אפילו פחות שבועיים אחרי לידה

לא ידוע לי על הקלות כלשהן

ביוכ ידוע שהצום הכי חשוב

יוכ יולדת עד 3 ימים נדמה לי לא צמה

אחרי זה צמה רגיל כולל מניקות

אם את מניקה ממליצה לשתות המון המון לפני

ולנוח הרבה

זהו

סורי

ואחרי ניסיון.

השד לא ככ נורא

יש רבנים שאומרים שמניקות שותות לשיעורים לכתחילה למשל. ובכללי כל דבר שתשאלי, אם תחפשי מספיק תמצאי מישהו שיענה תשובה שמעניינת אותך.

אבל קודם את צריכה להבין עם עצמך מה את מחפשת כשאת שואלת 

תשאלי רב, להזיק זה ודאי לא יזיק

מניסיוני כבר כמה פעמים התירו לי לשתות ולאכול לשיעורים במצב דומה לשלך

היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.

זאת היתה לידה ראשונה, אז לא הייתי צריכה לטפל בעוד ילדים.

אפשר לשאול רב, יש כל מיני גישות.

מניקות שותו לשיעורים (אפשר משקאות מזינים) מתחילת הצום, אם יש חשש כלשהו שיגמר או יתמעט החלב.

(לא נעים לי שאני חופרת על זה פה🤭 אבל זה אחרי נסיון מר מצום בהנקה, וזה עוד כששתיתי מים לשיעורים). 

הייתי 3 שבועות אחרי לידה ביום כיפור, והיה לי גם פטריה על השד ולתינוק על הלשון. הרב אמר לי לשתות לשיעורין. גם שתיתי מרק עוף צח וזה ממש עזר.

אני לא יודעת על סמך מה הוא אמר לי לא לצום, אבל בתכלס זה היה לי ממש טוב.

כן יצא לי לצום עם הנקה חודשיים אחרי לידה.

וגם אחרי למי שצריכה כמובן.

מעבר לנתונים היבשים. צריך לשאול רב מה לעשות במצב ש...

כלומר הכוונה, שמבחינה הלכתית זה לא טוב לנסות לצום ככל האפשר, ואז ממש על סף עילפון שותים כמויות גדולות או במרווחי זמן קצרים.

עדיף לא להגיע לשיא הקושי ולהתחיל שיעורים במרחקים גדולים יותר (אני חושבת שהכי מחמיר זה כל 9 דקות, אח"כ 5 ואח"כ 3)

כלומר בשלב 

לי הרב התיר לשתות לשיעורין לא זוכרת באיזה תנאים בדיוק.

מה שכן באותו יו''כ כמעט לא יצאתי מהמיטה, בעלי לקח את כל הילדים לכל היום ושמר עליהם ואני רק נחתי והנקתי את הקטנה

ובעיקר להתכונן היטב-

לשתות המון המון בימים שלפני

כמובן להוריד קפה מספיק זמן מראש

ולנוח.

אם יש עוד ילדים- שמישהו אחר יקח אחריות עליהם אם אין שום עזרה חיצונית אז בעלך.

הצום שלך וההנקה יותר חשוב מהתפילות במניין

הייתי חודשיים וחצי אחרי לידה, צמתי רגיל והיה לי קל לצום, אבל הצום גמר לי את החלב. לגמרי. לקח לי כמה שבועות קשים מאוד להחזיר אותו וממש לא הייתי עושה את זה שוב. יש לי הרבה נסיון בצומות בהריון, בהנקה וכו' וגם התכוננתי הרבה לצום מבחינת שתייה בימים לפני, אבל כנראה בגיל כזה צעיר של התינוק הגוף שלי לא יכל להתמודד עם זה...

בקיצור הייתי ממש מחפשת הקלות עם תינוק כזה קטן. 

אם התינוק יכול לקחת מטרנה והכל בסדר...

כי זה צום מדאורייתא

ומטרנה במקום חלב אם זה לא פיקוח נפש הרי הרבה נשים בוחרות לכתחילה מטרנה אפילו שיש להן חלב

אני רק מציינת את זה,שאם מישהי מקבלת תשובה כזו לא יישמע שזה מופרך

אבל תמיד חשוב לשאול מראש ולברר בדיוק, וגם איזה סימנים מצריכים שבירה של הצום או שתיה לשיעורין.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה להבין ברמה הפרקטית את המשמעות להנקה ועם המידע הזה ללכת לרב

לא יודעת איך לעשות את זה

צמה עם תינוקת בת חודשיים וחצי ועוד 3 מתחת גיל 5..

לי עוזר ללכת למישהי שאפשר לנוח אצלה אם ארצה וגיל תעסוקה וחברה לי ולילדות.. ממש משמעותי לי אז יוצאת במהלך הבוקר- צהרים כשמרגישה שמתחיל להיות קשה אבל לא שכבר קשה ממש כי זה הליכה של חצי שעה בערך..

לי היה יום כיפור שלושה שבועות אחרי קיסרי, עם חתך ניתוחי פתוח מזוהם ואנטיביוטיקה, והנקה מלאה.

צמתי עד בערך 12, ואז הרגשתי כבר חולשה ממש משמעותית והתחלתי לשתות ולאכול שיעורים.

היה קשוח

נתנו לי בהנקה ביום כיפור אישור מלכתחילה לשתות לשיעורים והייתי חצי שנה אחרי לידה ועוד יחסית מחמירים אצלנו אז שווה לבדוק!

בכל מקרה אם מרגישים לא טוב ורואים שחור אפשר לשתות לפי רוב הדעות

לק"י

ויש אפשרות לשלוח שאלות פרטיות.

אם עוזר לך או לאחרות:

https://puah.org.il/yom-kippur-qa/

לא היה כזה קשה

אבל זה רק כי זה היה ילד ראשון... אם יש ילדים מעל זה משהו אחר לגמרי

חוששת מאוד מהצום, פעם ראשונה שאצום בהנקה...

האמת גם קשה לי החומרה הזאת של הצום, פשוט לא מבינה איך אפשר לחייב את כולם לצום כולל נשים בהיריון ומניקות ורק במקרים ספציפיים להקל, זה לא אנושי...

הלוואי שאמצא הקלות

הרב נבנצאל, הרב רבינוביץ זצ"ל

אפשר להתיעץ עם רבנים שפוסקים בגישה הזו אם מתאים לך.

אני יכולה להרגיע אותך שצמתי יום כיפור בהנקה בלעדית ובחודש תשיעי ובאמת היה בסדר ב"ה. אפילו הגעתי לנעילה

עם הכנה נכונה ומנוחה רוב הנשים יכולות לעשות את זה

אם יש עוד ילדים בתמונה- כמובן לדאוג לעזרה כמה שאפשר ואפילו על חשבון התפילה של בן הזוג

אז כמובן תמיד נכון לשאול ולקבל הנחיות אישיות

ולא כל הנשים מגיבות אותו דבר לצום

אבל זה לגמרי אפשרי

וכן. זה לא אנושי... זה הנחיה אלוהית והיא באה יחד עם ההנחיה שלא לצום במקרה של פיקוח נפש

והחלק האנושי פה הוא ללמוד ולקיים ולחתור להבנה המדויקת מה נדרש מאיתנו בכל מצב

אולי גם יעזור לך לזכור שהמטרה היא באמת לענות את הגוף. זה דבר חריג ביהדות באמת זה המועד היחיד מהתורה שבו זה המטרה, אבל כנראה שהקב"ה החליט שגם לזה יש מקום וזה בסדר אם הצום לא קל לנו (כמובן כל עוד לא מסוכן)

היא גם מתירה במקרים שצריך.

לכן כל אישה צריכה לשאול את רבותיה מה הדין במצבה.

ד"א, עונה גם לפותחת- צמתי יום כיפור 3 שבועות אחרי לידה, וזה היה הצום הכי קל שהיה לי!!! היה ב"ה שפע חלב. וזה לא היה לידה ראשונה

כך שגם היה לי במי עוד לטפל.

פשוט שכבתי כל הצום. הכנתי מטרנה ומנות שאובות לעת הצורך ופשוט לא היה בהם צורך.

אבל- יום אחרי הצום הייתי מאד חלשה. אז גם נחתי כל היום ואכלתי אוכל מזין וב"ה התאוששתי.

כשהנקתי גדולים יותר- הצום היה לי הרבה יותר קשה, ברמה שבאמצע הצום התחלתי שיעורים. 

וגם עברתי הריון תאומים בו נפסק לי לשתות שיעורים מתחילת הצום והנקת תאומות בהם נפסק לי שאסור לי לצום!!! והפסיקה אצלנו מחמירה מאד!

