אני התחתנתי יחסית מאוחר לעומת חברותיי וכל הזמן משווה את כמות הילדים

לאט לאט משחררת

עכשיו צריכה למנוע כי אני עייפה מהריונות צפופים.

הוא רק בן שנתיים זה באמת לא גדול כל כך

תראי רק את עצמך מה מצבך כאילו את באי בודד , רק מה שטוב לך!! רק לך!! הבריאות הכי חשוב!!! . וגם שימי לב שהרבה כן מונעות לתקופה כזאת ויש כאלו כמובן יותר 

ממש מסכימה עם

׳ילד צריך חיים טובים להיוולד אליהם ושהחיים הם לא רק מרדף אחרי משפחה גדולה׳

אני פחות מבינה את הרצון הבוער לעוד הריון כשיש תינוק קטן בן שנתיים, בעיניי זה נטו לחץ חברתי ואידיאולוגי ולא ממש הגיוני.

אני שונה מהמשפחה שלי (רוב האחיות והגיסות שלי עם 6 ילדים ומעלה) ומהחברה בה אני חיה (כנ״ל 6+ ילדים למשפחה)

אני לא מסתכלת עליהן בקנאה אלא קצת ברחמים ובעיקר בחוסר הבנה איך הן רוצות/ עושות לעצמן את זה.

כנראה לא עזרתי לך, אבל אלו המחשבות שלי בנושא.

נותנות זווית אחרת מהרגיל...

מגנייב לקרוא את התגובה ולדעת שזה את עוד לפני ששמתי לב מי הניק..

שאפו על העמידה על הדעה השונה בלי להתבייש או להתערר!🫡

(ודווקא לרוב ממש לא מסכימה עם מה שכתבת אבל מעריצה את העמידה!)

בין אם זה ללדת 2 ילדים ובין אם זה ללדת 20 ילדים, האופן בו אנחנו תופסים מה זה משפחה, מהם התפקידים הנשיים והאמהיים אותם אנחנו צריכים למלא נובעים מהחברה בה אנחנו חיים.

ועדיין אני לא חושבת שנשים נכנסות להריון נטו בגלל לחץ חברתי, ברור לי שכל אישה עושה שיקולים האם ההריון יהיה כרגע טוב או שלא, האם גודל המשפחה המסוים מתאים לה או שלא.

יש לי ב''ה לא מעט ילדים, ברווחים סבירים עבורי, בעיני אחרים הם גדולים או קטנים מדי אבל עבורי הם טובים.

אין צורך לרחם על אנשים או לקנא בהם, בעיקר לכבד את הבחירות שלהם

מה קורה כשהרצון האישי מתנגש עם המקובלות החברתיות

אם

אשה לא רוצה/ קשה לה ללדת את הכמות הנצרכת של הילדים

האם

היא יולדת כמות קטנה יותר

או

מתאימה את עצמה בכוח לסביבה?

בגלל שאני מאד יוצאת דופן מהחברה סביבי, בגלל שעברתי תהליך בנושא, אני יותר מודעת להתנגשות הזו בין הרצונות, האישיים והחברתיים.

לא רואה בעיה לחוש תחושות כלפי התנהלות של אנשים, זה לא אומר שאני לא מכבדת החלטות של אנשים, אני יכולה להמשיך לחוש ולכתוב את תחושותיי ואנשים כמובן ימשיכו לחיות על פי בחירתם.

לכל זוג. גם אם נראה שיש עדריות. וגם אם זה משפיע

אני שמעתי וקראתי על המון נשים שנכנסו להריון על אף שיכלו לסכן את חייהן/ שהיו בגיל מבוגר/ שיש להן קשיים כאלה ואחרים

האם זה אומר שגמני צריכה? לא

זה יכול לתת מוטיבציה לאישה שרוצה וחוששת ונמצאת אולי במצב דומה/ מפחדת לפספס את הרכבת במקרה ואין לה ילדים נגיד, אבל זה לא רלוונטי לכל אישה

ממה שאת מתארת,נשמע שחצי שנה יכולה להיות השינוי שאת מחכה לו ומבחינת הזמן זה לא מאוד גדול ההפרש.

אבל ממש אין לך מה להשוות את עצמך לאחרים.

שניים צמודים ובטח ובטח 3 צמודים, זה קושי עצום!

קחי את הזמן אין מה למהר כל כך, בטח טם יש קשיים בריאותיים. תשמרי על עצמך, תגדלי ותהני מהילד וכשיגיע הזמן תביאי עוד אחד.

כולם סביבי בהריון. אני לא, מבחירה מודעת. אבל עדיין הייתי שמחה שהנתונים של החיים שלנו היו יציבים יותר וככה לרצון לעוד ילד הייתה גם היכולת והיציבות.

זה באסה ואין לי איך לעודד את זה.

אבל אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון

שלא הגיוני לחוסר יציבות להביא עוד ילד

שצריך ביטחון כלכלי

שצריך פניות נפשית שלנו

ויש לנו שני ילדים, והקטן גדול הרבה יותר משלך.

זה קשה עוד יותר בסביבה דתית, שבה מקובל אחרת. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שהכי חשוב בכל העניין הזה להסתכל רק פנימה, כי איכשהו למרות שזה נושא כל כך חשוב, אני מרגישה שהלחץ החברתי בו גדול.

כל אחת והעניין שלה

יש את כולן (עם ההחלטות של כל אחת בפני עצמה שזה גם מורכב ממכלול שלא את כולו יודעים כלפי חוץ)

ולעומת זאת

יש אותך/אותכם כזוג

מה נכון *לכם*

מה טוב *לכם*

לעת הזאת.

מה שאתם מחליטים

זה שלכם

וזאת בחירה

וזה לגמרי בסדר.

ולקח לי זמן (וגם מספר ילדים) כדי להצליח להרפות מהמחשבות האלו... (ועדיין הן צצות לי לפעמים - איך יש לי חברות בנות גילי שיש להן כבר עשרה ואחד עשר ואאפילו שלושה עשר ילדים? אבל יודעת שזה שלהן, ואלה הכוחות שהן קיבלו ב"ה, ואין לי מה לרצות להיות כמותן)

במובן הזה טוב שיש את הבעל השכלי, שיאזן את הרצון הנשי-הרגשי, ויתווה מה נכון עכשיו מבחינה מעשית.

ובכל זאת זה לא סותר את ההבנה ללב שמשתוקק... אפשר להפנות את ההשתוקקות הזו לתפילה לה': תראה את הרצון שלי להביא חיים לעולם! בבקשה תעזור בזה, או לי באופן אישי, או לעם ישראל כולו - תביא הרבה חיים בעם ישראל, גם אם זה לא יהיה דרכי...

ומלבד זאת הזמן של ההמתנה יכול להיות מנוצל להתקדמות אישית, להתפתחות רגשית, לעבודה כלכלית - כל מה שיכול להביא אותך ואתכם בעתיד למצב שבו תוכלו להמשיך ללדת.

בע"ה מתפללת בשבילך שההמתנה בינתיים לא תהיה קשה מדי ❤️

ילד שני או שלישי.

הרבה פעמים כותבים פה על לחץ ללדת אבל בפועל משפחה דתית ממוצעת היא סביב שישה ילדים ובחלק מהערים גם שלושה לארבעה.

בנוסף, אנשים לא באמת אוהבים משפחות יולדות צמוד. מפריע לסביבה , לא מתחשבים. נגיד, ברשת גנים קובעים את כל האספות הורים לאותה שעה למרות שברור שלהורים יש יותר מאספה אחת, עם אמירה מעצבנת שגם אבא צריך להיות מעורב ותקחו בייביסיטר. או קובעים כל מיני פעילויות של הורה-ילד בכמויות בטענה שילד לפחות יקבל צומי אחד על אחד לפעמים. אבל אם הורים עובדים ויש הרבה ילדים , כמה כבר אפשר לקחת ימי חופש וגם ככה צרכים מרובים. אם אמא לא עובדת אז היא נמצאת בבית עם שני קטנים בדרך כלל. זה אומר למצוא סידור להם בשעות שזה די בלתי אפשרי.

גם יחס בדברים אחרים. אם ילדים ממשפחה קטנה מסתובבים לבד מגיל קטן זה כי מלמדים אותם לעצמאות, אם ילדים ממשפחה גדולה יעזו , אז ישר יגידו השריצו כמויות ולא שומרים עליהם. אותו דבר גם במקרה של כל מיני קשיים. את כל הזמן בחזקת מישהי חסרת אחריות אלא אם כן את מוכיחה אחרת.

וגם אם את מסתדרת בסה''כ עדיין יחפשו אותך ויחכו שתתפרקי לחתיכות , פעם בערב נשים מישהי ממשפחה דוסית דווקא סיפרה בסוג של

חצי סיפוק על גיסתה אמא לשמונה שהסתדרה יפה אבל היא רצתה עוד הריון ו"נפל לה הרחם" .

בבתי ספר עושים מצעדים משפחתיים במסלולים עם מדרגות כך שאין סיכוי לעגלת תאומים וגם אין סיכוי להנאה כלשהי אם את צריכה לשמור על כמה ילדים בו-זמנית ולסחב עגלה ומנשא.

ובתיכון על כל ילד צריך לשלם מיליונים גם אם יש שלושה ילדים בישיבות תיכוניות.

מבחינת שכנים כל הילדים בעולם שייכים דווקא למשפחה ברוכה בבניין גם אם הם בצבע שונה וגרים בכניסה אחרת.

כך שאם את חושבת שחברה נורא תשמח אם תביאי צמוד אז ממש לא.

שנתיים או פחות מניעה בין הילדים

זה בדיוק הלחץ

עם תינוק בגיל שנתיים שעדין הכל אינטנסיבי, צריך להיכנס להרפתקה של הריון נוסף.

ילדתי שמונה פעמים בתוך 17 שנים, ורוב הרווחים בין הלידות הם מעל שנתיים... (רק פעמיים יש רווח של פחות מזה)

ובעצם מכירה מישהי עם שישה ילדים, רווחים של יותר משנתיים בין רובם או כולם, והיא התחתנה בגיל 28... (כנראה ילדה עד גיל יחסית מאוחר, שגם זה משהו שצריך לקחת כשיקול)

למשל: מישהי יולדת את הראשון שלה בגיל 21, ואז השני בגיל 25, השלישי בגיל 29, רביעי - 33, חמישי - 37, שישי - 41.

רווחים של ארבע שנים (כמובן, בממוצע), ואפילו סיימה את הילודה רק קצת אחרי גיל 40...

לא בהכרח

נשואות בגיל 21/ נכנסות להריון ברגע שמסיימות מניעה/ ללא הפלות/ נכנסות להריון בגיל 40

לכן סיטואציה כזו היא נדירה

וגם פה צריך להיכנס להריון עם פעוט בגיל 3 שזה גם קצת קשוח

שבשביל שישה ילדים צריך למנוע פחות משנתיים. טכנית זה לא נכון. מעשית - כמובן הכול תלוי באיך שה' מחליט לסדר את זה...

בד"כ מי שמונעת פחות משנתיים תמצא את עצמה עם יותר משישה ילדים. (אומרת מהיכרות עם משפחות סביבי. לא יודעת כמובן כמה זמן הם מנעו אם בכלל, רק רואה את הרווחים בין הילדים)

ברור שאפשר ללדת יותר אם מונעים פחות

זה לא ממש עיקר הדיון. אבל בכל זאת רוצה להגיב.

יכול להיות שיש חברות שבאמת מאוד לא נוח לגדל בהן משפחה גדולה.

ומבחינה כלכלית (מחירים של מוסדות לימוד) זה בהחלט אתגר לא פשוט לגדל ילדים צפופים שצריך לשלם על כמה בו זמנית.

אבל רוב הדברים האחרים שכתבת - איפה שאני גרה זה לא ככה. אסיפות הורים בגנים בשעות שונות לכל גן, פעילויות של 'הורה-ילד' בימי שישי כדי שיהיה לרוב ההורים ביום חופשי. ואם עושים לכמה כיתות בו זמנית אז אפשר לצרף אחים מכיתה אחרת. ועוד הרבה דברים שכתבת שממש לא הזדהיתי...

לק"י

ומבחינתי זה גם לא שיקול בכלל.

(אני גם לא חושבת שלכל העם פה מפריע משפחות מרובות ילדים).

לא יצאה אסיפת הורים באותו יום. אבל אולי לא יודעת על זה כי יש לי בן ובת

ובכל זאת, בהחלט קורה שתוקעים אותנו עם מסיבות סיום באמצע שבוע בבוקר והילדים מסיימים ב11 נגיד. וזה לא באותו יום לשניהם כמובן

או כל מיני מסיבות ומפגשים אחהצ של שעתיים בין 16.30-18.30 ונוכחות של 2 הורים

וואלה, תוקע

לק"י

מחוסר התחשבות נטו. בשביל לא להתחשב....

(ככה היה נשמע ממה שכתבה פליונקה. אולי קצת הגזמתי, אבל משהו דומה).

בטח אם מדובר באנשי צוות דתיים וחרדים, שלהם בעצמם יש הרבה פעמים כמה ילדים, והם מבינים את הקושי.

. לא אומרת שזה בזדון, אבל אם נשארו עוד כמה ימים עד סוף שנה, אז תעשו את המסיבה בשישי בבוקר.. יותר הגיוני, לא?

אצלי לפחות יש תחושה שהם חיים בלהלהלנד שברוב המשפחות לפחות אחד מההורים לא עובד ולכן ראש חודש מסיימים ב12

יש יום גיבוש לצוות, מסימים מוקדם

מסיבות סוף שנה, מסיימים ב11 באמצע שבוע כל מיני דברים כאלה שאני באופן אישי, אם בעלי לא היה עצמאי, לא הייתי עומדת בזה ובאמת הייתי נאלצת להתפטר כדי להשתלט על המצב

לק"י

(ואני חושבת שלפחות חלקם סותרים את חוזר מנכ"ל).

ומסכימה איתך. זה ממש מוגזם...

אבל עדיין מרשה לעצמי להתבאס על זה

אם כי לפחות בחופש הגדול יותר קל לנו

אין מושלם🤷

זה בטוח

אין לי כח לדברים האלה ופחות מתאים ךי להיתפס ככזו

באמת שאין צורך לצאת למאבקים, בעיקר אם אין כוח להתמודד איתם.

בחינוך העצמאי יש בהחלט מגוון נהלים מעצבנים לגבי חופשים וכו'...

אני יכולה להזדהות עם הרבה דברים,

בעיקר התחושה שאני צריכה להוכיח שאני מספיק נורמאלית לגדל את כל החבורה הזאת והם לא מוזנחים, אני שולחת את הילדים שלי לבד למכולת, לספרינ וכד' בכוונה כדי שיפתחו עצמאות, אבל זה עלול להצטייד בעיני אחרים כחוסר אחריות וכד' .

מצד שני, תסכלי כמה עידוד יילודה יש פה. אישה שיןלדת בישראל יולדת בחינם! בחול למשל ההתאשפזות עולה עשרות אלפי שקלים. ואני לא מדברת על מענק לידה יפה מהמדינה.  גם חופשת לידה, את מקבלת 16 שבועות חינם משכורת שלך על חשבון המדינה! אני דיברתי עם חברה שבאה מארצות הברית ואמרה שאצלם לא מקבלים שקל. יש פה המון ארגונים שמסייעים לפוריות כמו מכון פועה שהם בהתנדבות מלאה.

ובכללי, זה גם הרבה חוסר מודעות , בבית הספר אף אחד לא יחשוב על עגלת תאומים כי הם לא חיים את זה, זה לא מתוך חוסר תמיכה ביילודה.

וזה גם מאוד תלוי בסביבה בה את חיה וכמה זה מקובל בסביבתך. אני למשל חיה בסביבה דתית אבל אנחנו יותר דוסים מהסביבה שלנו, יש מקומות שזה מקובל ויש מקומות שיסתכלו בעין עקומה על מי שיש לה ''קצת מידי'' ילדים. 

זו בעיה שמזינה את עצמה.

בגלל שאת רוצה עוד הריון את רואה את כל מי שמתקתקת ילדים וזה גורם לך לצביטה, ושם המחשבות שלך ולכן זה מה שאת רואה סביבך.

אם הנושא לא היה מטריד אותך, היית רואה את כל מי שלא בהריון והיית מרגישה עם זה נורמלי.

אז קודם כל בשביל לנרמל, הקטן שלי בן 3.5 ואני לא בהריון.

ככל שאדם מתבגר, המסלול חיים הייעודי לו הולך ונבנה. כל שנה וכל ניסיון חיים אדם כותב את סיפורו בעולם.

כל אחד צריך לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, ולא של זולתו. כי לכל אחד סיפור חיים שונה.

כשתינוק נולד, אז יש ספר הוראות מה תינוק צריך. כוחם פחות או יותר רצים על אותו מסלול. אוכלים כל 3 שעות, ישנים, עושים צרכים. זה פחות או יותר.

ואז גדלים וכל מי שמסיים א עולה לב.

וכל מי שמסיים יסודי עולה לתיכון.

אבל כשמסיימים תיכון, יש כמה מסלולים, ויש גיל שהרבה מתחתנים בו, אבל לא כולם. וככה ככל שעוברות השנים, השוני בין כל אחד לסביבתו, הולך וגדל.

