•אני מסכימה עם זה שאין מה לכפות עליה להגיד שלום אחרי שאתם מסבירים את החשיבות של זה. זה שלה, וגם אם היא תעשה את זה כדי לכבד אתכם זה שוה כקליפת השום בעיני, ילדים כאלה יגלגלו עיניים תוך כדי או יעשו את זה כל כך מעליב וגם לא באמת יבינו במהות למה זה חשוב. לא ללחוץ שם.
•אם יש לה שיח פתוח איתך, ואת כתובת לשיתופים, זה מצוין. מציעה לנסות להכניס שיח ריגשי בתוך כל הפיטפוטים האלה, תחשבי שאת עכשיו במקום המורה, איך היית מגיבה, לָמה? איזה התנהגות של המורה היתה הופכת אותה ממעצבנת בעינייך לשוה? כשהחברה עשתה כך וכך ואתן ראיתן את זה, מה את חושבת שהיא הרגישה? איך היית רוצה שיגיבו אם היית את עצמך במקומה?
לא להתנפל עליה עם הסגנון הזה. להתחיל משאלה אחת כזו בתוך שיח שלם סתמי. אם היא זורמת לפתח את זה, אם היא נסגרת להמשיך הלאה. אני בטוחה שעצם השאלה כבר תתחיל לחלחל אצלה מתישהו, תרגיל אותה מידי פעם להסתכל על סיטואציות דרך העיניים של האחר.
•מול ההורים המתקשרים של הבנות שנפגעות ממנה, תביעי אמפתיה, תבקשי סליחה ותגידי שאת מבינה מאוד את הפגיעה ואת זה שההתנהגות שלה לא יפה, אבל אל תבטיחי בשמה כלום, תגידי שאת מודעת לסגנון הזה שלה, שזה כואב לך, שאת מנסה להשפיע עליה לשנות את זה,אבל בסוף את עושה מה שאת יכולה ואיך היא תבחר להתנהג בסוף זה שלה. והייתי מוסיפה, אבל תעודדו אתם את הבת שלכן למצוא חברות טובות שיוכלו להעמיד במקום בנות שמתנשאות. להגיד להן בפנים- זה לא יפה, להגיד להן, אנחנו לא מוכנות לשחק את המשחק של ריכולים מאחורי הגב, חבל שאת מקלקלת לעצמך. זה אולי צעד יותר קשה, ואת כמובן לא חייבת, אבל כאילו לגבות אותם לעודד את הבנות להעמיד מראה למי שלא מתנהגת אליהן יפה.
•אני לא יודעת אם שייך בשיחות איתה, אולי דוקא שתשמע את זה מכם לא בדיבור ישיר איתה, אבל אצלנו בבית זו אמירה שחוזרת פעם ב... לילדים. אני חושבת שזה נותן הרבה. 'אתם יודעים שהמורים באים לבית הספר כי הם רוצים בטובתכם? אתם מאמינים שאין להם שום רצון שתיכשלו והם דוקא מאוד רוצים שתצליחו? את יודעת שאם תפני אליה, תסבירי למה הפעם לא הצלחת לסיים משהו שהיא נתנה, ואם את יודעת שהיית לא בסדר אז אפילו תגידי לה, אני יודעת שיכולתי להתקדם ולא עשיתי את זה בזמן, אבל מה אפשר לעשות כדי שאני לא אפסיד את הציון של זה (או כל דוגמה אחרת)- סיכוי טוב שהיא תתייחס מאוד ברצינות לבקשה שלך ותבין שאת לא באה לריב איתה?
ובכלל, מידי פעם אם אתם כהורים תמצאו הזדמנויות לפרגן למורים, להגיד להם מילים טובות, לצ'פר אותם לקראת ראש השנה או פורים או להביא להם פחית קרה ועוגיות לאסיפת הורים, זה כבר שם אותם בעיני הילדים כמי שיש מה לכבד אותם ואת העבודה שהם עושים. זה לא שילד חייב להתחבר למורה שלו, ואם הסגנון של המורה לא אהוב עליו- קורה, והוא לא צריך לעשות שום דבר בכח. אבל מורים הם אנשים מוערכים בבית וחייבים בכבודם.
•בעניין האגואיסטיות ומה יוצא לה מכל מיני עזרה בבית, בעיני חשוב לחזור על המסר שהאדם הוא לא חי לעצמו. הוא חלק מחברה, והחברה משמשת לו לעוגן בהרבה הזדמנויות גם כשהוא לא יודע לשים לב לזה. המשפחה היא חברה קטנה ואינטימית, ואם את חלק זה לזכות ולחובה, והרווח שיש לך עכשיו שתעזרי הוא שאת ממש חלק מאיתנו. כמו שאת עכשיו יוצאת מעצמך למען המטרה להגיע לשבת מאורגנים בזמן, ככה הבית נרתם לטובתך כשיש לך ארוע שאת לא רוצה להפסיד ומישהו מקפיץ אותך או האחות נותנת לך להשתמש בחולצה שלה או את לא תוקעת אותה עם בקשות שיעכבו אותה והיא תפסיד. וזה הרווח הכי משמעותי בשבילה לחיים. ואפשר להרחיב את זה למעגלים הבאים, את מרגישה חלק מחבורה של חברות ואתן נותנות תמיכה אחת לשניה, וזה יקבל משמעות נוספת אם תשתמשו בכח החבורה הזו כדי להועיל ולשמח אחרים ולא להיפך. זה בונה אותנו להיות אנשים טובים, ואם חלילה יבוא יום שדברים לא ילכו כמו שרצינו, החבורה תוכל להרים אותנו ולכן להיות חלק, וחלק שלא מרחיק אחרים אלא רוצים בקרבתו זה כל כך חשוב וכמו שכבר ציינו, זו מתנה מה' שזכית להיות עם חבורה שכיף לך איתה, תשתמשי בזה לתועלת.
הארכתי.. מקוה שיש פה נק' שאפשר להשתמש בהן, אבל תעשי כחכמתך, תמצאי אם זה דברים שמתאים או איך מתאים לבת שלך לשמוע, אַת האמא, את יודעת. בהצלחה. ולעולם אל תפסיקי לראות במה היא טובה ולהביע את זה באזניה.
אלא שזו הייתה כבר סעודת הבוקר...)