אני התחתנתי יחסית מאוחר לעומת חברותיי וכל הזמן משווה את כמות הילדים

לאט לאט משחררת

עכשיו צריכה למנוע כי אני עייפה מהריונות צפופים.

הוא רק בן שנתיים זה באמת לא גדול כל כך

תראי רק את עצמך מה מצבך כאילו את באי בודד , רק מה שטוב לך!! רק לך!! הבריאות הכי חשוב!!! . וגם שימי לב שהרבה כן מונעות לתקופה כזאת ויש כאלו כמובן יותר 

ממש מסכימה עם

׳ילד צריך חיים טובים להיוולד אליהם ושהחיים הם לא רק מרדף אחרי משפחה גדולה׳

אני פחות מבינה את הרצון הבוער לעוד הריון כשיש תינוק קטן בן שנתיים, בעיניי זה נטו לחץ חברתי ואידיאולוגי ולא ממש הגיוני.

אני שונה מהמשפחה שלי (רוב האחיות והגיסות שלי עם 6 ילדים ומעלה) ומהחברה בה אני חיה (כנ״ל 6+ ילדים למשפחה)

אני לא מסתכלת עליהן בקנאה אלא קצת ברחמים ובעיקר בחוסר הבנה איך הן רוצות/ עושות לעצמן את זה.

כנראה לא עזרתי לך, אבל אלו המחשבות שלי בנושא.

נותנות זווית אחרת מהרגיל...

מגנייב לקרוא את התגובה ולדעת שזה את עוד לפני ששמתי לב מי הניק..

שאפו על העמידה על הדעה השונה בלי להתבייש או להתערר!🫡

(ודווקא לרוב ממש לא מסכימה עם מה שכתבת אבל מעריצה את העמידה!)

בין אם זה ללדת 2 ילדים ובין אם זה ללדת 20 ילדים, האופן בו אנחנו תופסים מה זה משפחה, מהם התפקידים הנשיים והאמהיים אותם אנחנו צריכים למלא נובעים מהחברה בה אנחנו חיים.

ועדיין אני לא חושבת שנשים נכנסות להריון נטו בגלל לחץ חברתי, ברור לי שכל אישה עושה שיקולים האם ההריון יהיה כרגע טוב או שלא, האם גודל המשפחה המסוים מתאים לה או שלא.

יש לי ב''ה לא מעט ילדים, ברווחים סבירים עבורי, בעיני אחרים הם גדולים או קטנים מדי אבל עבורי הם טובים.

אין צורך לרחם על אנשים או לקנא בהם, בעיקר לכבד את הבחירות שלהם

מה קורה כשהרצון האישי מתנגש עם המקובלות החברתיות

אם

אשה לא רוצה/ קשה לה ללדת את הכמות הנצרכת של הילדים

האם

היא יולדת כמות קטנה יותר

או

מתאימה את עצמה בכוח לסביבה?

בגלל שאני מאד יוצאת דופן מהחברה סביבי, בגלל שעברתי תהליך בנושא, אני יותר מודעת להתנגשות הזו בין הרצונות, האישיים והחברתיים.

לא רואה בעיה לחוש תחושות כלפי התנהלות של אנשים, זה לא אומר שאני לא מכבדת החלטות של אנשים, אני יכולה להמשיך לחוש ולכתוב את תחושותיי ואנשים כמובן ימשיכו לחיות על פי בחירתם.

לכל זוג. גם אם נראה שיש עדריות. וגם אם זה משפיע

אני שמעתי וקראתי על המון נשים שנכנסו להריון על אף שיכלו לסכן את חייהן/ שהיו בגיל מבוגר/ שיש להן קשיים כאלה ואחרים

האם זה אומר שגמני צריכה? לא

זה יכול לתת מוטיבציה לאישה שרוצה וחוששת ונמצאת אולי במצב דומה/ מפחדת לפספס את הרכבת במקרה ואין לה ילדים נגיד, אבל זה לא רלוונטי לכל אישה

ממה שאת מתארת,נשמע שחצי שנה יכולה להיות השינוי שאת מחכה לו ומבחינת הזמן זה לא מאוד גדול ההפרש.

אבל ממש אין לך מה להשוות את עצמך לאחרים.

שניים צמודים ובטח ובטח 3 צמודים, זה קושי עצום!

קחי את הזמן אין מה למהר כל כך, בטח טם יש קשיים בריאותיים. תשמרי על עצמך, תגדלי ותהני מהילד וכשיגיע הזמן תביאי עוד אחד.

