מעניין אותי אם אני "נורמלית"...
שני הילדים בני 4.2 ו-5.9.
אני מאןד חברותית ופעילה, אבל תמיד הייתי אדם בייתי... אוהבת את הפינה שלי ואת הנוחות של הבית שלי.
פעמיים בשבוע יש חוג לגדולה (כנראה גם את הקטן ארשום, אקח אותו לשיעור ניסיון השבוע בע"ה).. משתדלת גם להזמין / לקחת לחברים (אם האמא בראש שלי, מזמינה גם את האמא.. אם פחות, מזמינה רק את הילד/ה.. בעדינות כמובן).. לוקחת לגן שעשועים לפעמים (פחות אוהבת.. בשבת יותר..) אבל יש את היומיים האלה בשבוע שבא לי פשוט להיות בבית - בלי להזמין או לקחת, בלי חוגים, בלי יציאות.. פשוט להיות בנחת בבית, כשהילדים פה בענייניהם ןאני איתם בנחת..
מעניין אותי לדעת איך זה אצלכן.. יוצאות עם הילדים או מזמינות חבר/ה כל יום? "אטרקציה" יומית חובה? ממש מרגישה שפעמיים בשבוע לפחות חייבת את הזמן הזה בבית (כמובן ביום שאין חוג / יום הולדת / משהו מחייב אחר), בלי כל מיני פעילויות... זה הגיוני?
חשוב לציין שהם לא בצהרון, מסיימים ב14:00 כל יום.
להרגיש רע עם עצמי, או שזה נורמלי?
מציינת שוב שהם ב"ה ילדים חברותיים ופעילים שנפגשים עם חברים והולכים לחוגים (כרגע רק הגדולה כפי שאמרתי, פעמיים בשבוע). אשמח לדעתכן ❤️
(עכשיו כשיש לי גדולים אני מוכנה לשלוח אם הם הולכים בעצמם או לוקחים את הקטנים)
ואם רוצים לצאת - אז יש אופניים ברחבת הבניין... פעם בהרבה זמן גם יוצאים לגן השעשועים (בשנים האחרונות אני יוצאת הרבה פחות - בשביל זה יש את האחים הגדולים 
