייתי רוצה לשלוח למטפלת שאני יכולה בכלל לחשוב שיש אצלה סיכוי לאלימות).

אני חושבת שהדיון הוא על עצם הפעולה מאחורי הגב של המטפלת, שמבטאת יחס של חוסר אמון.

ובדרך כלל כשמדברים על הקלטות, זה מתוך חשש למציאות של אלימות.

בכל מקרה, אני מבינה שאת מגיעה ממקום בסגנון אחר שהרעיון של הקלטות מאוד רווח, וזה לא מבטא בעינייך חוסר אמון. וזה בסדר גמור וטוב שאת מביאה גם את הגישה שלך.

(וכל מי שכתבו פה נגד הקלטות, זה לא נגדך או בביקורת עלייך, זה פשוט חלק מדיון שהתפתח, וכחלק מהדיון העלו פה את הצד השני של למה הקלטות יכולות להיות לא בהכרח נכונות).

האמת שכואב לי לקרוא את זה

הגננות הסייעות המטפלות

הן בנות אדם

הרבה פעמים גם אימהות

לפעמים עמוס להן בחיים

לפעמים הן לא ישנו בלילה או לא משנה מה

הן טועות לפעמים הן כועסות לפעמים אולי לא בצורה שהיית רוצה דיברו אל הילד שלך

השיפוטיות ממש קשה לי

ולדעתי אמא צריכה להיות בהערכה ענקית!!! שהן שומרות על הילד שלה שעות רבות כל יום.

הרבה פעמים בתנאים של לחץ ושל הרבה ילדים ביחד

לא תמיד בתנאים שהן בוחרות מלכתחילה.

מחליפות טיטול, מנקות אפים, מתייחסות בסבלנות גם כשהילדים לא תמיד הכי קלים. ומשתדלות מאוד לאהוב את הילדים, שלך זה בא בטבעי כי את אמא שלהם.

אז לפעמים יוצא להן אמירה לא במקום. ולפעמים יוצא להן צעקה.

ואני ממש מבינה את הרצון להרגיש מה עובר על הילד שלי. ולכאוב שהוא לא קיבל את היחס הראוי.

אבל אני חושבת שהפיתרון

הוא הרבה יותר רחב

תנאים יותר טובים למטפלת. כמות ילדים מותאמת ליכולות שלה !!

יחס מכבד ומאמין.

והרבה שקיפות בין הצוות ובין ההורים.

הקלטות לדעתי זה ההיפך משקיפות וזה נוצר מפער בין הציפיות של ההורים למושלמות לבין היכולות מהמציאות

אף אמא לא היתה רוצה שיקליטו אותה מנסה להשכיב את הילדים אחרי יום עייף.... וישפטו אותה על המשפטים שהיא אומרת.

אז בואו נהיה באימון ובהערכה בהן שהן מתאמצות.

נכון התנאים לא טובים. אבל אפשר ליצור הרבה יותר שקיפות ולרדת מהציפיות הלא מציאותיות.

סליחה על האורך

וסליחה אם לא קשור לגמרי למה שכתבת ולמקום שלך

רציתי לשתף את הרגשתי בעניין

כשהמטפלת מרגישה שלא מאמינים בה ושמצפים ממנה להיות מושלמת

היא תסתיר את ה"פשלות" והקשיים עם הילדים.

בן הזוג משכיב כך אשמח פה... שום שיפוטיות... כמו שכלפיו אין... כמובן שאין לי כוונה לפגוע אם כן שמעת בדבריי שיפוטיות.

וסליחה על זה שבאותו אופן ש(כמו שכתבת בעצמך) מה שכתבת לא קשור למה שכתבתי אם תראי את כל תגובותיי, ואולי לא היה מקום לשרשר דווקא אליי ולא לפותחת (כי אני לא מסתובבת עם הרגשות שלה... המצב בגן טוב ואני עצלנית להקליט) אז ככה גם אני אנצל את המקום להגיב באופן כללי:

אצלנו למשל יש איזה הליך במרפאה מסויימת אז מנסים לדעת כל מה שרלבנטי. והן מטבע הדברים לא זוכרות הכל. כמה שנהדרות.