כולם סביבי בהריון. אני לא, מבחירה מודעת. אבל עדיין הייתי שמחה שהנתונים של החיים שלנו היו יציבים יותר וככה לרצון לעוד ילד הייתה גם היכולת והיציבות.

זה באסה ואין לי איך לעודד את זה.

אבל אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון

שלא הגיוני לחוסר יציבות להביא עוד ילד

שצריך ביטחון כלכלי

שצריך פניות נפשית שלנו

ויש לנו שני ילדים, והקטן גדול הרבה יותר משלך.

זה קשה עוד יותר בסביבה דתית, שבה מקובל אחרת. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שהכי חשוב בכל העניין הזה להסתכל רק פנימה, כי איכשהו למרות שזה נושא כל כך חשוב, אני מרגישה שהלחץ החברתי בו גדול.

כל אחת והעניין שלה

יש את כולן (עם ההחלטות של כל אחת בפני עצמה שזה גם מורכב ממכלול שלא את כולו יודעים כלפי חוץ)

ולעומת זאת

יש אותך/אותכם כזוג

מה נכון *לכם*

מה טוב *לכם*

לעת הזאת.

מה שאתם מחליטים

זה שלכם

וזאת בחירה

וזה לגמרי בסדר.

ולקח לי זמן (וגם מספר ילדים) כדי להצליח להרפות מהמחשבות האלו... (ועדיין הן צצות לי לפעמים - איך יש לי חברות בנות גילי שיש להן כבר עשרה ואחד עשר ואאפילו שלושה עשר ילדים? אבל יודעת שזה שלהן, ואלה הכוחות שהן קיבלו ב"ה, ואין לי מה לרצות להיות כמותן)

במובן הזה טוב שיש את הבעל השכלי, שיאזן את הרצון הנשי-הרגשי, ויתווה מה נכון עכשיו מבחינה מעשית.

ובכל זאת זה לא סותר את ההבנה ללב שמשתוקק... אפשר להפנות את ההשתוקקות הזו לתפילה לה': תראה את הרצון שלי להביא חיים לעולם! בבקשה תעזור בזה, או לי באופן אישי, או לעם ישראל כולו - תביא הרבה חיים בעם ישראל, גם אם זה לא יהיה דרכי...

ומלבד זאת הזמן של ההמתנה יכול להיות מנוצל להתקדמות אישית, להתפתחות רגשית, לעבודה כלכלית - כל מה שיכול להביא אותך ואתכם בעתיד למצב שבו תוכלו להמשיך ללדת.

בע"ה מתפללת בשבילך שההמתנה בינתיים לא תהיה קשה מדי ❤️

ילד שני או שלישי.

הרבה פעמים כותבים פה על לחץ ללדת אבל בפועל משפחה דתית ממוצעת היא סביב שישה ילדים ובחלק מהערים גם שלושה לארבעה.

בנוסף, אנשים לא באמת אוהבים משפחות יולדות צמוד. מפריע לסביבה , לא מתחשבים. נגיד, ברשת גנים קובעים את כל האספות הורים לאותה שעה למרות שברור שלהורים יש יותר מאספה אחת, עם אמירה מעצבנת שגם אבא צריך להיות מעורב ותקחו בייביסיטר. או קובעים כל מיני פעילויות של הורה-ילד בכמויות בטענה שילד לפחות יקבל צומי אחד על אחד לפעמים. אבל אם הורים עובדים ויש הרבה ילדים , כמה כבר אפשר לקחת ימי חופש וגם ככה צרכים מרובים. אם אמא לא עובדת אז היא נמצאת בבית עם שני קטנים בדרך כלל. זה אומר למצוא סידור להם בשעות שזה די בלתי אפשרי.

גם יחס בדברים אחרים. אם ילדים ממשפחה קטנה מסתובבים לבד מגיל קטן זה כי מלמדים אותם לעצמאות, אם ילדים ממשפחה גדולה יעזו , אז ישר יגידו השריצו כמויות ולא שומרים עליהם. אותו דבר גם במקרה של כל מיני קשיים. את כל הזמן בחזקת מישהי חסרת אחריות אלא אם כן את מוכיחה אחרת.

וגם אם את מסתדרת בסה''כ עדיין יחפשו אותך ויחכו שתתפרקי לחתיכות , פעם בערב נשים מישהי ממשפחה דוסית דווקא סיפרה בסוג של

חצי סיפוק על גיסתה אמא לשמונה שהסתדרה יפה אבל היא רצתה עוד הריון ו"נפל לה הרחם" .

