מה עושים עם ההצפה הזאת שהילדים חוזרים איתה מהגן?פה לקצת

שני ילדים- ילד בן 4 וילד בן שנתיים ו10.

 

הקטן פעם ראשונה מחוץ לבית, מבינה שזה יכול מאוד להציף אותו אבל אין לי מושג איך להתמודד.

בגדול, הוא רשום כולל צהרון. בפןעל מוציאה ב2 וחצי אחרי ארוחת צהריים (בימים הראשונים הוצאתי לפני 2, עשיתי לו הסתגלות יותר ממה שהגן דורש) ובימים האחרונים הוא ביקש שלא אבוא מוקדם אז הוצאתי ב3 וחצי.

הוא חוזר מהגן מבסוט ומלא בסיפורים ואז אחרי רבע שעה בערך מתחילות בכיות לא נגמרות.

 

ובן ה4 בדיוק כמו שנה שעברה.

לא מפסיק לבכות מהרגע שחוזר מהגן ועד שהולך לישון.

חשבתי השנה משהו ישתנה אבל לא רואה שיפור.

 

גם כל בוקר זה בכיות מהרגע שקמים ועד שיוצאים מהבית.

הם אוהבים ורוצים ללכת לגן (הם יודעים שאין לי בעיה שישארו בבית).

 

כל הכייף הזה לא היה בחופש...

וגם השעות של השינה והקימה היו אותו דבר ובלי שנת צהריים.

 

הם הולכים לישון ב5 וחצי-6 וקמים ב5 וחצי 6.

ניסינו לאחר את שעת השינה אבל זה לט השפיע על זמן הקימה ורק נתן לנו ןלהם עוד שעה של בכיות.

 

ורק מדמיינת מה יהיה שנה הבאה כשעוד ילדה תעלה לגן 🤦‍♀️


 

אשמח לכל עצה, כיוון מחשבה ורעיון בנושא.

ההעצה הקבועה שלירינת 24

נסי לשים אותם באמבטיית קצף ארוכה מיד כשחוזרים.

זה מרגיע ומרענן.


עוד רעיונות-

לצאת לגן שעשועים.

אוכל (לא ממש ארוחה אבל למשל פירות חתוכים/ ירקות וכדו׳ אפשר גם ביסקויטים או חטיפים אם את זורמת).

אנחנו עושים את זה אחרי האוכל אבל נתת כיוון מעולהפה לקצת
אולי נתחיל באמבטיה ואז יבואו יותר רגועים לאוכל.


אבל מה עושים בחורף? אין אפשרות לצאת וגם קר לעשות אמבטיה (גם עם מפזר חום, המים מתקררים מהר בחורף)

תראירינת 24

זו תופעה מוכרת בתחילת שנה, כשהגן חדש וצריך להתרגל שאין שנ״צ (בגן 3) בדרך כלל עובר עד החורף…

את אומרת שהגדול בכה גם כל שנה שעברה וזה נשמע לי קצת חריג כי בשלב מסוים אמורים להתרגל ולא להיות מוצפים לאורך זמן רב.

אז או שזה לא מוצפות אלא משהו אחר, או שצריך לעשות שינוי כלשהו.

הוא בצהרון? דיברת עם הגננת? 

כל השבת אני במחשבות על זהפה לקצת

שאולי קורה משהו בגן...

הוא גם לא הפסיק להציק לאח שלו, סתם. כל פעם שעבר לידו נתן לו מכה והמשיך הלאה (ואחכ בכה כשהאח נתן לו מכה בחזרה)

 

באמת כבר לא יודעת מה לעשות.

 

הוא בצהרון ולא רוצה שאוציא אותו מוקדם.

דיברתי עם הגננת, היא הופתעה מאוד כי אמרה שבגן הוא ילד מקסים וממש רגוע ומקשיב. אמרה שתנסה לשים לב אליו יותר וגם לדבר איתו אם משהו מציק לו.