כך שהתורה אוסרת, היא גם הכי מתירה שיש.

וזה הזכות שלנו

פוסק שיעורים במקרה הצורך.

אף רב לא יגיד להגיע לעילפון כדי להתיר שיעורים.

להיפך, לרוב הגישה היא לשתות שיעורים לפני שגם זה לא יספיק ויצטרכו לשבור את הצום לגמרי.

הסיבה שלא כולם פוסקים להקל באופן גורף,

זה שלא כל הנשים חוות צומות אותו דבר.

לי למשל אין בעיה לצום בהריון,

אבל בהנקה אני לא מחזיקה מעמד. יש כאלו הפוך.

אז אין היתר גורף.

אגב, גם חיילים בכוננות בשעת מלחמה פסקו להם שיעורים. זה לא משהו ספציפי לנשים.

פשוט שיעורים הרבה פעמים מספק את הצורך הרפואי אז אין סיבה להתיר משהו שאסור דאורייתא אם אפשר להתיר משהו דרבנן שיכול ספק את הצורך.

חצי שיעור אסור מן התורה.

אבל ההבדל הוא שאיסור כרת הוא רק כשאוכלים בשיעור. ולכן אם כבר שוברים את הצום - מעדיפים להימנע מאיסור כרת כל עוד אפשר (ובוודאי במקרה כזה לא עוברים על איסור תורה, כי פיקוח נפש או אפילו ספק פיקוח נפש מתיר...) 

ההריונות שלי קשים מאד, הספיק לי פעם אחד שרב פסק רק לשתות לשיעורים ולא לאכול והרגשתי בצום וכמה ימים אחריו נורא ואיום, בהריונות הבאים אכלתי ושתיתי לשיעורים. בתחילה עוד היה חשוב לי לקבל אישור מרב (שכמובן נתן) בהריון האחרון כבר לא שאלתי, זה כבר היה לי ברור.

יש הרבה שלא יבינו, רק מי שחוותה את הבלתי אפשרי, מבינה שזה בלתי אפשרי.

אני צפויה להיות כמעט 7 שבועות מהלידה

הנקה מלאה

הרב אמר בלי להסס לשתות שיעורים מההתחלה ולא לחכות לקריסה

מרגיש לי נורא לצום ככה מלכתחילה

עוד מישהי קיבלה פסיקה כזאת?

מרגישה גויה בקטנה,

איך שותים שיעורים?

על פניו אני מרגישה ב''ה מצוין אז למה בדיוק???😐

אז אולי יש לי תקווה...

חשבתי שאין סיכוי

אז אמר

אישית, לא הייתי אוכלת ושותה אם מרגישה מצויין

אבל גויה את לא.

שצריכה לשתות בשביל החלב של הילד ובכלל לא עבורי..

אני יודעת שזה לא רווח

מתלבטת אם לבקש מבעלי לשאול רב נוסף

לשתות הרבה לפני

לנוח כל הצום

לקחת מורינגה לפני ומיד אחרי הצום

בין היתר מגביר חלב.

https://www.altman.co.il/article/herbs/herbs/%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%94/

רב של הבית כנסת בו בעלי מתפלל

תמיד אנחנו שואלים אותו את כל השאלות שיש לנו החל מהלכות שבת נידה או כל שאלה אחרת שעולה לנו..

מרגיש לי מוזר לשאול רב אחר אחרי שקיבלתי פסיקה מרב אחד 

וללכת לפי מה שהוא אומר

עדיין אני מסכימה איתך שמרגיש מוזר שאם את מרגישה מצויין אז למה לאכול ולשתות שיעורים.

ואם החשש זה חלב לתינוק

אז יש דרכים להתגבר על זה

ואם רואים שזה לא עובד אז את יודעת שיש לך היתר ויכולה בכך רגע ללכת לפי הפסיקה הזאת.

את יכולה לדבר איתו, להגיד שאת מרגישה טוב וההנקה הולכת טוב ולהתיעץ איתו

בגדול זה עניין של תפיסה- עד כמה חלב אם הוא פיקוח נפש לתינוק

לרוב הדעות אם תינוק מסוגל לקחת מטרנה ובקבוק אז סתם מניקה צמה כרגיל.

