אז קיבלנו את הקישור לבחירת יום הפוגה בלונא פארק/ספארי/פארק מים/קולנוע

(למי שמשרת עכשיו בחגים בצו 8... הימים קבועים מראש או בחופש בין יו"כ לסוכות או בחול המועד)

ואני תוהה לעצמי מי הגבר הזה שחושב שיום לבד עם הילדים במקום כזה כשהבעל בצו 8 זה 'יום הפוגה'???????

מה הפוגה בזה?

הפוגה ממה?

זה סהכ אני והילדים לבד בלוקיישין אחר

בא לי כדברי הרב לבנון

"רצון לנטוש הכל ולברוח למקום שקט ללא אחריות"

ואבקש על זה החזר. יש מלא נערות בחופש שבוע הבא.

וככה את יכולה ללכת עם הילדים ולקבל עזרה. זה דווקא ימים נורא כיפיים לילדים...לדעתי חבל לפספס

רק הראית את הכרטיסים ונכנסת.

לי נשמע ממש הגיוני לקחת בייביסיטר למטרה הזאת..

כרגע מקבל מי שהיה בחודש אוגוסט- ספטמבר במילואים.

מניחה שעוד איזה חודש - חודשיים מי שעכשיו מגוייס לתקופה ארוכה יקבל.

ואיך את?❤️

אתם?

היו כמה ימים קשים... הילדים לא ישנו טוב בלילה...

אבל ברוך ה' יום כיפור הייתי עם המשפחה והיה טוב, אפילו הלכתי לחלק מהתפילות.

ו.. וואי נשמע מאתגר..  כשהילדים לא ישנים הכל הפוך!

איזה מתיש זה ..

בע"ה שלא יחזור וישנו מצוייייין!!!!!

זאת הייתה החוקיות שאני ראיתי בין החברות שקיבלו..

חחח עשיתי מדגם לא מייצג...

אולי כל x ימים מקבלים משהו ובסוף הסבב הקודם הייתם כבר קרובים למספר הזה..? 🤔 מאמינה שיש איזשהו הגיון השאלה היא מהו...

חברות קיבלו כבר ביום ראשון.אנחנו רק היום

מניחה שזה עוד ימשיך

אז זה ליחידות לוחמות ועם ילדים מגיל שנתיים ומעלה ומה ששמעתי מחברות זה מי שבצו 8 בחגים. (מי שהיה ביולי-אוגוסט קיבל באוגוסט)

במאמר מוסגר-בדיוק ראיתי בקבוצה בפייסבוק (זאת שהמליצו עליה פה) משהי שהתבאסה שמי שיש לו רק ילדים מתחת לגיל שנתיים לא מקבלים, אבל בני שנה וחצי עם יכולים להנות בספארי נגיד, אז באסה.. ואני ממש מזדהה עם זה.. ממש התבאסתי שלא קיבלנו ולא יכולנו לקחת את הילדונת (שהייתה בערך שנה ו9 בפעם הקודמת שהיו ימים כאלה) לספארי, היא הייתה יכולה ממש להנות..

וגם לך ההפוגה יכולה לעשות טוב...

ועצם זה שרואים אותך בכלל...

אנחנו לא קיבלנו עכשיו

קיבלנו לפני כמה חודשים

ואנחנו מגוייסים אוגוסט-אוקטובר

חבל שבחופש הגדול לא יכולתי לקבל איזשהן הקלות בגלל התחושה הזאת שליוותה אותי חזק 🤐

האמת שצמתי את צום גדליה והיה סביר בהחלט ב"ה! אז עכשיו פחות לחוצה בהקשר של יום כיפור... זה כן שונה.. אבל גם תהיה לי תמיכה בע"ה אז מקווה שיהיה בסדר

וכשהןא לא

אז זאת הנקודת מוצא

אפשר לברוח??!??

עם צום

בלי צום

ומה שלומך הבוקר?❤️

וזה נורא מרגש אותי

יש לנו קהילה מהממת ואנשים מדהימים בתוכה

ולא יודעת מה פתאום שונה מהחופש הגדול שהייתי במילואים והרגשתי לגמרי לבד בכל הסיפור עכשיו ממש מתעניינים בשלומי ומחבקים...

וגיסות מהממות שבאו לעזור לי לשעתיים ונסעו דרך משמעותית בשביל זה 

לא שאין אתגרים...

אבל ב"ה היום היה יום טוב...

והשאלה שמטרידה אותי כרגע היא מה עושים בסוכות (ביום כיפור כבר החלטתי ב"ה!)

ביחס לסבבים קודמים. נראה לי שיותר מודעים בגלל שהקפיצו כל כך הרבה לאחרונה.

נראה לי שסוכות אני אסע להורים, ואם ארצה אחזור הביתה באמצע חוה"מ, אבל כנראה בלי סוכה. בהצלחה בהחלטות!!

בהתחלה היה לי ממש ברור שלא נבנה כי אף אחד לא חייב בסוכה

אבל אז אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני נוסעת לכל החג, ולילדים פשוט לא תהיה אווירת חג אם לא נבנה.. וגם בשביל החינוך.

ובעלי יהיה בבית בין יום כיפור לסוכות אז זה אפילו לא עזרה ממישהו חיצוני...

היינו אצל ההורים שלי בראש השנה, ולמען האמת זה לא היה כזה טוב לבכור שלי. ואין לי כוח לנסיעות ולהתארח...יכול מאוד להיות שפשוט נישאר בבית ונתארח אצל משפחות.. 

בטח זה מצד אחד כיף שאבא בונה סוכה

אבל מצד שני מנכיח שהוא לא יהיה בחג.. מאתגר...

אבל אולי דרך הסוכה תוכלו להרגיש את החיבוק שלו בחג, אני מקווה!

באמת סוכה משלכם בסוף נותן תחושת משמעות ושייכות...

ואני מזה מזדהה עם זה שיש ילדים שמוציא אותם מהמקום 'להם על מיני סיטואציות אירוח...

אצלנו עוזר שני דברים לפעמים

-להביא דברים מהבית שמביאים אותם לידי ביטוי, נותנים להם ביטחון במקום שלהן

בלשנות קצת את הרונסםט של האירוח-

לבוא רק לקידוש, או רק לסעודה, ללכת להתאוורר אצל מארח אחר מהמשפחה חלק מהזמן, לצאת לגן משחקים בזמן פחות שגרתי..

וליידע את הילדים מראש בסידור המתוכנן ואז קצת מוריד מהם מתח..

ואולי המגילה שרשמתי כאן לא רלוונטית.. אז תזרקי אם לא🥴

בהצלחה ממש בצום!!

ושה' יעזור לך בהחלטה נכונה לקראת סוכות...❤️

ומה שלומך היום?🫶

אתמול בערב היה לי ממש מבאס

היום בבוקר תכלס אין לי כל כך זמן לחשוב 🩷

אוףף..

וזה באמת ככ אינטנסיבי ומלא עליות ומורדות...

בהצלחה היוםם

ותעשי לך רגע קפה ותשתי בנחת 🧡

מהממת את 🩷

אכלתי בבוקר...

והאמת נראה לי אני די בטוב.. רק צריכה לישוןןןן

לישון זה הכיי...

אני מבינה שאין סיכוי לשנצ?

קשה גם בלי קפה וגם בלי לישון😅

לפעמים אני שמה להם סרט של חצי שעה והולכת לישון קצת בספה.

עשיתי את זה כבר כמה ימים ברצף אבל נראה לי שגם היום יהיה...

@אוהבת את השבתעל ההתעניינות ועל המקום 🩷🩷🩷

שהוא יצא לפני הזמן שהיה צריך! כמו לזכות בלוטו!!!!!

ממש התרגשות!

מקווה שאתם בטוב ושהוא יבוא שוב בקרובב ❤️❤️

הוא נרדם כמובן תוך דקה

אבל הילדים יהיו בעננים מחר

יום כיפור אני אהיה אצל ההורים

סוכות הלוואי שיהיה שינוי אבל בכל מקרה יש מתנדבים שבונים לנו סוכה השבוע

על ארבעת המינים לא חשבתי בכלללל

שכנים מתוקים הכינו לנו ארוחת ערב

סה"כ אני בטוב היום 😎

ומה שלומך היום?

רץאיזה אישה מהממת את!

למזלי יש לי זיכרון קצר

אז את הדאגה מהפעם הקודמת (שנגמרה ממש לא מזמן, אנחנו על 250++ יום) הספקתי לשכוח

ועכשיו הכל חוזר

מנסה להכחיש. ולהדחיק. לחיות מעל זה.

לרוב מצליחה

אבל בא לי לפעמים לקום עוד עשר שנים לגלות שהכל עבר וכולנו בטוב

בע"ה שהכל יעבור בשלום בקלות ובמהירות!!

נראלי הגדרת מדוייק את התחושות של מגוייסת...

מה שלומך הבוקר?🧡

כיף שאת מתעניינת

אני בסדר ב"ה

מדליקה כהרגלי ומנסה לא לחשוב על דברים מדאיגים😅

אני חושבת שאפשר לומר שאני ממש בסדר ב"ה.. גם מרגישה שממש רואים אותי וחושבים עליי בקהילה. השבוע קיבלתי שתי ארוחות ערב, וכל הזמן רק שואלים המתעניינים מה אני צריכה ומה יכול לעזור לי. יום כיפור כנראה אשאר בבית, אבל לחג ראשון אסע, וכן תהיה לנו סוכה בע"ה. כדי שלא אצטרך לנסוע לבד עם הילדים לכל החג.. ראש השנה להפתעתי עבר בסדר ממש, למרות שדאגתי נורא איך הוא ייראה כשאבא לא בבית. הרגשתי בחג שה' ממש מחבק אותנו חזק..

זהו, יש עליות ירידות, זה ברור. והילדים כבר מראים סימנים של נמאס ודי (אפשר להבין אותם, בכל זה זה סבב שלישי, יותר מ200 ימי מילואים קשוחיםםם השנה)

מתפללת שה' ימשיך לשלוח לי כוחות על, כי בינתיים אני ממש בטוב יחסית, ב"ה 🙏

באמת שזה מדהים כמה שאת גיבורה.. וכמה שאתם עושים בשביל עם ישראל!

איזה כיף שחושבים עלייך ועושים ככה!

מה? מדהים לשמוע על ראש השנה, איזה אלופה!!

וגם יום כיפור... וואי בהצלחה!!!!

ומקווה שתהנו בסוכות! יש מי שעוזר לך עם הסוכה?

ומרגש לשמוע על תחושת החיבוק של הקב'ה 🥲🥹

בס״ד
 

אני גמורההה.
 

מודה על הזכות הלא מובנת מאליה לשרת (לא בעזה / לבנון). התקופה מורכבת וגדולה, והלב פועם בקצב פעימותיו עם ישראל.
 

ועם עוד כמה תחושות ומחשבות שלא בטוחה שכאן המקום לפרט הכל 🙂

איזה מדהימה שאת רואה ככה את הטוב!!!!

בע"ה שהיה מלא כוח!!

למישהי אחרת, סליחה שיצא לא קשור אלייך...

בטח לא הבנת מה אני רוצה🫢

א. אני לא מרגישה מסוגלת לזה לתקופה ארוכה ולא מתוחמת

אני לא מרגישה שיש לי מאיפה לשאוב כוחות

החיים שלי קצת בהשהיה לאחרונה מכל מיני סיבות. לא עובדת..אין לי כלום שמחיה ומשמח אותי אפילו לרגע

מפחדת לנבול נפשית ופיזית

וגם גרה במקום חדש

אין תמיכה מסודרת

אין חברות או מכרות שמרגישה בנח

מרגישה לבד בגלקסיה

אה וגם משפחה לא

אני וה' וכל ילדי החמודים והמעייפים גם יחד

בס״ד

וואו אהובה. שולחת לך חיזוק ענק.

הלוואי והיינו מכירות במציאות והייתי יכולה לפנק אותך עם שוקולד איכותי  או פרחים או משהו שיגרום לך להרגיש מחובקת ועטופה ❤️

והלוואי ויהיה קצר הפעם.

שולחת לך מלא מלא כוחות על ותפילה שתצלחי הכל בהכי טוב ושמחה, שיחזור בריא ושלם ושמח ושה׳ יפנק אתכם בכל מכל כל ממש.

הקהילה החדשה יודעת שבאלך מגוייס? אפשר אולי לשתף מישהי שנראית לך נחמדה ולנסות לקבל קצת תמיכה?

