אוף

אוף

זה שובר אותי כל הפנים היפות

במיוחד כשמכירה

ואיך שולחים את האיש צפונה ככה איך

לא היה לך מושג מה מתרחש בשמיים. ידענו את זה רק למחרת.

גם השנה אין לנו מושג מה מתרחש.

אף אחד לא הבטיח תשלום מזומן ולא תזמון מושלם לתהליך הגאולה. לפעמים הסבלנות משתלמת ורק בדיעבד מבינים למה הגלגל הסתובב כפי שהסתובב.

לגבי סינוואר, זה לא פיק של במלחמה. זה תהליך של גאולה מוחשי. מי היה מאמין לפני שנה שלא נסיים את המלחמה הזאת כעוד סבב שבסופו הפסקת אש וחוזר חלילה.  יש היה מאמין שיהיה לנו האומץ המדיני להיכנס לרפיח. מי היה מאמין שיהיה לנו האומץ להוריד את ראשי החיזבאללה. את הנייה על אדמת איראן.

בסוף תפסנו גם את סינוואר.להרבה אנשים היה חשש אמיתי ואבן כבדה על הלב שבתרחיש כלשהו ביום של אחרי המלחמה סינוואר יצא עם סימן וי מנצח.

זה תודעתי הרבה יותר ממבצעי.

אין הנייה, אין דף, אין סינוואר.

זה חיסול סמלים. ממש לא רק פיק. זה ניצחון הרוח.

וזה תהליכי. מצטבר. אף אחד לא אמר שהגאולה תהיה עם תאריך מגניב או סמלי. אולי התרגלנו לסימבוליות, אבל תהליכי עומק זה דברים שקורים לאט ורציף. כמו מים ששוחקים אבן. ככה גם אנחנו מתרגלים לתודעה ולא מוסרים את מפתחות הר הבית מתוך היסטריה שניצחנו קצת יותר מדי.

הלב ככ כואב על השנה האחרונה.

ועל ההרוגים היום.

יש בי כעס על ה'

איך שכל העמים נגדנו וכל הזמן מתים חיילים. שיצאו לקיים את המצווה הכי גדולה שיש- עזרת ישראל מיד צר

והוא לא חייב לנו כלום. אבל הלב אמאל'ה הלב שלי 

שזו מלחמה של סבלנות.

ומי שתהיה לו יותר סבלנות ינצח

המחירים כואבים ובלתי נסבלים

דווקא בגלל זה צריך לא לוותר ולא להתייאש

לי עוזר להתמקד במה שבאחריות שלי ויש לי יכולת להשפיע (להמשיך להתאמץ בשביל שבעלי ילך למילואים, לנסות להיות אדם טוב יותר... למשל), ומה שלא משתדלת להתפלל שה' יושיע אותנו. ייתן שכל טוב למנהיגים שלנו, הגנה לחיילים, ופגיעה ברשעים.

אני חושבת שלצד הקושי העצום של השנה הזו, יש גם טוב וניסים שקורים בה.

משתדלת להחזיק בזה

ולשנן לעצמי שאנחנו בתקופה היסטורית

 עד שחשבתי שאפשר לשמוח קצת בשמחתורה, בשורות כל כך קשות... כבר אין לי שליטה על הדמעות.

כואב... שורףף...... עד העצב של הנשמה😭

כשהמוות כל כך קרוב מוחשי זה סוגר עליי ומבהיל...

ובעיקר -

די כבר!! דייייייי!!!! בא לי לצרוח באיזה מקום ריק, פשוט לצרוח!!

נגמרה לי הסבלנות, זהו. כמה סבלנות יש לעם הזה? מה שהוא עבר... לא נתפס 

ממש חששתי לפתוח את הטלפון אחרי החג כי כל כך בניתי על ניסים, ועוד לראות שאפילו התקרית בחג עצמו וההותר לפרסום הככ שובר לב הזה

שבר אותי

די די כבר טעטעעעעע

תביא לנו גאולה ודיי!!!!

האמת שאם היית כותבת את השאלה הזו לפני 200 שנה, הייתי מבינה אותה.

אחרי קרוב אלפיים שנה שעמ"י התפלל לגאולה, והתפלל לחזור לארץ ישראל, ועדיין היו מפוזרים בגלות, סובלים מפוגרומים, ובלי שום צפי לשינוי המצב - זה באמת מפליא שהצליחו להמשיך להאמין בגאולה (היו כאלו שלא, הרפורמים באמת הורידו מהתפילות שלהם את המילה לחזרה לארץ ולבניין המקדש. הם חשבו שזה חסר סיכוי. אבל רוב עם ישראל, בכל התפוצות, המשיכו להאמין ולהתפלל).

אבל עכשיו, אחרי כל מה שעמ"י התקדם, אחרי כל הנבואות שכבר התגשמו וממשיכות להתגשם? עכשיו לחשוב שהקב"ה לא באמת רוצה לגאול אותנו?

ז"א, אני מבינה לגמרי את הקושי. מזדהה מאוד עם הכאב על הבשורות הקשות מאז מוצאי החג. זה באמת כואב, ובאמת קשה להכיל את זה שכל כך הרבה יהודים צריכים לשלם מחיר קשה כל כך בתהליך שאנחנו עוברים.

(צריך לזכור גם שבמלחמה בדרך הטבע אין איך להימנע גם מפגיעות אצלנו. והיחס בין ההרוגים אצלנו לעומת אצל האויב הוא בלתי נתפס. אבל זה עדיין לא מקהה את הכאב העצום על כל הרוג, וגם על כל הפצועים שהחיים שלהם ושל המשפחות שלהם מתהפכים בעקבות המלחמה…).

ובכל זאת, ועם כל הקושי, אני חושבת שצריך לפקוח את העיניים כדי לראות מה קורה פה בתמונה רחבה יותר.

מגיל קטן מחנכים אותנו לצפות למשיח. והרבה פעמים מתארים את זה כרגע שבו פתאום המשיח מגיע ובית המקדש יורד מהשמיים והכל נהיה מושלם.

ואולי זה באמת יכול לקרות בצורה הזו.

אבל בעיני לפעמים הציפייה הזו מקלקלת את הציפייה האמיתית למשיח.

כי כשמצפים רק לרגע הסופי של הגאולה, ולא יודעים להודות על כל הצעדים שבדרך, עלולים לפספס את הגאולה (הגאולה בוודאי תגיע, אבל העיתוי תלוי גם בנו, ולפעמים יש הזדמנות שעלולה להתפספס, ואז זה יגיע רק בהמשך).

זה מה שקרה לחזקיהו המלך. שחז"ל כותבים שהוא עצמו היה ראוי להיות המשיח, אבל בגלל שלא אמר שירה על הנס שהיה בימיו - לא זכה לכך.

והאמת שהמצב בתקופה שלו היה הרבה יותר קשה משלנו. בימיו סנחריב הגלה את עשרת השבטים (רוב עם ישראל) למקומות מרוחקים מאד (עד אפגניסטן). כעבור עוד כמה שנים סנחריב כבש את ערי יהודה וצר על ירושלים. הוא גם שלח את רבשקה, יהודי משומד, שבכוונה דיבר עברית ולא ארמית כדי שיבינו אותו תושבי ירושלים, וניסה לשכנע אותם להיכנע לאשור, ולפי הגמרא היתה מחלוקת גדולה בעם, וחזקיהו היה במיעוט.

בסופו של דבר היה נס גדול, צבא סנחריב מת בלילה אחד במגיפה, וירושלים ניצלה. אלא שהצבא של סנחריב החריב את האדמה. ישעיהו אמנם מנבא שלא ימותו מרעב, אבל לא הרבה מעבר לזה: "אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פִּרְיָם".

עם רוב העם בשבי, מחלוקת גדולה בין הנשארים, ונבואה שהרעב ימשיך במשך שלוש שנים, אפשר להניח שמצב הרוח היה עגום למדי. גם אז היה קשה להודות.

אבל חז"ל מספרים לנו על הפספוס הזה שהיה בדור שלו, כדי ללמד אותנו. שלא נחזור על זה שוב. שנלמד להודות לקב"ה גם כשהמציאות לא מושלמת.

אנחנו גם חווינו ניסים. בכל מלחמות עמ"י היו ניסים עצומים. וגם במלחמה הזו יש המוני ניסים שאפשר לספר. אנחנו לגמרי מנצחים, בהצלחה גדולה הרבה הרבה מעבר למה שציפו מומחי הביטחון, וכל העולם משתאה מההצלחות המופלאות שלנו בכל החזיתות.

קראתי לאחרונה שבחזית הצפונית מאוד חששנו מלתקוף בצורה משמעותית, כי ידענו שיש להם יכולת להטיל עלינו מכת אש עצומה (אלפי טילים בו זמנית) שלא נוכל ליירט הכל בבת אחת, וההערכה היתה שזה יגרום לעשרות אלפי הרוגים. וזה באמת נס שהם אף פעם לא השתמשו בכל הכוח שלהם בבת אחת נגדנו, ועד שהם קלטו שאנחנו באמת נלחמים איתם - כבר חיסלנו את נסראללה ואת כל צמרת הפיקוד שלהם, וגם המון משגרים וטילים שלהם, וכבר די הכרענו את המלחמה (עדיין יש עוד מלחמה ממשית על השטח, ובמלחמה יש גם הרוגים ופצועים, וזה כואב מאוד. אבל אנחנו מנצחים בכל קנה מידה. וכל הזמן רק מגלים מאיזה אסון הרבה יותר נורא ניצלנו).

והלילות שבהם איראן ניסו לתקוף אותנו במאות טילים - שמעתי ממומחים שאמרו שסטטיסטית זה לא היה ריאלי שאף טיל לא יפגע (בכל אחד מלילי התקיפות היה הרוג אחד, ערבי). שמעתי ממישהו שאמר שזה נס בסדר גודל של עשרת המכות (ככל שיותר מבינים בזה מבינים את גודל הנס).

והאמת שגם ביציאת מצריים, שבה כביכול כן היתה גאולה ניסית ובבת אחת - גם אז היו כאלו שלא באמת האמינו שהקב"ה רוצה לגאול אותם.

אפילו אז זה היה בשלבים, קודם עשרת המכות שהתמשכו על פני שנה, ואז ליל היציאה, ואז ים סוף, ואז עוד דרך עד להר סיני, כשבדרך לא היה להם מים, וגם פגשו את עמלק שתקף אותם. וגם אחרי מתן תורה משה לא ירד מהר סיני כשציפו שירד, ואחר כך המרגלים שהפחידו את עמ"י שהם לא יוכלו לכבוש את הארץ, ואז עוד 38 שנים שהיו צריכים להסתובב במדבר, ואחר כך היה צריך להילחם כדי לכבוש את הארץ. וגם אחרי זה לקח עוד מאות שנים של סבבים של חטאים ומלחמות וחזרה בתשובה, ועוד הרבה תלאות עד שבסופו של דבר הקימו את המקדש, 480 שנה אחרי יציאת מצריים.

הקב"ה יכול לעשות בשבילנו הכל. הוא יכול לעשות נס ולהחזיר את כולנו בתשובה ולבנות את בית המקדש ברגע.

אבל לא בשביל זה הוא ברא את העולם.

הוא רוצה שנהיה שותפים. וגם אם לא חזרנו בתשובה בעצמנו, ולא היינו ראויים ל'אחישנה', וגם כשהגאולה מגיעה 'בעיתה', כשמגיע העת של הגאולה וההיסטוריה חייבת להתקדם, הקב"ה דוחף אותנו לעברה, ולפעמים גם דרך כאב וקשיים, כי הוא רוצה שאנחנו נהיה חלק מזה, שאנחנו נעבור תהליך ונביא את הגאולה בעצמנו.

עם כל הכאב על כל חייל שנהרג במלחמה - צריך לזכור שהחייל מסר את נפשו עבור הניצחון מול האויבים שלנו.

אם אנחנו שוקעים בדיכאון למרות הניצחון - זה עצמו פוגע בהקרבה של החיילים והמשפחות שלהם. כי אנחנו כביכול לא מעריכים ולא שמחים על מה שהרווחנו בזכות ההקרבה שלהם.

ההסתכלות הזו התחדדה לי בעקבות הודעה שישראל גנץ (ראש מועצת בנימין) שלח הלילה, אחרי שבימים האחרונים נהרגו כמה מתושבי בנימין.

מעתיקה את ההודעה שלו, כי אני חושבת שזו הסתכלות חשובה ואמיתית:

חברים יקרים,

אנחנו בימי מלחמה עם מחירים כבדים מאד. בשבוע החולף התבשרנו על 3 נופלים נוספים מיישובי בנימין. בנוסף, אחיין של סגנית ראש המועצה חנה איטח שלנו נפל בקרב, שובאל בן-נתן.

(אני משתדל להעלות לכאן את פרטי הנופלים כפי שמוציאה דוברות המועצה, וביממה האחרונה פשוט לא עמדתי בקצב.. הודעות לקרובים, הלוויות, וליווי משפחות..)

אני רוצה לומר לכם ובעיקר לעצמי - הכאב הוא אדיר, האבדן לא נאמד במילים, אבל - אנחנו יכולים וצריכים כעם לזקוף קומה גם כשהלב מלא דמעות.  

עם ישראל הולך ומבער את הרוע העולמי. הנופלים עסקו בזה והקריבו בשביל זה, והם רוצים שנרים ראש.

הדור שלנו הולך ומנצח.

כוחות של נצח שהיו חבויים הולכים ומתחזקים בעם הגדול שלנו.

אני רוצה למסור בשם כל תושבי בנימין אהבה וחיבוק למשפחות היקרות של הלוחמים:

הרב אבירם חריב מדולב,

אביעד ניימן ממצפה יריחו (חבר קרוב)

ישי מן ממצפה יריחו.

קהילות דולב ומצפה יריחו - כולנו איתכם!!

שנזכה לראות בהשמדת האוייבים ובנקמת דם חברינו, ולהתחיל מבראשית - ויהי ערב ויהי בוקר.

שבת שלום!!

ישראל

לפעמים ההסתכלות הרחבה והפרספקטיבה נותנים לנו את הזוית הנכונה והאמיתית.

תודה רבה לך על זה!

כרגיל, מרתק ומחכים.

מסכימה איתך ממש!!!!!

זה באמת להחליט אם אני נשאבת לייאוש שלא "הכל מושלם" או בוחרת לראות את כל הטוב שיש ואז מבינים שזה מטורף כמה ניסים....

תודה!!! 

את פרק 9 בפודקאסט של הדס לוינשטרן (ראיתי שהזכרת אותה באחת התגובות פה, איזו מדהימה שהיא!)

ומה שהיא אמרה מתחבר מאוד למה שכתבת.

מניחה את זה לפה למקרה שמישהי תרצה לשמוע.

(זה עוד לפני שהתאלמנה)
 

היה לי קצת קשה לאסוף את עצמי הערב והתגובה שלך והפודקאסט שלה נתנו לי כוחות.

אז תודה לך❤️

תודה רבה שהשקעת לכתוב את כל זה

ורוצה להוסיף לכל דברייך היפים את הנס העצום שלא נפתחה עלינו המלחמה מדרום וצפון יחד

היו להם תוכניות, היו להם האמצעים

זה פלא שחיזבאללה לא הצטרף לתזמון החמאס שנה שעברה

זה פשוט נס שלא נפתחו שתי החזיתות יחד כי אחרת כנראה לא היינו לכתוב את השורות האלו 

באמת ניצלנו מאסון נורא באמת. ממש תכננו 'להשמיד להרוג ולאבד ביום אחד', בזמן שאנחנו היינו עסוקים במלחמות פנימיות בינינו...

ב"ה שהקב"ה שמר עלינו מהתכנית הנוראה הזו...

@בארץ אהבתי האלופה שלנו 

כתבת פשוט מקסים!

תודה רבה לך מכל הלב

קראתי בשקיקה כל מילה ומילה יקרה שלך

חיזקת אותי מאוד

מדהימה שאת 🙏❤✡

מרגישה שזה חשוב כ"כ לפתוח את הדברים האלה

ולא לשמור בבטן

אז תודה שפתחת את הנושא

לי אין עידודים כרגע

כואבת וכועסת וקשה לי.

מנסה להחזיק בדברים הטובים היומיומים

וחושבת אולי לנסות להתחזק באהבת ישראל במה שאני יכולה.

מרגישה שעם כל ההסתכלות הרחבה ובנוסף להודיה על הטוב והניסים

 עדיין לא משלימה עם זה ש"חייב להיות מחיר"

כל חייל שנופל זה מדוייק ולא מקרי ולא טבעי

ולכן משתדלת להרבות זכויות באחדות ואהבה

כי מרגישה שזה העניין של המלחמה הזאת

מאמינה שככל שנתחזק באחדות ולימוד זכות והבנה שכל יהודי הוא אח שלנו 

המלחמה הזאת תהיה יותר קצרה ופחות כואבת

ניסיתי להתחזק על זה

שכל יהודי

גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך שלו

גם אם בעיני הוא פועל נגדינו

הוא עדיין אח שלנו

אוהבים אותו ומבינים הוא חלק ממנו

לגבי מה שכתבת על זה שאת לא משלימה עם זה ש'חייב להיות מחיר' -

אני לגמרי מסכימה איתך שלא צריך להשלים עם זה. ואנחנו מצידנו ממש צריכים להרבות בזכויות ובתפילה כמה שאפשר כי אנחנו באמת לא רוצים שאף חייל יפגע, יפצע או ייהרג ח"ו.

וב"ה באמת היו לא מעט פעולות שלא היו בהם פצועים ולא הרוגים (ב"ה בשבת היתה פעולת תקיפה באיראן - וכל המטוסים חזרו בשלום. וזה לגמרי לא ברור מאליו, יש כל כך הרבה סיכונים בדרך. וגם בפעולות הקרקעיות - אנחנו שומעים יותר על המקומות בהם היו אסונות וזה מה שתופס את תשומת הלב, אבל כל הזמן יש גם ידיעות על פעולות שהצליחו, ועל מקומות שכבשנו, ולא היו בהם נפגעים משלנו).

והלוואי הלוואי שנהיה ראויים שכל המשך המלחמה יהיה כזה, ויהיו לנו רק הצלחות בלי פגיעות ובלי אסונות. אני מתפללת על זה הרבה, וממש מסכימה איתך שצריך להרבות במאמץ רוחני מצידנו, ולהרבות בזכויות של אחדות ואהבה בעמ"י.

אבל אני כן חושבת שכשמסתכלים אחורה - אחרי שכבר עברנו מה שעברנו, וכבר נהרגו חיילים לצערנו, ואנחנו באמת מרגישים את הכאב והצער, אסור לנו לתת לזה לתפוס את כל התמונה.

במידה מסוימת זה לא הוגן גם כלפי החיילים עצמם שנהרגו. הם מסרו את נפשם למען הניצחון שלנו במלחמה. ואנחנו באמת מנצחים בזכותם. ואנחנו צריכים לשמוח בניצחון, ולהודות לקב"ה על כל מה שהוא עושה עבורנו, וגם לחיילים ולמשפחות שלהם שהקריבו כל כך הרבה בשביל הניצחון הזה.

בליל הושענא רבא הרבנית ויצן (ששכלה את הבן שלה עמיחי הי"ד בשמחת תורה בשנה שעברה, בקרב בכרם שלום) דיברה על זה הרבה, כמה עיקר ההסתכלות צריכה להיות ההודאה לקב"ה. ועם כל הגעגוע שלה לבן שלה, היא מרגישה שיש להם גם זכות לקחת חלק תהליך הגאולה שקורה פה.

גם הדס לוינשטרן, שבעלה אלישע הי"ד נהרג בחנוכה שעבר, דיברה כבר בלוויה של בעלה על כך שעמ"י צריך להרים את הראש, וכמה צריך לשמוח בניצחון שלנו מול אויבינו.

ואני יודעת שזה קשה.

ולפעמים למי שהמציאות הפרטית שלה קשה, אז עוד יותר קשה להסתכל במבט רחב, והקושי תופס את כל המבט.

ואנחנו לא יכולים להילחם ברגשות שלנו. כשקשה לנו זה באמת קשה.

אבל לפעמים הסתכלות אחרת כן עוזרת לשנות גם את הרגש. זה כמו שאומרים במודל א.פ.ר.ת. שהרגש והתגובה מגיעים אחרי הפרשנות. ואם אנחנו מפרשנים אחרת את המציאות, ובוחרים על מה להסתכל ואיך להסתכל, זה עוזר לשנות גם את הרגש, ולראות יותר גם את הטוב ולא רק את הכאב והקושי.

והלוואי שנזכה לגאולה ברחמים גדולים, שנמשיך לנצח נצחונות מוחצים בלי שעוד אף חייל יפגע בקרבות...

תודה על התגובה!

אני באמת התכוונתי יותר על העתיד. ולא על מה שכבר היה.

הוא יכול פשוט יום אחד 

איזה ג' בחשוון פשוט וקטן

לבוא ולגאול אותנו גאולה שלימה

אם הוא לא עשה את זה עד היום

כנראה שיש לו סיבה טובה

תפילות תפילות תפילות

אבל ה' פועל אחרת, לוקח את הזמן...

כל המקובלים בכל אופן, אומרים שזה יהיה השנה בע"ה

כמו שגדולי הדורות הקודמים לא ידעו

יש סימנים

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.