אפילו פחות שבועיים אחרי לידה

לא ידוע לי על הקלות כלשהן

ביוכ ידוע שהצום הכי חשוב

יוכ יולדת עד 3 ימים נדמה לי לא צמה

אחרי זה צמה רגיל כולל מניקות

אם את מניקה ממליצה לשתות המון המון לפני

ולנוח הרבה

זהו

סורי

ואחרי ניסיון.

השד לא ככ נורא

יש רבנים שאומרים שמניקות שותות לשיעורים לכתחילה למשל. ובכללי כל דבר שתשאלי, אם תחפשי מספיק תמצאי מישהו שיענה תשובה שמעניינת אותך.

אבל קודם את צריכה להבין עם עצמך מה את מחפשת כשאת שואלת 

תשאלי רב, להזיק זה ודאי לא יזיק

מניסיוני כבר כמה פעמים התירו לי לשתות ולאכול לשיעורים במצב דומה לשלך

היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.

זאת היתה לידה ראשונה, אז לא הייתי צריכה לטפל בעוד ילדים.

אפשר לשאול רב, יש כל מיני גישות.

מניקות שותו לשיעורים (אפשר משקאות מזינים) מתחילת הצום, אם יש חשש כלשהו שיגמר או יתמעט החלב.

(לא נעים לי שאני חופרת על זה פה🤭 אבל זה אחרי נסיון מר מצום בהנקה, וזה עוד כששתיתי מים לשיעורים). 

הייתי 3 שבועות אחרי לידה ביום כיפור, והיה לי גם פטריה על השד ולתינוק על הלשון. הרב אמר לי לשתות לשיעורין. גם שתיתי מרק עוף צח וזה ממש עזר.

אני לא יודעת על סמך מה הוא אמר לי לא לצום, אבל בתכלס זה היה לי ממש טוב.

כן יצא לי לצום עם הנקה חודשיים אחרי לידה.

וגם אחרי למי שצריכה כמובן.

מעבר לנתונים היבשים. צריך לשאול רב מה לעשות במצב ש...

כלומר הכוונה, שמבחינה הלכתית זה לא טוב לנסות לצום ככל האפשר, ואז ממש על סף עילפון שותים כמויות גדולות או במרווחי זמן קצרים.

עדיף לא להגיע לשיא הקושי ולהתחיל שיעורים במרחקים גדולים יותר (אני חושבת שהכי מחמיר זה כל 9 דקות, אח"כ 5 ואח"כ 3)

כלומר בשלב 

לי הרב התיר לשתות לשיעורין לא זוכרת באיזה תנאים בדיוק.

מה שכן באותו יו''כ כמעט לא יצאתי מהמיטה, בעלי לקח את כל הילדים לכל היום ושמר עליהם ואני רק נחתי והנקתי את הקטנה

ובעיקר להתכונן היטב-

לשתות המון המון בימים שלפני

כמובן להוריד קפה מספיק זמן מראש

ולנוח.

אם יש עוד ילדים- שמישהו אחר יקח אחריות עליהם אם אין שום עזרה חיצונית אז בעלך.

הצום שלך וההנקה יותר חשוב מהתפילות במניין

הייתי חודשיים וחצי אחרי לידה, צמתי רגיל והיה לי קל לצום, אבל הצום גמר לי את החלב. לגמרי. לקח לי כמה שבועות קשים מאוד להחזיר אותו וממש לא הייתי עושה את זה שוב. יש לי הרבה נסיון בצומות בהריון, בהנקה וכו' וגם התכוננתי הרבה לצום מבחינת שתייה בימים לפני, אבל כנראה בגיל כזה צעיר של התינוק הגוף שלי לא יכל להתמודד עם זה...

בקיצור הייתי ממש מחפשת הקלות עם תינוק כזה קטן. 

אם התינוק יכול לקחת מטרנה והכל בסדר...

