שאולכנר✍️

 

 

"ברוכים הבאים " כך מכריז השלט בכניסה לעיר, ההגה עושה סיבוב ימינה והרכב משייט לאיטו לכיוון הר המנוחות, "ברוכים הבאים", החיים, המתים וההולכים ביניהם.

אני מביט מן הפסגה על ההר שהיה יפה בעבר וכיום הוא מכוסה באבני מצבה הצופים על כביש 1 האימתני, באופק נוצצים להם צמרות העצים, כמו מתריסים הם, שבין האספלט לאבנים הם פה, גבוהים וחיים.

 

חיים.. 

 

הם חיים, אך פה זה הוא הר מתים, אני תוהה לעצמי האם המתים רואים בזה התרסה כנגדם או המשך מורשתם.

 

בעודי שקוע במחשבות ניגש אליי אחי: "הגעת" אמר ולא יסף כאילו ידע הוא את המאבק שהתחולל בי טרם עזבתי את הבית: "כן" השבתי "אך יכולתי שלא" הוספתי, מתעלם מהמובן מאליו שלא באתי הנה בארבעת השנים האחרונות, הוא מהנהן ושנינו ניגשים לחבורה שהתקבצה מסביב לקבר בקצה החלקה מתחת לעץ.

 

לאחר שתם הטקס ואנשים בירכו אחד את השני לשלום, ניגש אליי אחי בשנית, איתו ניגשו אחיו ואחותו של עמיחי, לא רציתי לדבר עימם, אך ידעתי מראש שלשם-כך אני בא, הרי זאת הייתה ההודעה של אחי, שהם רוצים בבואי, נשמתי עמוקות והתמקדתי באחיקם כי על רינה לא הייתי מסוגל. 

"זה לא היה באשמתך שאול" הוא התחיל שוב "רינה סיפרה לנו מה קרה וגם תמר סיפרה את המעט שזכרה ואני רוצה שתדע שאף אחד לא מאשים אותך".

תמר "החברה של" עוד אחת שלא דיברתי איתה מאז הפיגוע, "הלכתם לדאבל דייט..."

"ביוזמתי" קטעתי את אחיקם "ביוזמתי הלכנו לנחל ההוא, בגלל שהתעקשתי נשארנו עד מאוחר וכשהמחבלים הגיעו..." השתתקתי, אני לא באמת זוכר מה קרה אז, הפסיכולוג אמר משהו על מנגנון הגנה, גם לתמר היה משהו דומה אבל רינה זכרה חלק והיא סיפרה איך תמר נפצעה ועמיחי לקח פיקוד אמר לרינה "קחי את תמר וברחי" ואיך רינה לא הצליחה כי גם היא הייתה פצועה ואני הלכתי לעזור ועמיחי נשאר מאחור..

"לא יכולתם כולכם לצאת משם בחיים" המשיך אחיקם בלי לחמול על רגשות האשמה שלי הוא תפס בכתפי והמשיך "שאול, זה שלושתכם בחיים זה נס". בעיניי ניקו דמעות השלכתי את ידו מכתפי והתחלתי נסוג לרכבי, אחי חנוך עומד בדרכי ועצר אותי: 

"שאול" הוא לוחש "כולנו איבדנו את עמיחי באותו יום ואתה ורינה איבדתם גם אחד את השנייה אבל עמיחי לא היה רוצה שתאבד גם את עצמך, זה לא קרה באשמתך ".

"זה היה אמור להיות אני!! אני חשבתי על הרעיון, על המיקום, הסיבה שהתעכבנו-אני! אני זה שהיה צריך להישאר מאחור, אני חי את חייו! אני הייתי צריך להיות שם מתחת למצבה!! " אני מצביע על מתחת לעץ "אני נטשתי אותו מא..."

"שאול תפסיק" נשמע קולה של רינה אני מסתובב ורואה דמעה נופלת מסנטרה לחלקת אדמה ריקה.

והיא מסתכלת עלי במבט הזה, המבט שכבר מילדות לא הייתי מסוגל לעמוד בפניו ואומרת "בא איתי אני רוצה שתראה משהו" וכמו לפני 15 שנה איני יכול לומר לה לא, אני צועד בעקבותיה לרכבי, אנחנו נוסעים, היא מכוונת ואני נוהג, כמו מלפני, אנחנו נעצרים בקרחת יער ביער ירושלים, לא רחוק משם אני שומע פכפוך של מים, כנראה יש כאן מעיין באזור אבל בגלל השעה המאוחרת שקט ואין כאן נפש חיה, אני מביט ברינה בצפייה והיא לא מאכזבת "אתה יודע איפה אנחנו?" היא שואלת,

אני מביט סביב המקום באמת נראה מוכר אבל בזמן האחרון אני כמעט לא יוצא לטבע ואז אני מבין שהיא לא מחכה לתשובה "זה המקום שבו עמיחי עמד להציע לתמר, הוא עדיין חיפש טבעת"

"חיפש??" אני אומר "אבל לא מצאו לידו טבעת?" 

