לא נשמע לי הגיוני התערבות ברמה כזו של לא יהיה משהו לסנדוויץ בבוקר

תדאגי לעשות את הקניות בעצמך

לא כל דבר שהוחלט אי אז מתאים גם להיום, תפעלי לשנות את זה

החלטתם החלטה, אבל בפועל היא מאתגרת אותך.

מצד שני לא הייתי שוברת את הכלים ומודיעה שמעעשיו זה שייך אליך, אלא חושבת בצורה חכמה יותר איך יכול להיות שינוי. אני לא מכירה את בעלך אבל יכול להיות שזה ילחיץ אותו אם את תהפכי להיות האחראית, או יפגע בהרגשה שלו כגבר.

קודם כל איך- לקבוע זמן שמדברים על זה בנחת, או אם את לא חושבת שזה יעבוד, לפעמים פגישה עם יועץ כלכלי יכולה לעשות סדר וגם לאפשר לשניכם להתבטא, ואולי גם פחות להלחיץ אותו שאתם מתפזרים ומבזבזים מדי.

מה בפועל-

לא יודעת מה נכון לכם, מציעה אפשרויות.

בקיצון אפשר להחליט שהתחום עובר לאחרויתך. אבל ממה שתיארתי יש סיכוי גדול שזה ילחיץ אותו כי הוא יפחד שתבזבזי.

בעיני יותר חכם להחמיא לו על האחריות, להגיד לו שאת שמחה שהוא אחראי דואג לכם, וגם להגיד לו שיש שני תחומים שבהם את מרגישה חנוקה ושלא נעים לך שכל פעם אתם רבים עליהם- קניות בגדים וקניות אוכל.

לגבי קניות בגדים- בעיני תחום שאמור להיות באחריותך.  הכי נכון להחליט על תקציב לתחום הזה, הבעיה זה איך לשכנע אותו שאת נורמלית ושזה רצון הגיוני, אבל הוא לא חייב להשתכנע, הוא בעיקר צריך להבין שהכסף של שניכם ולא רק הוא יכול להחליט.

אוכל- גם פה להחליט על תקציב, או שאת תעשי קניות (אפשר עם משלוח), או שהוא ילך לקניות עם רשימה.

הוא מודע לכמה מקובל להוציא על מזון לנפש? בעקרון הנתונים הם 600 שח לנפש.. זה יכול לתת פרופורציות...

אם אתם מוציאים הרבה פחות מזה, הגיוני להעלות את התקציב.

בעיקר צריכה להיות הבנה שלו שהכסף של שניכם. באופן כללי את שמחה שהוא מנהל ואחראי, אבל יש תחומים שבהם לך יש צרכים אחרים, לא בגלל שהוא קמצן אלא בגלל שאתם שונים! ולכן צריך לחשוב חשיבה כללית איך להתנהל בהם ולקבוע תקציב שעליו אין דיונים כל פעם מחדש. אפשר לקרוא לתקציב הזה- סעיף שלום בית.

אם את לא חושבת ששיחה כזו לבד תהיה יעילה הייתי מנסה לחשוב איך כן יהיה יעיל- או עם יועץ כלכלי, או דמות אחרת שיכולה לשכנע אותו.

כל האמור במידה והמצב הכלכלי שלכם לא קשה. אם יש חובות וכו' אז בטח הכל הרבה יותר מורכב, לא אומר עדין שאת לא צודקת, אבל אם כן צריך לחשוב טוב איך אפשר לעשות תהליך נכון בהקשר הזה, אולי לפנות לפעמונים.

רק חיבוק גדול!

תדעי לך שמי שחי ככה בצמצום,

גם אם הוא יהיה עשיר גדול,

יהיה לו מאוד מאוד קשה לשנות חשיבה.

ידוע שיותר קשה מהעוני, זה דפוס מחשבה עני.

תפיסה מצומצמת, מצמצמת את החיים, את החשיבה, עוצרת יצירתיות ... לא פשוט בכלל.

רק באתי להגיד שזה שתגידי שוב שוב זה לא נראה לי יעזור.  צריך שינוי במעשה, או שאת תהיי אחראית גם על הניהול כספים או שפשוט תבקשי ממנו בפשטות אם הוא יכול להכין סנדוויץ' לילד במקומך והוא יראה בעצמו שאין מה לשים. אם הוא יכול להלביש את הילד, הוא ישאל אותך כמו גבר טיפוסי, מה להלביש לו? תגידי לו שיש לו רק 2 סטים וזה עוד לא התייבש... אחרי כמה ימים כאלה שבעצמו הוא יתקע, מניסיון, זה מניע אותו לפעולה לקנות ולהבין שצריך לקנות עוד, הרבה יותר יעיל מדיבורים שלך.

למה שלא תחליטו שאת מפרישה חלק מהסכום שאותו *את מרוויחה* לטובת הוצאות שהן כראות עינייך?

אם האישה עובדת, יותר קל לה להתנגד לשליטה של הבעל על ההוצאות, כי היא מביאה ישירות את הכסף.

אחת הסיבות שאני מפרנסת ועובדת בעבודה מרוויחה, היא שרציתי להתנהל באופן עצמאי עם כל ההוצאות שאני זקוקה להם וברגע שאני מביאה את הכסף והוא מספיק בשפע לכל הדברים, אני יכולה להוציא כפי הבנתי בלי דיונים והסברים.

יוצרים מציאות כזאת.. לא?

כאילו זורמים עם הנחת מוצא והתנהגות רעה לא נכונה...

במקום לשים על השולחן שזה לא קשור..

בגלל דפוס התנהגות

נכון שאפשר להלחם בזה/ לעבוד/ להתדיין על זה

זה דורש כוחות

לפעמים הרבה יותר קל להביא את הכסף, להציב עובדה ולמנוע את הבעיה מראש.

בעיניי יש עוד הרבה סיבות למה טוב לאישה לעבוד ולהרוויח בעצמה כסף, זו לא הסיבה היחידה.

אבל אם מכניסים את זה למשוואה יוצרים שיח לא נכון..

גם אם אני עובדת וגם אם לא זה לא קשור למה שאני קונה או לא... ולכמה הכסף שלי יותר או פחות

מכירה אישית משהי שהיתה מפרנסת יחידה ובעלה שלט על הכסף ביד רמה והיא לא יכלה לקנות כלום על דעת עצמה. טוב, זה סיפור קיצוני מן הסתם, אבל לא תמיד בעל המאה הוא בעל הדעה.

בסוף ביומיום , אני לא זוכרת מי מכניס יותר ומי פחות כשאני עושה קניה.

ויש גברים ששולטים בהוצאות גם אם האישה מביאה את כסף

אישה שנמצאת בסיטואציה כזו, בין אם היא עובדת ובין עם לא, יכולה להוביל שינוי שגם היא תחליט על הוצאות.

לאישה עובדת יותר קל להוביל שינוי.

דבר ראשון זה שהבעל אחראי על הנושא הכלכלי לא מדיר אותך ממנו. גם את צריכה להיות מעורבת בקווים כללים , לפחות לדעת בגדול את המאזן של הכנסות מול הוצאות וככה באמת תוכלי להפעיל שיקול דעת בנתונים שלכם.

אני לא חושבת שהוא צריך להתערב בקניית הבגדים, אבל אם חשוב לכם שהכל יהיה ״מפוקח״, הייתי מציעה לבוא אליו עם הנתונים ,

מה צריך לקנות, למי וכמה זה אמור לעלות, אם המצב דחוק אפשר יחד לנסות לצמצם את הרשימה או לצמצם את ההוצאה (אם זה לחפש דברים יד 2 או להזמין מסין וכו)

כנ״ל לגבי קניות אוכל, לערוך רשימה עם כמויות.  ולשתף אותו - בשבוע אני צריכה 4 קופסאות טונה. 3 חבילות פיתות, חבל שנצטרך באמצע שבוע לקנות שוב ….

בקיצור מה שאני באה לומר זה שלדעתי את צריכה להיות מעורבת יותר בנושא הכלכלי, והוא צריך להיות מעורב בצרכים האמיתיים של הבית ובשיקולים שלך.

אתם מנהלים משק בית משותף, לא משרד…

בעלי קונה בלי סוף לילדים וגם הסבים והסבתות ואני מתחרפנת שכבר אין מקום בבית לאכלס הכל, מרגישה שאני כמו בעלך, אני כל הזמן מגבילה את בעלי ואומרת לו להפסיק לקנות או שיקנה דבר אחד מכל דבר.

נשואים 4 שנים וחייבת לציין שחל שיפור..חחח..

אבל באמת צריך את האיזון..גם אי אפשר להיות בקצה השני..אין לי כ"כ מה להגיד מלבד זה שאולי פשוט לשקף לו הסבר לקנייה שנצרכת- שלילדים אין מספיק בגדים וחייב כמה רזרבות כי לא עושים כל שני וחמישי כביסה . ומבחינה כלכלית אולי יעודד אותו אם תגידי שאת קונה במבצעים ומקומות זולים( לצורך העניין השוואה בין שילב לבזאר שטראוס)

פרקטית - על אפליקציה לניהול משותף של הוצאות והכנסות.

לנו יש רייזאפ, ובעיניי זו פלטפורמה מעולה בשביל לנהל את כל זה.

הסירה לנו הרבה דאגות מהראש ופתרה מתחים.

אם חשוב לו שניהול כספים ישאר אצלו יש לי עצה בשבילך. תהיי חכמה ולא צודקת.

מה שחשוב לגבר זה הכבוד, ההסכמה שהדרך שלו נכונה (אם הוא גדל ככה, חבל על הכוחות גם לשכנע באחרת).

זה מצריך קצת סבלנות, אבל כל פעם שהוא מספר על הדרך שלו פשוט תסכימי, אל תכנסי לויכוחים.

מה שחשוב לו זה שאתם בדרך שלו "לצמצום הוצאות". בדרך, בכיוון, גם אם יש קצת סטיות זה לא נורא. חשוב לו לדעת ששניכם באותו ראש.

תקני מה שנראה לך,

כשישאל "למה",

תגידי ברגוע , אני יודעת שאנחנו בדרך לחסוך ולצמצם, אבל זה היה ממש נצרך.

כל גבר רוצה כבוד, אם תתני לו, הוא גם יפסיק להכנס בקטנות.

לכל אחד יש כל מיני דפוסים שנטמעו במהלך החיים עם או בלי הסבר חיצוני ברור, אבל כאלה שאין מה לגורם חיצוני אפשרות לשנות, וגם כשיש לאדם רצון פנימי לשנות זו עבודת חיים.

כתבו לך הרבה עצות פרקטיות טובות בעיני (משלוחים מהסופר, מנוי לרייזאפ וכו'), רציתי להוסיף בחלק המהותי שבעיני מצד אחד לא נכון לנסות לשלול ממנו לחלוטין את התפקיד הזה בינכם, זה עלול לגרום לו להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלו (לכן גורם חיצוני עם נתונים בהירים ושקיפות לשניכם זה פתרון חכם במקרה הזה לדעתי), ומצד שני לגשת לנושא הזה כשמול העיניים שלך תמיד ההבנה שזה לרוב לא רציונלי- הדרך שבה הוא מנהל את זה, ועם הרבה חמלה וסבלנות. כן, אם את עכשיו צריכה לקנות בגדי חורף והוא לא מבין מהי כמות בסיסית נורמלית של פריטים, אז את יודעת שעומד להיות דיון ארוך ומייגע וההכנה הנפשית לזה תאפשר לך להגיב בסבלנות ולא מהבטן בצורה שתגרום משברים.

ועוד הערת שוליים, חשוב בכל כך הרבה מקומות בחיים שיהיה רישיון (בהנחה שאת לא נוהגת כי אין לך). כמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב- להתאמץ על זה מאוד!

בהצלחה🤍

להחליט עבורו שהוא יתעסק בעול הקניות אם זה נראה לו פשוט כ'כ

בגדול אני גדלתי בבית כזה וכילדה דיי סבלתי

אני חושבת שמה שעזר לי לקבל פרופורציות זה ללמוד התנהלות כלכלית (לא ליווי כלכלי.. ממש ללמוד קורס) וזה היה מצויין.

בקצרה אגיד שאתם כנראה באים מתפיסות שונות ולא בטוח שתצליחו לשכנע אחד את השני.

הדרך לפתור מורכבויות כאלה היא בעזרת יציאה מהמעגל הזה של ניהול דיונים שכנוע והסברים,

ומעבר לשיח רגשי.

מציעה לך לשתף אותו בתחושות שלך סביב זה. מה זה גורם לך המתח והצמצום. כמה חשובה לך תחושת ההרחבה וכן הלאה, ולבקש ממנו לאפשר לך את זה.

אם בא לך יש פה סרטון שהארכתי בו טיפה יותר בעניין

אבל אני לא גרה במרכז

אלא בהתיישבות

אבל בגדים מעולים מעולים. עם טיקטים לפעמים.

הרבה מגיע מחו''ל

וזה בגדים יותר איכותיים ממה שאני אקנה בדכ חדש ( שתוך שלוש פעמים יורד הציור. אז בשביל מה.)

במקום להכנס לדיון על כמה צריך ומה (זה לא משהו קל להסכים עליו...זה לגמרי עניין של שיקול דעת אישי)

נגיד להחליט על תקציב שנתי לביגוד שנשמע הגיוני לשניכם ותחלקי את זה לפי מה שנראה לך בלי לתת דין וחשבון על כל חולצה זה באמת מתיש

ובכללי חשוב גם לפתור את הפער מהשורש

לנסות להבין איך כל אחד תופס את זה ולחפש דרך שבה הוא מרגיש בשליטה ובבטחון שיהיה מה לאכול גם מחר ואת מרגישה משוחררת ולא חנוקה

וכמובן כשזה באמת מתוך התנהלות כלכלית אחראית

בסוף זה לא רק עניין של כסף

זה הרבה יותר אופן ההתנהלות והשיח ביניכם

(אם באמת לא יהיה כסף לביגוד מסוים אני ארגיש עם זה הרבה יותר סבבה מאשר כשבעלי יקציב לי או לא יקציב כשאני לא בהכרח מסכימה עם שיקול דעתו, זה היה חונק אותי ממש)

עצות זהב, אחת אחת

ישבתי וקראתי את כולכן עכשיו!!!!

חייבת להוסיף שאני מאוד שמחה שהוא מנהל את החשבון בגדול. אני פחות אוהבת את זה 

תני לי להביא את הכסף ולהמשיך הלאה.

ומוסיפה עוד דבר, שלפני כמה שנים המצב בבית היה שהוא שולט על כל שקל ברמה שסופר לי את הכסף

והיו פעמים שהיה שולח אותי כמו ילדה קטנה עם 20 או 50 שח אם הייתי הולכת למקום מסויים

ב"ה עצרתי את זה!! בצורה חד משמעית וברורה. ואמרתי לו שזה מעליב וזה אלימות לכל דבר!

מאז אני כן בשליטה גם בחשבון, בודקת מדי פעם מה מתרחש, כרטיסי אשראי אצלי, מזומנים.

אבל הדפוס הזה של הקניות- עדיין משהו שם תקוע ולא מצליח להשתחרר!!!!

בחורף שעבר היה לי סופר קשה עם הבגדים, בדיוק כמו שכתבו כאן, עד שהתייבש ויש דברים שלא נכנסים למכונה

מצד שני באמת יותר נוח לקנות מס' פריטים שווים במחיר קצת יקר ושלא יהיה עומס מטורף בארון.

אך לא מסוגלת שעוצרים אותי

למשל יש לנו שמחה בקרוב וקניתי לילדים בגדים והוא כבר הזהיר אותי שלא אקנה עכשיו בגדים ואז בסוף חודש שבט אגיד

שהם צריכים דחוף עוד סט.. חשבתי לעצמי "למה לא?" 

כמובן שלא העזתי לומר לו את זה . אבל מה אכפת לך בדיוק? סוף חודש שבט זה בדר"כ גם הנחות ומבצעים. מה יהיה אכפת לך

שלילדים יהיה בשבת חתן עוד בגד כי הם גם ככה מתלכלכים בלי סוף ואז יוצא מצב שאני צריכה לשמור עליהם נקיים כל הזמן.

ונמאס לי מזה!!! בא לי שתהיי להם האפשרות להתלכלכך בכיף כמו ילדים ולי בכיף להחליף להם בגד!!

(ואו הדיון הזה מוציא ממני אמוציות חחחח)

הוא אומר- למה הילד צריך 6 מכנסיים?(סתם, לצורך העניין)

אז אני מסבירה לו בדיוק מה שאת אומרת. אנחנו מכבסים פעמיים בשבוע

לוקח איקס ימים לייבש

לפעמים יש פספוסים שצריך עוד אחד

ולכן יוצא שהוא צריך כמות כזו של מכנסיים.

כנל לשמחה משפחתית/שבת, משקפת לו כמה אני צריכה בשביל להישאר שפויה.

נשמע באמת קשוח, מובן שזה מוציא ממך אמוציות. חיבוק!

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

היה ברשלצ

יש שם רצועת חופים עם חניה לכל האורך

בפעמים אחרות שהייתי שם במלחמה היו אזעקות בדרך

ספציפית שהייתי עם הילד היה שקט

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כמעט אפס אזעקות.....

אז זה קצת מצחיק לומר לא לנסוע דווקא לשם.

אם כבר הדרך היא מסוכנת באיזור כביש 6, או כבישי המרכז...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם