כולל יחידת דיור כמובן,

את כמו עוד ילדה שלה מבחינתה.

קל וחומר בעלך שהוא באמת בנה, כל עוד הוא גר אצלה בבית אז היא לא מפנימה שהוא כבר ילד גדול שפרש כנפיים.

טוב, כי הוא באמת לא פרש אותן... הוא נשאר בקן.

בקיצור,

אי אפשר לגור בבית של ההורים ואז להתלונן שהם שתלטנים.

לא טוב לכם? תגורו בדירה משלכם.

גרנו שנתיים ביח"ד של חמי וחמותי.

ועוד חצי שנה אצלם בבית ממש.

מעולם לא התערבו כך.

כך שמה שהיא מתארת כאן זה הרבה יותר קשור לאופי מאשר לעצם זה שהם גרים ביח"ד שלהם.

הזוג יחד צריך לשים גבולות.

בטעם טוב. בלי לבייש ולפגוע

אבל גבולות

יש הורים כאלה ויש כאלה,

אם אתה בבית שלהם אז אתה צריך להתמודד עם איך שהם מתנהגים.

משל למה הדבר דומה?

מישהו יכתוב שאשתו מתנהגת בצורה x. אני אגיב לו ואכתוב משהו על ההתנהגות הזאת. 

ואז אתה תבוא ותגיד ''לא נכון, אשתי לא מתנהגת ככה''. מה הסתירה? הרי לא לך הגבתי... ברור שלא כל האנשים בעולם מתנהגים אותו הדבר...

 לאו דווקא גורם שיתערבו.

זה קשור לאופי.

כמובן שאם גרים לידם זה יכול לעלות את רמת ההתערבות.

אבל הפתרון הנכון (לדעתי) הוא לא מעבר דירה.

אלא הצבת גבולות. כמובן בצורה נעימה ויפה 

אבל אם זה האופי, אז כשגרים בבית שלהם - צריך להתמודד עם האופי הזה או לבחור לעזוב.

קשה לשנות את ההורים שלנו, זה לא מתפקידנו.

אותו הדבר כלפי בחורים יוצאים בשאלה או חוזרים בתשובה - בבית של ההורים שלך הם הקובעים, לא תוכל לשנות אותם וזה לא מתפקידך. 

רוצה עצמאות? רוצה לעשות מה ש*אתה* רוצה בדרך שלך? מעולה, תתחיל לשלם שכ"ד בשוק החופשי...

זה כמובן לא אומר שאין הורים שגם בתוך הבית שלהם, יאפשרו חופש מוחלט לילדיהם ולא יתערבו בענייניהם.

אי אפשר שפשוט תצאו ותקונ מה שבא לכם? 

כמובן שאחר כך תצטרכי לנתמדד עם הערות על מה שקנית, ובטח אחרי הלידה גם תצטרכי להתמודד עם הערות על מה לעשות ומה לא לעשות וזה ישגע אותך. אבל אם זה האופי שלה ואתם גרים צמוד, אין לך מה לעשות עם זה יותר מידי. את לא יכולה לחנך אותה. את יכולה רק לעשות מה שנראה לך ולא להתרגש מהערות. וכמובן- את יכולה גם להתרחק פיזית ופשוט לגור במקום אחר

לבקש מבעלך שידבר איתה בעדינות. אני מניחה שיש כל מיני אנשים אשר שונים באופיים והיא לא תשתנה 180 מעלות אבל אולי עם קצת הסבת תשומת לב היא קצת תוריד פרופיל.

והמלצה אישית שלי בנוגע לסיטואציה הספציפית שתיארת, פשוט לא לעדכן אותה כשאתם יוצאים ולאן אתם יוצאים. סה"כ מדובר בקניות, לא מבינה למה ההורים צריכים לדעת על יציאה כזו.. אפילו את אמא שלי אני לא מעדכנת כל פעם כשאני יוצאת לקניות אם זה לא קשור אליה. משתפת רק אחרי. אמא שלי קונה את מוצרי התינוקות לבית שלה שיהיה לנכדים ואני ובעלי קונים את המוצרים לבית שלנו. הורים יכולים לייעץ מרחוק אבל לא לקבוע וכמובן לא להיות פיזים בקנייה אם זה לא בא ממכם.

בהצלחה!