מקסים!!!נהורה
בגדולoo
אני מתייחסת לבכי בצורה מאד ממוקדת, אם זה בכי שלא נובע ממכה/ עלבון, אני לא אתייחס לעצם הבכי, כי הוא סוג של תקשורת שצריך ללמוד להחליף אותה במילים, אני נותנת חיבוק וממשיכה בעיסוקי, נותנת לילד להירגע לבד, אם הבכי ממשיך, אני אציע שתיה/ אוכל, לא מתרגשת מבכי ממושך, אם לא מתייחסים הבכי כנראה לא יהיה יומיומי והילד ילמד לתקשר בצורה אחרת.
מה ההבדל בין לבכות ממכה ללבכות מעייפות?פה לקצת

גם כשמקבלים מכה במקום לבכות אפשר לןמר "קיבלתי מכה וכואב לי"


אין לי בעיה עם הבכי, יש לי בעיה עם חוסר היכולת שלי להתמודד מולו ולעזור להם.

אני כן חושבת שלכל בכי כדאי להתייחס, תוך כדי שעוזרים להם לתמלל את הבכי ולתת הסבר למה הוא בוכה עכשיו. ככה הם לומדים לזהות בעצמם בפעם הבאה מה קורה להם ולפעמים גם מוותרים על הבכי. (ולפעמים לא וזה בסדר. לפעמים הם בוכים וכשאני שואלת מה קרה הוא עונה אני עייף).

אני דווקא שמחה שהילדים שלי מביעים רגשות גם דרך בכי ולא רק במילים.

ההבדל הוא סוג הבכיoo
בכי של מכה ועלבון מבטא כאב


בכי של עייפות/ רעב/ שיעמום, בא לומר אני עייף, אני משועמם, אני רעב. אפשר וכדאי ללמוד לומר במילים, הבכי לא מוסיף כלום, לא לילד ולא להורה, רק יוצר חוסר הבנה ובעיית תקשורת.


מגיל מסוים כשהם יודעים לדבר, הם לא צריכים תמלול, הם רק צריכים הכוונה הורית להשתמש במלל במקום בבכי/ השתוללות. יש הורים שיגידו תפסיק לבכות ותדבר, אני לא אומרת את זה, אלא עוזרת לילד להבין שבכי זה כבר לא צורת תקשורת אלא רק הבעת כאב.

כשחוזרים מוצפיםבאתי מפעם

אחרי גן, אף ילד לא ידע להגיד - אמא, אני פשוט מוצף רגשית, עבר עליי יום עמוס...

הם פשוט בוכים.

יש ילדים שיותר (קשור גם לוויסות חושי, המעברים קשים להם, מעבר בין שינה לקימה, בין גן לבית) ויש כאלה שפחות. הדמעות עוזרות פיזית לשחרר, וגם נפשית כמובן. לא שאני דוגלת בבכי, אבל זה גם חשוב לבכות... 

איך מזהים אם יש לילד קושי בויסות חושי שמתבטא ככה?פה לקצת
יש בגדול שני סוגיםבאתי מפעם

של ויסות חושי, הסוג הראשון -שמחפשים מגע, מחפשים לגעת בבצק, במים, בחול, במרקמים שונים לא מרגישים כשהן נופלים הם בקושי בוכים, מחפשים מגע עם אנשים. ויש מהסוג השני שנרתעים. שמכל מכה קטנה בוכים שעה, מוכר לך? בעצם המגע בעור שלהם הוא הרבה יותר מורגש מאחרים. הם יותר רגישים, יותר נפגעים, יותר חוששים.

לשני הסוגים עוזר עיסויים בכל הגוף ויש גם תרגילים שעוזרים לאזן את הוויסות החושי. רק אומרת שתדעי שבהתפתחות הילד הרבה מרפאות בעיסוק לא מבינות בזה, אלא יותר בענייני מוטוריקה גסה ועדינה וזה בכלל סיפור אחר.

בכל אופן, תנסי לחבק חזק או חלש, תראי מה אולי עוזר, לשבת הספה ברוגע ולתת לו להתכרבל עלייך תוך כדי להסיח את דעתו בדיבורים אחרים. .אצלי עוזר שאני שוכבת במיטה , קצת חשוך והוא שוכב לידי. זה באמת קשה עם שניים יחד שבוכים.

את באמת נשמעת אמא מיוחדת שקשובה לתחושות של הילדים שלך!! ❤️

מתלבטת אם הוא שייך לאחת מהקטגוריותפה לקצת

אנסה לשים לב יותר.

תודה!

בסוף כמעט כולנו תחושתייםבאתי מפעם

באיזשהו אופן, השאלה כמה זה משפיע לנו על החיים. כמה זה מפריע לנו?

יש תקופות קשות יותר ויש פחות, למשל בן שלי היתה לו תקופה שהוא היה ממש בוכה כשיש ריח לא טוב.. בן שנתיים וחצי... בוכה-'' יש פה ריח מסריח!! '' וזה היה מצחיק ומציק ביחד .. אז למדתי לתת לו להריח חצי לימון וזה עבר בנתיים. (רגישות ריחית)

אהבתי את הרעיון להביא דברים תחושתיים - אמבטיות קצף, בר בצק. זה באמת שווה לנסות. 

לא רואה שום הבדל בין שני סוגי הבכי.פה לקצת

הם לפעמים אומרים שהם עייפים, אבל הם גם בוכים.

אז כנראה שזה כן נותן להם משהו, דרך לבטא את עצמם.


בכי זה לא הבעת כאב, בכי זאת דרך להביע כל מיני דברים. (כאב, עייפות, עצבים. יש כל מיני סיבות לבכי ולא רק כאב)

בדכ אנשים בוגרים לא בוכים כשמקבלים מכה אלא מדברים את זה.

אז ילדים מתקשרים בבכי יותר מאשר בדיבור וכשהם גדלים הם יודעים יותר לבטא את זה במילים בזכות התמלול שקיבלו לבכי שלהם כשהיו ילדים.

אםoo
זה כאב חזק גם מבוגרים יכולים לבכות, מכאב לב הרבה מבוגרים בוכים.


טוב, אנחנו חושבות אחרת.

גם מעייפות מבוגרים יכולים לבכות...מיקי מאוס

כשאני עייפה מאוד אני יכולה להגיע לבכי בשניות. ואני לא בוכה הרבה בכללי...

אבל נכון שחשוב להבין ממה נובע הבכי כדי לתת לו מענה נכון


וגם- יש הבדל גדול בין בכי לבין בכיינות

אולי את מתכוונת לילד שמתבכיין - צועק ומתלונן ודורש, ואז יותר חשוב לאפס אותו ולהכווין אותו לזהות מה הוא רוצה ולבקש את זה במקום לעצבן את כל הסובבים


לעומת ילד שפשוט בוכה,כדי לשחרר מה שיש בפנים, זה גם מאוד הגיוני אם בשבילו בגן יש עודף ריגושים,

לא כי הוא מנסה לבקש משהו

ואז הוא צריך נטו חיבוק או אפילו לתת לו לבכות עם עצמו בשקט.

גם אותנו בכי משחרר....

אין לי בעיה עם בכיoo
אלא עם בכי יומיומי, בעיניי בגיל מסוים זה בעייתי שילד בוכה כל יום, זה אומר שהוא בוכה במקום לתקשר, בכי נועד למקרים מסוימים ולא לתקשור יומיומי.


להורים יש השפעה משמעותית על התנהגות כזו, אם מייחסים חשיבות ענקית לבכי ולסיבה, זה יכול להמשיך ולהחמיר.

נער במצוקה זה משהו בעייתיoo
שצריך פתרון


ההבדל בגיל, בגיל שנתיים כשילד פחות יכול לבטא דברים, הוא מרבה לבכות, בגיל 2.5-3 הוא רוכש מספיק אוצר מילים כדי להתבטא, עכשיו הוא צריך לעשות את המעבר בין הבכי לדיבור ואם הוא מתקשה צריך לעזור לו.


גם לנער שבוכה כל יום צריך לעזור, אבל זו בעיה שונה בסיבה לבכי, כי הוא כבר עשה מזמן את המעבר התקשורתי.

מסכימה עם זההמקורית

וראיתי את זה אצל הבת שלי

אבל בגיל קצת יותר גדול. לא מן הנמנע שזה בגלל שלא חשבתי על האופציה בכלל אז

מה שכן, למדתי פה מ@אמאשוני על תקשורת לא מילולית של ילדים, מה שאני קוראת לו 'שםה של ילדים' וככה הצלחתי לקרוא את הבת לי לאט לאט ולהבין נה הסיבה לבכי

היא גם הייתה בוכה המוון בגיל הזה, וזה היה נראה גם שיש לה עניין של ויסות חושי. כשנתתי לה מענה מדויק לצורך, גם מה שנראה כחושי נעלם כלא היה

הסיבות אצלנו לבכי היו: עייפות/ רעב/ רצון לתשומת לב/ מגע

בתהליך ארוך של כשנה הצלחתי להגיע אליה ולעזור לה לתמלל מה היא צריכה והמצב השתפר פלאים

אני מסכימה עם הרעיון, לא עם ההחלטיותפה לקצת
אחרי ששוללים שאין מצוקה אצל הילד בן 3 שהוא לא מצליח להבין בעצמו ולבטא אותה, אז אפשר אולי לומר שהוא סתם מתפנק במקום לגדול וללמוד לתקשר בדיבור.


להגיד שמגיל מסויים אין מקום לבכי שהוא לא הבעת כאב זאת גישה לגמרי הפוכה ממה שאני מאמינה בה.

יש מקום לבכי שאינו מכאבoo
אבל אני לא מעודדת אותו, אלא להפך, מעודדת תקשורת אחרת, מילולית ושאינה מילולית.
אני לא חושבת שדובר פה על פינוקאמאשוני

מסכימה בגדול עם @oo

יש שלב מסויים שבו ילד צריך ללמוד לווסת את הרגשות שלו ולשלוט בתגובות בעיקר בשביל עצמו.

את מתארת מצב שילד בוכה כל הבוקר ובעצם כמעט כל זמן שהוא במעברים מהבית לגן ובחזרה.


יש גיל שקשה לשלוט ברגשות ואז ההורה מכיל את ההתנהגות, אצל הבן הקטן שלי למשל כשהוא מוצף הוא מקלל,

אבל אם היה עושה את זה כל הזמן, הייתי מטפלת באי שליטה ברגשות.


זה ממש לא הגיוני שנער יבכה כל יום, בעיקר בשביל הנער עצמו. אם זה היה קורה לאחד מילדי הייתי מטפלת בעצם הבכי ולא רק בסיבה שגרמה לו לבכות.


בנוגע לילדים שלך, הם אמנם עוד קטנים, אבל אם את מתארת מצב בו את מקבלת בכי בכל כמות ובכל תדירות כהתנהגות לגיטימית, אז אין מה שידחוף אותם לנסות אפילו לווסת ולהתגבר על הרגשות שלהם, והסובלים הם קודם כל הם בעצמם, ואח"כ גם מי שמטפל בהם.


אז אולי זה לא בדיוק התזמון המתאים לעבוד על דרך הבעת קושי כשהם ממילא חווים קושי משמעותי, אבל בהמשך אני חושבת שזה נכון קודם כל בשבילם.


הבן שלי למשל יכול לומר "אני מאוד מאוכזב מככה וככה.. ואני אשתתף בצערו ואחבק אותו,

אבל הוא לא יתפרץ בבכי בד"כ. וכשהוא בשליטה, יותר קל לא לעבור לרגש אחר.

אותו דבר עם פחד, הבת שלי (7) מאוד מפחדת מהמצב הביטחוני, היא יודעת לומר מה היא מרגישה, ואפילו למה היא זקוקה וירגיע אותה, שזה רמה אחרת כבר,

וכשהיא מקבלת את מה שמשרה עליה ביטחון, היא מפחדת פחות זמן ועוברת בקלות יותר למצב של שלווה, מאשר מצב שזה מתפרץ בבכי ללא יכולת שליטה בבכי.

אז תגידי לבכות מפחד בזמן אזעקה זה לא פינוק.

בוודאי שזה לא פינוק. זו תגובה מאוד הגיונית ותואמת גיל.

הבעיה שבכי מפחד, מגביר את הפחד,

ובכי מתסכול מגביר את התסכול,

ובכי מאכזבה מגביר את האכזבה ובכי מגעגוע מגביר את הגעגוע.


לעומת זאת, מי שרוכש כלים נוספים להביע את הצרכים, הרצונות והרגשות שלו, ילמד גם להתגבר עליהם ולעבור ממצבים יותר בקלות, וגם ירתום אחרים לעזור לו באופן אפקטיבי יותר.

זה נקרא פיתוח חוסן.


למשל ילד שאומר אני רעב, יהיה מוכן לקבל פתרון כמו אוכל.

ילד שבוכה מרעב, לרוב לא יסכים לאכול. כי הוא כבר בשלב התסכול מרעב/ עייפות.


מילד בן 3 לא הייתי מצפה לשליטה ברגשות, אבל כן הייתי מתחילה ללמד אותו דרכים נוספות להביע את עצמו (מבלי לצפות ליישום)

בגיל 4 כבר כן אפשר לדעתי לצפות לאיזה יכולת התמודדות עם רגשות ולא רק לבכות המון זמן.

ברור שיש שלב כזהפה לקצת

אבל אני לא מצפה לו בגילאים של הילדים שלי.

אני בטוחה שמשהו מהגן מציף אותם וגורם לבכי הזה, עובדה שכל החופש זה לא היה.

אז הגיוני לי שילדים בגיל הזה לא ידעו להסביר שהם מוצפים ושאצלם זה יתבטא בבכי.
 

אבל יש מה שדוחף אותם להרגע, עובדה שהם מנסים כשהם רוצים וכשהם מבינים מה קורה.

כשהם בוכים מעייפות הם יודעים לומר שהם עייפים כששואלים מה קרה ואז מבקשים עזרה להרגע.

כשהם בעצמם לא מבינים מה קורה להם למה שינסו להרגע? הם כנראה פורקים ככה את הקושי שלהם.

 

אני לא רוצה לגדל ילדים שכל הזמן מרסנים את הבכי שלהם ולא נותנים לו מקום.

מבחינתי אם אני מלמדת אןתם שתמיד במקום לבכות צריך לדבר אז אני מלמדת אותם שלבכי אין מקום בחיים שלהם ושהוא לא לגיטימי מבחינתי.

מבחינתי מותר לבכות גם כשמאוד כועסים, וגם כשמשהו מאוד מתסכל אותך. אפילו לי זה קורה.

היא אמרה שבכי הוא הבעת כאב בלבד, זה לפחות מה שהבנתי מדבריה. ועם זה אני ממש לא מסכימה.

 

למה בכי מגביר? אצלי כשאני בוכה הבכי עוזר לרגש להשתחרר.

בכי זאת דרך לפרוק מצב רגשי.

 

וברור שאני תמיד מתמללת להם את הבכי, אבל אני לא משתיקה את הבכי ולא תמיד אני אומרת להם שבמקום לבכות ידברו ואז אוכל להקשיב. יש מצבים שאני מבינה שפשוט אין להם מה להגיד.

הכל שאלה של מינוןאמאשוני

לא כל הזמן צריך לרסן את הבכי, אבל את מתארת שהם כל יום בוכים, ולזמן ארוך.

לתמלל את הבכי זה חשוב בשבילם כדי שהם יבינו מה הם חווים ומה גורם למה,

אבל יש עוד דרכים לעזור להם.

אני לא מדברת על זמן שהם בוכים, אלא אם נתייחס לגדול כרגע כי רק הוא בגיל שרלוונטי,

אז בזמן שהוא רגוע לשאול אותו למה בכית אתמול? לא כי הוא ידע לענות, אלא כי עם הזמן הוא יתחיל לשאול את עצמו, ואז גם ינסה להבין את עצמו.

לנסות לצייר לו ציר זמן. ולשקף לו גורם ותוצאה.

וגם אפשר דרך סיפור לשאול למה הילד בכה? מה היה קודם? מה היה אחרי?

ואז אחרי כמה פעמים להוביל את השיח יותר רחוק-

האם הבכי עזר לנו להתגבר על הבעיה?

מה יכול לעזור לנו להתגבר עליה?


לגבי למה בכי מגביר,

אז אני מניחה שאת לא כל יום בוכה ארוכות, נכון?

זה ההבדל.

נניח כמו כלי, אם הוא מלא עד גדותיו, יתחיל להישפך ממנו מדי פעם,

אבל אם כל הזמן נשפך ממנו, כנראה יש נזילה.

או דימוי אחר, למשל מדי פעם אנחנו הוחכים לשירותים להתרוקן, אם אנחנו כל הזמן בשירותים, זה אומר שיש לנו בעיית איפוק וצריך ללמוד ולתרגל איפוק.

אז אותו דבר עם בכי, הוא דרך לפרוק מצב רגשי, אבל אם כל היום בוכים, כל עוד לא קרה אסון נורא,

כנראה שהבעיה היא בחוסר יכולת להתנהל עם הרגשות, ולא בצורך לפרוק אחת ל...


למה בכי מגביר את הקושי? כי הוא לא מאפשר את המעבר של הגל למצב התגברות, הקלה. זה כמו שמישהו בתפקיד ואומרים לו התפקיד שלך להיות עצוב. אז גם אם הוא כבר יכול להתגבר, הציפייה היא להמשיך להיות עצוב.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות,

אם עסוקים בבכי אז זה מעמיק עוד יותר את התחושה בגללה הבכי,

כאילו כדי להצדיק את הבכי.


אני לא אומרת לא לתת לילדים לבכות, אלא ללמד אותם דרכים נוספות להתמודד עם רגשות ועם קשיים.

סליחה שלא הגבתי עד עכשיופה לקצתאחרונה

לא הרגשתי טוב ואז היה חג והחיים עפים ובראש שלי שאני רוצה לחזור להגיב לך.


אני מסתובבת עם התגובה הזאת מאז שכתבת אותה, בוחנת את ההתנהגות שלי מול הילדים בזמן בכי לפי מה שכתבת.

אז תןדה רבה לך על זה!

איזו אמא רגישה את🧡טארקו

נשמע לי שאת בדרך הנכונה

אין לי עצות פרקטיות אבל שומעים את החיבור שלך לילדים וזה שווה הכל, יותר מכל שיטה/עיקרון..

מצטרפתתקומה

בדיוק מה שבאתי לכתוב.

לא תמיד כהורים אנחנו יודעים מה לעשות, אבל אם אנחנו רואים את הילדים ומבינים אותם, זה כבר שווה המון.


אני הייתי מנסה לבדוק מה כן נעים להם לעשות, איזה דבר הם נענים לו עם פחות בכי אחרי הגן. נגיד מקלחת, סיפור, חיבוק עם אמא על הספה, לשמוע שירים ולנוח על הספה.

אפשר לנסות ולראות האם יש משהו מהדברים שעוזר. 

תודה! ❤️פה לקצת
אנסה לראות מה באמת יעזור במקום מיד כשחוזרים משחק חופשי. למרות שהבכי מתחיל ברגע שפותחים חגורה כדי לרדת...
אז נראהתקומה

לי כאן המקום שלך כאמא להוביל.

מצד אחד עם אמפטיה, מצד שני גם אסרטיביות של מה עושים עכשיו.

"עכשיו נגיע הביתה, ניכנס להתקלח, נאכל סנדוויץ' ואז נשמע סיפור".

וגם אם בוכים, זה מה שאת עושה, מובילה.

מקלחת, מנסה לשמור על רוגע.

תנסי לשדר להם יציבות, לא שהבכי שלהם לא מעניין, אבל שהוא לא מערער, שעדיין הבית מתנהל.

ואולי היציבות שאת משדרת תעזור להם עם המעבר הזה

אנסה את זה, אולי באמת אם יידעו מראש מה עושיםפה לקצת
זה יעזור יותר. תודה! ❤️
תודה! ❤️פה לקצת
מקסיםנהורה
אולי חוזרים רעבים?קופצת רגע

מה אוכלים אצלכם בערב?

אולי תנסי להקדים את הארוחה הזו לארבע, ואם בשש יהיו רעבים לפני השינה לתת רק משהו קטן? 

חשבתי על זה, אז התחלתי להביא להם לאוטו שקית עםפה לקצת

תפוח או בייגלה או ירק.

מביאה להם כשעולים לאוטו בחזרה מהגן. לא נרשם שיפור.


והערב אצלנו זאת ארוחה מבושלת.

מתקלחים.

ואז במיטה מקבלים תפוח והולכים לישון.

אוף, נשמע מתסכל ומתיש ממשבארץ אהבתי

אצלי זה בדרך כלל היה קורה עם אחד הילדים בתקופות מעבר. הוא היה בוכה מכל שטות, ממש מחפש על מה לבכות. אבל בדרך כלל נרגע אחרי תקופה כשהוא כבר יותר הסתגל לשינוי.

לפעמים עזר לו כשהתחלתי להקריא לו סיפור, בגילאים הצעירים היה אפשר גם 'לדובב' מישהו מהמשחקים בבית שידבר איתו ויתעניין במה שקרה לו היום. לפעמים גם לצאת החוצה עוזר. ולפעמים כלום לא עוזר וצריך פשוט הרבה סבלנות ואמפתיה.

וחיבוק לך, זה באמת לא קל להכיל את הבכי כשהוא ממושך, ועוד כשזה שני ילדים ביחד (ועוד קטנים ברקע)...

תודה! ❤️פה לקצת

עכשיו @באתי מפעם הביאה לי כיוון חדש לגבי הקטן.

כבר קודם היה לי חשש שיש לו קושי בויסות חושי ולא עשיתי עם זה כלום כי לא היה תור ועד שהיה כבר לא הייתי בטוחה שצריך. (קשה לו המעבר בבגדים בין חורף לקיץ, פעם זה היה גם עם בגדים חדשים אבל נראלי שזה התמתן)
 

אבל אצל הגדול זה פשוט ממשיך אחרי שנה שלמה שהיה ככה שנה שעברה, קיויתי שהשנה יגדל ויהיה לו יותר קל.
 

אולי אנסה לצאת איתם מהבית כשחוזרים מהגן, פתרון זמני עד שיתחיל להיות קר.

עוד קצת מתלבטת כי הם עייפים אז לא יודעת אם יהיה להם כח.

ניסית ללכת להדרכת הורים?פרח לשימוח🌷
לנו היה מקרה דומה ( חלקי) ועזרה ההדרכה ממש
ניסינו. לא היה מוצלח.פה לקצת

קנינו קורס של הדרכת הורים והוא מעולה.

אולי באמת אתייעץ איתה.

לא קראתי הכל, אני ממליצה על חומריםפאף

הרבה פעמים מה שמווסת ילדים זה דברים עם תחושה, כמו חול קינטי, בר בצק, גואש, את יכולה לנסות את זה כשחוזרים מהגן.

אופציה נוספת זה לייצר איזשהו מרחב מווסת, למשל לבנות אוהל עם שמיכה ואז להכנס פנימה, אפשר לשים מוזיקה מרגיעה, אפשר לקרוא שם סיפור, אפשר אפילו לעשות דמויות צללים עם פנס.

וגם ללמד אותם לחפש מה מרגיע אותם-להנכיח את העייפות שלהם ואת הקושי, גן זה מתיש! ממש לומר להם-אני רואה שאתה עצבני, מה יעזור לך להרגע? ולהציע שניים שלושה דברים שעוזרים בסיטואציות אחרות, עדיף דברים שהם יכולים לעשות לבד ולא תלויים בך, וככה ללמד אותם להרגיע את עצמם

רעיון מעולהפה לקצת

הם אוהבים את כל החומרים האלה וזה פתרון טוב לימים שפחןת מסתדר לצאת.


אני אומרת להם, הם אומרים שהם לא יודעים מה יעזור להם להרגע...

הם כאילו באטרף של בכי שקשה מאוד מאוד לעצור. הם בעצמם באים לבקש חיבוק ואומרים שקשה להם להירגע. (אצלנו חיבוק הוא דרך להרגע מבכי אז הם יודעים לבקש אותו) אבל לפעמים לוקח המון זמן עד שמגיעים לשלב הזה. ולפעמים כמה דקות אחריו הבכי חוזר על כל שטות קטנה.

לא לחכות שיגידו מה ירגיע אותםפאף
אלא ממש לתמלל את הסיטואציה-אני רואה שאתה עצבני, בנושא נחשוב ביחד מה יעזור לך להרגיש ואז לתת מעצמך 2-3 אופציות שאת יודעת שיכולות לעזור, וככה פעם אחר פעם שהעצבים חוזרים... הרעיון ללמד אותם בסופו של דבר לזהות בעצמן שהם עצבניים ומה עוזר להם, אבל זה תהליך ארוך, גם מבוגרים לא תמיד מצליחים בו
מה אתם עושים כשהם חוזרים מהגן..?המקורית

יש אפדרות לעצור הכל ושישימו עלייך ראש כמה דקות לספר איך היה, להירגע אם איזה שלוק?

ברעיון כן, אבל עוד לפני הכניסה הביתה הם בוכיםפה לקצת

ואני מאוד משתדלת לא לקשר בין בכי לאוכל (כי זה נראה לי מלמד אככילה רגשית) אז לא יכולה לתת להם שלוק שאולי יכול לאפס קצת.

יצא כמה פעמים שהבאתי כשבאתי לקחת אותם אבל עד שהגענו הביתה סיימו ואז התחילו לבכות 😅


התכנון שלא קורה כמעט אף פעם כי הם מיד בוכים זה שישחקו/יציירו/יקראו ספר/מה שהם רוצים עד שנשב לאכול.

עכשיו אנסה להיות ממוקדת יותר ואנסה כבר באוטו לספר מה נעשה בבית כמו ש @תקומה הציעה

אולי קוביית קרח בכוסאפונה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !