אפילו פחות שבועיים אחרי לידה

לא ידוע לי על הקלות כלשהן

ביוכ ידוע שהצום הכי חשוב

יוכ יולדת עד 3 ימים נדמה לי לא צמה

אחרי זה צמה רגיל כולל מניקות

אם את מניקה ממליצה לשתות המון המון לפני

ולנוח הרבה

זהו

סורי

ואחרי ניסיון.

השד לא ככ נורא

יש רבנים שאומרים שמניקות שותות לשיעורים לכתחילה למשל. ובכללי כל דבר שתשאלי, אם תחפשי מספיק תמצאי מישהו שיענה תשובה שמעניינת אותך.

אבל קודם את צריכה להבין עם עצמך מה את מחפשת כשאת שואלת 

תשאלי רב, להזיק זה ודאי לא יזיק

מניסיוני כבר כמה פעמים התירו לי לשתות ולאכול לשיעורים במצב דומה לשלך

היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.

זאת היתה לידה ראשונה, אז לא הייתי צריכה לטפל בעוד ילדים.

אפשר לשאול רב, יש כל מיני גישות.

מניקות שותו לשיעורים (אפשר משקאות מזינים) מתחילת הצום, אם יש חשש כלשהו שיגמר או יתמעט החלב.

(לא נעים לי שאני חופרת על זה פה🤭 אבל זה אחרי נסיון מר מצום בהנקה, וזה עוד כששתיתי מים לשיעורים). 

הייתי 3 שבועות אחרי לידה ביום כיפור, והיה לי גם פטריה על השד ולתינוק על הלשון. הרב אמר לי לשתות לשיעורין. גם שתיתי מרק עוף צח וזה ממש עזר.

אני לא יודעת על סמך מה הוא אמר לי לא לצום, אבל בתכלס זה היה לי ממש טוב.

כן יצא לי לצום עם הנקה חודשיים אחרי לידה.

וגם אחרי למי שצריכה כמובן.

מעבר לנתונים היבשים. צריך לשאול רב מה לעשות במצב ש...

כלומר הכוונה, שמבחינה הלכתית זה לא טוב לנסות לצום ככל האפשר, ואז ממש על סף עילפון שותים כמויות גדולות או במרווחי זמן קצרים.

עדיף לא להגיע לשיא הקושי ולהתחיל שיעורים במרחקים גדולים יותר (אני חושבת שהכי מחמיר זה כל 9 דקות, אח"כ 5 ואח"כ 3)

כלומר בשלב 

לי הרב התיר לשתות לשיעורין לא זוכרת באיזה תנאים בדיוק.

מה שכן באותו יו''כ כמעט לא יצאתי מהמיטה, בעלי לקח את כל הילדים לכל היום ושמר עליהם ואני רק נחתי והנקתי את הקטנה

ובעיקר להתכונן היטב-

לשתות המון המון בימים שלפני

כמובן להוריד קפה מספיק זמן מראש

ולנוח.

אם יש עוד ילדים- שמישהו אחר יקח אחריות עליהם אם אין שום עזרה חיצונית אז בעלך.

הצום שלך וההנקה יותר חשוב מהתפילות במניין

הייתי חודשיים וחצי אחרי לידה, צמתי רגיל והיה לי קל לצום, אבל הצום גמר לי את החלב. לגמרי. לקח לי כמה שבועות קשים מאוד להחזיר אותו וממש לא הייתי עושה את זה שוב. יש לי הרבה נסיון בצומות בהריון, בהנקה וכו' וגם התכוננתי הרבה לצום מבחינת שתייה בימים לפני, אבל כנראה בגיל כזה צעיר של התינוק הגוף שלי לא יכל להתמודד עם זה...

בקיצור הייתי ממש מחפשת הקלות עם תינוק כזה קטן. 

אם התינוק יכול לקחת מטרנה והכל בסדר...