אבל הם מעדיפים להחליט לבד ושלא תבוא איתם

ואז לומר לה שיצאתם ובדיוק ראיתם חנות של תינוקות ונכנסתם ומצאתם דברים

ובאסה שהיא לא הייתה אתכם 

ולעבור הלאה 

לא תמיד מתכננים מראש 

האמת תמיד עדיפה 

נתחיל מהסוף- לגור עם ההורים זה דבר לא פשוט ומאתגר שלא מומלץ מלכתחילה, ונשמע שאצלכם זה כבר מתחיל לצוף.

זוג צריך סביבה נקיה ופנויה כדי להתמקד אחד בשני ובבניית הזוגיות,

ולאחר מכן גם ההורות,

בלי אתגרים שעלולים ליצור מורכבויות כמו הורים שמרגישים מחויבים אליהם, או שמרגישים מתערבים מדי או פוגעים בפרטיות.

גם אם זה חסכוני בכסף, ממליצה ממש, אם זוגיות בריאה וטובה חשובה לכם, לשקול לעבור למקום נפרד שבו תבנו את הבית שלכם יחד בלי אתגרים מהסוג הזה.

ברמה הפרקטית-

ללמוד לשמור כבר כאן ועכשיו על הגבולות שלכם, ועדיף שבעלך הוא זה שיעשה את זה מול אמא שלו

להגיד לה בצורה יפה, תודה רבה אנחנו רוצים ללכת היום לחנות רק שנינו כחוויה זוגית.

וגם אם היא לא תאהב את זה

לזכור שזה שלכם  וזה החיים שלכם.

וכשתלמדו לכבד את המרחב הזוגי שלכם ולשמור עליו,

בע"ה גם היא תתייחס אליכם ככה.

תהיי מהצדיקות האלה שכותבים עליהן ספר אחרי ה120 שלהן. שמספרים עליהן שההטבה לזולת עמדה בבסיס חייהן. ואם אף אחד לא יספר, אז המלאכים יספרו זה לזה: זאתי, כל מי שהיה לידה תמיד היה יוצא מאושר. אפילו חמותה שהיתה כל הזמן דוחפת את האף ומתערבת לה בחיים עם גחמות ילדותיות, גם היא יצאה ממנה עם חיוך. ולא שהיה לה קל, היא רצתה לקנות עריסה בצבע לבן, וחמותה בצבע התעקשה לקנות בצבע קרם, והיא בכל זאת ויתרה! ולא רק שהיא ויתרה, אלא שהיא עשתה את זה עם חיוך. חמותה אפילו לא ידעה שהיא ויתרה!

אולי במבט ראשון זה נראה כמו חיים של גיהנום. אבל במחשבה שניה אלה חיים של גן עדן, כבר בעולם הזה, גן עדן של מידות טובות

אבל היא צריכה לענ"ד להיות כנה עם עצמה לגמרי אם היא במקום של הויתור הזה בלב שלם.

כי אם לא, התסכול, המרירות והזעם - "ישפריצו" לה החוצה - מול חמותה, ואז העניינים מול חמותה יסתבכו עוד יותר, עלול להגיע אפילו לאיבה ח"ו.

מסכימה מאד עם הצורך והאומץ לשים גבולות, בעדינות, בנימוס ועם הבנה שזה לטובת הזוגיות שלהם, ואפילו לטובת חמותה במידה מסויימת (מונע ממנה לספוג עצבים שעלולים באיזשהו שלב לצאת עליה...).

שרית יורב

מטפלת זוגית ומשפחתית

יכול להיות במקרים מסויימים חימתי...

תתצטרכי לעזוב כמה שיותר מהר. היא לא תשתנה. וזה יהיה יותר גרוע.

שלה בחיים מאפשר לה לתת לכם עצות לטובתכם. האינטנסיביות של זה שמעיקה עלייך היא פועל יוצא של המגורים הצמודים.

לדעתי כל עוד אתם מקבלים את היתרון הזה של ניצול יחידת הדיור אצל ההורים, כדאי להתגמש ולקבל התערבות טבעית במידה מסויימת, אבל 

על מנת שהיא לא תהיה כל כך מעיקה (לדעתי חמותך לא מרגישה בכך וכמו שכתבתי מתכוונת לטוב), כדאי שבעלך ידבר איתה ויודה לה על העזרה ויסביר

שיש דברים שאתם רוצים לבחור לבד, ובמקביל הקפידו לצאת לקניות או למקומות אחרים מבלי להודיע - חשוב להטמיע את הנורמה הזו.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...