עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך ד' בחשוון תשפ"ה 20:20
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך ד' בחשוון תשפ"ה 20:17
סליחה שזה לא פוסט קצר ופרקטי אלא יותר של פריקה והתלבטות\התייעצות טיפולי
סליחה שכבר נכתבו פוסטים דומים ממני או שאני חוזרת על אותו תוכן, אבל אוהבת להתייעץ איתכן כאן ובאמת תודה לכל מי שעוזרת ומייעצת תמיד באהבה והכלה.
זה על הפרק כרגע מאד כשאלה ששנינו שואלים את עצמנו. אין כוח מניע, כלומר שנינו מתלבטים. מודעים מאד ליתרונות ולחסרונות של להביא ילד שלישי כשהתאומים בני 4 ב"ה תכף וכשאני בגילאי ה-40 המוקדמים. וכשאנחנו נהנתנים וכבר התרגלנו שהם גדולים.
ויש לי מלא שאלות אליכן-זה מנוסח כשאלות שאשמח שתענו עליהן אבל דרך זה זה מציג לבטים ועומס אישי שלי שכבר קיים היום ונוטה להשפיע על ההחלטה.
1. איך זה שמלא מבנות גילי ובכלל צעירות דתיות רוצות עוד ילד או יותר משני ילדים? מאיפה הכוח, הנכונות, הרצון? מאיפה שואבים אותו?
2. האם זה נכון שיש אנשים קלילים שזורם להם להביא ילדים בלי לחשוב לעומק בדיוק כמו שיש אנשים שאפתניים שלוקחים על עצמם משרות ניהול, הרי זה לא שיש להם עודף זמן אבל הם יודעים לנהל אותו נכון, או לתעדף או שהם פשוט זורמים, אחרת הם לא היו לוקחים על עצמם כ"כ הרבה אחריות.
אני מרגישה מאד כבדה ולחוצה ופלספנית ועמוקה וטוטאלית ולוקחת דברים מאד קשה וחוששת שילד שלישי ממש יכול לשנות את המשוואה ולהעמיס. וזה מלחיץ.
3. אפילו שהילדים מתקרבים ל-4 ב"ה, לכאורה הם גדולים אבל עדיין יש המון התעסקות- גן, צהרון, חברתי, הרטבה, שינה, יחסים, הדרכת הורים. זה עדיין גוזל המון זמן. אז אם אני חושבת על זה ומתלבטת איך כאלו שיש להם שלשה וארבעה וחמישה ילדים משלבות עבודהולא חוששות מעומס נוסף? כלומר, אני משקיעהולומדת מלא סוגיות על הילדים שלי תוך כדי תנועה, קוראת מאתרים וספרים, מתיעצת וגם זה time consuming....
4. כל ילד הרי הוא עולם ומלואו והאם אתם מודעות עד הסוף שאנחנו אמונות על ה-well being של הילדים, על הכלכלי, על הרגשי, על החברתי, על היצירתי, על הרפואי, על היחסים, וש.ב ועל הלמידה והקשב וכל זה לגבי כל ילד בנפרד.? איך זה לא מלחיץ כשחושבים על זה ככה לגבי כמה ילדים יחד, במקביל???? עצם המודעות הזו מלחיצה נורא.
5. ואיפה המחשבה על זמן אישי? לא יודעת איך אצלכן, מאז ההורות ההתעסקויות בכולם רק מתרבות והזמן האישי שואף ל-0 ושוב, לא שאני מדברת על זמן איכות, אבל בסך הזמן הכללי שמשקיעה בטיפוח, תזונה בריאה, ספורט, יופי, ביגוד, תרבות ופנאי-הזמן הזה נהיה מדוד וגם אם מקבלים אותו אז מקבלים אותו אז זה מקסימום לדבר אחד או שניים ולא לכל הדברים. ואני טיפוס שצריך גם וגם וגם וגם. גם הופעה אבל גם מנוחה וזמן לקרוא ספר ולדבר עם חברה וללכת לפה ולשם ולקנות בגדים במאה חנויות וצריכה מישהו שיאפשר את כל זה, אחרת הולכת לאיבוד.
6. מרגישה שכל המטרות האישיות שאני מציבה לעצמי-אני נכשלת בהן-
דיאטה-לא הצלחתי, תזונה בריאה- אוכלת משהו בריא ואחרי זה 8 דברים שלא, ספורט-מתקשה להתמיד.
מרגישה שגם כיום אני מתמודדת עם עומס רב וצריכה לארגן לי ולשפר מלא דברים כמו אפילו ניהול זמן ועוד דברים. ולא מספיקה וקורסת. כלומר אני טובה בהכל כי פרפקציוניסטית ואז הבגדים לילדים למסיבה מוכנים ומגוהצים, והפרויקט של התלמידים עשוי בקפידה עם הוראות ושקיפות ופידבקים מהוללים אבל בסוף נופלת במה שחשוב לי, במטרות שלי. אז עוד ילד רק יגרום לעוד השמנה, וסטרס ואוכל לא בריא ומן מעגל סגור....
7. עדיין לא שיניתי את תנאי הלחץ הקיימים שלי כיום- ומי שעובדת כמוני במקצוע מעמיס, במקום עבודה סופר מעמיס, עם סטנדרטים גבוהים, שאני עסוקה בו גם אחה"צ אז בכלל...............אבל מה, אעזוב את ההוראה ברמה גבוהה של השקעה ואהפוך למזכירה זוטרה? אז איך יש נשים אקדמאיות קריריסטיות שמביאות יותר משני ילדים?
בקיצור, לאור כל הסעיפים הנ"ל
נכון- כשיש רגעים מדהימים עם המתוקים, או כשהמשפחה מתמוגגת מהם, אני מרגישה שעשינו ב"ה משהו נכון ואולי כדאי לנסות להשקיע בעוד אחד, שזה הדבר הכי מדהים בעולם
אבל מול זה עומד הפחד, לגבי איך יהיה ואיך נתמודד ואם אני אתבאס מלחץ ועומס נוסף
וזהו, כשפוחדים קשה לראות כלום.
אשמח לשמוע יותר על חוסר הפחד והביטחון, על איך אתן משלבות, על איך אתן לוקחות את האחריות, ומה מניע אתכן להכנס לזה כשגם ככה הורות היא האנטיתזה לזמן אישי מפותח, להשקעה בעצמכן, במקצוע ועוד.
אני לא רוצה בעוד כמהשנים להיות הזוג היחיד בסביבה עם מעט ילדים,
ומצד שני לא רוצה להיחנק.
איך מסתדרים עם שלשה? אשמח לדעת פרקטית.
ת ו ד ה
)