היא נמנעת בגלל שקשה לה?

קושי הרבה פעמים מוביל להימנעות, אפילו בצורה לא מודעת.

זה ממש מתסכל אותנו ההורים, שצריכים להתמודד עם זה.

אבל עוזר לי רגע לחשוב דרך העיניים של הילד, להבין שהוא לא עושה או לא רוצה כי באמת ממש קשה לו. ולא מאף סיבה אחרת.

ואם קשה לו אז הוא צריך עזרה וכלים איך להתמודד.

וכאן צריך לחשוב מה בדיוק קשה, ומה יכול להקל.

אם קשה לה להבין את החומר - לחשוב איך ללמד בצורה שתבין

אם קשה לה לשבת הרבה זמן - לחשוב האם יש אפשרות לאוורור או למענה בבית הספר. בבית לקצר את הזמן של הלמידה לזמנים קצרים שהיא תוכל לעמוד בהם.

באופן כללי, לנסות ליצור חוויות של הצלחה. אפילו אם לך זה נראה קטן. לפתור תרגיל קצת יותר קל, העיקר שתראה שהיא יכולה לבד.

ואם יש אכן הפרעת קשב / התנהגות, נראה לי הכי חשוב לטפל מקצועית כדי להצליח להקיף את כל ההיבטים של זה וכדי שגם בבית הספר ידעו לתת לה את מה שהיא זקוקה לו

ולכן אני מחלקת את זה לחלקים, ולא מקפידה על כל השיעורים, אבל יש מקצועות שקצת פחות עובר לי בגרון לוותר עליהם.

ואני כל הזמן מתלבטת בין לראות את הקושי ולהכיל לבין לדחות אותה קצת מעבר ליכולת שלה כדי שתראה כמה מסוגלת.. כי בעיניי הקושי שלה יותר בראש מאשר בטכני, ונכון שלא קל לה לכתוב אבל היא עדיין עושה את זה בקלות יחסית, ואני לא מקפידה על כל כללי הכתיבה וממש מוותרת על כל מה שלא חובה בעיניי.

וואו. סיוט!!! סיוט!!!

כל אחר הצהריים היה פה בכיות, תלונות, מנגינת התלוננות, קללות (כולכם מטומטמים 🥺😳 לאחים ואחיות שלה) בגלל שהיא לא סובלת את השיעורי בית.

ואני עוזרת תומכת ומסבירה ומקילה עליה כי קשה לה לכתוב המון אז קצת עושה במקומה פה ושם. אבל הרגשתי את הצער והעצבים עד סוף הערב בגלל ההתנהגות שלה.

לא באתי לתת עצות רק להזדהות.

אבל פעם בשבוע לא להגיע זה המון! אצלי הם התחילו לבקש להישאר בבית ואני לא מרשה, יותר לקראת אמצע שנה פה ושם אני מאפשרת אבל ממש חד פעמי. יום כיף או משהו כזה. בעיני, ברגע שמאפשרים יציאה מהגבול זה אח''כ כל יום מאבק.

היא לא מבקשת להישאר, היא פשוט נשארת..

אני לא יכולה לקחת בכוח.

איך היא בקריאה? בחשבון?

אם הרמה שלה טובה - לא הייתי רבה איתה על ש"ב. משאירה למורה לטפל בזה אם מתחשק לה 🙊

אבל אם הרמה לא משהו זה כן גיל קריטי לתרגל קריאה וחשבון.

לגבי לא ללכת, שמתי לה שכשאני מאפשרת פעם אחת, נכנס להם למודעות שזו אופציה, ואז כבר מגיעה גם הפעם השניה השלישית והרביעית. אם אני נחרצת שאין כזו אפשרות בכלל - גם אצלם זו אפשרות לא קיימת וזהו. לכן לדעתי כדאי 'לחתוך' ולא לאפשר להישאר בבית.

היא מקבלת לכתוב בעיקר בתורה, ברמה של 3 שאלות פעמיים בשבוע, קשה לי לוותר על זה כי זה התרגול כתיבה כמעט היחיד שלה..

בעברית היא כמעט לא מקבלת שיעורי בית

וחשבון גם לא מקבלת הרבה, אבל גם צריך להתחנן שתעשה ופה אני פחות מקפידה 

לקבוע זמן לשיחה מסודרת איתה

רק שתיכן בחוץ

שעה בשבילה

לשמוע מה עובר עליה

אח''כ לשבת לשיחה שקבעת מסודר מראש עם המחנכת

לדבר עליה

איך בכוחות משותפים הבית והביס תעלו אותה לכל טוב.

ומסכימה עם אשר האימהות לגבי 'לחתוך'

כן לאחרונה קרה אצלנו גם הרבה שרצתה להישאר

בעקבות עצה מגננת חברה -

ישבנו לשיחה בזמן רגוע.ושאאלתי אותה אם כיף לה בביסא ם באמת רוצה להפסיד

אחרי כמה דיבורים סיכמנו שאתן לה יום חופש פעם בשלושה שבועות, אבל בשאר הימים הולכים בשמחה

וגם- שעל יום חופשי מסכמים מראש ולא מבקשים בשום פנים באותו בוקר..עובד חלקית בינתיים....

בהצלחה בכל מקרה יקרה!!!!

היא בכיתה ב לא בגיל ההתבגרות

ומה זה לדבר על ליבה?

היא עושה מה שההורים אומרים וזהו

בגיל הזה לא משכנעים ומחכים להסכמה ורצון

ילד אמור לעשות דברים מסוימים גם כשהוא לא רוצה כי זה מה שצריך לעשות ואין פה עניין של דיון

לכולנו הכי קל להישאר במיטה בבוקר, גם לאדם מבוגר נחמד יותר להמשיך לישון ולא ללכת לעבודה אבל בחיים יש מסגרת של גבולות

תפקיד ההורים בגילאים הצעירים הוא גם להרגיל למסגרת של שגרה וגבולות בריאים

כמובן כל זה מתוך הנחה שאת כותבת שכשהיא כן הולכת החוויה הכללית היא טובה ואין קושי חברתי לימודי אחר משמעותי שאז צריך לבנות תוכנית התערבות מותאמת

במקרה שבסה"כ טוב לה אבל לפעמים "לא בא לה" אז הורה אמור להציב גבול של התמדה ושגרה ואחריות.

זה מתבטא בעוד תחומים ההתנגדויות שלה?

מה בעלך אומר לגבי זה?

אולי כדאי לשקול הדרכת הורים?

היא בכורה אגב?

בעלי ואני באותו ראש בקטע הזה, כי היא מאוד מבלבלת ויש ימים כמו היום שמכונה ראשונה לבין ימים שלא רוצה ללכת, ימים שהיא ממש זורמת ומקבל  לימים שהיא מתנגדת לכל דבר.. אז כשיש ימים כאלה, שהם לא הרוב ב"ה אנחנו קצת חסרי אונים.

היא אמצעית ולא היה לי שום דבר דומה לזה עם הגדולים, וגם הקטנים לא מראים סימנים כאלה

ופשוט לא הולכת, מה תעשי? תגררי אותה בכוח?

זה לא תמיד כזה פשוט ולא תמיד הילד עושה מה שההורים אומרים וזהו

בין ילד שעושה כמו שההורים פשוט אמרו לבין ילד שמחליט לבד מה הוא עושה על דעת עצמו

רוב הילדים הם איפשהו באמצע

הם מגלים התנגדות לדברים מסוימים ברמה כזו או אחרת ובדכ ההורה יצליח לנתב אותם לגבול הבריא

על ידי חיזוק חיובי, עידוד, תקשורת מקרבת, הפעלת סנקציות, שימוש ביצירתיות וכו...

מההודעה של הפותחת לא הצלחתי להבין מה קורה כשהילדה מתנגדת ללכת לבית ספר

כי כוח ההחלטה הוא לא בידה

ההורים הם אלו שמחליטים

היא יכולה כמובן להתנגד

אפילו להתנגד מאוד

אבל האם בכל פעם שהיא מתנגדת זה אומר שכוח ההכרעה לא ללכת פשוט עובר אליה?

כי בגיל הזה רוב הכוח היחסי הוא אצל ההורה

ולפותחת @שופטים - אני מדברת מהשטח לא מהתיאוריה, אני נתקלת כיועצת בהפרעות התנגדות גם בגילאי העשרה, ושם זה יותר מורכב. צריך להגיב נכון כבר מהגילאים הצעירים, כי הפרעת התנגדות בגיל בוגר היא כבר קשה יותר לטיפול. כמובן תמיד אפשרית.

לכן שואלת מה קורה שם כשהיא מתנגדת? מה אתם מנסים לעשות? והאם קיבלתם הנחיית הורים?

צריך לזכור שאנשים הם חומר גלם גמיש מאוד

הם משתנים כל הזמן

המח שלנו הוא איבר סופר גמיש

יש מחקרים שמדברים אפילו על שינויים שאנשים עושים שמגיע עד רמת הדנא

לא סתם הקב"ה נתן לנו את כוח התשובה

אדם יכול לשנות אפילו את העבר

ובתוך אוכלוסיית בני האנוש

ילדים הם קבוצה עוד יותר גמישה ומלאת פוטנציאל

לכן ישנן הפרעות שרשמית לא מאבחנים עד גיל מסוים בגלל שזה עוד יכול מאוד להשתנות.

לפעמים אבחון עוזר מאוד לקדם תוכנית התערבות מדויקת שמונעת תסכולים ובכך מעודדת תחושת מסוגלות ומשפרת מוטיבציה

ולפעמים אבחון עלול לקבע הגדרה מסוימת באופן פחות רצוי ומיטיב

בכל אופן כדי לאבחן הפרעת התנגדות יש צורך באבחון מומחה של פסיכולוג או פסיכיאטר

המטרה היא לקבל סט כלים שמתאים לסיטואציה כדי שיהיה קל יותר לכל המעורבים בעניין.

למרות שבטח כלים שמתאימים להתמודדות עם הפרעת התנגדות יכולים לעזור גם להתנהלות עם ילדים "סתם" עקשנים ודעתניים, אז האבחנה לא בהכרח קריטית.

שוב תודה

אני יודעת על הפרעת התנגדות וגיל ההתבגרות וגם מכירה מקרה מצער מאוד מקרוב, אז מאוד חוששת מזה, קיבלנו המלצה על הדרכת הורים על ידי מומחית להפרעת התנגדות, אמורים ללכת אחרי החגים. מקווה שיהיה לתועלת.

זה גם ייתן לכם כלים בעז"ה

אבל גם יחזק אתכם כי זו התמודדות לא פשוטה

ואתם לא צריכים להיות עם זה לבד

וזה שהיא בסה"כ שמחה ללכת לבית הספר ויש חיבור טוב עם המורה וזה שהיא מתחרטת לפעמים שלא הלכה זה נקודות פתיחה מצוינות לעבוד איתן!

שמשפיע על כל החוויה בביה"ס ובבית.

בטח בכיתות א-ב ששם יש שיעורי בית כמטרה בפני עצמה, ולא כאמצעי.

לפעמים הילד עייף מההתמודדות, אין צורך בקושי נוסף על זה כדי להתוות לו דרך מתאימה לטיפול הבעיה מהשורש במקום לדחוק אותו למקום שמתסכל אותו.

אבל ילד שמתרגל בגיל צעיר להחליט מתי הוא הולך לביהס ומתי לא זה בעיה שאח"כ מאוד קשה לתקן

ההימנעות מייצרת עוד הימנעות ומקשה על פיתוח היכולת להתמודד ופתח תחושת מסוגלות 

בגיל הזה ההורה צריך להוביל את הטון ברגישות ובנחישות.

אבל לא להסתכל על זה כפינוק, אלא קושי אמיתי שצריך להציף ולתת לילד גב.

אם צריך גם לדבר עם המורות והיועצת שירפו מהלחץ.

אבל לא להגיד לו אתה חייב ללכת ולהתמודד עם מה שיבוא.

זה גיל שהם כ"כ מוכנעים, מה שהמורה אומרת הוא קודש קודשים, וכשזה מעלה להם קונפליקט מול היכולות בפועל, זה מוביל לקושי גדול שצריך לעזור להם לפרק אותו.

בעיני ילד לא צריך להרגיש מאויים כי הוא לא הכין ש"ב או לא הביא ספר, גם כשהבעיה היא כרונית.

ויש ילדים שלוקחים את זה כ"כ קשה, עד סיוטים בלילה. אז ברור שיש גם הימנעות מללכת לביה"ס.

זה לא כמו שהצגת את זה שלכולם קצת קשה לקום בבוקר. זה קושי מסוג אחר שילד צריך להרגיש שיש לו תמיכה.

מה עושים עם זה בתכלס, מן הסתם תלוי כל מקרה לגופו.

יש ילדים שקשה להם לגייס את עצמם להתחיל משימה

במיוחד ילדים עם הפרעת קשב, זה די קלאסי

אני לפעמים עוזרת להם להתחיל משימה על ידי זה שאני מבקשת מהם רק להראות לי מה העמודים שצריך לעשות או רק להוציא את הספר או שאני בעצמי מוציאה וקוראת כבר את השאלה הראשונה, אפילו מגלה להם או מרמזת באופן גס על הפתרון למשימה הראשונה כדי לפתות אותם לקפוץ למים ואז משם הם כבר בד"כ זורמים יותר בקלות

שהפרעת קשב היא לכל החיים

משמעות הפרעת קשב היא חשיבה והתנהגות שונה, בגלל קושי בקליטה, עיבוד, ישום והתמדה.

רוב הפעמים הפרעת קשב מביאה איתה ליקויים/קשיים נוספים (לימודיים/ התנהגותיים/ רגשיים)

כיתה של 30 ילדים, רועשת ומבלבלת מדי עבור הפרעת קשב, ויוצרת קושי ותסכול, גם אם נראה לעיתים שהם מסתדרים.

בעיניי הפתרונות הם:

1. לצרוך הרבה חומר שמדבר על אופן החשיבה והתחושות של הפרעת קשב, כדי להיות בצד שלהם, להבין כל קושי.

2. למצוא טיפול תרופתי שיאפשר השתלבות בכיתה בלי קשיים גדולים ותסכולים

3. לתת עזרה מקצועית בתחומים שצריך

4. לתת הקלות יזומות, בהבנה שהמתכונת הרגילה קשוחה להם

אצלי הילד בכיתה ח׳ מקבל כמובן ריטלין (מכיתה א׳) ועזרה מקצועית לימודית מקיפה, בנוסף, אנחנו מאפשרים לו להשתחרר פעם בשבוע באופן קבוע. 

אני פשוט חושבת שאולי בשביל יום בשבוע זה מוקדם מדי ואפשר לנסות דברים אחרים..

אבל באמת שאתמול היה יום קשוח שהרגשתי שממש פוגע לנו בקשר אז אני כבר לא בטוחה.

היא לא במצב של עזרה מקצועית בלימודים ב"ה,  פשוט צריכה לתרגל כדי שיהיה יותר שוטף וחלק. אין איך לברוח מזה, בלי תרגול זה תמיד יהיה יותר קשה.

כמו שכתבתי בתגובה אחרת, אני מתקשה לשים את הגבול בין הקלות יזומות לבין ויתור שיגרום לה לא למצות את הפוטנציאל שלה   

להפרעת קשב הכל יותר קשה והפוטנציאל במובנים מסוימים יותר נמוך, לחץ לרוב גורם לעשות פחות מהפוטנציאל שלהם, יש להם דרך אחרת.

רוב המידע על קשב, מדבר על פתרונות, אבל יותר חשוב להבין את הלך המחשבה שלהם, להבין את הקשיים הנסתרים, כשהקשיים הופכים לגלויים, התסכול כבר עמוק והרבה יותר קשה להתמודד.

וכל הכבוד על הסבלנות להסביר בנחת.

הצלת נפשות, אשרייך.

אגב אנחנו לא מטופלים תרופתית, אבל הדגש פה הוא לא על הפתרון שיכול להשתנות ממקרה למקרה,

אלא על הדרך והתמודדות. וההבנה בכלל מה עובר על הילד ושזה לא רצוני. ככה הוא בנוי.

וצריך לעזור לו במקום לתסכל אותו ולהעמיק את הקושי.

ולפותחת,

טיפ שאולי יצליח גם אצלכם, אצלנו שיעורי בית זו מילה גסה. ממש ככה. מהצד שלי.

אבל משחקים במחשב היא מכורה. אז את החומר הלימודי היא משלימה באופן הזה של תרגול אינטרקטיבי ומול המערכת מקבלת גב חזק מההורים.

בפסיכומטרי קראו לזה בזמנו brainrash

שזה ממש ככה. אתה לא חושב, נסחף.

בשביל תרגול שינון וחזרה זה מעולה.

גם האחים האחרים שמים לב לפער בדרישות ביניהם..  אני לא רוצה לוותר יותר מדי כי זה הכי קל, רוצה לדחוף אותה קצת מעבר למה שהיא חושבת שהיא מסוגלת 

גם אצלנו הפער הזה עולה והוא מאד משמעותי כי 2 הילדים האחרים על הסקאלה ההפוכה של הקשב והם חדים מאד.

לי זה מאד ברור שכל ילד בפני עצמו וככה אני מסבירה אם עולות שאלות, אין השוואות, כל אחד מה שמתאים לו, לאחד קשה יותר ולשני פחות.

הפרעת קשב בהחלט לוקחת יותר כוחות (ויותר זמן וכסף)

זה לא סותר את חוסר ההקשבה של הילדה, שזה דבר מובנה בהפרעת קשב, זה לא זלזול.

בעיקר בא-ב. בגיל הזה נותנים לעשות ש"ב סתם כאידיאל בפני עצמו, בהמשך זה מתאזן ונותנים ש"ב רק כשיש צורך לימודי אמיתי.

אז את ילדי הקשב זה מתסכל מאוד.

גם ככה צריכים לשמור על פוקוס כל היום, זה קשה.

אני חושבת שכדאי לקחת אותה לטיפול או אתכם להדרכה, כדי להבין לעומק עם מה היא מתמודדת, זה יקל על הכוחות נפש.

כמו למשל שתנסי להסביר משהו למי שדובר שפה שונה ממך. זה תסכול אמיתי.

אבל אם תדעי לדבר בשפתו, זה ידרוש ממך פחות כוחות בשוטף.

לגבי האחים, אני מסבירה שכל אחד והמתנות שהוא קיבל, והשליחות שלו בעולם. לא יהיה שוויון במטלות אלא בשותפות.

אחד ניחן ביכולות סדר וארגון, אחד ניחן ביצירתיות, ואחר ניחן ברגישות לזולת.

עוגת גבינה ועוגת שוקולד מאוד שונות זו מזו.

כל אחת טעימה בדרכה ואין מקום להשוואה.

התאמת הדרישות לילד ולתכונותיו ויכולותיו זה באחריות ההורים בלבד. כשילד מתלונן על משימה שאחיו קיבל שהיא קלה מדי, אני מביאה לו משימה שלא תואמת את האופי שלו למרות שהיא גם קלה, שהוא התרגל שלא מבקשים את זה ממנו (למשל לבקש מילד איסטניסט לקנח אף לאחיו) וככה מבין שהוא לא ראה קודם את התמונה הגדולה.

לגבי לאתגר את הילדה בלי קשר לציפיות הלא ריאליות של המסגרת ובלי קשר להשוואה בין האחים, אז מצד אחד אני מבינה ומזדהה.

מצד שני כשלי לא היה הכלים המתאימים להבין אותה עד הסוף, הרגשתי שאני לא מצליחה לאתגר אותה. הייתה שם מן נקודת שבירה עדינה שלא תמיד ידעתי לזהות בתקשורת איתה.

לכן, בדיעבד, כל עוד יש לכם את הסיבות שלכם לא להתחיל טיפול/ הדרכה, הייתי מרפה מזה בשלב הזה.

אצלנו הייתה קפיצה ביכולות להתגבר על בעיות הקשב בכיתה ד' (היום היא בה')

קיבלתי ילדה אחת לגמרי. חלק נבע מכלים שאנחנו למדנו ואימצנו עם הזמן בתקשורת איתה, וחלק מכלים שהיא פיתחה בעצמה וחלק כנראה גם מגדילה טבעית.

בכל מקרה, אני באופן אישי חושבת שעשינו טעות עם הרצון לאתגר ולקדם אותה לפני שהיא הייתה בשלה לכך.

היומיום מספיק מאתגר אותה ואותנו ממילא. אם הצלחנו לסיים את היום בטוב זה כבר יום מוצלח.

אני לא בטוחה שזה נכון גם לכם, רק משתפת מהחוויה שלנו בהקשר הזה.

בכל מקרה בהצלחה גדולה!

וחיבוק גדול לך על ההתמודדות, זה ממש קשה. מבינה אותך לגמרי.

כשהיתה בגן אחה"צ איתה היה סיוט מתמשך, כל יום כל היום..

היום יש פחות התפרצויות ופחות התנגדויות ויש הרגשה שיש עם מי לדבר רוב הזמן, גם אם היא לא מבצעת מה שאמרתי, אז ממש מתחברת למה שאמרת על הבשלות.

אם היתה קצת יותר משתפת הייתי יכולה לדעת מה קורה במהלך היום, לפעמים אני שומעת על כל מיני סיפורים דרך הקבוצה בווטסטפ ולא ממנה, או שמקבלת איזו דרישת שלום מהמורה, אם הייתי מצליחה לשמוע ממנה אז היה לי יותר קל להבין את הקושי שהיא מתמודדת איתו..

תודה רבה על התשובות המפורטות! מעריכה מאוד

מזכירה לילדים, עוזרת, מסך רק אחרי ש"ב.

לא עשו הם צריכים להתמודד עם זה בבי"ס.

לגבי לא ללכת לבית ספר סתם, אני לא מרשה בשום אופן. זה הרגל ממש רע לדעתי. כמו שלעבודה הולכים על יום, בלי קשר לאיך קמתי הבוקר, ככה לבית ספר.

עצם הדיון שלה עם עצמה- בא לי ללכת היום? אולי לא? זה שלילי. לא אמורה להיות שום אופציה כזו..

עם הבת שלי, גם עדיין לא מאובחנת אבל הרבה התנגדות, שנה שעברה גם הרבה פעמים לא הסכימה ללכת לבית הספר וגם היה קשה לדבר ולהבין ממנה איפה הקשיים. וגם הרבה פעמים היה לא צפוי.

אנחנו בכיתה ב התחלנו טיפול רגשי באומנות וזה מאוד עוזר לה. עדיין הקשיים קיימים אבל היא למדה לשים לב לרגשות שלה, להתבטא וזה ממש ממש שיפר את הקשר איתנו ובעיני זה משפיע על הכל. (והייתי ממש מיואשת, לא האמנתי שמשהו יעזור)

לגבי הליכה לבית הספר לנו היה הסכם שיכולה לא ללכת פעם בחודש לבית הספר וכשהיתה אומרת שלא רוצה ללכת הייתי שואלת אותה האם זאת תהייה הפעם הזו, לא יודעת אם רלוונטי לכם

תרופתי

אמנם יש לי בן ובכיתה ד' אבל כל תהליך האבחון התחיל בכיתה ב', סיימנו לפני כחודש.

הילד לוקח טיפול תרופתי כבר שבועיים והשיפור הוא עצום עצום, מבחינת ביטחון עצמי, מבחינת החברה, מבחינת הערות הטובות שהוא מקבל (אחרי הרבה שכאלו לא טובות).

גם אם אתם לא רוצים כרגע לטפל כדאי להתחיל לפחות לאבחן כי זה תהליך ארוךךךךך אם עושים דרך הקופח. 

היא ממש מתארת את מה שאת כותבת.

ממליצה לך לקרוא אותו!

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי