אז קיבלנו את הקישור לבחירת יום הפוגה בלונא פארק/ספארי/פארק מים/קולנוע

(למי שמשרת עכשיו בחגים בצו 8... הימים קבועים מראש או בחופש בין יו"כ לסוכות או בחול המועד)

ואני תוהה לעצמי מי הגבר הזה שחושב שיום לבד עם הילדים במקום כזה כשהבעל בצו 8 זה 'יום הפוגה'???????

מה הפוגה בזה?

הפוגה ממה?

זה סהכ אני והילדים לבד בלוקיישין אחר

בא לי כדברי הרב לבנון

"רצון לנטוש הכל ולברוח למקום שקט ללא אחריות"

ואבקש על זה החזר. יש מלא נערות בחופש שבוע הבא.

וככה את יכולה ללכת עם הילדים ולקבל עזרה. זה דווקא ימים נורא כיפיים לילדים...לדעתי חבל לפספס

רק הראית את הכרטיסים ונכנסת.

לי נשמע ממש הגיוני לקחת בייביסיטר למטרה הזאת..

כרגע מקבל מי שהיה בחודש אוגוסט- ספטמבר במילואים.

מניחה שעוד איזה חודש - חודשיים מי שעכשיו מגוייס לתקופה ארוכה יקבל.

ואיך את?❤️

אתם?

היו כמה ימים קשים... הילדים לא ישנו טוב בלילה...

אבל ברוך ה' יום כיפור הייתי עם המשפחה והיה טוב, אפילו הלכתי לחלק מהתפילות.

ו.. וואי נשמע מאתגר..  כשהילדים לא ישנים הכל הפוך!

איזה מתיש זה ..

בע"ה שלא יחזור וישנו מצוייייין!!!!!

זאת הייתה החוקיות שאני ראיתי בין החברות שקיבלו..

חחח עשיתי מדגם לא מייצג...

אולי כל x ימים מקבלים משהו ובסוף הסבב הקודם הייתם כבר קרובים למספר הזה..? 🤔 מאמינה שיש איזשהו הגיון השאלה היא מהו...

חברות קיבלו כבר ביום ראשון.אנחנו רק היום

מניחה שזה עוד ימשיך

אז זה ליחידות לוחמות ועם ילדים מגיל שנתיים ומעלה ומה ששמעתי מחברות זה מי שבצו 8 בחגים. (מי שהיה ביולי-אוגוסט קיבל באוגוסט)

במאמר מוסגר-בדיוק ראיתי בקבוצה בפייסבוק (זאת שהמליצו עליה פה) משהי שהתבאסה שמי שיש לו רק ילדים מתחת לגיל שנתיים לא מקבלים, אבל בני שנה וחצי עם יכולים להנות בספארי נגיד, אז באסה.. ואני ממש מזדהה עם זה.. ממש התבאסתי שלא קיבלנו ולא יכולנו לקחת את הילדונת (שהייתה בערך שנה ו9 בפעם הקודמת שהיו ימים כאלה) לספארי, היא הייתה יכולה ממש להנות..

וגם לך ההפוגה יכולה לעשות טוב...

ועצם זה שרואים אותך בכלל...

אנחנו לא קיבלנו עכשיו

קיבלנו לפני כמה חודשים

ואנחנו מגוייסים אוגוסט-אוקטובר

חבל שבחופש הגדול לא יכולתי לקבל איזשהן הקלות בגלל התחושה הזאת שליוותה אותי חזק 🤐

האמת שצמתי את צום גדליה והיה סביר בהחלט ב"ה! אז עכשיו פחות לחוצה בהקשר של יום כיפור... זה כן שונה.. אבל גם תהיה לי תמיכה בע"ה אז מקווה שיהיה בסדר

וכשהןא לא

אז זאת הנקודת מוצא

אפשר לברוח??!??

עם צום

בלי צום

ומה שלומך הבוקר?❤️

וזה נורא מרגש אותי

יש לנו קהילה מהממת ואנשים מדהימים בתוכה

ולא יודעת מה פתאום שונה מהחופש הגדול שהייתי במילואים והרגשתי לגמרי לבד בכל הסיפור עכשיו ממש מתעניינים בשלומי ומחבקים...

וגיסות מהממות שבאו לעזור לי לשעתיים ונסעו דרך משמעותית בשביל זה 

לא שאין אתגרים...

אבל ב"ה היום היה יום טוב...

והשאלה שמטרידה אותי כרגע היא מה עושים בסוכות (ביום כיפור כבר החלטתי ב"ה!)

ביחס לסבבים קודמים. נראה לי שיותר מודעים בגלל שהקפיצו כל כך הרבה לאחרונה.

נראה לי שסוכות אני אסע להורים, ואם ארצה אחזור הביתה באמצע חוה"מ, אבל כנראה בלי סוכה. בהצלחה בהחלטות!!

בהתחלה היה לי ממש ברור שלא נבנה כי אף אחד לא חייב בסוכה

אבל אז אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני נוסעת לכל החג, ולילדים פשוט לא תהיה אווירת חג אם לא נבנה.. וגם בשביל החינוך.

ובעלי יהיה בבית בין יום כיפור לסוכות אז זה אפילו לא עזרה ממישהו חיצוני...

היינו אצל ההורים שלי בראש השנה, ולמען האמת זה לא היה כזה טוב לבכור שלי. ואין לי כוח לנסיעות ולהתארח...יכול מאוד להיות שפשוט נישאר בבית ונתארח אצל משפחות.. 

בטח זה מצד אחד כיף שאבא בונה סוכה

אבל מצד שני מנכיח שהוא לא יהיה בחג.. מאתגר...

אבל אולי דרך הסוכה תוכלו להרגיש את החיבוק שלו בחג, אני מקווה!

באמת סוכה משלכם בסוף נותן תחושת משמעות ושייכות...

ואני מזה מזדהה עם זה שיש ילדים שמוציא אותם מהמקום 'להם על מיני סיטואציות אירוח...

אצלנו עוזר שני דברים לפעמים

-להביא דברים מהבית שמביאים אותם לידי ביטוי, נותנים להם ביטחון במקום שלהן

בלשנות קצת את הרונסםט של האירוח-

לבוא רק לקידוש, או רק לסעודה, ללכת להתאוורר אצל מארח אחר מהמשפחה חלק מהזמן, לצאת לגן משחקים בזמן פחות שגרתי..

וליידע את הילדים מראש בסידור המתוכנן ואז קצת מוריד מהם מתח..

ואולי המגילה שרשמתי כאן לא רלוונטית.. אז תזרקי אם לא🥴

בהצלחה ממש בצום!!

ושה' יעזור לך בהחלטה נכונה לקראת סוכות...❤️

ומה שלומך היום?🫶

אתמול בערב היה לי ממש מבאס

היום בבוקר תכלס אין לי כל כך זמן לחשוב 🩷

אוףף..

וזה באמת ככ אינטנסיבי ומלא עליות ומורדות...

בהצלחה היוםם

ותעשי לך רגע קפה ותשתי בנחת 🧡

מהממת את 🩷

אכלתי בבוקר...

והאמת נראה לי אני די בטוב.. רק צריכה לישוןןןן

לישון זה הכיי...

אני מבינה שאין סיכוי לשנצ?

קשה גם בלי קפה וגם בלי לישון😅

לפעמים אני שמה להם סרט של חצי שעה והולכת לישון קצת בספה.

עשיתי את זה כבר כמה ימים ברצף אבל נראה לי שגם היום יהיה...

@אוהבת את השבתעל ההתעניינות ועל המקום 🩷🩷🩷

שהוא יצא לפני הזמן שהיה צריך! כמו לזכות בלוטו!!!!!

ממש התרגשות!

מקווה שאתם בטוב ושהוא יבוא שוב בקרובב ❤️❤️

הוא נרדם כמובן תוך דקה

אבל הילדים יהיו בעננים מחר

יום כיפור אני אהיה אצל ההורים

סוכות הלוואי שיהיה שינוי אבל בכל מקרה יש מתנדבים שבונים לנו סוכה השבוע

על ארבעת המינים לא חשבתי בכלללל

שכנים מתוקים הכינו לנו ארוחת ערב

סה"כ אני בטוב היום 😎

ומה שלומך היום?

רץאיזה אישה מהממת את!

למזלי יש לי זיכרון קצר

אז את הדאגה מהפעם הקודמת (שנגמרה ממש לא מזמן, אנחנו על 250++ יום) הספקתי לשכוח

ועכשיו הכל חוזר

מנסה להכחיש. ולהדחיק. לחיות מעל זה.

לרוב מצליחה

אבל בא לי לפעמים לקום עוד עשר שנים לגלות שהכל עבר וכולנו בטוב

בע"ה שהכל יעבור בשלום בקלות ובמהירות!!

נראלי הגדרת מדוייק את התחושות של מגוייסת...

מה שלומך הבוקר?🧡

כיף שאת מתעניינת

אני בסדר ב"ה

מדליקה כהרגלי ומנסה לא לחשוב על דברים מדאיגים😅

אני חושבת שאפשר לומר שאני ממש בסדר ב"ה.. גם מרגישה שממש רואים אותי וחושבים עליי בקהילה. השבוע קיבלתי שתי ארוחות ערב, וכל הזמן רק שואלים המתעניינים מה אני צריכה ומה יכול לעזור לי. יום כיפור כנראה אשאר בבית, אבל לחג ראשון אסע, וכן תהיה לנו סוכה בע"ה. כדי שלא אצטרך לנסוע לבד עם הילדים לכל החג.. ראש השנה להפתעתי עבר בסדר ממש, למרות שדאגתי נורא איך הוא ייראה כשאבא לא בבית. הרגשתי בחג שה' ממש מחבק אותנו חזק..

זהו, יש עליות ירידות, זה ברור. והילדים כבר מראים סימנים של נמאס ודי (אפשר להבין אותם, בכל זה זה סבב שלישי, יותר מ200 ימי מילואים קשוחיםםם השנה)

מתפללת שה' ימשיך לשלוח לי כוחות על, כי בינתיים אני ממש בטוב יחסית, ב"ה 🙏

באמת שזה מדהים כמה שאת גיבורה.. וכמה שאתם עושים בשביל עם ישראל!

איזה כיף שחושבים עלייך ועושים ככה!

מה? מדהים לשמוע על ראש השנה, איזה אלופה!!

וגם יום כיפור... וואי בהצלחה!!!!

ומקווה שתהנו בסוכות! יש מי שעוזר לך עם הסוכה?

ומרגש לשמוע על תחושת החיבוק של הקב'ה 🥲🥹

בס״ד
 

אני גמורההה.
 

מודה על הזכות הלא מובנת מאליה לשרת (לא בעזה / לבנון). התקופה מורכבת וגדולה, והלב פועם בקצב פעימותיו עם ישראל.
 

ועם עוד כמה תחושות ומחשבות שלא בטוחה שכאן המקום לפרט הכל 🙂

איזה מדהימה שאת רואה ככה את הטוב!!!!

בע"ה שהיה מלא כוח!!

למישהי אחרת, סליחה שיצא לא קשור אלייך...

בטח לא הבנת מה אני רוצה🫢

א. אני לא מרגישה מסוגלת לזה לתקופה ארוכה ולא מתוחמת

אני לא מרגישה שיש לי מאיפה לשאוב כוחות

החיים שלי קצת בהשהיה לאחרונה מכל מיני סיבות. לא עובדת..אין לי כלום שמחיה ומשמח אותי אפילו לרגע

מפחדת לנבול נפשית ופיזית

וגם גרה במקום חדש

אין תמיכה מסודרת

אין חברות או מכרות שמרגישה בנח

מרגישה לבד בגלקסיה

אה וגם משפחה לא

אני וה' וכל ילדי החמודים והמעייפים גם יחד

בס״ד

וואו אהובה. שולחת לך חיזוק ענק.

הלוואי והיינו מכירות במציאות והייתי יכולה לפנק אותך עם שוקולד איכותי  או פרחים או משהו שיגרום לך להרגיש מחובקת ועטופה ❤️

והלוואי ויהיה קצר הפעם.

שולחת לך מלא מלא כוחות על ותפילה שתצלחי הכל בהכי טוב ושמחה, שיחזור בריא ושלם ושמח ושה׳ יפנק אתכם בכל מכל כל ממש.

הקהילה החדשה יודעת שבאלך מגוייס? אפשר אולי לשתף מישהי שנראית לך נחמדה ולנסות לקבל קצת תמיכה?

את יכולה להגיד שקשה ולשאול אם יש התארגנות קהילתית לתמיכה (זה קשה), או רק לנסות ליצור קשר יותר באקטיביות ממה שהיית עושה בדרך כלל, ולקבל ככה תמיכה עקיפה (נניח לשאול אמא שנראית לך נחמדה ויש לכם ילדים במסגרת משותפת אם היא רוצה להיפגש היום אחה"צ בגינה ותאכלו ארוחת ערב ביחד. זה לא ממש עוזר לך ישירות, אבל כן מחזק קשרים, ומפיג את הבדידות)

בע"ה שמעז יצא מתוק!!!

שמתוך תחושת החוסר אונים תצאי תעשייה שמחייה אותך ומתאימה לך ומשמחת אותך!!!!

קשה ממש בלי תמיכה מסביב....

אתם נשארים שם בשנים הקרובות? או שמתלבטים?

יכול להיות שאפשר להתחיל ליזום דברים לאט לאט עם הורים מהמסגרות ואולי לייצר איזה שהיא עשייה או מפגשים ?

נשמע ממש קשוח הכל ביחד!!!!

והאמת שהעבודה נשמע לי הכי יכול לתת לך, כשיש משהו שמחייה אותנו או אפילו קצת מוציא אותם מהריק הכל נראה אחרת ויש כוחות..

אולי להיכנס למשרה זמנית במשהו , נגיד החלפה לחופשות לידה לש מישהי ואז תתנסי ותראי אם זה משהו שאת אוהבת..?

בהצלחה ממש ממש!!!

חייבת להגיד לך שאת אלופת עולם וגיבורת עללל שאת בכלל מחזיקה מעמד ככה🧡🧡🧡🧡

ממש עשה לי טוב המילים הטובות וההבנה והחיזוקים

מעריכה את זה מאוד 💖

אםכבר התלוננתי אז משווי ה רק ביום אחד שהצלחתי

למרות הלבד

להרגיש שמחה!

להיות אימא מממש כיפית ומפנקת ומצחיקה

לתקתק את הבית באופן מממש לא אופייני לי

ואפילו לנוח באמצע בנס

לוקחת את זה כחיבוק מה' ותזכורת שהוא איתי גם כשאני לבד

ושיש סכוי לפעמים גם להרגיש ולא רק להיות בהשרדות

יודעת שזה רק היום ככה

אבל מתעודדת מזה גם קצת

בעלי בפלוגת מילואים שמשוייכת לחטיבה סדירה מתמרנת.

עבר כבר כמה סבבים בעזה🥴

היה לו ברור שייקראו לו בין הראשונים ללבנון, אפשר להגיד שהוא ממש חיכה לזה🤦

מערב ראש השנה אמרו להם להיות בכוננות, אבל עדיין לא הקפיצו אותם, ונכון לעכשיו, צפי ההקפצה שלהם ירד משמעותית.

והבחור על קוצים!!

קשה לו בעבודה, מרגישה שקשה לו בבית.

הוא מת לחזור להילחם (איזה בחירת מילים גרועה!!)

לפני כמה ימים היה תאריך ספציפי, הכנו את הילדים, התמודדתי עם הבכי והפחד שלהם. כבר תיכננו מה לעשות כשאבא לא נמצא.

יום לפני, בוטל. הילדים מבסוטים, אבל עכשיו אני צריכה לתמוך בו.

ואין לי כבר כוח להכיל.

הגעתי למצב שאני מעדיפה שהוא כבר ייתגיס.

אותך כל כך. היה לנו את זה לפני רפיח. שזה נמשך ונמשך ונמשך. והוא היה הולך ליום, חוזר. מתכונן לצאת, מחוזלש. ככה כמה וכמה פעמים

וזה פשוט מעייף ושוחק את הנפש

אז רק רוצה להגיד שזה לגמרי אחד מהקשיים של המלחמה הזו

וגם אני הרגשתי עם עצמי "מה את מתלוננת? העיקר שהוא בבית"

אבל החוסר וודאות, והדריכות

ולהתחיל לדאוג, ואז להפסיק

זה פשוט רכבת הרים של רגשות שממש קשה איתה

אז בעלי כן גויס, אבל אני מתאוששת עכשיו מהיפראמזיס ממש ממש קשה אז אישרו לו עדיין לא לבוא.

וברור לו שהוא צריך להישאר בבית, אבל הוא ממש ממש מבואס!

הוא כל כך רוצה להילחם כבר, וגם כל היום מסתכל בווצאפ של הגדוד ומקנא בהם חחח

ואני כאילו סוג של דופקת אותו, למרות שזה ממש לא אשמתי...

זה כזה קטע 'זה כאילו אמור להיות

איזה כיף הוא בבית

אפשר לעשות דברים ביחד

לנצל את השהות שלו

להנות משפחתית

אבל, בום, זה הפוך...

ולהיפך אין רוח במפרשים, לו אין, לך אין ולבית אין...

במצב קצת שונה וקצת דומה מאוד עזר לי לנסות לייצר נפרדות, הוא עובר משהו, הוא יעבור את זה, הוא יהיה בסדר,

אני בחיי שלי, נהנית, מתעסקת באתגרים לשי והילדים בלי תלות במצב שהוא נתון בו..

וגם לתמלל הרבה מולוץזה נראה לנו כל פעם מחדש שהוא אמור להבין מעצמו

אבל בסוף הרבה יותר קל אחרי שיחה

אני מבינה אותך שקשה לך

אני מבינה אותך שאתה רוצה להילחם

'אתה רוצה לתת

להגן

לשמור

לממש את היכולות שלך

בוא נחשוב איך השהות בבית מיטיבה איתך ועם הילדים

נגיד אם הגיוס עוד שבועיים מה אנחנו רוצים להספיק,

מה *אתה* רוצה לעשות?

לשחות/ לרוץ/ להיפגש עם חבר רחוק/ קרוב משפחה לשא ביקרתם הרבה זמן...

אולי גם הפסק זמן הזה מלחיץ אותו כי מוציא אותו מהמוד ההישרדותי של מילואים ועשייה ומפגיש אותו עם מחשבות ותחושוץ שקשה לתת להם לצוף...

זה קורה המון להרבה אנשים,

כי המעברים בין המציאויות חיים  הם מטורפים....

וחיבוק לך!!!

כי בסוף זה מאתגר וקשוח, ממש!

🧡🧡🧡

ומה שלומך הבוקר?❤️

רוב הזמן מרגישה שמצבי לא כזה גרוע ביחס לאחרות.

זה לא סבב ג רגע אחרי לידה, לא עם חבורת ילדים, לא חודש אחרי החתונה, לא בלבנון ולא בעזה, לא צו 8 מפתיע עד להודעה חדשה...

"רק" מילואים מתוכננים מראש, בגזרה שהיא לא גבול, אפילו די קרוב לבית ככה שיש לו יציאות צפויות מראש וגם גיחות בין משימות מדי פעם. הוא זמין בטלפון.

ככה שמה יש לי להתלונן עם כל מה שאני רואה סביבי?

אנחנו נשואים רק כמה חודשים ואני באמצע הריון.

חשבתי ששנים של רווקות מנצחות חודשים של נישואים ומה זה כבר להיות קצת לבד. אני רגילה.

אבל וואלה קשה לי.

אתמול בערב רק רציתי שהוא יהיה פה כדי שמישהו אחר ישטוף כלים בזמן שכואב לי כל הגוף.

ואם אפשר איזה פסק זמן מהבטן לשעה אני אשמח. מתגעגעת לנשום בכיף ולשכב על הספה בלי לחפש תנוחה שבה זה יסתדר.

ודיברנו, ואמרתי לו שקשה לי ההריון, והוא שעם כל הרגישות שלו מצליח להיות ממש תומך בד"כ, ביאס אותי ממש בתגובות שלו ואפילו קצת פגע.

ולא עבר לי מאתמול.

יושבת עכשו בוכה, מרגישה מטומטמת ולא עונה לו לטלפון כי אין לי כוח שישמע אותי ככה.

קבלי חיבוק יקרה. לא קל בכלל בעל במילואים, ובטח שלא בשנה הראשונה, וכשאת בהריון...

תנסי לחשוב מה יעזור לך - לפגוש חברות? לבקר אצל משפחה? לכתוב לו מכתב שמסביר הכל (ואחר כך להחליט אם להראות לו או לא)?

חיבוק ❤️❤️

זה הכי מכביד!!!

להיפך, דווקא שי שילדים הז נראה לי מקל איפה 'הוא כי יש במה להתעסק, ויש חברה,

והם באמת משמחים ונותנים מלא אושר יחד עם זה שהם מאתגרים - אבל גם כשמאתגר זה נותן תחושת עשייה וסיפוק שגם הן מקילות איפה שהוא למרות שהם באמת מאצגרותתתת ורק רוצים לברוח.... (אפרופו המשפט שצוטט למעלה ...)

בקיצור, לא אומרת שלמי שיש ילדים האתגר הזה עובר בקלות

אבל זה גם לא שאם את בלי ילדים זה סבבה...

חוץ מזה ששנה ראשונה היא *מאוד* מאתגרת לכולםםםם וזה ידוע מאוד!!!

והריון ראשון זה גם איפה שהוא הכי קהש כי הגוף לא מכיר את על התהליך שעובר אותו פעם ראשונה וזה חתיכת דרמה לגוף

והכל כואב, וחדש, ולא צפוי, אבל גם מרגשששש🥹🥹🥹

וטוב שאת בוכה, הז חשוב ובריא, אל תלקי את עצמך ואל תרגישי טיפשה!!

תני לעצמך להשתחרר

תהיי פחות שיפוטית

כמובן להישאר מפוקסת על דברים שיקלו עלייך וייטיבו איתך באמת,

אבל לא לכעוס על עצמך!!

וטוב שכתבת כאן זה הכי סגולה להקלה 😉

והכי עושה טוב לנפש!

שיהיה הריון קל ולידה קלה ותינוק בריא❤️❤️❤️

נקי יהיה לביתו שנה אחת..

זה המצב האידאלי,

כל השאר לא משנה.. מצד הרגיל הוא היה אמור להיות איתך בבית ולהעמיק את הזוגיות ולהכות שורשים לפני שתהפכו למשפחה.

וזה לא קורה.

וזו התמודדות לא פשוטה. אין עניין להשוות.

זה פשוט לא היה אמור להיות ככה, לא הגיוני, וזהו.

אז תרגישי לגיטימי שקשה לך. מספיק שקשה, לא צריך להוסיף את המצפון שאת "פריווילגית" ביחס לזוגות אחרים שמגוייסים.

חיבוק גדול!

הייתי ביומיים אינטנסיביים ואיזה כיף לראות שכתבתן!

בנימה אישית לכל אחת-

אני וכולנו באמת מוקירות לכן תודה שאי אפשר אפילו להביע במילים...

כל רגע, כל שעה, כל יום, כל לילה,

זה ככ הרבה וככ משמעותי לעם ישראל...

בתכלס באמת אנחנו (אני אומרת בלשון רבים לפי מה שאני אבל בטוחה שככה כולן..) חושבות עליכן על הזמן ודואגות לכן בלב ..

אז תודה ששיתפתן בשלומכן😍💛🧡💜❤️🧡🤍💛💚💙🤎💙

מקווה שיעבור בטוב

אני עם פיצית מתוקה בת תשעה חודשים, ללא מעון, סטודנטית להנדסה.. מקווה שיעבור בטוב.

השבוע יש הכנה לחודשיים מילואים בקטנה, יומיים. ואני מקווה שאצלח אותם בטוב ולאחר מכן גם את החודשיים שיבואו בהמשך.

מאוד מתלבטת אם להיות בבית לבד או אצל ההורים שלי

נשמע מאתגר....

בהצלחה ממש ביומיים האלה! ובכלל!...

לגבי אם לנסוע-

לדעתי תשאירי לך את שתי האופציות פתוחות שתוכלי לזרום לפי התחושות..

הייתי אצל ההורים שלי, למרות שתכלס הם לא עזרו המון כי רוב הזמן היו בתפילות אבל אחותי שמרה עליהם במנחה כדי שאני אלך

והבן שלי פרגן בשנצ ארוך (תשלום על הלילה)

אז הסתדרתי כמעט לבד ב"ה

הצום עבר סבבה

אבל השילוב של אבא במילואים, אמא גמורה ותינוק יונק

הוציא מהבכור התנהגות לא הכי הכי (בדיעבד- לגמרי הגיוני, בין 5.5..  ילד מקסים ורגיש שגם עליו עובר זמן תקופה לא פשוטה)

וזה הוציא מאמא שלו חסרת הכוחות והסבלנות תגובות לא משהו בכלל

לי היה ממש דומה בערב יום כיפור.

ואז גם הייתי עם המצפון על התגובות שלי בערב יום כיפור 🫣

טוב לשמוע שהצום היה סבבה

ב"ה!! לא ברור מאליו עם תינוק יונק 🥰

גם ההתפרצות שלך

וגם ההתנהגות שלו

את כזו גיבורה...

גם שסהכנעבר סבבה!

וגם איך שאת לוקחת את זה בפורפורציות (ככה הז נשמע מההודעה מקווה שככה גם באמת😉)

חיבוק גדול!!!

איך את היום?❤️❤️❤️

יואו זה ככ מובן הקושי הזה, באמת באמת באמת!!!!!!!

איזה מאתגר זה

באמת ניסיון ככ גדול....

חיבוק !!!

ועוד חיבוק

ועוד חיבוק!!

בע"ה ישעבור מהר בשלום בקלות ובטוב❤️❤️❤️❤️❤️

תמשיכי לעדכן אותנו מה שלומך!

אתמול היה דיי מעייף ורק חיכיתי שנעלה כולנו לישון

היום היה ב'ה טוב הרבה עזרה מהחברות והקהילה התומכת סביבנו

ב'ה לא הייתי בעמדת הישרדות!!!

עכשיו לשיא הבא הכנות לחג-שבת סוכות גם לארוז לחג גם קניות לשבת חג בבית

לפחות יש תאריך סיום לסבב הנוכחי!!!!

מדהים לשא היית בהישרדות!

מאחלת לך שימשיך איתך המקום הזה עוד הרבה הרבה זמן!! עד סיום הסבב❤️😅

ובהצלחה ככ בהכנות לאריזות ומקווה שתהנו ממש!!!

היינו אצל חמי וחמותי.

הילדים שיחקו ממש יפה וגם חמותי המהממת העסיקה אותם קצת (נשארה בבית כדי לעזור לסבא שלו עם השיעורים)

הרגשתי די טוב רק קצת חלשה

והאמת בסוף הצום הייתי בעיקר צמאה..  לא כזה רעבה.

ואז הם פשוט לא רצו לנסוע הביתה 🤦‍♀️ לקח לי מלא זמן לארגן אותם...

ואיזה מהממת ומהממים הם שאת מתארחת אצלם לבד!!!!

המדהים שהם שיחקו עם עצמם, איזה נחת זה!!!

מקווה שנחת היום והתאוששת מהמסע... איך את?❤️

מרגישה פחות בנוח

אבל יום כיפור הסעודות פחות רשמיות אז זה היה ממש בקלות

כיף שעבר בטוב!

מקווה שיהיה סיפתח לעוד זמנים נעימים..

בס״ד
 

תוהה איך תהיה לנו אווירת חג. הסוכה אצלנו על הגג של הבניין ואני לא אוהבת כשהילדים שם לבד. אבל יש זמנים שהקטן יצטרך לישון ולכן אצטרך להיות בבית. כנראה שהזמנים בסוכה, אותם אני אוהבת כ״כ, יצטמצמו למינימום. ובכללי אני לא מבינה איך אמצא את הכוחות שנאכל למעלה, עם כל ההלוכים והחזורים שזה ידרוש (אנחנו אחרי כמעט חודשיים של מילואים). עד כאן פינת החששות…
 

(צרות של עשירים לעומת מי שבעלה בחזית ממש, אני יודעת. חיבוק לכל אחת ואחת ❤️)

זה ממש לא משנה מה אצל אחרות

יש שני אפיקים שבהם ההתמודדות- גם נפשית וגם טכנית

והנפשית אמנם שונה מאחת לאחת, אבל צריך לזכור גם שנקודת הפתיחה שונה..

יכולה להיות מישהי שבעלה במקום סכנה והיא מצליחה להחזיק את זה במקום בוטח בה'ואופטימי מלא בכוחות, ומישהי אחרת שאמנם בעלה לא בקרב אבל היא צריכה אותו נוכח פיזית לידה וכשלא זה קשה לה מנשוא.. אז ממש אין צורך להשוות. וגם להן יש את הצרות הפרקטיות🩷

פרקטית אם בא לך...

אולי תשאלי לול מתקפל ותשכיבי את הקטן בסוכה? יש דבר כזה או שהוא צריך שקט?

לגבי ההלוך חזור - מניחה שחשבת לשלוח את הילדים לכל מה שאפשר? אולי להכין קופסה עם דברים שצריכים להיות לכל ארוחה? (אתם משאירים ציוד בסוכה?) אולי להתארח סעודה אחת ואז זה מפחית את התיזוז שלך בגלל שזה על בעלת הבית? 🫣

אנחנו החלטנו לא לבנות.. חג ראשון אצל הוריו, שבת חוהמ אצל הוריי, ובחוהמ בבית ואולייייי ארוחה אחת ביום נעשה כמעין פיקניק אצל סוכות השכנים.... אבל באמת אולי. מה שארגיש לפי כוחותיי... 

@לפניו ברננה! הפתרונות הטכניים פחות מעשיים אצלנו אבל תודה. וכן ברור שזה קשה, פשוט פחות ממי שבעלה בקרב. תודה על החיבוק 🫶🏼

@מדברה כעדן. צודקת. זה מה שמחזיק אותי בכללי. מה שהחזיק בפסח, בראש השנה… ספציפית אני קצת מרוקנת עכשיו. חבר נהרג בשבוע שעבר בלבנון ואני מוצאת את עצמי מפונצ׳רת. בע״ה עוד אתאושש ואחזור לכוחותיי. תודה והמון הצלחה גם לכם!!

להתפנצ'ר. להתבאס. להתרוקן.

ואחכ תמצאי איך להתחזק חזרה. מאמינה בך. מותר להיות במעגל החיים פעם ככה ופעם ככה.

חיבוק 

גם אצלנו מישהו קרוב אותו דבר...

ככ קשה..

זה באמת מפרק ...

חיבוק ענק ענק ענק!!!!!!!

ועוד להחזיק בתוך זה את כל הסיטואציה...

המשפחתית.. וההתכוננות לחג... והכל ביחד...

מאתגר ממש ממש...

והילדים שבחופש...

באמת חיבוק גדול!!!!

יש לך מנשא שיעזור לך לחלק מהזמן?

את רוצה לפרט לנו לגבי הטכני שננסה להציע רעיונות או שתכלס זה לא שם ?

מתפללת שיעבור עליכם בטוב ובשמחה!

אני כבר אסתדר לגבי הטכני, גם אם עוד לא ברור איך. ואולי הוא כן יהיה חלק מהזמן…

חיבוק גדול גדול גדול בחזרה 🥺🥺🥺

איזה הרגשה נוראה😢😢😢

מקווה שהצלחת קצת למלא אוויר חדש❤️❤️❤️

אצלנו מתרגלים חזרה לשגרת מילואים.

עם 300++ ימי מילואים כבר סוג של רגילים אבל לא באמת, בדיוק סיימנו חודש וחצי הפוגונת ב''ה קצת אוויר לנשימה וישר ללבנון לפני כמה שבועות. יש קטע כזה שהזמן עובר בצורה מוזרה ואני לא יודעת אף פעם איזה יום היום וכמה זמן כבר לא קיבלתי טלפון. פלוס ילדים חולים ולחץ בעבודה..

מקווה ממש שיצא לפחות לחג כלשהו בחודש הזה אבל לא נראה כ''כ ריאלי כרגע למרות שאין לדעת מה יהיה ומתי! בע''ה לי עוד יש תקווה, מקסימום בחג הבא🙏

יואו

מעל 300 ימים 🫡🫡🫡🫡

תודה!

את באמת מלכהההה

בע"ה שיעבור בשלום בקלות ובטוב!!!

שולחת מלא כוחות וחיבוקים וחיזוקים!!!

באמת תודה על כל מה שאתם עושים בשביל עם ישראל!!!❤️❤️❤️

ומוזמנת מדי פעם לשאול פה איזה יום היום ומה הלוז למחר שתוכלי להתפקס😅

מקווה שבסדר לכן...

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.