כל אחד מוצא את עצמו במסלול שלו.

וכדי לחיות חיים טובים, צריך להסתכל על המאפיינים שלו, ולא להסתכל על המאפיינים במסלול של חברו.

מה שנכון לחברתך לא בהכרח נכון לך.

זה לא משנה מה היא, זה משנה מה את.

יש תקופות של חוסר הלימה בין הרצון למציאות, זה מרגיז/ כואב/ מעציב. אם היינו אדישים לזה, לא הייתה לנו המוטיבציה לשנות את המצב. אז מצד אחד יש יתרון שזה התחושות שאת חווה, מצד שני במבט על ההווה, זה לא נעים.

מקווה שבקרוב תמצאי את ההלימה שתהיה לך טובה בין הרצון והיכולת ותתבשרי בשורות טובות בע"ה!

ממש לגזור ולשמור

על כל ההתמודדויות בחיים

על ההשוואות

ועל הפער בין הרצון למציאות (שמישהו תכנן בשבילנו! באופן המדוייק ביותר לנו!)

נהניתי לקרוא כאן כמה זוויות וחיבוקים וחיזוקים

חלק מהקושי שהוא ילד יחיד, אז גם רוצה בשבילו אח.ות ושלא יגדל הרבה זמן לבד, וגם מבחינה הלכתית, עד שנתיים מבחינתנו לא צריך לשאול רב אלא יש היתר כללי (בהשקפה שלנו, כי עד כ"ד חודש נחשבת עוד יולדת שאיבריה מתפרקים)

ופתאום לעשות שאלת רב, ולפתוח את המצב הכלכלי, ואת הבעיה הרפואית ושמישהו אחר יתערב גם מלחיץ אותי וגם מרגיע אותי בו זמנית (בבקשה לא לכתוב לי הערות על הגישה ההלכתית, יודעת שיש כאלה ששואלים גם על חודש מניעה ויש כאלה שלא שואלים גם על עשור מניעה, כותבת מה אצלנו)

הרבה כתבו פה על ההשוואות, וזה נכון. וגם אם כבר משווים אז את כל התיק, לא כולן עם סיפור רקע משפחתי, לא כולן עם הבעיה הרפואית, לא כולם זוג סטודנטים שמפרנס בשיניים.

אני יודעת בשכל, אבל ברגש זה קצת החלום ושברו, שחשבתי שתהיה לי משפחה גדולה וילדים צפופים, וכנראה שזה לא יקרה כל כך. זה בסדר, זה תהליך של הבנה והשלמה של איפה הכוחות שלי ומה ה' נותן בגשמי, ברוחני, בפיזי, ובכוחות הנפשיים.

פשוט מדכא שחשבתי שנהיה כבר במקום אחר, ופתאום אין סבסוד של התמ'ת, ופתאום מצליחים פחות אחוזי משרה במקביל ללימודים כי זה דורש יותר ממה שחשבתי, ופתאום בעיה רפואית, ופתאום מילואים... קיוויתי שדברים יראו אחרת, אבל יש תוכניות ויש מסובב לעולם. יהיה בסדר.

בע"ה שהרצון יהיה לתפילה וברגע שנרצה ונוכל גם טכנית, נקלט מהר להריון בריא ומשמח ותקין ובסופו ילד.ה מתוק.ה ובריא.ה

קודם כל בא לי לתת לך חיבוק כי אני ממש מזדהה.

מחכה כבר הרבה שנים ורוצה כ"כ ושורף לי בלב ולצערי נאלצת למנוע בגלל סיבוכים רפואיים, הקטן שלי כבר גדול ואין לי הרבה ילדים וזה חריג מאוד באיזורי.

לא אביא ילד בגלל נורמה חברתית. אבל הפער הוא קשה.

קשה לצאת לערב עם חברות כשכולן יושבות ומניקות תינוקות קטנים או מדברות שיחות בנושא ורק אני תלושה..

קשה לקבל מבטים ורמזים של "יאללה נו מה את לא רוצה עוד אחד"?

(והיו גם ממש שאלות ישירות שכמובן התרחקתי ממי ששאל..)

מבינה אותך מאוד ומחזקת אותך-

אל תתבלבלי ואל תעשי שום דבר שעלול להזיק לך נפשית/בריאותית בגלל החברות, למרות שזה נורא קשה..

קודם כל את.

זה הכי חשוב

וזאת המתנה הכי גדולה שתתני למשפחה שלך.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..