אפילו פחות שבועיים אחרי לידה

לא ידוע לי על הקלות כלשהן

ביוכ ידוע שהצום הכי חשוב

יוכ יולדת עד 3 ימים נדמה לי לא צמה

אחרי זה צמה רגיל כולל מניקות

אם את מניקה ממליצה לשתות המון המון לפני

ולנוח הרבה

זהו

סורי

ואחרי ניסיון.

השד לא ככ נורא

יש רבנים שאומרים שמניקות שותות לשיעורים לכתחילה למשל. ובכללי כל דבר שתשאלי, אם תחפשי מספיק תמצאי מישהו שיענה תשובה שמעניינת אותך.

אבל קודם את צריכה להבין עם עצמך מה את מחפשת כשאת שואלת 

תשאלי רב, להזיק זה ודאי לא יזיק

מניסיוני כבר כמה פעמים התירו לי לשתות ולאכול לשיעורים במצב דומה לשלך

היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.

זאת היתה לידה ראשונה, אז לא הייתי צריכה לטפל בעוד ילדים.

אפשר לשאול רב, יש כל מיני גישות.

מניקות שותו לשיעורים (אפשר משקאות מזינים) מתחילת הצום, אם יש חשש כלשהו שיגמר או יתמעט החלב.

(לא נעים לי שאני חופרת על זה פה🤭 אבל זה אחרי נסיון מר מצום בהנקה, וזה עוד כששתיתי מים לשיעורים). 

הייתי 3 שבועות אחרי לידה ביום כיפור, והיה לי גם פטריה על השד ולתינוק על הלשון. הרב אמר לי לשתות לשיעורין. גם שתיתי מרק עוף צח וזה ממש עזר.

אני לא יודעת על סמך מה הוא אמר לי לא לצום, אבל בתכלס זה היה לי ממש טוב.

כן יצא לי לצום עם הנקה חודשיים אחרי לידה.

וגם אחרי למי שצריכה כמובן.

מעבר לנתונים היבשים. צריך לשאול רב מה לעשות במצב ש...

כלומר הכוונה, שמבחינה הלכתית זה לא טוב לנסות לצום ככל האפשר, ואז ממש על סף עילפון שותים כמויות גדולות או במרווחי זמן קצרים.

עדיף לא להגיע לשיא הקושי ולהתחיל שיעורים במרחקים גדולים יותר (אני חושבת שהכי מחמיר זה כל 9 דקות, אח"כ 5 ואח"כ 3)

כלומר בשלב 

לי הרב התיר לשתות לשיעורין לא זוכרת באיזה תנאים בדיוק.

מה שכן באותו יו''כ כמעט לא יצאתי מהמיטה, בעלי לקח את כל הילדים לכל היום ושמר עליהם ואני רק נחתי והנקתי את הקטנה

ובעיקר להתכונן היטב-

לשתות המון המון בימים שלפני

כמובן להוריד קפה מספיק זמן מראש

ולנוח.

אם יש עוד ילדים- שמישהו אחר יקח אחריות עליהם אם אין שום עזרה חיצונית אז בעלך.

הצום שלך וההנקה יותר חשוב מהתפילות במניין

הייתי חודשיים וחצי אחרי לידה, צמתי רגיל והיה לי קל לצום, אבל הצום גמר לי את החלב. לגמרי. לקח לי כמה שבועות קשים מאוד להחזיר אותו וממש לא הייתי עושה את זה שוב. יש לי הרבה נסיון בצומות בהריון, בהנקה וכו' וגם התכוננתי הרבה לצום מבחינת שתייה בימים לפני, אבל כנראה בגיל כזה צעיר של התינוק הגוף שלי לא יכל להתמודד עם זה...

בקיצור הייתי ממש מחפשת הקלות עם תינוק כזה קטן. 

אם התינוק יכול לקחת מטרנה והכל בסדר...