את יכולה להגיד שקשה ולשאול אם יש התארגנות קהילתית לתמיכה (זה קשה), או רק לנסות ליצור קשר יותר באקטיביות ממה שהיית עושה בדרך כלל, ולקבל ככה תמיכה עקיפה (נניח לשאול אמא שנראית לך נחמדה ויש לכם ילדים במסגרת משותפת אם היא רוצה להיפגש היום אחה"צ בגינה ותאכלו ארוחת ערב ביחד. זה לא ממש עוזר לך ישירות, אבל כן מחזק קשרים, ומפיג את הבדידות)

בע"ה שמעז יצא מתוק!!!

שמתוך תחושת החוסר אונים תצאי תעשייה שמחייה אותך ומתאימה לך ומשמחת אותך!!!!

קשה ממש בלי תמיכה מסביב....

אתם נשארים שם בשנים הקרובות? או שמתלבטים?

יכול להיות שאפשר להתחיל ליזום דברים לאט לאט עם הורים מהמסגרות ואולי לייצר איזה שהיא עשייה או מפגשים ?

נשמע ממש קשוח הכל ביחד!!!!

והאמת שהעבודה נשמע לי הכי יכול לתת לך, כשיש משהו שמחייה אותנו או אפילו קצת מוציא אותם מהריק הכל נראה אחרת ויש כוחות..

אולי להיכנס למשרה זמנית במשהו , נגיד החלפה לחופשות לידה לש מישהי ואז תתנסי ותראי אם זה משהו שאת אוהבת..?

בהצלחה ממש ממש!!!

חייבת להגיד לך שאת אלופת עולם וגיבורת עללל שאת בכלל מחזיקה מעמד ככה🧡🧡🧡🧡

ממש עשה לי טוב המילים הטובות וההבנה והחיזוקים

מעריכה את זה מאוד 💖

אםכבר התלוננתי אז משווי ה רק ביום אחד שהצלחתי

למרות הלבד

להרגיש שמחה!

להיות אימא מממש כיפית ומפנקת ומצחיקה

לתקתק את הבית באופן מממש לא אופייני לי

ואפילו לנוח באמצע בנס

לוקחת את זה כחיבוק מה' ותזכורת שהוא איתי גם כשאני לבד

ושיש סכוי לפעמים גם להרגיש ולא רק להיות בהשרדות

יודעת שזה רק היום ככה

אבל מתעודדת מזה גם קצת

בעלי בפלוגת מילואים שמשוייכת לחטיבה סדירה מתמרנת.

עבר כבר כמה סבבים בעזה🥴

היה לו ברור שייקראו לו בין הראשונים ללבנון, אפשר להגיד שהוא ממש חיכה לזה🤦

מערב ראש השנה אמרו להם להיות בכוננות, אבל עדיין לא הקפיצו אותם, ונכון לעכשיו, צפי ההקפצה שלהם ירד משמעותית.

והבחור על קוצים!!

קשה לו בעבודה, מרגישה שקשה לו בבית.

הוא מת לחזור להילחם (איזה בחירת מילים גרועה!!)

לפני כמה ימים היה תאריך ספציפי, הכנו את הילדים, התמודדתי עם הבכי והפחד שלהם. כבר תיכננו מה לעשות כשאבא לא נמצא.

יום לפני, בוטל. הילדים מבסוטים, אבל עכשיו אני צריכה לתמוך בו.

ואין לי כבר כוח להכיל.

הגעתי למצב שאני מעדיפה שהוא כבר ייתגיס.

אותך כל כך. היה לנו את זה לפני רפיח. שזה נמשך ונמשך ונמשך. והוא היה הולך ליום, חוזר. מתכונן לצאת, מחוזלש. ככה כמה וכמה פעמים

וזה פשוט מעייף ושוחק את הנפש

אז רק רוצה להגיד שזה לגמרי אחד מהקשיים של המלחמה הזו

וגם אני הרגשתי עם עצמי "מה את מתלוננת? העיקר שהוא בבית"

אבל החוסר וודאות, והדריכות

ולהתחיל לדאוג, ואז להפסיק

זה פשוט רכבת הרים של רגשות שממש קשה איתה

אז בעלי כן גויס, אבל אני מתאוששת עכשיו מהיפראמזיס ממש ממש קשה אז אישרו לו עדיין לא לבוא.

וברור לו שהוא צריך להישאר בבית, אבל הוא ממש ממש מבואס!

הוא כל כך רוצה להילחם כבר, וגם כל היום מסתכל בווצאפ של הגדוד ומקנא בהם חחח

ואני כאילו סוג של דופקת אותו, למרות שזה ממש לא אשמתי...

זה כזה קטע 'זה כאילו אמור להיות

איזה כיף הוא בבית

אפשר לעשות דברים ביחד

לנצל את השהות שלו

להנות משפחתית

אבל, בום, זה הפוך...

ולהיפך אין רוח במפרשים, לו אין, לך אין ולבית אין...

במצב קצת שונה וקצת דומה מאוד עזר לי לנסות לייצר נפרדות, הוא עובר משהו, הוא יעבור את זה, הוא יהיה בסדר,

אני בחיי שלי, נהנית, מתעסקת באתגרים לשי והילדים בלי תלות במצב שהוא נתון בו..

וגם לתמלל הרבה מולוץזה נראה לנו כל פעם מחדש שהוא אמור להבין מעצמו

אבל בסוף הרבה יותר קל אחרי שיחה

אני מבינה אותך שקשה לך

אני מבינה אותך שאתה רוצה להילחם

'אתה רוצה לתת

להגן

לשמור

לממש את היכולות שלך

בוא נחשוב איך השהות בבית מיטיבה איתך ועם הילדים

נגיד אם הגיוס עוד שבועיים מה אנחנו רוצים להספיק,

מה *אתה* רוצה לעשות?

לשחות/ לרוץ/ להיפגש עם חבר רחוק/ קרוב משפחה לשא ביקרתם הרבה זמן...

אולי גם הפסק זמן הזה מלחיץ אותו כי מוציא אותו מהמוד ההישרדותי של מילואים ועשייה ומפגיש אותו עם מחשבות ותחושוץ שקשה לתת להם לצוף...

זה קורה המון להרבה אנשים,

כי המעברים בין המציאויות חיים  הם מטורפים....

וחיבוק לך!!!

כי בסוף זה מאתגר וקשוח, ממש!

🧡🧡🧡

ומה שלומך הבוקר?❤️

רוב הזמן מרגישה שמצבי לא כזה גרוע ביחס לאחרות.

זה לא סבב ג רגע אחרי לידה, לא עם חבורת ילדים, לא חודש אחרי החתונה, לא בלבנון ולא בעזה, לא צו 8 מפתיע עד להודעה חדשה...

"רק" מילואים מתוכננים מראש, בגזרה שהיא לא גבול, אפילו די קרוב לבית ככה שיש לו יציאות צפויות מראש וגם גיחות בין משימות מדי פעם. הוא זמין בטלפון.

ככה שמה יש לי להתלונן עם כל מה שאני רואה סביבי?

אנחנו נשואים רק כמה חודשים ואני באמצע הריון.

חשבתי ששנים של רווקות מנצחות חודשים של נישואים ומה זה כבר להיות קצת לבד. אני רגילה.

אבל וואלה קשה לי.

אתמול בערב רק רציתי שהוא יהיה פה כדי שמישהו אחר ישטוף כלים בזמן שכואב לי כל הגוף.

ואם אפשר איזה פסק זמן מהבטן לשעה אני אשמח. מתגעגעת לנשום בכיף ולשכב על הספה בלי לחפש תנוחה שבה זה יסתדר.

ודיברנו, ואמרתי לו שקשה לי ההריון, והוא שעם כל הרגישות שלו מצליח להיות ממש תומך בד"כ, ביאס אותי ממש בתגובות שלו ואפילו קצת פגע.

ולא עבר לי מאתמול.

יושבת עכשו בוכה, מרגישה מטומטמת ולא עונה לו לטלפון כי אין לי כוח שישמע אותי ככה.

קבלי חיבוק יקרה. לא קל בכלל בעל במילואים, ובטח שלא בשנה הראשונה, וכשאת בהריון...

תנסי לחשוב מה יעזור לך - לפגוש חברות? לבקר אצל משפחה? לכתוב לו מכתב שמסביר הכל (ואחר כך להחליט אם להראות לו או לא)?

