תחתונים שחורות? לא להסתכל בניגוב?- ניסיתם?

לא שמעתי על מקרה כזה

כי אם לא, אז איך תשמעי על זה?

מניחה שהפותחת התכוונה לשאול את מי שמכירה את הסיטואציה.

בגדול , המטומה זה שטף דם ברחם , שאם מתאמצים וגם אם לא אז יש דימום בהריון בעקבותיו..

לפעמים השטף דם הזה מאוד גדול אז לוקח לו הרבה זמן להספג ועד שהוא לא נספג יש דימומים כל כמה זמן (תלוי במאמץ וכו...)

וזה יכול לקחת גם כמה חודשים ואז יוצא מצב שבהריון אסורים תקןפה ארוכה כי אין שבועיים נקיים כי תמיד יש שוב דם.. ובקיצור ניסיון 

היינו אסורים משבוע 12 עד 30 עם הפסקה של שלושה ימים מותרים באמצע עד שהדימום התחיל מחדש..

חצי שנה אסורים- זה אומר שדיממת ולא הצלחת לטבול?

או שבגלל ההמטומה רפואית- אמרו לכם להימנע מיחסי מין?

או שהיה ואז מה היא אמרה באופן כללי?

איך מעקב הריון בסיכון אין תורים למשך חודש וחצי, מוזר, אמור להיות תור כל שבועיים בערך..

בכל אופן לפי מה שידוע לי (מניסיון) שאם ההמטומה נספגה במלואה לחלוטין אז זה בסדר לקיים יחסים.

אבל הכי טוב אם תצליחי לקבל חוו"ד רפואית רשמית.

ההריון הפך לרגיל לגמרי לכל דבר

אבלללל לי היה בשליש הראשון

לא בשלב כזה

היתי מתיעצת עם רופא האמת

ממה שאני מבינה השאלה היא רפואית.

ומניסיון שלי בנתונים דומים, מותר

ובמיוחד שאת כבר ב"ה בשלב מתקדם

אם אין דמומים ממליצה לטבול בכל מקרה

ברגע שההיה לי אולטראסאונד בו לא ראו את ההמטומה

מייד אחרי באולטרסאטנד נכנסתי לרופא שאמר שיכולה לחזור לפעילות מלאה!!!! במלוא מובן המילה

באותו שבוע טבלתי, קיימנו יחסים ואפילו חזרתי לפילאטיס

לדעתי רפואית את לגמרי יכולה

איזה כיף לך

תודה לה'!!!!!

את יכולה כן. לי היו מקרים שבמשך חודשים אמרו לי אסור, זה כבר היה ממש מלא חודשים, הרב שלנו שמבין ברפואה גם אמר לי שאני יכולה להיות עם בעלי ו"לקחת את הסיכון" כי מקסימום יקרה לידה וזה שבוע כבר בסדר ללידה. הייתי בשבוע 32-33 זה כן גרם לצירים קצת אבל לא משהו מעבר, אחכ הקפדתי לשתות מלא למזער נזקים.

כי גם אחרי הלידה יש תקופה ארוכה שאסורים וצריך לשים לב גם על הצד השני.

לי היה המטומה עד שבוע 20 בערך , ואחכ התחילו צירים מוקדמים וקיצור צוואר. לא מקרה כמו שלך

אחכ ששיתפתי את הרופאה שלי היא אמרה שזה בסדר ואם זה לא עשה כלום חוץ מהתקשויות אפשר "מידי פעם "

דיממתי מתחילת ההריון, והיה אסור לקיים יחסים בגלל ההמטומה

בנוסף גם בדיקות גירו את המקום שגרמו להתכווצויות ודימומים אז גם לא יכולתי להטהר בלי יחסים..

האולטרסאונדים שעשיתי היו עם טכנאיות בקופה, ולא בבית חולים שבו נמצאת הרופאת הריון בסיכון שלי, לכן נאלצתי לשמוע רק מהן שאין המטומה והכל נראה בסדר ב"ה..

לצערי לא הייתי אצל הרופאה באמת הרבה זמן בעקבות החגים אז השאלה הזו התעכבה מאוד

היא הייתה אומרת שזה בסדר.

שאלתי כי רציתי לוודא שלא היית אצלה, כי אם כן אז זה לא אחראי לומר בשמה כשהייתה לה ההזדמנות לומר זאת ולא אמרה.

אבל אם לא הייתה לה הזדמנות לומר זאת, נראה לי אפשר להניח שזה מה שהייתה אומרת.

בכל מקרה תוכלי להתייעץ עם מכון פועה אם את לא רגועה, בסוף אף אחת לא יודעת את כל העניינים הרפואיים שלך.

וממליצה להוריד ציפיות, גם אם הלכתית ורפואית הכל מאחורייך, סוף הריון יש לו את העניינים שלו שלא תמיד מודעים אליהם אחרי הרבה זמן,

מקווה בשבילך שהכל ילך חלק,

אבל בכל מקרה כדאי לקחת את זה בחשבון כדי שלא להתרסק עם הציפיות. מקסימום תופתעו לטובה.

יצא לי להתכתב איתה במייל ושלחתי לה את האולטרסאונד, והיא ראתה שכתוב שלא נמצאו ממצאים (משהו כזה,, שבדרכ היו מציינים שם את גודל ההמטומה ומיקומה) והיא לא אמרה לי שהכל בסדר, אלא להפך, זה היה לפני כיפור ואמרה לי שהיא אוסרת עליי לצום אפילו לא שיעורים.

ואז כששאלתי על קיום יחסים במייל אחר, אחרי כשבוע-שבועיים  , אז הבנתי שהיא בחופשת לידה ואין עם מי לדבר

אישית לא הייתי מעזה, אצלי כל הלידות התחילו לאחר קיום יחסים, הראשונה בשבוע 30, ובשאר הלידות פשוט נמנענו כל ההריון

בגלל הריון בסיכון, אבל ברגע שהיה אפשר ללדת מבחינה רפואית, קיימנו יחסים ומיד התחילו צירים שהובילו ללידה.

אז להגיד באופן ודאי שאין סיכון- לא שייך

אחכה לתשובה ממכון פועה ונקווה שהם יהיו שליחים טובים שיכוונו אותי לדבר הנכון

כמובן שאני לא רוצה ללדת לפני הזמן

אמנם אצלי בהריונות הקודמים ניסיתי לזרז לידה דרך קיום יחסים וזה לא עבד, אבל כנראה הריון בסיכון זה אחרת

בכל מקרה זה לקחת סיכון שזה יגרום לזרע בטלה

כי בעלי ואני אסורים כבר חצי שנה, אז פתאום מגע חלקי עלול לעורר משהו ולגרור לעבירה חלילה

נשמע לי שכדאי שתדברי עם רב בעניין כדי שתרגישי וצדעי שזה ממש ממש בסדר... מה עם אחריות לטהרה בעם ישראל...? בזוגיות שלכם?

*אגב אני מדריכת כלות וגם עם נסיון של ההמטומה ואומרת ובירור עמוק... 

זרע לבטלה, כשזה לא מתוך האהבה והזוגיות שלכם. 

שוב, ממליצה לדבר עם הרב שלכם. לא חושבת שיש דעה שעדיף לא לטבול😳

מניסיון אישי ששאלנו רב.

לכן ממש חשוב לשאול רב, ולעשות את מה שנכון לפי התשובה של הרב.

בגלל שיש איסור לקיים יחסים? אני עכשיו הולכת לוודא את זה עם מכון פוע"ה....

בלי נדר אכתוב פה... 

שיש דימום בלתי צפוי בלי שום חוקיות.

יכול להיות דימום אוסר שניה לפני או שניה אחרי מקווה.

גם לי היה שלב שלא ניסיתי לטבול עם המטומה והיה לנו ממש טוב עם ההחלטה הזאת.

ולגבי זוגיות זה ממש אינדיבידואלי, לפעמים הטבילה ממש מקשה על הזוג.

כמו שאחרי לידה יש זוגות שטוב להם להיטהר כמה שיותר מהר, ויש זוגות שמעדיפים לקחת את הזמן ולטבול בנחת.

אין פה נכון או לא נכון.

ועוד נתון לקחת בחשבון, הנזק להריון הוא לא רק מקיום יחסים עצמם, זה יכול לקרות גם מרגשות קרבה וחיבה.

בקיצור זה ממש אישי ולא חושבת שנכון לכתוב ככה אחריות לטהרה וכו' זה מספיק רגיש גם ככה, לא כדאי להוסיף עוד קושי על הסיטואציה. שכל זוג יעשה מה שנכון לו.

שכל הנתונים כתובים כאן. התייחסתי למה הפותחת הסבירה שלי. שאלתי למה לא לטבול למרות שרפואית א"א לקיים יחסים, וזה מה שענתה ועל בסיס זה מישהי הגיבה שמכירה פסיקה שאסור הלכתית לטבול בגלל זה.

עכשיו שאלתי את אחד הרבנים ממכון פועה (שם בפרטי) והסביר לי לפי מה שאני שאלתי אותו כמובן.. (תשובות משתנות בהתאם לשאלה)

שזה בחירה של הזוג! לא הלכתי... ויש מקום וטוב לטבול למרות שאין יחסים ולמרות החשש לפליטת זרע... *הוא* לא מכיר איסור הלכתי אלא זה בחירה אישית של הזוג.

זה קצת משבש לי את כל מה שגדלתי עליו..

מבחינתי אסור שיצא זרע מחוץ לגוף האישה.

לא משנה אם זה בגלל שחשב/ראה/עשה משהו.

עצם זה שהזרע מחוץ לגוף,  וזה היה יכול להיות ילד- זו עבירה חמורה מאוד (כשזה בתוך האישה והיא בהריון או מונעת זה אחרת כי זה עדיין נכנס לתוך הגוף ולא "מתבזבז") 

לא מכיר איסור הלכתית לטבול

(גם אם יש חשש שזה יוביל לפליטת)

ד.א. היחס לפליטת זרע כעבירה חמורה מאוד שבשבילה צריך גדרות על גבי גדרות שמא זה יקרה- והחשד הזה רומס כל צורך אחר (כמו צורך של אישה בהריון קשוח בחיבוק מהאיש שלה) הוא הרבה מעבר למה שההלכה ועיקר הדין  מייחסת אליו והוא קצת מעוור את ההגיון הבריא

שמצוות הטבילה היא של האישה בלבד. זה קודם כל.

הגיעה זמני לטבול - אני טובלת. כי זכיתי למצווה הענקית הזאת.

גדלתי גם על זה שמה שקורה עם הזרע זה משהו שקשור אליו ולא אליי. אני לא מתערבת בחיים שלו.

לגבי המצווה עצמה - לא יודעת איך לכתוב את זה בצורה צנועה, אבל בטח את מבינה שיש דרכים.. 

להיות?

הבנתי שזו עבירה שיכולה לפגוע ברוחניות של הילדים או משהו כזה, העונש על זה הוא על הילדים ואז גם אני נענשת חלילה..

ואשמח אם תכתבי אפילו בפרטי, כי מבחינתי מצווה יש רק דרך אחת, או שלא נחשפתי לכל מה שאפשר גם הלכתית

למשל הרב אוסטרוף מגדיר קיום המצווה גם בדרכים בהם ידוע שהזרע ישפך מחוץ לגוף האישה

יכולה לשלוח לך קישור

https://www.ve-ahavtem.com/post/sperm

חבל שלא מלמדים אתזה 

כמו שב"ה מי שלא חוותה הפלה למה שתתעסק עם הקושי בהיטהרות לאחר הפלה? זה כרגע לא שייך אליה... אבל כן נכון להזכיר בכלליות, שיש מקרים שבהם ההיטהרות לא סטנדרטית וכדאי לקבל הנחיה מרב איך לנהוג ואז להזכיר אחרי לידה הפלה מצבים של כתמים מאמצעים הורמונליים...

כלומר לפתוח את הראש אבל בלי ממש לתת את הפסיקות המרובות... 

הוא מכיר את כל הפסיקות בכל תחום, ואנחנו מקבלות גיבוי ולא צריכות לשבור את הראש לפי איזו פסיקה ללכת..

ללכת עיוורות אחרי הפסיקה של הרב ובע"ה תהיה ברכה

הרב מכיר את כל הפסיקות

אז במקום שילמדו אותנו המון מידע שלא בהכרח יהיה רלוונטי- נשאל רב שיודע הכל וזהו 

כל מקרה לגופו

ברוך ה' במקרה הזה אפשר להתנהל רגיל אז הכל טוב

ברוך ה' לא היה דימום, מאמינה בע"ה שאצליח להטהר, בתקווה שקיום יחסים עצמם לא יעשו משהו.. שזה יותר החשש שלי

והכי מרגיע לשמוע שמבחינה רפואית אין חשש אבל כמובן שלאור המצב טרם קיבלתי חותם כזה.

עדיין מחכה לתשובה ממכון פועה ומתפללת לשליחים טובים

לא הכיר פסיקה הלכתית כזאת. אולי ראה לנכון לייעץ לכם ספציפית לאור הנתונים שלכם, כעצה מתאימה עבורכם... אבל פסק הלכה ממש, הרב ששאלתי לא מכיר.... חשוב לי לומר... ואז חזרנו לאותה נקודה שכולנו הסכמנו עליה מלכתחילה... *לשאול את הרב שלכם על המקרה הפרטי שלכם* @דפנה06032000

בהצלחה!

אני לא חושבת שזו פסיקה של אסור / מותר,

אלא יותר עניין של גישה הלכתית. וזו בהחלט הייתה הגישה ההלכתית העקרונית אצל הרב ששאלנו.

וזו הסיבה שכתבתי את זה, כדי לחדד עד כמה חשוב לשאול.

בהצלחה לפותחת! 

https://www.yeshiva.org.il/midrash/23369

תראי סעיפים ל-לא. מסתבר שיש כזו אמירה הלכתית, גם אם זו לא הדעה הרווחת.

כאמור שתינו מסכימות שצריך לשאול רב בכל מקרה.

אלא שאם רב יאמר תשובה אחרת, חשוב שלא לחשוב שהוא 'המציא' חלילה משהו לא ידוע.

שתעשי לי צילום מסך ותסמני למה התכוונת... קראתי את הסעיפים למעלה ולא ראיתי דעה שיש לא לטבול...

(הרב ממכון פוע"ה ששאלתי אותו הזכיר את זה ואמר שזה לא אותו דבר כי פה יכולים במגע של חיבה ולא לנהוג מנהגי הרחקות... ובכל מקרה זה רק לדעת חלק מהפוסקים שאם בעלה לא בעיר שלא תטבול ושוב, זה לא המקרה הזה)

אז שוב, אשמח שתסמני לי למה התכוונת... לא הבנתי עד הסוף 

התכוונתי לסעיף לא' ובעיקר למשפט האחרון שלו ולהערה 49.

לא מצליחה לצרף צילומסך...

כאמור, אני לא מבינה במקורות ההלכתיים, אבל כן ראיתי שיש מקור כזה (כי באמת היה זכור לי כמו שכתבתי למעלה, שזו גישה הלכתית מסוימת).

באמת מפתיע שכתוב "יש הפוסקים לא לטבול".. הייתי בטוחה שזו הלכה בלי היתרים כלל..

אבל כמו שכולנו הסכמנו- נחכה לתשובת הרב, אני עכשיו סקרנית כפליים

הרב שלנו לא רופא,  הוא נטו הלכה

ולכן העדפתי לשאול במכון פועה

אולי הם בכלל יתירו לנו לקיים את המצווה וזהו

או שהם יגידו שאסור לטבול מהסיבה שחששתי לזרע לבטלה

לא יודעת, ו

מדובר במצב שאפשר להיטהר אבל רפואית יש הנחיה להימנע מיחסים... 

טבלתי מיד כשהתאפשר,

לא היה לי תור לרופא, אבל הטכנאית א"ס הייתה ממש חמודה, והיא אמרה שלולא המעקב אחרי ההמטומה, במידות הנוכחיות שלה - זה משהו שקיים הרבה פעמים ואפילו לא כותבים את זה מרוב שהיא קטנה וזה לא משמעותי.

אז הבנתי לעצמי שזה בסדר (והדימום לא חזר, המשך ההריון היה כרגיל).

מהרגע שהפסיק הדימום (לא בהכרח נספגה כבר ההמטומה) ניסיתי להיטהר בדיוק כמו שאני מחכה אחרי שנגמר וסת כלומר, אין קשר בין המצב הרפואי לרצון (והצורך!) להיות טהורה...

לגבי קיום יחסים ספציפית - שבעיניי זה לא קשור בכלל למצב הטהרה - שאלה לרופאה שלך, אני אישית קיבלתי הנחיה הזויה מרופאה מסויימת להימנע מיחסים עד שבוע 36 ומרופא אחר אמר שהכל בסדר... וכמובן שעברתי מהראשונה לשני כי היה מרגיע ומנעים (פרופ' שרון מסלוביץ למי ששמעה)

כמובן שזה היה תואם למצב שלי... 

ובגלל זה לא מיהרתי לספור כי קרה שלא היה דימום ואז פתאום הוא חזר..

עכשיו ברוך ה' חודש לא היה+ אולטרסאונדים אופטימיים אז ברוך ה' יש תקווה

בכל מקרה גם שלחתי הודעה למכון פועה 

שליש ראשון לא היינו ביחד בכלל בגלל בחילות, הקאות ובכללי לא יכולתי להריח אותו :/

וסופסוף שליש שני המצב השתפר פלאים וגם החשק עלה, ואז המטומה ענקית ודימום הסטרי ומעקב בסיכון וכו וכו

תקופה ארוכה מאוד שדיממתי לסירוגין ומעקבי אולטרסאונד אחרי גודל ההמטומה… אחרי תקופה הזויה שכבר לא יכולנו יותר, הצלחתי לטבול אבל הרופא עדיין המליץ להמנע. יצא שלא היינו ביחד חודשים וזה היה מטורף לנו. יצרתי קשר עם פועה, שאלו שאלות במקצועיות ורגישות ונתנו הנחיות מדוייקות איך להיות ביחד הלכתית במינימום סיכון.

בהצלחה יקרה שיהיה בבריאות ובידיים מלאות!

שלחתי להם מייל, בדרכ התשובה היא במייל חוזר וזהו , בלי שאלות מצידם

אבל מרגיע מאוד שהם מביאים פיתרון ומנחים, ולא קשים איתנו

המון המון תודה ואמן!!

חודשים ארוכים היה אסור לקיים יחסים, ואז עוד חודשיים שלושה של דימומים.

מכון פועה נתנו ממש עצות גם איך להיטהר וגם איך להיות יחד, ובאילו תנאים.

עזר מעט מאוד כי כל שבוע היה דימום.. זוכרת שממש רציתי להצליח לטבול לפני הלידה, לא זוכרת אם הצלחתי ימים ספורים לפני או בכלל לא..

בסוף שוכחים את כל הקושי הזה😗

הם חיפשו פיתרונות איך תהיו ביחד בין תקופת הדימומים??

וואו איזה מדהימים הם

לא חשבתי אפילו לנסות לשאול אותם בתקופת הדימומים, וחבל שכך. באמת כואב הלב על כל התקופה

את לא יודעת מה היה קורה אילו,

זה לא כזה פשוט..

מה שהיה, היה

אבל קחי בחשבון שאת מדמיינת שאם היית עושה אחרת דברים אז היה הולך חלק וטוב, אבל לא בהכרח.

בכל מקרה, אכן שוכחים.

שתהיה לידה קלה בזמנה בידים מלאות, זה הכי חשוב 

תודה לה', ותודה לכן.🙏

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

ואף אחד לא אמר למנוע🙏

אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

טוב, זה בלי הקליפ.

הגננת הייתה מנגנת לנו בחלילית את השיר הזה כל יום בגן

איזה הזוי

בחיי לא עלה על דעתי שזה שיר עצוב או משהו בכיוון עד שהערת עכשיו

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

של ילדים..

אני לא מכירה הכל..

את האלבום 'פלא' של עלמה זוהר.

אוהבים אצלי במיוחד את 'גלגולים' ואת 'לילה'.

עוד שירים פחות מוכרים זה 'ילד פעם'. אבל צריך להתחבר לסגנון (קצת שטותניקי כזה)

וכמובן, הכבש השישה עשר. האלבום המועדף לנסיעות (אני הייתי אמא בתקופה שהיינו משמיעים לילדים שירים מדיסקים...).

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

צפון הגולן שקט לחלוטין, גם לפני "ההפסקת אש".

רק ליישובים הדרוזים היה ירי, ומעט מאוד מאוד, לפני ההפסקת אש ....

אני בתהיות האם לנסוע לטייל בקיץ בגליל עליון

ראיתי שב 8/6 היה אזעקות

זה לא ככ מזמן לא?

אין שם כתבמים לפעמים? באמת לא כזה מכירה את ההבדלים בין האזורים

זה יום המלחמה עם איראן

לא משהו שמשקף.. היו אזעקות בכל הארץ

היו שם אזעקות בשאגת הארי וממש מעט, באזעקות ביוני זה מאיראן....אם שוב יהיה בלאגן עם איראן הייתי מעדיפה להיות בצפון מאשר במרכז🤭

אחד המקומות הרגועים בארץ

היה לשם ירי גם מלבנון אבל הרבה פחות מלגליל העליון.

אז כרגע ממש סבבה לנסוע לשם

ולא יקח סיכון

אנחנו סגרנו משהו בסביבה ובעלת המקום אמרה שאם יש משהו היא לא תיקח סיכון (במקומות האוהלים וכאלה אין מרחב מוגן)

בלי קשר קרוב לזמן הנופש אני אבדוק בעצמי את המצב ואראה אם מתאים לי ליסוע

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).