כי זה צום מדאורייתא

ומטרנה במקום חלב אם זה לא פיקוח נפש הרי הרבה נשים בוחרות לכתחילה מטרנה אפילו שיש להן חלב

אני רק מציינת את זה,שאם מישהי מקבלת תשובה כזו לא יישמע שזה מופרך

אבל תמיד חשוב לשאול מראש ולברר בדיוק, וגם איזה סימנים מצריכים שבירה של הצום או שתיה לשיעורין.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה להבין ברמה הפרקטית את המשמעות להנקה ועם המידע הזה ללכת לרב

לא יודעת איך לעשות את זה

צמה עם תינוקת בת חודשיים וחצי ועוד 3 מתחת גיל 5..

לי עוזר ללכת למישהי שאפשר לנוח אצלה אם ארצה וגיל תעסוקה וחברה לי ולילדות.. ממש משמעותי לי אז יוצאת במהלך הבוקר- צהרים כשמרגישה שמתחיל להיות קשה אבל לא שכבר קשה ממש כי זה הליכה של חצי שעה בערך..

לי היה יום כיפור שלושה שבועות אחרי קיסרי, עם חתך ניתוחי פתוח מזוהם ואנטיביוטיקה, והנקה מלאה.

צמתי עד בערך 12, ואז הרגשתי כבר חולשה ממש משמעותית והתחלתי לשתות ולאכול שיעורים.

היה קשוח

נתנו לי בהנקה ביום כיפור אישור מלכתחילה לשתות לשיעורים והייתי חצי שנה אחרי לידה ועוד יחסית מחמירים אצלנו אז שווה לבדוק!

בכל מקרה אם מרגישים לא טוב ורואים שחור אפשר לשתות לפי רוב הדעות

לק"י

ויש אפשרות לשלוח שאלות פרטיות.

אם עוזר לך או לאחרות:

https://puah.org.il/yom-kippur-qa/

לא היה כזה קשה

אבל זה רק כי זה היה ילד ראשון... אם יש ילדים מעל זה משהו אחר לגמרי

חוששת מאוד מהצום, פעם ראשונה שאצום בהנקה...

האמת גם קשה לי החומרה הזאת של הצום, פשוט לא מבינה איך אפשר לחייב את כולם לצום כולל נשים בהיריון ומניקות ורק במקרים ספציפיים להקל, זה לא אנושי...

הלוואי שאמצא הקלות

הרב נבנצאל, הרב רבינוביץ זצ"ל

אפשר להתיעץ עם רבנים שפוסקים בגישה הזו אם מתאים לך.

אני יכולה להרגיע אותך שצמתי יום כיפור בהנקה בלעדית ובחודש תשיעי ובאמת היה בסדר ב"ה. אפילו הגעתי לנעילה

עם הכנה נכונה ומנוחה רוב הנשים יכולות לעשות את זה

אם יש עוד ילדים בתמונה- כמובן לדאוג לעזרה כמה שאפשר ואפילו על חשבון התפילה של בן הזוג

אז כמובן תמיד נכון לשאול ולקבל הנחיות אישיות

ולא כל הנשים מגיבות אותו דבר לצום

אבל זה לגמרי אפשרי

וכן. זה לא אנושי... זה הנחיה אלוהית והיא באה יחד עם ההנחיה שלא לצום במקרה של פיקוח נפש

והחלק האנושי פה הוא ללמוד ולקיים ולחתור להבנה המדויקת מה נדרש מאיתנו בכל מצב

אולי גם יעזור לך לזכור שהמטרה היא באמת לענות את הגוף. זה דבר חריג ביהדות באמת זה המועד היחיד מהתורה שבו זה המטרה, אבל כנראה שהקב"ה החליט שגם לזה יש מקום וזה בסדר אם הצום לא קל לנו (כמובן כל עוד לא מסוכן)

היא גם מתירה במקרים שצריך.

לכן כל אישה צריכה לשאול את רבותיה מה הדין במצבה.

ד"א, עונה גם לפותחת- צמתי יום כיפור 3 שבועות אחרי לידה, וזה היה הצום הכי קל שהיה לי!!! היה ב"ה שפע חלב. וזה לא היה לידה ראשונה

כך שגם היה לי במי עוד לטפל.

פשוט שכבתי כל הצום. הכנתי מטרנה ומנות שאובות לעת הצורך ופשוט לא היה בהם צורך.

אבל- יום אחרי הצום הייתי מאד חלשה. אז גם נחתי כל היום ואכלתי אוכל מזין וב"ה התאוששתי.

כשהנקתי גדולים יותר- הצום היה לי הרבה יותר קשה, ברמה שבאמצע הצום התחלתי שיעורים. 

וגם עברתי הריון תאומים בו נפסק לי לשתות שיעורים מתחילת הצום והנקת תאומות בהם נפסק לי שאסור לי לצום!!! והפסיקה אצלנו מחמירה מאד!

כך שהתורה אוסרת, היא גם הכי מתירה שיש.

וזה הזכות שלנו

פוסק שיעורים במקרה הצורך.

אף רב לא יגיד להגיע לעילפון כדי להתיר שיעורים.

להיפך, לרוב הגישה היא לשתות שיעורים לפני שגם זה לא יספיק ויצטרכו לשבור את הצום לגמרי.

הסיבה שלא כולם פוסקים להקל באופן גורף,

זה שלא כל הנשים חוות צומות אותו דבר.

לי למשל אין בעיה לצום בהריון,

אבל בהנקה אני לא מחזיקה מעמד. יש כאלו הפוך.

אז אין היתר גורף.

אגב, גם חיילים בכוננות בשעת מלחמה פסקו להם שיעורים. זה לא משהו ספציפי לנשים.

פשוט שיעורים הרבה פעמים מספק את הצורך הרפואי אז אין סיבה להתיר משהו שאסור דאורייתא אם אפשר להתיר משהו דרבנן שיכול ספק את הצורך.

חצי שיעור אסור מן התורה.

אבל ההבדל הוא שאיסור כרת הוא רק כשאוכלים בשיעור. ולכן אם כבר שוברים את הצום - מעדיפים להימנע מאיסור כרת כל עוד אפשר (ובוודאי במקרה כזה לא עוברים על איסור תורה, כי פיקוח נפש או אפילו ספק פיקוח נפש מתיר...) 

ההריונות שלי קשים מאד, הספיק לי פעם אחד שרב פסק רק לשתות לשיעורים ולא לאכול והרגשתי בצום וכמה ימים אחריו נורא ואיום, בהריונות הבאים אכלתי ושתיתי לשיעורים. בתחילה עוד היה חשוב לי לקבל אישור מרב (שכמובן נתן) בהריון האחרון כבר לא שאלתי, זה כבר היה לי ברור.

יש הרבה שלא יבינו, רק מי שחוותה את הבלתי אפשרי, מבינה שזה בלתי אפשרי.

אני צפויה להיות כמעט 7 שבועות מהלידה

הנקה מלאה

הרב אמר בלי להסס לשתות שיעורים מההתחלה ולא לחכות לקריסה

מרגיש לי נורא לצום ככה מלכתחילה

עוד מישהי קיבלה פסיקה כזאת?

מרגישה גויה בקטנה,

איך שותים שיעורים?

על פניו אני מרגישה ב''ה מצוין אז למה בדיוק???😐

אז אולי יש לי תקווה...

חשבתי שאין סיכוי

אז אמר

אישית, לא הייתי אוכלת ושותה אם מרגישה מצויין

אבל גויה את לא.

שצריכה לשתות בשביל החלב של הילד ובכלל לא עבורי..