חיבוק ❤️❤️

זה הכי מכביד!!!

להיפך, דווקא שי שילדים הז נראה לי מקל איפה 'הוא כי יש במה להתעסק, ויש חברה,

והם באמת משמחים ונותנים מלא אושר יחד עם זה שהם מאתגרים - אבל גם כשמאתגר זה נותן תחושת עשייה וסיפוק שגם הן מקילות איפה שהוא למרות שהם באמת מאצגרותתתת ורק רוצים לברוח.... (אפרופו המשפט שצוטט למעלה ...)

בקיצור, לא אומרת שלמי שיש ילדים האתגר הזה עובר בקלות

אבל זה גם לא שאם את בלי ילדים זה סבבה...

חוץ מזה ששנה ראשונה היא *מאוד* מאתגרת לכולםםםם וזה ידוע מאוד!!!

והריון ראשון זה גם איפה שהוא הכי קהש כי הגוף לא מכיר את על התהליך שעובר אותו פעם ראשונה וזה חתיכת דרמה לגוף

והכל כואב, וחדש, ולא צפוי, אבל גם מרגשששש🥹🥹🥹

וטוב שאת בוכה, הז חשוב ובריא, אל תלקי את עצמך ואל תרגישי טיפשה!!

תני לעצמך להשתחרר

תהיי פחות שיפוטית

כמובן להישאר מפוקסת על דברים שיקלו עלייך וייטיבו איתך באמת,

אבל לא לכעוס על עצמך!!

וטוב שכתבת כאן זה הכי סגולה להקלה 😉

והכי עושה טוב לנפש!

שיהיה הריון קל ולידה קלה ותינוק בריא❤️❤️❤️

נקי יהיה לביתו שנה אחת..

זה המצב האידאלי,

כל השאר לא משנה.. מצד הרגיל הוא היה אמור להיות איתך בבית ולהעמיק את הזוגיות ולהכות שורשים לפני שתהפכו למשפחה.

וזה לא קורה.

וזו התמודדות לא פשוטה. אין עניין להשוות.

זה פשוט לא היה אמור להיות ככה, לא הגיוני, וזהו.

אז תרגישי לגיטימי שקשה לך. מספיק שקשה, לא צריך להוסיף את המצפון שאת "פריווילגית" ביחס לזוגות אחרים שמגוייסים.

חיבוק גדול!

הייתי ביומיים אינטנסיביים ואיזה כיף לראות שכתבתן!

בנימה אישית לכל אחת-

אני וכולנו באמת מוקירות לכן תודה שאי אפשר אפילו להביע במילים...

כל רגע, כל שעה, כל יום, כל לילה,

זה ככ הרבה וככ משמעותי לעם ישראל...

בתכלס באמת אנחנו (אני אומרת בלשון רבים לפי מה שאני אבל בטוחה שככה כולן..) חושבות עליכן על הזמן ודואגות לכן בלב ..

אז תודה ששיתפתן בשלומכן😍💛🧡💜❤️🧡🤍💛💚💙🤎💙

מקווה שיעבור בטוב

אני עם פיצית מתוקה בת תשעה חודשים, ללא מעון, סטודנטית להנדסה.. מקווה שיעבור בטוב.

השבוע יש הכנה לחודשיים מילואים בקטנה, יומיים. ואני מקווה שאצלח אותם בטוב ולאחר מכן גם את החודשיים שיבואו בהמשך.

מאוד מתלבטת אם להיות בבית לבד או אצל ההורים שלי

נשמע מאתגר....

בהצלחה ממש ביומיים האלה! ובכלל!...

לגבי אם לנסוע-

לדעתי תשאירי לך את שתי האופציות פתוחות שתוכלי לזרום לפי התחושות..

הייתי אצל ההורים שלי, למרות שתכלס הם לא עזרו המון כי רוב הזמן היו בתפילות אבל אחותי שמרה עליהם במנחה כדי שאני אלך

והבן שלי פרגן בשנצ ארוך (תשלום על הלילה)

אז הסתדרתי כמעט לבד ב"ה

הצום עבר סבבה

אבל השילוב של אבא במילואים, אמא גמורה ותינוק יונק

הוציא מהבכור התנהגות לא הכי הכי (בדיעבד- לגמרי הגיוני, בין 5.5..  ילד מקסים ורגיש שגם עליו עובר זמן תקופה לא פשוטה)

וזה הוציא מאמא שלו חסרת הכוחות והסבלנות תגובות לא משהו בכלל

לי היה ממש דומה בערב יום כיפור.

ואז גם הייתי עם המצפון על התגובות שלי בערב יום כיפור 🫣

טוב לשמוע שהצום היה סבבה

ב"ה!! לא ברור מאליו עם תינוק יונק 🥰

גם ההתפרצות שלך

וגם ההתנהגות שלו

את כזו גיבורה...

גם שסהכנעבר סבבה!

וגם איך שאת לוקחת את זה בפורפורציות (ככה הז נשמע מההודעה מקווה שככה גם באמת😉)

חיבוק גדול!!!

איך את היום?❤️❤️❤️

יואו זה ככ מובן הקושי הזה, באמת באמת באמת!!!!!!!

איזה מאתגר זה

באמת ניסיון ככ גדול....

חיבוק !!!

ועוד חיבוק

ועוד חיבוק!!

בע"ה ישעבור מהר בשלום בקלות ובטוב❤️❤️❤️❤️❤️

תמשיכי לעדכן אותנו מה שלומך!

אתמול היה דיי מעייף ורק חיכיתי שנעלה כולנו לישון

היום היה ב'ה טוב הרבה עזרה מהחברות והקהילה התומכת סביבנו

ב'ה לא הייתי בעמדת הישרדות!!!

עכשיו לשיא הבא הכנות לחג-שבת סוכות גם לארוז לחג גם קניות לשבת חג בבית

לפחות יש תאריך סיום לסבב הנוכחי!!!!

מדהים לשא היית בהישרדות!

מאחלת לך שימשיך איתך המקום הזה עוד הרבה הרבה זמן!! עד סיום הסבב❤️😅

ובהצלחה ככ בהכנות לאריזות ומקווה שתהנו ממש!!!

היינו אצל חמי וחמותי.

הילדים שיחקו ממש יפה וגם חמותי המהממת העסיקה אותם קצת (נשארה בבית כדי לעזור לסבא שלו עם השיעורים)

הרגשתי די טוב רק קצת חלשה

והאמת בסוף הצום הייתי בעיקר צמאה..  לא כזה רעבה.

ואז הם פשוט לא רצו לנסוע הביתה 🤦‍♀️ לקח לי מלא זמן לארגן אותם...

ואיזה מהממת ומהממים הם שאת מתארחת אצלם לבד!!!!

המדהים שהם שיחקו עם עצמם, איזה נחת זה!!!

מקווה שנחת היום והתאוששת מהמסע... איך את?❤️

מרגישה פחות בנוח

אבל יום כיפור הסעודות פחות רשמיות אז זה היה ממש בקלות

כיף שעבר בטוב!

מקווה שיהיה סיפתח לעוד זמנים נעימים..

בס״ד
 

תוהה איך תהיה לנו אווירת חג. הסוכה אצלנו על הגג של הבניין ואני לא אוהבת כשהילדים שם לבד. אבל יש זמנים שהקטן יצטרך לישון ולכן אצטרך להיות בבית. כנראה שהזמנים בסוכה, אותם אני אוהבת כ״כ, יצטמצמו למינימום. ובכללי אני לא מבינה איך אמצא את הכוחות שנאכל למעלה, עם כל ההלוכים והחזורים שזה ידרוש (אנחנו אחרי כמעט חודשיים של מילואים). עד כאן פינת החששות…
 

(צרות של עשירים לעומת מי שבעלה בחזית ממש, אני יודעת. חיבוק לכל אחת ואחת ❤️)

זה ממש לא משנה מה אצל אחרות

יש שני אפיקים שבהם ההתמודדות- גם נפשית וגם טכנית

והנפשית אמנם שונה מאחת לאחת, אבל צריך לזכור גם שנקודת הפתיחה שונה..

יכולה להיות מישהי שבעלה במקום סכנה והיא מצליחה להחזיק את זה במקום בוטח בה'ואופטימי מלא בכוחות, ומישהי אחרת שאמנם בעלה לא בקרב אבל היא צריכה אותו נוכח פיזית לידה וכשלא זה קשה לה מנשוא.. אז ממש אין צורך להשוות. וגם להן יש את הצרות הפרקטיות🩷

פרקטית אם בא לך...

אולי תשאלי לול מתקפל ותשכיבי את הקטן בסוכה? יש דבר כזה או שהוא צריך שקט?

לגבי ההלוך חזור - מניחה שחשבת לשלוח את הילדים לכל מה שאפשר? אולי להכין קופסה עם דברים שצריכים להיות לכל ארוחה? (אתם משאירים ציוד בסוכה?) אולי להתארח סעודה אחת ואז זה מפחית את התיזוז שלך בגלל שזה על בעלת הבית? 🫣

אנחנו החלטנו לא לבנות.. חג ראשון אצל הוריו, שבת חוהמ אצל הוריי, ובחוהמ בבית ואולייייי ארוחה אחת ביום נעשה כמעין פיקניק אצל סוכות השכנים.... אבל באמת אולי. מה שארגיש לפי כוחותיי... 

@לפניו ברננה! הפתרונות הטכניים פחות מעשיים אצלנו אבל תודה. וכן ברור שזה קשה, פשוט פחות ממי שבעלה בקרב. תודה על החיבוק 🫶🏼

@מדברה כעדן. צודקת. זה מה שמחזיק אותי בכללי. מה שהחזיק בפסח, בראש השנה… ספציפית אני קצת מרוקנת עכשיו. חבר נהרג בשבוע שעבר בלבנון ואני מוצאת את עצמי מפונצ׳רת. בע״ה עוד אתאושש ואחזור לכוחותיי. תודה והמון הצלחה גם לכם!!

להתפנצ'ר. להתבאס. להתרוקן.

ואחכ תמצאי איך להתחזק חזרה. מאמינה בך. מותר להיות במעגל החיים פעם ככה ופעם ככה.

חיבוק 

גם אצלנו מישהו קרוב אותו דבר...

ככ קשה..

זה באמת מפרק ...

חיבוק ענק ענק ענק!!!!!!!

ועוד להחזיק בתוך זה את כל הסיטואציה...

המשפחתית.. וההתכוננות לחג... והכל ביחד...

מאתגר ממש ממש...

והילדים שבחופש...

באמת חיבוק גדול!!!!

יש לך מנשא שיעזור לך לחלק מהזמן?

את רוצה לפרט לנו לגבי הטכני שננסה להציע רעיונות או שתכלס זה לא שם ?

מתפללת שיעבור עליכם בטוב ובשמחה!

אני כבר אסתדר לגבי הטכני, גם אם עוד לא ברור איך. ואולי הוא כן יהיה חלק מהזמן…

חיבוק גדול גדול גדול בחזרה 🥺🥺🥺

איזה הרגשה נוראה😢😢😢

מקווה שהצלחת קצת למלא אוויר חדש❤️❤️❤️

אצלנו מתרגלים חזרה לשגרת מילואים.

עם 300++ ימי מילואים כבר סוג של רגילים אבל לא באמת, בדיוק סיימנו חודש וחצי הפוגונת ב''ה קצת אוויר לנשימה וישר ללבנון לפני כמה שבועות. יש קטע כזה שהזמן עובר בצורה מוזרה ואני לא יודעת אף פעם איזה יום היום וכמה זמן כבר לא קיבלתי טלפון. פלוס ילדים חולים ולחץ בעבודה..

מקווה ממש שיצא לפחות לחג כלשהו בחודש הזה אבל לא נראה כ''כ ריאלי כרגע למרות שאין לדעת מה יהיה ומתי! בע''ה לי עוד יש תקווה, מקסימום בחג הבא🙏

יואו

מעל 300 ימים 🫡🫡🫡🫡

תודה!

את באמת מלכהההה

בע"ה שיעבור בשלום בקלות ובטוב!!!

שולחת מלא כוחות וחיבוקים וחיזוקים!!!

באמת תודה על כל מה שאתם עושים בשביל עם ישראל!!!❤️❤️❤️

ומוזמנת מדי פעם לשאול פה איזה יום היום ומה הלוז למחר שתוכלי להתפקס😅

מקווה שבסדר לכן...

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

החלמה מהירה

בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈

אין כמו הפורום בעולם!

מה מתאים לכוויות

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...