ויכול להיות שיש לו רגישות לאסתטיקה או מושלמות.
לדעתי זה לא עניין של תואם גיל, אלא מעיד על אישיות.
דבר ראשון כדאי שתגדירי מה בדיוק מפריע.
האם החשש שלך הוא מהתנהגות חריגה או שיש בו בעיה בהתארגנות?
כלומר אם יסבירו לך מה השם של התופעה ויסבירו לך מההשלכות, זה ירגיע אותך או שאת מחפשת שינוי מעשי?
אם את מחפשת שינוי כי יש משהו שמקשה על ההתארגנות, הייתי בודקת קודם כל איך הוא מתנהג כשאת לא בסביבה.
האם יש מצבים בהם את לא נותנת לו את הפידבק על מצב השיער? אולי יש בקרים שאת לא נמצאת או ישנה בזמן שהוא מסתרק?
בשבת גם קיים אותו טקס?
תנסי לבחון את זה.
תבדקי אם יש דוגמאות נוספות.
אם זה קורה רק איתך כנראה שזה התנהגותי ולא אישיותי.
הדרך לשנות את ההתנהגות תהיה לשנות את התגובה שלך לרצף האירועים. גם לא לשתף פעולה עם הפידבק, וגם להעביר לו את האחריות לסיים בזמן סירוק כיפה ונעליים.
למשל שאת מחכה לו למטה, לבינתיים זורקת זבל והוא צריך בזמן הזה לסיים להתארגן ולצאת החוצה.
אם זה משהו שחוזר על עצמו גם בהקשרים אחרים ולא רק איתך, זה מעיד יותר על הכיוון האישיותי.
כדי להתמודד עם זה, כדאי לפרק את הבעיה ולהציב יעדים ברי השגה.
למשל לתת לו 10 דקות באמבטיה לסיים להתארגן עם השיער (10 דקות זה הרבה, אבל המטרה לתחום לו זמן מסויים שהוא יצליח לעמוד בו)
ואז אחרי שבועיים להוריד ל9 דקות.
ואז להוסיף עוד משימה. למשל צחצוח שיניים ושיער תוך 9 דקות.
לגבי המשחק, להשתדל לא להפריע, אבל כשיש משהו חשוב, לתאם ציפיות שהוא צריך לעצור ולהקשיב. תרדי לגובה שלו, מקרוב עם קשר עין. תאמרי בקצרה ממש מה שרצית להגיד. תבקשי משוב על ההוראה לוודא שהפנים. ולתת לו לחזור למשחק.
הרעיון להפריע לו כמה שיותר קצר.
אחרי שזה עובד, להאריך קצת את הקשב. מ5 שניות ל10שניות.
ממשפט פשוט, למשפט מורכב.
למשל בהתחלה: אני יוצאת עכשיו.
בהמשך: אני יוצאת עכשיו, אחזור בעוד שעה, בזמן הזה אתה צריך לסיים לאכול.
ככה להקנות לו כישורי חיים בהדרגה בלי לפגוע בקשר ביניכם ומבלי לתת לו תחושה שמשהו בו לא בסדר.
אם העניין לא מפריע להתנהלות היומיומית, לא כדאי לפתוח את הנושא בכלל, בסוף כשהוא יצטרך, הוא יפתח אסטרטגיה להתמודד עם הנושא בעצמו.