והרגישות גם ככה כ"כ משתנה בין אנשים - המטפלת של שנה שעברה אמרה לי שלא מזיז לה הקלטות אבל בחיים לא תסכים למצלמה. בגן המפוקח שלנו חייבים דווקא מצלמה. אני בעבודתי באופן ספייס לא מקבלת את אף אחד משני סוגי הפרטיות האלה.

התחושות של הפותחת הן לא חמורות, ועדיין שאלתי אותה על תחושתה לגבי מקליט כדי שהיא לא תסתובב איתן סתם במועקה ותפתח על זה שרשורים אם במקרה באזור שלה כמו אצלנו כולן יוצאות מנקודת הנחה שמקליטים.

אמהות שאני מדברת איתן אומרות שהן לא מקליטות רק מעצלות. כמוני.

בכל מקרה מעריצה אתכן. אין קשר לאמון או שיפוטיות.

שבמטה המאבק למען ילדים מפרטים בדיוק מהם המקרים ששומעים בהקלטה שהם דגלים אדומים, לעומת דברים אחרים ששומעים והם תקינים צפויים ורגילים, גם אם לא אידאליים, שיש בכל גן.

אז לא עיוורים למציאות שתיארת.

כאשר את מטפלת בילדים במקום ציבורי את לא תתנהגי אליהם איך שאת רוצה.

כותבת את אבל מתכוונת למטפלות כמובן.

אי אפשר לעולם לדעת מה קורה אחרי שהדלת נסגרת.

אז כן, להקליט ולא להפסיק.

השם ישמור מה הורים מגלים בהקלטות, מכשפות זו לא מילה.

יש בודדות אבל באמת אולי אולי מאות שיכולות לעבוד עם ילדים.

באמת בואי שלילדים שלך אין לך את הסבלנות שאת דורשת.

איך אם האהבה שיש לך לילדים שלך את דורשת שתהיה יותר למטפלת???

אין סיכוי בעולם

גם אם הן משתמשות במילים שלא אהבת לשמוע

חייבת לומר את זה

כי מכירה מהיכרות אישית ומבפנים.

לגמרי מאמינה שכל מי שפוגש בילדים שלנו יש לו מה להעניק וללמד אותו.

יש מצוקת כוח אדם אמיתית במעונות

וחלק גדול ממנה זה בגלל היחס למקצוע החשוב הזה

קבוצות נסגרות על ימין ועל שמאל

ואין אנשי צוות

ממש לא מופתעת למה כזה קשה לגייס כשזה השיח

צריך להגיד בוקר טוב עם חיוך? בהחלט

צריך לדעת להעריך ולתת משהו קטן בחגים? בהחלט

צריך לפנות אליהם ולא לדבר מאחורי הגב? ברור

צריך להימנע מלהקליט? ממממש לא

הקלטות מצילות חיים. חד משמעית.

לשרת אותך ושתדבר על דברים אישיים בבית אז זה מה שיוביל את המטפלת להישחק ולעזוב

מבחינתי להיות צבוע ולהעמיד פני נחמדה אבל לומר שתקליטי ובעיה של המטפלת אם היא מדברת על דברים אישיים ושתדבר עליהם בבית - זה פשוט דבר שלא ייעשה.

אם יש אינדיקציה כלשהי אפילו הכי קטנה של אלימות הייתי מקליטה.

אבל אם סתם בא לך לבדוק שהשטח נקי? עדיף לעבור שם סתם באקראי ולהקשיב מבחוץ מאשר להקליט.

וחייבת להגיד

שאמנם התפרסמו בשנים האחרונות ריבוי של מקרים מזעזעים

ועדיין רוב רובן של המטפלות הן מטפלות טובות מסורות ואוהבות, וכשיש עוד אשת צוות איתן ומנהלת גם יש פיקוח על זה.

ויש הדרכה.

והעולם הוא טוב!!!!! ולא כל אחד הוא בחזקת חשוד.

הפוך. רוב העולם טוב! ורוב העולם זכאי!

והאמת - שלא הייתי רוצה להיות המטפלת של ילדים של כמה נשים פה. כשאין אמון זה ממש מוריד מוטיבציה.

ולא רק מטפלת

גם מןרה וגננת

רב הנשים שאני מכירה שעזבו את המערכת זה בגלל זה!!!!

זה אנשים שמשקיעים באים להעניק ובסוף תופסים אותם על שטויות שהם ךא תפקדו 100 בגלל קושי אישי-חוסר שינה למשל. או אפילו מעלילים סתם כי ככה  זה יותר סביר שהיץה התעללות ביךד מאשר שלא🙄

מתייחסת למטפלות כאל אובייקט.

עושה רושם שלא הבנת אותי בכלל.

לא אמרתי שלשלוח מקליט סתם ככה, אמרתי שבמקרה הזה שתיארה פותחת השרשור חובה לדעתי לשלוח מקליט.

מה גם שלשמוע מבחוץ לא אפשרי בכל גן. למשל בגני עירייה לא שומעים אצלנו שום דבר מבחוץ.

עדיף לשלוח מקליט ולגלות שהכל בסדר מזה שאפילו ילד אחד יעבור התעללות ולא תדעי מזה.

זה שהן מדברות על דברים אישיים לא מנחה אותי ולא צריך להנחות אף הורה בשאלה אם לשלוח מקליט או לא.

תאמיני לי שאני מעבירה את זה בהקלטה, זה לא מעניין אף אחד מה הבת של המטפלת הביאה לה לראש השנה. בהקלטה של 8 שעות מדפדפים את זה מהר ומגיעים לעניין.

שצריך להקליט כדי להוכיח שגן הוא נקי..

בלי חשדות מסויימים.

במקרה שיש חשד בוודאי שאין שום מקום להתייחס לפרטיות של המטפלות...

וגם במקרה הספציפי הזה אני לא בטוחה שזה כל כך קשר ישיר שהוא פעמון אזהרה להתעללות

שיכול מאוד מהר להתגלגל.

לא מפסידים שום דבר מלהקליט.

על זה דיברתי קודם

או שלך מראש אין כזה 😕

האם אני מעדיפה לשמור עם המטפלת על יחס חיובי? בודאי

עוד לא היתה לי גננת או מטפלת שנשרפתי מולה

אבל כל מי שטיפל בילדיי עד היום יודע שהם במקום הראשון ואוי למי שיתעסק עם הילדים שלי

(ועדיין בהריון האחרון כולן שאלו מתי הילד הבא נכנס למסגרת ושהן מחכות לי... אז כנראה שאפשר גם וגם)

אבל מדהים אותי פה בפורום כמה החשש לפגוע במטפלת והכבוד שלה - שיש לה את היכולת להתגונן, להתגבר על אי נעימות והכי חשוב- אחריות למעשיה נמצא למעלה בסדרי העדיפויות מהחשש הכי קל כלפי ילד חסר ישע

הדוגמא של הפותחת למשל, על המטפלת שגערה בילד עם המוצץ-

אף אחת זה לא היה משמח אותה לשמוע את זה. אני לא הייתי שמה מכשיר הקלטה אבל כן הייתי יותר עם אצבע על הדופק.

הייתי מפתיעה באמצע היום, הייתי מנסה להקשיב דקה לפני שנכנסת, דקה אחרי שיוצאת.

ולא נראה לי שיש פה אמא שהילדים שלה הם לא במקום הראשון אצלה. כולנו דואגות לילדים שלנו מעל הכל... זה שאני לא אשים מקלט זה לא הופך אותי לאמא פחות מאחרות...

אני אומרת לך בתור עובדת חינוך, ביום שישמו לי מקלט אני הולכת. נקודה. זה משפיל מאוד, זה פוגע. אני לא אומרת שאף פעם לא צריך, לפעמים זה חובה! אבל באמת במקרים של קו אדום. והדוגמא פה זה לא קו אדום בעיני. 

גם לא הייתי שמה מקליט אבל גם לא הייתי מחליקה

כן הייתי פונה למנהלת/מדריכה פדגוגית/מישהו

בעיני זה לא משפט שאפשר להתעלם ממנו

אז לרוב כששמים מקליט זה כבר מאוחר מדי ומגלים במקרה הטוב רק על הפגיעה שהיתה במקום לגונן מפניה. כך עולה מנסיונם של אחרים ושל העוסקין בתחום. לא הקלטתי כאמור.

לפגוע בעצמך ובילד שלך דרך הפגיעה באמון.

אני מאמינה שגם הילד שלי נפגע מזה שאני כאמא חסרת אמון בעולם ובמטפלות שלו.

לכל האמהות הילדים במקום הראשון

ועדיין שיח כזה ומקום נפשי של אוי ןאבוי למי שיפגע בילדים שלי בעיני לא תורם גם לילדים (בלי קשר לפגיעה במטפלת.. )

ילד שמרגיש שאמא שמה אותו אצל מישהו שהיא לא סומכת עליו - אוי ואבוי.

בדרך כלל מדובר בתינוק.

מעבר לזה ששוב, יש חשוב ויש יותר חשוב

למה את חושבת שלא אכפת לי מילד חסר ישע????

מי את שתחליטי ככה ותחשבי ככה?

האמת אני כועסת וגם פגועה.

נראה לי שעדיף שאפסיק להגיב בשרשור הזה

ועדיין לא ענית לי אם את מהתחום. כי אני חושבת שאם את לא מטפלת או מנהלת מעון או מדריכת מעונות באמת שאין לך אפשרות לדעת מה תקין ומה לא.

זה שמשהו בעיניים שלך הוא נורה אדומה זה לא אומר שזו נורה אדומה באופן אובייקטיבי.

והתנועה הזאת כל כך חזקה בעולם שיוצא שמי שוחר לתת את האמון הוא כאילו לא דואג לילדים וכו....

את יודעת שאת מעניקה לילדים שלך אמון בטוב.

ואני מבינה למה המון ככה כי זה באמת נורא צד חזק היום וקשה לא לקחת בו חלק.

שלום הילדים שלי?

ברור מה לוקח, נכון?

אספר לך גם שיש מטפלות מדהימות שראו את המקליט ואנחנו עד היום בקשר מעולה ולא היתה להן שום בעיה עם זה.

חוץ מזה שלא פשוט כל כך לגלות מקליט

אבל באמת שזה לקלוט זרזיף של סיטואציה... יכול להיות שאם בכה שעה רצוף, והוא פעוט גדול שנתיים פלוס, יכול להיות שזה לא מעצבים אלא יותר אקט חינוכי, לעזור לו לצאת מהלופ של הבכי...

ברור שזה לא נעים, אבל לא בהכרח שמה שילד בלופ של בכי צריך זה רקקק לחבק אותו כל השעה... לא רק כי הגננת לא פנויה לזה פרקטית.. מבינה? אני תוהה בקול רם

בחיים לא צועקות?

תמיד מקשיבות בסבלנות ומחייכות ומאזינות מכל הלב?

כאילו, אני מאוד מבינה שאת רוצה להיות איתו כל היום.

אבל לא חושבת שכדאי להיות שיפוטית כלפי המטפלת משניה אחת ששמעת בגן.

וזה לא שראית משהו קיצוני כמו מכות חלילה

אני הייתי נוטה לחשוב שהגננת כל הזמן היתה סבלנית ואוהבת ומלא זמן ניסתה להבין למה הילד בוכה ולא הצליחה כי הוא עם מוצץ

אז בסוף אמרה לו שתיקח את המוצץ כדי להבין מה הוא רוצה...

אולי עדיף לא לדבר ככה אבל זה ממש לא אומר שכל היום צועקים עליהם ומאיימים עליהם...

בכל מקרה אם את מודאגת תבואי עוד כמה פעמים בהפתעה ותראי אם שוב פעם יש סיטואציות שפחות מוצאות חן בעינייך.

אכזרי כלפי ילד וגם ממש לא יעזור לו להרגיש בטוח ולהפסיק לבכות, אלא להפך, רק יגביר את החרדה

האם זה אומר שהיא אלימה? לא בהכרח

זה אומר בעיקר שאין לה את כל הכלים להיות מטפלת כרגע, וזה משהו שהיא צריכה לקבל עליו הדרכה

שמסוגלות להגיד משפט כזה

וזה ממש לא מעיד אם יש או אין להם כלים.

א. כי הם גם בני אדם ולפעמים גודשים להן את הסאה - אין לכן מושג איך זה להיות יום שלם עם ילדים בוכים בחוסר אונים וחוסר אפשרות לתת להם את מה שהם רוצים (אמא..). רוב הילדים כבר מסתגלים אחרי 3 שבועות אבל עדיין יש כאלו שלא..

ב. תתפלאו אבל יש כאלו שזו הגישה החינוכית שלהן (כמובן תלוי איך זה נאמר...) - אם המוצץ לא עוזר - אז לשם מה להשאיר אותו לילד? (לא נוקטת בעמדה הזאת. אבל היא קיימת)

זה משפט שמי שמופקדת על טיפול בילדים ועל הבריאות הנפשית שלהם צריכה לדעת שהוא נורא

הבעיה היא בכך שרוב המטפלות לא באמת נשות מקצוע,

נכון, זו עבודה קשה

נכון. לא הייתי מסוגלת לכך בעצמי

נכון, לפעמים כאמהות, גם לנו יוצא להגיד משפטים לא בריאים

אבל הכל תירוצים

זה לא יכול להכשיר משפט כזה

(וכשאני משלמת למישהי במוסד מסודר אני מצפה שיהיו לה את הכישורים והכלים לעשות את מה שאני משלמת לה)

המשפט הזה נורא כי.

א. הוא לא באמת יעזור

ב. הוא מנצל את מנקודת החולשה של הילד ומאיים עליו בנקודה שהכי כואבת לו

ג. הוא מגיע ממקום של כוחנות... גם אם לא בכוונה תחילה

יכול להיות שהוא נאמר ברגע שח איבוד שליטה אבל זה לא הופך אותו לפחות נורא כלפי הילד

ואני מאמינה שרוב המטפלות המסורות והאוהבות- אם יבינו מה הכח ההרסני של משפט כזה- יפסיקו להשתמש בו

ולכן יכול להיות שהיא מטפלת טובה

זה לא שעכשיו צריך לתלות אותה בכיכר העיר

אבל היא בהחלט בנק הזו חסרת כלים וזקוקה להשלמה, ולא צריך להשלים עם משפט כזה שנאמר

(לגבי סעיף ב שלך... גם מכות זה גישה חינוכית? לא כל גישה חינוכית היא תקינה)

הגישה של דיבור עם איומים או התניות מאד נפוצה אצל הורים ולכן יש סיכוי גדול שגם אצל מטפלות

הסיכוי לשנות תפיסה בגלל הכשרה (אם בכלל היא מתקיימת) וליישם אותה בתנאים של מעון, נמוך מאד.

ו @מקרמהזה לא יפה לנקוט עמדה כלפי מכלול של אדם בגלל משפט שהביאו לך שהוצא מהקשרו. את לא יודעת אם הציטוט מדוייק, באיזו נימה הוא נאמר, מה קדם לו? אולי המטפלת הביאה לילד את המוצץ במיוחד כדי לעזור לו להירגע? ותיווכה לו את זה באופן תואם גיל? ילד עם מוצץ בחצר זה חריג לרוב כי הם מאבדים את זה.

חוץ מזה העיקר זה מה ש @oo

כתבה. לגמרי מסכימה איתה. המטפלת בטוחה שהיא עושה טוב לילד! כי זו תפיסת העולם שלה. (ואישית אני לא פוסלת גישות חינוכיות ששונות משלי. ואישית מכירה מקרוב מטפלת מאוד מאוד מסורה וטובה - שמבחינתי יש לה פגם בנושא הזה ולמרות הפגם הזה היא מטפלת נהדרת ומסורה ואוהבת. והילדים מקבלים ומרוויחים ממנה הרבה. וזה לא מאפיל על כל מה שהיא כן.)

ועוד משהו - להשוות בין זה לבין מכות --- הלכת כמה וכמה צעדים משמעותיים קדימה.

באיזה כלים את בוחרת להחליט איזו גישה חינוכית היא תקינה ואיזה לא?

להפך! כתבתי שהיא יכולה להיות מטפלת טובה.

לא משנה איך תהפכי את זה ומה היתה הכוונה, המשפט לכשלעצמו- נורא

ולא צריך לנרמל אותו ולתת לו לגיטימציה

(ואני חוזרת ואומרת- המדפט! הבחירת מילים! לא המטפלת עצמה!!)

וכן..  אם הכוונה שונה צריכה להיות בחירת מילים שונה

לבחירת מילים של מטפלת יש משמעות

ילד מבין מה שאומרים לו ואין לו את הכלים לפרש פירושים ולהבין כוונות

אם לא תפסיק לבכות- אני אקח לך את המוצץ- הוא משפט נורא

ואם לא זה המשפט שנאמר- אז כל הדיון הזה לא רלוונטי.

ולא השוותי את זה למכות.

קבלתי נגד האמירה שכל גישה חינוכית היא לגיטימית ויש לה מקום ע"י דוגמה קיצונית

(אני בוחרת מילים בקפידה... מוודאת שאני נחרצת בנקודה הספיציפית אותה אני רוצה להדגיש ומשאירה ספק ברור במה שלא- ואף כותבת במפורש שמא מישהי תפרש את זה אחרת וזה מדהים שעדיין בסוף - יש פרשנויות הפוכות לגמרי ממה שנכתב) 

יש מטפלות שמבחינתן בחירת המילים לא משמעותית

ותודה שהבהרת את עצמך

מבינה הרבה יותר את כוונתך

אבל עדיין צר לי אבל לא חושבת שהציפייה שלך מהמטפלות ריאלית

אם אני מבינה נכון את טיפוס אישיות כמו בעלי..  ואני פחות כזאת. אז מניסיון זאת ממש עבודה של חיים לתקן את זה.

ועדיין לא ענית לי - לפי מה את בוחרת איזו גישה חינוכית היא לגיטימית ואיזו לא?

את גדלת באסכולה מסויימת. יש אסכולות אחרות שמבחימתן משפט כזה הוא ממש לא סוף העולם.

תחשבי רגע על המשפט הזה

תנתחי את הסיטואציה

יש ילד שקשה לו מאוד עכשיו, הוא בגיל שיכולת ההתבטאות שלו היא מוגבלת,

הוא בוכה כי קשה לו

הוא נמצא במקום חדש, אמא שלו הלכה וזה מאוד מפחיד ומאיים לכשלעצמו

והמוצץ זה הנחמה שלו, החפץ מהבית, המוכר, הידוע, הדבר שיכול לתת לו רוגע.

ומגיעה המטפלת- שהיא מבחינתו עדין על גבול הזרה, ואומרת לו שאם הוא לא יפסיק לבכות- גם זה ילקח ממנו

מבחינתו זה מאיים

ומלחיץ

וכוחני

ובכלל אין למוצץ שום הקשר לסיטואציה

זה רק אמצעי לחץ

זה אפילו לא השלכה ישירה!

זה עדיין גישה חינוכית הגיונית בענייך?

תני לי לנחש שזו לא גישה חינוכית מושכלת אלא משפט שנאמר בלי הרבה חשיבה ומתוך לחץ וחוסר אונים רגעי,

אם היתה מקבלת הדרכה על מה משפט כזה יכול לעשות לילד (לאבד בה אמון, לראות בה דמות מאיימת ולהעצים את הפחד) והיתה מקבלת כלים איך כן אפשר לעזור ליחד להרגע בסיטואציה כזו. ככל הנראה היא לא היתה בוחרת במודע להגיד משפט כזה)

כמו שכתבת - את מנחשת...

יש אלפי סיטואציות...

ציירת ציור של מציאות ולפיו את ממשיכה לקבוע את דעתך על האירוע.

מי אמר שהילד חדש במעון ושהוא לא הסתגל כבר לפני שבועיים?

ועוד...

יש הרבה מה לשאול על ההנחות יסוד שלך. 

אני לא חושבת שלמישהו יש יכולת להביע את דעתו מלבד מישהו שהיה נוכח בסיטואציה מהתחלה ועד הסוף. ומכיר את המטפלת ואת הילד לא מהרגע הנוכחי

את מייחסת למילים את החשיבות הגבוהה ולא לכוונה.

ויוצאת מנקודת הנחה שהן נאמרו מלחץ ומצוקה.

מתעלמת מזה שהרבה פעמים מה שקובע זה האופן שבו נאמרו הדברים והעמדה הנפשית ולא התוכן. אם המטפלת הייתה נקייה מבפנים כשאמרה את זה ולא אמרה את זה מתוך כעס ואיבוד עשתונות- לא יודעת עד כמה הילד יחווה את זה כפגיעה באמון שהוא בונה איתה.

את מהתחום?

ולא ממצוקה

כשהבת שלי היסטרית ולא רגועה, עייפה מאד ובוכה בכי כזה גמור, אני בהחלט  חושבת שהיא צריכה את האיפוס, ואם חיבוק או מרחב לא עוזר לה להתאפס אני בוחרת לומר לה שהמוצץ מטרתו להרגיע, ואם היא רוצה אותו היא צריכה להיות רגועה, ומיד היא נרגעת. מדובר גם בבת 3 לא יודעת בן כמה הבן של הפותחת.

אבל אני נותנת דוגמא לבחירה במשפט לא מתוך מצוקה.

מסכימה שיש הקשרים בהם אני עושה התניות מתוך מצוקה ואני עובדת על להרחיב את ארגז הכלים שלי, ועדיין כשאני עושה את זה אני חושבת שזה אולי לא הכי מדוייק אבל לא נורא.

אבל פה עם המוצץ  שהפותחת תיארה אני כל כך מזדהה עם בחירות שלי לומר לאחרונה משפטים בסגנון לא מתוך מצוקה ולא בכעס ואני חושבת שלבת שלי זה עושה טוב והיא באמת מצליחה ככה לבחור להשאר עם המוצץ ולהרגע.

לא מסכימה עם זה.... אישית, חושבת שיש מצבים שיתכן וזה מה שילד *צריך* חינוכית לשמוע. אנחנו לא חייבות להסכים כמובן, אבל למה שאת (או אני, כן?) תקבעי שהוא נורא? הפריע לי חוסר ההסתייגות...

אני מוצאת מצבים שהילד שלי בלופ ארוך טווח שהוא צריך רגע את הניעור, לא תמיד, לא בהכרח, אבל כן קורה.

המשפט לכשעצמו לא נורא, אלא יכולה להיות סיטואציה לא מותאמת, כלומר שלא מטפלים בה נכון ויתכן שמשפט כזה יופיע שם. וגם אז- הסיטואציה לא מותאמת. לא צריך לקחת משפט ולרצוח אותו... (יש משפטים אחרים שלא משנה מתוך איזה סיטואציה הם נבעו, הם לא תקינים, כמו "אני ארצח אותך" וכו') 

זה ניעור, תזכורת איך אמורים להתנהג. זה ממש הבדל בהסתכלות מה זה המשפט הזה...

כמו שאם תצא מהמטבח עם אוכל אז הארוחה הסתיימה. את לא חייבת להזדהות עם סגנון ההתנהלות אבל זה לא איום... בכל מקרה אני ממש לא מנסה לשכנע אותך או את מקרמה... באמת שאנחנו לא חייבות להסכים רק הערתי על הניסוח הנחרץ של מקרמה

אני לא מנסה לשכנע, אלא כותבת דעה כנגד דעה שבאה להצדיק שימוש בהתניות שיש בהם מימד של פחד ולא משנה אם תקראי לזה איום או ניעור.

אולי מישהי שקוראת ולא מרוצה מההתנהלות בחייה עם צורך ב׳ניעורים׳ תבין שיש דרך אחרת, מי שרוצה כמובן, אין חובה לקרוא תגובות.

זו התנגדות מוחלטת לדעה שנראית בעייתית

לא חייבים להשאיר מקום לספק

רק אם מאמינים שאפשר אחרת וחיים ככה, יכולים להגיע לדעה נחרצת נגד התניות שליליות.

אגב, אני מרגישה גם ממך אי קבלה של גישתי... 🤷🏻‍♀️

טוטלית של דעה

זו כבר פרשנות שלך

בטח אם השקעתי וכתבתי בפנים למה ופרטתי...

לא כתבתי שום דבר רע על האישה עצמה,

אבל גם אחרי שהפנתי אותך לסיבות למה זה נורא בעיני- בחרת שלא לקרוא

ואני זו שחוסמת טוטלית ולא מאפשרת דיון????

דעות מוחלטות

לא רואה קשר לתורה

הנה דעה ׳חוסמת׳ שלך שאני לא יכולה להביע דעה נחרצת

סליחה על הציניות כנראה שכבר לא נכון לי להמשיך בדיון... 

כי אני הרגשתי שאין דיון שיכול להתפתח עם אמירה נחרצת, בד"כ זה חוסם אותי מלשמוע.... 

לא נראה לי קיצוני בכלל 

עדיף לדבר אחרת חד משמעית

אבל לא מצפה מהמטפלות להיות יותר טובות ממני

מסכן, לא רק שקשה לו בטח בהסתגלות תחילת שנה והוא בוכה ואמא לא שם, אלא גם שאת המוצץ, שזה החפץ שלו שיש לו ומרגיע אותו, מאיימים לקחת לו.

אמאלה באמת מבהיל..אני לא הייתי עוברת על זה בשקט האמת.

באיזה זכות את יכולה לקחת לו את המוצץ? זה לא שהוא מפריע לך כשהוא עם זה. (וגם אז לא בטוחה שמותר לקחת)

סתם לחפש משהו שיקר לו כדי לאיים עם זה עליו? מגעיל..

שיפוטיות כלפי מטפלות כאילו אנחנו מלאכיות, יודעת מה? אמהות היום מפחדות להיות אמהות ולחנך, וחושבות שלדבר כל היום לילד בחיים שלי, מאמי, לא נעים לי, מלך שלי, זה מה שיעשה לו טוב. צריך מילים טובות,  אהבה והמון, וצריך גם גבולות, בנחישות וברגישות. הכי אני אוהבת את הילדים שלי וזה למה אני אתן להם גבולות ולא תמיד אדבר באותו טון, זה מה נקרא חינוך. ויכול להיות שזו הדרך שלה, אולי הוא בכה והיא אמרה לו , כדי שלא תבכה אני מרשה לך מוצץ, ואז הוא בכה שוב, אז היא אמרה לו נתתי לך מוצץ , שים אותו בפה, ואז שוב ושוב ואז היא אמרה לו, אם תמשיך לבכות אני אקח לך, כי תפקידו של מוצץ להרגיע ואתה לא נרגע. אולי. ואולי משהו אחר. בכל אופן אני לא רואה פה שומדבר חריג, אני מצפה ממטפלת שתהיה האמא של הילד שלי כשאני לא נמצאת, ומה זה אומר אמא? אוהבת ןמחנכת. אז אם היא הציבה לו גבולות, אני לגמרי שם איתה. סורי, אולי אני מהדור הקודם שלא מתרגש מכל דבר, אבל זה למה שב"ה הילדים שלי טובים ומחונכים עושים לי נחת אמיתית, ועכשיו כמתבגרים, אוהבים אותי, משתפים אותי, ומכבדים אותי, מודה להשם יומיום על זה. וחושבת שאמהות צעירות צריכות קצת להרפות ולתת לצוות החינוכי לעשות את שלו, תראו איך הדור נראה היום. אין מרות למורים, ומורות , וזה מתחיל לצערי מההורים שמפחדים להציב גבולות וכל דבר קטן נראה להם פגיעה בילד.

אז אם קראת עד פה , זה נשמע שיש לילד מטפלת טובה והכל בסדר, תאמיני בו שהוא יכול לעבור ימים שלמים בלעדייך, שיש אנשים שיכולים להשגיח עליו, לאהוב ולחנך, שהוא יכול להכיר חברים טובים, וחמודים כי זה המסלול שלו בחיים, אנחנו מגדלים אותם כדי שיהיו עצמאיים וילדמו לחיות בחברה, וכל ילד יוצא אל החיים ולא נשאר קשור לאמא שלו, וזה הכי טוב והכי בריא.. ויהיה בסדר!!

אני הייתי אני 🥰 יומקסים 

איפה צריך להציב את הגבול בהסתגלות?

האם לבכות (=להביע רגש) זה אסור?

אם היה מתפס על משהו מסוכן

או מוציא משחק שלא בזמן היעודי

או כל דבר אחר שמצריך גבול- הייתי מבינה את ההקשר

אבל יש םה מטלחת מתוסכלת- שלא ידעה להתמודד עם הסיטואציה ויצא לה עקום

למה לקדש את החולשה?

למה להצדיק את זה?

למה לא לגדול מפה ולהתיעל?

כתבתי שהיא צריכה לקבל כלים

באופן אישי הייתי פונה למנהלת

ומבקשת שיביאו סדנא הנחיה לפרידה והסתגלות שתתן לכל הצוות כלים להתמודגות בסיטואציה כזטפו

בלי לנקוב ספציפית בשם של המטפלת

הדיון כבר די מוצה. ואנחנו נועלות כי התחיל פה שיח קצת פוגעני ואנחנו לא רוצות לרדת לשם.

בטוחות שאף אחת לא התכוונה לפגוע, וכל אחת כותבת מתוך הראיה שלה והאמונה שלה ומתוך כוונה לטובה.

בואו נלמד זכות אחת על השניה ונישאר בעין טובה גם על מי שחושבת אחרת ממני.