אני יודעת שזה לא רווח

מתלבטת אם לבקש מבעלי לשאול רב נוסף

לשתות הרבה לפני

לנוח כל הצום

לקחת מורינגה לפני ומיד אחרי הצום

בין היתר מגביר חלב.

https://www.altman.co.il/article/herbs/herbs/%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%94/

רב של הבית כנסת בו בעלי מתפלל

תמיד אנחנו שואלים אותו את כל השאלות שיש לנו החל מהלכות שבת נידה או כל שאלה אחרת שעולה לנו..

מרגיש לי מוזר לשאול רב אחר אחרי שקיבלתי פסיקה מרב אחד 

וללכת לפי מה שהוא אומר

עדיין אני מסכימה איתך שמרגיש מוזר שאם את מרגישה מצויין אז למה לאכול ולשתות שיעורים.

ואם החשש זה חלב לתינוק

אז יש דרכים להתגבר על זה

ואם רואים שזה לא עובד אז את יודעת שיש לך היתר ויכולה בכך רגע ללכת לפי הפסיקה הזאת.

את יכולה לדבר איתו, להגיד שאת מרגישה טוב וההנקה הולכת טוב ולהתיעץ איתו

בגדול זה עניין של תפיסה- עד כמה חלב אם הוא פיקוח נפש לתינוק

לרוב הדעות אם תינוק מסוגל לקחת מטרנה ובקבוק אז סתם מניקה צמה כרגיל.

יש דעות שמתיחסות לחלב אם לעומת מטרנה כפיקוח נפש עבור התינוק ולכן אסור לפגוע בהנקה (לפעמים לחלק מהנשים הצום פוגע בהנקה וזה לא חוזר לעצמו)

אני חייבת להודות שאני ממש קשה לי לקבל את הפסיקה הזו כשכולם מעודדים אימהות שקשה להן שמטרנה זה בסדר ולא צריך להלחם על ההנקה כשהיא קשה מדי וכו.

באמת תוהה לעצמי מה הייתי עושה במקרה כזה אם הרב שלי היה פוסק כך...

אם כבר יצא לך לצום בהנקה והכל היה בסדר זה גם משהו להתיעץ עם הרב

ואולי בסוף יגיד אחרת

אבל בסוף- אם שאלת וביקשת פסיקה המטרה היתה לקבל את שיקול דעתו...

אני כן מאמינה בלחזור אליו ולדון איתו בנושא אבל אין טעם לשאול רב אחר. בשביל להחליט לצום את לא צריכה רב אחר ש"יאשר" לך עצם ההחלטה לשאול רב בגישה אחרת היא בדיוק כמו להחליט לצום והיא מתעלמת משיקול דעתו של הרב שלך

בין עידוד תמ״ל כשיש קושי לאמא לבין צום היא הסיבה

כשיש קושי לאמא, זה עלול לפגוע בתינוק, לכן מעודדים תמ״ל, כי מחיר שינוי התזונה קטן לעומת מחיר קושי משמעותי לאמא.

לעומת זה

צום לא אמור לפגוע בתינוק ולא אמור לשנות את התזונה שלו, גם אם התחליף מספיק טוב.

כמובן לא באה לפסול את דעתך היא לגיטמית וחשובה!

ובאמת היא משפיעה על פסיקות מסוימות

אבל גם דעות אחרות לגיטימיות וחשובות לא פחות... רבנים ורבניות עסקו בנושא לא מעט,כמובן עם ייעוץ וליווי של נשים שמבינות בזה וכל אחד מהם הגיע למסקנה אחרת לפי ההבנה שלו

(ולמי שהפמיניסטיות מגרדת לה, גם לי כמובן זה לא נכתב כביקורת, יש גם נשים פוסקות הלכה שהגיעו בדיוק לאותה מסקנה שמניקה סטנדרטית יכולה וצריכה לצום)

רב פסק

אבל את מחליטה שזו לא פסיקה רווחת

וגורמת לה לפקפק בפסיקה שהיא קבלה

של הרב שלה.

והיא עצמה מפקפקת בפסיקה של הרב שלה.. ואני מבינה אותה לגמרי

לא צריך ללכת אחרי כל הרבנים בעיניים עצומות. יש לנו גם שכל וגם לב. 

