לא נשמע לי הגיוני התערבות ברמה כזו של לא יהיה משהו לסנדוויץ בבוקר

תדאגי לעשות את הקניות בעצמך

לא כל דבר שהוחלט אי אז מתאים גם להיום, תפעלי לשנות את זה

החלטתם החלטה, אבל בפועל היא מאתגרת אותך.

מצד שני לא הייתי שוברת את הכלים ומודיעה שמעעשיו זה שייך אליך, אלא חושבת בצורה חכמה יותר איך יכול להיות שינוי. אני לא מכירה את בעלך אבל יכול להיות שזה ילחיץ אותו אם את תהפכי להיות האחראית, או יפגע בהרגשה שלו כגבר.

קודם כל איך- לקבוע זמן שמדברים על זה בנחת, או אם את לא חושבת שזה יעבוד, לפעמים פגישה עם יועץ כלכלי יכולה לעשות סדר וגם לאפשר לשניכם להתבטא, ואולי גם פחות להלחיץ אותו שאתם מתפזרים ומבזבזים מדי.

מה בפועל-

לא יודעת מה נכון לכם, מציעה אפשרויות.

בקיצון אפשר להחליט שהתחום עובר לאחרויתך. אבל ממה שתיארתי יש סיכוי גדול שזה ילחיץ אותו כי הוא יפחד שתבזבזי.

בעיני יותר חכם להחמיא לו על האחריות, להגיד לו שאת שמחה שהוא אחראי דואג לכם, וגם להגיד לו שיש שני תחומים שבהם את מרגישה חנוקה ושלא נעים לך שכל פעם אתם רבים עליהם- קניות בגדים וקניות אוכל.

לגבי קניות בגדים- בעיני תחום שאמור להיות באחריותך.  הכי נכון להחליט על תקציב לתחום הזה, הבעיה זה איך לשכנע אותו שאת נורמלית ושזה רצון הגיוני, אבל הוא לא חייב להשתכנע, הוא בעיקר צריך להבין שהכסף של שניכם ולא רק הוא יכול להחליט.

אוכל- גם פה להחליט על תקציב, או שאת תעשי קניות (אפשר עם משלוח), או שהוא ילך לקניות עם רשימה.

הוא מודע לכמה מקובל להוציא על מזון לנפש? בעקרון הנתונים הם 600 שח לנפש.. זה יכול לתת פרופורציות...

אם אתם מוציאים הרבה פחות מזה, הגיוני להעלות את התקציב.

בעיקר צריכה להיות הבנה שלו שהכסף של שניכם. באופן כללי את שמחה שהוא מנהל ואחראי, אבל יש תחומים שבהם לך יש צרכים אחרים, לא בגלל שהוא קמצן אלא בגלל שאתם שונים! ולכן צריך לחשוב חשיבה כללית איך להתנהל בהם ולקבוע תקציב שעליו אין דיונים כל פעם מחדש. אפשר לקרוא לתקציב הזה- סעיף שלום בית.

אם את לא חושבת ששיחה כזו לבד תהיה יעילה הייתי מנסה לחשוב איך כן יהיה יעיל- או עם יועץ כלכלי, או דמות אחרת שיכולה לשכנע אותו.

כל האמור במידה והמצב הכלכלי שלכם לא קשה. אם יש חובות וכו' אז בטח הכל הרבה יותר מורכב, לא אומר עדין שאת לא צודקת, אבל אם כן צריך לחשוב טוב איך אפשר לעשות תהליך נכון בהקשר הזה, אולי לפנות לפעמונים.

רק חיבוק גדול!

תדעי לך שמי שחי ככה בצמצום,

גם אם הוא יהיה עשיר גדול,

יהיה לו מאוד מאוד קשה לשנות חשיבה.

ידוע שיותר קשה מהעוני, זה דפוס מחשבה עני.

תפיסה מצומצמת, מצמצמת את החיים, את החשיבה, עוצרת יצירתיות ... לא פשוט בכלל.

רק באתי להגיד שזה שתגידי שוב שוב זה לא נראה לי יעזור.  צריך שינוי במעשה, או שאת תהיי אחראית גם על הניהול כספים או שפשוט תבקשי ממנו בפשטות אם הוא יכול להכין סנדוויץ' לילד במקומך והוא יראה בעצמו שאין מה לשים. אם הוא יכול להלביש את הילד, הוא ישאל אותך כמו גבר טיפוסי, מה להלביש לו? תגידי לו שיש לו רק 2 סטים וזה עוד לא התייבש... אחרי כמה ימים כאלה שבעצמו הוא יתקע, מניסיון, זה מניע אותו לפעולה לקנות ולהבין שצריך לקנות עוד, הרבה יותר יעיל מדיבורים שלך.

למה שלא תחליטו שאת מפרישה חלק מהסכום שאותו *את מרוויחה* לטובת הוצאות שהן כראות עינייך?

אם האישה עובדת, יותר קל לה להתנגד לשליטה של הבעל על ההוצאות, כי היא מביאה ישירות את הכסף.

אחת הסיבות שאני מפרנסת ועובדת בעבודה מרוויחה, היא שרציתי להתנהל באופן עצמאי עם כל ההוצאות שאני זקוקה להם וברגע שאני מביאה את הכסף והוא מספיק בשפע לכל הדברים, אני יכולה להוציא כפי הבנתי בלי דיונים והסברים.

יוצרים מציאות כזאת.. לא?

כאילו זורמים עם הנחת מוצא והתנהגות רעה לא נכונה...

במקום לשים על השולחן שזה לא קשור..

בגלל דפוס התנהגות

נכון שאפשר להלחם בזה/ לעבוד/ להתדיין על זה

זה דורש כוחות

לפעמים הרבה יותר קל להביא את הכסף, להציב עובדה ולמנוע את הבעיה מראש.

בעיניי יש עוד הרבה סיבות למה טוב לאישה לעבוד ולהרוויח בעצמה כסף, זו לא הסיבה היחידה.

אבל אם מכניסים את זה למשוואה יוצרים שיח לא נכון..

גם אם אני עובדת וגם אם לא זה לא קשור למה שאני קונה או לא... ולכמה הכסף שלי יותר או פחות

מכירה אישית משהי שהיתה מפרנסת יחידה ובעלה שלט על הכסף ביד רמה והיא לא יכלה לקנות כלום על דעת עצמה. טוב, זה סיפור קיצוני מן הסתם, אבל לא תמיד בעל המאה הוא בעל הדעה.

בסוף ביומיום , אני לא זוכרת מי מכניס יותר ומי פחות כשאני עושה קניה.

ויש גברים ששולטים בהוצאות גם אם האישה מביאה את כסף

אישה שנמצאת בסיטואציה כזו, בין אם היא עובדת ובין עם לא, יכולה להוביל שינוי שגם היא תחליט על הוצאות.

לאישה עובדת יותר קל להוביל שינוי.

דבר ראשון זה שהבעל אחראי על הנושא הכלכלי לא מדיר אותך ממנו. גם את צריכה להיות מעורבת בקווים כללים , לפחות לדעת בגדול את המאזן של הכנסות מול הוצאות וככה באמת תוכלי להפעיל שיקול דעת בנתונים שלכם.

אני לא חושבת שהוא צריך להתערב בקניית הבגדים, אבל אם חשוב לכם שהכל יהיה ״מפוקח״, הייתי מציעה לבוא אליו עם הנתונים ,

מה צריך לקנות, למי וכמה זה אמור לעלות, אם המצב דחוק אפשר יחד לנסות לצמצם את הרשימה או לצמצם את ההוצאה (אם זה לחפש דברים יד 2 או להזמין מסין וכו)

כנ״ל לגבי קניות אוכל, לערוך רשימה עם כמויות.  ולשתף אותו - בשבוע אני צריכה 4 קופסאות טונה. 3 חבילות פיתות, חבל שנצטרך באמצע שבוע לקנות שוב ….

בקיצור מה שאני באה לומר זה שלדעתי את צריכה להיות מעורבת יותר בנושא הכלכלי, והוא צריך להיות מעורב בצרכים האמיתיים של הבית ובשיקולים שלך.

אתם מנהלים משק בית משותף, לא משרד…

בעלי קונה בלי סוף לילדים וגם הסבים והסבתות ואני מתחרפנת שכבר אין מקום בבית לאכלס הכל, מרגישה שאני כמו בעלך, אני כל הזמן מגבילה את בעלי ואומרת לו להפסיק לקנות או שיקנה דבר אחד מכל דבר.

נשואים 4 שנים וחייבת לציין שחל שיפור..חחח..

אבל באמת צריך את האיזון..גם אי אפשר להיות בקצה השני..אין לי כ"כ מה להגיד מלבד זה שאולי פשוט לשקף לו הסבר לקנייה שנצרכת- שלילדים אין מספיק בגדים וחייב כמה רזרבות כי לא עושים כל שני וחמישי כביסה . ומבחינה כלכלית אולי יעודד אותו אם תגידי שאת קונה במבצעים ומקומות זולים( לצורך העניין השוואה בין שילב לבזאר שטראוס)

פרקטית - על אפליקציה לניהול משותף של הוצאות והכנסות.

לנו יש רייזאפ, ובעיניי זו פלטפורמה מעולה בשביל לנהל את כל זה.

הסירה לנו הרבה דאגות מהראש ופתרה מתחים.

אם חשוב לו שניהול כספים ישאר אצלו יש לי עצה בשבילך. תהיי חכמה ולא צודקת.

מה שחשוב לגבר זה הכבוד, ההסכמה שהדרך שלו נכונה (אם הוא גדל ככה, חבל על הכוחות גם לשכנע באחרת).

זה מצריך קצת סבלנות, אבל כל פעם שהוא מספר על הדרך שלו פשוט תסכימי, אל תכנסי לויכוחים.

מה שחשוב לו זה שאתם בדרך שלו "לצמצום הוצאות". בדרך, בכיוון, גם אם יש קצת סטיות זה לא נורא. חשוב לו לדעת ששניכם באותו ראש.

תקני מה שנראה לך,

כשישאל "למה",

תגידי ברגוע , אני יודעת שאנחנו בדרך לחסוך ולצמצם, אבל זה היה ממש נצרך.

כל גבר רוצה כבוד, אם תתני לו, הוא גם יפסיק להכנס בקטנות.

לכל אחד יש כל מיני דפוסים שנטמעו במהלך החיים עם או בלי הסבר חיצוני ברור, אבל כאלה שאין מה לגורם חיצוני אפשרות לשנות, וגם כשיש לאדם רצון פנימי לשנות זו עבודת חיים.

כתבו לך הרבה עצות פרקטיות טובות בעיני (משלוחים מהסופר, מנוי לרייזאפ וכו'), רציתי להוסיף בחלק המהותי שבעיני מצד אחד לא נכון לנסות לשלול ממנו לחלוטין את התפקיד הזה בינכם, זה עלול לגרום לו להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלו (לכן גורם חיצוני עם נתונים בהירים ושקיפות לשניכם זה פתרון חכם במקרה הזה לדעתי), ומצד שני לגשת לנושא הזה כשמול העיניים שלך תמיד ההבנה שזה לרוב לא רציונלי- הדרך שבה הוא מנהל את זה, ועם הרבה חמלה וסבלנות. כן, אם את עכשיו צריכה לקנות בגדי חורף והוא לא מבין מהי כמות בסיסית נורמלית של פריטים, אז את יודעת שעומד להיות דיון ארוך ומייגע וההכנה הנפשית לזה תאפשר לך להגיב בסבלנות ולא מהבטן בצורה שתגרום משברים.

ועוד הערת שוליים, חשוב בכל כך הרבה מקומות בחיים שיהיה רישיון (בהנחה שאת לא נוהגת כי אין לך). כמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב- להתאמץ על זה מאוד!

בהצלחה🤍

להחליט עבורו שהוא יתעסק בעול הקניות אם זה נראה לו פשוט כ'כ

בגדול אני גדלתי בבית כזה וכילדה דיי סבלתי

אני חושבת שמה שעזר לי לקבל פרופורציות זה ללמוד התנהלות כלכלית (לא ליווי כלכלי.. ממש ללמוד קורס) וזה היה מצויין.

בקצרה אגיד שאתם כנראה באים מתפיסות שונות ולא בטוח שתצליחו לשכנע אחד את השני.

הדרך לפתור מורכבויות כאלה היא בעזרת יציאה מהמעגל הזה של ניהול דיונים שכנוע והסברים,

ומעבר לשיח רגשי.

מציעה לך לשתף אותו בתחושות שלך סביב זה. מה זה גורם לך המתח והצמצום. כמה חשובה לך תחושת ההרחבה וכן הלאה, ולבקש ממנו לאפשר לך את זה.

אם בא לך יש פה סרטון שהארכתי בו טיפה יותר בעניין

אבל אני לא גרה במרכז

אלא בהתיישבות

אבל בגדים מעולים מעולים. עם טיקטים לפעמים.

הרבה מגיע מחו''ל

וזה בגדים יותר איכותיים ממה שאני אקנה בדכ חדש ( שתוך שלוש פעמים יורד הציור. אז בשביל מה.)

במקום להכנס לדיון על כמה צריך ומה (זה לא משהו קל להסכים עליו...זה לגמרי עניין של שיקול דעת אישי)

נגיד להחליט על תקציב שנתי לביגוד שנשמע הגיוני לשניכם ותחלקי את זה לפי מה שנראה לך בלי לתת דין וחשבון על כל חולצה זה באמת מתיש

ובכללי חשוב גם לפתור את הפער מהשורש

לנסות להבין איך כל אחד תופס את זה ולחפש דרך שבה הוא מרגיש בשליטה ובבטחון שיהיה מה לאכול גם מחר ואת מרגישה משוחררת ולא חנוקה

וכמובן כשזה באמת מתוך התנהלות כלכלית אחראית

בסוף זה לא רק עניין של כסף

זה הרבה יותר אופן ההתנהלות והשיח ביניכם

(אם באמת לא יהיה כסף לביגוד מסוים אני ארגיש עם זה הרבה יותר סבבה מאשר כשבעלי יקציב לי או לא יקציב כשאני לא בהכרח מסכימה עם שיקול דעתו, זה היה חונק אותי ממש)

עצות זהב, אחת אחת

ישבתי וקראתי את כולכן עכשיו!!!!

חייבת להוסיף שאני מאוד שמחה שהוא מנהל את החשבון בגדול. אני פחות אוהבת את זה 

תני לי להביא את הכסף ולהמשיך הלאה.

ומוסיפה עוד דבר, שלפני כמה שנים המצב בבית היה שהוא שולט על כל שקל ברמה שסופר לי את הכסף

והיו פעמים שהיה שולח אותי כמו ילדה קטנה עם 20 או 50 שח אם הייתי הולכת למקום מסויים

ב"ה עצרתי את זה!! בצורה חד משמעית וברורה. ואמרתי לו שזה מעליב וזה אלימות לכל דבר!

מאז אני כן בשליטה גם בחשבון, בודקת מדי פעם מה מתרחש, כרטיסי אשראי אצלי, מזומנים.

אבל הדפוס הזה של הקניות- עדיין משהו שם תקוע ולא מצליח להשתחרר!!!!

בחורף שעבר היה לי סופר קשה עם הבגדים, בדיוק כמו שכתבו כאן, עד שהתייבש ויש דברים שלא נכנסים למכונה

מצד שני באמת יותר נוח לקנות מס' פריטים שווים במחיר קצת יקר ושלא יהיה עומס מטורף בארון.

אך לא מסוגלת שעוצרים אותי

למשל יש לנו שמחה בקרוב וקניתי לילדים בגדים והוא כבר הזהיר אותי שלא אקנה עכשיו בגדים ואז בסוף חודש שבט אגיד

שהם צריכים דחוף עוד סט.. חשבתי לעצמי "למה לא?" 

כמובן שלא העזתי לומר לו את זה . אבל מה אכפת לך בדיוק? סוף חודש שבט זה בדר"כ גם הנחות ומבצעים. מה יהיה אכפת לך

שלילדים יהיה בשבת חתן עוד בגד כי הם גם ככה מתלכלכים בלי סוף ואז יוצא מצב שאני צריכה לשמור עליהם נקיים כל הזמן.

ונמאס לי מזה!!! בא לי שתהיי להם האפשרות להתלכלכך בכיף כמו ילדים ולי בכיף להחליף להם בגד!!

(ואו הדיון הזה מוציא ממני אמוציות חחחח)

הוא אומר- למה הילד צריך 6 מכנסיים?(סתם, לצורך העניין)

אז אני מסבירה לו בדיוק מה שאת אומרת. אנחנו מכבסים פעמיים בשבוע

לוקח איקס ימים לייבש

לפעמים יש פספוסים שצריך עוד אחד

ולכן יוצא שהוא צריך כמות כזו של מכנסיים.

כנל לשמחה משפחתית/שבת, משקפת לו כמה אני צריכה בשביל להישאר שפויה.

נשמע באמת קשוח, מובן שזה מוציא ממך אמוציות. חיבוק!

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).