לצלם את היצירות ולשמור את התמונות.

אבל כשמורידים גם אז קשה לו לזרוק

וגם את אלה שאין להם מקום

בתיקיה כמו של הגן.

הסברתי שאי אפשר לשמור את כל הציורים לנצח כי ייגמר לנו המקום וצריך מקום לציורים ויצירות חדשות.

הם הבינו, ועד עכשיו זה ככה. לפני שנהל הבאה זרקנו שוב ביחד אחרי שהתפעלנו כמובן 

עוד יש מקום.

אולי באמת אשמור תקופה ואז כשיהיה הרבה ננסה למיין איתם

מתלבטת אולי הם קטנים מידי לזה? לביחד

ואמרתי שלא, שהמקוםהיחיד של היצירות זה בתיקיה הנל וזהו

לא ציפיתי שיסכימו בשמחה ויתרצו במאה אחוז. ובאמת הם קצת התאכזבו, אבל הבינו

אם מרגיש לך מוקדם, אז שיהיה ללא ידיעתם. 

לכל אחד יש מגירה. מה שלא במגירה לא יכול להישמר.

כשהמגירה מתמלאת, אנחנו עוברים ביחד והם מחליטים מה הם רוצים לשמור ומה לזרוק.

זה מפנה קצת מקום עד לפעם הבאה

זה מגירות כתר פשוטות.

אפשר גם שידה צרה בחדר

להחליט כל שבוע, על היצירות של לפני שבועיים - איזו יצירה אני הכי רוצה לשמור, ואת השאר אנחנו לא שומרים.

במקום לומר לזרוק - לומר 'לא שומרים'.

ולא לזרוק לפח, אלא לשקית. זו שקית של היצירות שאנחנו לא שומרים. לא נשמור את השקית הזו. אפשר נניח להשאיר את השקית הזו באיזו פינה, ולזרוק אותה רק כשמתחילה להתמלא השקית הבאה.

אני לא רואה שאכפת להם שזורקים, אבל לא נעים להם לראות מול העיניים שזורקים. ואני לא שומרת כלום. מחליפה, כל הזמן יש את היצירות מהשבועיים האחרונים.

הם יודעים שמה שמסתובב אני זורקת.

תולים יצירות יפות, מסתובבות זמן מה ואז אני זורקת. אבל להם לא נעים לקחת ולהניח בפח... תחושה לא נעימה. לפעמים אני עושה ערימה ואומרת שאם יש משהו חשוב לשמור - שיקחו. הם יודעים שהערימה הולכת לפח, ובכל זאת יותר נעים להם שזה קורה לבד...

את העניין של בחירת המילים. נשמע הרבה יותר מתאים, אפילו לעצמי "לזרוק" נשמע קשוח מדי...

ואני בכלל לא שומרת יצירות, וגם לא משתפת יותר מדי שזורקת🙊 

נתחיל היום מלמיין מה לשמור בתיקייה ומה לשקית אחרת, נראה אם יילך

יש לו איזה 20+ ציורים כל שבוע, לא כולל הציורים שעושה בבית

זה מבחר גדול מידי כדי להצליח להוציא אחד

יצירה אחת מהשבוע/ שבועיים האחרונים

האמת אף פעם לא עשיתי..

יצירות יקרות להם שומרים במגירה

השאר מסתובב בבית עד שנזרק..

לא לעיניהם כמובן

כמו ש @יראת גאולה הסבירה- זה קשה להם. 

יש מגירה לכל ילד והוא בוחר מה לשים במגירה ומה לזרוק, חוץ מציור או 2 שתולים על המקרר. המגירה היא גם מקום לצעצועים שלהם שהם לא רוצים שאחרים ישחקו איתם. אז הגדול כבר התחיל לזרוק את רוב היצירות שלו כדי שיהיה מקום לצעצועים.

אז אצלי אין אפשרות כי הקטנה תהפוך אותה על בסיס יומי

@אורוש3 

מנסה לחשוב איזה תחליף יכול להיות למגירה שגם יהיה נגיש להם וגם לא נגיש לקטנה

כשהיא מתמלאת אני מודיעה להם שאני ממיינת ואת השאר זורקים. אני עוברת על הכל ושומרת את היפות ביותר, והם עוברים איתי ועושים ערמה של מה שהם אוהבים.

בסוף אני אומרת להם שיבחרו 5 שילכו למגרה שלהם, ואחרי מ6"מ מסכימה להתפשר על קצת יותר. כשאין להם מקום במגרה הם זורקים בעצמם.

את העבודות היפות שלהם שבחרתי לשמור אני שמה בשקית ושומרת בדכ מתחת למיטה.

היקר בעינהם, לפעמים מעדיפים לתלות יצירה עם השקעה שלהם (אפילו סתם ציור) מאשר יצירה מושקעת ויפה בעיניי

אז גני לא רוצה להחליט בשבילם וגם לא לתת להם להתקבע שמה שהכי יפה זה ההכי "משורטט" ולא סתם ציור שלהם שהשקיעו בו מאוד

ואני לא, הם שומרים במגרה האישית שלהם.

הם זורקים בעצמם בשלב כלשהו כשאין להם כבר מקום.

הסברתי לבן שלי שאין מקום בבית לכלללל היצירות, והוא צריך לבחור מה לשמור.

לפעמים אני אומרת לו ש;זה יצירות של גיל 3, עכשיו אתה בן ארבע, אתה כבר לא צריך אותם.. או יצירות של ראש השנה, עכשיו אנחנו כבר בסוכות ולא צריכים את זה, ושנה הבאה לכבוד ראש השנה תכין יצירות חדשות!

אם לא נשים עכשיו חלק מהיצירות בפח, לא יהיה לנו מקום ליצירות של שבוע הבא..

ובסוף בסוף, חלק אני זורקת בתוך שקית אטומה שלא יראו.. לא את היצירות החשובות להם, אלא את הפשוטות יותר, כי לבד הם לא עושים את זה אפילו שתיאורתית אין להם בעיה עם זה

הבן שלי בן 1.5 לראשונה חוזר עם יצירות מהמעון

כל דף לבן עם 2 קשקושים ממנו יקר מפז בעיניי קשה עליי הפרידה!! נראלי אקנה תיקיה בהקדם חח

סתם... זה באמת מתוק ומחמם את הלב!

אבל כשזה נהיה כמויות כבר לאט לאט זה כבר פחות מלהיב. 

יש כאלה ששומרים ציור ראשון או כל מיני יצירות מהגן ומראים לילדים בגיל גדול

כל פעם ששומעת על זה מנסה לחשוב איך הייתי מגיבה אם היו מביאים לי עכשיו ציור שלי מגיל שנה או 3, לא נראה לי שהיה מעניין אותי

ודי מאוכזבת שזה לא מעניין אותנו....

שומרים את כל היצירות... ארגזים הייתי ממלאת פה רק בזה

הם חוזרים מהגן כל שבוע עם ערימה

אפשר לשים שם מה שרוצים. מדי פעם אנחנו עוברים עליה, ומפנים מקום לעוד יצירות.

האמת שגם אני מאוד חששתי מזה, וגיליתי שלילדים שלי ממש לא קשה לזרוק. הם אוהבים לעשות יצירות, ולהראות לנו, אבל בדרך כלל לא אכפת להם לזרוק, במיוחד אם עבר קצת זמן.

אני הרבה פעמים מדגישה שמה שזורקים זה לא בגלל שזה לא יפה. נניח הם אומרים על ציור שהשקיעו הרבה בצביעה שלו "לזרוק" - אז אני מסתכלת ואומרת "להתראות הלו קיטי חמודה, את באמת צבועה יפה ושימחת אותנו!".

עוד פטנט שהילדים שלי מצאו כשקשה להם לזרוק אבל הם לא ממש רוצים לשמור בתיקיה שלהם, זה לתת לי את היצירה. הם אומרים "זה בשבילך אמא" 😄

אז גם לי יש מקום יעודי לשמור בו יצירות שהם נתנו לי, אבל אני מרוקנת אותו מדי פעם בלעדיהם.

לפעמים אני אומרת "תודה רבה! אני אשמור את זה עכשיו, עד שכבר לא יהיה לי מקום", ולפעמים, במיוחד אם נראה לי שזה לא באמת חשוב להם, אני אומרת "תודה רבה! זאת יצירה מאוד יפה, אבל גם לי אין מקום בשבילה"

עדיף בכלל שמההתחלה, כל שבוע כשהם מביאים ציורים, תשמרו מהם רק אחד או שניים לשמירה או לתצוגה, ואת כל השאר תשימו בשקית ה'לא שומרים', ממנה תיפטרי בעצמך כשיתאים. 

לכן אני רוצה שזה יהיה עם הילדים, שהם יידעו שהציורים לא נשמרים לנצח ולא יחפשו אותם

עם הקטן הנוכחי אנחנו כבר לא תולים, הוא גם מכין יצירות בבית על בסיס יומי וזו כמות גדולה. לכל יצירה שהוא מביא/ מכין בבית אני מתייחסת ואז שמה על מדף/ שולחן, הסברתי שאנחנו זורקים את הציורים כשעושים סדר, גם אצלו לפעמים  שומרים יותר זמן יצירה אהובה במיוחד.

ברור שהם היו רוצים שנשמור הכל, עזרתי להם להבין שלא ניתן לשמור הכל אלא לזמן קצר.

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שתבדוק תמיד, תחסוך לך..

אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..