זה מרמז על משהו בדינמיקה ספציפית איתך שמונע את זה.

תחשבי אם יש אנשים אחרים קרובים אלייך שכן יודעים להתנצל ותנסי להשוות את הדינמיקה, הרגשות, התגובות.

לא תמיד זה מה שאומרים, הרבה פעמים זה מה שחושבים (השדר, שפת גוף)

אני יכולה לומר לך ספציפית עלי, שאני לא מחכה להתנצלות, כשאדם מנסה לרדת מהעץ, אני מושיטה לו יד לוודא שפני לסליחה ושהדבר מאחורינו ומתקדמים הלאה. כלומר ההתנצלות היא בשפת גוף, ברצון לקרבה מחודשת, ולא במילים.

עוד דבר שבולט לי שמתנהל שונה, אני לא חופרת על הפגיעה ומה נאמר ולמה. 90% מהמקרים, האדם הפוגע היה לא בטוב (רעב. עייף, מתוח, בלי מצב רוח בלי קשר אלי) ופשוט הסיטואציה קרתה על רקע זה.

אז ממילא כשהוא במצב אחר כל היחס שונה בבסיסו, אז לא רואה עניין "לדבר" על זה.

אבל אם כן מדברים ומנתחים את הסיטואציה, כדאי שכל אחד יציג את הרגשות שלו לא בצורה מוחלטת אלא בצורה שמשפיעה עליו.

לדוגמה זה נשמע שונה לומר:

השפלת אותי לעומת הרגשתי מושפלת.

פגעת בילד שלי לעומת נפגעתי בשביל הילד שלי.

לא בטוח שכל השלושה אחים, אבל אם כן, יכול להיות שזה קשור למשהו שהם גדלו עליו, כנראה בתת מודע.

זה לא משנה אצל מי הבעיה, זה משנה איך מתמודדים איתה.

כשיש בעיה בדינמיקה מול אדם אחד, אז הרבה פעמים נכון להסתכל על קשרים אחרים שלו, לזהות את הדפוס ולנטרל את הבעיה מהמקום הזה.

(למשל יש לי קרובת משפחה רחוקה שאומרת על כל הילדים שהם מכוערים. אז אני מבינה שזה משהו שלה מול כל הילדים, לא משהו ספציפי מולי או מול הילדים שלי)

לעומת זאת כשיש בעיה שחוזרת על עצמה מול אנשים שונים, אז בד"כ המפתח לפיתרון יהיה בהתבוננות מה בהתנהלות שלי שבכוחי לשנות, יכול להוביל לתוצאה אחרת.

אבל את צודקת שבהתנהלות מול כמה אחים מאותה משפחה זה יהיה קצת יותר טריקי לזהות את המפתח לשינוי, אבל לא בלתי אפשרי.

אפשר להשוות מול קשרים אחרים שלי (חברות, עמיתים לעבודה) ואפשר להשוות לקשרים של המשפחה הזאת מול אנשים אחרים שקשורים אליהם (שכנים שלהם, חברי ילדות, הורים וכו) וככה לזהות דפוסים.

המטרה לא למצוא מי אשם, אלא לזהות את הנקודה שיש לנו השפעה עליה, שיכולה לשנות את התוצאה.

למשל גיסתי (אשתו של אחי) סיפרה שבהתחלה כשהיו ויכוחים בשולחן שבת אצלנו והטונים היו עולים, היא הייתה נפגעת מהמשפחה שלי (כולנו) עד שהיא שמה לב שבויכוחים בינינו אנחנו אוכלים אחד את השני בצרחות, ושניה אח"כ מפנקים אחד את השני והניגודיות הזאת הייתה קשה לה עד שלמדה שככה אנחנו אוהבים להתווכח ושזה לא מעיד על האהבה, אז כשלא היה נעים לה הטון, היא הייתה עוברת לספה לקרוא משהו עד סיום הויכוח, ואז חוזרת להמשך הארוחה ומרגישה אהובה ורצויה כאילו מעולם לא עלו הטונים.

אז זאת דוגמה למשל לזיהוי דפוס אצל משפחה ומה אפשר לעשות בקשר לזה בלי לצפות מהם להשתנות ובלי להמשיך להיפגע.

אבל אני מבינה ממך שזה לא היה דווקא כלפיה, אלא בין האחים?

גם אותי לא מעניין שהם רבים ביניהם ואפילו מתעלמת או צוחקת איתם יחד על זה אם זה לא משהו חמור

עד שזה כבר מתחיל לפגוע בילדים שלי... וגם בי! כן. באיזו זכות יש לאנשים זכות לשפוך דם של אחרים?

ואז לומר שהשפלתי אותה אם היא זו שלא מפסיקה להשפיל את הבן שלי?

זה משנה על מה.

לכן שניה אח"כ אנחנו יכולים להרעיף עליו אהבה, כי זה לא קשור.

אז אם יש משהו שאני חולקת על מה שהיא אמרה אני אעלה בטונים מולה, בלי לחשוב אם זאת אחותי שאמרה או גיסתי או אפילו השכנה.

בינינו האחים האהבה היא מספיק יציבה שאף אחד לא מרגיש שנפגע, אצל גיסתי שהייתה חדשה יחסית במשפחה, היא לקחה את זה אישית.

הרגישה שאם עולים בטונים מולה זה פוגע בה אישית.

אם מה שנאמר לבן שלך היה יכול להיאמר כלפי אחיין אחר, וההורה שלו לא היה חושב שזה לשפוך דם, אז הם גם לא חושבים שלומר את זה לבן שלך זה לשפוך דם.

לכן הגישה שלי זה שכל צד מנהל את הקשר עם המשפחה שלו.

בעלי מול המשפחה שלו, אני מול המשפחה שלי.

כי יש הרבה פרשנויות שונות להתנהגות.

אם בעלך גם חושב שזה מוגזם מה שנאמר, שהוא ידבר עם אחותו ויגיעו להבנות.

אם הוא חושב שזה לא מוגזם, תנסי להבין את הצד שלו.

לשפוך דם, זו העלבה בכוונה תחילה. האם הייתה כוונה כזאת?

מבינה את הצורך שלך לגונן על הילדים שלך, אבל בסוף זה המשפחה שלהם, הדודים שלהם.

וגם לטובתם כדי שיבנו איתם קשרים שאינם תלויים מנקודת המבט שלך.

אם נחזור לדוגמה של גיסתי,

אז מנקודת המבט שלה, בויכוח לא צריך להעלות טונים. זו טענה לגיטימית. אבל במשפחה שלי ככה זה, ועובדה שאף אחד לא נפגע מזה (כולל שכנים קרובים שמכירים אותנו)

אז נניח היה קורה דבר כזה מול אחיין שלי, מניחה שגיסתי הייתה נפגעת בשבילו מאוד, אבל אם עושים הפרדה בין נקודת מבטה לנקודת מבט האחיין, הוא היה לומד שאפשר לענות לטענות שלו בצורה קצת אגרסיבית ולאהוב אותו באותה מידה. כשילדים גדלים לתוך מציאות מסויימת הרבה יותר קל להם לקבל אותה כמו שהיא,

מאשר לאדם שנחשף לשוני הזה בבגרותו (אני רואה את זה על הילדים שלי עם המשפחה של בעלי)

למשל דוגמה קטנה, האוכל שאנחנו אוכלים שונה מאוד ממה שאוכלים במשפחה של בעלי, וכשאנחנו מתארחים חוזרים רעבים מאוד הביתה.

פעם הייתי לוקחת את זה קשה בשביל הילדים שאין להם מה לאכול, עד שלמדתי לשחרר. זה המשפחה שלהם והם יפתחו אסטרטגיה איך להתמודד עם הפער הזה בלי קשר אלי. חלק ילמדו לאכול את האוכל השונה, חלק ילמדו לאכול טוב לפני, חלק ילמדו להתמודד עם רעב. ואם הם יעדיפו לא להגיע בכלל, זו בחירה שלהם.

בקיצור, אין שום דבר טוב שיצא מהתערבות שלי בנושא. זאת המשפחה שלהם, וכל עוד אין כוונה תחילה לפגוע בהם, הם ילמדו להתמודד עם הפערים.

אם בכל זאת את חושבת שנכון להתערב, הגיוני לעשות את זה באחד על אחד ולומר, תראי אני יודעת שככה זה אצלכם, אני לא רגילה לזה, לי זה מפריע ש.. ולכן אשמח שכלפי הילדים שלי יגידו כך וכך..

נניח הם רגילים לכנות אחד את השני בכינויי גנאי מתוך צחוק או הרגל,

אז לומר אני מבינה שאצלכם זה עניין של מה בכך ואתם לא מתרגשים מהדיבור הזה, אני לא רגילה, ולכן זה מפריע לי. אשמח שכלפי הילדים שלי תשתמשו בשפה אחרת.

בניסוח הזה, את לא פוסלת את עצם ההתנהגות, את לא מצביעה עליהם כפוגעים.

את מסבירה את המקום שלך ומבקשת התחשבות. זה נשמע הרבה יותר עדין.

אחרי מעשה, אחרי שהתפרצת ואחרי שהתנצלת על ההתפרצות,

את יכולה לומר, אני מבינה את מה שאת אומרת והתנצלתי על כך.

זהו, מפה תשחררי, הזמן יעשה את שלו.

להמשיך לסחוב איתך את הנושא הזה רק יעמיק אותו יותר ויותר.

לא צריך לראות בזה כנתק, אלא כהתכנסות פנימית כל משפחה כלפי עצמה, אחרי החגים ולקראת החורף זה אך טבעי. עד חנוכה יש עוד זמן, אנחנו רק ביום הראשון של החזרה לשגרה.

ואם גם עד אז היא לא תפשיר, תמשיכי בשלך.

ככל שיותר קשה לך להמשיך הלאה וחשוב לך לפתור את זה בכאן ועכשיו, ככה את לא מעבירה את הכדור למגרש שלה, את לא נותנת לה הזדמנות אמיתית להתמודד עם הסיטואציה שאחרי ההתנצלות שלך. את בעצם רודפת אחריה עם סולם ומתחננת שתרד. זה גורם לאנשים לא לרדת. תאמיני בה שכשהיא תרצה לרדת, היא תמצא את הסולם לבד. או שתרד ענף ענף. זה לא משנה. העיקר שהשליטה על הירידה היא שלה. אי אפשר להוריד בכח אנשים מהעצים שהם טיפסו עליהם. אפשר רק לתת להם מרחב ביטחון למטה, שלא יפחדו לנסות לרדת.

אבל נשמע ממה שאת כותבת שהיא גם יצאה פגועה מהסיפור.

יכול להיות שמה שאמרת לה היה מוצדק והיה צריך להיאמר. אבל ברגע שהיא פגועה, אז הגיוני שגם קשה לה להתנצל.

אני משתדלת במצבים כאלו - שאני מרגישה שחייבים לי התנצלות, אבל מבינה שגם הצד השני חושב אותו דבר -

קודם כל להזכיר לעצמי שיכול להיות שבאמת לא צדקתי לגמרי. יכול להיות שבאמת גם אני צריכה להתנצל. גם אם אני עדיין מרגישה שאני לגמרי צודקת.

(פעם קראתי משהו שמאוד עזר לי להבין את זה - בחיים שלנו אנחנו משתתפים במאוד או אולי אלפי ויכוחים/חוסר הסכמות עם אנשים. בכל פעם כשאני מתווכחת ברור לי שאני צודקת. אבל גם לצד השני ברור שהוא צודק. האם יכול להיות שבאמת בכל אלפי הפעמים תמיד רק אני הצודקת? כנראה שלא. אז גם אם נראה לי שאני צודקת, אבל תמיד משתדלת לזכור שאולי באמת לפעמים אני טועה. ולפעמים גם עוזר לי לנסות לראות את הסיטואציה מנקודת המבט של הצד השני, לפעמים זה יכול לעזור. גם אם אני מאוד שונה ולא תמיד אני יכולה לראות את הדברים באמת כמו הצד השני, אני מנסה לדמיין עד כמה שאני מצליחה...).

ובכל מקרה, אני משתדלת לפתוח בהתנצלות מצידי (כשאיי מצליחה להתעלות מעל הרגשות הטבעיים שלי. לא תמיד אני מצליחה...). אפילו אם אני מרגישה שזה לא צודק ושהצד השני חייב לי יותר, אני מנסה להיות חכמה ולא צודקת.

ואם קשה לי להתגבר ולעשות את זה, אני מתפללת שההתגברות הזו תהיה לזכות עמ"י (או לזכות משהו ספציפי יותר שאני מתפללת עליו). זה עוזר לי...

בהמשך אני כן אגיד שגם אני נפגעתי. ואני כן אצפה להתנצלות. אבל אני אנסה קודם לפייס את הצד השני, ובדרך כלל זה מאוד מקל על כל ההתנהלות.

מבחינתי זה ברור שלא כולם יודעים להתנצל

במקרה הזה, שבו את בשלב של הצבת גבולות ראשונית מולן אם אני זוכרת נכון את השרשור הקודם, לא הייתי ממהרת לאף מקום.

אז היא מרגישה פגועה. גם את נפגעת... 

אפשר להגיד לה שלא התכוונת לפגוע בה, אבל שמבחינתך אין דבר כזה לא לענות או להעיר כשפוגעים בילד שלךך או עוברים את הגבול

מפה זה כבר שלה 

סיבות שונות לאנשים שלא מתנצלים

בעיות תקשורת

חוסר מודעות

חוסר הכרה בטעויות

ועוד

אני לרוב מתרחקת מאנשים עם בעיות אישיות שפוגעות בי

אבל אם מדובר באדם קרוב כמו בו זוג, יש דרכים לשפר את התקשורת:

לחזק אהבה עצמית

לשפר את יכולת התקשורת מהצד שלי

לעורר מודעות אצלו בצורה נעימה

ללמוד מהם דפוסי התקשורת השליליים ולפעול לשנות מהצד שלי

וכמו שפייגא כתבה- מדובר באחים. דפוס התנהגות מאוד דומה וגדלו כך שאין צורך להתנצל

גם בבית אני תמיד הטיפוס "המתנצל" או "המסיים את הויכוח" נגדיר את זה כך.

ולגבי הגיסה. התנצלתי פעמיים. הסברתי את עצמי והיא עדיין בעמדה של "אני פגועה" ומעולם לא ראו צורך להתנצל

אני נורא רוצה להתרחק. אך באיזה גבול? אנחנו גם ככה די רחוקות מבחינה גאורגרפית כך שלא מתראות הרבה

אבל מאוד קשה לי ההרגשה של נתק.

אני חושבת שלא טוב להיות בעמדה של זו שמסיימת תמיד את הויכוח, כי ברור שלעיתים הבעיה בצד שלו.

אני שומרת על גבולות ברורים, אם גבול נחצה, הוא חייב להתנצל ולתקן, אם הוא לא יתקן, אני לא אתקן במקומו, גם אם זה יקח זמן. אם לא שומרים על גבול, הוא לא ישמר לבד ואז מתרחשות פגיעות וכעסים ממושכים.

כל הבעיה אצלי היא שאני נוטה להתעצבן מהר וגם קצת לפתוח את הפה

ובעלי לא אחד כזה מטבעו

ולכן יוצא שתמיד אני זו "שמתלכלכת" והכל נתלה עליי בסופו של דבר

מאוד מאוד מאוד קשה לו להתנצל.. זו גם עבודה וב"ה אני כן רואה פירות והוא מאוד שונה כיום

אחרי כמה שנים של נישואים-מהאחים שלו

לעבוד על הכעס ועל שליטה עצמית

זה דבר שמשנה חיים

בעיקר את התחושות שלך כלפי עצמך וגם הסובבים אותך ירוויחו.

אני מכירה מקרוב

אי אפשר לחנך/ לתקן אנשים מבוגרים

אפשר או להתרחק או לדייק דפוס התנהגות כמה שיותר שיתאים ויגן מפגיעות

עם אנשים אחרים, את תמיד הראשונה להתנצל?

תנסי לנתח מה את מרגישה ולמה, מול בעלך והגיסות, ומול אנשים אחרים.

וככה תזהי את נקודת השינוי.

ברוב המקרים, לא מדובר באנשים רעים, אלא בדינמיקה בעייתית.

לי עוזר להשוות את זה לחוק הכלים השלובים.

מים תמיד ישפכו מלמעלה למטה, זה לא מכוונה רעה להציף את מי שלמטה, ולא מכוונה רעה לייבש את מי שלמעלה.

פשוט ככה זה. ואם רוצים לשנות, צריך להגביה את המקום הנמוך, או להנמיך את המקום הגבוה.

והגיוני מאוד מאוד כשיש איזה שינוי קטן בדינמיקה, הצד השני לא מבין מה קורה.

למה פתאום המים חוזרים אליו, הוא נבהל מזה כי הוא לא מכיר את הסיטואציה.

אבל אם הצד ששינה את המפה, לא נבהל ובטוח בתהליך, לאט לאט הצד השני יפסיק לפחד מהאיזון החדש, וילמד לחיות איתו בשלום.

אבל התגובה הראשונית היא טבעית מאוד. צריך לא להתרגש ממנה. לתת לצד השני את ההזדמנות להתרגל לדינמיקה החדשה.

אני יודעת שקל להגיד, קשה ליישם. אבל כשבטוחים בדרך, יותר קל להתמיד בה. הרבה פעמים עבודה היא על הלב, אצלנו פנימה. לחזק את המקום הפנימי שלנו שביקש לשנות.

אני פוגשת את זה הרבה מול ההורים שלי. כל מילה/ מעשה הופך לי את הבטן, אבל לומדת עם הזמן לסדר לי את המנטרות, וככה לחזק את המקום הפנימי.

כשאצלי המקום הפנימי חזק, התהליך יקרה. לאט, מלווה בקשיים, אבל הוא יקרה.

נתתן לי נקודות רבות למחשבה!! 

לא חשבתי על כיוונים כאלה בכלל...

אני חושבת שזו אבן דרך בהתבגרות שלנו.

הידיעה הזו, האסימון שנופל, שלא כולם יאהבו אותנו בחיים האלה. לא כולם יתחברו אלינו, ולא כולם יעריכו אותנו.

נשמע שאת היית בסדר איתה ושהיא בחרה להיפגע ולהתרחק.

זכותה? זכותה.

למה זה כ"כ מפעיל אותך?

אולי בראש שלך יש תפיסה שאומרת שאסור שמישהו יכעס עליי? או שכשמישהו לא אוהב אותי זה סימן שאני לא בסדר?

במקום להסתחרר סביב השאלה האם את צודקת או היא,

נסי לבנות את עצמך מתוך העקרונות של עצמך. מתוך הערכים שלך.

ואז פחות יטריד אותך מה היא חושבת, אומרת או עושה.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם