משו במוח הנשי יכול להיות מולטיטאסקינג וזה גבר לא יכול להיות. הוא לא בנוי לזה. אז אם הוא שומר על הילדים הוא לא גם יסדר את הבית. וגם יוציא את הזבל..חחחח

לקח לי זמן ללמוד את זה. והיום כשאני מבקשת ממנו להיות איתם אם אני צריכה לצאת ...או אפילו סתם ללכת לישון באמצע היום אני יודעת מראש שאתעורר לבלגן וכו. ואני כבר בסדר עם זה. אני מבינה שהוא ממש לא עושה בכוונה. וברגע שמשלימים אם העניין זה נהיה הרבה יותר קל

או שפשוט כשיש מישהו שיעשה את זה במקומך אתה מסיר אחריות... 

לא בדקתי את זה אז לא יודעת

מכירה את זה ממזמן

אבל פעם בעולם של פעם היה גם הגיון

שבו יש איזה שותפות בחיים הגיונית

ולא

סבבים של מילואים שבהם אני חד הורית לכולם

אז כן כשהוא חוזר ביום יומיים אחרי בא לי גם שזה יהיה נורמלי לצפות ממנו לאחריות מלאה במזנים שנמצא.

הוא חזר לעבוד אבל לפחות בזמן שפה שיתפקד קצת קצת כמו מה אשני תיםקדתי

ואגב הוא כן אחד שמסוגל בעקרון הוא יודע לתקתק אבל לרוב לא מוצא כח בפועל..לא יודעת להסביר

אני כבר התייאשתי מלנסות לשנות את האיזון הזה

בול אצלנו ככה....

אמאל'ה כמה עצבנות סחבתי על זה עד ששיחררתי...

הציפייה הזאת של ''עד עכשיו אני החזקתי הכל אז בוא בחייאת תחזיק אתה הכל עכשיו ותשחרר אותי''

אמאל'ה... איך היא התנפצה לי

הוא חזר עייף והיה באלי להרוג מישהו

כי עד שאתה בבית תן לי ללכת לנשום אויר וביי מה אתה הולך לישון?..

והיסורי מצפון איזה אישה לא מאפשרת אני.. תפנקי אותו עד שהוא בבית מול תן לי לנשום

מבינה אותך מממשששששששש

אז א להגיד לך שזה נורמלי

וב. זה קורה אצל מלא מלא מלא מלא זוגות (ככה שמעתי מחברות וזה הרגיע אותי הנירמול)

ג. בהתחלה זה היה לי מאד קשה ולאט לאט שחררתי את המקום הזה כי התבאסתי על עצמי שמתהאסת עליו וכו' וכו', כל הלופ.

הנחתי את הרצונות שלי: וואי מותק אני חייבת לנוח. ממש חייבת. יש מצב שתלך רק למנחה ותחזור, וערבית תצא בלילה?

וואי חיימשלי כיף שאתה בבית, תעשה לי טובה ותעיף מפה את הזבל

כאילו הנכחתי את מה שדחוף לי - והרגשתי שזה מאפס אותו, כאילו ''בטח בטח'' כזה.. הזכיר לי שהוא אוהב אותי ומעריך אותי ופשוט לא קלט את הסיטואציה עד הסוף

ומה שלא דחוף לי- תחזוק הבית נגיד- אישית יותר שחררתי

אבל כן היה לי חשוב לצאת ערב פעם אחת.. אז ממש הנכחתי את זה. וגם יציאה זוגית משותפת

ואת כל השאר אמרתי לעצמי יאללה נשחרר עכשיו חבל על העצבים...

ככה אצלי

חיבוק לך גיבורה

אני באמת חושבת שהמילואים הביאו איתם התמודדויות שלא שיערום אבותינו... ולא כל הטיפים לזוגיות עובדים עכשיו כי זו באמת מציאות מעל הטבע

ואני מזכירה לעצמי -אנחנו אוהבים, הוא אוהב אותי דואג לי ופשוט גם הוא מטורטר לגמרי

וזה יעבור והכל יהיה בסדר

ויהיו ימים של תכלת

❤️

שולחת לך חיבוק ושמחה שהוא משתחרר

אמן ויהיה נורמליזציה בקרוב

שוב חיבוק אחותי!! מצדיעה לך ❤️❤️❤️

קצת מהצד שלו, אם לא מתאים לך-דלגי

אני גם אשת מילואימניק, ובעלי ב''ה נמצא יחסית יותר בבית, וכל פעם אחרי כמה ימים שהוא לא נמצא ואני מצפה ממנו שיתגייס-כי כשהוא לא פה אני עושה לבד הכל, וכל פעם אני מתאכזבת שהוא בקושי עושה משהו, וכל פעם אני צריכה להזכר-זה לא שלו קל כשהוא לא נמצא.

כשהוא חוזר אני רוצה לישון לילה אחד נורמלי, אבל כשהוא לא נמצא-הוא ישן עוד פחות ממני. אני רוצה לנוח ושהוא יעסיק את הילד-אבל הוא חוזר עמוס רגשית ולא תמיד פנוי לגייס אליו את הסבלנות, אני רוצה שיתקתק דברים הבית-אבל הוא רוצה לנוח לפני שהוא נוסע שוב... ורק להנות מקצת בית...

וזה קשה, אבל אני משתדלת כן לראות את הדברים מהצד שלו ולהכיל אותו, ולממוא מישהי אחרת שקצת תכיל אותי...

ישן אוכל צוחק עם החברה .

לא עבר קרבות ודברים קשים נפשית

להפך הוא פורח במילואים הכי שמח וחיוני  שם

אם היה בלחימה באמת זה שונה לגמרי

וגם מדברת על אחרי שחרור

לא באפטרים שזה גם קצת שונה כי זה כזה צפוף

ומעבר חד בין עולמות וכו

והאמת כבר עכשיו התגברתי

פשוט זה משהו שגם בשגרה העמוסה מבאס לפעמים שאין שיוויוניות אף פעם

אבל כן ככה זה החיים

לא רוצה ליפול לשם

ולכן כתבתי פה כדי להוציא ממני

עכשיו אחרי שהתאוששתי באמת מרגישה קצת יותר בטוב

והוא חמוד סה''כ אז בסדר

זה לא חייב להיות ככה,ולתחושות שלך יש מקום.

מעבר לזה, לבעל חשוב מאוד מאוד לשמח את אשתו.

וטלטלו הכללל ועברנו מלאאא בשנה הזאת

וזה היה קשוח

החוקים של זוגיות ברגיל הז משהו אחד

וסביב מילואים- הכל מתשנה

אני לא יודעת להסביר

גם אני לא הבנתי למה ולכן היה לי קשה כל כך

אבל זאת העובדה..

זה מציאות כל כך לא נורמלית זוגית

שפשוט הכל בחיים עובד אחרת

המדדים למה אפשר ומה אי אפשר

למה אמור להיות ומה ההגיון אומר שאמור לקרות

או איך את מצפה שיגיב לפי שנות הכרות..ואיך בפועל..

והיתה לנו לפני זוגיות כל כך שלווה ורגועה ושמחה

עכשיו ב''ה עלינו על גל טוב

יש ממש שיפור

אז הכללי תתשפי זה חשוב

זה נכון

אבל נחכה עם זה כשהיציבות בחיים תחזור

כי זה סה''כ שולי ולא משהו מהותי

בכללי הוא משתדל להיות בסדר ועוזר

אז את מממש צודקת!!💖

אבל כרגע אני נוטה לא להתחפר בזה

כן אמרתי לו לרגע שקצת התבאסתי שהעיר אותי כי היה לי צורך ביום הפוגה קצת אחרי תקופת מאמץ ואחרי שגם מחר נוסע שוב

הוא הקשיב

לא הגיב מדי

אבל מקווה שזה כן נמשע איכשהו

זה אומר לשים דברים על השולחן ולהביע ולא לצבור בפנים

ובטוחה שזה שינה הרבה..

ואני מאמינה שעם הזמן תעלו שוב על הדרך המלך בעז"ה

❤️

ואנחנו לומדים משהו חדש..

בתפקידים ביננו בדינמיקה בהתנהלות

בעבר

כל קושי צריך לשתף ולדבר ..מהסיבה שאמרת

וזה באמת נכון

במילואים-

משתפת...ושתיקה..ואין באמת תגובה

ברגישות

לא בהתפרצות וכו

וסובלת ועוברת קשיים רגשיים קשים ואין אמפטיה באמת ואין תגובה כמו שתמיד היתה בעבר

ובלבול ובהלה מה קורה מה לא אכפת לו ממה אני מרגישה..

ואז משתפת גם בזה

ושוב זה לא עובד

והוא בהתמודדות שלו.ואני בשלי

בסוף הוא שיתף ..אבל ביקש גם לשנות דינמיקה זוגית בה לא כל קושי שלי נותן לו תפקיד במובן מסוים..

אני תפסתי וזגיות ככה הוא אחרת

וואלה החיים הרגילים לא חשפו את הפערים

בסוף בסוף הרגשתי שגם הוא משחרר ומקשיב לי ובאמת קרו דברים טובים והתקרבנו

ועדיין

אני לא פועלת כבר מהאוטמט של פעם של תמיד ישר לשתף בכל דבר קטן

אלא להתברר עם עצמי קודם ולברור

קיצר אני זהירה כי עוד לא בטוחה לגמרי במרחב ביננו

ניסיתי להסביר

אבל בעקרון אני חושבת כמוך

רק שזה לא עבד בפועל בשנה האחרונה

ובעלי אדם מקסים וטוב ובאמת זה כל כךך כל כך לא מה שהכרנו פעם ולכן גם השבר הגדול

והגיוני גם

החיים קיבלו תפנית משמעותית בשנה הזו עבורכם

זה בסדר לבחון מחדש את הדינמיקה ולהתקרב מחדש. גם אם ממקום אחר כרגע

באמת לא פשוט.. ❤️

ומשיחה עם חברה טובה בשבת- זה קורה לככ הרבה זוגות השנה הזאת!!!

המילואים המשוגעים האלו פשוט עשו טרפת בקלפים של הזוגיות של כולם!

ממש.

ברמה של

"היה לנו השנה קשיים בזוכיות כמו שלא היה לנו אף פעם!" זה משפט שאני שומעת אותו השבוע בפעם השלישית.....

אז צרת רבים......

מאימנה שה' רק יעלה אותנו מזה לקומה עמוקה יותר בזוגיות. שליחי מצווה אינם ניזוקים...

חיבוק אחותי.

אתם עוד תצמחו מזה.

ואני ככ ככ ככ מבינה מה את אומרת פה.

יש את חוקי הזוגיות של פעם

ויש את מה שקורה עכשיו..

וזה בלי חוקים...

לומדים מחדש....

לאט לאט

נבנה משהו חזק ועמוק יותר...

נשימה עמוקה....

שתיכם עכשו במקום שסוף סוף חוזרים לשגרה ולכן רוצים לנוח/ שקט/ שחרור וכו..

מבחינתך סוף סוף הוא חזר אחרי שהחזקת באליפות את כל הבית לבד וסוף סוף הגיע הזמן לשחרר ולקבל רגע לעצמך

ומבחינתו, סוף סוף הוא חוזר הביתה, ארוחות טעימות שאשתו מכינה, אווירה של בית, סדר ונקיון ושחרור מהאחראיות של הצבא.. (וחוץ מזה כמו שבעלי התוודה לאחרונה- אחרי הצבא הבית נראה קצת משעמם ומתיש כמו שבשבילי לעשות כמה שעות כביסות גם אם הילדים איתו ואני רק יושבת- זה מעייף ומשעמם אותי., לוקח להם זמן לחזור לראש הרגיל..)

בעצם שניכם רוצים שחרור ובצדק ומצפים מהשני שיתן לכם..

שווה לדבר, מתוך נחת והבנה שאת צריכה יום חופשי ואת מבינה שגם לו יש צרכים וממש לבחור זמן בשבוע הקרוב שעושים כל מאמץ כדי למלא לשני את הצורך ואחכ אני ממליצה למצוא גם זמן לשחרור זוגי אפילו שעה של בריכה ביחד, פקל קפה לחצי שעה בלילה או כל דבר שמסתדר..

וחוץ מזה, נכון שגברים מתקשים לעשות כמה דברים ביחד אבל אם מסבירים להם כמה זה חשוב ואפילו אפשר לתת רעיונות אולי שיצאו לגינה עם אוכל לארוחת צהרים וערב וככה לא יתלכלך או ללכת לבקר מישהו או אפילו פעילות ומשחק ספציפים בבית וככה ישאר במצב סביר..

תודה על כל מה שאתם עושים בשביל כל עם ישראל!

מבינה אותךךךךך!

אני רק מקווה שהוא מעריך את זה שאת

גם

וגם

וגם

וגם

וגם

וגם.....

יש קטע כזה ממש מרגש ויפה, שקראתי אותו כשהייתי מגויסת ופשוט גרם לי לבכות.

תכתבי בגוגל מי יגיד מילים טובות לאמא משהו כזה. זה מוקדש לך ממני 💓

תודה על ההבנה

וקראתי...מלב העולם אתה נכון? מרגש ממש

https://www.prog.co.il/attachments/%D7%9E%D7%99-%D7%99%D7%92%D7%99%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%9E%D7%90-pdf.163094/

נשמע ממש ממש מתסכל

כשאחרי זמן שהיית לבד, כל יכולה, תקתקת הכל

את רק מבקשת  להרפות

אחרי התקופה הקשה והמאתגרת הזאת,

והתחושה היא שמולך הוא כל כך לא, והוא קורס, וזה חצי חצי.

ואת בסה"כ רוצה שפעם הכל יהיה עליו ותוכלי ממש לנוח.

בעיני זה הכי הכי לא קטנוני.

באופן על טבעי עכשיו תקופה ארוכה נתת מעצמך כל כך הרבה

בשביל כל עם ישראל, ובשביל זה לקחת הכל הכל עלייך,

ועכשיו כשסופסוף את לא לבד את זקוקה שיראו גם אותך ואת הצרכים שלך.

והתחושה שאנחנו כל יכולות והם כל כך לא, היא תחושה שמלווה המון המון נשים אני נפגשת עם זה.

אבל אני אגלה לך סוד- הם הרבה יותר כל יכולים ממנו.

כי כשאנחנו כל יכולות ונותנות ממקום מרוקן, אנחנו מרגישות לאט לאט את התסכול והקושי והכאב

שצפים, ותחושה שלא רואים אותנו. כשגבר הוא במקום של כל יכול כלפי אשתו

הוא מתמלא מזה עוד כוחות נתינה וחוזק ובטחון.

צריך בשביל זה כמה דברים:

1. לתת לעצמך להיות לא כל יכולה לפחות עכשיו כשהוא חזר..

2. להבין למה את זקוקה, ושהצורך והרצון שלך ממש ממש לגיטימיים

3. לתקשר את הקושי, (ולמתקדמות גם את הכאב כשיודעים לנהל

תקשורת זוגית כזאת שתביא לאמפתיה ולקרבה) ואת מה שאת צריכה,

ממש ככה שיום אחד הכל יהיה עליו ולא עלי.

שכל כל הרבה זמן החזקת ושרדת

שכל כך הרבה זמן הכל היה עלייך

וקשה לך שזה עכשיו חצי חצי

ואת רוצה להרגיש שהוא רואה ומכיר בקושי ובצורך שלך, ומשחרר אותך מאחריות

ונותן לך לנוח להתמלא ולהרפות.

ואם צריך שיקח גם עוד יום חופש מהעבודה כדי שתנוחי. ותקחי גם את. זה כל כך כל כך קריטי ומשמעותי, ועוד יותר אחרי התקופה הזאת.

וזה בדיוק מה שגרם ביננו את כל המתח

שתמיד חשבתי שהוא מרגיש גבר וטוב כשהוא מרגיש שמעניק לי מה שזקוקה או שעושה עבורי

ועבורו זה לא הרגיש ככה

הוא לא מתחבר לדפוס הזה

והוא שתק ולא הראה מזה כלום

ואז כששמע את הלא יכולה מול המלחמה

(לא שאמרתי לחזור..רק שיתפתי בתחושות בקושי.. בהתמודדות..ותיקשרתי את זה לגמרי טוב..לא על ההתחלה אבל עם הזמן..)

הוא ממש נאטם ולהפך..ממש לא זז מילימטר ולא נענה לצורך שלי אפילו באמפטיה

כבר התבררנו ודיברנו וכו ועכשיו בטוב ב''ה יחסית

אבל באמת שמה שכתבת מאוד מאוד נכון ואמיתי ובטוחה שלעזר לכל מי שתקרא💖

בעבר- לא

כרגע- לא כי למדנו לדבר את זה מדויק יותר

שהרבה פעמים יוצר התנגדות-

זה צריך להיות משהו שהוא מעניק מרצונו ולא משהו שמסבירים לו למה הוא צריך,

או בוחרים עבורו, אלא באמת יכולת מהצד הנשי להיות במקום של קבלה אמיתית,

יחד עם אמונה אמיתית, מלאה בתוכך, שהוא לגמרי מסוגל, ואת לגמרי ראויה לקבל את זה.

והוא במקום שבוחר לתת מתוך חוזק וכח ולא מתוך הכרח, או תחושה שאם לא תתבאסי עליו אז הוא חייב לרצות.

אז קודם כל שמחה ממש שדיברתם ועכשיו אתם בטוב.

מעבר לזה (נכון בכללית, מניחה, להרבה רעיונות שקוראים בפורום,

וכאן ספציפית מדגישה בעיקר לגבי דברים שאני כותבת)

באמת אני מביאה בדרך כלל רוח של דברים ברמה שמותאמת לפורמט של עצת פורום,

בפועל כשמנסים לעשות שינוי משמעותי במידת הצורך

זה באמת דורש דיוקים שחלק מהם כתבתי פה בגלל מה שהעלית

אבל גם מעבר, העבודה הפנימית שלנו כנשים

להרגיש ראויות, להיות במקום מקבל, ועוד ועוד, הרבה מזה באמת כרוך קודם כל בעבודה פנימית שלנו, שמקרינה כלפי חוץ

גם בלי הרבה מילים אלא מעצם ההוייה שלנו בתודעה מסויימת.

(ולגבי לא יכולה, שזו אמירה חשובה אבל היא לא לגמרי עונה על פתיחת לב קבלה ושיתוף עמוק ויותר מחוברת לתורת לדעת להכנע,

בעיני באמת חסרים שם כמה דיוקים קריטיים. לא יודעת אם השתמשת בביטוי הזה במקרה או בכוונה, אבל למידה שבכוונה זה באמת דבר שצריך יותר דיוקים.

בגדול, בגישה של לדעת להכנע יש מקום שהוא לכאורה מנסה להפעיל

את המנגנון הגברי בלי לגמרי להיות במקום נשי,

ובסופו של דבר במקום לשחרר אחריות ולהרפות באמת

יש נקודות שבהם הוא מעביר את האחריות מלמשל לשטוף כלים,

ללתפעל את המנגנון הגברי באמצעות הענקת הרגשה של כבוד נניח, במקום באמת פשוט להיות בעמדה נשית ומקבלת,

באמת סומכת מאמינה וזקוקה

וזה קצת מאבד את כל הקץ'...)

מצטערת יחד איתך על זה שהוא היה באיזשהו מקום שנאטם מולך,

בטוחה שזה כואב ומאכזב, ומאמינה שתמיד יש מה לעשות אז אל יאוש.

כטיפ כללי במקום שאת חווה חוסר רצון לנתינה מהצד שלו,

העבודה תהיה בדרך כלל העמקת היכולת והראויות להזדקק ולקבל בצד שלך..

שבע"ה תמצאו את הדרך שתעזור לכם לתקשר ולחיות יחד בשמחה ובאהבה❤️

אני עבדתי בדרום.

קיבלתי שיחת נזיפה ממנהלת המעון על האיחור (היה פקק לא נורמחי. זו לא הייתה אשמתו)

וכשחזרתי כל הבית מלא שלוקים מפוזרים, מצרכים של פיצה על פיתה, הפיצות על הפיתות בעצמן, ועוד ועוד....

חזרתי מותשת (!!!)

שעה של נסיעה מסוכנת. עוברים דרך כפר ערבי, הדרך הררית ויש תהום בצד הנסיעה.

כל הנסיעה אני בסטרס של החיים...

הילדים המתוקים התרפקו עליי בכזאת מתיקות. חיבוקים והשיקות כאילו נסעתי לחול

זה לא היה לי פשוט להתחיל לסדר ולארגן אותם ואת הבית, ובתכל'ס ברור שהייתי רוצה שהוא יעשה יותר.

אבל הצטרך בניקיון ובסדר הוא בעיקר שלי.

אז תקתקתי דברים בטיל (אוהבת ולא אוהבת את התכונה הזו אצלי), והשכבנו אותם לישון.

גברים פחות עם עין לסדר. נראה לי שרובם כאלה.

מה שכן, לא הבנתי את העניין שכשהוא בבית הכל חצי. את מרגישה התחשבנות מצדו?

שהנשים למדו מיומהויות של גברים,

אבל גברים לא עשו את המהלך ההפוך. אולי באופן חלקי מאוד.

נכון, גברים היום רגישים יותר, פחות מאצ'ו קר וקשוח,

אבל מעטים הגברים שמתפקדים בבית כמו אעשה. זה מעט מאוד.

בעוד שנשים לגמרי נכנסו למרחב הגברי באופן מוחלט ורחב יותר.

לא התחשבנות בכלל..להפך הוא עם רצון טוב

פשוט זה ההתנהלות

ואני לא מתלוננת כי הוא באמת בסדר וטוב ומשתדל

אבל בפועל י שמשהו כהז שגם עד שיש יום כזה שנמצא אז זה כזה מובנה

שחצי אני אנוח וחצי הוא

שעתיים אני עם הילדים ואז הוא יחליף אותי

ואז הוא גם יתעייף כל כך וילך לנוח או להתאוורר

וכל הסית ג'יפה ומלוכלך ומבולגן ואז אני נשאר לי לסדר הרי נחתי קצת .וזה נכון

אבל בכל שאר הימים

אני מבשלת לוקחת ממסגרות ארוחת צהרים לא נחה עם הילדים כל השעות דואגת לסדר בין לבין יחד איתם ארוחת ערב הרדמות וכו ...

וכאילו...הבנת? אני סבבה גם וגם וגם

והוא מסתדר טוב אבל לפרקים מתוחמים

ובלי לדאוג לכל הסדר וכו

אבל באמת

איזה כיף שהוא בבית ןיאללה שיהיה בלגן

מרגישה כפויית טובה על השרשור הזה

הכל טוב כבר התאוששתי והכל בסדר

מחר הוא נוסע לעוד קצת מילואים לקינוח

אז מחר נהנה מהסדר והנקיון😂

אצלי זה הגיע ממקום איר

אנחנו גם במילואים - סבב שלישי

בשנה האחרונה היו לי הרבה הזדמנויות לבחון את החלוקת תפקידים בנינוולי יש מסקנה (שאולי היא מכלילה, מוקדמת מידי ובכלל לא נכונה אבל ניחא)

הגישה הנשית לחלוקת תפקידים היא כל אחד נותן את ה100% שלו

לדוג- נכון שאולי ביום יום הוא יותר מפנה את הפח- אבל אנחנו לא באמת מסירות אחריות גם מהמשימות שיותר בתחום שלו- ובסוף- הפח צריך להתפנות, ואם הוא לא יגיע לזה- אז אני אכנס מתחת לאלונקה (אנחנו אכן עמוק במילואים) ויתן גיבוי.

זה מתבטא בעוד דברים כמו- שאני אכנס למקלחת רק אחרי שהעברתי בעלות על הילדים

והוא פשוט יעלם לשעה בשירותים עם הפלאפון - פתאום (ואז יתעצבן 'למה אני צריך לבקש ללכת לשירותים? לא לבקש! תגיד לי שאני עכשיו בלעדית- אני לא יתחיל לאפות עוגה בדיוק שאין לי גיבוי...)

והגישה הגברית היא- אנחנו מתחלקים ביחד ב100%, כל זוג והחלוקה שלו, לפעמים 50/50, לפעמים 60/40...

ומה שלא בחלק שלו- הוא בכלל לא רואה

לא שם לב

וצריך בקשה ספציפית כדי שיקח עליה אחריות

(אתה היום עם הילדים אחהצ. זה כולל שיעורי בית,  ולאסוף את הצעצועים)

ועוד תובנה

דברים שלקחתי על עצמי בזמן שהוא במיחואים לא לגמרי חזרו אליו... יקח קצת זמן עד שזה יקרה

מזדהה

כי בסוף יש אצלינו דברים שהם רק שלו

בשגרה

יערם כמה שיערם

אני לא מפנה זבל🫢🫢

לא מתעסקת בלכוון שעוני שבת

או לתקן תקלות בבית

או אפילו לחבר את הפלטה והמיחם איכשהו זה תמידד הוא

גם בירוקרטיה סביב כסף ותשלומי חשמל מים ארנונה וכו זה רק הוא כי זה מבחינתי כתוב בכתובה דלנו😂😂😂 זה שנאת חיי ולא מצליחה להתמודד עם זה (גם במילואים השארתי לו 🫢)

אני מזה סבבנ בלשחרר אחריות

יציע? אני מתמסרת בכיף

בכלל כולכן מוזמנות להציע ..😂

נגיד בלדעת להכנע - נגיד הוא עושה כלים ולא מנקה את הכיור -לא מעירה ..וכנ''ל כל מיני..משהו שתמיד היתי כזאת שמשחררת כי מאמינה שזה יוצר יותר כבוד הדדי ..ולא יחסי אמא-ילד..

לא נותנת לו הוראות עם הילדים

ומה שעושה כמו שעושה-זכותו

בלב לפעמים יש לי מה להעיר כמובן אבל לא נותנת לזה מקום ומשקל כי העיקר ששותף

אז באמת יצאתי קצת גבר לפי התאוריה שלך

כי אני כן אשאיר לו מה שלגמרי שלו מבחינתי

כמו שהוא נגיד

לעולם לא יעשה להן הזמנת בגדי חורף באינטרנט🫢 או יחזיק בראש מה יש ומה אין להם בארון

וגם לא יסדר ארונות בגדים או ימיין בגדים

וכל מיני דברים שכזה ברור שהם שלי..

גם ארוחת צהרים לרוב עלי כי אני יותר בבית וזה הגיוני

וברגיל סבבה לנו החלוקה!

בדברים של השוטף כמו כביסות כלים סדר ונקיון

אין קבוע

יש תקופות שאני על כביסות תמידד

יש תקופות שהוא מתקתק אותן

יש תקופות שהוא על הכלים

יש תקופות שבכללל לא

קיצר

השנה הזאת שברה את ההגה שמאלה ..בהכל

אז אולי הגיוני

שקצת מתנדנדים עד שמתאזנים

והפלוגות

ימי עיבוד לבנות הזוג

וחמישה ימי חופש משולמים

מתי יבינו שגם הן חוו שדה קרב... 

שתרמו יםםםםם חמצוואר וגרביים ואוכל ומה לא

חייב לתת מענה

גם אחרי לנשים

הלב שלי משתוקקק לפשוט חופששש

מאחריות מהשגרה

זה משהו שבחיים אין לי תקציב אליו

והאמת יותר מתקציב אין לי פתרון לילדים ולכן לא יכולה זוגי..הלוואי

כשיגדלו קצת...

אבל עדיין זקוקה למרחב בו אני יכולה לנשוםםם

וגם אם יהיה בו סדנאות מעישרות..וישח נשים..וכזה

ולא המימון לש 1500 לא עוזר כי חצי הוצאתי על נסיון טיפול שלא היה מוצלח בכלל אז סתם

וזה לא מספיק גם לטיפול וגם לזה

אמן מיהו יאמץ את הרעיון שלך

כל כך חשובבבב

אגב

אני בטוחה שזה ישתלם לצבא.. כי לאחרונה שומעת על נשים שכבר לא יכולות ומבקשות מהבעל שלא יחזור לצבא... חושבת שאם היו עושים עיבוד טוב לנשים, זה היה מחזק אותן, את העורף, ואז היה להן יוצר קל לשלוח שוב...

זה פשוט ככה

והם הכי מתוקים בעולם זה לא סותר

בעיני הקטע זה לבקש מפורש

לבוא אליו בפשטות ובטבעיות ולבקש יום שהוא לוקח עליו שתוכלי להרפות.

הם ככ רוצים לעשות לנו טוב רק לפעמים לא מנחשים נכון

שאני ביקשתי פעם אחרי תקופה כזו

והייתה הסכמה בחפץ לב

אבל בסוף יצאתי מאוכזבת זה לא היה כמו שדמיינתי.

לא הכל הוא הסתדר עם הילדים שלא לדבר על ארגון הבית

גם בעלי כך

אולי זה קצת יקל על ההרגשה שלך

בדיוק כך אבל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