יש דעות שמתיחסות לחלב אם לעומת מטרנה כפיקוח נפש עבור התינוק ולכן אסור לפגוע בהנקה (לפעמים לחלק מהנשים הצום פוגע בהנקה וזה לא חוזר לעצמו)

אני חייבת להודות שאני ממש קשה לי לקבל את הפסיקה הזו כשכולם מעודדים אימהות שקשה להן שמטרנה זה בסדר ולא צריך להלחם על ההנקה כשהיא קשה מדי וכו.

באמת תוהה לעצמי מה הייתי עושה במקרה כזה אם הרב שלי היה פוסק כך...

אם כבר יצא לך לצום בהנקה והכל היה בסדר זה גם משהו להתיעץ עם הרב

ואולי בסוף יגיד אחרת

אבל בסוף- אם שאלת וביקשת פסיקה המטרה היתה לקבל את שיקול דעתו...

אני כן מאמינה בלחזור אליו ולדון איתו בנושא אבל אין טעם לשאול רב אחר. בשביל להחליט לצום את לא צריכה רב אחר ש"יאשר" לך עצם ההחלטה לשאול רב בגישה אחרת היא בדיוק כמו להחליט לצום והיא מתעלמת משיקול דעתו של הרב שלך

בין עידוד תמ״ל כשיש קושי לאמא לבין צום היא הסיבה

כשיש קושי לאמא, זה עלול לפגוע בתינוק, לכן מעודדים תמ״ל, כי מחיר שינוי התזונה קטן לעומת מחיר קושי משמעותי לאמא.

לעומת זה

צום לא אמור לפגוע בתינוק ולא אמור לשנות את התזונה שלו, גם אם התחליף מספיק טוב.

כמובן לא באה לפסול את דעתך היא לגיטמית וחשובה!

ובאמת היא משפיעה על פסיקות מסוימות

אבל גם דעות אחרות לגיטימיות וחשובות לא פחות... רבנים ורבניות עסקו בנושא לא מעט,כמובן עם ייעוץ וליווי של נשים שמבינות בזה וכל אחד מהם הגיע למסקנה אחרת לפי ההבנה שלו

(ולמי שהפמיניסטיות מגרדת לה, גם לי כמובן זה לא נכתב כביקורת, יש גם נשים פוסקות הלכה שהגיעו בדיוק לאותה מסקנה שמניקה סטנדרטית יכולה וצריכה לצום)

רב פסק

אבל את מחליטה שזו לא פסיקה רווחת

וגורמת לה לפקפק בפסיקה שהיא קבלה

של הרב שלה.

והיא עצמה מפקפקת בפסיקה של הרב שלה.. ואני מבינה אותה לגמרי

לא צריך ללכת אחרי כל הרבנים בעיניים עצומות. יש לנו גם שכל וגם לב. 

אחרי רב (קבוע) בפסיקה מקילה? אין שום ענין להחמיר (ע״ח תינוק)

אם היתה פסיקה מחמירה שלא מתיישבת עם המציאות, ברור שיש מקום למחשבה עצמית ושאלות נוספות.

את מכירה את כל הפסיקות של נשים מניקות 7 שבועות אחרי לידה? ממש לא עובדה

נורא עם החלב שלהן ועם התינוק.

זה מאמץ של חמישה ימים בערך (יומיים לפני ההכנות, יום הצום, ויומיים אח''כ להניק בתכיפות ולאכול טוב)

והכל עובר בשלום

אז כמובן אם זה לא הולך ככה ספציפית אצלה אז נהדר שיש את ההיתר

אבל יש פה מקום לאישה לא ללכת על ההתר הזה מלכתחילה וכן להתאמץ ולבדוק אם אצלה עובר בשלום.

אז ברור שאת לא יודעת מה קורה כשהן צמות

כדאי לדייק במה שכותבים

ממש מטריד ההכוונה שלך שהאישה צריכה ׳להתאמץ׳ למרות שקבלה היתר מקל.

אני פשוט הלכתי עם הרגשה של הכותבת

ואני חושבת שיש מקום לתחושות שלה, במיוחד בנוגע לצום ככ חשוב כמו יום כיפור.

ואין שום בעיה הלכתית ומוסרית להתאמץ בשביל מצוות. משום מה תמיד כשמגיע עניין צומות פתאום כולם נורא קופצים על כל מיני הקלות ואישה שמתאמצת בגבול היכולת והזהירות היא פועלת לא נכון.

אז נכון, היא לא חייבת לצום אבל אין שום בעיה אם תחליט שהיא רוצה להתאמץ..

לפני הצום כבר נקרא חולה שיש בו סכנה וכו' שאז אסור לו לצום מלכתחילה.

כאן

מדובר באישה ב"ה בריאה, מרגישה בכללית טוב ומניקה תינוק קטן.

אבל באמת שכל אחת תעשה מה שנכון עבורה 

גם רפואית גם הלכתית

רוב הנשים יכולות לצום בהנקה עם הכנה טובה ולהמשיך את ההנקה אחר כך תוך כמה ימים הכל מסתדר.

אם לא רוצים לתת תמל זה מצריך לשאוב, ומצריך לאכול לשתות ולנוח הרבה

אולי אפילו מבטל את בן הזוג מתפילה במניין

אבל זה אפשרי

ויש מיעוט שלא.

ברור שאם אישה יודעת על עצמה אחרת אז כבר לא שייך לגביה פסיקה כללית

אבל בהיבט של פסיקה כללית- ההבדל הגדול בגישות נובע מהיחס למיעוט הזה, עד כמה מוכנים לקחת סיכון ומה הסיכוי הסטטיסטי שלו

(ולכל הגישות יש מקום ויש הגיון הלכתי כמובן)

ברור שאם היתה סכנה ברורה לאם או לתינוק לא היו פסיקות שמורות לצום

אבל זה לא המצב

דבר ידוע ונכתב, בלי להביא מקור זה לא רציני.

אני מכירה שלדוגמא בבריסק מקילים מאד בצומות בגלל מקרה בעבר שפסקו למישהו שלא חש בטוב להמשיך לצום והוא התמוטט ומת.

על אותו משקל, מספיק שיש אחוז מסוים של נשים שמתקשות לצום בהנקה/ שהצום פוגע להם בהנקה, כדי להתיר לשיעורים מראש.

עד כמה מקרים פרטיים משליכים על הכלל ומה האחוז שמגדיר סיכון כסביר

פלוס- השאלה האם פגיעה בחלב היא פיקוח נפש בהינתן שיש תחליפים

ואין תשובה אחת נכונה

אבל אם מישהי קבלה פסיקה מקילה, אין שום משמעות ל׳התאמץ׳ להחמיר ועוד לכתוב שזו פסיקה שונה מה׳רווחת׳

זה היה הדיון אליו שרשרת את תשובתך

אם רק היה פוסק לה לצום והיא הייתה אומרת שאין סיכוי וזה יגמור לה את החלב, את היית אומרת לה לשאול רב אחר, נכון?

אז אם רב אומר לה לשתות לשיעורים (שזה איסור דאורייתא ומותר רק במצבים מסויימים) בשביל שיהיה חלב לתינוק, אבל היא יודעת שגם אם היא לא תשתה יהיה חלב לתינוק, אז למה לא לחשוב על זה שוב או לחדד לרב את הנתונים?

לא אומרת שהיא לא יכולה להיות שלמה עם הפסיקה, אם פסקו לה לשתות אז היא יכולה לשתות בלב שלם. אבל אם היא רוצה להחמיר כי קש לה לוותר ככה על המצווה, בעיני יש מקום לשאול ולהחמיר כל עוד זה לא פוגע בתינוק.

לעומת זאת, אם הפסק מקשה עלי, זה לא רק נושא הלכתי, אלא רפואי/ נפשי/ כל היבט אחר, ואז הפסק ההלכתי לא מספק אותי ואחפש תשובה אחרת.

או שאת מייחסת לרב מעמד מטאפיזי - שהפסיקה שלו קובעת את המציאות ההלכתית, ואז את מחויבת לפסק להחמיר ולהקל

או שאת מתייחסת לשאלת רב כאל ייעוץ הלכתי- ואז את מחויבת להפעיל שיקול דעת גם כשזה מרגיש לך החמרה מדי וגם הפוך

אני חלילה לא אומרת שלא להקשיב לרב!

אבל ברור ששיקול הדעת העצמי חשוב גם כאן

ואם הפסיקה לא מתיישבת ראוי לחזור ולבקש הסבר או להביא מול הרב את המקום שלי ואת ההבנה שלי של המצב מבחינתי ולפעמים זה באמת ישפיע על הפסיקה 

אני אכלתי ושתיתי לשיעורים

גם שבועיים אחרי לידה

וגם חודש+ אחרי לידה

בהנקה מלאה

לא הרגשתי שאני מסוגלת לצום ולא רוצה לסכן את החלב

ופנינו לרב שמבין בחשיבות הנקה ולא מחמיר ע"ח יולדות ותינוקות

מבינה אותך ממש.

הרב שלנו גם פוסק ככה ואפילו בגילאים הרבה יותר גדולים- כל עוד התינוק יונק. תמיד בשלב שהם גדלים (שנה +) זה קשה לי... ואני כמעט "מתפתה" לצום. ואז בעלי מזכיר לי שזו הפסיקה של הרב שלנו וככה אני עושה את רצון ה'. וכל לגימה שאני שותה אני מברכת ויודעת שזה רצון ה' ממני ספציפית ברגע זה. אני גם ממש מקפידה לשתות מתחילת הצום וכל 10 דקות ככל יכולתי, כדי לקיים את הפסק במלואו ולוודא שהחלב לא יפגע.

שאלתי שכנה שפגשתי

ששייכת לקהילה אחרת לגמרי

אמרה שזה הפסק שגם היא קיבלה בעבר בהנקה

מבינה אם ככה שאני לא היחידה במצב הזה.

בעז''ה, שבורא עולם יקבל את ה ''צום'' הזה כמו שהוא..

אגב, את שתית ממש מתחילת הצום אני מבינה

לא רצית לצום לפחות עד הבוקר?

רציתי (ורוצה) גם לצום את כל הצום.

אז מה?🙂

הרב פסק לי לשתות לשיעורים מתחילת הצום. אז קודם כל זאת הפסיקה.

הסיבה שפסק לי ככה זה בשביל שהחלב לא יפגע, לא בשבילי. יש לי אחריות אז אני לוקחת אותה ברצינות ולא לוקחת סיכון.

באיזשהו מקום היתה לי הרגשה שאם אני לא אשתה מתחילת הצום אז אני "מזלזלת" בפסיקה. יש סיבה שאמר מתחילת הצום.. בסוף שיעורים זה לא כמו לשתות כרגיל, ולכן אני "אוספת" שתיה לשיעורים מתחילת הצום ככה שיהיה מספיק לחלב שלי.

ה טובה

אחרי שקראתי כמה תגובות.

לפי איך שאני רואה והדרך שבה הוצגה לי הפסיקה לשתות לשיעורים- זה *לא* הקלה הלכתית. זאת החמרה בפיקוח נפש ובבריאות תינוק. ולכן גם חשוב לי לשמור את הפסיקה שקיבלנו.

אנחנו לא מדברים פה על הקלה כדי שיהיה יותר קל, ממש לא. בכללי הרב ששאלנו לא פוסק כדי שיהיה קל.

אתן דוגמאות נוספת של פסיקה מאותו רב- בעלי מתנדב "איחוד" ושאל את הרב אם כשהוא חוזר ממקרה בשבת הוא צריך לחזור ברגל או שמותר לו לחזור באוטו. תשובת הרב היתה שיחזור באוטו- "מה יעשה אם יהיה לו עוד מקרה בשבת?". וזה בעיני דומה- גם כאן מותר משהו שאולי נראה הקלה כדי להקל על בעלי, אבל באמת זאת פסיקה לצורך פיקוח נפש.

וככה עשיתי

אכן זאת לא הפסיקה הרווחת אבל יש רבנים שפוסקים כך

אני גם אגיד שהרב שפסק לי כך הוא רב גדול ומקובל מאוד 

אצל רוב הדעות ומגזרים

זה עדיין נחשב פסק הלכה

ולא מוריד מגדלותו של הרב.

ומתחברת גם להסברים של @מיקי מאוס

לגבי המחשבות על הפסק ואיך להתנהל מולו

והרגשתי ממש לא בסדר.

הוא אמר לי שאני צריכה לעשות את זה לכתחילה, וכמו שיש הוראה לצום יש גם הוראה לשתות שיעורים

כל אחת מכירה את עצמה כמובן וגם כל אחת והפסיקה שהיא הולכת לפיה. אני אספר מהניסיון שלי- בתשעה באב הייתי עשרה ימים אחרי לידה, לפי הפסיקה שקיבלתי (לא חיפשתי הקלות מיוחדות) אני מתחילה לצום וברגע שאני מרגישה לא טוב או שהחלב מתמעט אז אני שוברת את הצום. צמתי עד שש בערב, שעתיים לפני סוף הצום שברתי, כי רק אז הרגשתי שאני מתחילה להרגיש רע. ברוך ה' היה לי חלב, לא נתתי שאוב בכלל כל הצום הזה, ולא פגע בהנקה בכלל. שבוע וחצי אחרי לידה.

יום כיפור הייתי חודשיים וחצי אחרי הלידה (אותו ילד) צמתי את כל הצום והוא כן קיבל כמה בקבוקים שאובים (נראה לי שניים. פשוט כי הלכתי לתפילה ובעלי שמר עליו), אחרי הצום כן הייתה יממה כזאת של כמו קפיצת גדילה כי קצת התמעט החלב אז הנקתי המון ביום שאחרי וחזר רגיל. ברוך ה' המשיך שפע חלב אצל הילד הזה (יותר מהילד הבא אחריו שנולד אחרי כל הצומות וצמתי לראשונה בתשעה באב כשהוא היה בן תשעה חודשים).

כדי שלא תצטרכי לשבור אותו.

וגם הקלות של חולה שאין בו סכנה.

בקיצור, זה דיי סיוט, היה לי את זה 4 (!!!) ימים אחריי לידה.

אכילה ושתיה לשיעורין. תשאלי רב❤️ 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

רוב הנשים עובדות קשה בשביל להוריד במשקל והיו שמחות שישימו לב לזה, זה לא דומה למישהי שמנה שהפוך מנסה לרזות אז במאה אחוז מהמקרים אם תגידו משהו זה יפגע. 

נשמע לי לגמרי בסדר להגיד "וואו איך את נראית טוב, לא רואים שילדת בכלל, הלוואי עליי",

זה כמעט תמיד יגיע במקום, וזה נראה לי סיכון ששווה לקחת אותו בשביל להחמיא.

לא מדברת על חפירה אלא על מילה טובה. אני חושבת שמי שמתמודדת עם משקל נמוך בצורה חריגה - היא גיבורה ואלופה, אבל מותר לדעת להתמודד ולבלוע משהו שמישהו אמר מתוך כוונה טובה, הכל בסדר. 

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ואז את מחמיאה לה.

כי כאן היא פתחה את הנושא.

אני מדברת על לגשת למישהי, ולהגיד לה ''ואי, ממש שמנת. כמה את אוכלת?''

אז הפוך

זה פוגעני, וזו חדירה בוטה לפרטיות.

כיף לי ששמים לב לזה.

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

עם משקל נמוך

עד אז פחות נתקלתי בזה, ודווקא משהי שיתפה פה בפורום וזה באמת הולך איתי

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

להגיד למישהי ''ממש שמנת! כמה את אוכלת?''

לא.

אז בעיני זו לא מחמאה להגיד לי ''כמה רזית. כמה את אוכלת?''. לא מחמאה בכלל, וחדירה למרחב האישי שלי.

משקל זה נושא רגיש, לא רק למי ששמנה.

גם לי, כבחורה רזה, זה נושא רגיש ואינטימי.

וזה לא נעים ששואלים אותי איך אני רזה כל כך או כמה אני אוכלת?

ואני לא מדברת על הערות חודרניות יותר...

כמו:

''אני אביא לך כמה קילו משלי''

''לא נראה שילדת''

''את אוכלת משהו?''

''עוד רגע את נעלמת''

זה לא נעים.

ברור שלמישהי שמנה בחיים לא תדברי באותו האופן.

אז למה למישהי רזה כן?

אי אפשר לדעת באיזו נקודה זה פוגש בה.

גם אם בעינייך זה מחמאה, את חודרת לי למרחב האישי.

וחדירה כזו היא פוגענית,

גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

לא רואים עלייך שאת בהריון, בטוח הכל תקין?

הריון זה תקופה רווית חרדות גם ככה, לא צריך להוסיף שאלות מעצבנות.

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

סלט או פשטידה אפשר להביא בכלי יפה שיהיה להם לבית

אפשר גם מגבות יפות למטבח

משחק לילדים או ספר זה רעיון יפה 

נטלה יפה,

שעון קיר.

תמיד נחמד בעיני