בעיקר בא-ב. בגיל הזה נותנים לעשות ש"ב סתם כאידיאל בפני עצמו, בהמשך זה מתאזן ונותנים ש"ב רק כשיש צורך לימודי אמיתי.
אז את ילדי הקשב זה מתסכל מאוד.
גם ככה צריכים לשמור על פוקוס כל היום, זה קשה.
אני חושבת שכדאי לקחת אותה לטיפול או אתכם להדרכה, כדי להבין לעומק עם מה היא מתמודדת, זה יקל על הכוחות נפש.
כמו למשל שתנסי להסביר משהו למי שדובר שפה שונה ממך. זה תסכול אמיתי.
אבל אם תדעי לדבר בשפתו, זה ידרוש ממך פחות כוחות בשוטף.
לגבי האחים, אני מסבירה שכל אחד והמתנות שהוא קיבל, והשליחות שלו בעולם. לא יהיה שוויון במטלות אלא בשותפות.
אחד ניחן ביכולות סדר וארגון, אחד ניחן ביצירתיות, ואחר ניחן ברגישות לזולת.
עוגת גבינה ועוגת שוקולד מאוד שונות זו מזו.
כל אחת טעימה בדרכה ואין מקום להשוואה.
התאמת הדרישות לילד ולתכונותיו ויכולותיו זה באחריות ההורים בלבד. כשילד מתלונן על משימה שאחיו קיבל שהיא קלה מדי, אני מביאה לו משימה שלא תואמת את האופי שלו למרות שהיא גם קלה, שהוא התרגל שלא מבקשים את זה ממנו (למשל לבקש מילד איסטניסט לקנח אף לאחיו) וככה מבין שהוא לא ראה קודם את התמונה הגדולה.
לגבי לאתגר את הילדה בלי קשר לציפיות הלא ריאליות של המסגרת ובלי קשר להשוואה בין האחים, אז מצד אחד אני מבינה ומזדהה.
מצד שני כשלי לא היה הכלים המתאימים להבין אותה עד הסוף, הרגשתי שאני לא מצליחה לאתגר אותה. הייתה שם מן נקודת שבירה עדינה שלא תמיד ידעתי לזהות בתקשורת איתה.
לכן, בדיעבד, כל עוד יש לכם את הסיבות שלכם לא להתחיל טיפול/ הדרכה, הייתי מרפה מזה בשלב הזה.
אצלנו הייתה קפיצה ביכולות להתגבר על בעיות הקשב בכיתה ד' (היום היא בה')
קיבלתי ילדה אחת לגמרי. חלק נבע מכלים שאנחנו למדנו ואימצנו עם הזמן בתקשורת איתה, וחלק מכלים שהיא פיתחה בעצמה וחלק כנראה גם מגדילה טבעית.
בכל מקרה, אני באופן אישי חושבת שעשינו טעות עם הרצון לאתגר ולקדם אותה לפני שהיא הייתה בשלה לכך.
היומיום מספיק מאתגר אותה ואותנו ממילא. אם הצלחנו לסיים את היום בטוב זה כבר יום מוצלח.
אני לא בטוחה שזה נכון גם לכם, רק משתפת מהחוויה שלנו בהקשר הזה.
בכל מקרה בהצלחה גדולה!
וחיבוק גדול לך על ההתמודדות, זה ממש קשה. מבינה אותך לגמרי.