כי זה צום מדאורייתא

ומטרנה במקום חלב אם זה לא פיקוח נפש הרי הרבה נשים בוחרות לכתחילה מטרנה אפילו שיש להן חלב

אני רק מציינת את זה,שאם מישהי מקבלת תשובה כזו לא יישמע שזה מופרך

אבל תמיד חשוב לשאול מראש ולברר בדיוק, וגם איזה סימנים מצריכים שבירה של הצום או שתיה לשיעורין.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה להבין ברמה הפרקטית את המשמעות להנקה ועם המידע הזה ללכת לרב

לא יודעת איך לעשות את זה

צמה עם תינוקת בת חודשיים וחצי ועוד 3 מתחת גיל 5..

לי עוזר ללכת למישהי שאפשר לנוח אצלה אם ארצה וגיל תעסוקה וחברה לי ולילדות.. ממש משמעותי לי אז יוצאת במהלך הבוקר- צהרים כשמרגישה שמתחיל להיות קשה אבל לא שכבר קשה ממש כי זה הליכה של חצי שעה בערך..

לי היה יום כיפור שלושה שבועות אחרי קיסרי, עם חתך ניתוחי פתוח מזוהם ואנטיביוטיקה, והנקה מלאה.

צמתי עד בערך 12, ואז הרגשתי כבר חולשה ממש משמעותית והתחלתי לשתות ולאכול שיעורים.

היה קשוח

נתנו לי בהנקה ביום כיפור אישור מלכתחילה לשתות לשיעורים והייתי חצי שנה אחרי לידה ועוד יחסית מחמירים אצלנו אז שווה לבדוק!

בכל מקרה אם מרגישים לא טוב ורואים שחור אפשר לשתות לפי רוב הדעות

לק"י

ויש אפשרות לשלוח שאלות פרטיות.

אם עוזר לך או לאחרות:

https://puah.org.il/yom-kippur-qa/

לא היה כזה קשה

אבל זה רק כי זה היה ילד ראשון... אם יש ילדים מעל זה משהו אחר לגמרי

חוששת מאוד מהצום, פעם ראשונה שאצום בהנקה...

האמת גם קשה לי החומרה הזאת של הצום, פשוט לא מבינה איך אפשר לחייב את כולם לצום כולל נשים בהיריון ומניקות ורק במקרים ספציפיים להקל, זה לא אנושי...

הלוואי שאמצא הקלות

הרב נבנצאל, הרב רבינוביץ זצ"ל

אפשר להתיעץ עם רבנים שפוסקים בגישה הזו אם מתאים לך.

אני יכולה להרגיע אותך שצמתי יום כיפור בהנקה בלעדית ובחודש תשיעי ובאמת היה בסדר ב"ה. אפילו הגעתי לנעילה

עם הכנה נכונה ומנוחה רוב הנשים יכולות לעשות את זה

אם יש עוד ילדים בתמונה- כמובן לדאוג לעזרה כמה שאפשר ואפילו על חשבון התפילה של בן הזוג

אז כמובן תמיד נכון לשאול ולקבל הנחיות אישיות

ולא כל הנשים מגיבות אותו דבר לצום

אבל זה לגמרי אפשרי

וכן. זה לא אנושי... זה הנחיה אלוהית והיא באה יחד עם ההנחיה שלא לצום במקרה של פיקוח נפש

והחלק האנושי פה הוא ללמוד ולקיים ולחתור להבנה המדויקת מה נדרש מאיתנו בכל מצב

אולי גם יעזור לך לזכור שהמטרה היא באמת לענות את הגוף. זה דבר חריג ביהדות באמת זה המועד היחיד מהתורה שבו זה המטרה, אבל כנראה שהקב"ה החליט שגם לזה יש מקום וזה בסדר אם הצום לא קל לנו (כמובן כל עוד לא מסוכן)

היא גם מתירה במקרים שצריך.

לכן כל אישה צריכה לשאול את רבותיה מה הדין במצבה.

ד"א, עונה גם לפותחת- צמתי יום כיפור 3 שבועות אחרי לידה, וזה היה הצום הכי קל שהיה לי!!! היה ב"ה שפע חלב. וזה לא היה לידה ראשונה

כך שגם היה לי במי עוד לטפל.

פשוט שכבתי כל הצום. הכנתי מטרנה ומנות שאובות לעת הצורך ופשוט לא היה בהם צורך.

אבל- יום אחרי הצום הייתי מאד חלשה. אז גם נחתי כל היום ואכלתי אוכל מזין וב"ה התאוששתי.

כשהנקתי גדולים יותר- הצום היה לי הרבה יותר קשה, ברמה שבאמצע הצום התחלתי שיעורים. 

וגם עברתי הריון תאומים בו נפסק לי לשתות שיעורים מתחילת הצום והנקת תאומות בהם נפסק לי שאסור לי לצום!!! והפסיקה אצלנו מחמירה מאד!

כך שהתורה אוסרת, היא גם הכי מתירה שיש.

וזה הזכות שלנו

פוסק שיעורים במקרה הצורך.

אף רב לא יגיד להגיע לעילפון כדי להתיר שיעורים.

להיפך, לרוב הגישה היא לשתות שיעורים לפני שגם זה לא יספיק ויצטרכו לשבור את הצום לגמרי.

הסיבה שלא כולם פוסקים להקל באופן גורף,

זה שלא כל הנשים חוות צומות אותו דבר.

לי למשל אין בעיה לצום בהריון,

אבל בהנקה אני לא מחזיקה מעמד. יש כאלו הפוך.

אז אין היתר גורף.

אגב, גם חיילים בכוננות בשעת מלחמה פסקו להם שיעורים. זה לא משהו ספציפי לנשים.

פשוט שיעורים הרבה פעמים מספק את הצורך הרפואי אז אין סיבה להתיר משהו שאסור דאורייתא אם אפשר להתיר משהו דרבנן שיכול ספק את הצורך.

חצי שיעור אסור מן התורה.

אבל ההבדל הוא שאיסור כרת הוא רק כשאוכלים בשיעור. ולכן אם כבר שוברים את הצום - מעדיפים להימנע מאיסור כרת כל עוד אפשר (ובוודאי במקרה כזה לא עוברים על איסור תורה, כי פיקוח נפש או אפילו ספק פיקוח נפש מתיר...) 

ההריונות שלי קשים מאד, הספיק לי פעם אחד שרב פסק רק לשתות לשיעורים ולא לאכול והרגשתי בצום וכמה ימים אחריו נורא ואיום, בהריונות הבאים אכלתי ושתיתי לשיעורים. בתחילה עוד היה חשוב לי לקבל אישור מרב (שכמובן נתן) בהריון האחרון כבר לא שאלתי, זה כבר היה לי ברור.

יש הרבה שלא יבינו, רק מי שחוותה את הבלתי אפשרי, מבינה שזה בלתי אפשרי.

אני צפויה להיות כמעט 7 שבועות מהלידה

הנקה מלאה

הרב אמר בלי להסס לשתות שיעורים מההתחלה ולא לחכות לקריסה

מרגיש לי נורא לצום ככה מלכתחילה

עוד מישהי קיבלה פסיקה כזאת?

מרגישה גויה בקטנה,

איך שותים שיעורים?

על פניו אני מרגישה ב''ה מצוין אז למה בדיוק???😐

אז אולי יש לי תקווה...

חשבתי שאין סיכוי

אז אמר

אישית, לא הייתי אוכלת ושותה אם מרגישה מצויין

אבל גויה את לא.

שצריכה לשתות בשביל החלב של הילד ובכלל לא עבורי..

אני יודעת שזה לא רווח

מתלבטת אם לבקש מבעלי לשאול רב נוסף

לשתות הרבה לפני

לנוח כל הצום

לקחת מורינגה לפני ומיד אחרי הצום

בין היתר מגביר חלב.

https://www.altman.co.il/article/herbs/herbs/%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%94/

רב של הבית כנסת בו בעלי מתפלל

תמיד אנחנו שואלים אותו את כל השאלות שיש לנו החל מהלכות שבת נידה או כל שאלה אחרת שעולה לנו..

מרגיש לי מוזר לשאול רב אחר אחרי שקיבלתי פסיקה מרב אחד 

וללכת לפי מה שהוא אומר

עדיין אני מסכימה איתך שמרגיש מוזר שאם את מרגישה מצויין אז למה לאכול ולשתות שיעורים.

ואם החשש זה חלב לתינוק

אז יש דרכים להתגבר על זה

ואם רואים שזה לא עובד אז את יודעת שיש לך היתר ויכולה בכך רגע ללכת לפי הפסיקה הזאת.

את יכולה לדבר איתו, להגיד שאת מרגישה טוב וההנקה הולכת טוב ולהתיעץ איתו

בגדול זה עניין של תפיסה- עד כמה חלב אם הוא פיקוח נפש לתינוק

לרוב הדעות אם תינוק מסוגל לקחת מטרנה ובקבוק אז סתם מניקה צמה כרגיל.

יש דעות שמתיחסות לחלב אם לעומת מטרנה כפיקוח נפש עבור התינוק ולכן אסור לפגוע בהנקה (לפעמים לחלק מהנשים הצום פוגע בהנקה וזה לא חוזר לעצמו)

אני חייבת להודות שאני ממש קשה לי לקבל את הפסיקה הזו כשכולם מעודדים אימהות שקשה להן שמטרנה זה בסדר ולא צריך להלחם על ההנקה כשהיא קשה מדי וכו.

באמת תוהה לעצמי מה הייתי עושה במקרה כזה אם הרב שלי היה פוסק כך...

אם כבר יצא לך לצום בהנקה והכל היה בסדר זה גם משהו להתיעץ עם הרב

ואולי בסוף יגיד אחרת

אבל בסוף- אם שאלת וביקשת פסיקה המטרה היתה לקבל את שיקול דעתו...

אני כן מאמינה בלחזור אליו ולדון איתו בנושא אבל אין טעם לשאול רב אחר. בשביל להחליט לצום את לא צריכה רב אחר ש"יאשר" לך עצם ההחלטה לשאול רב בגישה אחרת היא בדיוק כמו להחליט לצום והיא מתעלמת משיקול דעתו של הרב שלך

בין עידוד תמ״ל כשיש קושי לאמא לבין צום היא הסיבה

כשיש קושי לאמא, זה עלול לפגוע בתינוק, לכן מעודדים תמ״ל, כי מחיר שינוי התזונה קטן לעומת מחיר קושי משמעותי לאמא.

לעומת זה

צום לא אמור לפגוע בתינוק ולא אמור לשנות את התזונה שלו, גם אם התחליף מספיק טוב.

כמובן לא באה לפסול את דעתך היא לגיטמית וחשובה!

ובאמת היא משפיעה על פסיקות מסוימות

אבל גם דעות אחרות לגיטימיות וחשובות לא פחות... רבנים ורבניות עסקו בנושא לא מעט,כמובן עם ייעוץ וליווי של נשים שמבינות בזה וכל אחד מהם הגיע למסקנה אחרת לפי ההבנה שלו

(ולמי שהפמיניסטיות מגרדת לה, גם לי כמובן זה לא נכתב כביקורת, יש גם נשים פוסקות הלכה שהגיעו בדיוק לאותה מסקנה שמניקה סטנדרטית יכולה וצריכה לצום)

רב פסק

אבל את מחליטה שזו לא פסיקה רווחת

וגורמת לה לפקפק בפסיקה שהיא קבלה

של הרב שלה.

והיא עצמה מפקפקת בפסיקה של הרב שלה.. ואני מבינה אותה לגמרי

לא צריך ללכת אחרי כל הרבנים בעיניים עצומות. יש לנו גם שכל וגם לב. 

אחרי רב (קבוע) בפסיקה מקילה? אין שום ענין להחמיר (ע״ח תינוק)

אם היתה פסיקה מחמירה שלא מתיישבת עם המציאות, ברור שיש מקום למחשבה עצמית ושאלות נוספות.