אחרי רב (קבוע) בפסיקה מקילה? אין שום ענין להחמיר (ע״ח תינוק)

אם היתה פסיקה מחמירה שלא מתיישבת עם המציאות, ברור שיש מקום למחשבה עצמית ושאלות נוספות.

את מכירה את כל הפסיקות של נשים מניקות 7 שבועות אחרי לידה? ממש לא עובדה

נורא עם החלב שלהן ועם התינוק.

זה מאמץ של חמישה ימים בערך (יומיים לפני ההכנות, יום הצום, ויומיים אח''כ להניק בתכיפות ולאכול טוב)

והכל עובר בשלום

אז כמובן אם זה לא הולך ככה ספציפית אצלה אז נהדר שיש את ההיתר

אבל יש פה מקום לאישה לא ללכת על ההתר הזה מלכתחילה וכן להתאמץ ולבדוק אם אצלה עובר בשלום.

אז ברור שאת לא יודעת מה קורה כשהן צמות

כדאי לדייק במה שכותבים

ממש מטריד ההכוונה שלך שהאישה צריכה ׳להתאמץ׳ למרות שקבלה היתר מקל.

אני פשוט הלכתי עם הרגשה של הכותבת

ואני חושבת שיש מקום לתחושות שלה, במיוחד בנוגע לצום ככ חשוב כמו יום כיפור.

ואין שום בעיה הלכתית ומוסרית להתאמץ בשביל מצוות. משום מה תמיד כשמגיע עניין צומות פתאום כולם נורא קופצים על כל מיני הקלות ואישה שמתאמצת בגבול היכולת והזהירות היא פועלת לא נכון.

אז נכון, היא לא חייבת לצום אבל אין שום בעיה אם תחליט שהיא רוצה להתאמץ..

לפני הצום כבר נקרא חולה שיש בו סכנה וכו' שאז אסור לו לצום מלכתחילה.

כאן

מדובר באישה ב"ה בריאה, מרגישה בכללית טוב ומניקה תינוק קטן.

אבל באמת שכל אחת תעשה מה שנכון עבורה 

גם רפואית גם הלכתית

רוב הנשים יכולות לצום בהנקה עם הכנה טובה ולהמשיך את ההנקה אחר כך תוך כמה ימים הכל מסתדר.

אם לא רוצים לתת תמל זה מצריך לשאוב, ומצריך לאכול לשתות ולנוח הרבה

אולי אפילו מבטל את בן הזוג מתפילה במניין

אבל זה אפשרי

ויש מיעוט שלא.

ברור שאם אישה יודעת על עצמה אחרת אז כבר לא שייך לגביה פסיקה כללית

אבל בהיבט של פסיקה כללית- ההבדל הגדול בגישות נובע מהיחס למיעוט הזה, עד כמה מוכנים לקחת סיכון ומה הסיכוי הסטטיסטי שלו

(ולכל הגישות יש מקום ויש הגיון הלכתי כמובן)

ברור שאם היתה סכנה ברורה לאם או לתינוק לא היו פסיקות שמורות לצום

אבל זה לא המצב

דבר ידוע ונכתב, בלי להביא מקור זה לא רציני.

אני מכירה שלדוגמא בבריסק מקילים מאד בצומות בגלל מקרה בעבר שפסקו למישהו שלא חש בטוב להמשיך לצום והוא התמוטט ומת.

על אותו משקל, מספיק שיש אחוז מסוים של נשים שמתקשות לצום בהנקה/ שהצום פוגע להם בהנקה, כדי להתיר לשיעורים מראש.

עד כמה מקרים פרטיים משליכים על הכלל ומה האחוז שמגדיר סיכון כסביר

פלוס- השאלה האם פגיעה בחלב היא פיקוח נפש בהינתן שיש תחליפים

ואין תשובה אחת נכונה

אבל אם מישהי קבלה פסיקה מקילה, אין שום משמעות ל׳התאמץ׳ להחמיר ועוד לכתוב שזו פסיקה שונה מה׳רווחת׳

זה היה הדיון אליו שרשרת את תשובתך

אם רק היה פוסק לה לצום והיא הייתה אומרת שאין סיכוי וזה יגמור לה את החלב, את היית אומרת לה לשאול רב אחר, נכון?

אז אם רב אומר לה לשתות לשיעורים (שזה איסור דאורייתא ומותר רק במצבים מסויימים) בשביל שיהיה חלב לתינוק, אבל היא יודעת שגם אם היא לא תשתה יהיה חלב לתינוק, אז למה לא לחשוב על זה שוב או לחדד לרב את הנתונים?

לא אומרת שהיא לא יכולה להיות שלמה עם הפסיקה, אם פסקו לה לשתות אז היא יכולה לשתות בלב שלם. אבל אם היא רוצה להחמיר כי קש לה לוותר ככה על המצווה, בעיני יש מקום לשאול ולהחמיר כל עוד זה לא פוגע בתינוק.

לעומת זאת, אם הפסק מקשה עלי, זה לא רק נושא הלכתי, אלא רפואי/ נפשי/ כל היבט אחר, ואז הפסק ההלכתי לא מספק אותי ואחפש תשובה אחרת.

או שאת מייחסת לרב מעמד מטאפיזי - שהפסיקה שלו קובעת את המציאות ההלכתית, ואז את מחויבת לפסק להחמיר ולהקל

או שאת מתייחסת לשאלת רב כאל ייעוץ הלכתי- ואז את מחויבת להפעיל שיקול דעת גם כשזה מרגיש לך החמרה מדי וגם הפוך

אני חלילה לא אומרת שלא להקשיב לרב!

אבל ברור ששיקול הדעת העצמי חשוב גם כאן

ואם הפסיקה לא מתיישבת ראוי לחזור ולבקש הסבר או להביא מול הרב את המקום שלי ואת ההבנה שלי של המצב מבחינתי ולפעמים זה באמת ישפיע על הפסיקה 

אני אכלתי ושתיתי לשיעורים

גם שבועיים אחרי לידה

וגם חודש+ אחרי לידה

בהנקה מלאה

לא הרגשתי שאני מסוגלת לצום ולא רוצה לסכן את החלב

ופנינו לרב שמבין בחשיבות הנקה ולא מחמיר ע"ח יולדות ותינוקות

מבינה אותך ממש.

הרב שלנו גם פוסק ככה ואפילו בגילאים הרבה יותר גדולים- כל עוד התינוק יונק. תמיד בשלב שהם גדלים (שנה +) זה קשה לי... ואני כמעט "מתפתה" לצום. ואז בעלי מזכיר לי שזו הפסיקה של הרב שלנו וככה אני עושה את רצון ה'. וכל לגימה שאני שותה אני מברכת ויודעת שזה רצון ה' ממני ספציפית ברגע זה. אני גם ממש מקפידה לשתות מתחילת הצום וכל 10 דקות ככל יכולתי, כדי לקיים את הפסק במלואו ולוודא שהחלב לא יפגע.

שאלתי שכנה שפגשתי

ששייכת לקהילה אחרת לגמרי

אמרה שזה הפסק שגם היא קיבלה בעבר בהנקה

מבינה אם ככה שאני לא היחידה במצב הזה.

בעז''ה, שבורא עולם יקבל את ה ''צום'' הזה כמו שהוא..

אגב, את שתית ממש מתחילת הצום אני מבינה

לא רצית לצום לפחות עד הבוקר?

רציתי (ורוצה) גם לצום את כל הצום.

אז מה?🙂

הרב פסק לי לשתות לשיעורים מתחילת הצום. אז קודם כל זאת הפסיקה.

הסיבה שפסק לי ככה זה בשביל שהחלב לא יפגע, לא בשבילי. יש לי אחריות אז אני לוקחת אותה ברצינות ולא לוקחת סיכון.

באיזשהו מקום היתה לי הרגשה שאם אני לא אשתה מתחילת הצום אז אני "מזלזלת" בפסיקה. יש סיבה שאמר מתחילת הצום.. בסוף שיעורים זה לא כמו לשתות כרגיל, ולכן אני "אוספת" שתיה לשיעורים מתחילת הצום ככה שיהיה מספיק לחלב שלי.

ה טובה

אחרי שקראתי כמה תגובות.

לפי איך שאני רואה והדרך שבה הוצגה לי הפסיקה לשתות לשיעורים- זה *לא* הקלה הלכתית. זאת החמרה בפיקוח נפש ובבריאות תינוק. ולכן גם חשוב לי לשמור את הפסיקה שקיבלנו.

אנחנו לא מדברים פה על הקלה כדי שיהיה יותר קל, ממש לא. בכללי הרב ששאלנו לא פוסק כדי שיהיה קל.

אתן דוגמאות נוספת של פסיקה מאותו רב- בעלי מתנדב "איחוד" ושאל את הרב אם כשהוא חוזר ממקרה בשבת הוא צריך לחזור ברגל או שמותר לו לחזור באוטו. תשובת הרב היתה שיחזור באוטו- "מה יעשה אם יהיה לו עוד מקרה בשבת?". וזה בעיני דומה- גם כאן מותר משהו שאולי נראה הקלה כדי להקל על בעלי, אבל באמת זאת פסיקה לצורך פיקוח נפש.

וככה עשיתי

אכן זאת לא הפסיקה הרווחת אבל יש רבנים שפוסקים כך

אני גם אגיד שהרב שפסק לי כך הוא רב גדול ומקובל מאוד 

אצל רוב הדעות ומגזרים

זה עדיין נחשב פסק הלכה

ולא מוריד מגדלותו של הרב.

ומתחברת גם להסברים של @מיקי מאוס

לגבי המחשבות על הפסק ואיך להתנהל מולו

והרגשתי ממש לא בסדר.

הוא אמר לי שאני צריכה לעשות את זה לכתחילה, וכמו שיש הוראה לצום יש גם הוראה לשתות שיעורים

כל אחת מכירה את עצמה כמובן וגם כל אחת והפסיקה שהיא הולכת לפיה. אני אספר מהניסיון שלי- בתשעה באב הייתי עשרה ימים אחרי לידה, לפי הפסיקה שקיבלתי (לא חיפשתי הקלות מיוחדות) אני מתחילה לצום וברגע שאני מרגישה לא טוב או שהחלב מתמעט אז אני שוברת את הצום. צמתי עד שש בערב, שעתיים לפני סוף הצום שברתי, כי רק אז הרגשתי שאני מתחילה להרגיש רע. ברוך ה' היה לי חלב, לא נתתי שאוב בכלל כל הצום הזה, ולא פגע בהנקה בכלל. שבוע וחצי אחרי לידה.

יום כיפור הייתי חודשיים וחצי אחרי הלידה (אותו ילד) צמתי את כל הצום והוא כן קיבל כמה בקבוקים שאובים (נראה לי שניים. פשוט כי הלכתי לתפילה ובעלי שמר עליו), אחרי הצום כן הייתה יממה כזאת של כמו קפיצת גדילה כי קצת התמעט החלב אז הנקתי המון ביום שאחרי וחזר רגיל. ברוך ה' המשיך שפע חלב אצל הילד הזה (יותר מהילד הבא אחריו שנולד אחרי כל הצומות וצמתי לראשונה בתשעה באב כשהוא היה בן תשעה חודשים).

כדי שלא תצטרכי לשבור אותו.

וגם הקלות של חולה שאין בו סכנה.

בקיצור, זה דיי סיוט, היה לי את זה 4 (!!!) ימים אחריי לידה.

אכילה ושתיה לשיעורין. תשאלי רב❤️ 

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!