"שנים חשבתי שגם טבעת הוא מצא, כי לידו מצאו טבעת אבל משהו היה לי מוזר, שבוע לפני עמיחי הראה לי את המקום והתייעץ איתי האם להציע כאן, הוא אמר שהוא מחכה לכסף שיכנס בעוד שבועיים כדי לקנות את הטבעת, הכסף שנכנס רק שבוע אחרי מותו, אז השבוע החלטתי לעבור על החשבונות שלו ולא היה אף סכום שהוא הוציא בשבוע הזה שמתקרב לסכום של הטבעת, פגשתי את חנוך בעבודה ושאלתי אותו האם במקרה הוא לווה סכום כזה ממך הוא הלך לבדוק ו.." היא נשמה שני נשימות והמשיכה "והוא מצאה את הקבלה על הטבעת והגיע למוכר, המוכר לא זכר את עמיחי הוא זכר אותך"

רינה שלפה מכיסה קופסה קטנה ושאלה "מזהה?"

 

פתאום התחילו ליפול הלבנים במוחי מהחומה שלא הייתי מודע לקיומה, התחלתי לרעוד, הזיכרונות הציפו את ראשי כמו מתקפת דבורים, קרסתי לרצפה, רינה רצה לעברי לראות עם הכל בסדר "אני זוכר, אני זוכר הכל" אמרתי בעוד דמעה עקשנית זולגת על לחיי "לא נטשתי אותו, לא נטשתי אותו" התחלתי חוזר במעין רוטינה רינה עטפה אותי בזרועותיה ולחשה "אני יודעת, אני יודעת" כמאין הד לדבריי.

 בלי משים התחלתי לראשונה לתאר את הפיגוע: "הטבעת לא הייתה של עמיחי היא הייתה שלי, בשבילך, הסיבה שלא הייתי ליד עמיחי היא כי הלכתי קדימה להכין את ההצעה ואז שמעתי את היריות. עד שהגעתי חזרה המחבל כבר הספיק לסיים מחסנית מצאתי את תמר עמיחי ואותך פצועים המחבל זיהה אותי וברח, כנראה חשב שאני חייל, עמיחי אמר לך לקחת את תמר ואני הייתי אמור לקחת אותו רק שגם את היית פצועה אני סחבתי את שניכם ובדרך חזרה אליו החלקתי ונפגעתי בראש..."

"...ובינתיים אני התקשרתי למד"א כשהם הגיעו לא הסברתי הרבה הייתי על סף עילפון פשוט אמרתי שיש עוד שניים למטה ושאתה עוזר לעמיחי להגיע, הם מצאו אותך שוכב מבולבל מהמכה והם חשבו שנטשת אותו כי פחדת ובדרך למעלה החלקת כי זה מה שהם הבינו ממה שהצלחת לומר..."

 "...לי הייתה תחושת אשמה בגלל שאני בחרתי את המקום אז המוח פשוט השלים את החסר אצל תמר קרה מקרה דומה של שכחה ואנשי מד״א שהגיעו אלינו אספו חצאי משפטים והשלימו לסיפור שפשוט נתקע לכולנו והטבעת נשכחה"

 

חיבקנו אחד את השנייה מתוך  שותפות גורל והדמעות זלגו מעצמן, לאחר זמן מה נרגענו, ורינה החלה לדבר על חייה ומה עבר עליה ועל משפחתה בארבעת השנים האחרונות, חלק מזה ידעתי, הרוב לא. אחרי כשעה גם אני נפתחתי והדיבור גלש במגוון נושאים נרחב, כמו אז, איכשהו עדיין היינו מסונכרנים והרגיש כאילו אנחנו ממשיכים מאיפה שהפסקנו בפעם האחרונה, ובעוד קרני השחר מנצנצות בין צמרות העצים בליבי נפלה החלטה שכבר איבדנו יותר מידי זמן הושטתי את ידי אל הקופסא התבוננתי בה ושאלתי "ממשיכים?".

 

וואו. ריגשת.אני הנני כאינניאחרונה

כתוב טוב. הסיפור ממש זורם, קשה שלא לגמוע אותו. היה לי קצת קשה עם המשלב הגבוה בהתחלה. אבל וואו.

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה