בא לי שניה לפרוק מרמור כזה קטנוני .עסק חדש

בעלי שוחרר ממילואים

חזר מוקדם מהעבודה פעם אחת כדי שאני אנוח

בסוף העיר אותי אחרי כלום זמן שינה כדי שהוא ינוח

ואז יוצא למנחה וערבית לשעה וחצי+ ואני עם הילדים


מחר נוסע לעוד יום מילואים אחרון


וכאילו מה ביקשתי

רק

קצת

איזון כלשהו לכיוון שלי


כשהוא בבית

הכל חייב להיות חצי חצי

כשהוא לא אז הגיוני שהכל עלי


מה ביקשתי

רק לפעמים

לקבל בחזרה שהכל יהיה עליו. ליום אחד.


הוא משוחרר כבר אבל עדיין גם בשגרה עמוס מאוד והוא בקושי פה

ותמיד זה ככה


אה ועוד משהו

הוא לא מצליח לתחזק את הבית כשהוא עם הילדים

הוא מאפשר להם לבלגן בלי סוף

לא מסדר

כשהוא איתם שעה וחצי נגיד בהרדמות הוא קורס מזה וזהו

כשהוא לא הזבל רוקנתי כל יום

עכשיו יש לי 3 שקיות מלאות

כיור מלא ים כביסות

כשהיתי לבד הכל תקתק

רק רציתי יומיים להרפות לפני שחוזרים למרוץ


למה אנחנו  אמורות להיות יכולות הכל

והם כל כך לא


הוא חמוד וטוב ועוזר וכו אבל התעייפתי

המון בעלים הם כאלה ...אמאל7עה

משו במוח הנשי יכול להיות מולטיטאסקינג וזה גבר לא יכול להיות. הוא לא בנוי לזה. אז אם הוא שומר על הילדים הוא לא גם יסדר את הבית. וגם יוציא את הזבל..חחחח

לקח לי זמן ללמוד את זה. והיום כשאני מבקשת ממנו להיות איתם אם אני צריכה לצאת ...או אפילו סתם ללכת לישון באמצע היום אני יודעת מראש שאתעורר לבלגן וכו. ואני כבר בסדר עם זה. אני מבינה שהוא ממש לא עושה בכוונה. וברגע שמשלימים אם העניין זה נהיה הרבה יותר קל

השאלה אם זה המח הגברילב אוהב

או שפשוט כשיש מישהו שיעשה את זה במקומך אתה מסיר אחריות... 

לא בדקתי את זה אז לא יודעת

 

אני נשואה מעל עשור++עסק חדש

מכירה את זה ממזמן


אבל פעם בעולם של פעם היה גם הגיון

שבו יש איזה שותפות בחיים הגיונית

ולא

סבבים של מילואים שבהם אני חד הורית לכולם


אז כן כשהוא חוזר ביום יומיים אחרי בא לי גם שזה יהיה נורמלי לצפות ממנו לאחריות מלאה במזנים שנמצא.

הוא חזר לעבוד אבל לפחות בזמן שפה שיתפקד קצת קצת כמו מה אשני תיםקדתי


ואגב הוא כן אחד שמסוגל בעקרון הוא יודע לתקתק אבל לרוב לא מוצא כח בפועל..לא יודעת להסביר

אני קוראת איתך וחןשבת כן ככה זה הרבה פעמיםים...
גם בעלי כזה. עכשיו לא מרגישה כך, אבל אני יןדעת שזה יכול נורא לעצבן ולהתיש להיות במקום הזה
גברים גברים..פרח חדש

אני כבר התייאשתי מלנסות לשנות את האיזון הזה

אוייי אחותי כל כךךךךךך ❤️מתלבטת13

בול אצלנו ככה....

אמאל'ה כמה עצבנות סחבתי על זה עד ששיחררתי...

הציפייה הזאת של ''עד עכשיו אני החזקתי הכל אז בוא בחייאת תחזיק אתה הכל עכשיו ותשחרר אותי''

אמאל'ה... איך היא התנפצה לי

הוא חזר עייף והיה באלי להרוג מישהו

כי עד שאתה בבית תן לי ללכת לנשום אויר וביי מה אתה הולך לישון?..

והיסורי מצפון איזה אישה לא מאפשרת אני.. תפנקי אותו עד שהוא בבית מול תן לי לנשום


מבינה אותך מממשששששששש


אז א להגיד לך שזה נורמלי

וב. זה קורה אצל מלא מלא מלא מלא זוגות (ככה שמעתי מחברות וזה הרגיע אותי הנירמול)

ג. בהתחלה זה היה לי מאד קשה ולאט לאט שחררתי את המקום הזה כי התבאסתי על עצמי שמתהאסת עליו וכו' וכו', כל הלופ.

הנחתי את הרצונות שלי: וואי מותק אני חייבת לנוח. ממש חייבת. יש מצב שתלך רק למנחה ותחזור, וערבית תצא בלילה?

וואי חיימשלי כיף שאתה בבית, תעשה לי טובה ותעיף מפה את הזבל

כאילו הנכחתי את מה שדחוף לי - והרגשתי שזה מאפס אותו, כאילו ''בטח בטח'' כזה.. הזכיר לי שהוא אוהב אותי ומעריך אותי ופשוט לא קלט את הסיטואציה עד הסוף

ומה שלא דחוף לי- תחזוק הבית נגיד- אישית יותר שחררתי


אבל כן היה לי חשוב לצאת ערב פעם אחת.. אז ממש הנכחתי את זה. וגם יציאה זוגית משותפת

ואת כל השאר אמרתי לעצמי יאללה נשחרר עכשיו חבל על העצבים...


ככה אצלי


חיבוק לך גיבורה

אני באמת חושבת שהמילואים הביאו איתם התמודדויות שלא שיערום אבותינו... ולא כל הטיפים לזוגיות עובדים עכשיו כי זו באמת מציאות מעל הטבע

ואני מזכירה לעצמי -אנחנו אוהבים, הוא אוהב אותי דואג לי ופשוט גם הוא מטורטר לגמרי

וזה יעבור והכל יהיה בסדר

ויהיו ימים של תכלת

❤️


שולחת לך חיבוק ושמחה שהוא משתחרר

אמן ויהיה נורמליזציה בקרוב

שוב חיבוק אחותי!! מצדיעה לך ❤️❤️❤️

תגובה אולי קצת מעצבנתפאף

קצת מהצד שלו, אם לא מתאים לך-דלגי

אני גם אשת מילואימניק, ובעלי ב''ה נמצא יחסית יותר בבית, וכל פעם אחרי כמה ימים שהוא לא נמצא ואני מצפה ממנו שיתגייס-כי כשהוא לא פה אני עושה לבד הכל, וכל פעם אני מתאכזבת שהוא בקושי עושה משהו, וכל פעם אני צריכה להזכר-זה לא שלו קל כשהוא לא נמצא.

כשהוא חוזר אני רוצה לישון לילה אחד נורמלי, אבל כשהוא לא נמצא-הוא ישן עוד פחות ממני. אני רוצה לנוח ושהוא יעסיק את הילד-אבל הוא חוזר עמוס רגשית ולא תמיד פנוי לגייס אליו את הסבלנות, אני רוצה שיתקתק דברים הבית-אבל הוא רוצה לנוח לפני שהוא נוסע שוב... ורק להנות מקצת בית...

וזה קשה, אבל אני משתדלת כן לראות את הדברים מהצד שלו ולהכיל אותו, ולממוא מישהי אחרת שקצת תכיל אותי...

זה נכון אבל זה לא המצב שלו..רק בכוננותעסק חדש

ישן אוכל צוחק עם החברה .

לא עבר קרבות ודברים קשים נפשית

להפך הוא פורח במילואים הכי שמח וחיוני  שם


אם היה בלחימה באמת זה שונה לגמרי


וגם מדברת על אחרי שחרור

לא באפטרים שזה גם קצת שונה כי זה כזה צפוף

ומעבר חד בין עולמות וכו


והאמת כבר עכשיו התגברתי

פשוט זה משהו שגם בשגרה העמוסה מבאס לפעמים שאין שיוויוניות אף פעם

אבל כן ככה זה החיים


לא רוצה ליפול לשם

ולכן כתבתי פה כדי להוציא ממני


עכשיו אחרי שהתאוששתי באמת מרגישה קצת יותר בטוב

והוא חמוד סה''כ אז בסדר

מציעה לא להשלים עם זה ולדבר על זהפתוחהמקורית

זה לא חייב להיות ככה,ולתחושות שלך יש מקום.

מעבר לזה, לבעל חשוב מאוד מאוד לשמח את אשתו.

 

 

האמת שהמילואים איתגרו את השוגיות שלנו כל כךעסק חדש

וטלטלו הכללל ועברנו מלאאא בשנה הזאת

וזה היה קשוח

החוקים של זוגיות ברגיל הז משהו אחד

וסביב מילואים- הכל מתשנה

אני לא יודעת להסביר

גם אני לא הבנתי למה ולכן היה לי קשה כל כך

אבל זאת העובדה..

זה מציאות כל כך לא נורמלית זוגית

שפשוט הכל בחיים עובד אחרת

המדדים למה אפשר ומה אי אפשר

למה אמור להיות ומה ההגיון אומר שאמור לקרות

או איך את מצפה שיגיב לפי שנות הכרות..ואיך בפועל..

והיתה לנו לפני זוגיות כל כך שלווה ורגועה ושמחה


עכשיו ב''ה עלינו על גל טוב

יש ממש שיפור


אז הכללי תתשפי זה חשוב

זה נכון

אבל נחכה עם זה כשהיציבות בחיים תחזור

כי זה סה''כ שולי ולא משהו מהותי

בכללי הוא משתדל להיות בסדר ועוזר

אז את מממש צודקת!!💖

אבל כרגע אני נוטה לא להתחפר בזה


כן אמרתי לו לרגע שקצת התבאסתי שהעיר אותי כי היה לי צורך ביום הפוגה קצת אחרי תקופת מאמץ ואחרי שגם מחר נוסע שוב

הוא הקשיב

לא הגיב מדי

אבל מקווה שזה כן נמשע איכשהו


לתת לתחושות מקום זה לא להתחפר. מבחינתי, לפחותהמקורית

זה אומר לשים דברים על השולחן ולהביע ולא לצבור בפנים


ובטוחה שזה שינה הרבה..

ואני מאמינה שעם הזמן תעלו שוב על הדרך המלך בעז"ה

❤️

כן..פשוט העניין הוא שבאמת החוקים השתנועסק חדש

ואנחנו לומדים משהו חדש..

בתפקידים ביננו בדינמיקה בהתנהלות


בעבר

כל קושי צריך לשתף ולדבר ..מהסיבה שאמרת


וזה באמת נכון


במילואים-

משתפת...ושתיקה..ואין באמת תגובה

ברגישות

לא בהתפרצות וכו

וסובלת ועוברת קשיים רגשיים קשים ואין אמפטיה באמת ואין תגובה כמו שתמיד היתה בעבר

ובלבול ובהלה מה קורה מה לא אכפת לו ממה אני מרגישה..

ואז משתפת גם בזה

ושוב זה לא עובד


והוא בהתמודדות שלו.ואני בשלי


בסוף הוא שיתף ..אבל ביקש גם לשנות דינמיקה זוגית בה לא כל קושי שלי נותן לו תפקיד במובן מסוים..

אני תפסתי וזגיות ככה הוא אחרת

וואלה החיים הרגילים לא חשפו את הפערים

בסוף בסוף הרגשתי שגם הוא משחרר ומקשיב לי ובאמת קרו דברים טובים והתקרבנו


ועדיין

אני לא פועלת כבר מהאוטמט של פעם של תמיד ישר לשתף בכל דבר קטן

אלא להתברר עם עצמי קודם ולברור

קיצר אני זהירה כי עוד לא בטוחה לגמרי במרחב ביננו


ניסיתי להסביר

אבל בעקרון אני חושבת כמוך

רק שזה לא עבד בפועל בשנה האחרונה


ובעלי אדם מקסים וטוב ובאמת זה כל כךך כל כך לא מה שהכרנו פעם ולכן גם השבר הגדול

זה באמת מובן מה שאת כותבתהמקורית

והגיוני גם

החיים קיבלו תפנית משמעותית בשנה הזו עבורכם

זה בסדר לבחון מחדש את הדינמיקה ולהתקרב מחדש. גם אם ממקום אחר כרגע

באמת לא פשוט.. ❤️

וואי.אני כל כך, אבל כל כך מזדההדפני11

ומשיחה עם חברה טובה בשבת- זה קורה לככ הרבה זוגות השנה הזאת!!!

המילואים המשוגעים האלו פשוט עשו טרפת בקלפים של הזוגיות של כולם!

ממש.

ברמה של

"היה לנו השנה קשיים בזוכיות כמו שלא היה לנו אף פעם!" זה משפט שאני שומעת אותו השבוע בפעם השלישית.....

אז צרת רבים......

מאימנה שה' רק יעלה אותנו מזה לקומה עמוקה יותר בזוגיות. שליחי מצווה אינם ניזוקים...

חיבוק אחותי.

אתם עוד תצמחו מזה.

ואני ככ ככ ככ מבינה מה את אומרת פה.

יש את חוקי הזוגיות של פעם

ויש את מה שקורה עכשיו..

וזה בלי חוקים...

לומדים מחדש....


לאט לאט

נבנה משהו חזק ועמוק יותר...

נשימה עמוקה....

כדאי לדברכי כל פה

שתיכם עכשו במקום שסוף סוף חוזרים לשגרה ולכן רוצים לנוח/ שקט/ שחרור וכו..

מבחינתך סוף סוף הוא חזר אחרי שהחזקת באליפות את כל הבית לבד וסוף סוף הגיע הזמן לשחרר ולקבל רגע לעצמך

ומבחינתו, סוף סוף הוא חוזר הביתה, ארוחות טעימות שאשתו מכינה, אווירה של בית, סדר ונקיון ושחרור מהאחראיות של הצבא.. (וחוץ מזה כמו שבעלי התוודה לאחרונה- אחרי הצבא הבית נראה קצת משעמם ומתיש כמו שבשבילי לעשות כמה שעות כביסות גם אם הילדים איתו ואני רק יושבת- זה מעייף ומשעמם אותי., לוקח להם זמן לחזור לראש הרגיל..)

בעצם שניכם רוצים שחרור ובצדק ומצפים מהשני שיתן לכם..


 

שווה לדבר, מתוך נחת והבנה שאת צריכה יום חופשי ואת מבינה שגם לו יש צרכים וממש לבחור זמן בשבוע הקרוב שעושים כל מאמץ כדי למלא לשני את הצורך ואחכ אני ממליצה למצוא גם זמן לשחרור זוגי אפילו שעה של בריכה ביחד, פקל קפה לחצי שעה בלילה או כל דבר שמסתדר..


 

וחוץ מזה, נכון שגברים מתקשים לעשות כמה דברים ביחד אבל אם מסבירים להם כמה זה חשוב ואפילו אפשר לתת רעיונות אולי שיצאו לגינה עם אוכל לארוחת צהרים וערב וככה לא יתלכלך או ללכת לבקר מישהו או אפילו פעילות ומשחק ספציפים בבית וככה ישאר במצב סביר..


 

תודה על כל מה שאתם עושים בשביל כל עם ישראל!

אההההההה.... 😬🥴🥱😞😯😵😵‍💫🫨באתי מפעם

מבינה אותךךךךך!

אני רק מקווה שהוא מעריך את זה שאת

גם

וגם

וגם

וגם

וגם

וגם.....


יש קטע כזה ממש מרגש ויפה, שקראתי אותו כשהייתי מגויסת ופשוט גרם לי לבכות.

תכתבי בגוגל מי יגיד מילים טובות לאמא משהו כזה. זה מוקדש לך ממני 💓

תודה מהממםעסק חדש

תודה על ההבנה

וקראתי...מלב העולם אתה נכון? מרגש ממש

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש ממש מתסכל

כשאחרי זמן שהיית לבד, כל יכולה, תקתקת הכל

את רק מבקשת  להרפות

אחרי התקופה הקשה והמאתגרת הזאת,

והתחושה היא שמולך הוא כל כך לא, והוא קורס, וזה חצי חצי.


ואת בסה"כ רוצה שפעם הכל יהיה עליו ותוכלי ממש לנוח.

בעיני זה הכי הכי לא קטנוני.

באופן על טבעי עכשיו תקופה ארוכה נתת מעצמך כל כך הרבה

בשביל כל עם ישראל, ובשביל זה לקחת הכל הכל עלייך,

ועכשיו כשסופסוף את לא לבד את זקוקה שיראו גם אותך ואת הצרכים שלך.


והתחושה שאנחנו כל יכולות והם כל כך לא, היא תחושה שמלווה המון המון נשים אני נפגשת עם זה.

אבל אני אגלה לך סוד- הם הרבה יותר כל יכולים ממנו.

כי כשאנחנו כל יכולות ונותנות ממקום מרוקן, אנחנו מרגישות לאט לאט את התסכול והקושי והכאב

שצפים, ותחושה שלא רואים אותנו. כשגבר הוא במקום של כל יכול כלפי אשתו

הוא מתמלא מזה עוד כוחות נתינה וחוזק ובטחון.


צריך בשביל זה כמה דברים:

1. לתת לעצמך להיות לא כל יכולה לפחות עכשיו כשהוא חזר..

2. להבין למה את זקוקה, ושהצורך והרצון שלך ממש ממש לגיטימיים

3. לתקשר את הקושי, (ולמתקדמות גם את הכאב כשיודעים לנהל

תקשורת זוגית כזאת שתביא לאמפתיה ולקרבה) ואת מה שאת צריכה,

ממש ככה שיום אחד הכל יהיה עליו ולא עלי.

שכל כל הרבה זמן החזקת ושרדת

שכל כך הרבה זמן הכל היה עלייך

וקשה לך שזה עכשיו חצי חצי

ואת רוצה להרגיש שהוא רואה ומכיר בקושי ובצורך שלך, ומשחרר אותך מאחריות

ונותן לך לנוח להתמלא ולהרפות.

ואם צריך שיקח גם עוד יום חופש מהעבודה כדי שתנוחי. ותקחי גם את. זה כל כך כל כך קריטי ומשמעותי, ועוד יותר אחרי התקופה הזאת.

אני לא מתחברת כי אני מלכת הלא יכולהעסק חדש

וזה בדיוק מה שגרם ביננו את כל המתח

שתמיד חשבתי שהוא מרגיש גבר וטוב כשהוא מרגיש שמעניק לי מה שזקוקה או שעושה עבורי

ועבורו זה לא הרגיש ככה

הוא לא מתחבר לדפוס הזה

והוא שתק ולא הראה מזה כלום


ואז כששמע את הלא יכולה מול המלחמה

(לא שאמרתי לחזור..רק שיתפתי בתחושות בקושי.. בהתמודדות..ותיקשרתי את זה לגמרי טוב..לא על ההתחלה אבל עם הזמן..)

הוא ממש נאטם ולהפך..ממש לא זז מילימטר ולא נענה לצורך שלי אפילו באמפטיה


כבר התבררנו ודיברנו וכו ועכשיו בטוב ב''ה יחסית


אבל באמת שמה שכתבת מאוד מאוד נכון ואמיתי ובטוחה שלעזר לכל מי שתקרא💖

קשה לו כשאת משתפת בקשיים?שוקולד פרה.
לאורך כל השנה- כןעסק חדש

בעבר- לא

כרגע- לא כי למדנו לדבר את זה מדויק יותר

מוסיפה דגש משמעותיתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ה' בחשוון תשפ"ה 22:54

שהרבה פעמים יוצר התנגדות-

זה צריך להיות משהו שהוא מעניק מרצונו ולא משהו שמסבירים לו למה הוא צריך,

או בוחרים עבורו, אלא באמת יכולת מהצד הנשי להיות במקום של קבלה אמיתית,

יחד עם אמונה אמיתית, מלאה בתוכך, שהוא לגמרי מסוגל, ואת לגמרי ראויה לקבל את זה.


 

והוא במקום שבוחר לתת מתוך חוזק וכח ולא מתוך הכרח, או תחושה שאם לא תתבאסי עליו אז הוא חייב לרצות.


 

אז קודם כל שמחה ממש שדיברתם ועכשיו אתם בטוב.


 

מעבר לזה (נכון בכללית, מניחה, להרבה רעיונות שקוראים בפורום,

וכאן ספציפית מדגישה בעיקר לגבי דברים שאני כותבת)

באמת אני מביאה בדרך כלל רוח של דברים ברמה שמותאמת לפורמט של עצת פורום,

בפועל כשמנסים לעשות שינוי משמעותי במידת הצורך

זה באמת דורש דיוקים שחלק מהם כתבתי פה בגלל מה שהעלית

אבל גם מעבר, העבודה הפנימית שלנו כנשים

להרגיש ראויות, להיות במקום מקבל, ועוד ועוד, הרבה מזה באמת כרוך קודם כל בעבודה פנימית שלנו, שמקרינה כלפי חוץ

גם בלי הרבה מילים אלא מעצם ההוייה שלנו בתודעה מסויימת.


 

(ולגבי לא יכולה, שזו אמירה חשובה אבל היא לא לגמרי עונה על פתיחת לב קבלה ושיתוף עמוק ויותר מחוברת לתורת לדעת להכנע,

בעיני באמת חסרים שם כמה דיוקים קריטיים. לא יודעת אם השתמשת בביטוי הזה במקרה או בכוונה, אבל למידה שבכוונה זה באמת דבר שצריך יותר דיוקים.

בגדול, בגישה של לדעת להכנע יש מקום שהוא לכאורה מנסה להפעיל

את המנגנון הגברי בלי לגמרי להיות במקום נשי,

ובסופו של דבר במקום לשחרר אחריות ולהרפות באמת

יש נקודות שבהם הוא מעביר את האחריות מלמשל לשטוף כלים,

ללתפעל את המנגנון הגברי באמצעות הענקת הרגשה של כבוד נניח, במקום באמת פשוט להיות בעמדה נשית ומקבלת,

באמת סומכת מאמינה וזקוקה

וזה קצת מאבד את כל הקץ'...)


 

מצטערת יחד איתך על זה שהוא היה באיזשהו מקום שנאטם מולך,

בטוחה שזה כואב ומאכזב, ומאמינה שתמיד יש מה לעשות אז אל יאוש.


 

 

כטיפ כללי במקום שאת חווה חוסר רצון לנתינה מהצד שלו,

העבודה תהיה בדרך כלל העמקת היכולת והראויות להזדקק ולקבל בצד שלך..


 

שבע"ה תמצאו את הדרך שתעזור לכם לתקשר ולחיות יחד בשמחה ובאהבה❤️


 

 

 

אתמול בעלי היקר לקח את הילדים מהמסגרותשוקולד פרה.

אני עבדתי בדרום.

קיבלתי שיחת נזיפה ממנהלת המעון על האיחור (היה פקק לא נורמחי. זו לא הייתה אשמתו)

וכשחזרתי כל הבית מלא שלוקים מפוזרים, מצרכים של פיצה על פיתה, הפיצות על הפיתות בעצמן, ועוד ועוד....

חזרתי מותשת (!!!)

שעה של נסיעה מסוכנת. עוברים דרך כפר ערבי, הדרך הררית ויש תהום בצד הנסיעה.

כל הנסיעה אני בסטרס של החיים...


הילדים המתוקים התרפקו עליי בכזאת מתיקות. חיבוקים והשיקות כאילו נסעתי לחול


זה לא היה לי פשוט להתחיל לסדר ולארגן אותם ואת הבית, ובתכל'ס ברור שהייתי רוצה שהוא יעשה יותר.

אבל הצטרך בניקיון ובסדר הוא בעיקר שלי.

אז תקתקתי דברים בטיל (אוהבת ולא אוהבת את התכונה הזו אצלי), והשכבנו אותם לישון.


גברים פחות עם עין לסדר. נראה לי שרובם כאלה.

מה שכן, לא הבנתי את העניין שכשהוא בבית הכל חצי. את מרגישה התחשבנות מצדו?

ואני מזמן אומרתשוקולד פרה.

שהנשים למדו מיומהויות של גברים,

אבל גברים לא עשו את המהלך ההפוך. אולי באופן חלקי מאוד.

נכון, גברים היום רגישים יותר, פחות מאצ'ו קר וקשוח,

אבל מעטים הגברים שמתפקדים בבית כמו אעשה. זה מעט מאוד.

בעוד שנשים לגמרי נכנסו למרחב הגברי באופן מוחלט ורחב יותר.


וואי איזה מתיש זה נשמע💖עסק חדש

לא התחשבנות בכלל..להפך הוא עם רצון טוב

פשוט זה ההתנהלות

ואני לא מתלוננת כי הוא באמת בסדר וטוב ומשתדל

אבל בפועל י שמשהו כהז שגם עד שיש יום כזה שנמצא אז זה כזה מובנה

שחצי אני אנוח וחצי הוא

שעתיים אני עם הילדים ואז הוא יחליף אותי

ואז הוא גם יתעייף כל כך וילך לנוח או להתאוורר

וכל הסית ג'יפה ומלוכלך ומבולגן ואז אני נשאר לי לסדר הרי נחתי קצת .וזה נכון

אבל בכל שאר הימים

אני מבשלת לוקחת ממסגרות ארוחת צהרים לא נחה עם הילדים כל השעות דואגת לסדר בין לבין יחד איתם ארוחת ערב הרדמות וכו ...

וכאילו...הבנת? אני סבבה גם וגם וגם

והוא מסתדר טוב אבל לפרקים מתוחמים

ובלי לדאוג לכל הסדר וכו


אבל באמת

איזה כיף שהוא בבית ןיאללה שיהיה בלגן

מרגישה כפויית טובה על השרשור הזה

הכל טוב כבר התאוששתי והכל בסדר


מחר הוא נוסע לעוד קצת מילואים לקינוח

אז מחר נהנה מהסדר והנקיון😂

אני מהרהרת בזה הרבה לאחרונהמקרמה

אצלי זה הגיע ממקום איר

אנחנו גם במילואים - סבב שלישי


בשנה האחרונה היו לי הרבה הזדמנויות לבחון את החלוקת תפקידים בנינוולי יש מסקנה (שאולי היא מכלילה, מוקדמת מידי ובכלל לא נכונה אבל ניחא)


הגישה הנשית לחלוקת תפקידים היא כל אחד נותן את ה100% שלו

לדוג- נכון שאולי ביום יום הוא יותר מפנה את הפח- אבל אנחנו לא באמת מסירות אחריות גם מהמשימות שיותר בתחום שלו- ובסוף- הפח צריך להתפנות, ואם הוא לא יגיע לזה- אז אני אכנס מתחת לאלונקה (אנחנו אכן עמוק במילואים) ויתן גיבוי.


זה מתבטא בעוד דברים כמו- שאני אכנס למקלחת רק אחרי שהעברתי בעלות על הילדים

והוא פשוט יעלם לשעה בשירותים עם הפלאפון - פתאום (ואז יתעצבן 'למה אני צריך לבקש ללכת לשירותים? לא לבקש! תגיד לי שאני עכשיו בלעדית- אני לא יתחיל לאפות עוגה בדיוק שאין לי גיבוי...)


והגישה הגברית היא- אנחנו מתחלקים ביחד ב100%, כל זוג והחלוקה שלו, לפעמים 50/50, לפעמים 60/40...

ומה שלא בחלק שלו- הוא בכלל לא רואה

לא שם לב

וצריך בקשה ספציפית כדי שיקח עליה אחריות

(אתה היום עם הילדים אחהצ. זה כולל שיעורי בית,  ולאסוף את הצעצועים)


ועוד תובנה

דברים שלקחתי על עצמי בזמן שהוא במיחואים לא לגמרי חזרו אליו... יקח קצת זמן עד שזה יקרה

וואו מעניין חושבת על מה שאמרת אבל לא לגמריעסק חדש

מזדהה


כי בסוף יש אצלינו דברים שהם רק שלו


בשגרה

יערם כמה שיערם

אני לא מפנה זבל🫢🫢

לא מתעסקת בלכוון שעוני שבת

או לתקן תקלות בבית

או אפילו לחבר את הפלטה והמיחם איכשהו זה תמידד הוא

גם בירוקרטיה סביב כסף ותשלומי חשמל מים ארנונה וכו זה רק הוא כי זה מבחינתי כתוב בכתובה דלנו😂😂😂 זה שנאת חיי ולא מצליחה להתמודד עם זה (גם במילואים השארתי לו 🫢)


אני מזה סבבנ בלשחרר אחריות

יציע? אני מתמסרת בכיף

בכלל כולכן מוזמנות להציע ..😂


נגיד בלדעת להכנע - נגיד הוא עושה כלים ולא מנקה את הכיור -לא מעירה ..וכנ''ל כל מיני..משהו שתמיד היתי כזאת שמשחררת כי מאמינה שזה יוצר יותר כבוד הדדי ..ולא יחסי אמא-ילד..

לא נותנת לו הוראות עם הילדים

ומה שעושה כמו שעושה-זכותו

בלב לפעמים יש לי מה להעיר כמובן אבל לא נותנת לזה מקום ומשקל כי העיקר ששותף


אז באמת יצאתי קצת גבר לפי התאוריה שלך

כי אני כן אשאיר לו מה שלגמרי שלו מבחינתי


כמו שהוא נגיד

לעולם לא יעשה להן הזמנת בגדי חורף באינטרנט🫢 או יחזיק בראש מה יש ומה אין להם בארון

וגם לא יסדר ארונות בגדים או ימיין בגדים

וכל מיני דברים שכזה ברור שהם שלי..

גם ארוחת צהרים לרוב עלי כי אני יותר בבית וזה הגיוני


וברגיל סבבה לנו החלוקה!


בדברים של השוטף כמו כביסות כלים סדר ונקיון

אין קבוע

יש תקופות שאני על כביסות תמידד

יש תקופות שהוא מתקתק אותן

יש תקופות שהוא על הכלים

יש תקופות שבכללל לא


קיצר

השנה הזאת שברה את ההגה שמאלה ..בהכל


אז אולי הגיוני

שקצת מתנדנדים עד שמתאזנים


וואי ממש... הקטע עם השירותים 🫢באתי מפעםאחרונה
מתי הצבא יעשה אחרי הימי עיבוד לגדודיםכתבתנו

והפלוגות

ימי עיבוד לבנות הזוג

וחמישה ימי חופש משולמים

מתי יבינו שגם הן חוו שדה קרב... 

בינגו. איפה כל התורמים הגדולים של ההתחלהעסק חדש

שתרמו יםםםםם חמצוואר וגרביים ואוכל ומה לא


חייב לתת מענה

גם אחרי לנשים


הלב שלי משתוקקק לפשוט חופששש

מאחריות מהשגרה

זה משהו שבחיים אין לי תקציב אליו

והאמת יותר מתקציב אין לי פתרון לילדים ולכן לא יכולה זוגי..הלוואי

כשיגדלו קצת...

אבל עדיין זקוקה למרחב בו אני יכולה לנשוםםם

וגם אם יהיה בו סדנאות מעישרות..וישח נשים..וכזה


ולא המימון לש 1500 לא עוזר כי חצי הוצאתי על נסיון טיפול שלא היה מוצלח בכלל אז סתם

וזה לא מספיק גם לטיפול וגם לזה


אמן מיהו יאמץ את הרעיון שלך

כל כך חשובבבב

כל כך!!!!!דפני11

אגב

אני בטוחה שזה ישתלם לצבא.. כי לאחרונה שומעת על נשים שכבר לא יכולות ומבקשות מהבעל שלא יחזור לצבא... חושבת שאם היו עושים עיבוד טוב לנשים, זה היה מחזק אותן, את העורף, ואז היה להן יוצר קל לשלוח שוב...

גברים ממאדים ונשים מנגהזברה ירוקה

זה פשוט ככה

והם הכי מתוקים בעולם זה לא סותר


בעיני הקטע זה לבקש מפורש

לבוא אליו בפשטות ובטבעיות ולבקש יום שהוא לוקח עליו שתוכלי להרפות.

הם ככ רוצים לעשות לנו טוב רק לפעמים לא מנחשים נכון

רק אומרתמאדם

שאני ביקשתי פעם אחרי תקופה כזו

והייתה הסכמה בחפץ לב

אבל בסוף יצאתי מאוכזבת זה לא היה כמו שדמיינתי.

לא הכל הוא הסתדר עם הילדים שלא לדבר על ארגון הבית

מזדהה איתך מאודחוק התודה

גם בעלי כך

אולי זה קצת יקל על ההרגשה שלך

בדיוק כך אבל

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומהאחרונה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.אחרונה

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שולחת חיבוקעדינה אבל בשטחאחרונה
ןמאחלת לך את כל הטוב, בשורות טובות ❤️
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
פורום אובדן הריון נסגר?רבקוש
אני חושבת שלפעמים פורומים פחות פעיליםבארץ אהבתי

נעלמים מרשימת הפורומים, אחרי תקופה מסוימת ללא פעילות.

את יכולה לשאול בפורום משוב...

הנה הקישור לפורום (תשמרי לך במועדפים)יעל מהדרום
לק"י


/forum/f51


(חיפשתי את השם של המנהלת, מסתבר שלשעבר, ודרכה הגעתי לפורום).

הוא לא סגורמתיכון ועד מעוןאחרונה
ישנם פחות פעילות, אבל אם תכתבי נשים יראו שהייתה פעילות בפורום ויכנסו להגיב, זה מה שאני עושה 
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

אולי יעניין אותך