יש לי חברה טובה עוד מימי בית ספר. פעם היינו ממש קרובות. לאורך הנישואים היא שיתפה אותי שלא טוב לה עם בעלה מסיבות שהוא מעיר לה בלי סוף וקצר רוח אליה, גם שיתפה על בעיות ביחסי אישות.
היא עברה לגור לעיר שלי בקיץ. הייתי בטוחה שניפגש הרבה,אבל נפגשנו אולי רק פעמיים ביוזמתי. פעם הצעתי לעזור לה במעבר דירה ופעם שנייה הייתי בסביבה, אז קפצתי.
אני מרגישה שעובר עליה משהו, תמיד הייתי כל כך אופטימית מלאת שמחת חיים ובטחון עצמי והיום היא כל הזמן מתוסבכת בגלל משקל שלה (כשהיא נראית בסדר גמור) ואני מרגישה שהיא לא בטוב. גם בריאותית שיתפה שיש לה בעיות בגב.
שיתפתי אותה על דאגה שלי אליה. היא כתבה לי "תודה שאת רואה אותי". מאז שוב בקושי מדברות.
הייתי חייבת לפרוק. הלוואי שאגיע ללב שלה.
ויש לי גם מחשבות אולי לא הייתי מספיק קשובה אליה, שהיא הפסיקה לשתף אותי.
