אוף

אוף

זה שובר אותי כל הפנים היפות

במיוחד כשמכירה

ואיך שולחים את האיש צפונה ככה איך

לא היה לך מושג מה מתרחש בשמיים. ידענו את זה רק למחרת.

גם השנה אין לנו מושג מה מתרחש.

אף אחד לא הבטיח תשלום מזומן ולא תזמון מושלם לתהליך הגאולה. לפעמים הסבלנות משתלמת ורק בדיעבד מבינים למה הגלגל הסתובב כפי שהסתובב.

לגבי סינוואר, זה לא פיק של במלחמה. זה תהליך של גאולה מוחשי. מי היה מאמין לפני שנה שלא נסיים את המלחמה הזאת כעוד סבב שבסופו הפסקת אש וחוזר חלילה.  יש היה מאמין שיהיה לנו האומץ המדיני להיכנס לרפיח. מי היה מאמין שיהיה לנו האומץ להוריד את ראשי החיזבאללה. את הנייה על אדמת איראן.

בסוף תפסנו גם את סינוואר.להרבה אנשים היה חשש אמיתי ואבן כבדה על הלב שבתרחיש כלשהו ביום של אחרי המלחמה סינוואר יצא עם סימן וי מנצח.

זה תודעתי הרבה יותר ממבצעי.

אין הנייה, אין דף, אין סינוואר.

זה חיסול סמלים. ממש לא רק פיק. זה ניצחון הרוח.

וזה תהליכי. מצטבר. אף אחד לא אמר שהגאולה תהיה עם תאריך מגניב או סמלי. אולי התרגלנו לסימבוליות, אבל תהליכי עומק זה דברים שקורים לאט ורציף. כמו מים ששוחקים אבן. ככה גם אנחנו מתרגלים לתודעה ולא מוסרים את מפתחות הר הבית מתוך היסטריה שניצחנו קצת יותר מדי.

הלב ככ כואב על השנה האחרונה.

ועל ההרוגים היום.

יש בי כעס על ה'

איך שכל העמים נגדנו וכל הזמן מתים חיילים. שיצאו לקיים את המצווה הכי גדולה שיש- עזרת ישראל מיד צר

והוא לא חייב לנו כלום. אבל הלב אמאל'ה הלב שלי 

שזו מלחמה של סבלנות.

ומי שתהיה לו יותר סבלנות ינצח

המחירים כואבים ובלתי נסבלים

דווקא בגלל זה צריך לא לוותר ולא להתייאש

לי עוזר להתמקד במה שבאחריות שלי ויש לי יכולת להשפיע (להמשיך להתאמץ בשביל שבעלי ילך למילואים, לנסות להיות אדם טוב יותר... למשל), ומה שלא משתדלת להתפלל שה' יושיע אותנו. ייתן שכל טוב למנהיגים שלנו, הגנה לחיילים, ופגיעה ברשעים.

אני חושבת שלצד הקושי העצום של השנה הזו, יש גם טוב וניסים שקורים בה.

משתדלת להחזיק בזה

ולשנן לעצמי שאנחנו בתקופה היסטורית

 עד שחשבתי שאפשר לשמוח קצת בשמחתורה, בשורות כל כך קשות... כבר אין לי שליטה על הדמעות.

כואב... שורףף...... עד העצב של הנשמה😭

כשהמוות כל כך קרוב מוחשי זה סוגר עליי ומבהיל...

ובעיקר -

די כבר!! דייייייי!!!! בא לי לצרוח באיזה מקום ריק, פשוט לצרוח!!

נגמרה לי הסבלנות, זהו. כמה סבלנות יש לעם הזה? מה שהוא עבר... לא נתפס 

ממש חששתי לפתוח את הטלפון אחרי החג כי כל כך בניתי על ניסים, ועוד לראות שאפילו התקרית בחג עצמו וההותר לפרסום הככ שובר לב הזה

שבר אותי

די די כבר טעטעעעעע

תביא לנו גאולה ודיי!!!!

האמת שאם היית כותבת את השאלה הזו לפני 200 שנה, הייתי מבינה אותה.

אחרי קרוב אלפיים שנה שעמ"י התפלל לגאולה, והתפלל לחזור לארץ ישראל, ועדיין היו מפוזרים בגלות, סובלים מפוגרומים, ובלי שום צפי לשינוי המצב - זה באמת מפליא שהצליחו להמשיך להאמין בגאולה (היו כאלו שלא, הרפורמים באמת הורידו מהתפילות שלהם את המילה לחזרה לארץ ולבניין המקדש. הם חשבו שזה חסר סיכוי. אבל רוב עם ישראל, בכל התפוצות, המשיכו להאמין ולהתפלל).

