לא יודעת מה קורה,
אבל הרבה אנשים שאהבתי\הערכתי משמשפחה שלי בעבר, קצת מאכזבים אותי.
יש לי "קרובת משפחה" שתמיד אהבתי והערכתי בגלל הלב הגדול שלה ותמיד מייעצת לי ועוזרת וחשבתי שהיא עוזרת לי ולטובתי כשבעצם שמעתי ממקור ראשון שהיא מתלוננת מאחורי הגב שלי לאנשים אחרים במשפחה למה אני פונה אליה, למה אני חסרת אונים ולא מסתדרת לבד. זה הוריד לי מאד ממנה. היא מצד אחד עושה מחוות גדולות ומצד שני ביקורתית ויכולה להיות ישירה מאד ולא נעימה. היא קרובה שלי, אני יותר עדינה, כשהייתי רווקה היא העירה לי וסבלתי את זה, אבל עכשיו כנשואה כשהיא מתעמרת על נושאים נוספים, וואלה? לא בא לי לסבול את זה.
עוד קרוב משפחה שלי היה ידוע כבעל קשר טוב איתי ובעל לב ענק, ומאז שהתחתן "התקלקל", אם אני מבקשת משהו, אם בעבר היה הופך עולם בשבילי (כמו שאני בשבילו) היום אומר לי- "מה בעלך לא יודע לעשות את זה?" ובכלל לא יטרח להושיט יד בכלום, פתאום מתעצל ומזלזל. כמובן שכלפי המשפחה שלו הוא יעשה הכל. אם רק מדבר איתי על הנושא יתן לי להרגיש כאילו איזו טובה ענקית עשה בשבילי.
מבחינתי תמיד התגאיתי במשפחה שלי שכמובן במלא מקומות ודברים הם לוקחים בהליכה משפחות אחרות ואנשים אחרים שאני פוגשת,
אבל איפה הערכים שגדלנו עליהם? אם איזה אח יבקש ממני משהו אני אעשה הכל. אף פעם לא עונה בשלילה. והיו לי סטנדרטים. ופתאום מגלה שדברים הם לא כמו שאני חושבת. אולי זו התבגרות וראייה יותר מציאותית ומורכבת,
אני בטוחה שאני גם לא מושלמת. אבל זה מאד מוריד לי מלהיות איתם בקשר..............................
