נסי לשים אותם באמבטיית קצף ארוכה מיד כשחוזרים.

זה מרגיע ומרענן.

עוד רעיונות-

לצאת לגן שעשועים.

אוכל (לא ממש ארוחה אבל למשל פירות חתוכים/ ירקות וכדו׳ אפשר גם ביסקויטים או חטיפים אם את זורמת).

אבל מה עושים בחורף? אין אפשרות לצאת וגם קר לעשות אמבטיה (גם עם מפזר חום, המים מתקררים מהר בחורף)

זו תופעה מוכרת בתחילת שנה, כשהגן חדש וצריך להתרגל שאין שנ״צ (בגן 3) בדרך כלל עובר עד החורף…

את אומרת שהגדול בכה גם כל שנה שעברה וזה נשמע לי קצת חריג כי בשלב מסוים אמורים להתרגל ולא להיות מוצפים לאורך זמן רב.

אז או שזה לא מוצפות אלא משהו אחר, או שצריך לעשות שינוי כלשהו.

הוא בצהרון? דיברת עם הגננת? 

שאולי קורה משהו בגן...

הוא גם לא הפסיק להציק לאח שלו, סתם. כל פעם שעבר לידו נתן לו מכה והמשיך הלאה (ואחכ בכה כשהאח נתן לו מכה בחזרה)

באמת כבר לא יודעת מה לעשות.

הוא בצהרון ולא רוצה שאוציא אותו מוקדם.

דיברתי עם הגננת, היא הופתעה מאוד כי אמרה שבגן הוא ילד מקסים וממש רגוע ומקשיב. אמרה שתנסה לשים לב אליו יותר וגם לדבר איתו אם משהו מציק לו.

גם כשמקבלים מכה במקום לבכות אפשר לןמר "קיבלתי מכה וכואב לי"

אין לי בעיה עם הבכי, יש לי בעיה עם חוסר היכולת שלי להתמודד מולו ולעזור להם.

אני כן חושבת שלכל בכי כדאי להתייחס, תוך כדי שעוזרים להם לתמלל את הבכי ולתת הסבר למה הוא בוכה עכשיו. ככה הם לומדים לזהות בעצמם בפעם הבאה מה קורה להם ולפעמים גם מוותרים על הבכי. (ולפעמים לא וזה בסדר. לפעמים הם בוכים וכשאני שואלת מה קרה הוא עונה אני עייף).

אני דווקא שמחה שהילדים שלי מביעים רגשות גם דרך בכי ולא רק במילים.

בכי של עייפות/ רעב/ שיעמום, בא לומר אני עייף, אני משועמם, אני רעב. אפשר וכדאי ללמוד לומר במילים, הבכי לא מוסיף כלום, לא לילד ולא להורה, רק יוצר חוסר הבנה ובעיית תקשורת.

מגיל מסוים כשהם יודעים לדבר, הם לא צריכים תמלול, הם רק צריכים הכוונה הורית להשתמש במלל במקום בבכי/ השתוללות. יש הורים שיגידו תפסיק לבכות ותדבר, אני לא אומרת את זה, אלא עוזרת לילד להבין שבכי זה כבר לא צורת תקשורת אלא רק הבעת כאב.

אחרי גן, אף ילד לא ידע להגיד - אמא, אני פשוט מוצף רגשית, עבר עליי יום עמוס...

הם פשוט בוכים.

יש ילדים שיותר (קשור גם לוויסות חושי, המעברים קשים להם, מעבר בין שינה לקימה, בין גן לבית) ויש כאלה שפחות. הדמעות עוזרות פיזית לשחרר, וגם נפשית כמובן. לא שאני דוגלת בבכי, אבל זה גם חשוב לבכות... 

של ויסות חושי, הסוג הראשון -שמחפשים מגע, מחפשים לגעת בבצק, במים, בחול, במרקמים שונים לא מרגישים כשהן נופלים הם בקושי בוכים, מחפשים מגע עם אנשים. ויש מהסוג השני שנרתעים. שמכל מכה קטנה בוכים שעה, מוכר לך? בעצם המגע בעור שלהם הוא הרבה יותר מורגש מאחרים. הם יותר רגישים, יותר נפגעים, יותר חוששים.

לשני הסוגים עוזר עיסויים בכל הגוף ויש גם תרגילים שעוזרים לאזן את הוויסות החושי. רק אומרת שתדעי שבהתפתחות הילד הרבה מרפאות בעיסוק לא מבינות בזה, אלא יותר בענייני מוטוריקה גסה ועדינה וזה בכלל סיפור אחר.

בכל אופן, תנסי לחבק חזק או חלש, תראי מה אולי עוזר, לשבת הספה ברוגע ולתת לו להתכרבל עלייך תוך כדי להסיח את דעתו בדיבורים אחרים. .אצלי עוזר שאני שוכבת במיטה , קצת חשוך והוא שוכב לידי. זה באמת קשה עם שניים יחד שבוכים.

את באמת נשמעת אמא מיוחדת שקשובה לתחושות של הילדים שלך!! ❤️

אנסה לשים לב יותר.

תודה!

באיזשהו אופן, השאלה כמה זה משפיע לנו על החיים. כמה זה מפריע לנו?

יש תקופות קשות יותר ויש פחות, למשל בן שלי היתה לו תקופה שהוא היה ממש בוכה כשיש ריח לא טוב.. בן שנתיים וחצי... בוכה-'' יש פה ריח מסריח!! '' וזה היה מצחיק ומציק ביחד .. אז למדתי לתת לו להריח חצי לימון וזה עבר בנתיים. (רגישות ריחית)

אהבתי את הרעיון להביא דברים תחושתיים - אמבטיות קצף, בר בצק. זה באמת שווה לנסות. 

הם לפעמים אומרים שהם עייפים, אבל הם גם בוכים.

אז כנראה שזה כן נותן להם משהו, דרך לבטא את עצמם.

בכי זה לא הבעת כאב, בכי זאת דרך להביע כל מיני דברים. (כאב, עייפות, עצבים. יש כל מיני סיבות לבכי ולא רק כאב)

בדכ אנשים בוגרים לא בוכים כשמקבלים מכה אלא מדברים את זה.

אז ילדים מתקשרים בבכי יותר מאשר בדיבור וכשהם גדלים הם יודעים יותר לבטא את זה במילים בזכות התמלול שקיבלו לבכי שלהם כשהיו ילדים.

טוב, אנחנו חושבות אחרת.

כשאני עייפה מאוד אני יכולה להגיע לבכי בשניות. ואני לא בוכה הרבה בכללי...

אבל נכון שחשוב להבין ממה נובע הבכי כדי לתת לו מענה נכון

וגם- יש הבדל גדול בין בכי לבין בכיינות

אולי את מתכוונת לילד שמתבכיין - צועק ומתלונן ודורש, ואז יותר חשוב לאפס אותו ולהכווין אותו לזהות מה הוא רוצה ולבקש את זה במקום לעצבן את כל הסובבים

לעומת ילד שפשוט בוכה,כדי לשחרר מה שיש בפנים, זה גם מאוד הגיוני אם בשבילו בגן יש עודף ריגושים,

לא כי הוא מנסה לבקש משהו

ואז הוא צריך נטו חיבוק או אפילו לתת לו לבכות עם עצמו בשקט.

גם אותנו בכי משחרר....

להורים יש השפעה משמעותית על התנהגות כזו, אם מייחסים חשיבות ענקית לבכי ולסיבה, זה יכול להמשיך ולהחמיר.

ההבדל בגיל, בגיל שנתיים כשילד פחות יכול לבטא דברים, הוא מרבה לבכות, בגיל 2.5-3 הוא רוכש מספיק אוצר מילים כדי להתבטא, עכשיו הוא צריך לעשות את המעבר בין הבכי לדיבור ואם הוא מתקשה צריך לעזור לו.

גם לנער שבוכה כל יום צריך לעזור, אבל זו בעיה שונה בסיבה לבכי, כי הוא כבר עשה מזמן את המעבר התקשורתי.

וראיתי את זה אצל הבת שלי

אבל בגיל קצת יותר גדול. לא מן הנמנע שזה בגלל שלא חשבתי על האופציה בכלל אז

מה שכן, למדתי פה מ@אמאשוני על תקשורת לא מילולית של ילדים, מה שאני קוראת לו 'שםה של ילדים' וככה הצלחתי לקרוא את הבת לי לאט לאט ולהבין נה הסיבה לבכי

היא גם הייתה בוכה המוון בגיל הזה, וזה היה נראה גם שיש לה עניין של ויסות חושי. כשנתתי לה מענה מדויק לצורך, גם מה שנראה כחושי נעלם כלא היה

הסיבות אצלנו לבכי היו: עייפות/ רעב/ רצון לתשומת לב/ מגע

בתהליך ארוך של כשנה הצלחתי להגיע אליה ולעזור לה לתמלל מה היא צריכה והמצב השתפר פלאים

להגיד שמגיל מסויים אין מקום לבכי שהוא לא הבעת כאב זאת גישה לגמרי הפוכה ממה שאני מאמינה בה.

מסכימה בגדול עם @oo

יש שלב מסויים שבו ילד צריך ללמוד לווסת את הרגשות שלו ולשלוט בתגובות בעיקר בשביל עצמו.

את מתארת מצב שילד בוכה כל הבוקר ובעצם כמעט כל זמן שהוא במעברים מהבית לגן ובחזרה.

יש גיל שקשה לשלוט ברגשות ואז ההורה מכיל את ההתנהגות, אצל הבן הקטן שלי למשל כשהוא מוצף הוא מקלל,

אבל אם היה עושה את זה כל הזמן, הייתי מטפלת באי שליטה ברגשות.

זה ממש לא הגיוני שנער יבכה כל יום, בעיקר בשביל הנער עצמו. אם זה היה קורה לאחד מילדי הייתי מטפלת בעצם הבכי ולא רק בסיבה שגרמה לו לבכות.

בנוגע לילדים שלך, הם אמנם עוד קטנים, אבל אם את מתארת מצב בו את מקבלת בכי בכל כמות ובכל תדירות כהתנהגות לגיטימית, אז אין מה שידחוף אותם לנסות אפילו לווסת ולהתגבר על הרגשות שלהם, והסובלים הם קודם כל הם בעצמם, ואח"כ גם מי שמטפל בהם.

אז אולי זה לא בדיוק התזמון המתאים לעבוד על דרך הבעת קושי כשהם ממילא חווים קושי משמעותי, אבל בהמשך אני חושבת שזה נכון קודם כל בשבילם.

הבן שלי למשל יכול לומר "אני מאוד מאוכזב מככה וככה.. ואני אשתתף בצערו ואחבק אותו,

אבל הוא לא יתפרץ בבכי בד"כ. וכשהוא בשליטה, יותר קל לא לעבור לרגש אחר.

אותו דבר עם פחד, הבת שלי (7) מאוד מפחדת מהמצב הביטחוני, היא יודעת לומר מה היא מרגישה, ואפילו למה היא זקוקה וירגיע אותה, שזה רמה אחרת כבר,

וכשהיא מקבלת את מה שמשרה עליה ביטחון, היא מפחדת פחות זמן ועוברת בקלות יותר למצב של שלווה, מאשר מצב שזה מתפרץ בבכי ללא יכולת שליטה בבכי.

אז תגידי לבכות מפחד בזמן אזעקה זה לא פינוק.

בוודאי שזה לא פינוק. זו תגובה מאוד הגיונית ותואמת גיל.

הבעיה שבכי מפחד, מגביר את הפחד,

ובכי מתסכול מגביר את התסכול,

ובכי מאכזבה מגביר את האכזבה ובכי מגעגוע מגביר את הגעגוע.

לעומת זאת, מי שרוכש כלים נוספים להביע את הצרכים, הרצונות והרגשות שלו, ילמד גם להתגבר עליהם ולעבור ממצבים יותר בקלות, וגם ירתום אחרים לעזור לו באופן אפקטיבי יותר.

זה נקרא פיתוח חוסן.

למשל ילד שאומר אני רעב, יהיה מוכן לקבל פתרון כמו אוכל.

ילד שבוכה מרעב, לרוב לא יסכים לאכול. כי הוא כבר בשלב התסכול מרעב/ עייפות.

מילד בן 3 לא הייתי מצפה לשליטה ברגשות, אבל כן הייתי מתחילה ללמד אותו דרכים נוספות להביע את עצמו (מבלי לצפות ליישום)

בגיל 4 כבר כן אפשר לדעתי לצפות לאיזה יכולת התמודדות עם רגשות ולא רק לבכות המון זמן.

אבל אני לא מצפה לו בגילאים של הילדים שלי.

אני בטוחה שמשהו מהגן מציף אותם וגורם לבכי הזה, עובדה שכל החופש זה לא היה.

אז הגיוני לי שילדים בגיל הזה לא ידעו להסביר שהם מוצפים ושאצלם זה יתבטא בבכי.
 

אבל יש מה שדוחף אותם להרגע, עובדה שהם מנסים כשהם רוצים וכשהם מבינים מה קורה.

כשהם בוכים מעייפות הם יודעים לומר שהם עייפים כששואלים מה קרה ואז מבקשים עזרה להרגע.

כשהם בעצמם לא מבינים מה קורה להם למה שינסו להרגע? הם כנראה פורקים ככה את הקושי שלהם.

אני לא רוצה לגדל ילדים שכל הזמן מרסנים את הבכי שלהם ולא נותנים לו מקום.

מבחינתי אם אני מלמדת אןתם שתמיד במקום לבכות צריך לדבר אז אני מלמדת אותם שלבכי אין מקום בחיים שלהם ושהוא לא לגיטימי מבחינתי.

מבחינתי מותר לבכות גם כשמאוד כועסים, וגם כשמשהו מאוד מתסכל אותך. אפילו לי זה קורה.

היא אמרה שבכי הוא הבעת כאב בלבד, זה לפחות מה שהבנתי מדבריה. ועם זה אני ממש לא מסכימה.

למה בכי מגביר? אצלי כשאני בוכה הבכי עוזר לרגש להשתחרר.

בכי זאת דרך לפרוק מצב רגשי.

וברור שאני תמיד מתמללת להם את הבכי, אבל אני לא משתיקה את הבכי ולא תמיד אני אומרת להם שבמקום לבכות ידברו ואז אוכל להקשיב. יש מצבים שאני מבינה שפשוט אין להם מה להגיד.

לא כל הזמן צריך לרסן את הבכי, אבל את מתארת שהם כל יום בוכים, ולזמן ארוך.

לתמלל את הבכי זה חשוב בשבילם כדי שהם יבינו מה הם חווים ומה גורם למה,

אבל יש עוד דרכים לעזור להם.

אני לא מדברת על זמן שהם בוכים, אלא אם נתייחס לגדול כרגע כי רק הוא בגיל שרלוונטי,

אז בזמן שהוא רגוע לשאול אותו למה בכית אתמול? לא כי הוא ידע לענות, אלא כי עם הזמן הוא יתחיל לשאול את עצמו, ואז גם ינסה להבין את עצמו.

לנסות לצייר לו ציר זמן. ולשקף לו גורם ותוצאה.

וגם אפשר דרך סיפור לשאול למה הילד בכה? מה היה קודם? מה היה אחרי?

ואז אחרי כמה פעמים להוביל את השיח יותר רחוק-

האם הבכי עזר לנו להתגבר על הבעיה?

מה יכול לעזור לנו להתגבר עליה?

לגבי למה בכי מגביר,

אז אני מניחה שאת לא כל יום בוכה ארוכות, נכון?

זה ההבדל.

נניח כמו כלי, אם הוא מלא עד גדותיו, יתחיל להישפך ממנו מדי פעם,

אבל אם כל הזמן נשפך ממנו, כנראה יש נזילה.

או דימוי אחר, למשל מדי פעם אנחנו הוחכים לשירותים להתרוקן, אם אנחנו כל הזמן בשירותים, זה אומר שיש לנו בעיית איפוק וצריך ללמוד ולתרגל איפוק.

אז אותו דבר עם בכי, הוא דרך לפרוק מצב רגשי, אבל אם כל היום בוכים, כל עוד לא קרה אסון נורא,

כנראה שהבעיה היא בחוסר יכולת להתנהל עם הרגשות, ולא בצורך לפרוק אחת ל...

למה בכי מגביר את הקושי? כי הוא לא מאפשר את המעבר של הגל למצב התגברות, הקלה. זה כמו שמישהו בתפקיד ואומרים לו התפקיד שלך להיות עצוב. אז גם אם הוא כבר יכול להתגבר, הציפייה היא להמשיך להיות עצוב.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות,

אם עסוקים בבכי אז זה מעמיק עוד יותר את התחושה בגללה הבכי,

כאילו כדי להצדיק את הבכי.

אני לא אומרת לא לתת לילדים לבכות, אלא ללמד אותם דרכים נוספות להתמודד עם רגשות ועם קשיים.

לא הרגשתי טוב ואז היה חג והחיים עפים ובראש שלי שאני רוצה לחזור להגיב לך.

אני מסתובבת עם התגובה הזאת מאז שכתבת אותה, בוחנת את ההתנהגות שלי מול הילדים בזמן בכי לפי מה שכתבת.

אז תןדה רבה לך על זה!

נשמע לי שאת בדרך הנכונה

אין לי עצות פרקטיות אבל שומעים את החיבור שלך לילדים וזה שווה הכל, יותר מכל שיטה/עיקרון..

בדיוק מה שבאתי לכתוב.

לא תמיד כהורים אנחנו יודעים מה לעשות, אבל אם אנחנו רואים את הילדים ומבינים אותם, זה כבר שווה המון.

אני הייתי מנסה לבדוק מה כן נעים להם לעשות, איזה דבר הם נענים לו עם פחות בכי אחרי הגן. נגיד מקלחת, סיפור, חיבוק עם אמא על הספה, לשמוע שירים ולנוח על הספה.

אפשר לנסות ולראות האם יש משהו מהדברים שעוזר. 

לי כאן המקום שלך כאמא להוביל.

מצד אחד עם אמפטיה, מצד שני גם אסרטיביות של מה עושים עכשיו.

"עכשיו נגיע הביתה, ניכנס להתקלח, נאכל סנדוויץ' ואז נשמע סיפור".

וגם אם בוכים, זה מה שאת עושה, מובילה.

מקלחת, מנסה לשמור על רוגע.

תנסי לשדר להם יציבות, לא שהבכי שלהם לא מעניין, אבל שהוא לא מערער, שעדיין הבית מתנהל.

ואולי היציבות שאת משדרת תעזור להם עם המעבר הזה

מה אוכלים אצלכם בערב?

אולי תנסי להקדים את הארוחה הזו לארבע, ואם בשש יהיו רעבים לפני השינה לתת רק משהו קטן? 

תפוח או בייגלה או ירק.

מביאה להם כשעולים לאוטו בחזרה מהגן. לא נרשם שיפור.

והערב אצלנו זאת ארוחה מבושלת.

מתקלחים.

ואז במיטה מקבלים תפוח והולכים לישון.

אצלי זה בדרך כלל היה קורה עם אחד הילדים בתקופות מעבר. הוא היה בוכה מכל שטות, ממש מחפש על מה לבכות. אבל בדרך כלל נרגע אחרי תקופה כשהוא כבר יותר הסתגל לשינוי.

לפעמים עזר לו כשהתחלתי להקריא לו סיפור, בגילאים הצעירים היה אפשר גם 'לדובב' מישהו מהמשחקים בבית שידבר איתו ויתעניין במה שקרה לו היום. לפעמים גם לצאת החוצה עוזר. ולפעמים כלום לא עוזר וצריך פשוט הרבה סבלנות ואמפתיה.

וחיבוק לך, זה באמת לא קל להכיל את הבכי כשהוא ממושך, ועוד כשזה שני ילדים ביחד (ועוד קטנים ברקע)...

עכשיו @באתי מפעם הביאה לי כיוון חדש לגבי הקטן.

כבר קודם היה לי חשש שיש לו קושי בויסות חושי ולא עשיתי עם זה כלום כי לא היה תור ועד שהיה כבר לא הייתי בטוחה שצריך. (קשה לו המעבר בבגדים בין חורף לקיץ, פעם זה היה גם עם בגדים חדשים אבל נראלי שזה התמתן)
 

אבל אצל הגדול זה פשוט ממשיך אחרי שנה שלמה שהיה ככה שנה שעברה, קיויתי שהשנה יגדל ויהיה לו יותר קל.
 

אולי אנסה לצאת איתם מהבית כשחוזרים מהגן, פתרון זמני עד שיתחיל להיות קר.

עוד קצת מתלבטת כי הם עייפים אז לא יודעת אם יהיה להם כח.

קנינו קורס של הדרכת הורים והוא מעולה.

אולי באמת אתייעץ איתה.

הרבה פעמים מה שמווסת ילדים זה דברים עם תחושה, כמו חול קינטי, בר בצק, גואש, את יכולה לנסות את זה כשחוזרים מהגן.

אופציה נוספת זה לייצר איזשהו מרחב מווסת, למשל לבנות אוהל עם שמיכה ואז להכנס פנימה, אפשר לשים מוזיקה מרגיעה, אפשר לקרוא שם סיפור, אפשר אפילו לעשות דמויות צללים עם פנס.

וגם ללמד אותם לחפש מה מרגיע אותם-להנכיח את העייפות שלהם ואת הקושי, גן זה מתיש! ממש לומר להם-אני רואה שאתה עצבני, מה יעזור לך להרגע? ולהציע שניים שלושה דברים שעוזרים בסיטואציות אחרות, עדיף דברים שהם יכולים לעשות לבד ולא תלויים בך, וככה ללמד אותם להרגיע את עצמם

הם אוהבים את כל החומרים האלה וזה פתרון טוב לימים שפחןת מסתדר לצאת.

אני אומרת להם, הם אומרים שהם לא יודעים מה יעזור להם להרגע...

הם כאילו באטרף של בכי שקשה מאוד מאוד לעצור. הם בעצמם באים לבקש חיבוק ואומרים שקשה להם להירגע. (אצלנו חיבוק הוא דרך להרגע מבכי אז הם יודעים לבקש אותו) אבל לפעמים לוקח המון זמן עד שמגיעים לשלב הזה. ולפעמים כמה דקות אחריו הבכי חוזר על כל שטות קטנה.

יש אפדרות לעצור הכל ושישימו עלייך ראש כמה דקות לספר איך היה, להירגע אם איזה שלוק?

ואני מאוד משתדלת לא לקשר בין בכי לאוכל (כי זה נראה לי מלמד אככילה רגשית) אז לא יכולה לתת להם שלוק שאולי יכול לאפס קצת.

יצא כמה פעמים שהבאתי כשבאתי לקחת אותם אבל עד שהגענו הביתה סיימו ואז התחילו לבכות 😅

התכנון שלא קורה כמעט אף פעם כי הם מיד בוכים זה שישחקו/יציירו/יקראו ספר/מה שהם רוצים עד שנשב לאכול.

עכשיו אנסה להיות ממוקדת יותר ואנסה כבר באוטו לספר מה נעשה בבית כמו ש @תקומה הציעה

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