אולי לא ממש קשור להריון ולידה אבל יש פה בנות חכמות...באה מבית דתי חרדלי, נשואה כמה שנים... אף פעם לא הצלחתי להזדהות עם מגזר מסויים, אפשר לומר שלא ממש גדלנו בקהילה והיינו די מנותקים מחברה ...
אחיות שלי הקטנות לא ממש דתיות בשנה האחרונה, לא ידעתי ממש עד כמה כי לא יצא לנו ממש לדבר ולא הכי נעים תמיד לפתוח על זה.. לאחרונה אחת מהן שיתפה אותי שהיא וחבר שלה לא שומרים נגיעה אבל מסתבר שגם ממש ישנים ביחד וכו, הגבתי לה בכזה- אוקי זה החלטה שלך ומכבדת ותשמרי על עצמך וכו, כי זה מה שהרגשתי שבאותו רגע זה מה שהייתה צריכה ( זה סביב שיחה שפתחה על קושי מול ההורים בענין הזוגיות הזו וכו), ואני טועה לעצמי מה נכון לענות בסיטואציה כזאת, איך כדאי לדבר עם אחים ואחיות דתלשים ( לא הייתי בטוחה אם הפכו לדתי לייט או בחלשים לגמרי כי כמו שכתבנו לכ ממש שוחחנו על זה בפתיחות), מצד אחד לא שמחתי לשמוע את זה, היא לא הולכת הכי צנוע וכו אבל להגיע ליחסים כן מבחינתי היה סוג של קו שקיויתי שעדין נשארה דתיה ושומרת לא חשבתי שהיא עד כדי כך שיחררה, מצד שני יש לי תמיד איזה צביטה בלב ( עוד באופן כללי על אופי הקשר הקליל שלהם, קצת חיבוקים, מישהו שיעודד ויחבק וכו בלי קשר ליחסים אינטימיים אבל גם זה ) על זה שהן כאילו משוחררות יותר ממני בחיים בלי יום של צניעות ( מבחינתי זה עול במיוחד של יבשת גרביים וכו...) ושהיא בזוגיות שמתחילה בחברות ולא כמונו שנפגשנו בשידוך והיה קליק אבל עד עכשיו הזרימה שלנו תקועה במובן מסויים למרות החיבור שיש ביננו ומאמצים מצידנו כן לשנות אבל בינתיים זה לא המקום שאני שואפת אליו.
בקיצור חצויה, מצד אחד הספק וחוסר השייכות למגזר שלפעמים גם מלווה במחשבות האם אני באמת מאמינה בתורה ומצוות שמקיימת ומצד שני קשה לי בשיח מולן כי מרגישה שמקנאה בהן שעשו את הצעד הזה שכאילו לפעמים כן בא לי לעשות ויש להן הזדמנות למשהו אחר, יותר משוחרר, פחות מעיק וכו ומצד שלישי מרגישה ש...
בקיצור לא יודעת מה רוצה ממכן... אולי רק לפרוק...
עובדה שביחס לנושאים שציינה שקשה לה בהם הלכתית - אני זוכרת צניעות וזוכרת מגע בין בני זוג - יש כל מיני רבנים כל מיני פסיקות כל מיני קהילות וכל מיני הנהגות בין זוגות שונים. זה בטח עדיף על לזרוק את הכל.