את מכירה את כל הפסיקות של נשים מניקות 7 שבועות אחרי לידה? ממש לא עובדה

נורא עם החלב שלהן ועם התינוק.

זה מאמץ של חמישה ימים בערך (יומיים לפני ההכנות, יום הצום, ויומיים אח''כ להניק בתכיפות ולאכול טוב)

והכל עובר בשלום

אז כמובן אם זה לא הולך ככה ספציפית אצלה אז נהדר שיש את ההיתר

אבל יש פה מקום לאישה לא ללכת על ההתר הזה מלכתחילה וכן להתאמץ ולבדוק אם אצלה עובר בשלום.

אז ברור שאת לא יודעת מה קורה כשהן צמות

כדאי לדייק במה שכותבים

ממש מטריד ההכוונה שלך שהאישה צריכה ׳להתאמץ׳ למרות שקבלה היתר מקל.

אני פשוט הלכתי עם הרגשה של הכותבת

ואני חושבת שיש מקום לתחושות שלה, במיוחד בנוגע לצום ככ חשוב כמו יום כיפור.

ואין שום בעיה הלכתית ומוסרית להתאמץ בשביל מצוות. משום מה תמיד כשמגיע עניין צומות פתאום כולם נורא קופצים על כל מיני הקלות ואישה שמתאמצת בגבול היכולת והזהירות היא פועלת לא נכון.

אז נכון, היא לא חייבת לצום אבל אין שום בעיה אם תחליט שהיא רוצה להתאמץ..

לפני הצום כבר נקרא חולה שיש בו סכנה וכו' שאז אסור לו לצום מלכתחילה.

כאן

מדובר באישה ב"ה בריאה, מרגישה בכללית טוב ומניקה תינוק קטן.

אבל באמת שכל אחת תעשה מה שנכון עבורה 

גם רפואית גם הלכתית

רוב הנשים יכולות לצום בהנקה עם הכנה טובה ולהמשיך את ההנקה אחר כך תוך כמה ימים הכל מסתדר.

אם לא רוצים לתת תמל זה מצריך לשאוב, ומצריך לאכול לשתות ולנוח הרבה

אולי אפילו מבטל את בן הזוג מתפילה במניין

אבל זה אפשרי

ויש מיעוט שלא.

ברור שאם אישה יודעת על עצמה אחרת אז כבר לא שייך לגביה פסיקה כללית

אבל בהיבט של פסיקה כללית- ההבדל הגדול בגישות נובע מהיחס למיעוט הזה, עד כמה מוכנים לקחת סיכון ומה הסיכוי הסטטיסטי שלו

(ולכל הגישות יש מקום ויש הגיון הלכתי כמובן)

ברור שאם היתה סכנה ברורה לאם או לתינוק לא היו פסיקות שמורות לצום

אבל זה לא המצב

דבר ידוע ונכתב, בלי להביא מקור זה לא רציני.

אני מכירה שלדוגמא בבריסק מקילים מאד בצומות בגלל מקרה בעבר שפסקו למישהו שלא חש בטוב להמשיך לצום והוא התמוטט ומת.

על אותו משקל, מספיק שיש אחוז מסוים של נשים שמתקשות לצום בהנקה/ שהצום פוגע להם בהנקה, כדי להתיר לשיעורים מראש.

עד כמה מקרים פרטיים משליכים על הכלל ומה האחוז שמגדיר סיכון כסביר

פלוס- השאלה האם פגיעה בחלב היא פיקוח נפש בהינתן שיש תחליפים

ואין תשובה אחת נכונה

אבל אם מישהי קבלה פסיקה מקילה, אין שום משמעות ל׳התאמץ׳ להחמיר ועוד לכתוב שזו פסיקה שונה מה׳רווחת׳

זה היה הדיון אליו שרשרת את תשובתך

אם רק היה פוסק לה לצום והיא הייתה אומרת שאין סיכוי וזה יגמור לה את החלב, את היית אומרת לה לשאול רב אחר, נכון?

אז אם רב אומר לה לשתות לשיעורים (שזה איסור דאורייתא ומותר רק במצבים מסויימים) בשביל שיהיה חלב לתינוק, אבל היא יודעת שגם אם היא לא תשתה יהיה חלב לתינוק, אז למה לא לחשוב על זה שוב או לחדד לרב את הנתונים?

לא אומרת שהיא לא יכולה להיות שלמה עם הפסיקה, אם פסקו לה לשתות אז היא יכולה לשתות בלב שלם. אבל אם היא רוצה להחמיר כי קש לה לוותר ככה על המצווה, בעיני יש מקום לשאול ולהחמיר כל עוד זה לא פוגע בתינוק.

לעומת זאת, אם הפסק מקשה עלי, זה לא רק נושא הלכתי, אלא רפואי/ נפשי/ כל היבט אחר, ואז הפסק ההלכתי לא מספק אותי ואחפש תשובה אחרת.

או שאת מייחסת לרב מעמד מטאפיזי - שהפסיקה שלו קובעת את המציאות ההלכתית, ואז את מחויבת לפסק להחמיר ולהקל

או שאת מתייחסת לשאלת רב כאל ייעוץ הלכתי- ואז את מחויבת להפעיל שיקול דעת גם כשזה מרגיש לך החמרה מדי וגם הפוך

אני חלילה לא אומרת שלא להקשיב לרב!

אבל ברור ששיקול הדעת העצמי חשוב גם כאן

ואם הפסיקה לא מתיישבת ראוי לחזור ולבקש הסבר או להביא מול הרב את המקום שלי ואת ההבנה שלי של המצב מבחינתי ולפעמים זה באמת ישפיע על הפסיקה 

אני אכלתי ושתיתי לשיעורים

גם שבועיים אחרי לידה

וגם חודש+ אחרי לידה

בהנקה מלאה

לא הרגשתי שאני מסוגלת לצום ולא רוצה לסכן את החלב

ופנינו לרב שמבין בחשיבות הנקה ולא מחמיר ע"ח יולדות ותינוקות

מבינה אותך ממש.

הרב שלנו גם פוסק ככה ואפילו בגילאים הרבה יותר גדולים- כל עוד התינוק יונק. תמיד בשלב שהם גדלים (שנה +) זה קשה לי... ואני כמעט "מתפתה" לצום. ואז בעלי מזכיר לי שזו הפסיקה של הרב שלנו וככה אני עושה את רצון ה'. וכל לגימה שאני שותה אני מברכת ויודעת שזה רצון ה' ממני ספציפית ברגע זה. אני גם ממש מקפידה לשתות מתחילת הצום וכל 10 דקות ככל יכולתי, כדי לקיים את הפסק במלואו ולוודא שהחלב לא יפגע.

שאלתי שכנה שפגשתי

ששייכת לקהילה אחרת לגמרי

אמרה שזה הפסק שגם היא קיבלה בעבר בהנקה

מבינה אם ככה שאני לא היחידה במצב הזה.

בעז''ה, שבורא עולם יקבל את ה ''צום'' הזה כמו שהוא..

אגב, את שתית ממש מתחילת הצום אני מבינה

לא רצית לצום לפחות עד הבוקר?

רציתי (ורוצה) גם לצום את כל הצום.

אז מה?🙂

הרב פסק לי לשתות לשיעורים מתחילת הצום. אז קודם כל זאת הפסיקה.

הסיבה שפסק לי ככה זה בשביל שהחלב לא יפגע, לא בשבילי. יש לי אחריות אז אני לוקחת אותה ברצינות ולא לוקחת סיכון.

באיזשהו מקום היתה לי הרגשה שאם אני לא אשתה מתחילת הצום אז אני "מזלזלת" בפסיקה. יש סיבה שאמר מתחילת הצום.. בסוף שיעורים זה לא כמו לשתות כרגיל, ולכן אני "אוספת" שתיה לשיעורים מתחילת הצום ככה שיהיה מספיק לחלב שלי.

ה טובה

אחרי שקראתי כמה תגובות.