אבל עכשיו, אחרי כל מה שעמ"י התקדם, אחרי כל הנבואות שכבר התגשמו וממשיכות להתגשם? עכשיו לחשוב שהקב"ה לא באמת רוצה לגאול אותנו?

ז"א, אני מבינה לגמרי את הקושי. מזדהה מאוד עם הכאב על הבשורות הקשות מאז מוצאי החג. זה באמת כואב, ובאמת קשה להכיל את זה שכל כך הרבה יהודים צריכים לשלם מחיר קשה כל כך בתהליך שאנחנו עוברים.

(צריך לזכור גם שבמלחמה בדרך הטבע אין איך להימנע גם מפגיעות אצלנו. והיחס בין ההרוגים אצלנו לעומת אצל האויב הוא בלתי נתפס. אבל זה עדיין לא מקהה את הכאב העצום על כל הרוג, וגם על כל הפצועים שהחיים שלהם ושל המשפחות שלהם מתהפכים בעקבות המלחמה…).

ובכל זאת, ועם כל הקושי, אני חושבת שצריך לפקוח את העיניים כדי לראות מה קורה פה בתמונה רחבה יותר.

מגיל קטן מחנכים אותנו לצפות למשיח. והרבה פעמים מתארים את זה כרגע שבו פתאום המשיח מגיע ובית המקדש יורד מהשמיים והכל נהיה מושלם.

ואולי זה באמת יכול לקרות בצורה הזו.

אבל בעיני לפעמים הציפייה הזו מקלקלת את הציפייה האמיתית למשיח.

כי כשמצפים רק לרגע הסופי של הגאולה, ולא יודעים להודות על כל הצעדים שבדרך, עלולים לפספס את הגאולה (הגאולה בוודאי תגיע, אבל העיתוי תלוי גם בנו, ולפעמים יש הזדמנות שעלולה להתפספס, ואז זה יגיע רק בהמשך).

זה מה שקרה לחזקיהו המלך. שחז"ל כותבים שהוא עצמו היה ראוי להיות המשיח, אבל בגלל שלא אמר שירה על הנס שהיה בימיו - לא זכה לכך.

והאמת שהמצב בתקופה שלו היה הרבה יותר קשה משלנו. בימיו סנחריב הגלה את עשרת השבטים (רוב עם ישראל) למקומות מרוחקים מאד (עד אפגניסטן). כעבור עוד כמה שנים סנחריב כבש את ערי יהודה וצר על ירושלים. הוא גם שלח את רבשקה, יהודי משומד, שבכוונה דיבר עברית ולא ארמית כדי שיבינו אותו תושבי ירושלים, וניסה לשכנע אותם להיכנע לאשור, ולפי הגמרא היתה מחלוקת גדולה בעם, וחזקיהו היה במיעוט.

בסופו של דבר היה נס גדול, צבא סנחריב מת בלילה אחד במגיפה, וירושלים ניצלה. אלא שהצבא של סנחריב החריב את האדמה. ישעיהו אמנם מנבא שלא ימותו מרעב, אבל לא הרבה מעבר לזה: "אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פִּרְיָם".

עם רוב העם בשבי, מחלוקת גדולה בין הנשארים, ונבואה שהרעב ימשיך במשך שלוש שנים, אפשר להניח שמצב הרוח היה עגום למדי. גם אז היה קשה להודות.

אבל חז"ל מספרים לנו על הפספוס הזה שהיה בדור שלו, כדי ללמד אותנו. שלא נחזור על זה שוב. שנלמד להודות לקב"ה גם כשהמציאות לא מושלמת.

אנחנו גם חווינו ניסים. בכל מלחמות עמ"י היו ניסים עצומים. וגם במלחמה הזו יש המוני ניסים שאפשר לספר. אנחנו לגמרי מנצחים, בהצלחה גדולה הרבה הרבה מעבר למה שציפו מומחי הביטחון, וכל העולם משתאה מההצלחות המופלאות שלנו בכל החזיתות.

קראתי לאחרונה שבחזית הצפונית מאוד חששנו מלתקוף בצורה משמעותית, כי ידענו שיש להם יכולת להטיל עלינו מכת אש עצומה (אלפי טילים בו זמנית) שלא נוכל ליירט הכל בבת אחת, וההערכה היתה שזה יגרום לעשרות אלפי הרוגים. וזה באמת נס שהם אף פעם לא השתמשו בכל הכוח שלהם בבת אחת נגדנו, ועד שהם קלטו שאנחנו באמת נלחמים איתם - כבר חיסלנו את נסראללה ואת כל צמרת הפיקוד שלהם, וגם המון משגרים וטילים שלהם, וכבר די הכרענו את המלחמה (עדיין יש עוד מלחמה ממשית על השטח, ובמלחמה יש גם הרוגים ופצועים, וזה כואב מאוד. אבל אנחנו מנצחים בכל קנה מידה. וכל הזמן רק מגלים מאיזה אסון הרבה יותר נורא ניצלנו).

והלילות שבהם איראן ניסו לתקוף אותנו במאות טילים - שמעתי ממומחים שאמרו שסטטיסטית זה לא היה ריאלי שאף טיל לא יפגע (בכל אחד מלילי התקיפות היה הרוג אחד, ערבי). שמעתי ממישהו שאמר שזה נס בסדר גודל של עשרת המכות (ככל שיותר מבינים בזה מבינים את גודל הנס).

והאמת שגם ביציאת מצריים, שבה כביכול כן היתה גאולה ניסית ובבת אחת - גם אז היו כאלו שלא באמת האמינו שהקב"ה רוצה לגאול אותם.

אפילו אז זה היה בשלבים, קודם עשרת המכות שהתמשכו על פני שנה, ואז ליל היציאה, ואז ים סוף, ואז עוד דרך עד להר סיני, כשבדרך לא היה להם מים, וגם פגשו את עמלק שתקף אותם. וגם אחרי מתן תורה משה לא ירד מהר סיני כשציפו שירד, ואחר כך המרגלים שהפחידו את עמ"י שהם לא יוכלו לכבוש את הארץ, ואז עוד 38 שנים שהיו צריכים להסתובב במדבר, ואחר כך היה צריך להילחם כדי לכבוש את הארץ. וגם אחרי זה לקח עוד מאות שנים של סבבים של חטאים ומלחמות וחזרה בתשובה, ועוד הרבה תלאות עד שבסופו של דבר הקימו את המקדש, 480 שנה אחרי יציאת מצריים.

הקב"ה יכול לעשות בשבילנו הכל. הוא יכול לעשות נס ולהחזיר את כולנו בתשובה ולבנות את בית המקדש ברגע.

אבל לא בשביל זה הוא ברא את העולם.

הוא רוצה שנהיה שותפים. וגם אם לא חזרנו בתשובה בעצמנו, ולא היינו ראויים ל'אחישנה', וגם כשהגאולה מגיעה 'בעיתה', כשמגיע העת של הגאולה וההיסטוריה חייבת להתקדם, הקב"ה דוחף אותנו לעברה, ולפעמים גם דרך כאב וקשיים, כי הוא רוצה שאנחנו נהיה חלק מזה, שאנחנו נעבור תהליך ונביא את הגאולה בעצמנו.

עם כל הכאב על כל חייל שנהרג במלחמה - צריך לזכור שהחייל מסר את נפשו עבור הניצחון מול האויבים שלנו.

אם אנחנו שוקעים בדיכאון למרות הניצחון - זה עצמו פוגע בהקרבה של החיילים והמשפחות שלהם. כי אנחנו כביכול לא מעריכים ולא שמחים על מה שהרווחנו בזכות ההקרבה שלהם.

ההסתכלות הזו התחדדה לי בעקבות הודעה שישראל גנץ (ראש מועצת בנימין) שלח הלילה, אחרי שבימים האחרונים נהרגו כמה מתושבי בנימין.

מעתיקה את ההודעה שלו, כי אני חושבת שזו הסתכלות חשובה ואמיתית:

חברים יקרים,

אנחנו בימי מלחמה עם מחירים כבדים מאד. בשבוע החולף התבשרנו על 3 נופלים נוספים מיישובי בנימין. בנוסף, אחיין של סגנית ראש המועצה חנה איטח שלנו נפל בקרב, שובאל בן-נתן.

(אני משתדל להעלות לכאן את פרטי הנופלים כפי שמוציאה דוברות המועצה, וביממה האחרונה פשוט לא עמדתי בקצב.. הודעות לקרובים, הלוויות, וליווי משפחות..)

אני רוצה לומר לכם ובעיקר לעצמי - הכאב הוא אדיר, האבדן לא נאמד במילים, אבל - אנחנו יכולים וצריכים כעם לזקוף קומה גם כשהלב מלא דמעות.  

עם ישראל הולך ומבער את הרוע העולמי. הנופלים עסקו בזה והקריבו בשביל זה, והם רוצים שנרים ראש.

הדור שלנו הולך ומנצח.

כוחות של נצח שהיו חבויים הולכים ומתחזקים בעם הגדול שלנו.

אני רוצה למסור בשם כל תושבי בנימין אהבה וחיבוק למשפחות היקרות של הלוחמים:

הרב אבירם חריב מדולב,

אביעד ניימן ממצפה יריחו (חבר קרוב)

ישי מן ממצפה יריחו.

קהילות דולב ומצפה יריחו - כולנו איתכם!!

שנזכה לראות בהשמדת האוייבים ובנקמת דם חברינו, ולהתחיל מבראשית - ויהי ערב ויהי בוקר.

שבת שלום!!

ישראל

לפעמים ההסתכלות הרחבה והפרספקטיבה נותנים לנו את הזוית הנכונה והאמיתית.

תודה רבה לך על זה!

כרגיל, מרתק ומחכים.

מסכימה איתך ממש!!!!!

זה באמת להחליט אם אני נשאבת לייאוש שלא "הכל מושלם" או בוחרת לראות את כל הטוב שיש ואז מבינים שזה מטורף כמה ניסים....

תודה!!! 

את פרק 9 בפודקאסט של הדס לוינשטרן (ראיתי שהזכרת אותה באחת התגובות פה, איזו מדהימה שהיא!)

ומה שהיא אמרה מתחבר מאוד למה שכתבת.

מניחה את זה לפה למקרה שמישהי תרצה לשמוע.

(זה עוד לפני שהתאלמנה)
 

היה לי קצת קשה לאסוף את עצמי הערב והתגובה שלך והפודקאסט שלה נתנו לי כוחות.

אז תודה לך❤️

תודה רבה שהשקעת לכתוב את כל זה

ורוצה להוסיף לכל דברייך היפים את הנס העצום שלא נפתחה עלינו המלחמה מדרום וצפון יחד

היו להם תוכניות, היו להם האמצעים

זה פלא שחיזבאללה לא הצטרף לתזמון החמאס שנה שעברה

זה פשוט נס שלא נפתחו שתי החזיתות יחד כי אחרת כנראה לא היינו לכתוב את השורות האלו 

באמת ניצלנו מאסון נורא באמת. ממש תכננו 'להשמיד להרוג ולאבד ביום אחד', בזמן שאנחנו היינו עסוקים במלחמות פנימיות בינינו...

ב"ה שהקב"ה שמר עלינו מהתכנית הנוראה הזו...

@בארץ אהבתי האלופה שלנו 

כתבת פשוט מקסים!

תודה רבה לך מכל הלב

קראתי בשקיקה כל מילה ומילה יקרה שלך

חיזקת אותי מאוד

מדהימה שאת 🙏❤✡

מרגישה שזה חשוב כ"כ לפתוח את הדברים האלה

ולא לשמור בבטן

אז תודה שפתחת את הנושא

לי אין עידודים כרגע

כואבת וכועסת וקשה לי.

מנסה להחזיק בדברים הטובים היומיומים

וחושבת אולי לנסות להתחזק באהבת ישראל במה שאני יכולה.

מרגישה שעם כל ההסתכלות הרחבה ובנוסף להודיה על הטוב והניסים

 עדיין לא משלימה עם זה ש"חייב להיות מחיר"

כל חייל שנופל זה מדוייק ולא מקרי ולא טבעי

ולכן משתדלת להרבות זכויות באחדות ואהבה

כי מרגישה שזה העניין של המלחמה הזאת

מאמינה שככל שנתחזק באחדות ולימוד זכות והבנה שכל יהודי הוא אח שלנו 

המלחמה הזאת תהיה יותר קצרה ופחות כואבת

ניסיתי להתחזק על זה

שכל יהודי

גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך שלו

גם אם בעיני הוא פועל נגדינו

הוא עדיין אח שלנו

אוהבים אותו ומבינים הוא חלק ממנו

לגבי מה שכתבת על זה שאת לא משלימה עם זה ש'חייב להיות מחיר' -

אני לגמרי מסכימה איתך שלא צריך להשלים עם זה. ואנחנו מצידנו ממש צריכים להרבות בזכויות ובתפילה כמה שאפשר כי אנחנו באמת לא רוצים שאף חייל יפגע, יפצע או ייהרג ח"ו.

וב"ה באמת היו לא מעט פעולות שלא היו בהם פצועים ולא הרוגים (ב"ה בשבת היתה פעולת תקיפה באיראן - וכל המטוסים חזרו בשלום. וזה לגמרי לא ברור מאליו, יש כל כך הרבה סיכונים בדרך. וגם בפעולות הקרקעיות - אנחנו שומעים יותר על המקומות בהם היו אסונות וזה מה שתופס את תשומת הלב, אבל כל הזמן יש גם ידיעות על פעולות שהצליחו, ועל מקומות שכבשנו, ולא היו בהם נפגעים משלנו).

והלוואי הלוואי שנהיה ראויים שכל המשך המלחמה יהיה כזה, ויהיו לנו רק הצלחות בלי פגיעות ובלי אסונות. אני מתפללת על זה הרבה, וממש מסכימה איתך שצריך להרבות במאמץ רוחני מצידנו, ולהרבות בזכויות של אחדות ואהבה בעמ"י.

אבל אני כן חושבת שכשמסתכלים אחורה - אחרי שכבר עברנו מה שעברנו, וכבר נהרגו חיילים לצערנו, ואנחנו באמת מרגישים את הכאב והצער, אסור לנו לתת לזה לתפוס את כל התמונה.

במידה מסוימת זה לא הוגן גם כלפי החיילים עצמם שנהרגו. הם מסרו את נפשם למען הניצחון שלנו במלחמה. ואנחנו באמת מנצחים בזכותם. ואנחנו צריכים לשמוח בניצחון, ולהודות לקב"ה על כל מה שהוא עושה עבורנו, וגם לחיילים ולמשפחות שלהם שהקריבו כל כך הרבה בשביל הניצחון הזה.

בליל הושענא רבא הרבנית ויצן (ששכלה את הבן שלה עמיחי הי"ד בשמחת תורה בשנה שעברה, בקרב בכרם שלום) דיברה על זה הרבה, כמה עיקר ההסתכלות צריכה להיות ההודאה לקב"ה. ועם כל הגעגוע שלה לבן שלה, היא מרגישה שיש להם גם זכות לקחת חלק תהליך הגאולה שקורה פה.

גם הדס לוינשטרן, שבעלה אלישע הי"ד נהרג בחנוכה שעבר, דיברה כבר בלוויה של בעלה על כך שעמ"י צריך להרים את הראש, וכמה צריך לשמוח בניצחון שלנו מול אויבינו.

ואני יודעת שזה קשה.

ולפעמים למי שהמציאות הפרטית שלה קשה, אז עוד יותר קשה להסתכל במבט רחב, והקושי תופס את כל המבט.

ואנחנו לא יכולים להילחם ברגשות שלנו. כשקשה לנו זה באמת קשה.

אבל לפעמים הסתכלות אחרת כן עוזרת לשנות גם את הרגש. זה כמו שאומרים במודל א.פ.ר.ת. שהרגש והתגובה מגיעים אחרי הפרשנות. ואם אנחנו מפרשנים אחרת את המציאות, ובוחרים על מה להסתכל ואיך להסתכל, זה עוזר לשנות גם את הרגש, ולראות יותר גם את הטוב ולא רק את הכאב והקושי.

והלוואי שנזכה לגאולה ברחמים גדולים, שנמשיך לנצח נצחונות מוחצים בלי שעוד אף חייל יפגע בקרבות...

תודה על התגובה!

אני באמת התכוונתי יותר על העתיד. ולא על מה שכבר היה.

הוא יכול פשוט יום אחד 

איזה ג' בחשוון פשוט וקטן

לבוא ולגאול אותנו גאולה שלימה

אם הוא לא עשה את זה עד היום

כנראה שיש לו סיבה טובה

תפילות תפילות תפילות

אבל ה' פועל אחרת, לוקח את הזמן...

כל המקובלים בכל אופן, אומרים שזה יהיה השנה בע"ה

כמו שגדולי הדורות הקודמים לא ידעו

יש סימנים

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