לא נשמע לי הגיוני התערבות ברמה כזו של לא יהיה משהו לסנדוויץ בבוקר

תדאגי לעשות את הקניות בעצמך

לא כל דבר שהוחלט אי אז מתאים גם להיום, תפעלי לשנות את זה

החלטתם החלטה, אבל בפועל היא מאתגרת אותך.

מצד שני לא הייתי שוברת את הכלים ומודיעה שמעעשיו זה שייך אליך, אלא חושבת בצורה חכמה יותר איך יכול להיות שינוי. אני לא מכירה את בעלך אבל יכול להיות שזה ילחיץ אותו אם את תהפכי להיות האחראית, או יפגע בהרגשה שלו כגבר.

קודם כל איך- לקבוע זמן שמדברים על זה בנחת, או אם את לא חושבת שזה יעבוד, לפעמים פגישה עם יועץ כלכלי יכולה לעשות סדר וגם לאפשר לשניכם להתבטא, ואולי גם פחות להלחיץ אותו שאתם מתפזרים ומבזבזים מדי.

מה בפועל-

לא יודעת מה נכון לכם, מציעה אפשרויות.

בקיצון אפשר להחליט שהתחום עובר לאחרויתך. אבל ממה שתיארתי יש סיכוי גדול שזה ילחיץ אותו כי הוא יפחד שתבזבזי.

בעיני יותר חכם להחמיא לו על האחריות, להגיד לו שאת שמחה שהוא אחראי דואג לכם, וגם להגיד לו שיש שני תחומים שבהם את מרגישה חנוקה ושלא נעים לך שכל פעם אתם רבים עליהם- קניות בגדים וקניות אוכל.

לגבי קניות בגדים- בעיני תחום שאמור להיות באחריותך.  הכי נכון להחליט על תקציב לתחום הזה, הבעיה זה איך לשכנע אותו שאת נורמלית ושזה רצון הגיוני, אבל הוא לא חייב להשתכנע, הוא בעיקר צריך להבין שהכסף של שניכם ולא רק הוא יכול להחליט.

אוכל- גם פה להחליט על תקציב, או שאת תעשי קניות (אפשר עם משלוח), או שהוא ילך לקניות עם רשימה.

הוא מודע לכמה מקובל להוציא על מזון לנפש? בעקרון הנתונים הם 600 שח לנפש.. זה יכול לתת פרופורציות...

אם אתם מוציאים הרבה פחות מזה, הגיוני להעלות את התקציב.

בעיקר צריכה להיות הבנה שלו שהכסף של שניכם. באופן כללי את שמחה שהוא מנהל ואחראי, אבל יש תחומים שבהם לך יש צרכים אחרים, לא בגלל שהוא קמצן אלא בגלל שאתם שונים! ולכן צריך לחשוב חשיבה כללית איך להתנהל בהם ולקבוע תקציב שעליו אין דיונים כל פעם מחדש. אפשר לקרוא לתקציב הזה- סעיף שלום בית.

אם את לא חושבת ששיחה כזו לבד תהיה יעילה הייתי מנסה לחשוב איך כן יהיה יעיל- או עם יועץ כלכלי, או דמות אחרת שיכולה לשכנע אותו.

כל האמור במידה והמצב הכלכלי שלכם לא קשה. אם יש חובות וכו' אז בטח הכל הרבה יותר מורכב, לא אומר עדין שאת לא צודקת, אבל אם כן צריך לחשוב טוב איך אפשר לעשות תהליך נכון בהקשר הזה, אולי לפנות לפעמונים.

רק חיבוק גדול!

תדעי לך שמי שחי ככה בצמצום,

גם אם הוא יהיה עשיר גדול,

יהיה לו מאוד מאוד קשה לשנות חשיבה.

ידוע שיותר קשה מהעוני, זה דפוס מחשבה עני.

תפיסה מצומצמת, מצמצמת את החיים, את החשיבה, עוצרת יצירתיות ... לא פשוט בכלל.

רק באתי להגיד שזה שתגידי שוב שוב זה לא נראה לי יעזור.  צריך שינוי במעשה, או שאת תהיי אחראית גם על הניהול כספים או שפשוט תבקשי ממנו בפשטות אם הוא יכול להכין סנדוויץ' לילד במקומך והוא יראה בעצמו שאין מה לשים. אם הוא יכול להלביש את הילד, הוא ישאל אותך כמו גבר טיפוסי, מה להלביש לו? תגידי לו שיש לו רק 2 סטים וזה עוד לא התייבש... אחרי כמה ימים כאלה שבעצמו הוא יתקע, מניסיון, זה מניע אותו לפעולה לקנות ולהבין שצריך לקנות עוד, הרבה יותר יעיל מדיבורים שלך.

למה שלא תחליטו שאת מפרישה חלק מהסכום שאותו *את מרוויחה* לטובת הוצאות שהן כראות עינייך?

אם האישה עובדת, יותר קל לה להתנגד לשליטה של הבעל על ההוצאות, כי היא מביאה ישירות את הכסף.

אחת הסיבות שאני מפרנסת ועובדת בעבודה מרוויחה, היא שרציתי להתנהל באופן עצמאי עם כל ההוצאות שאני זקוקה להם וברגע שאני מביאה את הכסף והוא מספיק בשפע לכל הדברים, אני יכולה להוציא כפי הבנתי בלי דיונים והסברים.

יוצרים מציאות כזאת.. לא?

כאילו זורמים עם הנחת מוצא והתנהגות רעה לא נכונה...

במקום לשים על השולחן שזה לא קשור..

בגלל דפוס התנהגות

נכון שאפשר להלחם בזה/ לעבוד/ להתדיין על זה

זה דורש כוחות

לפעמים הרבה יותר קל להביא את הכסף, להציב עובדה ולמנוע את הבעיה מראש.

בעיניי יש עוד הרבה סיבות למה טוב לאישה לעבוד ולהרוויח בעצמה כסף, זו לא הסיבה היחידה.

אבל אם מכניסים את זה למשוואה יוצרים שיח לא נכון..

גם אם אני עובדת וגם אם לא זה לא קשור למה שאני קונה או לא... ולכמה הכסף שלי יותר או פחות

מכירה אישית משהי שהיתה מפרנסת יחידה ובעלה שלט על הכסף ביד רמה והיא לא יכלה לקנות כלום על דעת עצמה. טוב, זה סיפור קיצוני מן הסתם, אבל לא תמיד בעל המאה הוא בעל הדעה.

בסוף ביומיום , אני לא זוכרת מי מכניס יותר ומי פחות כשאני עושה קניה.

ויש גברים ששולטים בהוצאות גם אם האישה מביאה את כסף

אישה שנמצאת בסיטואציה כזו, בין אם היא עובדת ובין עם לא, יכולה להוביל שינוי שגם היא תחליט על הוצאות.

לאישה עובדת יותר קל להוביל שינוי.

דבר ראשון זה שהבעל אחראי על הנושא הכלכלי לא מדיר אותך ממנו. גם את צריכה להיות מעורבת בקווים כללים , לפחות לדעת בגדול את המאזן של הכנסות מול הוצאות וככה באמת תוכלי להפעיל שיקול דעת בנתונים שלכם.

אני לא חושבת שהוא צריך להתערב בקניית הבגדים, אבל אם חשוב לכם שהכל יהיה ״מפוקח״, הייתי מציעה לבוא אליו עם הנתונים ,

מה צריך לקנות, למי וכמה זה אמור לעלות, אם המצב דחוק אפשר יחד לנסות לצמצם את הרשימה או לצמצם את ההוצאה (אם זה לחפש דברים יד 2 או להזמין מסין וכו)

כנ״ל לגבי קניות אוכל, לערוך רשימה עם כמויות.  ולשתף אותו - בשבוע אני צריכה 4 קופסאות טונה. 3 חבילות פיתות, חבל שנצטרך באמצע שבוע לקנות שוב ….

בקיצור מה שאני באה לומר זה שלדעתי את צריכה להיות מעורבת יותר בנושא הכלכלי, והוא צריך להיות מעורב בצרכים האמיתיים של הבית ובשיקולים שלך.

אתם מנהלים משק בית משותף, לא משרד…

בעלי קונה בלי סוף לילדים וגם הסבים והסבתות ואני מתחרפנת שכבר אין מקום בבית לאכלס הכל, מרגישה שאני כמו בעלך, אני כל הזמן מגבילה את בעלי ואומרת לו להפסיק לקנות או שיקנה דבר אחד מכל דבר.

נשואים 4 שנים וחייבת לציין שחל שיפור..חחח..

אבל באמת צריך את האיזון..גם אי אפשר להיות בקצה השני..אין לי כ"כ מה להגיד מלבד זה שאולי פשוט לשקף לו הסבר לקנייה שנצרכת- שלילדים אין מספיק בגדים וחייב כמה רזרבות כי לא עושים כל שני וחמישי כביסה . ומבחינה כלכלית אולי יעודד אותו אם תגידי שאת קונה במבצעים ומקומות זולים( לצורך העניין השוואה בין שילב לבזאר שטראוס)

פרקטית - על אפליקציה לניהול משותף של הוצאות והכנסות.

לנו יש רייזאפ, ובעיניי זו פלטפורמה מעולה בשביל לנהל את כל זה.

הסירה לנו הרבה דאגות מהראש ופתרה מתחים.

אם חשוב לו שניהול כספים ישאר אצלו יש לי עצה בשבילך. תהיי חכמה ולא צודקת.

מה שחשוב לגבר זה הכבוד, ההסכמה שהדרך שלו נכונה (אם הוא גדל ככה, חבל על הכוחות גם לשכנע באחרת).

זה מצריך קצת סבלנות, אבל כל פעם שהוא מספר על הדרך שלו פשוט תסכימי, אל תכנסי לויכוחים.

מה שחשוב לו זה שאתם בדרך שלו "לצמצום הוצאות". בדרך, בכיוון, גם אם יש קצת סטיות זה לא נורא. חשוב לו לדעת ששניכם באותו ראש.

תקני מה שנראה לך,

כשישאל "למה",

תגידי ברגוע , אני יודעת שאנחנו בדרך לחסוך ולצמצם, אבל זה היה ממש נצרך.

כל גבר רוצה כבוד, אם תתני לו, הוא גם יפסיק להכנס בקטנות.

לכל אחד יש כל מיני דפוסים שנטמעו במהלך החיים עם או בלי הסבר חיצוני ברור, אבל כאלה שאין מה לגורם חיצוני אפשרות לשנות, וגם כשיש לאדם רצון פנימי לשנות זו עבודת חיים.

כתבו לך הרבה עצות פרקטיות טובות בעיני (משלוחים מהסופר, מנוי לרייזאפ וכו'), רציתי להוסיף בחלק המהותי שבעיני מצד אחד לא נכון לנסות לשלול ממנו לחלוטין את התפקיד הזה בינכם, זה עלול לגרום לו להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלו (לכן גורם חיצוני עם נתונים בהירים ושקיפות לשניכם זה פתרון חכם במקרה הזה לדעתי), ומצד שני לגשת לנושא הזה כשמול העיניים שלך תמיד ההבנה שזה לרוב לא רציונלי- הדרך שבה הוא מנהל את זה, ועם הרבה חמלה וסבלנות. כן, אם את עכשיו צריכה לקנות בגדי חורף והוא לא מבין מהי כמות בסיסית נורמלית של פריטים, אז את יודעת שעומד להיות דיון ארוך ומייגע וההכנה הנפשית לזה תאפשר לך להגיב בסבלנות ולא מהבטן בצורה שתגרום משברים.

ועוד הערת שוליים, חשוב בכל כך הרבה מקומות בחיים שיהיה רישיון (בהנחה שאת לא נוהגת כי אין לך). כמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב- להתאמץ על זה מאוד!

בהצלחה🤍

להחליט עבורו שהוא יתעסק בעול הקניות אם זה נראה לו פשוט כ'כ

בגדול אני גדלתי בבית כזה וכילדה דיי סבלתי

אני חושבת שמה שעזר לי לקבל פרופורציות זה ללמוד התנהלות כלכלית (לא ליווי כלכלי.. ממש ללמוד קורס) וזה היה מצויין.

בקצרה אגיד שאתם כנראה באים מתפיסות שונות ולא בטוח שתצליחו לשכנע אחד את השני.

הדרך לפתור מורכבויות כאלה היא בעזרת יציאה מהמעגל הזה של ניהול דיונים שכנוע והסברים,

ומעבר לשיח רגשי.

מציעה לך לשתף אותו בתחושות שלך סביב זה. מה זה גורם לך המתח והצמצום. כמה חשובה לך תחושת ההרחבה וכן הלאה, ולבקש ממנו לאפשר לך את זה.

אם בא לך יש פה סרטון שהארכתי בו טיפה יותר בעניין

אבל אני לא גרה במרכז

אלא בהתיישבות

אבל בגדים מעולים מעולים. עם טיקטים לפעמים.

הרבה מגיע מחו''ל

וזה בגדים יותר איכותיים ממה שאני אקנה בדכ חדש ( שתוך שלוש פעמים יורד הציור. אז בשביל מה.)

במקום להכנס לדיון על כמה צריך ומה (זה לא משהו קל להסכים עליו...זה לגמרי עניין של שיקול דעת אישי)

נגיד להחליט על תקציב שנתי לביגוד שנשמע הגיוני לשניכם ותחלקי את זה לפי מה שנראה לך בלי לתת דין וחשבון על כל חולצה זה באמת מתיש

ובכללי חשוב גם לפתור את הפער מהשורש

לנסות להבין איך כל אחד תופס את זה ולחפש דרך שבה הוא מרגיש בשליטה ובבטחון שיהיה מה לאכול גם מחר ואת מרגישה משוחררת ולא חנוקה

וכמובן כשזה באמת מתוך התנהלות כלכלית אחראית

בסוף זה לא רק עניין של כסף

זה הרבה יותר אופן ההתנהלות והשיח ביניכם

(אם באמת לא יהיה כסף לביגוד מסוים אני ארגיש עם זה הרבה יותר סבבה מאשר כשבעלי יקציב לי או לא יקציב כשאני לא בהכרח מסכימה עם שיקול דעתו, זה היה חונק אותי ממש)

עצות זהב, אחת אחת

ישבתי וקראתי את כולכן עכשיו!!!!

חייבת להוסיף שאני מאוד שמחה שהוא מנהל את החשבון בגדול. אני פחות אוהבת את זה 

תני לי להביא את הכסף ולהמשיך הלאה.

ומוסיפה עוד דבר, שלפני כמה שנים המצב בבית היה שהוא שולט על כל שקל ברמה שסופר לי את הכסף

והיו פעמים שהיה שולח אותי כמו ילדה קטנה עם 20 או 50 שח אם הייתי הולכת למקום מסויים

ב"ה עצרתי את זה!! בצורה חד משמעית וברורה. ואמרתי לו שזה מעליב וזה אלימות לכל דבר!

מאז אני כן בשליטה גם בחשבון, בודקת מדי פעם מה מתרחש, כרטיסי אשראי אצלי, מזומנים.

אבל הדפוס הזה של הקניות- עדיין משהו שם תקוע ולא מצליח להשתחרר!!!!

בחורף שעבר היה לי סופר קשה עם הבגדים, בדיוק כמו שכתבו כאן, עד שהתייבש ויש דברים שלא נכנסים למכונה

מצד שני באמת יותר נוח לקנות מס' פריטים שווים במחיר קצת יקר ושלא יהיה עומס מטורף בארון.

אך לא מסוגלת שעוצרים אותי

למשל יש לנו שמחה בקרוב וקניתי לילדים בגדים והוא כבר הזהיר אותי שלא אקנה עכשיו בגדים ואז בסוף חודש שבט אגיד

שהם צריכים דחוף עוד סט.. חשבתי לעצמי "למה לא?" 

כמובן שלא העזתי לומר לו את זה . אבל מה אכפת לך בדיוק? סוף חודש שבט זה בדר"כ גם הנחות ומבצעים. מה יהיה אכפת לך

שלילדים יהיה בשבת חתן עוד בגד כי הם גם ככה מתלכלכים בלי סוף ואז יוצא מצב שאני צריכה לשמור עליהם נקיים כל הזמן.

ונמאס לי מזה!!! בא לי שתהיי להם האפשרות להתלכלכך בכיף כמו ילדים ולי בכיף להחליף להם בגד!!

(ואו הדיון הזה מוציא ממני אמוציות חחחח)

הוא אומר- למה הילד צריך 6 מכנסיים?(סתם, לצורך העניין)

אז אני מסבירה לו בדיוק מה שאת אומרת. אנחנו מכבסים פעמיים בשבוע

לוקח איקס ימים לייבש

לפעמים יש פספוסים שצריך עוד אחד

ולכן יוצא שהוא צריך כמות כזו של מכנסיים.

כנל לשמחה משפחתית/שבת, משקפת לו כמה אני צריכה בשביל להישאר שפויה.

נשמע באמת קשוח, מובן שזה מוציא ממך אמוציות. חיבוק!

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו