אני התחתנתי יחסית מאוחר לעומת חברותיי וכל הזמן משווה את כמות הילדים

לאט לאט משחררת

עכשיו צריכה למנוע כי אני עייפה מהריונות צפופים.

הוא רק בן שנתיים זה באמת לא גדול כל כך

תראי רק את עצמך מה מצבך כאילו את באי בודד , רק מה שטוב לך!! רק לך!! הבריאות הכי חשוב!!! . וגם שימי לב שהרבה כן מונעות לתקופה כזאת ויש כאלו כמובן יותר 

ממש מסכימה עם

׳ילד צריך חיים טובים להיוולד אליהם ושהחיים הם לא רק מרדף אחרי משפחה גדולה׳

אני פחות מבינה את הרצון הבוער לעוד הריון כשיש תינוק קטן בן שנתיים, בעיניי זה נטו לחץ חברתי ואידיאולוגי ולא ממש הגיוני.

אני שונה מהמשפחה שלי (רוב האחיות והגיסות שלי עם 6 ילדים ומעלה) ומהחברה בה אני חיה (כנ״ל 6+ ילדים למשפחה)

אני לא מסתכלת עליהן בקנאה אלא קצת ברחמים ובעיקר בחוסר הבנה איך הן רוצות/ עושות לעצמן את זה.

כנראה לא עזרתי לך, אבל אלו המחשבות שלי בנושא.

נותנות זווית אחרת מהרגיל...

מגנייב לקרוא את התגובה ולדעת שזה את עוד לפני ששמתי לב מי הניק..

שאפו על העמידה על הדעה השונה בלי להתבייש או להתערר!🫡

(ודווקא לרוב ממש לא מסכימה עם מה שכתבת אבל מעריצה את העמידה!)

בין אם זה ללדת 2 ילדים ובין אם זה ללדת 20 ילדים, האופן בו אנחנו תופסים מה זה משפחה, מהם התפקידים הנשיים והאמהיים אותם אנחנו צריכים למלא נובעים מהחברה בה אנחנו חיים.

ועדיין אני לא חושבת שנשים נכנסות להריון נטו בגלל לחץ חברתי, ברור לי שכל אישה עושה שיקולים האם ההריון יהיה כרגע טוב או שלא, האם גודל המשפחה המסוים מתאים לה או שלא.

יש לי ב''ה לא מעט ילדים, ברווחים סבירים עבורי, בעיני אחרים הם גדולים או קטנים מדי אבל עבורי הם טובים.

אין צורך לרחם על אנשים או לקנא בהם, בעיקר לכבד את הבחירות שלהם

מה קורה כשהרצון האישי מתנגש עם המקובלות החברתיות

אם

אשה לא רוצה/ קשה לה ללדת את הכמות הנצרכת של הילדים

האם

היא יולדת כמות קטנה יותר

או

מתאימה את עצמה בכוח לסביבה?

בגלל שאני מאד יוצאת דופן מהחברה סביבי, בגלל שעברתי תהליך בנושא, אני יותר מודעת להתנגשות הזו בין הרצונות, האישיים והחברתיים.

לא רואה בעיה לחוש תחושות כלפי התנהלות של אנשים, זה לא אומר שאני לא מכבדת החלטות של אנשים, אני יכולה להמשיך לחוש ולכתוב את תחושותיי ואנשים כמובן ימשיכו לחיות על פי בחירתם.

לכל זוג. גם אם נראה שיש עדריות. וגם אם זה משפיע

אני שמעתי וקראתי על המון נשים שנכנסו להריון על אף שיכלו לסכן את חייהן/ שהיו בגיל מבוגר/ שיש להן קשיים כאלה ואחרים

האם זה אומר שגמני צריכה? לא

זה יכול לתת מוטיבציה לאישה שרוצה וחוששת ונמצאת אולי במצב דומה/ מפחדת לפספס את הרכבת במקרה ואין לה ילדים נגיד, אבל זה לא רלוונטי לכל אישה

ממה שאת מתארת,נשמע שחצי שנה יכולה להיות השינוי שאת מחכה לו ומבחינת הזמן זה לא מאוד גדול ההפרש.

אבל ממש אין לך מה להשוות את עצמך לאחרים.

שניים צמודים ובטח ובטח 3 צמודים, זה קושי עצום!

קחי את הזמן אין מה למהר כל כך, בטח טם יש קשיים בריאותיים. תשמרי על עצמך, תגדלי ותהני מהילד וכשיגיע הזמן תביאי עוד אחד.