בבתי ספר עושים מצעדים משפחתיים במסלולים עם מדרגות כך שאין סיכוי לעגלת תאומים וגם אין סיכוי להנאה כלשהי אם את צריכה לשמור על כמה ילדים בו-זמנית ולסחב עגלה ומנשא.

ובתיכון על כל ילד צריך לשלם מיליונים גם אם יש שלושה ילדים בישיבות תיכוניות.

מבחינת שכנים כל הילדים בעולם שייכים דווקא למשפחה ברוכה בבניין גם אם הם בצבע שונה וגרים בכניסה אחרת.

כך שאם את חושבת שחברה נורא תשמח אם תביאי צמוד אז ממש לא.

שנתיים או פחות מניעה בין הילדים

זה בדיוק הלחץ

עם תינוק בגיל שנתיים שעדין הכל אינטנסיבי, צריך להיכנס להרפתקה של הריון נוסף.

ילדתי שמונה פעמים בתוך 17 שנים, ורוב הרווחים בין הלידות הם מעל שנתיים... (רק פעמיים יש רווח של פחות מזה)

ובעצם מכירה מישהי עם שישה ילדים, רווחים של יותר משנתיים בין רובם או כולם, והיא התחתנה בגיל 28... (כנראה ילדה עד גיל יחסית מאוחר, שגם זה משהו שצריך לקחת כשיקול)

למשל: מישהי יולדת את הראשון שלה בגיל 21, ואז השני בגיל 25, השלישי בגיל 29, רביעי - 33, חמישי - 37, שישי - 41.

רווחים של ארבע שנים (כמובן, בממוצע), ואפילו סיימה את הילודה רק קצת אחרי גיל 40...

לא בהכרח

נשואות בגיל 21/ נכנסות להריון ברגע שמסיימות מניעה/ ללא הפלות/ נכנסות להריון בגיל 40

לכן סיטואציה כזו היא נדירה

וגם פה צריך להיכנס להריון עם פעוט בגיל 3 שזה גם קצת קשוח

שבשביל שישה ילדים צריך למנוע פחות משנתיים. טכנית זה לא נכון. מעשית - כמובן הכול תלוי באיך שה' מחליט לסדר את זה...

בד"כ מי שמונעת פחות משנתיים תמצא את עצמה עם יותר משישה ילדים. (אומרת מהיכרות עם משפחות סביבי. לא יודעת כמובן כמה זמן הם מנעו אם בכלל, רק רואה את הרווחים בין הילדים)

ברור שאפשר ללדת יותר אם מונעים פחות

זה לא ממש עיקר הדיון. אבל בכל זאת רוצה להגיב.

יכול להיות שיש חברות שבאמת מאוד לא נוח לגדל בהן משפחה גדולה.

ומבחינה כלכלית (מחירים של מוסדות לימוד) זה בהחלט אתגר לא פשוט לגדל ילדים צפופים שצריך לשלם על כמה בו זמנית.

אבל רוב הדברים האחרים שכתבת - איפה שאני גרה זה לא ככה. אסיפות הורים בגנים בשעות שונות לכל גן, פעילויות של 'הורה-ילד' בימי שישי כדי שיהיה לרוב ההורים ביום חופשי. ואם עושים לכמה כיתות בו זמנית אז אפשר לצרף אחים מכיתה אחרת. ועוד הרבה דברים שכתבת שממש לא הזדהיתי...

לק"י

ומבחינתי זה גם לא שיקול בכלל.

(אני גם לא חושבת שלכל העם פה מפריע משפחות מרובות ילדים).

לא יצאה אסיפת הורים באותו יום. אבל אולי לא יודעת על זה כי יש לי בן ובת

ובכל זאת, בהחלט קורה שתוקעים אותנו עם מסיבות סיום באמצע שבוע בבוקר והילדים מסיימים ב11 נגיד. וזה לא באותו יום לשניהם כמובן

או כל מיני מסיבות ומפגשים אחהצ של שעתיים בין 16.30-18.30 ונוכחות של 2 הורים

וואלה, תוקע

לק"י

מחוסר התחשבות נטו. בשביל לא להתחשב....

(ככה היה נשמע ממה שכתבה פליונקה. אולי קצת הגזמתי, אבל משהו דומה).

בטח אם מדובר באנשי צוות דתיים וחרדים, שלהם בעצמם יש הרבה פעמים כמה ילדים, והם מבינים את הקושי.

. לא אומרת שזה בזדון, אבל אם נשארו עוד כמה ימים עד סוף שנה, אז תעשו את המסיבה בשישי בבוקר.. יותר הגיוני, לא?

אצלי לפחות יש תחושה שהם חיים בלהלהלנד שברוב המשפחות לפחות אחד מההורים לא עובד ולכן ראש חודש מסיימים ב12

יש יום גיבוש לצוות, מסימים מוקדם

מסיבות סוף שנה, מסיימים ב11 באמצע שבוע כל מיני דברים כאלה שאני באופן אישי, אם בעלי לא היה עצמאי, לא הייתי עומדת בזה ובאמת הייתי נאלצת להתפטר כדי להשתלט על המצב

לק"י

(ואני חושבת שלפחות חלקם סותרים את חוזר מנכ"ל).

ומסכימה איתך. זה ממש מוגזם...

אבל עדיין מרשה לעצמי להתבאס על זה

אם כי לפחות בחופש הגדול יותר קל לנו

אין מושלם🤷

זה בטוח

אין לי כח לדברים האלה ופחות מתאים ךי להיתפס ככזו

באמת שאין צורך לצאת למאבקים, בעיקר אם אין כוח להתמודד איתם.

בחינוך העצמאי יש בהחלט מגוון נהלים מעצבנים לגבי חופשים וכו'...

אני יכולה להזדהות עם הרבה דברים,

בעיקר התחושה שאני צריכה להוכיח שאני מספיק נורמאלית לגדל את כל החבורה הזאת והם לא מוזנחים, אני שולחת את הילדים שלי לבד למכולת, לספרינ וכד' בכוונה כדי שיפתחו עצמאות, אבל זה עלול להצטייד בעיני אחרים כחוסר אחריות וכד' .

מצד שני, תסכלי כמה עידוד יילודה יש פה. אישה שיןלדת בישראל יולדת בחינם! בחול למשל ההתאשפזות עולה עשרות אלפי שקלים. ואני לא מדברת על מענק לידה יפה מהמדינה.  גם חופשת לידה, את מקבלת 16 שבועות חינם משכורת שלך על חשבון המדינה! אני דיברתי עם חברה שבאה מארצות הברית ואמרה שאצלם לא מקבלים שקל. יש פה המון ארגונים שמסייעים לפוריות כמו מכון פועה שהם בהתנדבות מלאה.

ובכללי, זה גם הרבה חוסר מודעות , בבית הספר אף אחד לא יחשוב על עגלת תאומים כי הם לא חיים את זה, זה לא מתוך חוסר תמיכה ביילודה.

וזה גם מאוד תלוי בסביבה בה את חיה וכמה זה מקובל בסביבתך. אני למשל חיה בסביבה דתית אבל אנחנו יותר דוסים מהסביבה שלנו, יש מקומות שזה מקובל ויש מקומות שיסתכלו בעין עקומה על מי שיש לה ''קצת מידי'' ילדים. 

זו בעיה שמזינה את עצמה.

בגלל שאת רוצה עוד הריון את רואה את כל מי שמתקתקת ילדים וזה גורם לך לצביטה, ושם המחשבות שלך ולכן זה מה שאת רואה סביבך.

אם הנושא לא היה מטריד אותך, היית רואה את כל מי שלא בהריון והיית מרגישה עם זה נורמלי.

אז קודם כל בשביל לנרמל, הקטן שלי בן 3.5 ואני לא בהריון.

ככל שאדם מתבגר, המסלול חיים הייעודי לו הולך ונבנה. כל שנה וכל ניסיון חיים אדם כותב את סיפורו בעולם.

כל אחד צריך לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, ולא של זולתו. כי לכל אחד סיפור חיים שונה.

כשתינוק נולד, אז יש ספר הוראות מה תינוק צריך. כוחם פחות או יותר רצים על אותו מסלול. אוכלים כל 3 שעות, ישנים, עושים צרכים. זה פחות או יותר.

ואז גדלים וכל מי שמסיים א עולה לב.

וכל מי שמסיים יסודי עולה לתיכון.

אבל כשמסיימים תיכון, יש כמה מסלולים, ויש גיל שהרבה מתחתנים בו, אבל לא כולם. וככה ככל שעוברות השנים, השוני בין כל אחד לסביבתו, הולך וגדל.

כל אחד מוצא את עצמו במסלול שלו.

וכדי לחיות חיים טובים, צריך להסתכל על המאפיינים שלו, ולא להסתכל על המאפיינים במסלול של חברו.

מה שנכון לחברתך לא בהכרח נכון לך.

זה לא משנה מה היא, זה משנה מה את.

יש תקופות של חוסר הלימה בין הרצון למציאות, זה מרגיז/ כואב/ מעציב. אם היינו אדישים לזה, לא הייתה לנו המוטיבציה לשנות את המצב. אז מצד אחד יש יתרון שזה התחושות שאת חווה, מצד שני במבט על ההווה, זה לא נעים.

מקווה שבקרוב תמצאי את ההלימה שתהיה לך טובה בין הרצון והיכולת ותתבשרי בשורות טובות בע"ה!

ממש לגזור ולשמור

על כל ההתמודדויות בחיים

על ההשוואות

ועל הפער בין הרצון למציאות (שמישהו תכנן בשבילנו! באופן המדוייק ביותר לנו!)

נהניתי לקרוא כאן כמה זוויות וחיבוקים וחיזוקים

חלק מהקושי שהוא ילד יחיד, אז גם רוצה בשבילו אח.ות ושלא יגדל הרבה זמן לבד, וגם מבחינה הלכתית, עד שנתיים מבחינתנו לא צריך לשאול רב אלא יש היתר כללי (בהשקפה שלנו, כי עד כ"ד חודש נחשבת עוד יולדת שאיבריה מתפרקים)

ופתאום לעשות שאלת רב, ולפתוח את המצב הכלכלי, ואת הבעיה הרפואית ושמישהו אחר יתערב גם מלחיץ אותי וגם מרגיע אותי בו זמנית (בבקשה לא לכתוב לי הערות על הגישה ההלכתית, יודעת שיש כאלה ששואלים גם על חודש מניעה ויש כאלה שלא שואלים גם על עשור מניעה, כותבת מה אצלנו)

הרבה כתבו פה על ההשוואות, וזה נכון. וגם אם כבר משווים אז את כל התיק, לא כולן עם סיפור רקע משפחתי, לא כולן עם הבעיה הרפואית, לא כולם זוג סטודנטים שמפרנס בשיניים.

אני יודעת בשכל, אבל ברגש זה קצת החלום ושברו, שחשבתי שתהיה לי משפחה גדולה וילדים צפופים, וכנראה שזה לא יקרה כל כך. זה בסדר, זה תהליך של הבנה והשלמה של איפה הכוחות שלי ומה ה' נותן בגשמי, ברוחני, בפיזי, ובכוחות הנפשיים.

פשוט מדכא שחשבתי שנהיה כבר במקום אחר, ופתאום אין סבסוד של התמ'ת, ופתאום מצליחים פחות אחוזי משרה במקביל ללימודים כי זה דורש יותר ממה שחשבתי, ופתאום בעיה רפואית, ופתאום מילואים... קיוויתי שדברים יראו אחרת, אבל יש תוכניות ויש מסובב לעולם. יהיה בסדר.

בע"ה שהרצון יהיה לתפילה וברגע שנרצה ונוכל גם טכנית, נקלט מהר להריון בריא ומשמח ותקין ובסופו ילד.ה מתוק.ה ובריא.ה

קודם כל בא לי לתת לך חיבוק כי אני ממש מזדהה.

מחכה כבר הרבה שנים ורוצה כ"כ ושורף לי בלב ולצערי נאלצת למנוע בגלל סיבוכים רפואיים, הקטן שלי כבר גדול ואין לי הרבה ילדים וזה חריג מאוד באיזורי.

לא אביא ילד בגלל נורמה חברתית. אבל הפער הוא קשה.

קשה לצאת לערב עם חברות כשכולן יושבות ומניקות תינוקות קטנים או מדברות שיחות בנושא ורק אני תלושה..

קשה לקבל מבטים ורמזים של "יאללה נו מה את לא רוצה עוד אחד"?

(והיו גם ממש שאלות ישירות שכמובן התרחקתי ממי ששאל..)

מבינה אותך מאוד ומחזקת אותך-

אל תתבלבלי ואל תעשי שום דבר שעלול להזיק לך נפשית/בריאותית בגלל החברות, למרות שזה נורא קשה..

קודם כל את.

זה הכי חשוב

וזאת המתנה הכי גדולה שתתני למשפחה שלך.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.