האלה בעצמה

1. לא נכון שאנשים לא חושבים על להביא עוד ילד ברצינות. הם חושבים, מבינים שזה תקופה קשה/ עמוסה/ אמוציונלית/ משמינה/ וואטאבר, אבל הרצון להגדיל את המשפחה גובר על הקושי העכשווי.

ז"א, רוב האנשים שמצלילים לעשות את זה עושים עבודה עם עצמם של עיקר ותפל, וכשהם מבינים מה העיקר - הם הולכים עליו, נקודה. למרות ש...

אני אגב חושבת שכח רצון והתמדה זה א ב בכל מה שכתבת, כמו זמן לעצמך, בילוי,פנאי, ספורט וכו.

זמן אף פעם אין, זמן עושים. וגם צריך לדעת איך מנהלים אותו ובכלל, איזה ציפיות יש לנו בהתאם למציאות הקיימת ואם זה ישים בכלל עבורנו

ואיך עושים .? מתעדפים ומחליטים שזה חשוב. ואי אפשר שהכל יהיה חשוב באותה המידה

2. זה לא - או להיות טוטאלית ולהישאב לעבודה, או להיות מזכירה זוטרה (אני אגב בחרתי להתזטר לי כי העבודה ממלאת אותי, אבל לא בא לי שתגביל אותי ותחנוק אותי ככ וחשובה לי גמישות)

מאיך שאני קוראת אותך את פרפקציוניסטית ברמות. אי אפשר להיות פרפקציוניסטית ולהרגיש שאת בסדר וטובה בהכל, זה תרתי דסתרי.

לדעתי פרפקציוניזם זה דבר לא בריא (מדברת בתור אחת שעובדת על לשחרר את זה שמרחיק אותנו מעצמנו, כדי לקיים אידאל שאיננו קיים) אז את בעצם מזינה את התחושות שלך, והשיקולים והמחשבות שלך הם בהתאם

ועוד על זה שאת כבדה - מציעה לך לקרוא על אנשים רגישים מאוד. בטוחה שתחכימי.

לגבי מה שכתבת,

1. נכון שאנשים שמביאים עוד ילד מבינים שזו תקופה אמוציונלית\משמינה-אבל אם ארבע שנים אחרי אני עדיין עם עודף משקל כשהם בגיל כזה, ולא מצליחה לגייס מוטיבציה חרף העומס שכבר קיים, מה הסיכוי שאצליח לרדת אי פעם אם אביא עוד ילד? הרי הסטרס והעומס רק יהיו במגמת עלייה...אז למה להכניס את עצמי לזה כביכול?

2.תוהה במה אני יכולה לעבוד, גם לי בא להקליל בעבודה מאד, אבל ממורה במשרה מלאה אין לי מושג במה אוכל לעסוק שיציע את אותו סכום ויאפשר בכ"ז אתגר.

אמרת שגם לך הייתה כזו התלבטות,

מה החלטת?

תודה

גמני חשבתי על עניין המשקל, ולצערי טרם הורדתי

האמת, הייתי תוחמת x זמן לירידה ואם לא אז לא ירדתי, אבל זה לא סיבה בעניי לא להיכנס להריון, אאכ ויש סיבה בריאותית אקוטית

משקל תמיד אפשר לרדת. גיל הפוריות תחום בזמן

לגבי לחץ וסטרס - לדעתי הרבה האנשים מנוהלים נל ידי חייהם ולא מנהלים אותם בהכרח. זה עניין של מרוץ החיים, הישארות מאזור הנוחות, לחץ כלכלי כזה או אחר ופחד משינויים

סטרס הוא עניין פנימי שלנוו. אנחנו מחוץ לסנטר שלנו כי אנחנו מעמיסים על עצמנו ושוב, אי אפשר הכל.

בחרת וזכית להיכנס להריון? היכוני לתקופה של הורדת הילוך עצמי, עזרה מבחוץ וסטנדרטים אחרים. אם תצפי להישאר באותו תפקוד עם שלושה כשעם שניים את מרגישה שאת קורסת אז בואי, פחות ריאלי בעיניי.. צריך להיות מציאותיים גם.

לגבי אתגר ועבודה, כבד לך משרה מלאה כמורה, תורידי משרה. למה ללכת לקיצון של החלפת מקצוע..? במיוחד שבמקצוע שלך יש מחסור רציני ואת אומרת שאת נהנית מזה.

אם את אדם של קצוות והכל או כלום, מציעה לך טיפול רגשי. נראה לי שפיתוח של עותר גמישות מחשבתית תעזור לך להגיע להחלטות בצורה יותר שלמה ומושכלת

לגבי מה החלטתי - אני עדיין על הגדר, מכל מיני סיבות

פחות כי אני לא רוצה (בעבר ממש לא רציתי)

וגם בצורת חיים(משפחה ברוכה וצפופה מבחירה..)

אני לא יונה לך מה נכון לך

כי אני לא את

המח שלי לא עובד ככה

הוא לא מתעסק במשוואות שציינת

זה בכלל לא הצורת חשיבה שלי

אבל לא כי אני שטחית זורמת וקלילה

הלווואיי חח

ההפך

אבל לא ככה אני רואה את העולם

ההנחות יסוד שונות לגמרי

א. לרצות רק 2 ילדים לא אופציה מסחינתי

ואני בעלת תשובה בעבר הרחוק שלי אז לא בגלל לחץ חברתי..לא חונכתי ככה ולא חייתי בסביבה כזאת גם אחרי התשובה

המשמעות של החיים שלי כרוכה גם בילדים שלי

זה חלק מהשליחות שלי בעולם

זה פותח לי את הלב

וכן זה גם לוקח כח

אבל כשיש הבנה של משמעות ,וערך ומלאות הלב

זה מה שנותן כח

גם הרובד הפשוט יותר

סקרנית להכיר לגלות עולמות שלהם

כיף לייצר אווירה שמחה בבית

לגלות שהבית הפך לכזה חי ושוקק חיים ומשחה וצחוק

זה פלא לראות אותם חבורה שלמה משחקת צוחקת ומבלגנתתתתת חח

וזה גם קשה ודורש ומעייף

ברורר

אבל מעולם לא שאלה של האם..

אלא

איך

זה החלום שלי

זה משמעותי לי

אז זה עובדה

והשאלה איך

אני לא מנסה לשים את המרכיבים של חיי ולשבץ הכל בתמונה ולראות שהכל מתקתק יחד

אני

בעיקר

מתקשרת עם עצמי כל הזמן

בהווה

שואלת את עצמי למה אני זקוקה בכל תקופה

מה המקורות הטענה שלי מה נותן לי כח

אני דואגת לזמן לעצמי

דואגת לא לעבוד בעבודות תובעניות כדי שישארו לי אנרגיות זמינות

ומורידה רף בנקיון הבית או בדברים שפחות הכרחיים עבורי

אבללל

אני לא מצפה שיהיה מושלםם או קל או נח או הרמוני

לא מתכננת קדימה מדי ומנסה שהכל יסתדר

מקשיבה לעצמי לכוחות

אם היה לי קשה מדי היתי מרווחת את הילדים

אבל היה קשה ונסבל וגם מספק ומגדל אז לא מנעתי

היום מרגישה כמה זה מצב זמני

כל שנה נהיה יותר קל

אפילו שיש יותר ילדים ותמיד תינוק ..וקם בלילה

אבל מבחינתי זה החיים

הם לא אמורים להיות אירת

ויש בהם תקופות שדורשות יותר התמסרות

בתיכון מתמסרים לבגרויות

בגיל העשרה מתמסרים לבניית מקום חברתי

בשנות העשרים המוקדמות לבניית האישיות והמקצוע

ואז או תוך כדי בבניית הזוגיות

ואז גם בהקמת המשפחה

ועוד כמה שנים המיקוד לשי יהיה אחרת

מוחשי לי כמה זה זמני  הכל

אני לא מחפשת חיים קלים

מחפשת חיים מלאים משמעותיים ומספקים

עבורי ועבור ה' יתברך ועבור הסביבה

זה לא כדי לשכנע.רק כדי להפגיש אותך עם עוד זוויות מבט שונות

אולי לך במבנה שלך נכון אחרת

אולי אפילו בטוח שנכון אחרת

וזה מצוין

אבל איפה שלך לא טוב עם עצמך- שם היתי מעמיקה יותר

כי את מאודדד מגדירה את עצמך

כעובדה

כמאפיני עצמך

וזה לא אומר שזה חייב להץנהל ככה

זה בחירה

ויש בחירה

ואיפה שטוב לך- מצוין

ואיפה שפחות טוב לך עם תכונות שיש בך- אפשר ללמוד ליצור שינוי בדפוסי חשיבה ובהרגלי חיים

במקומך כן היתי שוקלת עוד ילד

אבל

תשאלי ץחשבי וה' יוביל אותך

וכן אנחנו שונות,

אני יותר בורגנית שכלתנית ומחושבת

מציינת את זה כמגרעות שבעוכריי כמובן. וזה האופי. וזו העבודה כנראה. אבל הפוסט שלך שווה קריאה שוב ושוב. לקחת ממנו ולאמץ. 

ולכן הדגשתי שאני לא כותבת כדי לשכנע אותך לעשות כמוני

ממש לא

לך יש מה שנכון לך

אבל כתבת שאת מנסה להבין איך אנשים בוחרים אחרת

אז רציתי להמחיש

שזה לא שהם בוחרים אחרת

הם בוחרים מתוך מי שהם ,מתוך איך הם חווים רואים ומפרשים את העולם ומתוך מבנה האישיות שלהם

ואם את תכירי טוב את  הנפש שלך ,תלמדי אותה,

ותלמדי לעבוד על מה שאפשר לעבוד, לקבל מה  שבתוכך שאי אפשר כרגע לשנות,

ואת תגיעי לבחירות שמדויקות לך.

לא משנה מה הם יהיו.

אז קצת שיתפתי אותך בעולם שלי

כי לפעמים הז עוזר לנו לדייק את עצמינו

במה בחיים שלי אני רוצה לבחור מחדש

ומה אולי אני רוצה לעשות שינוי או דיוק כלשהו

לא בדיוק עונה אחד לאחד למה שאת מבקשת.

(איכשהו בטעות לא שירשרתי נכון. שמה לב עכשיו)
 

אני חושבת שנקודת העניין בחיים בכללי וזה בא לידי ביטוי גם בנושא של ילדים זה נקודת המוצא שלי כלפי החיים שלי-  באתי לתת או לקחת? מה הייעוד שלי? קצת דומה לחשיבה שהמקורית הזכירה - מה עיקר וטפל.

אם אני נכנסת לתוך מעגל הנישואים והילודה מתוך תודעה שבאתי לתת, באתי להשקיע ויש כאן אור שצריך להיוולד ולהתהוות מדובר כאן בשנים של השקעה שיכול להיות שאת הפירות אני אפגוש עוד המון זמן, אבל אני שותלת נצח - בחינוך נכון אני זורעת לדורי דורות.

יש לי שותף, קריטי וחשוב הוא נתן לי את היכולות ואת התפקיד ואני חיבת להכניס אותו ברמה הכי פרקטית ומחשבתית לחיים שלי כדי לא להיסחט ושגלגל הכוחות ינוע נכון- הקב"ה, זה שם בהכרה שלי במה להשקיע ובמה לא, בהדיפת רגשות אשמה על מה שאולי אני אמורה לתת לילדים - כשאין את זה בסל שלי, תפילות, והמון אמונה בעצמי בזכות האמונה הבלעדית שלו בי כשאני מבקשת עוד שפע ויכולת לעשות טוב והוא נותן לי עוד נשמה לגדל.

המון אמונה ביכולת של נשמה בעולם, בלמה אנחנו פה בכלל, זה מאוד משמעותי בפרטים הקטנים - איך אני מתייחסת לילדים, כמה אור הם, לדאוג לבריאות הנפש ובריאות הגוף שלהם, לאהוב ולייקר את הזמן איתם.

מתוך זה- כמה אני מעריכה אותי ואת התפקיד המטורף שלי מפנקת את עצמי- במילים טובות, בפינוקים טעימים בסוף היום, בחזרתיות בראש על מה הענקתי היום,  כמה אני שמחה על הזכות הזו ומצמצמת דברים אחרים- מעגלים שפחות משמעותיים בעיניי לנתינה שלי לעולם - באופן כללי מחפשת נתינה איכותית על כמותית ונשמתית על טכנית מצד המעגל החיצוני.

מאוד חשוב לדאוג שמעגל הכוחות שאני מוציאה כאישה וכאמא יחזור אליי, מנוחה מתאפשרת כשמסתכלים על התוצאה ומבינים את המשמעות שלה-(למשל כשאני רואה אפילו בקטן שהרגל שניסיתי להטמיע בילדים באמת התקבל)  אז מעגל הכח חוזר בצורת סיפוק ושמחה, אנחנו מקבלים כח מעונג ומוציאים כח מתוך רצון.

לסדר את המחשבות, נכון?)

אתחיל מהסוף: אף פעם לא הייתי צריכה להסתדר עם שלושה ילדים פשוט כי התאומים שלי הם השלישי והרביעי במספר...

רק רוצה לומר שהחששות שלך הגיוניים, כי התחלת את חיי ההורות שלך בנקודה לא שגרתית יחסית - גם בגיל יחסית מבוגר וגם תאומים על ההתחלה. בגיל צעיר אנשים הרבה פחות חושבים ומתפלספים בדרך כלל... (יכולה לומר על עצמי שהמחשבות שלי על ילודה וילדים עברו שינוי משנות העשרים שלי, שאז התחתנתי, לעכשיו, כשאני קרובה לגיל ארבעים...)

בכל אופן, הרבה פעמים כשחושבים על ילודה צריך קצת "לזרוק את השכל" - כי מבחינה שכלית והגיונית זה באמת לא הגיוני להביא על עצמנו עול שכזה בדמות ילד שתלוי בנו... צריך לתת לרגש את הבמה פה (לפחות באופן חלקי), ולראות אם הוא משתוקק למתיקות שיש בילד למרות כל הקשיים...

וגם - צריך לנסות לראות את התמונה הכללית, להסתכל על החיים ממבט על, מנקודת עתיד... בעתיד, כשתהיי (נניח) בת 60 - איזו תמונה תשמחי לראות ולחוות? האם עלולה להיות לך צביטה שלא תהיה בתמונה הזו ילד נוסף על התאומים, או שמבחינתך תרגישי שלמה כשיהיו לך שניהם לבד?

ועוד נקודה (כתבתי את זה בשרשור דומה לפני כמה זמן): קשיים עם ילדים לא נגמרים, הם רק מתחלפים. ולכן אי אפשר בהכרח לבנות על תקופה עתידית שבה יהיה קל להוסיף ילד למשפחה, אלא רק לבחון את רמת הקריטיות של הקשיים בתקופה הנוכחית.

ודבר אחרון - מכיוון שזה חוזר הרבה בשרשורים שלך - אני חושבת שנקודת העבודה העיקרית שלך צריכה להיות על הפניות הנפשית שלך, בלי קשר לעוד ילד או לא. כי נראה שאת דורשת מעצמך מושלמות בכל התחומים, ובאמת זה קשה להתנהל כך בחיים... צריך ללמוד להרפות קצת, בשביל להרגיש את הפניות הנפשית המיוחלת

כתבת באופן מופלא ורגיש,

(הכי כיף ההודעות המכילות שקוראות אותך ממש טוב כמוך וזו מעלייך)

תודה.

כן, זו פריקת רגשות וסידור מחשבות.

כון, התחלתי את ההורות בגיל מאוחר ואודה ולא אבוש, פחדתי בכלל מלהביא ילדים. בהריון הראשון בעלי רצה יותר ולחץ.

עכשיו הוא לא. שנינו מודעים לעומס ולכל מה שמסביב בחיי היומיום.

עכשיו זו ממש החלטה שלי לפי כוחותיי ויכולותיי ומצד שני בעלי בעד משרה מלאה כי צריך כסף וכו....

אם נצליח ב"ה להביא (הלוואי, זה לא בלחיצת כפתור בטח בגיל הזה) אין מצב שאעבוד במשרה מלאה.

השאלה איך באמת לאזן את הפניות הנפשית.

מה שכתבת בסייפא.

יודעת שיש כאלה שעושות את זה, אפילו עם הרבה ילדים, אבל אני אישית באמת לא מסוגלת לזה... (עובדת כעצמאית מהבית, ומשתדלת שהתנאים יהיו נוחים לי ולילדים)

לגבי איזון הפניות הנפשית - עניתי לך באישי

בא לי לדעת במה נשים עובדות כאן. אולי איחשף לסוג עבודה נוחה יותר.

אני בת 41, אם הייתי היום עם 2 ילדים בוודאות לא הייתי רוצה ללדת עוד.

יש אנשים שחושבים בכובד ראש על הבאת ילד נוסף ויש כאלה שברור להם מראש שעושים הפסקה כלשהי וממשיכים ללדת.

ילדים זה התעסקות גם בגילאים גדולים יותר, לי ההתעסקות יותר קלה ככל שהם גדלים, יש כאלה שקשה להם גם בגילאים גדולים.

הרבה אמהות משתעבדות להורות וחיות בהשרדות, פחות עסוקות עם עצמן ועם מטרות, כל ילד זה תוספת עבודה וצמצום הזמן שאפשר להקדיש לעצמך.

אני לא קוראת לעבודה שלי קריירה, אם כי התפקיד והשכר כנראה נחשבים ׳קריירה׳, היכולת שלי לעבוד בראש שקט קשורה בקשר ישיר לעובדה שבעלי הורה פעיל ומטפל בילדים ובבית, אם הוא לא היה עושה את זה הייתי מתקשה לתפקד בעבודה וגם בבית.

אם תשימי לב, כל כמה שנים יש משהו דרמתי במדינה.

סבב/מבצע/מלחמה- פעם בשנתיים-שלוש בממוצע. מקווה שאני מדייקת.

קורונה שנה וחצי-שנתיים ועוד לא התאוששנו- מלחמה כבר שנה ולא רואים את הסוף עדיין.

לא מצליחה להבין איך אפשר לקחת סיכון להכנס להריון כשאין לך מושג מה *הפעם* יהיה במדינה שלנו עד הלידה או אחריה?

יכול להיות הבדל בין הריון סיוט להריון סביר. הבדל בין לידה זוועה ללידה סבבה. גידול נעים או גידול מבהיל וסיוטי.

לפני כן המציאות נראתה אחרת ולא דמיינו בכלל..

יכול להיות שאולי זה יהיה שיקול אצל מי שחשוב לה וודאות. אני בכל אופן רואה סביבי בייבי בום מטורף. למרות.

שזה באמת דבר נצרך בלי קשר כשבוחרים להיכנס להיריון - כי גם ברמה האישית אי אפשר לדעת מה יקרה במהלכו ובמהלך הלידה.

אין מה לעשות, בלי אמונה אי אפשר לחיות בכלל, וגם לא להביא חיים חדשים...

אני כמה שבועות אחרי לידה והיו לי אתמול מחשבות קצת עצובות לאיזה עולם הבאתי את הילדים וכו' וכו'. ומה יקרה בעתיד.

שיתפתי את בעלי והוא סיפר לי את הסיפור המדהים של המלך חזקיהו שראה ברוח קדשו שיהיו לו בנים רשעים ולכן לא התחתן ולא הביא ילדים. הוא חלה במחלה קשה והנביא ישעיהו בא ואמר לו שנגזר עליו שימות בגלל שלא עסק בפריה ורביה. ענה לו חזקיהו - אבל היו עתידים לצאת ממני שני בנים רשעים( רבשקה ומנשה) אמר לו חזקיהו תשובה מדהימה - אתה צריך לעשות את שלך והקב"ה כבר ינהל את הדברים.

מצרפת צילום של הסיפור...

אותי זה מאד חיזק... אנחנו את שלנו צריכים לעשות והקב"ה הוא זה שמנהל את העולם.

רציתי עוד אחד למרות כל החששות פשוט רציתי עוד אחד (אחת אם לדייק)...

אבל גם לא תיכננתי להיאבק על זה, פשוט הפסקנו למנוע. אחרי שנתיים בלי מניעה כשחשבתי שזהו והשלמתי עם זה, פתאום גיליתי שנכנסתי להריון. וזה די היה הלם שלקח לי כמה זמן גם לקבל את זה.

מזמן אין לי זמן אישי, אבלזה פחות מעסיק אותי... הילדים כבר בני 5 ומצד אחד שמחה שעוד מעט תהיה לי יותר חופשיות, מצד שני תינןק נוסף.....

אבל אני גם די מותשת מהעבודה שלי, זה התחיל עוד מלפני ההריון. דווקא מחכה כבר לחופשת לידה. גם אין לי כוח לסחוב יותר. הלילות פשוט סיוט....

ומקווה לחזור לעבודה אח"כ עם כוחות מחודשים.. בכלל חשבתי לנצל את זה לעבודה חדשה אח"כ אבל כבר אשאר באותו מקום ןבהמשך כשיהיה לי יותר פנאי בע"ה אחפש עבןדה חדשה כנראה.

מה שאני רואה שהגוף כבר פחות בנוי לזה, ההריון מאוד קשה לי וב"ה זה רק אחד. לא יןדעת איך הצלחתי לסחוב שניים יחסית בקלות. קשה לי מאוד פיסית ועם הלב שלי.

אני חושבת ששההריון זה גם סוג של בריחה כזאת מכל מה שקורה מסביב במדינה. זה נותן לי משהו אחר להתעסק איתו ולעקוב אחריו.

אז נכון שאולי קשה ויהיה קשה יותר, אבל גם יש יתרונןת ותקוות. 

או משהו בסגנון.

מהרושם שלי מהודעות שלך פה בפורום, ואני ממש מבקשת מראש סליחה אם זה ישיר מידי או לא כל כך נעים לך שאני כותבת, אין לי שום כוונה לפגוע 🤍, את מהממת ורגישה ומודעת ממש, אבל חסרה לך בהירות הדרך. הרבה דברים מבלבלים אותך למרות שאת ממש יודעת להרגיש מה מתאים לך ומה לא. זו תכונה יפהפיה, לדעת לבחון את עצמך שוב ושוב ולא להיות מקובעת. לשים לב שיש גישות ושיטות שאפשר לקבל מהן, אבל שוב- מהרושם שלי זה נראה שדברים כאלו מערערים אותך.

לכן אני מציעה כיוון, לפנות למאמנת אישית, שנשמעת לך טובה וחכמה וכמובן עם ניסיון מוכח, ולעשות איתה תהליך וסדר של מה המטרות שלך בחיים, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד שנה וחמש ועשר וכו', ואיך אפשר להגיע לשם עם הנתונים הפיזיים שלך. להיעזר בעולם האמיתי עם מישהי (או מישהו, אם מתאים לך, ואולי לאו דוקא אימון אבל שזה יהיה תהליך של היכרות רצינית עם כוחותיך והמטרות שלך ועם כלים לישום שלהן) ולא רק בעולם הוירטואלי ועם תשובות מגוונות שאולי חלקן ואפילו רובן מתאימות אבל אולי עוד יותר מבלבלות, והן הרבה יותר כותרת או קריאת כיוון והרבה פחות דרכי פעולה ותהליך ממשי, ובמקום לצאת עם סימני קריאה זה מעלה אפילו עוד סימני שאלה שלא היו חלק ממערכת השיקולים.

ואולי אני לגמרי טועה, וההתייעצות שלך כאן לגמרי מספיקה לך להבין לאן הלב שלך נוטה, ואת שמחה בדרך הזו ולא מרגישה צורך להתערבב עכשיו עם תהליכים, ואת יכולה לדלג הלאה ולשכוח מה שאמרתי. בכל מקרה בהצלחה, אלה באמת החלטות כבדות משקל, מאחלת לך שתרגישי שמחה לטווח ארוך מהבחירות שלכם🌷

סליחה מראש אם זה נשמע מזעזע.

זה לא השיקול היחיד כמובן, אבל זו עוד נקודה שרציתי להאיר.

בעוד 20 שנה- אני לא רוצה משפחה של שני ילדים, אלא יותר.

אז זה דורש השקעה עכשיו, אבל זו השקעה לטווח רחוק.

אני רואה משפחות של שני ילדים שעושים שמיניות באוויר כדי לא להשאיר את ההורה האלמן בשבתות לבד. במשפחה של 5-6 ילדים זה קל יותר.

ובנוסף- מבחינה דתית אמונית אני מקיימת את ציווי ה' בכל הריון ולידה.

אז כשהיה צריך לקחתי הפסקה ארוכה של 4-5 שנים. אבל אם הכוחות (פיזי, כלכלי, נפשי) מאפשרים לי-אז כן...

1. קודם כל זה בוודאות עניין של תרבות ומאיפה הגעת.

אני מגיעה מבית של משפחה גדולה ובעיניים שלי משפחה גדולה זה הכי טוב

בעיניים שלי זה שמחה צחוק זה בית שמלא בחיים וגם בהמשך החיים אני חושבת שמשפחה זה העוגן שלנו

ואני רוצה לתת את המתנה הזאת לילדים שלי.

עם כל השיקולים האלו אני מאוד יכולה להבין את נק' המבט שאומרת ששניים שלושה ילדים זה מספיק...

ואני חושבת שזה עניין של מאיפה הגעת כי בסוף את רואה ציבורים שלמים שכמעט כולם נוהגים באופן די דומה

אז אנחנו יכולים לספר לעצמנו סיפורים שחשבנו ושקלנו וכו' וכו' בסוף הסביבה שלנו משפיעה המון המון על ההחלטות שלנו.

2. נכון, זה עניין של אופי.

אני עם שני ילדים וכן זה קשה. הם מתעוררים בלילה והם תובעניים. והגדול שלי בכלל מאתגר אותנו.

ועדיין אני חושבת שזו תקופה, לא קצרה והיא עוברת ואני רוצה עוד ילדים כי לדעתי בסוף זה משתלם.

5. לדעתי סדר העדיפויות צריך לשים אותך יותר למעלה.

את הראשונה. ולא כי את אנוכית אלא בגלל שכשלך יהיה טוב, לילדים שלך תהיה אמא טובה יותר.

אני מאוד מקפידה על ספורט לפחות פעם בשבוע.

חשוב לי מאוד לעבוד בעבודה שאני אוהבת וממלאה אותי.

ועדיין ברור שכשאת אמא לא יהיה לך זמן להכל.

אבל פשוט אל תשכחי את עצמך ותשקיעי גם במה שחשוב לך.

6. נשמע לי שהפרפקציוניסטיות כובלת אותך.

תנסי לא להגיד לעצמך שאת פרפקציוניסטית אלא הפוך ולנסות לשחרר.

אפילו להתחיל בדברים קטנים.

למשל אם את רגילה לשטוף את הבית X פעמים בשבוע, תורידי פעם אחת

תלכי לישון כשיש כלים בכיור, הם לא יברחו לך.

בעבודה גם אפשר טיפה להוריד את הרף (עדיין כמובן לעשות עבודה טובה...)

7. אני אקדמאית ואני קרייריסטית ברמות

העבודה חשובה לי מאוד ואני גם משקיעה בה.

ועדיין לטווח רחוק אני יודעת שכשאהיה זקנה אני אהיה גאה בנכדים שלי ולא בעבודה.

ונגיד מפחיד אותי הריון נוסף ולבוא לספר שאני בהריון כי "לא נעים" מהעבודה.

ואני אומרת לעצמי אין לא נעים.

יש סדר עדיפויות והמשפחה לפני העבודה. נקודה.

ואסיים במשפט ששמעתי פעם ממישהו: "אין זמן נכון להביא ילדים"

תמיד יש סיבות למה לא ואיך לא ואולי עוד מעט.

ולפעמים צריך להזיז קצת את השכל ופשוט לקפוץ למים.

[לא להתנפל עלי, ברור שיש מצבים שממש ממש לא להביא ילדים...]

עכשיו כשאני עם 3 זה יותר קל.
הגדולה שלי כבר בת 5. מנהלת שיח. זה שלב הרבה יותר כייפי בשבילי.

אני מגלה שאני יותר מתחברת לאימהות שיש בה שיח כלשהו. למרות שגם כשהם קטנים יש להם את הקסם שלהם.

תאומים זו חוויה לא פשוטה ללידה ראשונה, לפחות בעיניי.

לידה ראשונה זה הלם. שוק. גם הרבה פחד. כל דבר את רצה לבדוק בגוגל. כל דבר זה סכנה מיידית לחיים שלה ח"ו קיצר, אוכלים סרטים.

אז לקבל את זה בכפול? זה בהחלט אתגר.

אישית אני לא בדיוק עושה שיקולים של כסף או כוח.

מאיפה יהיה כסף? יהיה.

מאיפה יהיה כוח? יהיה.

אני שואלת את עצמי אם אני אשמח לראות שני פסים.

אם כן- מה טוב!

אם לא- זמן לחכות.

חחח... נשמע שטחי, נכון? אבל דווקא בגלל שעברנו 1001 מורכבויות בחיים, אז פה דווקא לא נכנסתי כ"כ ללופ של מחשבות

קודם כל נשמע שהנקודה העיקרית פה היא באמת הפחד לאבד כל כך הרבה דברים שחשובים לך, ויחד עם זה כן צריך גם רצון.

יש מצבים שבהם הזמן עושה את שלו, הרצון מתגבר והדברים מתבהרים. אם את במקום שבגלל הגיל את צריכה לקבל איזהי החלטה,

בעיני נכון לעשות תהליך פנימי ולהבין מה את באמת רוצה, מה חשוב לך, איך לדאוג שהדברים שבסיסיים עבורך יקבלו מענה וכו.

לגבי אנשים אחרים אפשר לענות-

נכונות ורצון זה משהו שכנראה גם קשור בחוויה שמגיעים איתה של מה זה משפחה ומה הגודל שלה,

של אידאל, של השפעות של החברה שחיים בה.

כל אלו ועוד יכולים וגורמים ללא מעט אנשים ללדת יותר מ2 ילדים, וגם להסתדר כל אחד ברמה שהוא מסתדר,

ועובדה שהרוב מסתדרים. וכן זה לפעמים קשה, זה דורש התעסקות והשקעה

אבל בעיני ההשקעה הכי שווה ומתגמלת בעולם.

ויחד עם זה כן יש מי שלא לוקח הכל בחשבון, וכן גם לגבי חיים של רווחה

נפשית מסכימה לגמרי שזה דבר חשוב מאד, וחבל שלא כולם עוסקים זה.

ויש נשים שזה חשוב להן אז הן גם מוצאות את הדרך מבחינת קריירה וספורט וזמן פנוי, זה עניין של הגדרה וסדר עדיפויות.

בשורה התחתונה כל אחד יש לו את הסיפור שלו, ונשמע שעיקר הנקודה פה זה לברר מה הסיפור *שלך*

מה את רוצה, מה חשוב לך, מה מפחיד אותך, במה את בוחרת.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

עצוב שאין פיתרון לא הורמונלי לנשים דתיות. 

מהניסיון שלי מנע כמו שצריך.

יש לי הפרשים של:

שנתיים ורבע

שלוש ורבע

שלוש ושלושת רבעי

ואחרי האחרון גם היה לי התקן לא הורמונלי לכמעט 3 שנים (ואז עברתי למירנה על רקע מילואים, לא קשור להתקן)

לכל ההריונות שלי נכנסתי בפעם הראשונה.

מה שאומר שהפעמים שלא נכנסתי היו כי המניעה עבדה כמו שצריך.

להתקן לא הורמונלי יש אחוזי מניעה טובים.

יותר פיקנטי לספר על המקרים שלא מנע מאשר הפוך.

לא יודעת מה השיקולים שלך אבל לא כדאי שסיפורים יפחידו אותך אלא להסתכל על עובדות.

כאילו, למה אנחנו צריכות להיות מלאות הורמונים בשביל לא לעבור את כל הסאגה הזאת..

1. התקן נחושת לא הורמונלי - הכנסתי בחו"ל וזה לא קיים בארץ אבל אני חושבת שהוא מקביל לנובה טי

2. האריך אולי ביום, הכביד - כן מאוד, הייתי צריכה טמפון ופד ולהחליף כל שעתיים... אחרי יומיים שלוש זה התמעט

3. לא בין וסתיים, עושה בדיקות בראשון, רביעי ושביעי

4. בעיקרון זה סוג של שגר ושכח, ואני אחרי הרבה זמן של מניעה הורמונלית אז יש בזה מעלות, אבל זה עשה לי כאבים מטורפים באגן משהו לא נורמלי, כרגע מתלבטת אם להשאיר או לא.

זה סופר מסוכן ואם לא מטפלים יכול להביא לאי פיריון חלילה, מניסיון.

לא מבינה איך ממשיכים לשווק את המוצר המסוכן הזה.

והיה דלקת באגן. לכי להיבדק ותוציאי אם צריך

לא יודעת אם בדקו ספציפית לדלקת אבל אמרתי שכואב לי והוא עשה א"ס די מקיף ואמר שאם זה ממשיך אחרי ארבעה שבועות הוא יכול להוציא לי אם אני רוצה, שאלתי אותו אם יש בעיה להמשיך ככה כי לא היה בא לי להוציא עדיין אז הוא אמר שזה בסדר כל עוד אין עוד תסמין חוץ מהכאב הזה. והוא רופא מקצועי שקיבלתי עליו המון המלצות. 

ובאמת הכאב נעלם אבל חזר שבוע לפני מחזור כאבים נוראיים ואז ברגע שמתחיל המחזור זה מתמעט ואז נעלם וכו'... זה יותר כן נשמע כמו תגובה ספציפית להתקן אבל הלחצתן אותי אולי אני אבדוק את זה שוב עם הרופא...

אז לא יודעת מה להגיד

נבדקתי אצל 2 רופאי נשים + מיון נשים

הכל היה נראה תקין מבחינת ההתקן אבל כאבים נוראיים, והיומלי גם דימומים האמת אבל. הסתובבתי ככה כמה שבועות עד הברורים וכו, ואז יום שישי אחד נמאס לי והלכתי למוקד והוצאתי. במיון לא רצו להוציא לי..

 ראיתי כוכבים אחרי זה כמה שעות, צמרמורות בגוף, אמאלה. קיבלתי גם אנטיביוטיקה

אבל הקלה

1. פעמיים ג'יינהפיקס ופעם פלקסיטי. נובה טי לא התאים למבנה רחם שלי (עד שעברתי להורמונלי מסיבות שתכף אפרט)

2. הווסת שלי גם ככה כבד וזה הכביד עוד יותר. 

3. היו מעט כתמים בהתחלה עד שהסתדר. בודקת ראשון אמצע ושביעי בלבד. בכללי שלא ב7 נקיים לובשת רק תחתון כהה.

4. הייתי מרוצה עד שנכנסתי עם זה להריון.... פעם עם ג'יינהפיקס ופעם עם פלקסיטי, מאז עברתי למירנה - הורמונלי וממש ברכה, בקושי מקבלת ווסת וזו ממש הקלה משמעותית בשבילי. גם נחשב למניעה יותר משמעותית למרות שהסיכויים נמוכים בנחושת, אבל אני נחשבת למאוד פוריה (לדברי הרופאים). עם אמצעים הורמנליים אחרים ממש סבלתי ובהתקן לא. חוץ מקושי בחזרה למשקל לפני ההריון, אך זה לא מוכח.

בהצלחה!

1- בלרין

2- הכביד, האריך לפעמים ביום אבל עם הרבה שאלות לרב ולחץ סביב הפסק ובדיקה.

3- התחילו כתמים קצת לפני. צבעוני ומינימום בדיקות.

4- שאלה. לפני כן הייתי עם גלולות שכיבו לי את החשק בקטע קיצוני. אז זה עזר לזמנו. מצד שני המחזורים שלי קצרים מאוד אז כל יום של כתמים או הארכה היה משמעותי וזה די גמר עלינו גם. אז לא יודעת. בפועל זה היה לפני שנים ולא חזרתי לזה בהמשך. חזרתי לגלולות. 

5- נקודה נוספת. אחרי קיסריים לפעמים הכל גבוה. ואז ההכנסה וההוצאה מורכבות. וזה כואב. 

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.