כולם סביבי בהריון. אני לא, מבחירה מודעת. אבל עדיין הייתי שמחה שהנתונים של החיים שלנו היו יציבים יותר וככה לרצון לעוד ילד הייתה גם היכולת והיציבות.

זה באסה ואין לי איך לעודד את זה.

אבל אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון

שלא הגיוני לחוסר יציבות להביא עוד ילד

שצריך ביטחון כלכלי

שצריך פניות נפשית שלנו

ויש לנו שני ילדים, והקטן גדול הרבה יותר משלך.

זה קשה עוד יותר בסביבה דתית, שבה מקובל אחרת. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שהכי חשוב בכל העניין הזה להסתכל רק פנימה, כי איכשהו למרות שזה נושא כל כך חשוב, אני מרגישה שהלחץ החברתי בו גדול.

כל אחת והעניין שלה

יש את כולן (עם ההחלטות של כל אחת בפני עצמה שזה גם מורכב ממכלול שלא את כולו יודעים כלפי חוץ)

ולעומת זאת

יש אותך/אותכם כזוג

מה נכון *לכם*

מה טוב *לכם*

לעת הזאת.

מה שאתם מחליטים

זה שלכם

וזאת בחירה

וזה לגמרי בסדר.

ולקח לי זמן (וגם מספר ילדים) כדי להצליח להרפות מהמחשבות האלו... (ועדיין הן צצות לי לפעמים - איך יש לי חברות בנות גילי שיש להן כבר עשרה ואחד עשר ואאפילו שלושה עשר ילדים? אבל יודעת שזה שלהן, ואלה הכוחות שהן קיבלו ב"ה, ואין לי מה לרצות להיות כמותן)

במובן הזה טוב שיש את הבעל השכלי, שיאזן את הרצון הנשי-הרגשי, ויתווה מה נכון עכשיו מבחינה מעשית.

ובכל זאת זה לא סותר את ההבנה ללב שמשתוקק... אפשר להפנות את ההשתוקקות הזו לתפילה לה': תראה את הרצון שלי להביא חיים לעולם! בבקשה תעזור בזה, או לי באופן אישי, או לעם ישראל כולו - תביא הרבה חיים בעם ישראל, גם אם זה לא יהיה דרכי...

ומלבד זאת הזמן של ההמתנה יכול להיות מנוצל להתקדמות אישית, להתפתחות רגשית, לעבודה כלכלית - כל מה שיכול להביא אותך ואתכם בעתיד למצב שבו תוכלו להמשיך ללדת.

בע"ה מתפללת בשבילך שההמתנה בינתיים לא תהיה קשה מדי ❤️

ילד שני או שלישי.

הרבה פעמים כותבים פה על לחץ ללדת אבל בפועל משפחה דתית ממוצעת היא סביב שישה ילדים ובחלק מהערים גם שלושה לארבעה.

בנוסף, אנשים לא באמת אוהבים משפחות יולדות צמוד. מפריע לסביבה , לא מתחשבים. נגיד, ברשת גנים קובעים את כל האספות הורים לאותה שעה למרות שברור שלהורים יש יותר מאספה אחת, עם אמירה מעצבנת שגם אבא צריך להיות מעורב ותקחו בייביסיטר. או קובעים כל מיני פעילויות של הורה-ילד בכמויות בטענה שילד לפחות יקבל צומי אחד על אחד לפעמים. אבל אם הורים עובדים ויש הרבה ילדים , כמה כבר אפשר לקחת ימי חופש וגם ככה צרכים מרובים. אם אמא לא עובדת אז היא נמצאת בבית עם שני קטנים בדרך כלל. זה אומר למצוא סידור להם בשעות שזה די בלתי אפשרי.

גם יחס בדברים אחרים. אם ילדים ממשפחה קטנה מסתובבים לבד מגיל קטן זה כי מלמדים אותם לעצמאות, אם ילדים ממשפחה גדולה יעזו , אז ישר יגידו השריצו כמויות ולא שומרים עליהם. אותו דבר גם במקרה של כל מיני קשיים. את כל הזמן בחזקת מישהי חסרת אחריות אלא אם כן את מוכיחה אחרת.

וגם אם את מסתדרת בסה''כ עדיין יחפשו אותך ויחכו שתתפרקי לחתיכות , פעם בערב נשים מישהי ממשפחה דוסית דווקא סיפרה בסוג של

חצי סיפוק על גיסתה אמא לשמונה שהסתדרה יפה אבל היא רצתה עוד הריון ו"נפל לה הרחם" .

בבתי ספר עושים מצעדים משפחתיים במסלולים עם מדרגות כך שאין סיכוי לעגלת תאומים וגם אין סיכוי להנאה כלשהי אם את צריכה לשמור על כמה ילדים בו-זמנית ולסחב עגלה ומנשא.

ובתיכון על כל ילד צריך לשלם מיליונים גם אם יש שלושה ילדים בישיבות תיכוניות.

מבחינת שכנים כל הילדים בעולם שייכים דווקא למשפחה ברוכה בבניין גם אם הם בצבע שונה וגרים בכניסה אחרת.

כך שאם את חושבת שחברה נורא תשמח אם תביאי צמוד אז ממש לא.

שנתיים או פחות מניעה בין הילדים

זה בדיוק הלחץ

עם תינוק בגיל שנתיים שעדין הכל אינטנסיבי, צריך להיכנס להרפתקה של הריון נוסף.

ילדתי שמונה פעמים בתוך 17 שנים, ורוב הרווחים בין הלידות הם מעל שנתיים... (רק פעמיים יש רווח של פחות מזה)

ובעצם מכירה מישהי עם שישה ילדים, רווחים של יותר משנתיים בין רובם או כולם, והיא התחתנה בגיל 28... (כנראה ילדה עד גיל יחסית מאוחר, שגם זה משהו שצריך לקחת כשיקול)

למשל: מישהי יולדת את הראשון שלה בגיל 21, ואז השני בגיל 25, השלישי בגיל 29, רביעי - 33, חמישי - 37, שישי - 41.

רווחים של ארבע שנים (כמובן, בממוצע), ואפילו סיימה את הילודה רק קצת אחרי גיל 40...

לא בהכרח

נשואות בגיל 21/ נכנסות להריון ברגע שמסיימות מניעה/ ללא הפלות/ נכנסות להריון בגיל 40

לכן סיטואציה כזו היא נדירה

וגם פה צריך להיכנס להריון עם פעוט בגיל 3 שזה גם קצת קשוח

שבשביל שישה ילדים צריך למנוע פחות משנתיים. טכנית זה לא נכון. מעשית - כמובן הכול תלוי באיך שה' מחליט לסדר את זה...

בד"כ מי שמונעת פחות משנתיים תמצא את עצמה עם יותר משישה ילדים. (אומרת מהיכרות עם משפחות סביבי. לא יודעת כמובן כמה זמן הם מנעו אם בכלל, רק רואה את הרווחים בין הילדים)

ברור שאפשר ללדת יותר אם מונעים פחות

זה לא ממש עיקר הדיון. אבל בכל זאת רוצה להגיב.

יכול להיות שיש חברות שבאמת מאוד לא נוח לגדל בהן משפחה גדולה.

ומבחינה כלכלית (מחירים של מוסדות לימוד) זה בהחלט אתגר לא פשוט לגדל ילדים צפופים שצריך לשלם על כמה בו זמנית.

אבל רוב הדברים האחרים שכתבת - איפה שאני גרה זה לא ככה. אסיפות הורים בגנים בשעות שונות לכל גן, פעילויות של 'הורה-ילד' בימי שישי כדי שיהיה לרוב ההורים ביום חופשי. ואם עושים לכמה כיתות בו זמנית אז אפשר לצרף אחים מכיתה אחרת. ועוד הרבה דברים שכתבת שממש לא הזדהיתי...

לק"י

ומבחינתי זה גם לא שיקול בכלל.

(אני גם לא חושבת שלכל העם פה מפריע משפחות מרובות ילדים).

לא יצאה אסיפת הורים באותו יום. אבל אולי לא יודעת על זה כי יש לי בן ובת

ובכל זאת, בהחלט קורה שתוקעים אותנו עם מסיבות סיום באמצע שבוע בבוקר והילדים מסיימים ב11 נגיד. וזה לא באותו יום לשניהם כמובן

או כל מיני מסיבות ומפגשים אחהצ של שעתיים בין 16.30-18.30 ונוכחות של 2 הורים

וואלה, תוקע

לק"י

מחוסר התחשבות נטו. בשביל לא להתחשב....

(ככה היה נשמע ממה שכתבה פליונקה. אולי קצת הגזמתי, אבל משהו דומה).

בטח אם מדובר באנשי צוות דתיים וחרדים, שלהם בעצמם יש הרבה פעמים כמה ילדים, והם מבינים את הקושי.

. לא אומרת שזה בזדון, אבל אם נשארו עוד כמה ימים עד סוף שנה, אז תעשו את המסיבה בשישי בבוקר.. יותר הגיוני, לא?

אצלי לפחות יש תחושה שהם חיים בלהלהלנד שברוב המשפחות לפחות אחד מההורים לא עובד ולכן ראש חודש מסיימים ב12

יש יום גיבוש לצוות, מסימים מוקדם

מסיבות סוף שנה, מסיימים ב11 באמצע שבוע כל מיני דברים כאלה שאני באופן אישי, אם בעלי לא היה עצמאי, לא הייתי עומדת בזה ובאמת הייתי נאלצת להתפטר כדי להשתלט על המצב

לק"י

(ואני חושבת שלפחות חלקם סותרים את חוזר מנכ"ל).

ומסכימה איתך. זה ממש מוגזם...

אבל עדיין מרשה לעצמי להתבאס על זה

אם כי לפחות בחופש הגדול יותר קל לנו

אין מושלם🤷

זה בטוח

אין לי כח לדברים האלה ופחות מתאים ךי להיתפס ככזו

באמת שאין צורך לצאת למאבקים, בעיקר אם אין כוח להתמודד איתם.

בחינוך העצמאי יש בהחלט מגוון נהלים מעצבנים לגבי חופשים וכו'...

אני יכולה להזדהות עם הרבה דברים,

בעיקר התחושה שאני צריכה להוכיח שאני מספיק נורמאלית לגדל את כל החבורה הזאת והם לא מוזנחים, אני שולחת את הילדים שלי לבד למכולת, לספרינ וכד' בכוונה כדי שיפתחו עצמאות, אבל זה עלול להצטייד בעיני אחרים כחוסר אחריות וכד' .

מצד שני, תסכלי כמה עידוד יילודה יש פה. אישה שיןלדת בישראל יולדת בחינם! בחול למשל ההתאשפזות עולה עשרות אלפי שקלים. ואני לא מדברת על מענק לידה יפה מהמדינה.  גם חופשת לידה, את מקבלת 16 שבועות חינם משכורת שלך על חשבון המדינה! אני דיברתי עם חברה שבאה מארצות הברית ואמרה שאצלם לא מקבלים שקל. יש פה המון ארגונים שמסייעים לפוריות כמו מכון פועה שהם בהתנדבות מלאה.

ובכללי, זה גם הרבה חוסר מודעות , בבית הספר אף אחד לא יחשוב על עגלת תאומים כי הם לא חיים את זה, זה לא מתוך חוסר תמיכה ביילודה.

וזה גם מאוד תלוי בסביבה בה את חיה וכמה זה מקובל בסביבתך. אני למשל חיה בסביבה דתית אבל אנחנו יותר דוסים מהסביבה שלנו, יש מקומות שזה מקובל ויש מקומות שיסתכלו בעין עקומה על מי שיש לה ''קצת מידי'' ילדים. 

זו בעיה שמזינה את עצמה.

בגלל שאת רוצה עוד הריון את רואה את כל מי שמתקתקת ילדים וזה גורם לך לצביטה, ושם המחשבות שלך ולכן זה מה שאת רואה סביבך.

אם הנושא לא היה מטריד אותך, היית רואה את כל מי שלא בהריון והיית מרגישה עם זה נורמלי.

אז קודם כל בשביל לנרמל, הקטן שלי בן 3.5 ואני לא בהריון.

ככל שאדם מתבגר, המסלול חיים הייעודי לו הולך ונבנה. כל שנה וכל ניסיון חיים אדם כותב את סיפורו בעולם.

כל אחד צריך לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, ולא של זולתו. כי לכל אחד סיפור חיים שונה.

כשתינוק נולד, אז יש ספר הוראות מה תינוק צריך. כוחם פחות או יותר רצים על אותו מסלול. אוכלים כל 3 שעות, ישנים, עושים צרכים. זה פחות או יותר.

ואז גדלים וכל מי שמסיים א עולה לב.

וכל מי שמסיים יסודי עולה לתיכון.

אבל כשמסיימים תיכון, יש כמה מסלולים, ויש גיל שהרבה מתחתנים בו, אבל לא כולם. וככה ככל שעוברות השנים, השוני בין כל אחד לסביבתו, הולך וגדל.

כל אחד מוצא את עצמו במסלול שלו.

וכדי לחיות חיים טובים, צריך להסתכל על המאפיינים שלו, ולא להסתכל על המאפיינים במסלול של חברו.

מה שנכון לחברתך לא בהכרח נכון לך.

זה לא משנה מה היא, זה משנה מה את.

יש תקופות של חוסר הלימה בין הרצון למציאות, זה מרגיז/ כואב/ מעציב. אם היינו אדישים לזה, לא הייתה לנו המוטיבציה לשנות את המצב. אז מצד אחד יש יתרון שזה התחושות שאת חווה, מצד שני במבט על ההווה, זה לא נעים.

מקווה שבקרוב תמצאי את ההלימה שתהיה לך טובה בין הרצון והיכולת ותתבשרי בשורות טובות בע"ה!

ממש לגזור ולשמור

על כל ההתמודדויות בחיים

על ההשוואות

ועל הפער בין הרצון למציאות (שמישהו תכנן בשבילנו! באופן המדוייק ביותר לנו!)

נהניתי לקרוא כאן כמה זוויות וחיבוקים וחיזוקים

חלק מהקושי שהוא ילד יחיד, אז גם רוצה בשבילו אח.ות ושלא יגדל הרבה זמן לבד, וגם מבחינה הלכתית, עד שנתיים מבחינתנו לא צריך לשאול רב אלא יש היתר כללי (בהשקפה שלנו, כי עד כ"ד חודש נחשבת עוד יולדת שאיבריה מתפרקים)

ופתאום לעשות שאלת רב, ולפתוח את המצב הכלכלי, ואת הבעיה הרפואית ושמישהו אחר יתערב גם מלחיץ אותי וגם מרגיע אותי בו זמנית (בבקשה לא לכתוב לי הערות על הגישה ההלכתית, יודעת שיש כאלה ששואלים גם על חודש מניעה ויש כאלה שלא שואלים גם על עשור מניעה, כותבת מה אצלנו)

הרבה כתבו פה על ההשוואות, וזה נכון. וגם אם כבר משווים אז את כל התיק, לא כולן עם סיפור רקע משפחתי, לא כולן עם הבעיה הרפואית, לא כולם זוג סטודנטים שמפרנס בשיניים.

אני יודעת בשכל, אבל ברגש זה קצת החלום ושברו, שחשבתי שתהיה לי משפחה גדולה וילדים צפופים, וכנראה שזה לא יקרה כל כך. זה בסדר, זה תהליך של הבנה והשלמה של איפה הכוחות שלי ומה ה' נותן בגשמי, ברוחני, בפיזי, ובכוחות הנפשיים.

פשוט מדכא שחשבתי שנהיה כבר במקום אחר, ופתאום אין סבסוד של התמ'ת, ופתאום מצליחים פחות אחוזי משרה במקביל ללימודים כי זה דורש יותר ממה שחשבתי, ופתאום בעיה רפואית, ופתאום מילואים... קיוויתי שדברים יראו אחרת, אבל יש תוכניות ויש מסובב לעולם. יהיה בסדר.

בע"ה שהרצון יהיה לתפילה וברגע שנרצה ונוכל גם טכנית, נקלט מהר להריון בריא ומשמח ותקין ובסופו ילד.ה מתוק.ה ובריא.ה

קודם כל בא לי לתת לך חיבוק כי אני ממש מזדהה.

מחכה כבר הרבה שנים ורוצה כ"כ ושורף לי בלב ולצערי נאלצת למנוע בגלל סיבוכים רפואיים, הקטן שלי כבר גדול ואין לי הרבה ילדים וזה חריג מאוד באיזורי.

לא אביא ילד בגלל נורמה חברתית. אבל הפער הוא קשה.

קשה לצאת לערב עם חברות כשכולן יושבות ומניקות תינוקות קטנים או מדברות שיחות בנושא ורק אני תלושה..

קשה לקבל מבטים ורמזים של "יאללה נו מה את לא רוצה עוד אחד"?

(והיו גם ממש שאלות ישירות שכמובן התרחקתי ממי ששאל..)

מבינה אותך מאוד ומחזקת אותך-

אל תתבלבלי ואל תעשי שום דבר שעלול להזיק לך נפשית/בריאותית בגלל החברות, למרות שזה נורא קשה..

קודם כל את.

זה הכי חשוב

וזאת המתנה הכי גדולה שתתני למשפחה שלך.

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

שלא הוא אמר שהם בסדר גמור

לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.

זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..

לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.

חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת. 

כמה סטרס.

יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.

הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.

לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.

Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.

כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."

במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.

הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה

שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.

ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.

עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...

בהצלחה!!

הצוות כרגע קצת מוזר

לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'

לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.