כי זה צום מדאורייתא

ומטרנה במקום חלב אם זה לא פיקוח נפש הרי הרבה נשים בוחרות לכתחילה מטרנה אפילו שיש להן חלב

אני רק מציינת את זה,שאם מישהי מקבלת תשובה כזו לא יישמע שזה מופרך

אבל תמיד חשוב לשאול מראש ולברר בדיוק, וגם איזה סימנים מצריכים שבירה של הצום או שתיה לשיעורין.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה להבין ברמה הפרקטית את המשמעות להנקה ועם המידע הזה ללכת לרב

לא יודעת איך לעשות את זה

צמה עם תינוקת בת חודשיים וחצי ועוד 3 מתחת גיל 5..

לי עוזר ללכת למישהי שאפשר לנוח אצלה אם ארצה וגיל תעסוקה וחברה לי ולילדות.. ממש משמעותי לי אז יוצאת במהלך הבוקר- צהרים כשמרגישה שמתחיל להיות קשה אבל לא שכבר קשה ממש כי זה הליכה של חצי שעה בערך..

לי היה יום כיפור שלושה שבועות אחרי קיסרי, עם חתך ניתוחי פתוח מזוהם ואנטיביוטיקה, והנקה מלאה.

צמתי עד בערך 12, ואז הרגשתי כבר חולשה ממש משמעותית והתחלתי לשתות ולאכול שיעורים.

היה קשוח

נתנו לי בהנקה ביום כיפור אישור מלכתחילה לשתות לשיעורים והייתי חצי שנה אחרי לידה ועוד יחסית מחמירים אצלנו אז שווה לבדוק!

בכל מקרה אם מרגישים לא טוב ורואים שחור אפשר לשתות לפי רוב הדעות

לק"י

ויש אפשרות לשלוח שאלות פרטיות.

אם עוזר לך או לאחרות:

https://puah.org.il/yom-kippur-qa/

לא היה כזה קשה

אבל זה רק כי זה היה ילד ראשון... אם יש ילדים מעל זה משהו אחר לגמרי

חוששת מאוד מהצום, פעם ראשונה שאצום בהנקה...

האמת גם קשה לי החומרה הזאת של הצום, פשוט לא מבינה איך אפשר לחייב את כולם לצום כולל נשים בהיריון ומניקות ורק במקרים ספציפיים להקל, זה לא אנושי...

הלוואי שאמצא הקלות

הרב נבנצאל, הרב רבינוביץ זצ"ל

אפשר להתיעץ עם רבנים שפוסקים בגישה הזו אם מתאים לך.

אני יכולה להרגיע אותך שצמתי יום כיפור בהנקה בלעדית ובחודש תשיעי ובאמת היה בסדר ב"ה. אפילו הגעתי לנעילה

עם הכנה נכונה ומנוחה רוב הנשים יכולות לעשות את זה

אם יש עוד ילדים בתמונה- כמובן לדאוג לעזרה כמה שאפשר ואפילו על חשבון התפילה של בן הזוג

אז כמובן תמיד נכון לשאול ולקבל הנחיות אישיות

ולא כל הנשים מגיבות אותו דבר לצום

אבל זה לגמרי אפשרי

וכן. זה לא אנושי... זה הנחיה אלוהית והיא באה יחד עם ההנחיה שלא לצום במקרה של פיקוח נפש

והחלק האנושי פה הוא ללמוד ולקיים ולחתור להבנה המדויקת מה נדרש מאיתנו בכל מצב

אולי גם יעזור לך לזכור שהמטרה היא באמת לענות את הגוף. זה דבר חריג ביהדות באמת זה המועד היחיד מהתורה שבו זה המטרה, אבל כנראה שהקב"ה החליט שגם לזה יש מקום וזה בסדר אם הצום לא קל לנו (כמובן כל עוד לא מסוכן)

היא גם מתירה במקרים שצריך.

לכן כל אישה צריכה לשאול את רבותיה מה הדין במצבה.

ד"א, עונה גם לפותחת- צמתי יום כיפור 3 שבועות אחרי לידה, וזה היה הצום הכי קל שהיה לי!!! היה ב"ה שפע חלב. וזה לא היה לידה ראשונה

כך שגם היה לי במי עוד לטפל.

פשוט שכבתי כל הצום. הכנתי מטרנה ומנות שאובות לעת הצורך ופשוט לא היה בהם צורך.

אבל- יום אחרי הצום הייתי מאד חלשה. אז גם נחתי כל היום ואכלתי אוכל מזין וב"ה התאוששתי.