לפי איך שאני רואה והדרך שבה הוצגה לי הפסיקה לשתות לשיעורים- זה *לא* הקלה הלכתית. זאת החמרה בפיקוח נפש ובבריאות תינוק. ולכן גם חשוב לי לשמור את הפסיקה שקיבלנו.

אנחנו לא מדברים פה על הקלה כדי שיהיה יותר קל, ממש לא. בכללי הרב ששאלנו לא פוסק כדי שיהיה קל.

אתן דוגמאות נוספת של פסיקה מאותו רב- בעלי מתנדב "איחוד" ושאל את הרב אם כשהוא חוזר ממקרה בשבת הוא צריך לחזור ברגל או שמותר לו לחזור באוטו. תשובת הרב היתה שיחזור באוטו- "מה יעשה אם יהיה לו עוד מקרה בשבת?". וזה בעיני דומה- גם כאן מותר משהו שאולי נראה הקלה כדי להקל על בעלי, אבל באמת זאת פסיקה לצורך פיקוח נפש.

וככה עשיתי

אכן זאת לא הפסיקה הרווחת אבל יש רבנים שפוסקים כך

אני גם אגיד שהרב שפסק לי כך הוא רב גדול ומקובל מאוד 

אצל רוב הדעות ומגזרים

זה עדיין נחשב פסק הלכה

ולא מוריד מגדלותו של הרב.

ומתחברת גם להסברים של @מיקי מאוס

לגבי המחשבות על הפסק ואיך להתנהל מולו

והרגשתי ממש לא בסדר.

הוא אמר לי שאני צריכה לעשות את זה לכתחילה, וכמו שיש הוראה לצום יש גם הוראה לשתות שיעורים

כל אחת מכירה את עצמה כמובן וגם כל אחת והפסיקה שהיא הולכת לפיה. אני אספר מהניסיון שלי- בתשעה באב הייתי עשרה ימים אחרי לידה, לפי הפסיקה שקיבלתי (לא חיפשתי הקלות מיוחדות) אני מתחילה לצום וברגע שאני מרגישה לא טוב או שהחלב מתמעט אז אני שוברת את הצום. צמתי עד שש בערב, שעתיים לפני סוף הצום שברתי, כי רק אז הרגשתי שאני מתחילה להרגיש רע. ברוך ה' היה לי חלב, לא נתתי שאוב בכלל כל הצום הזה, ולא פגע בהנקה בכלל. שבוע וחצי אחרי לידה.

יום כיפור הייתי חודשיים וחצי אחרי הלידה (אותו ילד) צמתי את כל הצום והוא כן קיבל כמה בקבוקים שאובים (נראה לי שניים. פשוט כי הלכתי לתפילה ובעלי שמר עליו), אחרי הצום כן הייתה יממה כזאת של כמו קפיצת גדילה כי קצת התמעט החלב אז הנקתי המון ביום שאחרי וחזר רגיל. ברוך ה' המשיך שפע חלב אצל הילד הזה (יותר מהילד הבא אחריו שנולד אחרי כל הצומות וצמתי לראשונה בתשעה באב כשהוא היה בן תשעה חודשים).

כדי שלא תצטרכי לשבור אותו.

וגם הקלות של חולה שאין בו סכנה.

בקיצור, זה דיי סיוט, היה לי את זה 4 (!!!) ימים אחריי לידה.

אכילה ושתיה לשיעורין. תשאלי רב❤️ 

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

צריך שהבית יהיה מסודר בגדול כזה,

שלא יהיו שום אוכל וכלי אוכל מחוץ לארונות (כלומר על השיש),

ולצאת לכמה שעות.

אני תמיד העדפתי לצאת ליותר מכמה שעות, בפרט אם יש תינוק זוחל.

אם הצלחתי להביא מדביר ביום שישי או אפילו חמישי, ולצאת לשבת להורים למשל.

זה נותן שקט מוחלט לשנה ויותר!!

וזה גם לא יקר במיוחד, כ400 ש''ח, תלוי בגודל הדירה.

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!