כשהנקתי גדולים יותר- הצום היה לי הרבה יותר קשה, ברמה שבאמצע הצום התחלתי שיעורים. 

וגם עברתי הריון תאומים בו נפסק לי לשתות שיעורים מתחילת הצום והנקת תאומות בהם נפסק לי שאסור לי לצום!!! והפסיקה אצלנו מחמירה מאד!

כך שהתורה אוסרת, היא גם הכי מתירה שיש.

וזה הזכות שלנו

פוסק שיעורים במקרה הצורך.

אף רב לא יגיד להגיע לעילפון כדי להתיר שיעורים.

להיפך, לרוב הגישה היא לשתות שיעורים לפני שגם זה לא יספיק ויצטרכו לשבור את הצום לגמרי.

הסיבה שלא כולם פוסקים להקל באופן גורף,

זה שלא כל הנשים חוות צומות אותו דבר.

לי למשל אין בעיה לצום בהריון,

אבל בהנקה אני לא מחזיקה מעמד. יש כאלו הפוך.

אז אין היתר גורף.

אגב, גם חיילים בכוננות בשעת מלחמה פסקו להם שיעורים. זה לא משהו ספציפי לנשים.

פשוט שיעורים הרבה פעמים מספק את הצורך הרפואי אז אין סיבה להתיר משהו שאסור דאורייתא אם אפשר להתיר משהו דרבנן שיכול ספק את הצורך.

חצי שיעור אסור מן התורה.

אבל ההבדל הוא שאיסור כרת הוא רק כשאוכלים בשיעור. ולכן אם כבר שוברים את הצום - מעדיפים להימנע מאיסור כרת כל עוד אפשר (ובוודאי במקרה כזה לא עוברים על איסור תורה, כי פיקוח נפש או אפילו ספק פיקוח נפש מתיר...) 

ההריונות שלי קשים מאד, הספיק לי פעם אחד שרב פסק רק לשתות לשיעורים ולא לאכול והרגשתי בצום וכמה ימים אחריו נורא ואיום, בהריונות הבאים אכלתי ושתיתי לשיעורים. בתחילה עוד היה חשוב לי לקבל אישור מרב (שכמובן נתן) בהריון האחרון כבר לא שאלתי, זה כבר היה לי ברור.

יש הרבה שלא יבינו, רק מי שחוותה את הבלתי אפשרי, מבינה שזה בלתי אפשרי.

אני צפויה להיות כמעט 7 שבועות מהלידה

הנקה מלאה

הרב אמר בלי להסס לשתות שיעורים מההתחלה ולא לחכות לקריסה

מרגיש לי נורא לצום ככה מלכתחילה

עוד מישהי קיבלה פסיקה כזאת?

מרגישה גויה בקטנה,

איך שותים שיעורים?

על פניו אני מרגישה ב''ה מצוין אז למה בדיוק???😐

אז אולי יש לי תקווה...

חשבתי שאין סיכוי

אז אמר

אישית, לא הייתי אוכלת ושותה אם מרגישה מצויין

אבל גויה את לא.

שצריכה לשתות בשביל החלב של הילד ובכלל לא עבורי..

אני יודעת שזה לא רווח

מתלבטת אם לבקש מבעלי לשאול רב נוסף

לשתות הרבה לפני

לנוח כל הצום

לקחת מורינגה לפני ומיד אחרי הצום

בין היתר מגביר חלב.

https://www.altman.co.il/article/herbs/herbs/%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%94/

רב של הבית כנסת בו בעלי מתפלל

תמיד אנחנו שואלים אותו את כל השאלות שיש לנו החל מהלכות שבת נידה או כל שאלה אחרת שעולה לנו..

מרגיש לי מוזר לשאול רב אחר אחרי שקיבלתי פסיקה מרב אחד 

וללכת לפי מה שהוא אומר

עדיין אני מסכימה איתך שמרגיש מוזר שאם את מרגישה מצויין אז למה לאכול ולשתות שיעורים.

ואם החשש זה חלב לתינוק

אז יש דרכים להתגבר על זה

ואם רואים שזה לא עובד אז את יודעת שיש לך היתר ויכולה בכך רגע ללכת לפי הפסיקה הזאת.

את יכולה לדבר איתו, להגיד שאת מרגישה טוב וההנקה הולכת טוב ולהתיעץ איתו

בגדול זה עניין של תפיסה- עד כמה חלב אם הוא פיקוח נפש לתינוק

לרוב הדעות אם תינוק מסוגל לקחת מטרנה ובקבוק אז סתם מניקה צמה כרגיל.

יש דעות שמתיחסות לחלב אם לעומת מטרנה כפיקוח נפש עבור התינוק ולכן אסור לפגוע בהנקה (לפעמים לחלק מהנשים הצום פוגע בהנקה וזה לא חוזר לעצמו)

אני חייבת להודות שאני ממש קשה לי לקבל את הפסיקה הזו כשכולם מעודדים אימהות שקשה להן שמטרנה זה בסדר ולא צריך להלחם על ההנקה כשהיא קשה מדי וכו.

באמת תוהה לעצמי מה הייתי עושה במקרה כזה אם הרב שלי היה פוסק כך...

אם כבר יצא לך לצום בהנקה והכל היה בסדר זה גם משהו להתיעץ עם הרב

ואולי בסוף יגיד אחרת

אבל בסוף- אם שאלת וביקשת פסיקה המטרה היתה לקבל את שיקול דעתו...

אני כן מאמינה בלחזור אליו ולדון איתו בנושא אבל אין טעם לשאול רב אחר. בשביל להחליט לצום את לא צריכה רב אחר ש"יאשר" לך עצם ההחלטה לשאול רב בגישה אחרת היא בדיוק כמו להחליט לצום והיא מתעלמת משיקול דעתו של הרב שלך

בין עידוד תמ״ל כשיש קושי לאמא לבין צום היא הסיבה

כשיש קושי לאמא, זה עלול לפגוע בתינוק, לכן מעודדים תמ״ל, כי מחיר שינוי התזונה קטן לעומת מחיר קושי משמעותי לאמא.

לעומת זה

צום לא אמור לפגוע בתינוק ולא אמור לשנות את התזונה שלו, גם אם התחליף מספיק טוב.

כמובן לא באה לפסול את דעתך היא לגיטמית וחשובה!

ובאמת היא משפיעה על פסיקות מסוימות

אבל גם דעות אחרות לגיטימיות וחשובות לא פחות... רבנים ורבניות עסקו בנושא לא מעט,כמובן עם ייעוץ וליווי של נשים שמבינות בזה וכל אחד מהם הגיע למסקנה אחרת לפי ההבנה שלו

(ולמי שהפמיניסטיות מגרדת לה, גם לי כמובן זה לא נכתב כביקורת, יש גם נשים פוסקות הלכה שהגיעו בדיוק לאותה מסקנה שמניקה סטנדרטית יכולה וצריכה לצום)

רב פסק

אבל את מחליטה שזו לא פסיקה רווחת

וגורמת לה לפקפק בפסיקה שהיא קבלה

של הרב שלה.

והיא עצמה מפקפקת בפסיקה של הרב שלה.. ואני מבינה אותה לגמרי

לא צריך ללכת אחרי כל הרבנים בעיניים עצומות. יש לנו גם שכל וגם לב. 

אחרי רב (קבוע) בפסיקה מקילה? אין שום ענין להחמיר (ע״ח תינוק)

אם היתה פסיקה מחמירה שלא מתיישבת עם המציאות, ברור שיש מקום למחשבה עצמית ושאלות נוספות.

את מכירה את כל הפסיקות של נשים מניקות 7 שבועות אחרי לידה? ממש לא עובדה

נורא עם החלב שלהן ועם התינוק.

זה מאמץ של חמישה ימים בערך (יומיים לפני ההכנות, יום הצום, ויומיים אח''כ להניק בתכיפות ולאכול טוב)

והכל עובר בשלום

אז כמובן אם זה לא הולך ככה ספציפית אצלה אז נהדר שיש את ההיתר

אבל יש פה מקום לאישה לא ללכת על ההתר הזה מלכתחילה וכן להתאמץ ולבדוק אם אצלה עובר בשלום.

אז ברור שאת לא יודעת מה קורה כשהן צמות

כדאי לדייק במה שכותבים

ממש מטריד ההכוונה שלך שהאישה צריכה ׳להתאמץ׳ למרות שקבלה היתר מקל.

אני פשוט הלכתי עם הרגשה של הכותבת

ואני חושבת שיש מקום לתחושות שלה, במיוחד בנוגע לצום ככ חשוב כמו יום כיפור.

ואין שום בעיה הלכתית ומוסרית להתאמץ בשביל מצוות. משום מה תמיד כשמגיע עניין צומות פתאום כולם נורא קופצים על כל מיני הקלות ואישה שמתאמצת בגבול היכולת והזהירות היא פועלת לא נכון.

אז נכון, היא לא חייבת לצום אבל אין שום בעיה אם תחליט שהיא רוצה להתאמץ..

לפני הצום כבר נקרא חולה שיש בו סכנה וכו' שאז אסור לו לצום מלכתחילה.

כאן

מדובר באישה ב"ה בריאה, מרגישה בכללית טוב ומניקה תינוק קטן.

אבל באמת שכל אחת תעשה מה שנכון עבורה 

גם רפואית גם הלכתית

רוב הנשים יכולות לצום בהנקה עם הכנה טובה ולהמשיך את ההנקה אחר כך תוך כמה ימים הכל מסתדר.

אם לא רוצים לתת תמל זה מצריך לשאוב, ומצריך לאכול לשתות ולנוח הרבה

אולי אפילו מבטל את בן הזוג מתפילה במניין

אבל זה אפשרי

ויש מיעוט שלא.

ברור שאם אישה יודעת על עצמה אחרת אז כבר לא שייך לגביה פסיקה כללית

אבל בהיבט של פסיקה כללית- ההבדל הגדול בגישות נובע מהיחס למיעוט הזה, עד כמה מוכנים לקחת סיכון ומה הסיכוי הסטטיסטי שלו

(ולכל הגישות יש מקום ויש הגיון הלכתי כמובן)

ברור שאם היתה סכנה ברורה לאם או לתינוק לא היו פסיקות שמורות לצום

אבל זה לא המצב

דבר ידוע ונכתב, בלי להביא מקור זה לא רציני.

אני מכירה שלדוגמא בבריסק מקילים מאד בצומות בגלל מקרה בעבר שפסקו למישהו שלא חש בטוב להמשיך לצום והוא התמוטט ומת.

על אותו משקל, מספיק שיש אחוז מסוים של נשים שמתקשות לצום בהנקה/ שהצום פוגע להם בהנקה, כדי להתיר לשיעורים מראש.

עד כמה מקרים פרטיים משליכים על הכלל ומה האחוז שמגדיר סיכון כסביר

פלוס- השאלה האם פגיעה בחלב היא פיקוח נפש בהינתן שיש תחליפים

ואין תשובה אחת נכונה

אבל אם מישהי קבלה פסיקה מקילה, אין שום משמעות ל׳התאמץ׳ להחמיר ועוד לכתוב שזו פסיקה שונה מה׳רווחת׳

זה היה הדיון אליו שרשרת את תשובתך

אם רק היה פוסק לה לצום והיא הייתה אומרת שאין סיכוי וזה יגמור לה את החלב, את היית אומרת לה לשאול רב אחר, נכון?

אז אם רב אומר לה לשתות לשיעורים (שזה איסור דאורייתא ומותר רק במצבים מסויימים) בשביל שיהיה חלב לתינוק, אבל היא יודעת שגם אם היא לא תשתה יהיה חלב לתינוק, אז למה לא לחשוב על זה שוב או לחדד לרב את הנתונים?

לא אומרת שהיא לא יכולה להיות שלמה עם הפסיקה, אם פסקו לה לשתות אז היא יכולה לשתות בלב שלם. אבל אם היא רוצה להחמיר כי קש לה לוותר ככה על המצווה, בעיני יש מקום לשאול ולהחמיר כל עוד זה לא פוגע בתינוק.

לעומת זאת, אם הפסק מקשה עלי, זה לא רק נושא הלכתי, אלא רפואי/ נפשי/ כל היבט אחר, ואז הפסק ההלכתי לא מספק אותי ואחפש תשובה אחרת.

או שאת מייחסת לרב מעמד מטאפיזי - שהפסיקה שלו קובעת את המציאות ההלכתית, ואז את מחויבת לפסק להחמיר ולהקל

או שאת מתייחסת לשאלת רב כאל ייעוץ הלכתי- ואז את מחויבת להפעיל שיקול דעת גם כשזה מרגיש לך החמרה מדי וגם הפוך

אני חלילה לא אומרת שלא להקשיב לרב!

אבל ברור ששיקול הדעת העצמי חשוב גם כאן

ואם הפסיקה לא מתיישבת ראוי לחזור ולבקש הסבר או להביא מול הרב את המקום שלי ואת ההבנה שלי של המצב מבחינתי ולפעמים זה באמת ישפיע על הפסיקה 

אני אכלתי ושתיתי לשיעורים

גם שבועיים אחרי לידה

וגם חודש+ אחרי לידה

בהנקה מלאה

לא הרגשתי שאני מסוגלת לצום ולא רוצה לסכן את החלב

ופנינו לרב שמבין בחשיבות הנקה ולא מחמיר ע"ח יולדות ותינוקות

מבינה אותך ממש.

הרב שלנו גם פוסק ככה ואפילו בגילאים הרבה יותר גדולים- כל עוד התינוק יונק. תמיד בשלב שהם גדלים (שנה +) זה קשה לי... ואני כמעט "מתפתה" לצום. ואז בעלי מזכיר לי שזו הפסיקה של הרב שלנו וככה אני עושה את רצון ה'. וכל לגימה שאני שותה אני מברכת ויודעת שזה רצון ה' ממני ספציפית ברגע זה. אני גם ממש מקפידה לשתות מתחילת הצום וכל 10 דקות ככל יכולתי, כדי לקיים את הפסק במלואו ולוודא שהחלב לא יפגע.

שאלתי שכנה שפגשתי

ששייכת לקהילה אחרת לגמרי

אמרה שזה הפסק שגם היא קיבלה בעבר בהנקה

מבינה אם ככה שאני לא היחידה במצב הזה.

בעז''ה, שבורא עולם יקבל את ה ''צום'' הזה כמו שהוא..

אגב, את שתית ממש מתחילת הצום אני מבינה

לא רצית לצום לפחות עד הבוקר?

רציתי (ורוצה) גם לצום את כל הצום.

אז מה?🙂

הרב פסק לי לשתות לשיעורים מתחילת הצום. אז קודם כל זאת הפסיקה.

הסיבה שפסק לי ככה זה בשביל שהחלב לא יפגע, לא בשבילי. יש לי אחריות אז אני לוקחת אותה ברצינות ולא לוקחת סיכון.

באיזשהו מקום היתה לי הרגשה שאם אני לא אשתה מתחילת הצום אז אני "מזלזלת" בפסיקה. יש סיבה שאמר מתחילת הצום.. בסוף שיעורים זה לא כמו לשתות כרגיל, ולכן אני "אוספת" שתיה לשיעורים מתחילת הצום ככה שיהיה מספיק לחלב שלי.

ה טובה

אחרי שקראתי כמה תגובות.

לפי איך שאני רואה והדרך שבה הוצגה לי הפסיקה לשתות לשיעורים- זה *לא* הקלה הלכתית. זאת החמרה בפיקוח נפש ובבריאות תינוק. ולכן גם חשוב לי לשמור את הפסיקה שקיבלנו.

אנחנו לא מדברים פה על הקלה כדי שיהיה יותר קל, ממש לא. בכללי הרב ששאלנו לא פוסק כדי שיהיה קל.

אתן דוגמאות נוספת של פסיקה מאותו רב- בעלי מתנדב "איחוד" ושאל את הרב אם כשהוא חוזר ממקרה בשבת הוא צריך לחזור ברגל או שמותר לו לחזור באוטו. תשובת הרב היתה שיחזור באוטו- "מה יעשה אם יהיה לו עוד מקרה בשבת?". וזה בעיני דומה- גם כאן מותר משהו שאולי נראה הקלה כדי להקל על בעלי, אבל באמת זאת פסיקה לצורך פיקוח נפש.

וככה עשיתי

אכן זאת לא הפסיקה הרווחת אבל יש רבנים שפוסקים כך

אני גם אגיד שהרב שפסק לי כך הוא רב גדול ומקובל מאוד 

אצל רוב הדעות ומגזרים

זה עדיין נחשב פסק הלכה

ולא מוריד מגדלותו של הרב.

ומתחברת גם להסברים של @מיקי מאוס

לגבי המחשבות על הפסק ואיך להתנהל מולו

והרגשתי ממש לא בסדר.

הוא אמר לי שאני צריכה לעשות את זה לכתחילה, וכמו שיש הוראה לצום יש גם הוראה לשתות שיעורים

כל אחת מכירה את עצמה כמובן וגם כל אחת והפסיקה שהיא הולכת לפיה. אני אספר מהניסיון שלי- בתשעה באב הייתי עשרה ימים אחרי לידה, לפי הפסיקה שקיבלתי (לא חיפשתי הקלות מיוחדות) אני מתחילה לצום וברגע שאני מרגישה לא טוב או שהחלב מתמעט אז אני שוברת את הצום. צמתי עד שש בערב, שעתיים לפני סוף הצום שברתי, כי רק אז הרגשתי שאני מתחילה להרגיש רע. ברוך ה' היה לי חלב, לא נתתי שאוב בכלל כל הצום הזה, ולא פגע בהנקה בכלל. שבוע וחצי אחרי לידה.

יום כיפור הייתי חודשיים וחצי אחרי הלידה (אותו ילד) צמתי את כל הצום והוא כן קיבל כמה בקבוקים שאובים (נראה לי שניים. פשוט כי הלכתי לתפילה ובעלי שמר עליו), אחרי הצום כן הייתה יממה כזאת של כמו קפיצת גדילה כי קצת התמעט החלב אז הנקתי המון ביום שאחרי וחזר רגיל. ברוך ה' המשיך שפע חלב אצל הילד הזה (יותר מהילד הבא אחריו שנולד אחרי כל הצומות וצמתי לראשונה בתשעה באב כשהוא היה בן תשעה חודשים).

כדי שלא תצטרכי לשבור אותו.

וגם הקלות של חולה שאין בו סכנה.

בקיצור, זה דיי סיוט, היה לי את זה 4 (!!!) ימים אחריי לידה.

אכילה ושתיה לשיעורין. תשאלי רב❤️ 

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

זה ממש לגיטימי ואפשר לעשות את זה בצורה נעימה ואפילו חמודה…

(בעצם רק כאלה)

העצה הכי טובה שיש לי לתת לך - לא חייב לדבר על כל דבר. בשביל מה בעצם?

יצא לי לשמוע אמירות צדדיות, לנכוח בשיחות ודיונים סוערים, מה שתרצי.. ויש לי גם מה לענות. אבל אם זה ממילא ויכוח לשם הויכוח, אז למה להשקיע בזה אנרגיות? מה יוצא מזה?

אגיד יותר מכך אפילו - אני כמעט ולא מתערבבת רגשית בעבודה. אני נחמדה,אני עושה מה שצריך והכל, אבל יש גבול מסוים לחברות הזאת ומי שכבר כן הופכת להיות בגדר חברה - אז מראש אני לא מאמינה שחברות יכולה להתקיים כשיש פיל מפלג באמצע החדר, אלא רק כשמפנים אותו הצידה לטובת המכנים המשותפים שכן יש כי החברות נמצאת מעל זה.

מי שמדבר בלהט על פוליטיקה

ולא משנה איזה צד הוא

נפסל באופן מיידי מלהיות איתי בקשר

אני בקשר רק עם אנשים שבין השאר יודעים שפוליטיקה זה עניין שולי ולא דוחפים דעות/ מתווכחים עליהם עם אנשים אחרים

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

שאת שמה את הצד הלא נכון של הבובו/סרט

תבדקי את שני הכיוונים על שיער כשהוא אסוף, תחליקי את הקטיפה על גבי המצח לכיוון בקודקוד הראש

וכדי לחזק שלא יחליק את הפוני תשארי בחוץ תקשרי את הבובו ואז את שארי הפוני תסדרי מעל (אם יש חוטים תעבירי אותם מעל השויער שהנחת על הבובו

ואז תניחי את המטפחת ותקשרי

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית